החלטה העובדות הנוגעות למקרה נשוא החלטה זו אינן שנויות במחלוקת והן בקצרה כדלקמן: התובע רכש אצל הנתבעת פוליסת ביטוח הקרויה "חיננית" המחסה "אבדן כושר עבודה" ו "סיעוד", כמפורט בפוליסה שהוגשה במלואה לבית המשפט בצמוד "להודעה מטעם התובע" מיום 25.8.04 (להלן: "הפוליסה"). תוקפה של הפוליסה היה החל מיום 1.1.95; החלק המחסה את "אבדן כשר העבודה" בוטל על ידי התובע במכתבו לנתבעת מיום 14.7.1995 (להלן אתייחס לביטול חלק זה של הפוליסה כ"ביטול הפוליסה"). אין טענה באשר למועד ביטולה של הפוליסה ואין חולק על כך שהתאונה נשוא הדיון, כפי שלהלן, ארעה בטרם ביטולה. ביום 22.6.95 ארעה לתובע התאונה נשוא התביעה ובעקבותיה היה התובע נתון במצב של "אבדן כושר עבודה" תקופה של שבועיים. לפי טענת התובע הוא היה מצוי במצב של "אבדן כושר עבודה" נוסף תקופה של 34 חודשים, החל מיום מחודש ינואר 1996, מועד בו פוטר מעבודתו עקב מגבלותיו כתוצאה מהתאונה ועד אוקטובר 1998, עת החל לעבוד בחברת החשמל (סעיף 6.ד לתצהיר התובע). ארבע חודשים לאחר מכן, ביום 22.2.99, פוטר התובע מעבודתו בחברת החשמל, עקב אותה מגבלה, ומאז הוא מצוי ב"אבדן כושר עבודה". לטענת הנתבעת אין לתובע עילת תביעה הואיל ו"מקרה הביטוח", היינו כניסתו של התובע למצב של "אבדן כושר עבודה", להבדיל מעצם אירוע התאונה, חלו לאחר ביטול הפוליסה. עמדת התובע לעומת זאת היא שיש להבחין בין "מקרה הביטוח" ובין "עילת התביעה"; הראשון ארע בעת קרות התאונה, שהיא "מקרה הביטוח" בעוד עילת התביעה מתגבשת עם "...כניסתו של המבוטח, הנתבע, למצב של אבדן כשר עבודה עקב המאורע הביטוחי, אשר יכול להתרחש במועד מאוחר יותר ואין זהות בין הדברים...". באופן מתמיה, הפוליסה עצמה אינה מגדירה את המושג "מקרה הביטוח" לעניין הנדון. על פי החלטת כב' השופט אליגון, שדן בתיק זה לפני, ואשר עסקה בטענת הנתבעת בדבר התיישנותה של התביעה, התיישנה התביעה ככל שהיא נוגעת לתגמולי הביטוח הנתבעים עד למועד 26.10.97, בהתייחס למועד הגשת התביעה לבית המשפט ביום 26.10.2000; הנמקת כב' השופט אליגון הייתה שאבדן כושר עבודה הוא עניין מתחדש מידי חודש בחודשו ועל כן לא ניתן לקבוע שהתביעה התיישנה אלא לגבי אותם חודשים שבתחום תקופת שלוש השנים שלפי סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח , תשמ"א - 1981 (להלן: "חוק הביטוח" ו "סעיף 31" בהתאמה). צודקת הנתבעת בטענתה לפיה החלטת כב' השופט אליגון הנ"ל היא בגדר "פסק דין חלקי" משום שהיא מסיימת את המחלוקת בין הצדדים באשר לחלק מהתביעה (ע"א 6058/93 אהוד מנדלבליט ואח' נ. נתן מנדלבליט, פד"י נא4 עמ' 354; ע"א 674/79 ברבר מרסל נ. פסג' העצמאות ברמת גן בע"מ ואח' פד"י לה3 עמ' 789; ר"ע 75/83 בן דב נ. שטלגרובר - אוטו גרובר ושות' ואח', פד"י לז1 עמ' 587; העובדה שהחלטת כב' השופט אליגון קרויה "החלטה" ולא "פסק דין" או "פסק דין חלקי" אינה משנה דבר, ראה: ע"א 277/81 מריאן גרינהאוז נ. ציפורה גרינהאוז, פד"י לו3 עמ' 197). פסק הדין החלקי מהווה מעשה בית דין בין הצדדים מאחר והוא פסק דין ל"כל דבר ועניין" (זוסמן, "סדר הדין האזרחי" מה' 7 פיסקה 474 עמ' 526). סעיף 31 קובע : "תקופת ההתיישנות של תביעה לתגמולי ביטוח היא שלוש שנים לאחר שקרה מקרה הביטוח". בפסיקתו הנ"ל, המהווה כאמור "מעשה בית דין" בין הצדדים, קבע למעשה כב' השופט אליגון את הזהות שבין "עילת התביעה" ובין "מקרה הביטוח" מכך שקבע כי התביעה התיישנה לגבי כל התקופה שבין קרות התאונה (בתוספת שלשה חודשי המתנה) ובין מועד שלש השנים שלפני הגשת התביעה. בהתייחס לטענת ההתיישנות הנ"ל נטען על ידי הנתבע, שרק ביום 22.2.99, מועד פיטוריו מחברת החשמל, התגבש סופית מצבו כמי שמצוי ב"אבדן כושר עבודה" ועל כן רק במועד זה התגבשה עילת התביעה שלו באורח סופי (סעיף א.1 לכתב התשובה של התובע וכן גם סעיף 1 ל"תגובה לבקשה לדחייה או מחיקה על הסף"); שאלה היא מה היה הדין, אילו תתקבל טענת התובע לגופה, לעניין התקופה שבין המועד שלגביו נקבע בהחלטה הנ"ל שממנו והלאה לא התיישנה התביעה ובין המועד אשר לטענת התובע עצמו, רק בו התגבשה עילתו; לאור תוצאת ונימוקי החלטתי, איני רואה צורך לדון בשאלה זו. הפוליסה אינה מספקת כאמור תשובה מוגדרת לשאלה מהו "מקרה הביטוח"; גם סעיף 53 לחוק הביטוח, האמור להגדיר את המקרה, אינו מספק תשובה של ממש (ושאלה היא בעיני מהו "מקרה ביטוח" שהוא "תאונה", כאחת האפשרויות שם, שמפצים בגינו בהעדר נזק או "נכות"), ומכל מקום, הוא סעיף דיספוזיטיבי (ע"א 8972/00 ארנה שליזנגר נ. הפניקס חברה לביטוח בע"מ ואח' פד"י נז4 עמ' 817). דומני שאת התשובה הנאותה והנכונה מספק סעיף 1 לחוק הביטוח המגדיר דלקמן: "חוזה ביטוח הוא חוזה בין מבטח לבין מבוטח המחייב את המבטח, תמורת דמי ביטוח, לשלם, בקרות מקרה הביטוח, תגמולי ביטוח למוטב" (הדגשות שלי - צ.כ.). עילת תביעה היא מכלול העובדות המזכות את התובע בסעד הנתבע על ידיו (זוסמן, שם, פיסקה 110 עמ' 133). חובתו של המבטח לשלם את תגמולי הביטוח, בקרות מקרה הביטוח, היא עילת התביעה ועל כן אין הבדל ולא ניתן להבחין בין "מקרה הביטוח" ו "עילת התביעה". מקובל על הכל כי רק אבדן הכושר מזכה את התובע בתגמולי הביטוח (בנוסף לקרות התאונה), אמור על כן, מקרה הביטוח אינו קורה אלא בעת שהתובע נמצא נעדר כושר עבודה. בין לפי גישת כב' השופט אליגון, בהחלטה הנ"ל, ובין לפי עמדת התובע עצמו בכתבי בי דין שהוגשו על ידיו כאמור לעיל, אבדן כושר העבודה אירע לאחר ביטול הפוליסה ועל כן דין טענת הנתבעת להתקבל ודין התביעה להדחות. בנסיבות המקרה, בהעדר הגדרה ברורה בפוליסה, המנוסחת על ידי הנתבעת, איני פוסק הוצאות. פוליסהמקרה ביטוחביטוח סיעודיביטוח אובדן כושר עבודהאובדן כושר עבודה