פסק דין 1. המבקש, קטין יליד 2006, הגיש באמצעות הוריו המרצת פתיחה בבקשה להצהיר כי תקליטור ניתוח בקע מפשעתי שבוצע בו אצל המשיבה ביום 26.2.06 (להלן - התקליטור) הינו בגדר רשומה רפואית כהגדרת מושג זה בחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996 (להלן- החוק) וכי הוא זכאי לקבל העתק הימנו לידיו. בנוסף, ביקש המבקש כי יועבר לידיו דו"ח בדיקה שנערך ביחס לניתוח בהתאם לזכויותיו על פי החוק. 2. בפתח ההליך הועלתה טענת חוסר סמכות עניינית על ידי המשיבה ביחס לבקשה הראשונה והמבקש צמצם את עתירתו לדרישה לקבל את דו"ח הבדיקה. רקע 3. המבקש אובחן כסובל מבקע מפשעתי. ביום 27.2.06, הוא עבר ניתוח לתיקון הבקע במרכז רפואי חורב באמצעות מכשיר דיאטרמיה אשר משמש לחיתוך וצריבה של כלי דם. מייד לאחר הניתוח הבחינו הורי המבקש בסימני כוויה גדולה ועמוקה במרפק ושוק ימין שלו. כירורג פלסטי של בית החולים, ד"ר ברגר, שהוזעק למקום בדק את המבקש וקבע כי אכן הכוויות נגרמו במהלך הניתוח אולם לא ברור כיצד. נטען כי ד"ר ברגר סירב להשיב לשאלת הורי המבקש באשר לאופן בו נגרמו הכוויות בחדר הניתוח. 4. למחרת בבוקר שוחח מנהל בית החולים, ד"ר אלכס קורת, עם הורי המבקש ולדבריהם הביע "הלם" מהמקרה. ביום 29.2.06, אז שוחרר המבקש מאשפוז, הודיע ד"ר קורת להוריו של הקטין כי מהלך הניתוח תועד בתקליטור DVD הנמצא בבית חולים. להורי המבקש אף ניתנה אפשרות לצפות בתקליטור הניתוח עוד באותו בוקר, אולם בקשתם לקבל לידיהם העתק ממנו נענתה בסירוב על ידי ד"ר קורת. 5. בהמשך, הודיע בית החולים להורי המבקש כי הודעה על המקרה נמסרה למשרד הבריאות וכי הוקם צוות בדיקה פנימי של בית החולים לחקירת המקרה בראשותו של כירורג ילדים, ד"ר מודי לרנר. ביום 1.8.06, פנו הורי המבקש אל מנהל בית החולים פעם נוספת בבקשה להעביר לידיהם העתק מתקליטור הניתוח ודו"ח ועדת הבדיקה שמונתה לצורך חקירת המקרה. ביום 22.8.06, השיב ד"ר קורת כי כל החומר הנוגע למקרה הועבר לחברת הביטוח כלל המבטחת את בית החולים. פנייה ליועצת המשפטית של חברת הביטוח לקבל את החומר נענתה בשלילה. טענות הצדדים 6. נטען כי דו"ח הבדיקה של האירוע נכנס בגדר סעיף 21 (ב) לחוק זכוית החולה ומכוחו חובה להעבירו אותו לידי הורי המבקש. לטענת המבקש, העובדה כי דו"ח הבדיקה נערך לצורך משפט עתידי לדברי נציגי באת כוח חברת הביטוח, רק מחזקת את טענתו כי מדובר בדו"ח בדיקה וככזה אין כל חסיון על ממצאיו והמטופל זכאי לקבלו לידו. 7. המשיבים, מרכז רפואי חורב וכלל חברה לביטוח התנגדו לבקשה. הועלו שורה של טענות, לרבות טענה מקדמית כי הסעד של מסירת דו"ח הבדיקה כלל לא התבקש בהמרצת הפתיחה. יצויין כי, אמנם הסעד לא נכלל בפתיח של הבקשה, אולם פורט בהמשך ועל כן איני רואה מקום לסילוק את הבקשה על הסף. 8. המשיבה ביקשה עוד להבהיר כי הניתוח בוצע ביום 26.2.06 ולא ביום שצויין בכתבי הטענות של המבקשים. לטענתה, ד"ר ברגר לא סירב להשיב לשאלות ההורים באשר לאופן גרימת הכוויות ואף תיעד בצורה מפורשת ברשומה רפואית כי קיים חשד שהמבקש סבל מתגובה לחומר שעל הפלטה של הדיאטרמיה. בנוסף נטען שמנהל בית החולים לא הודיע להורים שמהלך הניתוח תועד אלא סיפר להם כי כחלק מתהליכי בקרה ואיכות המתנהלים בבית החולים קיימת בחדר הניתוח מצלמה. למרות שהיתה בכך פגיעה בפרטיות העובדים ולפנים משורת הדין, אישר ד"ר קורת להראות את הצילום להורים. 9. לאור טענות ההורים, מינה ד"ר קורת "ועדת תחקיר אירוע" במטרה כפולה: ראשית, להכין את המקרה הספציפי כחלק מהגנה לקראת התדיינות עתידית שכן היה ברור מהתנהגות ההורים כי תוגש תביעה נגד בית החולים. שנית, לבחון את התהליך מבחינת בקרת איכות כדי למנוע תקלות דומות בעתיד. ביחס לקלטת צויין כי כחודש לאחר האירוע, איפשר ד"ר קורת להורים לצפות בשנית בתקליטור במשרדו. 10. כמו כן, בסיום עבודת הועדה קיבלו ההורים מד"ר קורת במשרדו דיווח מפורט על ממצאי הועדה ומסקנותיה, למרות שעל פי טענת בית החולים לא מדובר בועדת בדיקה על פי חוק זכויות החולה אלא ועדה שהוקמה מכוח מדיניות "ברורה ואחראית של ההנהלה הרפואית של בית החולים ולפיה אין מסתירים מידע מהמטופלים". בתמצית נטען כי הועדה היתה "ועדת תחקיר אירוע ולא ועדת בדיקה". כמו כן, נטען כי המטרה הדומיננטית של הועדה היתה להכין את המקרה הספציפי כחלק מההגנה לקראת התדיינות עתידית. 11. נטען כי על שני המסמכים חל חסיון עורך דין-לקוח (ע"א 407/73 גואנשיר נ' חב' חשמל, פ"ד כט' (1) 169, 171). בנוסף, הסתמכו הנתבעים על סעיף 22 לחוק זכויות החולה הקובע כי "תוכן הדיונים שהתקיימו בועדת הבקרה והאיכות, הפרוטוקול, כל חומר שהוכן לשם הדיון או נמסר לה, סיכומיה ומסקנותיה, יהיו חסויים בפני כל אדם, לרבות המטופל הנוגע בדבר ולא ישמשו ראיה בכל הליך משפטי". לחלופין, נטען כי גם אם חל סעיף 21 לחוק העוסק בועדת בדיקה, מדובר בסמכות ברשות כאשר בית המשפט רשאי להורות על מסירת פרוטוקול למטופל אם מצא כי הצורך בגילויו לשם עשיית צדק עדיף מהעניין שיש לא לגלותו. כאן נטען כי מדובר במידע שאינו חיוני להכרעה במחלוקת ביחס לנזק המוכחש, אם וכאשר תוגש תביעה כזו (רע"א 1917/92 סקולר נ' ג'רבי, פ"ד מז' (5) 764, 774). נטען בנוסף כי קיימת דרך חלופית על פי הרשומים הקיימים להוכיח את טענות המבקש. 12. הוספו פרטים אודות הניתוח על ידי המשיבות: כי הניתוח החל בשעה 15:45 והסתיים בשעה 15:58 (סך הכל - 13 דקות). מלוא העובדות לגבי הניתוח והמהלך שלאחריו תועדו במפורט ברשומה הרפואית של הקטין. הודעה למשרד הבריאות נמסרה ביום 27.6.06. הודעה למבטח נמסרה ביום 27.2.06. מייד לאחר ההודעה נתן עורך הדין של חברת הביטוח הנחיה להתכונן לקראת תביעה עתידית. נטען כי לגבי גילוי מסמכי ועדת תחקיר האירוע נהנים מחסיון הן על פי החסיון המוענק במסגרת סעיף 48 לפקודת הראיות וסעיף 90 לחוק לשכת עורכי הדין והן על פי החסיון ההלכתי שחל על מסמכים שהוכנו לקראת תביעה עתידית (ע"א 407/72; ע"א 327/68; רע"א 1412/94; רע"א 5806/06). נטען עוד כי אותה ועדה היוותה הלכה למעשה "זרועו הארוכה של עורך הדין שביקש פעולות ההכנה להתדיינות משפטית". 13. נטען כי "...שלא כמו במקרים אחרים במערכת הבריאות, אין מדובר במקרה זה על דין וחשבון שעוסק בחקר השתלשלות האירועים, שהם, כאמור לעיל, מפורטים ברשומה הרפואית, אלא על מתן הסבר של התופעה הפיזיקלית שהיא, כפי שפורט בסעיף 5 להמרצת הפתיחה, "כוויה גדולה וארוכה במרפק ושוק...., כאשר במהלך הניתוח הקצרצר לא נעשה כל שימוש בדיאוטרמיה (מכשיר חשמלי לצריבת כלי דם)". 14. ב"כ המבקש השיב באשר לועדת הבדיקה, כי המונח "ועדת תחקיר אירוע" אינו מופיע בחוק זכויות החולה. נטען עוד לגופו של עניין כי התובע עדיין בטיפולי השתלת עור ונזקיו טרם התגבשו ומאחר שהוא הינו קטין, ישנה אפשרות שהתביעה תוגש בעוד שנים רבות ובא כוחו הביע ספק אם המסמכים יישמרו עד הגיעו לגיל 25. הוא הביע מוכנות שהמסמך יופקד בתיק בית המשפט עד שזה יוגש. בכל מקרה הוא הביע נכונות שהעתק יועבר לידיים נייטרליות. דיון 15. במקרה דנן, טענתה העיקרית של המשיבה הינה כי חל על הדו"ח חסיון עורך דין לקוח. דא עקא, מעבר לספקות העולות באשר למהות תפקידה של הועדה במקרה, לא פעלה המשיבה בהתאם לנדרש מבעל דין המבקש לקיים חסיון. על בעל דין להקפיד לקיים את החסיון וגילוי לצד שכנגד, בין בבית המשפט ובין מחוץ לו יכול לגרור גילוי מלא (ע"פ 2910/94 - ארנסט יפת ו-8 אח' נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2), 221 ,עמ' 301-302; המ' (תל-אביב-יפו) 114444/97 - לה נסיונל חברה נ' רשות לניירות ערך, תק-מח 98(1), 15971 ,עמ' 15981). במקרה דנן, בית החולים לא הקפיד לשמור על החסיון הנטען ונציגיו תיארו בפני הורי המבקש באופן מפורט אודות פעילות הועדה, ממצאיה ומסקנותיה. במעשה זה ויתר בית החולים על החסיון, אם היה קיים. 16. הנתבעות טענו בנוסף, כי סעיף 21(ב) לחוק מאבחן בין חובת גילוי "ממצאיה ומסקנותיה של ועדת בדיקה" לבין גילוי הפרוטוקול של הועדה. במקרה דנן, העיון בחומר מעלה כי החלק של הדו"ח המהווה את ה"פרוטוקול" הינו קצר ביותר ואינו משקף דיון רגיש בין משתתפי הועדה החורג מהחלקים האחרים. בנסיבות, במאזן כלל השיקולים יש להעדיף את מסירת המסמך הכתוב לידי התובע היות ורוב רובו מהווה ממצאים ומסקנות, כפי שכבר נמסרו לו ממילא. 16. כתוצאה, הבקשה מתקבלת. על המשיבים להעביר לידי המבקשים העתק מדו"ח הבדיקה. על המשיבים לשלם שכ"ט עו"ד בסך 2,500 ₪ בתוספת מע"מ כדין והחזר האגרה ששולמה כהוצאות משפט. זכות ערעור תוך 45 יום. בקע מפשעתיבקע