פסק דין בפני תביעה שהוגשה בסדר דין מהיר. התובעת הינה חב' ביטוח אשר ביטחה את רכבו של הנתבע, במשך שנים. לטענת התובעת עקב חידוש הפוליסה חייב הנתבע לתובעת פרמיות ביטוח בסך של 1,145 ₪. מנגד טוען הנתבע בהגנתו כי הודיע לסוכן הביטוח ביום 30.11.02 שלא לחדש את הפוליסה האמורה להיכנס לתוקף בתאריך 1.12.02 התביעה נוהל על פי "סדר דין מהיר" ועל כן יהיה פסק דין זה מנומק בתמצית בלבד לרבות התאור המובא לעיל כהוראת תקנה 214 טז (2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984. דיון: ביום 15/11/04 התקיימה ישיבת הוכחות. מטעם התובעת העיד סוכן הביטוח מר כהן אהרון. בעדותו (עמ' 2 לפרוטוקול) טען "לקראת ה-7 לפברואר הוא (הכוונה לנתבע) אמר שעשה פוליסה במקום אחר . אמרתי לו אם עשית ועולה לך יותר זול תחתום לי על ביטול והוא חתם על ביטול באותו מועד כאשר הבקשה שלי מחברת מנורה (התובעת) היתה לבטל את הפוליסה מלכתחילה". (התוספות שלי- מ.ק) באותו דיון נמסר לבית המשפט העתק כימי של המזכר תחת הכותרת "בקשה לשינויים בפוליסה" (להלן:"המזכר") וסומן ת/ 2 . עיון במזכר מעלה כי מופיעים בו שלושה תאריכים: האחד, בהמשך למשפט: "אבקשכם לבצע בפוליסה הנ"ל שינויים כדלקמן, החל מיום 1/12/02. השני, חתימתו של הנתבע יחד עם תאריך 30.11.02. השלישי, בתחתית המזכר 7.2.03. עד התביעה, בעמ' 4 לפרוטוקול המשיך והעיד: "אני מציג לבית המשפט את הטופס המקורי העתק כימי ואני מראה לבית המשפט.." הנתבע השיג כנגד התאריך השלישי וטען כי תאריך זה הוסף ואינו מופיע במזכר המקורי. אותות האמת שמתגלים עת חקירת העדים והגיונם של דברים הובילו אותי למסקנה כי אכן תאריך זה הוסף וכי תאריך עריכת המזכר היה כגרסתו של הנתבע ביום 30.11.02. שכן, אין כל הסבר הגיוני אחר לכך שעל אותו מסמך מופיעים שלושה תאריכים שונים. כשנשאל ע"י בית המשפט לפשר התאריך 30.11 ענה סוכן הביטוח: "שבא למשרד ואמר שערך פוליסה במקום אחר היה ב-7 לפבואר. הפקידה שלי במשרד רצתה לעזור לו, לא ניתן לשיקול דעתה של הפקידה או שלי חברת הביטוח היא זו שגובה את הכספים." (עמ' 3) גרסתו זו אינה אמינה עלי וזאת בלשון המעטה. מאמין אני לנתבע כי ביקר בסוכנות הביטוח בתאריך 30.11.02 ובתאריך זה כפי שמופיע על המזכר ביקש לבטל את הפוליסה. למסקנה זו אני מגיע הן בהשוואת עדותם של הנתבע ושל סוכן הביטוח והן מעיון בחומר שהובא בפני. עיון בפוליסת ביטוח החובה שצורפה לכתב ההגנה מעלה כי תאריך ההוצאה של הפוליסה הינו ביום 29/11/02 . מועד הכניסה לתוקף הינו 1/12/02 וכי הפוליסה שולמה והייתה בתוקף. מכך עולה כי הנתבע אכן הגיע לסוכנות הביטוח על מנת לקחת את תעודת החובה ולשלמה וכי ככל הנראה היה זה ביום שלמחרת (30/11/02) ובתאריך זה חתם על המזכר לביטול הפוליסה. ככל הנראה עקב טעות משרדית או כל סיבה אחרת שאינה מצריכה לענין לא נשלח המזכר לחברת הביטוח או נאבד שם. משנתגלתה טעות זאת ככל הנראה בתאריך ה-7.2.03 הוסיף סוכן הביטוח את התאריך על העתק הקופי שבמשרדו ונשלחה בקשה לבטל את הפוליסה רטרואקטיבית. סוכן ביטוח חב חובת אמון כלפי לקוחו (ראה ע"א 3214/98 שלום נ' רגומי (1978) בע"מ, פד"י נח(4)445) על אחת כמה וכמה כאשר מדובר באיש תם לב, המתקשה בשפה העברית ששם את כל מבטחו ואמונו בסוכן הביטוח. יתרה מזאת, הפקידה בסוכנות הביטוח שהיא זו שהייתה בקשר ישיר עם הנתבע לא הגיעה להעיד כלל והלכה פסוקה היא שאי הבאת עד רלבנטי על ידי צד למשפט פועל לרעתו וראה ע"א 465/88 הבנק למימון וסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו ואח' פד"י מה(4) 651, 658. לא אבוש ואומר כי עת כתיבת פסק הדין ספק קל קונן בליבי שמא טועה אני במסקנתי ואעשה עוול לתובעת ומחובתי לבירור האמת ובצעד שאינו בשגרה הוריתי, לאחר סיום העדויות והסיכומים, בהחלטה מיום 23.12.04 על הגשת המסמך המקורי של העתק "הקופי" שהוגש לבית המשפט וסומן ת/ 2 תוך 15 ימים. התובעת הגישה את המסמך המקורי כפי שנתבקשה לעשות בהחלטתי לעיל. אכן, כפי שסברתי תחילה על המסמך המקורי שהיה בארכיון התובעת לא מצוי התאריך 7.2.03 בניגוד לטענתו של סוכן הביטוח עת שהוצג ת/ 2 כי מדובר בהעתק כימי מתאים בדיוק למקור. לאור כל האמור לעיל התביעה נדחית. הוצאות התביעה: ראיתי בחומרה את מעשיו של סוכן הביטוח. מאמין אני כי לתובעת לא היה יד בדבר ועת הגישה את התביעה הסתמכה באמת ובתמים על המידע שהועבר אליה מאת סוכן הביטוח. יחד עם זאת לא מצאתי מלפתור אותה מאחריות להגשת תביעת סרק כנגד לקוח אשר מילא אחר כל הוראותיה וביטל בדרך מקובלת את חידוש הפוליסה מאחר שמצבו הכלכלי לא איפשר לו להמשיך ולבטח את רכבו. טרם הגשת התביעה היה על התובעת לבחון את המסמך המקורי אשר היה מצוי ברשותה ולא להסתמך בעיניים עצומות על עדותו של סוכן הביטוח. עיון במזכר המקורי שהיה ברשותה יחד עם גרסתו של סוכן הביטוח היו ככל הנראה חוסכים הגשת תביעה זו והליכי סרק כנגד איש תם לב המתקשה בשפה העברית וטורטר מספר פעמים מחדרה, יחד עם מתורגמן על לא עוול בכפו כשכל רצונו היה להפסיק את ההתקשרות עם התובעת. משכך תשלם התובעת לנתבע סך של 1,000 ₪ הוצאת משפט. בפסיקת ההוצאות נלקח בחשבון -לקולה - את צורת ניהול ההליך ההוגנת מצד ב"כ התובעת. אציין שצורת ניהול ההליך כך והגשת המזכר ע"י ב"כ התובעת המלומד אשר מחויב כלפי בית המשפט מתוקף תפקידו כ- Officer of the court מנעו ממני מלהשית הוצאות גבוהות בהרבה ובפי כמה מאלה שהושתו על התובעת. חובפוליסה