המחלוקת שנותרה להכרעה נוגעת לחלוקת נטל הפיצויים בין הנתבעים. בית החולים טען שהתקלה נבעה בגלל רשלנות הרופאים. הרופאים טענו שהתקלה נבעה בגלל רשלנותו של בית החולים או מי מעובדיו, בעיקר בגלל אי השגחה נאותה של הגב' בורנשטיין. החלטה 1. בגיל 13 חודשים נזקקה התובעת מס' 1 לניתוח של הסרת נקודת חן מגופה, והניתוח בוצע ביום 2.2.93, בבית החולים "רמת מרפא" בחיפה - היא הנתבעת מס' 3. המנתח היה פרופ' הרשוביץ - הנתבע מס' 1; המרדים היה ד"ר בקנר - הנתבע מס' 2; חדר הניתוח והשירותים הנלווים הוענקו על ידי בית החולים, כך גם עזרתה והשגחתה של האחות בחדר ההתאוששות, הגב' טלי בורנשטיין. 2. הניתוח עבר בהצלחה; התובעת הועברה בשעה 09.25 לחדר ההתאוששות, וכאשר יצא ד"ר בקנר לבדוק את מצבה בחדר ההתאוששות בשעה 9.45, נמצא כי היא היתה כחולה, שוכבת על הבטן, ובמצב של דום לב-נשימה. היה צורך בהחייאה, והתובעת הועברה לאחר מכן, להמשך טיפול ואישפוז, לבית החולים "רמב"ם" בחיפה. התובעת נותרה נכה בשעור של 100 אחוזים לצמיתות, ובתביעה היא ביקשה לחייב את הנתבעים לשאת בנזקיה. 3. הצדדים הגיעו להסדר אשר ניתן לו תוקף של פסק-דין והוא מפורט במסמך א'. לפיו, זכאית התובעת לפיצויים בסכום של 4,131,230 ש"ח, הכל כמפורט בהסכם הפשרה הנ"ל. 4. המחלוקת שנותרה להכרעה נוגעת לחלוקת נטל הפיצויים בין הנתבעים מס' 1 ומס' 2, מצד אחד, לבין הנתבעת מס' 3, מצד שני. בית החולים טען שהתקלה נבעה בגלל רשלנות הרופאים. הרופאים טענו שהתקלה נבעה בגלל רשלנותו של בית החולים או מי מעובדיו, בעיקר בגלל אי השגחה נאותה של הגב' בורנשטיין. יצויין, כי הרופאים אינם נמנים על צוות בית החולים; אין הם עובדי בית החולים, ובית החולים מאפשר להם לבצע ניתוחים בחדר הניתוחים שבמוסד, והיעזרות בצוות המוסד (הכולל את הגב' בורנשטיין) ובציודו, תמורת תשלום. עוד יש לציין, שכל אחד מן הצדדים, הרופאים מצד אחד ובית החולים מצד שני, דאג לבטח את עצמו מפני תקלה ו אחריות בנזיקין, וכל אחד משני אלה מבוטח אצל מבטח אחר. 5. בית החולים הסתמך, לצורך הדיון שבפני, על חוות דעתו של ד"ר גבריאל גורמן (ת1/), מנהל היחידה לטיפול נמרץ במרכז הרפואי "סורוקה" בבאר שבע. הוא סבר כי "הרופא המרדים פעל בצורה נכונה ומקובלת כיום על פי כל הסטנדרטים ובכל שלבי הטיפול בילדה"; כי "אחריותה של אחות (ה)התאוששות ברורה...", וכי "לתקרית שלאחר ההרדמה אין שום קשר עם האקט הניתוחי עצמו; וכל נושא ההרדמה וההתעוררות ממנה אינם בתחום תפקידו של הרופא המנתח". בית החולים הסתמך על חוות דעתו של ד"ר יעקב כץ (נ1/), מנהל יחידת הרדמת ילדים של המרכז הרפואי על שם שניידר. הוא סבר כי "הליך ההתאוששות של הילדה לא היה תקין עקב הוראותיו של ד"ר בקנר שלא לחבר את הילדה לאמצעי ניתור (צ"ל - ניטור) ולא לתת לה חמצן". כמו כן הוא סבר ש"ההדרדרות במצבה של הילדה לא אובחנה במועד עקב העדר ניתור מתאים", וכי "נוכחות של "וריד פתוח" היה מקל על ביצוע פעולות ההחייאה לאחר שארעה התקרית". 6. המקרה נחקר על ידי משרד הבריאות, ונערך על כך דו"ח מיום 8.7.93 בחתימת ידם של ד"ר ברקוביץ וד"ר זילביגר (נ2/). בדו"ח מצויין בין היתר כי ד"ר בקנר ראה את התובעת לראשונה ביום הניתוח; בהתאם לנוהל המקובל בחדר הניתוח של בית החולים, לא היה בנמצא מכתב הפניה מאת הרופא המטפל; בדו"ח על המקרה מוזכר שהתובעת היתה בצום, אך ד"ר בקנר אינו זוכר כמה זמן, ואין על כך איזכור בגליון הניתוח; ד"ר בקנר ניסה להתקין עירוי היקפי וניסה לעשות זאת בגופה של התובעת בארבע אתרים שונים ללא הצלחה. הוא החליט להתחיל את הניתוח ללא עירוי. תנוחת ההשכבה של התובעת אינה זכורה לד"ר בקנר ואין לגביה עדות בכתובים; לחץ הדם לא נמדד ולא היתה קפנוגרפיה. בשעה 09.20 הועברה התובעת מחדר הניתוח "לחדר ההתעוררות להשגחת האם, והאחות טלי בורנשטיין היתה בסביבה. יש לציין שבאותו היום היתה חסרה אחות אחת בצוות בגלל תקלה בסידור העבודה". לאחר מכן, רשום בדו"ח הנ"ל, כי "כשיצא ד"ר בקנר מהנתוח הבא בתכנית, לאחר כ20-25- דקות, ניגש כבדרך אגב לשאול לשלומה של אורטל ומצא אותה על בטנה, כחולה, ללא נשימה וללא דופק ועם אישונים רחבים". רופאי משרד הבריאות שאלו את עצמם "האם שגרת העבודה במקרה זה מספקים את צרכי הבטיחות, והאם שגרה שונה מזו הקיימת יכולה היתה למנוע את הארוע או לפחות להקטין את הנזק". הם ציינו בקשר לכך את הנקודות הבאות: 1. לא קיים בבית החולים נוהל לקבל מידע רפואי על המנותח לפני הנתוח. לפעמים יש מכתב מרופא המשפחה ולפעמים לא. 2. המרדים רואה את הילד לראשונה מספר דקות בלבד לפני ההרדמה בעודו טרוד בלחץ העבודה, ופרטים חיוניים עלולים אז להשכח. 3. אין הנחיות ברורות לצום לפני הנתוח והן ניתנות בדרך כלל על ידי המנתחים מהמפנים על פי נסיונם. אין גם רישום על כך. 4. יש להקפיד על וריד פתוח לכל ילד אפילו לפעולה קצרה. 5. תקופת ההתעוררות הנה בלתי מתועדת לחלוטין בהעדר גליון מתאים, הקפדה על השגחה צמודה על המנותח ונוהלי רישום. 6. יש הכרח בניטור כל ילד לאחר נתוח לפחות בתקופה של חצי השעה הראשונה (א.ק.ג ורווי חמצן לפחות, רצוי Apnea Monitor). 7. מתן חמצן הוא הכרח לאותה תקופת זמן. 7. יצויין, כי התובעת הועברה להשגחתה של הגב' בורנשטיין בחדר ההתאוששות וד"ר בקנר הורה בקשר לכך כי אין לתת לה חמצן, ואין לחבר אליה את המוניטורים המקובלים, ובהם מד לחץ דם ופלסאוקסימטר. אין טענה שהגב' בורנשטיין פעלה בניגוד להוראות הרופא. בחדר ההתאוששות היו 3 חולים; נוכחות איש צוות רפואי אל מול 3 חולים כאלה בחדר ההתאוששות, היא תקינה; היה זה ד"ר בקנר שהבחין לראשונה במצבה של התובעת; וגב' בורנשטיין היתה עסוקה באותה עת בשחרור חולה אחר מחדר ההתאששות, לביתו. אין לחלוק על כך שהגב' בורנשטיין היא אחות מנוסה ובעלת הידע וההכשרה המתאימים לשמש בתפקיד של אחות חדר התאוששות, כנדרש. 8. הנתבעים הגיעו לסדר דיוני שפורט בעמ' 34-35 לפרוטוקול. מוסכם עליהם שהרופאים מצד אחד, ובית החולים מצד שני, כל אחד מהם, ישא ב - 40 אחוזים מן הפיצויים. נותרה מחלוקת לגבי 20 האחוזים הנוספים. כל אחד מהם, כך הוסכם, יגיש את החומר ויטען בקשר לכך את טענותיו, ובית המשפט "יוכל לפסוק את חלוקת הנטל כפי שייראה לו הוגן וצודק בנסיבות הענין, על בסיס החומר שיהא בפניו ולאחר שישקול את טיעוננו". 9. לפי ההסדר האמור, סיכמו בעלי הדין את טענותיהם. עו"ד זליכוב סיכם כרשום בעמ' 35 עד 39 לפרוטוקול. עו"ד אלרום סיכם כמפורט בעמ' 39 עד 41 לפרוטוקול. 10. הנתונים שנרשמו לעיל, כעולה מחוות הדעת של ד"ר כץ וד"ר גורמן, וכן כפי שעולה מדו"ח החקירה של משרד הבריאות נ2/, מראים כי הגורמים לתקלה בנשימתה של התובעת בחדר ההתאוששות סמוך לאחר הניתוח בבית החולים, נעוצים הן באופן ההשגחה והטיפול בתובעת בחדר ההתאוששות והן בפעולות הרופאים קודם להעברתה לחדר ההתאוששות, לרבות בהוראות שניתנו על ידי ד"ר בקנר לגבי הניטור בחדר ההתאוששות. דו"ח משרד הבריאות מראה גם שהתקלה נבעה, בחלקה, מנוהלים בלתי מספקים בבית החולים. 11. במצב דברים זה נראה לי כי יהיה זה הוגן וצודק בנסיבות הענין, על בסיס כל החומר המצוי בפני, ולאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, כי נטל הפיצויים לתובעת יחול שווה בשווה על שתי קבוצות הנתבעים: מחצית על הנתבעים מס' 1 ו2-; ומחצית על הנתבעת מס' 3. רפואהתביעות רשלנות רפואיתרשלנות