החלטה התובעת עותרת להתיר לה לתקן כתב תביעתה ע"י צירוף חוות דעת רפואיות בתחום פה ולסת [להלן: "חוות הדעת"], וכן להגדיל את סכום התביעה לסך של 178,484 ₪. לחילופין, לצירוף חוות הדעת לשם שינוי סכום התביעה. עסקינן בתביעה כספית לקבלת תגמולי ביטוח בגין נכות שנגרמה לתובעת, לטענתה, בתאונה מיום 18.7.95, בהיותה נערה בת 17. כתב התביעה הוגש ביום 27.3.03, ובמסגרתו נטען כי לתובעת נכות צמיתה בתחום הנוירולוגי, בשעור 20%. טענות המשיבות טענה בדבר נכות צמיתה מהווה חלק מעילת התובענה, שהרי בלעדיה לא קמה למבוטח, עפ"י פוליסת תאונות אישיות, עילת תביעה לקבלת תגמולי ביטוח בגין נכות צמיתה. עילת תביעה לקבלת סעד של תגמולי ביטוח בגין נכות בתחום הפה והלסת , קמה ועומדת על רגליה שלה ללא כל זיקה לשאלת נכותה של המבקשת בתחום הנוירולוגי, כפי שנתבקשה על ידה בכתב התביעה המקורי. המבקשת הינה ילידת 2.7.78, ומלאו לה 18 שנים בחודש 7/96. הבקשה לתיקון כתב התביעה הוגשה ביום 8.11.04, בחלוף למעלה מ 8 שנים מהיום בו מלאו למבקשת 18 שנים. תביעת התובעת התיישנה בחלוף 3 שנים מיום קרות מקרה הביטוח. גם אם תועמד תקופת ההתיישנות על 7 שנים ביחס לתביעתה של המבקשת, עילתה של המבקשת ביחס לנכות צמיתה בתחום הפה והלסת התיישנה מזה למעלה משנה, ועל כן יש לדחות את התביעה. טענות המבקשת הגשת ראיה בדמות חוות דעת רפואית ו/או תיקון סכום התביעה, כשלעצמו, אין בו להשפיע על עילת התביעה. התיקון המבוקש, אין בו לשנות את עילת התביעה המקורית או את העובדות עליהן נסמכת התביעה. עוד טוענת המבקשת, כי טענת התיישנות, מקומה כנגד עילת תביעה בכתב תביעה בלבד, ואינה יכולה להיות נימוק בהליך ביניים, לאי התרת תיקון כתב תביעה ו/או לאי מתן רשות לצירוף חוות דעת. לפיכך, דינה של הבקשה להידחות. דיון אני סבור, כי יש ממש בטענת המשיבות לדחיית הבקשה עקב התיישנות. המבקשת לא ציינה בכתב התביעה כי ניזוקה באזור הפה ולסת, למרות שבחוות הדעת מטעמה ציין ד"ר שלמה ברק, כי התובעת סובלת מאז התאונה מכאבים וקליק בפרק הלסת השמאלי, והגבלה בתנועות הלסת. משנגרם לתובעת נזק פיזי כלשהו, מתחילה תקופת ההתיישנות לחלוף ממועד גילוי הנזק, אפילו אם בינתיים השתנה היקפו של הנזק, ובלבד שאין הנזק שנתגלה בבחינת נזק של מה בכך, אשר ניזוק סביר לא היה תובע בגינו. [ראה: ע"א 165/83 בוכריס נ' דיור לעולה בע"מ, פ"ד לח(4) 554]. הנזק במקרה שלפנינו [שבירת שיניים והגבלה בתנועות הלסת] איננו נזק של מה בכך, וניתן היה לצפות מהמבקשת, כי תתבע בזמן הגשת התביעה המקורית את כל נזקיה. לפיכך, יש למנות את תקופת ההתיישנות ממועד גילוי הנזק, כשבוע לאחר אירוע התאונה נשוא התובענה. קיים בענייננו, הרבה יותר מאשר קצה חוט ביחס לקשר הסיבתי בין הארוע התאונתי לנכות הנטענת, ודי בכך כדי להתחיל את מירוץ ההתיישנות ממועד גילוי הנזק, קרי, ממועד קרות התאונה. לתובעת מלאו 18 שנה ב- 7/1996. הבקשה לתיקון כתב התביעה הוגשה ב 11/04, למעלה משנה מחלוף תקופת התיישנות של 7 שנים, ובוודאי שלאחר חלוף שלוש שנים ממועד זה לפי חוק חוזה הביטוח, תשמ"א - 1981. לו היתה המבקשת מציינת בכתב תביעתה כי נגרם לה נזק בפה ולסת וכי עדיין מבקשת להאריך המועד להגשת חוות דעת רפואית, להוכחת טענותיה, יכול והיתה מתקבלת טענתה ומירוץ ההתיישנות היה נפסק במועד הגשת התביעה המקורית, ב - 3/2004. ואולם, מאחר ורק בבקשה לתיקון כתב התביעה צויין לראשונה הנזק והנכות בתחום הפה ולסת, יש בכך משום הוספת עילה חדשה שלא נטענה בכתב התביעה המקורי, ומאחר וחלפו למעלה מ-7 שנים מן המועד בו מלאו למבקשת 18 שנים, דינה להידחות מחמת התיישנות. אין מדובר בענייננו בהעלאת כל מרכיבי היסוד של העילה המקורית בכתב התביעה המקורי ואין מדובר בהחמרה של נזק שנטען בכתב התביעה, או בגידול בהיקפו, כי אם בנזק חדש שלא נטען כלל בכתב התביעה המקורי [ראה: ע"א 702/86 איטונג בע"מ נ' בן הרוש פ"ד מד(1)160, 66]. הכלל הוא, שביהמ"ש לא יתיר לתובע לתקן כתב תביעה אם עלול הוא לגרום לעיוות דין לנתבע בכך שתישמט טענת הגנה בענין קיומה של התיישנות והנזק שייגרם אינו ניתן לפיצוי בתשלום הוצאות בלבד. עילה שהתיישנה, תידחה הבקשה, שהרי לו הגיש תובענה אחרת חדשה, היא היתה נדחית מטעם זה [ע"א 128/79 קירור אג"ש נ' זייד, פ"ד לד(4)126]. סיכום הבקשה לתיקון כתב התביעה על דרך של הוספת חוות דעת רפואית והגדלת סכום התביעה, ולחילופין - להוספת חוות דעת רפואית ללא הגדלת סכום התביעה - נדחית. המבקשת תשלם הוצאות המשיבה בסך כולל של 1500 ₪ + מע"מ. כתב תביעהתיקון כתב תביעהמסמכיםצירוף חוות דעתחוות דעת