להלן פסק דין בנושא תביעת רשלנות רפואית בניתוח בראש להסרת גידול שפיר במוח. התובעת היתה בת 33 כשנותחה בראשה במחלקה הנוירוכירורגית, בבית החולים בילינסון. בניתוח הוסר גידול שפיר בראש. לאחר הניתוח נתגלה כי התובעת סובלת מנזקים חמורים שונים בגופה. בהתחשב בחילוקי הדיעות בין המומחים הרפואיים מטעם בעלי הדין, מינה בית המשפט כמומחה מטעמו את פרופ' מ. שליט. בחוות דעתו מיום 20.6.00 פרט פרופ' שליט את תלונותיה של התובעת כדלהלן: 1. הפנים משמאל רדומות. 2. חירשת באוזן שמאל. 3. אינה רואה דבר בעין שמאל. 4. קיימות הפרעות בבליעה, לעתים נחנקת בזמן אכילה ושתיה. 5. חצי לשון משמאל רדומה. 6. פניה אינן סימטריות, הפה עקום. 7. אינה מסוגלת ללעוס משמאל היות ואינה מרגישה את הצד השמאלי. 8. קיימת הפרעה קשה בשיווי המשקל, כשהולכת ברחוב לעתים נופלת וזקוקה לליווי. 9. סובלת מחולשה ביד ורגל שמאל. 10. מדוכאת, מיואשת ואינה רוצה לחיות. פרופ' שליט שבדק את התובעת, תאר בחוות דעתו במונחים רפואיים את ממצאיו. אלה מאשרים את מרבית התלונות. פרופ' שליט לא התיחס לענין המצב הנפשי. אקדים ואציין כי בעניינים שנחלקו בהם המומחים הנוירוכירורגיים ולאחר שהתרשמותי מעדויותיהם בפני, מקובלת עלי חוות דעתו של פרופ' שליט. פרופ' שליט קבע בחוות דעתו בין היתר (אני מצטטת): "אין ספק שתוצאת הניתוח היתה גרועה מאד. הניתוח גרם לפגיעה בעצבים קרניאלים רבים, פגיעה בגזע המוח ופגיעה בצרבלום וכתוצאה נשארה התובעת עם נכות קשה." התובעת טוענת כי הנזקים נגרמו לה בשל רשלנות שהנתבעים אחראים לה. הנתבעים הם: 1. קופת חולים של ההסתדרות הכללית. 2. ד"ר יחיאל היילברון, שניתח את התובעת. 3. מרכז רפואי רבין, או כשמו אז בית חולים בילינסון (בבעלותה של נתבעת 1). הדיון בתביעה פוצל. פסק דין חלקי זה דן בשאלת האחריות, דהיינו אם אמנם נגרמו לתובעת נזקים כתוצאה מרשלנות שהנתבעים אחראים לה. הנתבעים אינם חולקים על כך שהם חבו לתובעת חובת זהירות, אך הם דוחים את טענת הרשלנות. לטענת התובעת התבטאה הרשלנות בכך: א. שבניגוד לחובתם, לא פעלו רופאי הנתבעת 1 כראוי כדי לאבחן במועד מוקדם את מחלתה. ב. שלא ביצעו את הניתוח בזריזות, מיד כאשר אובחן קיומו של הגידול בראשה. הניתוח בוצע כאשר כבר היתה בצקת במוח והתובעת איבדה את הכרתה. ג. שהניתוח בוצע שלא בצורה מקצועית ראויה. ד. בהתחשב בממדיו הגדולים של הגידול ובסכנה לפגיעה בעצבים חשובים, היה צורך לבצע כריתה חלקית ולא כריתה שלמה כפי שבוצעה בפועל. ה. כי למנתח לא היה נסיון מספיק בכריתת גידול מהסוג שנתגלה אצל התובעת. ו. שלא הסבירו לתובעת את הסיכונים הכרוכים בניתוח. לטענת הנתבעים, לא היה כל פגם בביצוע הניתוח. הנזקים שנגרמו לתובעת היו בלתי נמנעים. הגידול שנתגלה אצל התובעת אובחן כ"נוירומה אקוסטית". בממדים גדולים במיוחד. מצד אחד לא היתה אפשרות למנוע את הנזקים בניתוח בביצוע אופטימאלי, בעיקר בשל גודלו של הגידול. מצד שני - היה הכרח לבצע את הניתוח כדי להציל את חיי התובעת. הנזקים שנגרמו אינם מעידים על רשלנות כלשהי. מצאתי בחוות דעתו של פרופ' שליט התיחסות למרבית השאלות שבמחלוקת. בויכוח אם סביר היה לבצע כריתה שלמה של הגידול, אני מעדיפה את דעתו של פרופ' שליט וקובעת שלא היה פסול בהחלטה לבצע כריתה שלמה. הוכח גם כי זו הפרקטיקה המקובלת כיום. בהסתמך על עדותו של ד"ר יורם סיון, אני דוחה את הטענות שלא ניתן לתובעת הסבר מראש על הסכנה שבביצוע הניתוח. ד"ר סיון הוא שקיבל את התובעת למחלקה הנוירוכירורגית. התובעת הגיעה מהמיון עם תוצאות בדיקת C.T. ד"ר סיון העריך נכונה את חומרת מצבה של התובעת ואת ההכרח לבצע ניתוח. ד"ר סיון כינס את בני משפחתה של התובעת והסביר להם את חומרת המצב ואת העובדה שהתובעת חייבת לעבור ניתוח, והסביר גם את הסכנות הכרוכות בניתוח. אני קובעת כמימצא כי רק לאחר מתן הסברים כאמור, החתים ד"ר סיון את בעלה של התובעת על טופס הסכמה לביצוע הניתוח. כמו כן אני קובעת כי בנסיבות המקרה נהג ד"ר סיון כשורה בכך שלא גרם לתובעת חרדה והסתפק בהסבריו לבני המשפחה ולבעלה של התובעת. פרופ' שליט איננו מסכים כי בשל ממדיו של הגידול היו הנזקים לתובעת בלתי נמנעים. אני מצטטת מחוות דעתו: "גם במקרים של גידולים גדולים מאד, ניתן להגיע בכריתה שלמה, לתוצאות טובות באופן ניכר מאשר במקרה הנוכחי. התוצאה תלויה ללא ספק בנסיונו וכישוריו של המנתח, שיטות הניתוח ובמידה רבה בגורם הזמן." וכן כתב: "תוצאת הניתוח אינה קשורה בהכרח בנכות קשה באם הניתוח מבוצע כהלכה בתנאים הנכונים." לדעתו של פרופ' שליט ניתן להסיר גידול מסוג זה שהיה אצל התובעת, בממדיו הגדולים בלי לפגוע בעצבים חשובים ובלי לגרום לנזקים כה חמורים כפי שנגרמו לתובעת, אם הניתוח היה מתבצע ע"י מנתח מיומן ובעל נסיון בניתוחים מסוג זה. לחוות דעתו צורפה גם סטטיסטיקה. משקל רב להצלחת הניתוח, מייחס פרופ' שליט לגורם הזמן. אני מצטטת מדבריו: "בהחשב בכל האמור לעיל, אין ספק בעיני שאם הניתוח היה מתבצע בשלב מוקדם יותר, כאשר הלחץ התוך גולגלתי לא היה גבוה ולפני הופעת בצקת המוח סיכויי הצלחת הניתוח היו טובים יותר." השתכנעתי מחוות דעתו של פרופ' שליט ואני מוצאת לנכון לבחון את הראיות כדי לקבוע אם היה איחור באבחנת מחלתה של התובעת והאם היה איחור בביצוע הניתוח. התובעת הגיעה ביום 20.3.1989 לחדר המיון בבית חולים בילינסון. היא התלוננה על כאבי ראש חריפים, סחרחורת, הקאות, טישטוש ראייה ונבדקה ב- C.T. ונמצא תהליך "תופס מקום". מחדר המיון הועברה למחלקה הנוירוכירורגית והתקבלה שם ע"י ד"ר סיון. ד"ר סיון ערך את הממצא ת10/, שכלל בין היתר גם אנמנזה דהיינו תאור תלונותיה של התובעת בזו הלשון: "עד לפני מספר חודשים תפקדה היטב. בחודשים האחרונים כאב ראש בעורף, התפשט לכל הראש, הקאות בעיקר בבקר אך גם ביתר שעות היום, טישטוש ראיה, ירידה בשמיעה, אך ללא צד ברור, כמו כן נרשם כי בילדותה היתה לה גזזת וטופלה בקרינה." מן הראוי לציין כי התובעת העידה בפני. התרשמתי שהיא בעלת אינטליגנציה לא גבוהה ומבטאת בפשטות אך בכנות. הדברים שמסרה התובעת לד"ר סיון, כדוברת לפי תומה, תומכים בעדות שנתנה. אני מאמינה שגם לרופא המשפחה שלה מסרה התובעת אותם דברים שאמרה לד"ר סיון. מוצג ת1/ הוא גיליון חולה. כותרתו "רישום שוטף" המתנהל בתיק הרפואי של מטופלי קופ"ח. ברישום המצוי במסמך זה מתאריך 19.4.88 צויין שהתובעת מתלוננת על VERTIGO CEPHALEE שפרושו סחרחורת וכאבי ראש (עדות פרופ' גרושקביץ ע' 13). רישום זה מאמת את עדותה של התובעת כי כשנה לפני שהתאשפזה בבית חולים בילינסון התלוננה בפני רופא המשפחה בקופת חולים על כאבי ראש חזקים וסחרחורת וטופלה ב"אקמול". הרישום שמופיע בת1/ לאחר המובא לעיל הוא מיום 5.10.88 שם נרשם באותו כתב יד כברישום הקודם מ19.4.88-VERTIGO CEPHALEE ובעיות הקשורות לקיבה. המספר 10 בתאריך 5.10.88 רשום מעל סיפרה אחרת, אינני בטוחה אם התאריך לא תוקן. מכל מקום התלונה על סחרחורת וכאבי ראש חזרה שוב, הפעם בליווי הקאות. התובעת מעידה שהתלוננה גם על טישטוש ראיה. פרופ' גרושקוביץ ופרופ' שליט רואים בתופעות אלה סימנים המחייבים בדיקות לחשד מציאותו של גידול במוח. למרות התלונות החוזרות לא נערכו לתובעת כל בדיקות בראש ולא נשלחה לבדיקת C.T. . פרופ' שליט כתב בחוות דעתו (ע' 8): "כבר בשנת 1988 ניתן היה לחשוד בתהליך גידולי במוח. התובעת סבלה מכאבי ראש, סחרחורת ובהמשך גם מהקאות. צרוף תלונות אלה במיוחד אצל חולה אשר קיבלה הקרנות בילדותה מחייבת להדליק נורה אדומה אצל כל רופא סביר. אמנם תלונות אינן מספיקות לביסוס האבחנה ויש לבצע בדיקתC.T. של המוח, אשר היתה כבר בתקופה ההיא בדיקה זמינה וקלה להשגה." אני קובעת כי היתה התעלמות בלתי סבירה מתלונותיה של התובעת, העולה כדי רשלנות מצד רופא המשפחה שטיפל בתובעת מטעם קופת חולים. בשל רשלנות זו לא אובחנה מחלתה של התובעת כבר ב1988-. לו אובחן מציאותו של הגידול ב1988-, היה ניתן לנתח את התובעת בתנאים נוחים בהרבה בהשוואה למצבה בעת הניתוח ב1989-. ד"ר יורם סיון העיד בפני, כעד מטעם הנתבעים. בעת קבלת התובעת למחלקה הנוירוכירורגית הוא היה מתמחה ראשי במחלקה. הוא איבחן את מחלתה של התובעת כפי שנרשם במוצג ת10/. ד"ר סיון עשה עלי רושם מהימן ואני מקבלת את עדותו במלואה. כאשר קיבל ד"ר סיון את התובעת ב20.3.89- החתים את בעלה של התובעת על "טופס הסכמה לניתוח. (מוצג ת8/)" לאחר שהסביר לבני משפחתה של התובעת מדוע צריך לנתח את התובעת בדחיפות. רשום במוצג ת8/ כי החתימה על הטופס נעשתה בשעה 21:07. נרשם מפיו של ד"ר סיון בע' 56 לפרוטוקול: "הסברתי שלתובעת יש תהליך, קרוב לוודאי שפיר, היושב על גזע המוח ואם לא יבוצע בו ניתוח וכבר יש עדות ליתר לחץ תוך גולגלתי ואם לא יבוצע יגרום לקטסטרופה, כלומר לחץ על גזע המוח, חסימת דרכי הניקוז של הנוזלים, בצקת מוח והתפוצצות המערכת." אינני בטוחה שבני המשפחה הבינו את פרטי ההסבר שנתן להם ד"ר סיון, אך אני מאמינה כי הבינו את עיקר המסר - שיש הכרח לבצע בדחיפות ניתוח וככל אדם הבינו כי ניתוח ראש הינו ניתוח מסוכן. אף שהיה מתמחה, סבר ד"ר סיון שיש לנתח את התובעת בדחיפות, על כן החתים את בעלה של התובעת על ההסכמה לניתוח עוד באותו ערב. יצויין כי לפי עדותו ולפי הרשום בת10/ התובעת היתה בעת קבלתה "בהכרה מלאה וצלולה, משתפת פעולה". על אף ממצאיו של ד"ר סיון, לא הוכנסה התובעת לניתוח. לא ניתן כל הסבר מדוע. אף אחד מרופאי המחלקה המוסמכים כנוירוכירורגיים לא טרח להסביר מדוע לא קיבלו את דעתו של המתמחה בדבר הצורך בניתוח דחוף. התובעת היתה מאושפזת במחלקה מיום 20.3.89 עד שקרתה "הקטסטרופה" כפי שחזה ד"ר סיון. התובעת איבדה את הכרתה כתוצאה מבצקת ולחץ על גזע המוח. או אז הוכנסה לניתוח. תאור מצבה לקראת הניתוח מתואר בסיכום המחלה מוצג נ1/. אני קובעת כי היתה רשלנות של הנתבעים בכך שלא ניתחו את התובעת בדחיפות סמוך לאחר שאובחן מצבה בעת קבלתה במחלקה הנוירוכירורגית. רשלנות זו גרמה לנתונים שהחמירו את מצבה ויצרו קושי מיותר בביצוע הניתוח. אני מקבלת במלואם את הדברים המובאים להלן בחוות דעתו של פרופ' שליט: "כל נוירוכירורג מנוסה יודע כי בניתוחים המבוצעים כאשר המוח בצקתי ועומד בלחץ גבוה ובמיוחד כאשר מדובר בניתוחים בגומת הגולגולת האחורית, קיימים קשיים ניכרים בזיהוי המרכיבים האנטומיים באזור הניתוח כגון העצבים הקרניאליים, כלי הדם גבולות גזע המח והצרבלום. לכן פגיעותם של המרכיבים האלה בתנאים הקשים של הניתוח עשויה לגרום לנזקים תפקודיים קשים כפי שאמנם קרה במקרה הנוכחי. הניתוח בוצע בתנאי לחץ בנתונים הנחותים ביותר." האמור מוליך למסקנה כי קיים קשר סיבתי בין הנזקים שנגרמו לתובעת לבין האיחור בטיפול בתובעת, הן בכל הנוגע לאיבחון מחלתה והן באי ביצוע הניתוח מיד לאחר האיבחון בקבלתה למחלקה הנוירוכירורגית. קבעתי את הממצאים כאמור לעיל, תוך שאני ערה לעובדה שהגידול היה שפיר וגדל רק במעט, אם בכלל בתקופת האיחור. אני ערה לכך כי הגורם לקושי בניתוח לא נגרם ע"י ממדי הגידול אלא בעיקר בשל ההתדרדרות החמורה במצב המוח. מקובלים על דברי פרופ' שליט בחוות דעתו. "האיחור בעיתוי הניתוח קבע לדעתי באופן משמעותי את נכותה של התובעת." זאת ועוד, ביצוע ניתוח להסרת גידול מהסוג שנתגלה אצל התובעת צריך שייעשה על-ידי מנתח שיש לו מיומנות ונסיון בניתוחים כאלה. לא כל נוירוכירורג יכול להצליח לנתח גידול כזה ללא גרימת נזקים. לא הובאו ראיות לגבי מיומנותו של ד"ר היילברון שביצע את הניתוח. ב"כ הנתבעים הציג לפרופ' שליט שאלות הבהרה. בין היתר שאל: "האם יש לך יסוד להניח שהניתוח שבוצע לנ"ל היה על פי הסטנדרט המקובל בתקופה זו. אם לא הסבר ונמק. על כך השיב פרופ' שליט: "היות ולא הומצא לי גיליון הניתוח או כל פרטים אחרים באשר למהלך הניתוח אין אני מסוגל לענות על השאלה." אמנם לא הוגש לבית המשפט גיליון הניתוח, עובדה שהיא תמוהה כשלעצמה. ב"כ הנתבעים הגיש בשא 8548/00 בתיק זה ובה עתר להורות להגיש כחלק מחומר הראיות את כל החומר הרפואי שצרף לבקשה. הוגשו ע"י הנתבעים מסמכים רבים וכן גליון של ניתוח שני שנעשה לתובעת לאחר הניתוח נשוא הדיון, אך משום מה לא צורף גיליון הניתוח המתיחס לניתוח שמדובר בו. קשה להניח שבניתוח גדול כגון זה (MAJOR OPERATION) לא נערך גיליון ניתוח. האם הגיע מישהו למסקנה שהגשת הגיליון לא תשרת את עניינם של הנתבעים? יתרה מזו, הנתבעים לא העידו מטעמם אף רופא מאלה שנטלו חלק בניתוח. בע"א 4426/98 אייאד חוסיין ואח' נ' קופ"ח של ההסתדרות הכללית (פסק הדין ניתן ב30.4.00- ופורסם בדינים ועוד עליון נ"ח 183). כב' השופטת דורנר ריכזה את הפסיקה בענין תוצאות הימנעות מניהול רישומים וסיכמה שם בסעיף 6 בפסק הדין את ההלכה: "ככלל מוטל נטל ההוכחה על התובע. ברם הלכה היא כי הימנעות מניהול רישומים רפואיים הדרושים לברור העובדות שבמחלוקת, ללא הסבר משכנע, מעביר את נטל ההוכחה על כתפי המוסד הרפואי." מכיוון שהנתבעים בענייננו לא הגישו את גיליון הניתוח הרלבנטי, צריך להניח שגיליון כזה לא נוהל. על כן חלה חובת הראיה על הנתבעים. קיימת עדות המומחה מטעם בית המשפט, שבניתוח המבוצע היטב לא צריכים היו להיגרם לתובעת הנזקים שנגרמו, והנתבעים היו חייבים לסתור קביעה זו. היה על הנתבעים להוכיח שהמנתח היה מיומן והניתוח בוצע ללא כל פגם. ראיות כאלה לא הובאו. העולה מכל האמור לעיל: א. הוכחה רשלנותו של רופא המשפחה שטיפל בתובעת, בכך שלא נקט צעדים שהיו דרושים לברור סיבת תלונותיה של התובעת. ב. הוכחה רשלנותו של הנתבע מס' 2 בביצוע הניתוח בתובעת, כמו כן גם בהיותו מנהל המחלקה הנוירוכירורגית גרם לאיחור בלתי מוצדק בביצוע הניתוח. ניתוחרפואהרשלנות רפואית (בניתוח)תביעות רשלנות רפואיתרשלנותסרטן