החלטה 1. בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופט י' שנלר), לפיו נדחה ערעור שהגיש המבקש על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה ברמת גן (כב' סגן הנשיא י' שנהב), בו נדחה באופן חלקי תביעה שהגיש המבקש להפחתת מזונות של אשה ובן חסוי. 2. המבקש והמשיבה מס' 1 נישאו בשנת 1971. מנישואיהם נולדו שלושה ילדים. אחד מהילדים, המשיב מס' 3, נולד נכה. לפי הסכם שהושג עם קופת החולים "כללית" בעקבות תביעה שהגישו ההורים בגין רשלנות רפואית, שילמה קופת החולים למשיב מס' 3 סך של 750,000 ש"ח ועוד סך של 75,000 ש"ח הוצאות משפט. המשיב מס' 2 אף הוא אחד מילדי בני הזוג, אך הוא הוסף לבקשת רשות ערעור, מבלי שהיה צד בערכאות הקודמות. 3. בעקבות סכסוך שפרץ בין המבקש למשיבה מס' 1, הגישה האחרונה בשנת 1992 תביעה לבית המשפט המחוזי בתל אביב, למזונות אשה ולמזונות ילדים. ביום 26.2.97 ניתן פסק דין והמבקש חויב בתשלומי מזונות, בסך של 5,500 ש"ח לחודש, החל מיום מתן פסק הדין. על פסק דין זה הוגש ערעור לבית משפט זה (ע"א 2468/97 פלוני נ' אלמונית ו-2 אח' (לא פורסמה, ניתנה ביום 2.7.97)), בו נפסק להחזיר את התיק לבית המשפט לענייני משפחה לצורך בירורים נוספים. "...יש להחזיר את התיק לערכאה הראשונה בבית המשפט לענייני משפחה, על מנת ללבן - בעזרת דו"ח מעודכן של האפוטרופוס ושל רואה החשבון, אם יש צורך בכך - את האפשרויות העומדות לחסוי (המשיב מס' 3 - הערה שלי, ע.א.) להגדיל את הכנסתו השוטפת מן הפיצויים (שקיבל מקופת החולים - הערה שלי, ע.א.) ולהקטין את חלקו של האב במזונותיו, ואת יתר השאלות המתבקשות מהאמור לעיל" (סעיף 4 לפסק הדין) 4. לטענת המבקש, בערעור שהתקיים בפני בית משפט זה הוחזר התיק לבית המשפט לענייני משפחה לבחון את מלוא הסוגיות מחדש, לרבות צרכי המשיב מס' 3, כושר השתכרותו וכושר השתכרותה של המשיבה מס' 1. בית המשפט לענייני משפחה דחה טענה זו וככל שהיה מדובר בתקופה שלגביה התייחס פסק הדין שניתן בערעור בבית משפט זה, בחן אך ורק את האפשרויות להגדיל את הכנסתו של המשיב מס' 3 מהפיצויים. עם זאת, בחן בית המשפט לענייני משפחה את הסוגיות הנוספות, לרבות כושר ההשתכרות של המבקש ושל המשיבה מס' 1, לגבי התקופה שהחלה עם הגשת התביעה נשוא ההליכים הנוכחיים וזאת על פי אמות המידה של שינוי נסיבות המקובלות בעניין ביטול ושינוי פסקי מזונות. במסגרת בדיקה זו פסק בית המשפט לענייני משפחה להפחית את גובה המזונות. לאחר בחינות חיובי המבקש לגבי שתי התקופות הנזכרות, סיכם בית המשפט לענייני משפחה את כלל חובות המבקש, הן לגבי העתיד והן לגבי העבר. 5. על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי וערעורו כאמור נדחה. בית המשפט המחוזי ציין בפסק דינו, כי המבקש הסכים לצמצם את הדיון בערעור לפרשנות פסק הדין שניתן ע"א 2468/97 הנ"ל ולשאלה, האם טעה בית המשפט לענייני משפחה כשצמצם את הדיון לגבי התקופה שאליה התייחסו ההליכים הקודמים להכנסות המשיב מס' 3. בית המשפט קבע שאין מקום להתערב בפירוש שנתן בית המשפט לענייני משפחה לפסק הדין בע"א 2468/97 הנ"ל. 6. על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הגיש המבקש בקשה לרשות ערעור. עיינתי בבקשה, בפסק הדין נשוא הבקשה, בפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה ובפסק הדין שניתן בע"א 2468/97 הנ"ל. פרשנות פסק דין אינה סוגיה המצדיקה מתן רשות ערעור. הלכה היא, שרשות ערעור ניתנת כאשר הבקשה מעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית החורגת מעניינם של הצדדים הישירים להליך. בענייננו, השאלות המתעוררות נוגעות אך לצדדים. השאלות הצריכות ליבון בסוגיות של מזונות תלויות מאד בעובדות ובנסיבות, ואין מקום להתערב בממצאים של הערכאות הקודמות אשר להן הכלים המתאימים לבירורים אלו. המבקש, אשר ככל הנראה הכין בעצמו את בקשתו למתן רשות ערעור, מציין כי לא הצליח להבין אם בידיו זכות ערעור או שמא עליו להגיש בקשה. לדבריו, שאלה זו אינה ברורה שכן בית המשפט המחוזי נתן פסק דינו כדן יחיד. אני מפנה בהקשר זה לסעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט המחוזי, תשמ"ד- 1984, הקובע: "... ופסק דין של בית משפט מחוזי בערעור, ניתנים לערעור לפני בית המשפט העליון, אם ניתנה רשות לכך..." כאמור, המבקש משיג על פסק דין של בית המשפט המחוזי שניתן בערעור על פסק דין של בית המשפט לענייני משפחה. מכאן, עליו להגיש בקשה למתן רשות ערעור. כאמור, עניין שבפניי אינו מעורר שאלה המחייבת מתן רשות ערעור. גם לגופו של עניין, לאחר שעיינתי בפסק הדין בע"א 2468/97 הנ"ל, איני סבורה שיש מקום להתערב בקביעת בית המשפט לענייני משפחה. לבסוף טוען המבקש כי יש לעדכן את סכומי החיוב במזונות עבור המשיב מס' 2. שאלה זו, אשר לפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי התעוררה לראשונה בשלב הערעור, צריכה להתברר בבית המשפט לענייני משפחה. כפי שציינתי, המשיב מס' 2 לא היה צד להליכים בערכאות הקודמות. מן הטעמים המפורטים, הבקשה נדחית, מבלי שהתבקשה תגובתם של המשיבים. בקשתו הנוספת של המבקש, לעיכוב ביצוע התשלומים עד להכרעה בבקשתו למתן רשות ערעור, מתייתרת. רפואהתביעות רשלנות רפואיתהפחתת מזונותרשלנותמזונות