התאבדות בבית חולים - קפיצה מהחלון


פסק דין

אדם ניסה להתאבד. הוא הובהל לבית חולים, נותח וחייו ניצלו. הוא אושפז במחלקה. הוא חמק ממנה, עלה לקומה השמינית של בית החולים וקפץ אל מותו. להלן פסק דין בנושא:


הנשיא א' ברק:

צוות רופאים בבית-חולים הכין דו"ח בדיקה פנימי. הדו"ח הוכן בעקבות מקרה מוות שאירע בבית החולים. בגין אותו מקרה מוות הוגשה תביעת נזיקין כנגד בית החולים. התובע ביקש לעיין בדו"ח הבדיקה הפנימי. בית החולים טען לחיסיון. עם מי הדין?


העובדות

1. אדם ניסה להתאבד. הוא הובהל לבית-חולים הדסה עין-כרם. הוא נותח וחייו ניצלו. הוא אושפז במחלקה. הוא חמק (ב-8.7.91) ממנה, עלה לקומה השמינית של בית החולים וקפץ אל מותו. בעקבות זאת מינה מנהל בית החולים צוות רופאים פנימי לבדיקת נסיבות האירוע. הצוות הגיש (ב-25.11.91) את הדו"ח הפנימי למנהל בית החולים. לימים הגישו בני משפחת המנוח (המשיבים) תביעה נגד המערערת. לטענתם התרשל בית החולים בטיפולו במנוח. במהלך המשפט הורה בית המשפט על הגשת תצהיר גילוי מסמכים. בתצהיר מטעם בית החולים נאמר, בין השאר, כי "דו"ח בדיקה פנימי של בית החולים הדסה - חסוי". לאור סירוב בית החולים למסור את הדו"ח לבני משפחת המנוח, נתבקש בית המשפט המחוזי ליתן צו לעיון בדו"ח הבדיקה הפנימי. בית החולים התנגד לבקשה וטען לחיסיון. טענה זו התבססה הן על חיסיון של דין-וחשבון שהוכן לקראת משפט, והן על חיסיון, מטעמים של טובת הציבור, בפני גילוי דינים-וחשבונות של ועדות רפואיות פנימיות הפועלותבבתי-חולים.


החלטת בית המשפט המחוזי

2. בית המשפט המחוזי (הנשיא י' זיילר) דחה את טענת החיסיון על שני ראשיה.

אשר לחיסיון המתבסס על הכנת חומר לקראת משפט, כתב הנשיא זיילר:



"איסוף החומר על ידי בית החולים נועד להפקת לקחים, אם כי אני מוכן להניח שכדרך כל חומר שנאסף, הוא משמש גם למשפט. אינני סבור שתוצאת לוואי זו, המשותפת כמעט לכל החומר שנאסף בבית-חולים, הופכת אותו לחסין בפני גילוי".



כן נדחתה טענת החיסיון המתבססת על טובת הציבור. כותב הנשיא זיילר:



"אני מסכים עם הטעון המקופל בדברי בא כוח המשיבה, לפיו יתכנו מצבים בהם מעורבים במעשי רשלנות וחבריהם ינסו להעלים מעשים או לפחות להמעיט את חלקם בפרשה, ואולם סביר להניח שהתנהגות כזו - אם אכן היא קיימת במקרים מסויימים - לא תתבטא בחקירה בבית המשפט דווקא. סביר להניח שבמקרה כזה תיושם התנהגות כזו על ידי מעלימים פוטנציאליים של עובדות

גם בחקירה פנימית של בית החולים... אחרי ככלות הכל אין מדובר בדברים הנאמרים בסוד, שהרי מן המפורסמות הוא שדו"חות כאלו מועברים לעיון מנהלי בית החולים, ולעתים קרובות גם למשרד הבריאות, ומוסרי המידע לועדת החקירה יודעים זאת".



על החלטת בית המשפט המחוזי נתבקשה רשות ערעור. הרשות ניתנה, והערעור הוא לפנינו.



הטענות בערעור



3. עמדתו של בית החולים הינה כי עומד לו חיסיון בפני גילוי דו"ח הבדיקה הפנימי, וזאת משני הטעמים הבאים: ראשית, משום שהדו"ח נערך לאחר צפי הליכים משפטיים, ואחת ממטרותיו הינה הכנה לקראת משפט; שנית, כי עומד לבית החולים "חיסיון הלכתי מיוחד על דו"חות בדיקה פנימיים של בתי חולים, זאת מטעמים כבדי משקל... ואשר באיזון האינטרסים השונים שיובאו ומטעמי טובת הציבור, מחייבים הכרה בחיסיון כאמור". הטעם לחיסיון הוא בעיקר החשש כי בהיעדר חיסיון ייפגעו קיומן ותיפקודן של ועדות פנימיות לבדיקות איכות בבתי-חולים, הפועלות על בסיס וולונטארי.



4. המשיבים מגינים בטענותיהם על החלטתו של בית המשפט המחוזי. לדעתם, דו"ח הבדיקה הפנימי אינו מהווה מסמך שהוכן לקראת משפט, לפי שהוכן לשם הפקת לקחים ושיפור הטיפול הרפואי. כמו כן אין להכיר בחסיון הדו"ח מטעמים של טובת הציבור, שכן לא הונחה התשתית העובדתית לביסוס החיסיון. לטענתם, אף אין להבדיל בין הדו"ח לבין רישומים רפואיים הנעשים באופן שוטף במהלך הטיפול הרפואי. כשם שהוכרה זכות החולה לעיין באחרונים, כך יש להכיר בזכות החולה לעיין בראשון. על כל פנים, זכות החולה או שאריו לעיין בדו"ח חשובה מהצורך בקיום ועדות לבדיקות איכות בבתי החולים.



עקרון הגילוי ודין החיסיון



5. המשפט עומד על האמת. ביסוד ההליך השיפוטי עומדת חשיפת האמת (ראה רע"א

6546 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' אזולאי [1] ). מטרת ההליך השיפוטי כולו הינה - כלשונו של הנשיא זמורה - "להוציא כאור משפט" (ע"פ 1/48 סילוסטר נ' היועץ המשפטי [2], בעמ' 18). תפקידו של ההליך השיפוטי - האזרחי, הפלילי והמינהלי - הינו "לחשוף את האמת, וזו מטרתו העיקרית" (ע"פ 951/80 קניר נ' מדינת ישראל [3] , בעמ' 516; ע"פ 656 ,639/79 אפללו ואח' נ' מדינת ישראל [4] , בעמ' 575). תפקידו של השופט, הוא "התפקיד לעשות כדי שהאמת תצא לאור העולם" (מ"מ הנשיא השופט אגרנט בע"א 153/60 שפר נ' היועץ המשפטי לממשלה [5] , בעמ'

27 ). "לאמת יוציא משפט" (ישעיהו, מב, ג[א] ). "משפט אמת שפטו" (זכריה, ז, ט[ב] ). אכן, מרבית דיני הראיות מבוססים על הרצון לגלות את האמת. גילוי האמת משרת את האינטרס של הפרט המתדיין. הוא משרת את אינטרס הציבור. מכאן גם זכותו של הכלל לעדותו של כל פרט. עם זאת, הדין מכיר במצבים של חיסיון, שבהם נשלל מבעל דין השימוש בראיה אשר היה בה כדי לסייע בגילוי האמת במשפט. ביסוד החיסיון עומדת ההכרה כי קיימים אינטרסים ושיקולים - מלבד האינטרס המרכזי של גילוי האמת - אשר מן הראוי להגן גם עליהם. על רקע זה הוכרו, למשל, חיסיון משיקולים של ביטחון המדינה ושלום הציבור (על-פי סעיפים 44 ו-45 לפקודת הראיות [נוסח חדש] , תשל"א-1971) וחיסיון עיתונאי (ב"ש 368 ,298/88 ציטרין נ' בית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין במחוז תל-אביב ואח' [6]). אכן, לעתים נדרש איזון בין הצורך לגלות את האמת לבין הגשמת אינטרסים של הפרט והציבור, המצדיקים הענקת חיסיון. אין לומר כלל כי "תתגלה האמת גם אם יחרב העולם" (על משקל: FIAT JUSSTICIA ET PEREAT MUNDUS). עם זאת, הגישה כלפי החיסיון הינה חשדנית. רק במקרים מיוחדים וחריגים יוכר החיסיון. "מן המפורסמות הוא שהיום מצמצמים את מקרי החיסוי עד כמה שאפשר..." (השופט ויתקון בבג"צ 337/66 עזבון

המנוח פיטל נ' ועדת השומה שליד עירית חולון ואח' [7] , בעמ' 71). על רקע זה יש לבחון את טענות בית החולים להכרה בחיסיון דו"ח הבדיקה הרפואי הפנימי. טענת בית החולים היא לחיסיון "כפול": ראשית, דו"ח הבדיקה הרפואי הפנימי מהווה מסמך שהוכן לקראת משפט; שנית, דו"ח הבדיקה הרפואי הפנימי נהנה מחיסיון שמקורו בטובת הציבור. נדון בכל אחת מטענות אלו בנפרד.

מסמך שהוכן לקראת משפט



6. מסמך אשר הוכן לקראת משפט נהנה מחיסיון בפני גילוי (רע"א 1[ 6546/94] הנ"ל). הטעם העיקרי המונח ביסוד הלכה זו הוא הרצון לאפשר לאדם להכין עצמו לקראת משפט, כשהוא חופשי מהחשש שהכנתו תיחשף בפני יריבו (ע"א 407/73 גואנשיר נ' חברת החשמל לישראל בע"מ ואח' [8] , בעמ' 171). הלכה זו חלה לא רק לעניין מסמך שהוכן שעה שהמשפט היה תלוי ועומד, אלא גם כאשר בזמן הכנת המסמך הייתה הסתברות של ממש כי משפט יוגש בעתיד. קיומו של "צפי" זה בשעת הכנת המסמך הוא תנאי הכרחי אך לא מספיק. נדרש גם כי אותו מסמך הוכן "לצורך" המשפט (ראה 38 AT ,]12[ )6791( GRANT V. DOWNS). נמצא, כי תנאי חיוני לתחולת החיסיון הינו כי המטרה שעמדה ביסוד הכנת המסמך הייתה הכנה לקראת משפט צפוי. מקובל

עלינו כי מטרה זו אינה צריכה להיות המטרה היחידה. אין לך מסמך שלא ניתן לייחס לו מטרה, ולו משנית, שאינה קשורה למשפט. דרישת הייחודיות הייתה מרוקנת את הילכת החיסיון מכל תוכן (ראה (9791( WAUGH V. BRITISH RAILWAYS BOARD

771 ,4711 AT ,]42]). עם זאת, נראה לנו כי אין די בכך שאחת המטרות המשניות שעמדו ביסוד הכנת המסמך היא הצפי של ההליך המשפטי. לדעתנו, תנאי לתחולת החיסיון הינו כי המטרה העיקרית או הדומינאנטית בהכנתו הייתה ההכנה לקראת משפט. בכך מושג איזון ראוי בין עקרון הגילוי לחריגיו. אכן, מסמך שהיה נערך בין כה וכה, מטעמים ענייניים שאינם קשורים למשפט צפוי, אינו צריך ליהנות מחיסיון רק משום שאותו מסמך נערך גם משום תרומתו האפשרית למשפט צפוי. הילכת המטרה הדומינאנטית מקובלת כיום באנגליה ובקנדה (ראה באנגליה פרשת [42[ WAUGH; בקנדה 631 AT ,]72 [ )5891( LEVIN V. BOYCE; וראה גם באוסטרליה מבחנו של

השופט ברויק בפרשת GRANT[ ]21]). לדעתנו, מן הראוי הוא כי נאמץ אותה בישראל. בכך נסטה מהילכת ע"א 327/68 זינגר נ' ביינון [9] - שמצדה התבססה על הלכה אנגלית שאינה תקפה עוד באנגליה - אשר הסתפקה לשם תחולת החיסיון בכך שאחת המטרות, ואפילו זו אינה העיקרית, להכנת המסמך הייתה משפט צפוי. בהחלטתנו זו אנו נותנים ביטוי לחשיבותו היתרה של הערך בדבר חשיפת האמת, תוך שאנו מגבילים את החריג לו למצבים המיוחדים שבהם הוא מוצדק.



7. דו"ח הבדיקה הרפואי הפנימי הוכן על-פי בקשת מנהל בית החולים. בזמן הכנתו התקיים צפי להגשתה של תביעה משפטית. אך הכנת הדו"ח לקראת משפט לא הייתה מטרתו היחידה. בית החולים טען לפנינו כי "הדו"ח נערך הן לצורך המשפט והן לצורך הבדיקה הפנימית בהדסה". אכן, ביסוד הכנתו של הדו"ח לא עמד רק המשפט הצפוי. ביסוד הכנת הדו"ח עמד גם העניין של בית החולים לדעת מה אירע על-מנת להפיק לקחים. אין לומר כלל ועיקר - ואף לא נטען לפנינו - כי המטרה העיקרית או הדומינאנטית להכנת דו"ח הבדיקה הרפואי הפנימי הייתה הצפי למשפט. לכל היותר ניתן לומר כי הייתה זו אחת המטרות, וייתכן אף מטרה שולית (ראה גם פרשת WAUGH

(3811 בעמ',[24]. בנסיבות אלה, אין החיסיון של מסמך שהוכן לקראת משפט עומ למערערת.



חיסיון דו"חות בדיקה רפואיים פנימיים של בתי-חולים



8. לטענת בית החולים לפנינו, מן הראוי הוא כי בית המשפט יכיר בחיסיון הילכתי מיוחד לדו"חות בדיקה רפואיים פנימיים אשר נערכים בבתי החולים. לטענתו, אין בית החולים מבחין בין חיסיון לחלק העובדתי ("האובייקטיבי") של הדו"ח לבין חיסיון לאותו חלק שבו המכיל הערכות, ניתוח העובדות והסקת המסקנות ("הסובייקטיבי"). מטעם זה - ובלא לפסוק באשר לערכה של ההבחנה - אף אנו לא נבחין בין השניים. בלא חיסיון זה קיים חשש, לדעת בית החולים, "מפני הנזק הבלתי הפיך שייגרם למבקשת ולכלל הרפואה בארץ ושיתבטא בחוסר יכולת לקיים ולבנות מערכות בקרה פנימיות יעילות בבתי החולים לשיפור ויעול הטיפול הרפואי לציבור החולים בארץ". לטענת בית החולים, אי-מתן חיסיון לדו"חות הבדיקה הרפואיים הפנימיים יגרום לנזק משולש: ראשית, ייפגע שיתוף הפעולה של הרופאים עם הוועדה החוקרת; שנית, ייפגע תיפקוד הצוות הבודק, אשר עלול לחשוש לפגיעה בעמיתיו ובמוסד הרפואי; שלישית, ייפגע עצם קיומן של הבדיקות הרפואיות הפנימיות. כל זה יביא לפגיעה באינטרס הציבורי בשיפור הטיפול הרפואי הניתן לחולים. מכאן מסקנת בית החולים כי מן הראוי להכיר - כפי שהדבר מקובל, לדעת בית החולים, בארצות-הברית -בחיסיון לדו"חות הבדיקה הרפואיים הפנימיים של בתי החולים.



9. "הטוען לחסיון - עליו הראיה" (א' הרנון, דיני ראיות (המכון למחקרי חקיקה על-שם הרי סאקר, כרך ב, תשל"ז) 65; ע"א 6926/93 מספנות ישראל בע"מ נ' חברת החשמל לישראל בע"מ ואח' [10] , בעמ' 797). חיסיון סטטוטורי מיוחד לדו"חות בדיקה רפואיים פנימיים של בתי-חולים אינו בנמצא. מקובל הוא עלינו, כי חיסיון כזה ניתן להכיר בדרך הילכתית. אכן, בית המשפט העליון "מוסמך", על-פי תרבותנו המשפטית, ליצור "משפט מקובל נוסח ישראל". בדרך זו הוכרו בישראל זכויות האדם השונות. "לא פעם הכיר בית-משפט זה בזכויות, שלא בא זכרן בשום הוראה משפטית, ואלו, בקבלן גושפנקא שיפוטית, לבשו צורה והתגבשו לזכויות מוכרות בדין" (השופט ויתקון בבג"צ 29/62 כהן נ' שר-הבטחון ואח' [11] , בעמ'

102 ). באותה דרך פותחו ענפי משפט שלמים, כגון המשפט המינהלי, דיני פיצויים, דיני חברות וכיוצא בהם תחומי משפט, שבהם הדין הוא הילכתי. בצדק ציין הנשיא שמגר, כי:



"כפי שנוצר באנגליה משפט מקובל, שלא היה רק בגדר פרשנות של ביטויים, כך נוצרה גם אצלנו האפשרות העצמאית לפתח משפט מקובל, לאו דווקא תוך פרשנות ביטויים כפשוטה" (ד"נ 30 ,29/84 קוסוי נ' בנק י.ל. פויכטונגר בע"מ ואח'; פילקו פיננס אנד אינווסטמנט קומפני נ' בנק י. ל. פויכטונגר בע"מ ואח' [12] , בעמ' 511).



במסגרת זו פותחו בעבר ענפים שלמים של דיני הראיות, ובהם דיני החסיונות למיניהם. בהכירו בחיסיון (יחסי) של עיתונאי, ציין הנשיא שמגר:



"בשיטת המשפט שלנו, בה נתגבשו הכללים של דיני הראיות, במידה רבה יחסית, בפסיקתו של בית המשפט, ובה לא הגענו לכדי קודיפיקציה בצורת חוק ראיות כולל וממצה, אין מניעה לכך שנכיר בקיומה של הלכה בדיני הראיות,שאין לה ביטוי מפורש בחוק החרות ואשר התפתחה בדרך שבה צמחו ועלו רבות מן ההלכות שלנו בדיני הראיות, ומה גם שהיא שואבת מתפיסות היסוד שלנו בתחום החוקתי הכללי.



.....מורה הדרך לפרשנותה של שתיקה בחוק החרות היא בתפיסות החוקתיות וביסודות המשפט" (ב"ש 6[ 368 ,298/86] הנ"ל, בעמ' 355-354).



נמצא, כי השאלה הניצבת לפנינו אינה אם "מוסמכים" אנו להכיר בחיסיון (הילכתי) של דו"חות בדיקה רפואיים פנימיים בלי שיש לחיסיון עיגון בחוק החרות. שאלה זו פשוטה היא, והתשובה עליה היא בחיוב (ראה: ב"ש 6[ 368 ,298/88] הנ"ל וכן ע"א 65/57 העצני נ' בן-גוריון [13] , בעמ' 412). השאלה הניצבת לפנינו היא, אם ראוי הוא שנכיר בחיסיון זה. השאלה אינה של סמכותנו, אלא של שיקול-דעתנו.



10. בהפעלת שיקול-דעתנו, לעניין ההכרה בחיסיון הילכתי חדש, עלינו לאזן בין האינטרסים המתנגשים. מחד גיסא, עומד אינטרס הפרט והכלל בחשיפת האמת. מאידך גיסא, עומד אינטרס הפרט והכלל בהגנה על פרטיות, חופש ביטוי, יחסי אמון ושיקולים אחרים הקשורים בטובת הציבור (ראה: רע"א 1917/92 סקולר ואח' נ' ג'רבי ואח' [14] ; בג"צ 64/91 חילף נ' משטרת ישראל [15] ). בגדרי איזון זה יש לקחת בחשבון, בין השאר, את חשיבותם היחסית של השיקולים הנוגדים, את חיוניותו של המסמך לגילוי האמת ואת קיומן של ראיות חלופיות לראיה המבוקשת. כן יש להתחשב במידת ההשפעה של הגילוי על האינטרסים הציבוריים, שהחיסיון ביקש להגן עליהם.

כל אלה ישפיעו לא רק על עצם ההכרה בקיומו של חיסיון, אלא גם על היקפו.



אין להתיר חיסיון מעבר לנדרש (ראה ע"א 13[ 65/57] הנ"ל, בעמ' 412; ע"פ

383/7 יהודאי נ' מדינת ישראל [16] , בעמ' 276; ב"ש 838/84 ליבני ואח' נ' מדינת ישראל [17] ).



11. השיקולים השוללים הכרה בחיסיון לדו"חות על הביקורת הרפואית הפנימית הם בעלי אופי כללי ובעלי אופי מיוחד. על השיקולים בעלי האופי הכללי עמדנו. יסודם בעקרון הגילוי ובחשיבותו. מטרת המשפט היא בגילוי האמת, ושלילת החיסיון מונעת פגיעה במטרה זו. זאת ועוד: דו"חות הביקורת נערכים לרוב סמוך לאירוע, ועל-כן הם חסרי תחליף מבחינת העיתוי, הרלוואנטיות, הנגישות למידע הכלול בהם והייחודיות שלו. בצד שיקולים כלליים אלה עומדים שיקולים מיוחדים הקשורים בזכותו של החולה לדעת מהו הטיפול הרפואי שקיבל ומה הן קורותיו של אותו טיפול. אכן, לדעתי, עומדת לו לחולה הזכות לקבל מידע על הטיפול הרפואי שקיבל בבית החולים.



כנגד זכות זו עומדת חובת הרופא ובית החולים למסור לחולה את המידע שבידם באשר לטיפול שקיבל, תוצאותיו ועלילותיו (ראה:(7891( .NAYLOR V. PRESTON A.H.A [82[ )5891( STAMOS V. DAVIES ;]52]). זכות זו נגזרת מחובת הזהירות הכללית אשר הרופא ובית החולים חבים לחולה. היא נגזרת מזכותנו לדעת על עצמנו, המהווה ביטוי לאוטונומיה של הרצון הפרטי של האדם והמבטאת את כבודנו כאדם (ראה סעיפים

ו-4 לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו). אכן, כשם שיש לו לאדם הזכות לדעת מה ייעשה בגופו, כן עומדת לו הזכות לדעת מה נעשה בגופו (ראה ,G. ROBERTSON "FRAUDULENT CONCEALMENT AND THE DUTY TO DISCLOSE MEDICAL MISTAKES"

J. VOGEL AND R. DELGADO, "TO TELL ;512 )7891( .ALTA L. REV 52 THE TRUTH: PHYSICIANS' DUTY TO DISCLOSE





25 )18-0891( .U. C. L. A. L. REV 82 "MEDICAL MISTAKES). הנה כי כן, זכותו של אדם על גופו, חירותו לקבל החלטות באשר לגופו (ראה ע"פ 527 ,480/85 קורטאם נ' מדינת ישראל [18] , בעמ' 673); "זכות היסוד של הפרט לאוטונומיה" (דברי הנשיא שמגר בע"א 3108/91 נ' רייבי ואח' נ' וייגל ואח' [19] , בעמ' 509) – כל אלה מחייבים לא רק לקבל את ההסכמה מדעת לכל טיפול שייעשה באדם בעתיד, אלא מחייבים גם ליתן לאדם כל מידע הקיים באשר למה שנעשה בו בעבר (השווה ע' שפירא, "'הסכמה מדעת' לטיפול רפואי - הדין המצוי והרצוי" עיוני משפט יד (תשמ"ט) 225,

22 ). ביסוד תפיסתנו עומד האדם שבו מקננת מחלה, ולא מחלה שמצאה לה בית קיבול באדם. עניינו של הרופא הוא האדם החולה, ולא המחלה שבאדם. על-כן זכאי האדם, אם הוא רוצה בכך, לדעת מה הטיפול שהוא עומד לקבל, ומה הטיפול שהוא כבר קיבל. הואזכאי לדעת על אירועים, מעשים, מחדלים והוראות שהביאו אותו למצב שבו הוא נתון עתה, לאחר הטיפול. הכרה בחיסיון בפני גילוי דו"ח ביקורת פנימית של בית החולים פוגעת בזכויות אלו של האדם לדעת מה נעשה בו, ואינה מתיישבת עם זכויות אלו.



12. השיקולים של טובת הציבור התומכים לכאורה בחיסיון דו"ח הביקורת הרפואי הפנימי הם אלה: החיסיון חיוני לקיומן ולתיפקודן של ועדות בדיקה רפואיות פנימיות בבתי-חולים. על-פי הטענה, בהיעדר חיסיון, יימנעו הוועדות מלפעול באופן העשוי להיטיב עם החולה שעניינו נבדק. בית-חולים לא יקיים בדיקות פנימיות אשר באמצעותן יוכלו מגישי תביעות לבסס את רשלנות בית החולים. לדעת בית החולים, חברי צוות הבדיקה "ימלאו תפקידם באופן מסוייג... ביודעם כי ממצאי בדיקתם עלולים להחשף ולשמש בתביעת רשלנות מקצועית כנגד עמיתיהם, ו/או כנגד

בית החולים שהינו מעבידם, או לשמש כראיה בהליכים משמעתיים". כמו כן עלולים חברי ועדות הבדיקה לחשוש כי "ייחשפו לתביעות לשון הרע מצד עמיתים שנפגעו כתוצאה מהדו"חות שנערכו" (עמ' 21 לסיכומי המערערת). על-פי טיעון זה, בלא חיסיון "יהיה זה בלתי מציאותי לצפות, שהרופאים, שפעולותיהם נבדקות, ישתפו פעולה תוך גילוי לב מלא, יושר מקצועי, וביקורת עצמית נוקבת" (שם, בעמ' 19). ייתכן אף שהרופאים יסרבו כליל להופיע לפני ועדות הבדיקה הפנימיות. מכיוון שקיומן ותיפקודן של ועדות הבדיקה הרפואיות הפנימיות הם עניין חיוני, אין מנוס - לדעת בית החולים - מהכרה בחיסיון דו"ח הבדיקה. נטען, כי הכרה בחיסיון זה אינה פוגעת באינטרסים של החולה מעבר למידה הדרושה, שכן בידי החולה קשת רחבהשל אמצעים, אשר דרכם הוא עשוי לחשוף את האמת. בין אלה ניתן להזכיר את הרשומות הרפואיות הפתוחות לעיון החולה; יכולתו לקבל חוות-דעת רפואית עצמאית; הנטייה ההולכת וגוברת להטיל את הנטל להוכיח רשלנות על הרופא ובית החולים. בטיעונו מפנה אותנו בית החולים לדין בארצות-הברית, המכיר בחיסיון על דו"ח הביקורתהרפואית הפנימית.



13. לדעתי, השיקולים של טובת הציבור שהובאו לתמיכה בחיסיון אינם מבוססים, ואין בהם כדי להצדיק הכרה בחיסיון המבוקש. נראה לי כי החשש לפגיעה בקיומןובתיפקודן של ועדות הבדיקה הפנימיות בבתי-חולים, אם לא יוכר החיסיון, הוא ספקולטיבי (השווה.HARV 69 NOTE,"THE PRIVILEGE OF SELF-CRITICAL ANALYSID. P. LEONARD, "CODYFYING A PRIVILEGE FOR ;6801 ,3801 )3891( .L. REV

611 ,311 )8891( .HARV. J. ON LEGIS 52 "SELF-CRITICAL (ANALYSIS.כשלעצמי, נראה לי כי ועדות פנימיות לבדיקה עצמית בבתי-חולים תתקיימנה אף בלי חיסיון, שכן הדבר מתבקש ממהות מקצוע הרפואה ומהמחויבות האתית והמשפטית שאדם נוטל עלעצמו בהיותו רופא. חובתו - האתית והמשפטית - של הרופא להעמיד את בריאות החולה בראש מעייניו ולקיים יחס של כבוד לחיי אדם (ראה, למשל, קוד האתיקה הרפואית של אמנת ג'נבה, אשר התקבל בידי האגודה הרפואית העולמית ב-1949). זו מטילה עליו חובה לשתף פעולה באופן מלא עם ועדות רפואיות פנימיות המבקשות לדעת בדיעבד מהו הטיפול הרפואי שניתן לחולה ואם הוא עומד באמות המידה הרפואיות הראויות. הסנקציה המשמעתית והאחריות האזרחית והפלילית מאששות חובות אלה. אכן, מה שנדרש מהרופא וממקצוע הרפואה אינו סגירות וחיסיון אלא פתיחות וגילוי האמת.



יתרה מכך: לעתים קרובות החולה שטופל אינו מבקש פיצויים. כל שמבקש החולה הוא לדעת מה אירע, תוך קבלת הסבר אישי ונטילת אחריות אישית על-ידי האחראי למחדל; כן מבקש החולה לוודא שננקטו האמצעים הדרושים כדי שבעתיד לא ייפגע חולה באותו אופן שבו הוא נפגע. אכן, לעתים דווקא הפתיחות והגילוי ביחסים שבין חולהורופא, הבאים בעקבות בדיקה פנימית הוגנת ופתוחה, הם שעשויים למנוע תביעות (ראה הרש, "ה- COST EFFECTIVENESS של תקשורת עם משפחות החולים" רפואה ומשפט 44 )1995( 12. ראה גם: C. VINCENT, M. ENNIS AND R. J. AUDLEY, MEDICAL 012-902 )3991 ,ACCIDENTS (OXFORD, NEW YORK AND TOKYO). הם גם יגבירו את האמון של החולה ברופא, אמון המונח ביסוד יחסי חולה-רופא. הם יבססו את "צרכיהחולה לעשות את הרופא איש אמונים" (מ"מ הנשיא, השופט זוסמן בבג"צ 447/72 ישמחוביץ נ' ברוך ואח' [20] , בעמ' 259). אין, ולא ניתן, לבנות יחסי אמון בין רופא לחולה על הסתרת האמת (ראה ד' הד, אתיקה ורפואה (משרד הבטחון, תש"ן)

76). חולה המבקש לדעת - מראש או בדיעבד - זכאי לדעת.



אכן, הפתרון לחששם של רופאים ובתי-חולים מפני "רפואה מתגוננת" ותוצאותיה אינו בחיסיון ובהסתרת האמת. הפתרון הוא בחינוך ובגיבוש כללי אחריות (אתית ומשפטית) התואמים את מקצוע הרפואה ואת מקומו בחברה המודרנית. אין להעמיס על דיני החיסיון פתרונות הצריכים להימצא בדין המהותי. מודע אני לכך שבמדינות שונות בארצות-הברית נקבע הסדר סטטוטורי המעניק חיסיון לדו"חות בדיקה פנימיים של בתי-חולים. אולם חיסיון הילכתי הוכר במקרים מועטים בלבד (פסק הדין המנחה לחיסיון הילכתי: [22[ )0791( .BREDICE V. DOCTORS HOSPITAL, INC, מתייחס לכללי הפרוצדורה האזרחיים הפדרליים אשר שונו בינתיים בארצות-הברית). כנג פסיקה המכירה בחיסיון הילכתי מצויה פסיקה השוללת אותו (לסקירת החוק וההלכה

ראה: :A. F. SOUTHWICK AND D. A. SLEE, "QUALITY ASSURANCE IN HEALTH CARE

J. LEGAL 5 "CONFIDENTIALITY OF INFORMATION AND IMMUNITY FOR PARTICIPANTS

[32[ )0991( UNIVERSITY OF PENNSYLVANIA V. EEOC ;343 )4891(.MED) הנני סבור

שאין לנו לאמץ את הגישה האמריקנית בעניין זה. יצוין כי גישתם של בתי המשפט האנגליים לחיסיון שונה. באנגליה נקודת המוצא הינה כי חיסיון אינו דרוש כדי להבטיח קיומן של בדיקות איכות שבטיחות הציבור תלויה בהן (ראה: ;188 AT ,]62[ )8691( CONWAY V. RIMMER פרשת ,[42[ WAUGH בעמ' 1173). שותף אני לגישה האנגלית הזו.



14. הכרה בחיסיון הילכתי חדש מחייבת, כפי שראינו, עריכתו של איזון עדין. על הכף האחת מונחים השיקולים השוללים את החיסיון. אלה הם השיקולים הכלליים הקשורים בחובת בית המשפט לגלות האמת; אלה הם השיקולים המיוחדים הקשורים בזכו החולה לדעת מה נעשה בגופו. על הכף השנייה מונחים שיקולים התומכים במתן חיסיון, והסובבים סביב הקשר בין הכרה בחיסיון ובין תיפקודן וקיומן של ועדות פנימיות לבדיקות איכות בבתי-חולים. כפי שראינו, הבסיס העובדתי המונח ביסוד שיקולים אלה של מתן חיסיון הוא רעוע. במצב דברים זה - ועל רקע המשקל הכבד שיש להעניק לשיקולים של גילוי האמת וזכות החולה לדעת - אין מנוס מהמסקנה כי ידה של הכף הגורסת גילוי על העליונה. פתרון זה שומר על הרמוניה בהסדרים החוקיים. הוא מונע דיסהרמוניה אשר הייתה נוצרת אילו המשפט הישראלי היה מכיר בנשימה אחת: מחד גיסא בזכותו של החולה לקבל מידע על הטיפול הרפואי שנעשה בו; ומאידך גיסא בחיסיון המוענק לרופא ולבית החולים בפני מתן מידע זה לחולה. "שתי הידיים תקרבנה או תרחקנה, ולא נסכים כי יד אחת תקרב ויד שנייה תרחיק" (השופט חשין ברע"א 14[ 1917/92] הנ"ל, בעמ' 777).



מטעמים אלה אנו דוחים את הערעור. המערערת תישא בהוצאות המשיבים בסכום כולל

של 10,000 ש"ח.



השופט מ' חשין: אני מסכים.



השופטת ד' דורנר: אני מסכימה.

הוחלט כאמור בפסק-דינו של הנשיא.






לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. נפילה מהמיטה בבית חולים

  2. תביעה נגד בית חולים קפלן

  3. זיוף מסמכים בבית חולים ?

  4. תביעה נגד בית חולים איכילוב

  5. ביטול פיטורים מנהל בית חולים

  6. קיוסק בבית חולים

  7. תביעה נגד בית חולים בילינסון

  8. שחרור מוקדם מבית החולים

  9. פיצויים על חשש הידבקות באיידס

  10. פיטורי רופא בבית חולים

  11. תאונה בבית חולים ברזילי

  12. תביעה נגד בית חולים אנגלי נצרת

  13. שחרור מוקדם מבית חולים – רשלנות

  14. ביטול פיטורים מעבודה בבית חולים

  15. אי זמינות רופא כונן - בית חולים

  16. תביעה נגד בית חולים איטלקי

  17. תאונה של עובדת ניקיון בבית חולים

  18. תביעה נגד בית חולים ברזילי

  19. אישור פיטורים של עובדי בית חולים

  20. תביעות נגד בית חולים פוריה

  21. תביעה נגד בית חולים הלל יפה

  22. תביעה נגד בית חולים בני ציון חיפה

  23. התאבדות בבית חולים - קפיצה מהחלון

  24. מכרז כיבוס וגיהוץ בתי החולים

  25. תביעה נגד בית חולים שערי צדק

  26. אחריות שילוחית צוות רפואי בית חולים

  27. תקנות הסמים המסוכנים בתי חולים

  28. סיבוכים בלידה בבית חולים סורוקה

  29. זיהום ברחם – תביעה נגד בית חולים הדסה

  30. ביטוח הוצאות תשלום בית חולים בניו יורק

  31. תקנות בריאות העם רישום בתי חולים

  32. נפילת אישה בהריון בשטח בית חולים

  33. תביעת רשלנות רפואית נגד בית חולים בפירוק

  34. כוח עזר בבית חולים - זכויות עובדים

  35. תביעה נגד בית חולים רמב"ם - ניתוח כיס מרה

  36. תביעה נגד בית חולים לניאדו - כישלון ניתוח

  37. רשלנות רפואית לידה בית חולים סורוקה

  38. תקנות בריאות העם צוות סיעודי בבתי חולים

  39. תביעה נגד בית חולים הדסה - ניתוח לקיצור קיבה

  40. קבלת מסמכים רפואיים מבית חולים בארה''ב

  41. תקנות בריאות העם עוסקים בסיעוד בבתי חולים

  42. תביעת רשלנות רפואית נגד בית החולים שערי צדק

  43. הסברים לפני שחרור מבית החולים - רשלנות רפואית

  44. ביטול מינוי מומחה בגלל טיפול בבית חולים בו עובד המומחה

  45. נהיגה בלי רישיון בדרך לבית החולים עם אישה בהריון

  46. תאונת עבודה של עובדת כח עזר בבית חולים בזמן רחיצת חולה

  47. חולה דיאליזה הנוסע לקבל טיפול בבית החולים יקבל החזר כספי מלא או חלקי

  48. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון