פסק דין א) כללי וטענות הצדדים 1. זו תביעה על סך 20,000 ₪, שהתובעת תובעת מן הנתבעת 2, ובגין סכום ששילמה למוסך עבור תיקון רכב שלטענתה היה מבוטח אצל הנתבעת במועד התאונה. למוסך שולם סך 18,168 ₪ לטענת התובעת, ולאחר שנקט הליכי הוצל"פ כנגד התובעת. 2. הנתבעת 2 הכחישה תשלום הפרמיה ע"י התובעת, הודעה על התאונה וטיפול בעניין וכפי שנטען ע"י התובעת, באמצעות סוכן הביטוח מיקי בדוס (שהוא הנתבע 1 בתיק). לגבי הנזק נטען שהיה מקום להפחית ממנו מע"מ, השתתפות עצמית וכנון בסך 5,820 ₪ ושסכום זה חל על התובעת בכל מקרה, ולא יכלה לצפות שהנתבעת תשלמו, נטען שאין לחייב הנתבעת בנזקי התובעת הנובעים מביטול המחאה, החלטה שמראש ברור שאינה כדין או קשורה לנתבעת, הוכחשו הצהרות והבטחות הנתבע 1 - סוכן הביטוח, נטען כי לא הבטיח דברים שאינם בתחום סמכותו להבטיח, ואם עשה כן - מעשיו מחייבים רק אותו. נטען לקיזוז, אם לא בשל הפוליסה הספציפית, אזי בשל מכלול חובות אחרים של התובעת לנתבעת 2. הנתבעת 2 מסכימה לנספח ח' לתביעה ותוכנו, שהנו צלום השיק נטו בסך 12,211 ₪ שנגבה ע"י הנתבעת 2, בדרך של קיזוז, ע"ח החוב, פוליסת הרכב, נשוא הדיון, והביא לאיפוס החוב בגינה, ולמעט 126 ₪. ב) דיון והכרעה 3. העידו בפני גב' עו"ד גבאי טובול המנהלת את ענייני התובעת, אם כי אינה מנהלת רשומה, וכן מר אסייג משה שהוא ראש מחלקת הגביה והחשבונות הצמודה למחלקת התביעות של הנתבעת 2. יוער כאן שביום 24/11/04 ניתן פס"ד בהעדר הגנה על מלוא סכום התביעה כנגד הנתבע 1 - סוכן הביטוח. 4. מן החומר שבתיק, הדיון וסיכומי הפרקליטים, אני מחליט כדלקמן : - אני דוחה את טענת הנתבעת 2 כי התובעת לא שילמה עבור פוליסת הרכב נשוא התביעה, וכפי שטענה. לא נסתרה טענת התובעת כי עבור פוליסת הרכב נשוא התביעה כאן שולם סך 9,000 ₪, וזאת כחלק מתשלום כולל בסך 33,595 ₪ ב-5 שיקים שנמסרו לסוכן הנתבעת מר בדוס, הנתבע 1, וכאשר עפ"י אישורו 9,000 ₪ מן הסכום האמור יש לזקוף לרכב מיצובישי נשוא התביעה והפוליסה כאן, ראה נספחים א', ב' ו-ג' לתביעה, שלא נסתרו, ומניחים את דעתי לעניין קיום ותקפות הפוליסה ותשלום 9,000 ₪ עבורה, וכאמור בסוף מכתב הסוכן בדוס - נספח ג' לתביעה. הנתבעת טוענת לעניין זה כי, בדוס לא העיד, ומשום כך אין כל נפקות לנספח ג' לתביעה, אני דוחה טענה זו, בדוס היה סוכנה של הנתבעת, ראה שורה 12 בעמ' 9 לח.נ של מר אסייג, ושלוחה לצורך קבלת הפרמיה (שורה 30 בעמ' 11), במצב זה מכתבו הנטען נספח ג', לגבי תשלום פרמיה ע"י התובעת בסך 9,000 ₪ לא נסתר, טענת הנתבעת כי אין לקבל המכתב כראיה או ליתן לו משקל כלשהו בהעדר עדות עורכו בדוס, נדחית על ידי, בדוס - סוכן הביטוח הוא שלוחה של הנתבעת 2 לעניין גביית הפרמיה, ומכתבו מחייב אותה, כל עוד לא תבוא היא ותוכיח אחרת, דהיינו להוכחת התשלום יצאה התובעת חובתה בהצגת מכתבו של בדוס, והנספחים הקודמים לו - הפוליסה שהונפקה והשיקים שנמסרו. וככל שהנתבעת 2 מבקשת לצקת תוכן להכחשתה הסתמית, לעניין זה, היה עליה לזמן או להביא את בדוס שלוחה לעדות מטעמה, ומשלא עשתה כן הדבר פועל לרעתה. יצוין עוד שנגד בדוס קיים בתיק, מזה זמן פס"ד על מלוא התביעה, משמע, וכל עוד לא שונה אותו פס"ד, כל הטענות העובדתיות לגביו נמצאות נכונות. בנוסף, עפ"י חוק חוזה הביטוח, הסוכן הנו שלוח של המבטח, והנטל להוכיח שחרג מן הרשאה שקיבל מוטל על המבטח, ולא על המבוטח להוכיח שפעל כדין. בעניין זה ראה ע"א (חיפה) 2038/02 סהר חב' לביטוח נ' עפר קובי תק- מח 2003 (1), 350, 22 : - " כב' השופט קמא הצביע על סימן ו' , פרק א' של חוק חוזה הביטוח תשמ"א-1981, הקובע עקרון משפטי לפיו במערכת היחסים: מבטח - מבוטח - סוכן ביטוח, מהווה סוכן הביטוח שלוחו של המבטח ביחס לכריתת החוזה, חובת הגילוי, קבלת דמי הביטוח, ומתן הודעות. (סעיפים 33-35של חוק חוזה הביטוח תשמ"א-1981 ). לכן מציין כב' הנשיא שאם יש לחברת הביטוח - המערערת, טענה כלשהי בענין תוקפה של הפוליסה או שיעורי התשלום עבורה, עליה להפנות טענות אלה לסוכן הביטוח, ולא למשיב - המבוטח. עוד מציין כב' הנשיא שהמערערת לא הציגה כל ראיה שהיא התריעה או פנתה למשיב בדרישה שישלם את חובו, ולאור מכתב סוכן הביטוח מיום 1.7.96 לפיו הפוליסה נשוא התובענה "שולמה במלואה", הרי מנקודת המבט של המשיב אין הוא חייב דבר לחברת הביטוח והפוליסה תקפה באופן מלא. כב' הנשיא מוסיף ומציין שב"כ המשיב הציגה את פירוט חשבון העו"ש של המשיב, וכן צילומים של חמשת השיקים שנפדו על ידי סוכן הביטוח ויועדו לתשלום פרמיית הביטוח, וכן הוצגו מסמכים המעידים על קיזוזים שנעשו בין המשיב לסוכן הביטוח, ובגינם ביטל המשיב, בהסכמת סוכן הביטוח, את שני השיקים הנותרים, וכן צורפו שני מכתבים מטעם סוכן הביטוח המאשרים שהפוליסה שולמה במלואה ללא יתרת חוב. מכאן מסקנת בימ"ש קמא שמששילם המבוטח את מלוא דמי הביטוח לסוכן, כפי שסוכן הביטוח מעיד בעצמו, אין מקום להעלות כל טענה מצד חברת הביטוח באשר לתוקף הפוליסה או חוב כספי כזה או אחר שנותר בגינה, טענות אלה יכולה המערערת - חברת הביטוח להעלות רק כנגד סוכן הביטוח שמכהן כשלוח שלה, אך אין היא יכולה להתנער מחבותה. " יצוין כי ערכאת הערעור אישרה קביעותיו של ביהמ"ש שצוטטו לעיל, ובהרחבה, שכן דומים ביותר למקרה הנדון כאן, לפיו קיים מכתב סוכן המבטח, המאשר תשלום בגין הפוליסה, מול הכחשה בעניין של המבטח כלפי המבוטח. נוכח האמור אני קובע ששולם ע"ח פוליסת הרכב סך 9,000 ₪, ויש לדחות טענת הנתבעת שהתשלום בוצע בדרך קיזוז - מה שהגיע בגין התאונה. 5. אני דוחה את טענת התובעת לפיה זכאית להיפרע את מה ששילמה בהליכי הוצל"פ למוסך, אני מקבל את עמדת הנתבעת לפיה התובעת זכאית לקבל את סכום הנזק ללא מע"מ ופחות השתתפות עצמית וערך כנון, וסה"כ 12,211 ₪ וכמצוין בנספח ח', מסכום זה יש להפחית גם סך של 3,167 ₪ שהוא יתרת חוב פרמיה, וזאת לאחר שקבעתי ששולם ע"ח הפוליסה סך 9,000 ₪, משמע היתרה המגיעה לתשלום 9,044 ₪. מנספח ד' לתביעה לא עולה שניתן פטור לתובעת מהשתתפות עצמית ושעה שתובעת את פוליסת המקיף שלה, להבדיל מתביעת נזק - צד ג'. 6. במצב זה זכאית התובעת למועד השיק, נספח ח', לתשלום בסך 9,044 ₪. נותר לברר האם קמה לנתבעת זכות קיזוז בגין סכום זה כלפי התובעת, לעניין זה רלבנטיים סעיפים 3 ו-4 לתצהירו של מר אסייג ולפיו בגין פוליסות שמסתיימות ב 327 ו 182 ולאחר ביטולן עקב אי תשלום ע"י התובעת נותר חוב לתשלום בסך 7,907 $ לפוליסה הראשונה ו-7,708 ₪ לפוליסה השנייה ועפ"י ספרי הנתבעת 2, כמופיע בנספחי התצהיר, לפי הפוליסות שצורפו מדובר אכן באותם צדדים וביתרות חוב קיימות לפי ספרי הנתבעת 2. התובעת ניסתה בחקירה נגדית להראות כי יש לה טענות כנגד החוב הנטען בקשר לשתי פוליסות אלו וכי קטן בהרבה, ראה ח.נ שורות 9-24 בעמ' 11, כן טענה להעדר תיקי הביטוח הרלבנטיים במועד החקירה וחרף דרישתה, מהם היה ניתן ללמוד שאין בסיס לחוב הנטען, כן טוענת לאי הוכחת מכתבי דרישת כסוי חוב פרמיה, הודעת ביטול בעקבות אי תשלום, והודעת קיזוז ביחס לחוב כאן. מן הדיון בפני, והגם שלא התרתי בשלב החקירה הנגדית של מר אסייג, צירוף מכתבים של הסוכן מר בדוס בעניין שתי הפוליסות האמורות, ברור לי שלתובעת טענות רבות ביחס לאותה חבות נטענת, במישור הבטחות שקיבלה לטענתה מן הסוכן, והנתבעת מתכחשת להן, וכן במישור גובה החוב, אי מתן התראות, וביטול הפוליסות כנדרש לפי דין והודעת קיזוז. בדיון לא יכל העד להציג הודעות בדבר דרישה לתשלום פרמיה ו/או ביטול הפוליסות עקב אי תשלום ו/או יתרת חוב כוללת, וחרף דרישה שהועברה להביא עמו את תיק המבוטח, וכן ברור שבגין הפוליסה נשוא הדיון שבפני לא הוצאה הודעת קיזוז, ובגין פוליסות אחרות, אם כי הדבר נטען בכתב ההגנה. התובעת קיזזה את התקבול ושלא כדין, כנגד אותה פוליסה, (רכב) ולא הפוליסות האחרות, כן נראה שהחובות בגין הפוליסות שציין העד, נתבעים ע"י הנתבעת בהליכים משפטיים - ראה שורות 13-22 בעמ' 10 לח.נ. מן האמור אני סבור, שהתובעת לא הצליחה להוכיח זכות קיזוז ראויה, המעמידה הגנה, כנגד חלק התביעה הנכון כאן, ולהבדיל מטענה לקיזוז שיש לה, אך לא הוכחה, בפני באופן מספק, וכפי שנקבע בפסיקה לא אחת שיש להוכיח, טענת פירעון בדרך של קיזוז, כפי שמוכיחים כתב תביעה. נוכח האמור אני דוחה את הטענה החילופית של פירעון החוב בדרך של קיזוז בגין חוב פוליסות אחרות, ומבלי לפגוע בזכות הנתבעת 2 לתבוע סכומים המגיעים לה, לטענתה בגין פוליסות אחרות של התובעת בהליך אחר, כפי שתמצא לנכון. ג) סוף דבר 7. נוכח כל האמור אני מחייב את הנתבעת 2 לשלם לתובעת סך של 9,044 ₪, צמוד ונושא ריבית כחוק מיום 9/8/01, ועד ליום התשלום בפועל, וכן הוצאות הדיון בפני בסך 2,500 ₪ בתוספת מע"מ כחוק צמוד ונושא ריבית כחוק. מיסיםהשתתפות עצמיתמע"מ (מס ערך מוסף)