נערה שסבלה מהפרעת אכילה מסוג אנורקסיה נרבוזה, ערערה על אשפוזה במחלקת בבית-החולים לחולי נפש על-שם אברבנאל, וזאת על-פי החלטתה של הועדה הפסיכיאטרית של מחוז תל-אביב. המערערת טענה בהודעת הערעור שכתבה בעצמה כי אינה חולת-נפש וכי כרגע לא נשקפת סכנה לחייה שכן עברה כמה מסגרות טיפולית והאשפוז בבית-החולים לחולי-נפש לא יסייע לה. לטענת המערערת, אשפוזה הכפוי, כשהיא קשורה למיטה, שולל ממנה זכויות אזרח בסיסיות, כמו חופש התנועה, זכותה על גופה, הזכות לרכושה, חופש העיסוק וזכותה על חייה, כמפורט בהודעת הערעור, וכן פוגע בצנעת הפרט שלה. המערערת הועברה לבית-החולים "אברבנאל", ולאחר שבקבלתה שם אובחנה כנמצאת במצב פסיכוטי בעלת ליקוי שיפוט של המציאות וחסרת תובנה למצבה, ולאחר שבמהלך אשפוזה התנגדה באופן אקטיבי ופאסיבי להאכלתה נתבקש הפסיכיאטר המחוזי להאריך את הוראת האשפוז. הועדה איבחנה את המערערת כסובלת מאנורקסיה נרבוזה ומדיכאון. עורך הדין של המערערת תקף את קביעת הועדה שהמערערת נמצאת במצב פסיכוטי שכן קביעה זו הייתה מנוגדת לקביעתה של סגן הפסיכיאטר המחוזי. בית המשפט המחוזי לא קיבל את טענות המערערת ועורך דינה לפיהן המערערת אינה חולת-נפש ולכן אין מקום לאשפוזה בבית-חולים לחולי-נפש שכן הועדה הסתמכה על בדיקתה את המערערת ועל המסמכים הרפואיים הרבים מאשפוזה של המערערת בבית-החולים. לאור כל האמור לעיל אני נדחה הערעור. רפואהאשפוז כפויהפרעות אכילה