פסק דין בתביעה ותביעה שכנגד - נזקים לרכב: לפני תביעה ותביעה שכנגד, שעניינן נזקי תאונה אשר התרחשה ביום 12.10.02 בראשון לציון. התאונה התרחשה בסמוך לשעה 4:30 לפנות בוקר. מבוטחה של התובעת (להלן - "המבוטח") נהג באוטובוס זעיר ציבורי מסוג יונדאי. הנתבע 1 (להלן - "הנתבע") נהג במונית. הנתבעת 2 היא בעלת הזכות הציבורית במונית. לשיטת התובעת, המבוטח נהג בנתיב האמצעי מבין שלושה ונפגע מאחור ע"י נהג המונית שלא שמר על מרחק מספיק ונהג במהירות מופרזת. לשיטת הנתבעים, הנתבע נסע בנתיב הימני כאשר המבוטח סטה במפתיע לעבר נתיבו מכיוון הנתיב האמצעי, ומשכך התאונה היתה בלתי נמנעת והתרחשה בעטיו של המבוטח. הצדדים נחלקו בשאלת האחריות ובשאלת הנזק. בדיון אחד נחקרו נהגי הרכבים, הנתבעת 2 ובעלה (כשהעדים לתאונה עצמה היו הנהגים בלבד). בדיון נוסף נחקרו שני שמאי רכב: שמאי שבדק את היונדאי ושמאי שבדק את המונית. הצדדים הגישו לתיק בית המשפט, בין השאר, תמונות נזק של הרכבים, והודעת המבוטח לתובעת ולמשטרה. האחריות המבוטח העיד כי נסע ישר בנתיב האמצעי כאשר הרגיש חבטה עצומה בחלק האחורי ורכבו נזרק קדימה. כן העיד המבוטח כי ראה שהצד הימני פנוי ולכן מיהר לנוע ימינה, וחנה בצד ימין להתאושש. עדותו של המבוטח לפני היתה סדורה ובהירה והתרשמתי לחיוב ממהימנותו של העד. העדות תאמה את ההודעות שמסר בכתב למשטרה ולתובעת ביום התאונה ויום לאחר מכן (ת/1, ת/2). העד השיב את מה שזכר, מבלי שניסה ליפות את האמת. כך למשל, השיב כי אינו זוכר אם האט כאשר התקרב לצומת במקרה הספציפי. לא מצאתי בעדות קשיים של ממש שיש בהם כדי לערער את מהימנותה. התרשמותי היתה שונה בכל הנוגע לנתבע אשר דומה כי ניסה לכוון בכל מאודו לתשובות הרצויות לו. הנזק ברכבו של המבוטח הוא אחורי ותומך לטעמי בגירסת התביעה. הנתבעים טוענים כי עיקר הנזק ברכב המבוטח נמצא בצד הימני, אולם אינני רואה עמם את הדבר עין בעין. קיים נזק ממשי בכל החלק האחורי, גם אם קיימת הדגשה מסויימת בצד הימני, אשר אף גרמה לקימוט בכנף הימנית אחורית. במקביל ובאופן תואם מעידות התמונות נ/1 על נזק כמעט לכל רוחב חזיתה של המונית. גם כאן יש הדגשה מסויימת בצד השמאלי, אולם אינני מוצאת כי מדובר בהדגשה שיש בה כדי לתאום את גירסת ההגנה. אם אכן "חתך" המבוטח את המונית משמאל לימין, היה מקום לצפות לנזק בחלק קדמי יותר של היונדאי ובכל מקרה לא למצוא נזק כה רב לרוחב כל החלק האחורי. גירסת ההגנה גם אינה מתישבת עם עדותו של הנתבע לפיה היונדאי היתה רק כעשרה מטר (לערך) לפניו במסלול האמצעי. אם אכן כך היה הדבר, והיונדאי היתה סוטה למסלול הימני, הפגיעה היתה בצדה הימני של היונדאי ולא בעיקר החלק האחורי. למעלה מן הצורך יצוין כי גם אם היתה מתקבלת טענת הנתבעים כי היונדאי עברה מהמסלול השמאלי למסלול הימני, ברור מהראיות כי כמעט השלימה את המעבר ואולי אף השלימה את כולו ולמרות זאת פגע בה הנתבע מאחור, דבר המעיד על מהירות נסיעה גדולה במיוחד ואי תשומת לב לתנאי הדרך. מכל מקום אני מקבלת את גירסתו של המבוטח כי נסע בנתיב האמצעי במשך כל הזמן הרלבנטי ולא סטה ממנו לנתיב הימני ואינני מקבלת את גירסת הנתבעים לגבי סטייה. לאור האמור, אני מוצאת כי הנתבע אחראי בלעדית לתאונה. במקביל, הנתבעת 2 שהיא בעלת הזכות הציבורית, אינה נושאת באחריות. לא שוכנעתי כי קיים בסיס לחייבה בדין. הנזק בענין נזקי היונדאי הוגשה חוות דעתו של מר בן ארצי. מר בן ארצי נחקר ארוכות על חוות דעתו, ולטעמי זו לא עורערה. השמאי הסביר לגבי כל רכיב, את הבסיס לקביעתו ומכלול ההסברים שניתנו מקובל עלי. השמאי נחקר גם לגבי אפשרות שימוש בחלפים משומשים במקום מקוריים, אך לא הובא נתון כלשהוא לגבי קיומם ומחירם של רכיבים משומשים (לגבי חלק מהחלקים העיד השמאי כי חלקים משומשים אינם בנמצא או כי לא ידוע לו אם הם קיימים), ולא ניתן היה לבצע חישוב של הפחתה אפשרית בהיקף הנזק. כמו כן לא הובהר האם בעת הרלוונטית התיר הדין לעשות שימוש בחלקים משומשים ליונדאי (בשים לב לשהותה הקצרה יחסית "על הכביש" קודם לתאונה). יתר על כן, אני מקבלת את עמדת השמאי ולפיה, ירידת הערך שהיתה צפויה לרכב לאחר תיקון, לו תוקן בפועל (ירידת ערך שנזכרה בחווה"ד במינוח כללי וכומתה על ידו במהלך הדיון לכדי 20% לפחות) ממילא מאיינת כל חסכון, ככל שניתן היה להשיג, במתן היתר להתקנת רכיב תחלופי מסוים במקום רכיב מקורי. עיון בתמונות הנזק של שני הרכבים גם יחד מלמד על נזקי תאונה משמעותית שאין פלא, גם מנקודת מבט לא מקצועית, כי היא גורמת לירידת ערך של ממש. הנתבעים לא הגישו חוות דעת נגדית לגבי נזקי היונדאי (להבדיל מחוות דעת שהוגשה בענין נזקי המונית). סיכום לאור האמור ולאחר שנתתי דעתי למכלול הראיות והטעונים שהובאו לפני, אני מחייבת את הנתבע 1 בסך התביעה (54,943 ש"ח) נושא הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה (25.4.04) ועד לתשלום בפועל. כמו כן מחויב הנתבע 1 כלפי התובעת בסכום האגרה ששולם על ידה בפועל, שכר העדים מטעמה כפי שנפסק בישיבות השונות ובשכ"ט עו"ד בסך 5,500 ש"ח בצרוף מע"מ. התביעה כנגד נתבעת 2 והתביעה שכנגד של התובעת שכנגד כנגד הנתבעים שכנגד, נדחות ללא צו להוצאות. רכבתביעה שכנגדנזק לרכב