פסק דין 1. זוהי בקשת רשות ערעור על החלטותיו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופטת מ' מזרחי), אשר הגבילו את המבקש בהזמת אמיתות תוכנה של רשומה רפואית ובחקירת רופא מקצועי. 2. המבקש, נכה בשיעור 100%, הגיש כנגד המשיבות תביעה בעילה של רשלנות רפואית בגין הטיפול שהעניקו לו בעת גילוי גידול בראשו, ניתוח להסרתו ומעקב אחר מצבו הרפואי עד לאבחון הגידול החוזר. המשיבה 2 הגישה את תיקו הרפואי של המבקש כ"רשומה מוסדית" לפי סעיף 36 לפקודת הראיות (נוסח חדש). בית המשפט המחוזי התיר למבקש לערוך חקירה נגדית להזמת אמיתות תוכנה של הרשומה המוסדית שהוגשה, אך במהלך החקירה פסל כמה מן השאלות שנשאלו על-ידי המבקש. 3. על החלטות אלה מלין המבקש בפניי. בבקשת רשות הערעור טוען המבקש כי הוא קופח במהלך החקירה הנגדית משלא נתאפשר לו, לדבריו, להזים באופן אפקטיבי את הרשומה המוסדית, ואף נמנע ממנו, במסגרת הניסיונות להזים את הרשומה, לחקור את עורך הרשומה לגבי הידע המקצועי שלו. המשיבות, מצידן תומכות בהחלטותיו של בית המשפט המחוזי, ומעלים גם טענת סף, לפיה בקשת רשות הערעור הוגשה על ידי המבקש באיחור של 8 ימים. בתגובתו לכך, טען המבקש, כי פרוטוקול הדיון מיום 31.8.04 נערך בכתב יד וכי העותק המודפס שלו נשלח אליו ביום 8.9.04 בלבד. לדברי המבקש, טרם שקיבל את הפרוטוקול בגרסתו המודפסת לא עלה בידיו לעיין בהנמקותיו של בית המשפט המחוזי להחלטות שניתנו על-ידו במהלך הדיון. 4. אדרש תחילה לטענת הסף שהעלו המשיבות. צודקות המשיבות באומרן כי איחר המבקש בהגשת בקשת רשות הערעור. החלטותיו של בית המשפט המחוזי ניתנו במעמד הצדדים, כנדרש לפי תקנה 402 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 לצורך תחילת מניין הימים להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה. עם זאת, נוכח האיחור הקצר יחסית ובהתחשב, לפנים משורת הדין, בכך שהפרוטוקול לא היה בידיו של המבקש, נכון אני להאריך את המועד להגשת בקשת רשות הערעור עד ליום הגשתה על-ידי המבקש בפועל. 5. לגופו של עניין, לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה ובתגובה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. לא שוכנעתי מנימוקיו של המבקש כי נמנע ממנו לערוך חקירה נגדית יעילה להזמתה של הרשומה המוסדית. החלטותיו של בית המשפט המחוזי במסגרת ניהול המשפט המתברר בפניו לא חרגו מגדר הסביר ואין הצדקה להתערב בהן. למעלה מן הנדרש ייאמר, כי מעיון בפרוטוקול עולה כי לא נמנע מן המבקש להזים את אמיתותה של הרשומה המוסדית, וכי החלטותיו של בית המשפט המחוזי מוצדקות הן. באשר לחקירת הרופא המטפל בעניין הידע המקצועי שלו, הרי שאין בינו לבין הזמת הראייה בהתאם לסעיף 36 לפקודת הראיות דבר וחצי דבר. במהלך הזמתה של הראייה נבחנת אמיתות תוכנה, ולא רוחב יריעת הידע המקצועי של העורך אותה. הבקשה נדחית, איפוא. המבקש יישא בהוצאות עורכי-הדין של המשיבות בסך 10,000 ש"ח. רפואהרשומה רפואיתרשומה מוסדית