סעיף 29א לחוק טיפול בחולי נפש, תשנ"א-1991, קובע כי החולה המאושפז בכפיה במסלול האזרחי זכאי להיות מיוצג בדיון בפני וועדה פסיכיאטרית על ידי עורך דין מטעם הלשכה. ייצוג זה אינו נסמך דווקא על יפוי כוח מאת החולה, העשוי להימצא במצב בו אין לו יכולת אמיתית לשקול ולהחליט בדבר הייצוג או באשר לחתימה על יפוי הכוח, שהרי הוא אושפז בגלל הפגיעה הניכרת בכושר השיפוט שלו וביכולתו לביקורת המציאות. גם כאשר הודיע הגורם המייצג כי הוא ייצג את החולה, מיוזמתו, על פי ס' 8(ג) לתקנות הייצוג, יאופשר הייצוג. על כן, לדעתי, אין מקום לסברת הוועדה כאילו "החוק הקיים מתנה ייצוג בחתימה על יפוי כח". אף אם זכות הייצוג איננה "זכות אוטומטית", הרי לאור טיבה, (ר' בג"צ 1843/93 פנחסי נ' הכנסת, פ"ד מט(1), 661) ובהקשר לזכות החירות הנשללת מאת החולה, יש לאפשר את הייצוג על דרך שגרה, כזכות מובנת מאליה של החולה. יחד עם זה, החוק ותקנות הייצוג אינם כופים על החולה המסרב לכך את הייצוג, שכן על אף היותו חולה, עדיין יש משקל לרצונותיו ולעמדותיו, כפי הבנתו שלו מנקודת מבטו. הוא זכאי, על כן, להודיע לרופאיו שאיננו מעוניין בייצוג, לאחר שקיבל הסבר מלא על זכות הייצוג, כמוסדר בתקנות, ולהודעה זו יש משקל, ואותה יש לכבד. על כך חלה ההוראה שבס' 7 לתקנות הייצוג, לפיה יכול המטופל להודיע שאינו חפץ בייצוג, ואחר כך לאשר בחתימת ידו בטופס 5 כי הוא איננו מעוניין בייצוג משפטי או במפגש עם עורך דין לשם בחינת ייצוגו המשפטי. בין אם חתם המטופל על כך, ובין אם סירב לחתום על כך, לרבות אם לא ניתן היה לברר את דעתו מחמת מצבו הרפואי, יש להביא לאחר מכן את עניין הייצוג בפני הוועדה, לבירור. טופס 5 מובא בפני החולה רק לאחר שהוא קיבל הסבר על זכות הייצוג כנדרש בתקנה 3 לתקנות הייצוג והוא הודיע לאחר מכן כי איננו מעוניין בייצוג. הוא מתבקש לאשר זאת בחתימתו, אך רשאי לסרב לחתום על הטופס. בכל מקרה, נדרשת חתימתו של הרופא על הטופס, וחתימה זו היא אישור לכך שהחולה הודיע על אי רצונו בייצוג לאחר שקודם לכן קיבל את ההסברים הדרושים. כמו כן, במקרה של סירוב לחתום, חייב הרופא להסביר ולפרט את נסיבות הסירוב, "כגון: סירוב עקרוני, לא היה ניתן לברר את דעתו של המטופל בשל מצבו הרפואי וכו'". הודעת המטופל כי הוא איננו מעוניין בייצוג בצירוף חתימת הרופא על טופס 5, מביאים להשעיית זכות הייצוג, עד לבירור העניין על ידי הוועדה הפסיכיאטרית, שלה יימסור הרופא את הטופס "בתחילת דיוניה בענינו של המטופל, כדי לתת לה אפשרות לברר את נושא העדר הייצוג." (תקנה 7(ג)). כמו כן רשאי החולה, "בכל עת, לחזור בו מהודעתו ולבקש ייצוג משפטי." משעה שנחתם הטופס האמור על ידי הרופא או ע"י החולה, וכל עוד לא הודיע החולה לרופאיו אחרת, אין מקום לקיום פגישה בין החולה לבין נציג הלשכה לסיוע משפטי ויש לכבד את הודעת החולה, המסרב לייצוג, עד למתן החלטה אחרת ע"י הוועדה. א. כל חולה המאושפז בכפיה מכוח הוראת אישפוז זכאי להיות מיוצג בדיוני הוועדה הפסיכיאטרית ע"י הלשכה לסיוע משפטי, כל עוד לא בא עורך דין פרטי לייצגו, ואין צורך לשם כך בחתימת החולה על יפוי כוח או על כתב ויתור על סודיות רפואית. הייצוג אינו מותנה בהגשת בקשה ללשכה ואינו קשור למצבו הכלכלי של החולה. היוזמה לייצוג די שתבוא מאת הלשכה. ב. הזכות לייצוג מושעית, אם לאחר נקיטת הפעולות וההסברים הנדרשים בבית החולים, הודיע החולה על סירובו לייצוג, ואם אחר כך חתם החולה או חתם רופאו, על טופס 5 שבתוספת לתקנות הייצוג בדבר הודעת החולה על סירובו להעזר בייצוג משפטי. ג. במקרה הרגיל, כשלא ניתן לדעת את עמדת החולה בנושא הייצוג בשל מצבו הנפשי, או את הסיבה לאי חתימתו על הטופס, נראה כי רצוי שהוועדה תיתן משקל רב לצורך לאפשר את הייצוג. עורך דיןהתחום הנפשירפואהועדה פסיכיאטריתפסיכיאטריהחולי נפשייצוג