ביטול רישיון סוכן ביטוח

פסק דין 1. לפני ערעור על החלטת המפקח על הביטוח מיום 14.11.04, לבטל את רישיון סוכן הביטוח של המערער למשך שלוש שנים בכל הענפים הרשומים בו, עפ"י הסמכות הקבועה בסעיף 29(א) לחוק הפיקוח על עסקי הביטוח, התשמ"א-1981 (להלן - ההחלטה). 2. מהיבט התשתית העובדתית, ההחלטה נסמכה, כעולה מלשונה, על שניים אלו: העובדה שהוגש כתב אישום כנגד המערער בעבירה של מתן שוחד - עבירה לפי סעיף 291 בצרוף סעיף 290 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, וכן העובדה שהמערער לא העביר למזכירות הוועדה המייעצת למפקח - עמה שומה על המפקח להיוועץ בשם יתן החלטתו - את חומר החקירה שהיה ברשותו, ואשר על פי גירסתו לפני הוועדה תומך בגירסתו. יצוין כי, דעת הרוב בוועדה המייעצת היתה שיש להימנע בטרם הרשעה משלילת הרשיון, ודעת המיעוט סברה כי יש לשלול את הרשיון לתקופה שבין שנה ועד שלוש שנים. 3. הנמקת ההחלטה נסובה סביב הצורך להגן על הציבור ולמנוע פעולת גורמים בלתי אחראיים בענף הביטוח. המפקח הוסיף כי "ימעל בתפקידו כלפי ציבור המבוטחים אם לא ידאג להוצאתם מהענף לתקופה ממושכת של סוכנים החשודים בעבירות חמורות כל כך שהקלון טמון בהם". עילות החוק שצוינו בהחלטה הן הוראת סעיף 29(א)(4), שעניינה הפרת הוראת חיקוק שיש בה כדי לפגוע במהימנותו, והעילה השניה היא זו הקבועה בסעיף 29(א)7 - טעמים שבטובת ציבור המבוטחים מצדיקים ביטול הרשיון. 4. המפקח הביא בחשבון בהחלטתו את הפגיעה הצפויה לפרנסתו של הסוכן, אך הביע דעתו כי אין מנוס מביטול רשיונו. בנסיבות הענין, כתב בהחלטתו, מול הנזק הממשי שייגרם לסוכן בקיפוח פרנסתו, עומד חשש ממשי שאי-ביטול רשיונו יגרום לפגיעה בטובת המבוטחים. 5. אצא מאמירה אחרונה זו בדבר הפגיעה הצפויה בפרנסת הסוכן. מקובל עלי כי זכות חופש העיסוק, או הזכות הקניינית המבטיחה עיסוק של אדם במקצועו ללא פגיעה, הן זכויות יחסיות, אשר באיזון עם ערכים אחרים, אפשר שייסוגו. כך הערך שעניינו הגנת ציבור המבוטחים הוא ערך חשוב, שיש בכוחו בנסיבות מתאימות לגבור על חופש העיסוק. ברם, זו תוצאת תהליך האיזון, לשיטתי, רק אם אמנם קיים חשש ממשי לפגיעה במבוטחים. בנסיבות הענין, וכפי שאפרט להלן, לא מצאתי כי הנסיבות לימדו על קיומו של חשש מבוסס כאמור. 6. עצם העובדה שמוגש כתב אישום כנגד הסוכן אין בה כדי לבסס חשש כזה. אין די בהחלטת הפרקליטות להגיש כתב אישום כדי לבסס את החלטת המפקח. אין מחלוקת שהמפקח לא בדק את חומר הראיות שנאסף בתיק הפלילי, אלא התרשם מעצם העובדה שהוגש כתב אישום ומתוכנו של אותו כתב אישום. גם לפני הוועדה המייעצת למפקח לא עמד חומר החקירה. כל שעמד לפניהם הוא נוסח כתב האישום. מכתב האישום ניתן ללמוד כי עבירת השוחד מיוחסת למערער בשל אירוע שבו מודד הגיע למשרדי סוכנות הביטוח שלו לביצוע עבודות מדידה הנחוצה לחישוב היטלי ארנונה עבור עירית ירושלים. ע"פ כתב האישום, במהלך המדידה ביקש המערער מהמודד לשנות את מידות הנכס אותן רשם בשרטוט שערך. העובדות הרלוונטיות תוארו בכתב האישום כדלקמן: "לבקשת הנאשם נכנס המתלונן לחדרו של הנאשם. לאחר שהנאשם סגר את דלת החדר הוא נתן למתלונן [המודד] מעטפה ובה שטרות כסף ומזוזה וביקש ממנו 'לסדר שהכל יהיה בסדר'". הובהר לפני כי המערער הכחיש בחקירתו במשטרה את גירסת המודד. אם כך, עומדת בענין זה בתיק החקירה גירסה מול גירסה. גם אם נאמר שגירסת המודד מבססת סיכוי סביר להרשעה, אין בשלב זה לומר כי לא קיים גם סיכוי סביר לזיכוי המערער. לנוכח סיכוי סביר זה, נראה כי ההישענות על עצם הגשת כתב האישום אין בה כדי לספק שיקול הגובר על זכויות היסוד של המערער. 7. אסכם את גישתי במילים אלו: כאשר התשתית הראייתית עליה מבסס המפקח את החלטתו הינה הגשת כתב אישום בלבד, אין די בכך, בדרך כלל, כדי להצדיק צעד דרסטי שעניינו פגיעה בזכויות יסוד, שעניינן חופש העיסוק וזכות הקניין. במצב כזה, ראוי שהמפקח יבדוק את חומר החקירה ועל פי מהותו יבחן את שאלת סיכויי ההרשעה, ואם יראה צורך בכך, ייעזר ביועץ משפטי. מצב בו עומדת גירסת מתלונן מול גירסתו המכחישה של נאשם, ללא כל תמיכה ראייתית נוספת, אין בו, מלכתחילה, זולת במצבים מיוחדים ויוצאי דופן, כדי להניח את הדעת שסיכויי ההרשעה מראש טובים יותר מסיכויי הזיכוי. אוסיף בהקשר זה שהמערער הסביר בפני הוועדה, כעולה מהחלטת המפקח, את לידת התלונה בסיטואציה שביסודה אי-הבנה של המודד לגבי משמעות פעולה שביצע (לשיטתו, המודד פירש את דבריו של הסוכן "מזוזה עם כסף (טהור) כמזוזה עם שטרות"), והסברו הכולל לענין זה לא נשמע מופרך. השיקול הנוסף שהוזכר ע"י המפקח - אי-מסירת חומר החקירה לחברי הוועדה, גם בו אין כדי לשנות את התמונה. המערער הבהיר כי סבר שאין זה חשוב למסור למזכירת הוועדה חומר כלשהו, ומכל מקום, הובהר כי טענת המערער לפני הוועדה היתה שגם הודעת המודד - המונחת ביסוד הגשת כתב האישום - תומכת בגירסתו, ונראה כי מדובר, על פני הדברים, לכל היותר, בפירוש הסובייקטיבי שהוא נותן לאותה תלונה או לפגמיה בעיניו. נראה כי מלכתחילה לא היה מקום לייחס חשיבות למסירת הודעת המודד ע"י המערער כמפיגה את החשד. אוסיף כי, לא הובהר מדוע לא מובא ממילא לפני המפקח חומר החקירה שביסס את כתב האישום, או למצער עיקרו, ומדוע חומר זה צריך להגיע מהמערער. 8. מקובל עלי טיעונו של ב"כ המשיב, לפיו על סוכן הביטוח כמי שמופקד על ענייניהם הפיננסיים של אחרים, חלה חובת נאמנות מוגברת לשמירה על החוק ועל טוהר המידות. מקובל עלי גם כי אמון הציבור בסוכני הביטוח עלול להיפגע אם יוודע כי סוכני ביטוח ביצעו, או אף שהם נאשמים בביצוע מעשים פליליים המטילים ספק במהימנותם, ועבירת שוחד בכלל מעשים אלה. אכן, עבירה זו לא נגעה ישירות לעבודתו כסוכן, ואולם, אילו הוכח שהעבירה בוצעה ע"י המערער, היה בכך כדי ללמד על מהימנותו (לענין סעיף 29(א)(4)). ואולם, אין דינו של מי שרק הוגש נגדו כתב אישום כמי שהורשע בדין. בשלב של טרם הרשעה עומדת חזקת החפות, ולא ניתן לבטל במחי יד את האפשרות שהנאשם יזוכה. לכן, שומה היה על המפקח ליתן דעתו גם על אפשרות זו, על רקע הנסיבות הקונקרטיות. מכל מקום, לא היה בידו להישען על החלטת הפרקליטות להגיש כתב אישום כממצה את הנושא, מבלי לבדוק ביתר עמקות את עוצמת החשד. לאור האמור, מסקנתי היא שמשלא נשקלו ע"י המפקח השיקולים המתאימים דין ההחלטה להתבטל. 9. יתר על כן, תוצאת החלטת המפקח היא פגיעה לא מידתית במערער - הפגיעה בפרנסת המערער בשל פסילת הרשיון למספר שנים עלולה להיות אנושה, באופן שהזיכוי, אם יבוא, לא יהא בו כדי להחיות את אשר נהרס ולהשיב את המצב לקדמותו. על כן, הפגיעה הגלומה בהחלטת המשיב במצב דברים זה אינה שומרת על יחס הולם לבעיה שהמפקח חפץ לפתור. לחיזוק מסקנה זו, אציין כי למערער עבר נקי לחלוטין, והוא משמש כסוכן ביטוח מזה 25 שנים ומעסיק במשרדו שמונה עובדים. 10. לאור האמור, אני מקבלת את הערעור ומבטלת את החלטת המפקח בדבר ביטול רשיון הסוכן של המערער. המשיב ישלם למערער הוצאות הערעור (מיום הוצאתם) וכן שכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ש"ח בתוספת מע"מ. סוכן ביטוח