החלטה המבקשת עותרת לדחיית התובענה כולה או חלקה על הסף, מחמת התיישנות. כתב התביעה הוגש ביום 18.4.04 לקבלת תגמולי ביטוח בגין אובדן כושר עבודה, מהיום בו נפגע התובע בעבודתו (10.6.99) ועד ליום הגשת התביעה. בנוסף, עותר התובע בסעיף 8 לכתב התביעה, לחייב את הנתבעת לשלם תגמולי ביטוח לעתיד עד לסיום התקופה הנקובה בפוליסה. יובהר, כי בכתב התביעה טוען התובע, כי הנתבעת ביטחה אותו בפוליסה לביטוח מנהלים, ביטוח חיים וביטוח נכות מתאונה, ובהמשך בביטוח בגין אובדן כושר עבודה. בפועל עותר התובע לפיצוי בגין אובדן כושר עבודה בלבד, ואינו טורח לפרט בכתב תביעתו את הגדרת מקרה הביטוח בפוליסה הרלוונטית עליה הוא נשען. מעיון בפוליסות שצורפו לכתב התביעה, בנספח "תנאים מיוחדים לביטוח נוסף לתשלום פיצויים חודשיים ולשחרור מתשלום פרמיות במקרה של נכות הגורמת אבדן מוחלט של כושר העבודה", מוגדר בסעיף 1, אי כושר עבודה מוחלט: "המבוטח ייחשב כבלתי כשיר מוחלט לעבודה, לענין נספח זה בלבד, אם עקב מחלה או תאונה, נשלל ממנו בשיעור של 75% לפחות הכושר להמשיך במקצוע או בעיסוק שבו עסק כמפורט בהצעה עד אותה מחלה או תאונה...". אין חולק כי תביעה לתגמולי ביטוח מתיישנת במידה ולא הוגשה לבית המשפט תוך 3 שנים מקרות מקרה הביטוח (ע"א 38121/91, ג'רייס נ' אריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ, פ"ד מ"ח (3) 441). לטענת המבקשת, מקרה הביטוח אירע ביום 10.6.99 בו נפגע המשיב ובעקבות אירוע זה טוען הוא לאובדן כושר עבודה. לשיטתה, יש למנות את תקופת ההתיישנות במקרה של נכות תאונתית מיום התרחשות הנזק . טענה זו נשענת על אסמכתאות שצורפו לבקשה ומתייחסות לביטוח נכות כתוצאה מתאונה. המבקשת אינה עושה את האבחנה המתבקשת בין פיצוי בגין נכות כתוצאה מתאונה לבין פיצוי בגין אובדן כושר עבודה. לעיתים, אותה פוליסה כוללת נספחים שונים המעניקים פיצוי בגין נכות ובגין אובדן כושר עבודה, אולם אין עסקינן באותה עילת תביעה או אותו מקרה ביטוח. על מהותה של עילת תביעה בגין אובדן כושר עבודה, עמד י.אליאס, דיני ביטוח, כרך ב' עמ' 746: "הוא הדין לגבי פוליסה לביטוח מפני אובדן כושר עבודה. כל תשלום חודשי לו זכאי המבוטח מכוחה של פוליסה זו מקים עילת תביעה נפרדת ועצמאית. מניינה של תקופת ההתיישנות מתחיל מחדש עם התגבשותה של כל עילה נפרדת כאמור. חוזה ביטוח מסוג זה דומה, לדברי בית המשפט, לחוזה הקובע חיובים לשיעורין, בזמנים קצובים. עילות התביעה שבידי המבוטח הן כמספר התשלומים שחב לו המבטח על פי הפוליסה, ואי תשלום של כל שיעור ושיעור מקים במועד התשלום את הזכות לתבוע את ביצועו". ובהמשך בעמ' 752: "ביטוח אובדן כושר עבודה, כמו ביטוח הנכות, מורכב משני נדבכים מצטברים: תאונה (או מחלה) ואובדן כושר עבודה. על כן, המועד הקובע לעניין חישוב ההתיישנות הוא המועד שבו איבד המבוטח את כושר עבודתו כתוצאה מתאונה שאירע לו או מחלה שלקה בה, להבדיל מהמועד שבו קרתה התאונה או פרצה המחלה". כך גם קבעו הלכות בית משפט זה (ע"א 4127/96 צדיק מלכה נ' הדר חברה לביטוח בע"מ ות.א. 11315/98 סרוסי נ' אריה חברה לביטוח בע"מ דינים שלום, כרך י"ח, 623). ביטוח אובדן כושר עבודה מתגבש שעה שנשלל כושרו של המבוטח לעסוק בעיסוק שעסק עד לתאונה או למחלה וזאת בניגוד לביטוח נכות במסגרתו יש מחלוקת פוסקים בשאלת מועד התגבשות העילה, האם בקרות התאונה או במועד התגבשות הנכות (העניין תלוי ועומד בערעור בבית המשפט העליון, במסגרת רע"א 4384/03, הראל חברה לביטוח בע"מ נ' אמיתי דוד), בפוליסה דנן אין דרישה לנכות צמיתה ואין מניעה כי אדם עם נכות זמנית יחשב כחסר כושר עבודה. פועל יוצא, הוא שאין המשיב זכאי לקבלת תגמולי ביטוח בגין אובדן כושר מעבודה במועדים המוקדמים ל- 3 שנים ממועד הגשת התביעה. קרי, ככל שהתובע עותר לסעדים מיום 10.6.99 ועד ליום 18.4.01, התישנו עילת התביעה בגין סעדים אלו. בנוגע לסעד לעתיד, הסכים התובע בתגובתו כי אין ביכולתו לתבוע תגמולי ביטוח לעתיד. כאמור לעיל, עסקינן בעילת תביעה מתחדשת אשר יש לבוחנה כל חודש בהתאם למצבו הרפואי של התובע והוראות הפוליסה, ואין לכלול בכתב התביעה סעדים המאוחרים למועד הגשת התביעה. נוכח מסקנה זו, מתייתר הצורך לדון בטענה בדבר תשלום אגרה בחסר. לאור האמור לעיל, נדחית חלקה של התביעה ונמחקים הסעדים לעתיד המפורטים בסעיפים 7-9, ו-12 לכתב התביעה. פוליסה