כשירות בורר - ביטול פסק בורר

פסק דין 1. המבקשת (להלן: פריצקר או המבקשת) הגישה בקשה, לפי חוק הבוררות, תשכ"ח1968- (להלן: חוק הבוררות), לביטול פסק-בוררות, שניתן על-ידי הבורר , המהנדס צבי רום (להלן: הבורר ), ביום 31/1/00. הפסק דן במחלוקת, שנתגלעה בין הצדדים, בגין בניית חמש דירות ומרתף, שיועדו למגורים, שביצעה פריצקר עבור המשיב. על-פי פסק הבוררות חויבה פריצקר לשלם למשיב סכום כולל של 1,426,949.90 ש"ח, כאשר סכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן הפסק. לפריצקר ניתנה האפשרות לבצע את התיקונים השונים תוך פרק זמן של 30 ימים ממועד מתן הפסק, ולהזדכות בסכום הכספי, בהתאמה. 2. הבקשה המקורית בפניי לביטול הפסק הוגשה ביום 1/3/00. בקשה מתוקנת הוגשה ביום 18/5/00 (תיק בש"א 7239/00). הצדדים הגישו גם תצהירים משלימים, וחקירת המצהירים הותרה, ככל שזו תומכת בעילות הביטול על-פי חוק הבוררות (ראה החלטה מיום 4/7/00 עמ' 8). הובהר באותה החלטה, כי תצהירים ו/או טענות, ככל שאינם נכללים בעילות הביטול על-פי חוק הבוררות, לא יותרו. לכן תיק המכיל תמונות על מצב הדירות, שביקש להציג המשיב, לא התקבל כמוצג, והוא הדין לגבי תצהירים שהתייחסו לנושא זה. תיק התמונות יוחזר אפוא לחזקת המשיב, מבלי שהיה למוצג. 3. אין חולק, כי פריצקר לא ביצעה לאחר פסק-הבוררות תיקונים במבנים. הגם שפריצקר הגישה רשימה של תיקונים, שנכונה היתה לבצע, לא היתה מוכנה להכיר בקיומם של ליקויים אחרים, או בחובתה לתקנם או לשאת בעלות תיקונם. בנסיבות אלה, טען המשיב, כי הרשימה מכילה רק חלק מזערי מן התיקונים הנדרשים, מתוך הרשימה בה חייב הבורר , ואין פריצקר רשאית לברור לעצמה להכיר רק בחלק מהם (ראה טיעוני הצדדים בתשובה לשאלת ביהמ"ש בעמ' 5 לפרוטוקול). בהעדר הסכמה נמנעה פריצקר מלבצע תיקון כלשהו. בפועל, מתבצעים תיקונים במבנים, כאשר המשיב עצמו ממן את ביצועם, והכל בפיקוחו של הבורר ועל-פי הוראותיו (ראה סעיף 2.4 פסקה שישית בתגובת המשיב לבקשת פריצקר לתיקון הבקשה לביטול פסק-הבוררות, וכן בסעיף 6.2.6 לבקשה המתוקנת לביטול הפסק - בש"א 7239/00). הרקע הצריך לעניין: 4. המשיב הוא הבעלים של 40/100 חלקים של המגרשים הרשומים כחלקות 44 ו- 45 בגוש 11189 בשכונת ורדיה, בחיפה. יתרת הבעלות על המגרשים היתה בידי בני משפחת המשיב. על-פי הסכם מיום 21/10/96 (להלן: ההסכם), אמורה היתה פריצקר לרכוש 60% מן המגרשים הנ"ל ולבנות על חלקו של המשיב דירות מגורים ומרתף, על-פי התוכניות, ובהתאם לתמורה המוסכמת (נספח ב' לבקשת הביטול). פריצקר בנתה אפוא עבור המשיב חמש דירות, הכוללות: שתי דירות פנטהאוז בשטח של כ- 160 מ"ר כל אחת, שלוש דירות מגורים בשטח ממוצע של כ- 107 מ"ר כל אחת ומרתף בשטח של כ- 70 מ"ר (להלן: המבנים). בין הצדדים נתגלעו מחלוקות לגבי אופן ביצוע עבודות הבניה והתמורה המוסכמת והמתחייבת. בסעיף 18 של ההסכם נקבע, כי במקרה של חילוקי דעות יוכרעו אלה על-ידי בורר מוסכם, מר דיאמנט. מאחר שהאחרון לא הסכים לקבל את המינוי, החלו הצדדים לנהל מו"מ ביניהם לצורך מינוי בורר אחר. בעזרת עו"ד מרצקי ובהסכמת הצדדים מונה המהנדס צבי רום, שהוא הבורר בפניו התבררה המחלוקת. ביום 29/8/99 נחתם בין הצדדים הסכם להחיל את האמור בסעיף 18 הנ"ל (ראה נספח ג' לבקשה). הבוררות החלה ב- 8/8/99. טיעוני הצדדים והגדרת המחלוקות: 5. בבקשה המקורית טענה פריצקר, כי במהלך הבוררות לא היתה מיוצגת על-ידי עורך דין, הצדדים לא הגישו חוות דעת מקצועיות, והבורר קבע, כי בנושאים המקצועיים ימונו יועצים מקצועיים. בישיבה מיום 19/10/99 הודיע המומחה על כוונתו למנות מומחים בתחום האינסטלציה והחשמל, והוא אף קבע את סדר הליכי הבוררות. על-פי אותה החלטה היה אמור להתקיים דיון בממצאים, שיוגשו על-ידי המומחים מטעם הבורר . בקשת המשיב בישיבה מיום 29/11/99, למנות באותו מועד שמאי מקרקעין מטעמו, לצורך קביעת ירידת ערך המבנים, לא נדונה וממילא גם לא ניתנה לפריצקר הזדמנות להגיב לבקשה. למרות האמור מונה שמאי מקרקעין, וכן מונו יועצים אחרים. התוצאה מן האמור היא, שלמעט דו"ח הטכניון, שהיה אחראי על תחום חיפויי אבן, והצצה חטופה בדו"ח המדידות במשרד הבורר , לא הועברו לפריצקר דוחות יועצי האינסטלציה, החשמל ושמאי המקרקעין, ואלה נמסרו לה לראשונה רק יחד עם פסק הבוררות ובצירוף אליו. דוחות אלה - לפחות של יועץ האינסטלציה והחשמל - אומצו על-ידי הבורר , והפכו לחלק מן הפסק, וגם דו"ח השמאי נתקבל ברובו (למעט הפחתה של 7,000 דולר). הסכומים שנפסקו בדוחות אלה, מגיעים לכ- 60% מכלל חיובי פריצקר (סכום של כ- 990,129 ש"ח). ממשיכה פריצקר וטוענת, כי גם אם הבורר מינה את עצמו כיועץ מומחה בתחום הבניה ולא פנה ליועץ חוץ, צריך היה לאפשר דיון לאחר הגשת הדוחות, וכך גם לאחר הסיור, שנערך באתר, וקודם קביעת ממצאים על-ידי הבורר . כמו כן, טענה פריצקר, כי ביקורי המומחים באתר ללא נוכחותה, מהווים אף הם עילה לביטול. עוד טוענת פריצקר, כי גם עיון בתוכנן של חוות הדעת מצביע על ממצאים "מופרכים, מעוותים ומעוולים" (שם, סעיף 4). בנסיבות אלה, טוענת המבקשת, סטה הבורר מהחלטה שניתנה על-ידו, חרג מגדר המחלוקות שהובאו בפניו לבירור, פעל תוך פגיעה בזכותה להביא ראיותיה ולהציג טיעוניה, וכן בניגוד לסעיף יב' לתוספת של חוק הבוררות, וממילא קמה לה עילת ביטול, לפי סעיפים 24(3) ו-(4) לחוק. 6. בבקשה המתוקנת לביטול הפסק (בש"א 7239/00) - בקשה שנתקבלה בהסכמת הצדדים - הוסיפה פריצקר וטענה, כי קיים יסוד סביר לחשש, כי נוהלו מגעים ישירים בין הבורר למשיב ו/או בא-כוחו מחוץ למסגרת הבוררות, או בין הבורר לבין עו"ד מרצקי, שמינה את הבורר , באופן המעיד, כי ממנה הבורר "נטל חלק פעיל בהליכי הבוררות מאחורי הקלעים" (סעיף 6.2.4). עוד טענה המבקשת, שלאחר מתן פסק הבוררות ולאור התחושה הקשה מן האמור בו, פנתה למשרד חקירות פרטי, ומן החקירה שניהלה העלתה, כי במהלך דצמבר 99' וינואר 2000, שהיא התקופה בה נוהלה הבוררות ובטרם מתן הפסק, נוהלו מגעים ישירים ורבים בין המשיב לבין השמאי, חיים ביאנקו, ובין המשיב ליועץ האינסטלציה. על פי ממצאים אלה היו שיחות טלפון רבות והעברות (במקור כתוב הערות - ש' ו') בפקס בין הנזכרים לעיל, ואלה מפורטים בנספח יז'. קיומם של מגעים אלה, כולם, שלא בידיעת המבקשת ו/או מי מנציגיה, מעיד על קנוניה שנרקמה כנגדה, ועל אי תקינות הליך הבוררות, ודינו להתבטל מכוח עילה לפי סעיף 24(4) או 24(10) של החוק. 7. המשיב ביקש לדחות טענות אלה. לעמדתו, אין כל בסיס לטענה בדבר ניהול, כביכול, מגעים עם הבורר , בין בעצמו ובין באמצעות אחר, קודם למינוי או במהלכו. לגבי שיחות, שהיו לו עם היועצים המקצועיים, שמונו על-ידי הבורר , אין המשיב מכחיש, כי היו שיחות, אולם לטענתו לא היה בתוכנן כדי לנסות ולהשפיע בדרך כלשהי על תוכנם של הדו"חות שהוגשו, מאחר שבעיקרן של אותן שיחות, נועדו אלה לתאם מועד לביקור היועץ שמונה באתר. המשיב ביקש עוד להבהיר, כי עם היועץ לאינסטלציה היתה לו שיחה אחת וזאת לצורך תיאום מפגש בלבד, והביקור באתר היה בנוכחות הצדדים. עוד טען המשיב, כי אם היה שינוי בסדרי הדין, היה זה על דעת הצדדים ובהסכמתם, בין במפורש ובין מכללא. לגבי הטענות האחרות ביקש המשיב להדגיש, כי ערעור על ממצאים, שנקבעו על-ידי הבורר , גם אם אינם לרוחה של המבקשת, אינו בגדר עילת ביטול הפסק, ובודאי שאין להתיר למבקשת להגיש ראיות ו/או חוות דעת שלא הוגשו בפני הבורר או שהגשתם לא הותרה. המשיב מבקש לתת את מלוא המשקל לעובדה, שהבורר הוא בעל מקצוע בתחום הבניה. לפיכך, יש לעמדתו לדחות את בקשת הביטול על כל חלקיה ולאשר את הפסק, או לחלופין, להפעיל את עקרון 'עפרון כחול' ולהפריד רק אותם חלקים הצריכים השלמה או ביטול. 8. הבקשה לביטול מעלה מספר נושאים, שיש להבחין ביניהם: נקודת המוצא המוסכמת בין הצדדים היא, שפסק-הבוררות חריג מבחינת התוצאה אליה הגיע. אין להתעלם מטענת המבקשת, שהתמורה, שאמורה היתה המבקשת לקבל על-פי ההסכם בין הצדדים, תקטן ותועמד על כ- 20%. אולם כפי שהבהרתי כבר במהלך שמיעת טיעוני הצדדים ולאחר שכתבי הטענות כבר הונחו בפני, אין בטענה זו לכשעצמה כדי להקים עילת ביטול. יחד עם זאת, תוצאה זו מחייבת בדיקת הטענות ביתר קפידה, הגם שעילת טעות על פני הפסק, אינה עוד בגדר עילת ביטול על-פי החוק, ואבהיר מיד, שגם אילו חלה העילה האמורה, לא היה מקום ליישמה במקרה זה. הטענות העיקריות המועלות בבקשה לביטול מתייחסות לכשירותו של הבורר ולאופן ניהולה של הבוררות, כאשר הטענה האחרונה מורכבת ומתייחסת הן להליך הבוררות מבחינת החלטת הבורר והן לאור התנהגות המשיב. המבקשת מעלה גם טענות כנגד קביעת הבורר ואף כנגד קביעות של היועצים המומחים. בנושא האחרון יש להעיר, שבהבחנה מהליך מינויים וזכות המבקשת לטעון בנושא, כי זכות הטיעון לא מוצתה, אין חוק הבוררות מאפשר בחינתן של קביעות עובדתיות בתקיפה ישירה, אלא בעקיפין ועל-פי העילות המפורטות בחוק. 9. אעיר כבר בשלב זה של פסק-הדין - שהגם שאני ערה להיות פסק הבוררות חמור בתוצאתו ותוך מתן משקל רב לטענות המבקשת, שעל פניהן נראות חמורות ביותר, ותוך בחינה קפדנית של טיעונים אלה - כי טענות בדבר כשירותו, הגינותו של הבורר , או אופן פעולתו של הבורר עובר למינויו דינן להידחות. לטענות אלה לא היה כל בסיס. התוצאה מן האמור היא, שכל העובדות והממצאים, שנקבעו על-ידי הבורר - ושאינם מותנים או תלויים בדוחות היועצים האחרים - אין כל עילה לבטלם ויש לאשרם. יתר על כן, גם טענות לגבי אופן פעולתו של הבורר במהלך ניהול הבוררות ואף בהתחשב בתוצאת הקשות של הפסק, אין בהם כדי להביא לביטולו של הפסק או לשינויו. הגם שיתכן שהיה מקום, שהבורר ינהג ביתר זהירות, ויציג את דוחות היועצים בפני הצדדים קודם למתן הפסק, אין בדרך בה פעל הבורר , בנסיבות העניין, כדי להצדיק ביטול הפסק. דוחות היועצים האחרים לא באו אלא על דרך ההשלמה לממצאים, שכבר נקבעו על-ידו, ועיקרם לא לעצם קיומו של הליקוי והצורך בתיקונו, אלא לאופן ביצוע הליקוי ועלותו. המחלוקת, שהעלתה פריצקר, מתמקדת דווקא בעצם קיומו של הליקוי והצורך בתיקונו. ממצאים אלה אינם בהכרח תוצאה מן האמור בדוחות היועצים. גם העובדה, שהבורר משמש היום כמפקח על ביצוע התיקונים, לא נעשתה אלא במטרה אחת בלבד והיא, הקטנת הנזק. לגבי שיחות, שהיו למשיב עם היועצים, אכן מוטב היה, שלא היו. אולם בחינת מהותם לצד תוכנם של הדוחות מובילה למסקנה, כי גם בטענות אלה אין עילה להתערב, במיוחד לאור העובדה, שאלה ניתנו על בסיס נתונים עובדתיים שנקבעו, כאמור, על-ידי הבורר . אפרט מסקנתי, תוך התייחסות מפורטת לטענות המבקשת. ניהול מגעים בין המשיב או מי מטעמו לבין הבורר , מחוץ למסגרת הבוררות במהלך קיומה - האמנם? 10. כאמור, בבקשה המתוקנת לביטול הפסק הועלתה טענה הנוגעת לכישוריו ולחובותיו של הבורר לשמש בתפקיד זה. לשון אחר, טענה בדבר פסילת הבורר . טענה זו מהותית היא, מבחינה זו, שאם אכן תמצא כמבוססת מעמידה היא את עצם הליך הבוררות בפני אותו בורר, כבלתי אפשרי. מעבר לאמור, טענה זו מעמידה את מהימנות הבורר ואמינותו בסימן שאלה, שהרי נקודת המוצא היא, שהבורר שמונה יפעל באובייקטיביות ובנאמנות מלאה כלפי כל בעלי הדין. גם כדי להביא לפסילת בורר בדומה לבקשה לפסילת השופט, ותוך שימת לב להבדלים בין השניים, צריכה להתגבש מסקנה, לפיה המשקל המצטבר של הנסיבות הוא כזה, שבורר סביר, על-פי מבחן של סבירות אוביקטיבית, לא יוכל לצורך הכרעה בשאלות העומדות בפניו, ועל אף מקצועיותו בתחום נושא הבוררות, להתנתק מאותן השפעות פסולות, אם אלה אכן קיימות. עוד יש להדגיש, שבהבדל משופט מקצועי אשר ההנחה לגביו, שחלק מהכשרתו ומכשירותו היא, שידע להתנתק מאותן השפעות (מ' שמגר, "על פסלות שופט - בעקבות ידיד תרתי משמע" גבורות לשמעון אגרנט (תשמ"ז) 87, 118), אין הנחה דומה לגבי בורר, שהרי לאחרון אין תפקיד זה משמש "מקצוע", וספק אם קיבל "הכשרה מקצועית" להתנתקות כזו. יחד עם זאת, גם לגבי בורר השאלה המקדמית והמכרעת היא, אם אמנם מדובר בטענה עובדתית, שמעלה בעל הדין, או שמא מדובר בחשד סוביקטיבי, שראוי היה שלא יועלה. נראה כי האפשרות האחרונה היא הישימה בעניננו. 11. פריצקר טענה, כאמור, שקיים יסוד סביר לחשש, כי נוהלו מגעים ישירים בין הבורר למשיב ו/או בא-כוחו מחוץ למסגרת הבוררות, או בין הבורר לבין עו"ד מרצקי, שמינה את הבורר , באופן המעיד, כי ממנה הבורר "נטל חלק פעיל בהליכי הבוררות מאחורי הקלעים" (סעיף 6.2.4). בסעיף 6.2.4.1 לבקשה המתוקנת ובתצהירו של מר ארתור רופין, מי שמשמש כמנהל עסקי אצל המבקשת (להלן: מר רופין), שהוגש כתומך בבקשה, נטען, כי בתאריך 3/6/99 נתקבל במשרדי המבקשת מכתבו של עו"ד מרצקי בו הודיע על מינויו של הבורר . באותו יום הגיע גם פקס של אותו מכתב, אלא שעל עותק הפקס הופיעה התוספת הבאה: "צביקה: פגישה ביום ו' שעה 10:00 אצל אליק בנר בביתו. (-) א. מרצקי". ממשיכה המבקשת ושואלת באמצעות מר רופין בתצהירו: "מיהו אותו צביקה אליו ממוענת התרשומת בשולי המכתב הנוסף?" ותשובתו היא: "כיום לאחר שהצטבר אצל המבקשת מידע רב בקשר להתרחשויות שאירעו מאחורי קלעיה של הבוררות ומגעים שנסתרו מעיניה, הנני בדעה כי התרשומת הנ"ל הופנתה אל הבורר … משמעות התרשומת הנ"ל, (אשר לא יועדה למבקשת), הינה כי ב"כ המשיב, ממנה הבורר והבורר עצמו קיימו ישיבה נפרדת בטרם פתיחת הליכי הבוררות. אין ספק כי מדובר בעניין זה בפגם הזועק לשמים שאין שעור למידת חומרתו." המבקשת אינה מסתפקת באפשרות זו, שהרי מודה היא שהעובדות אינן ידועות לה. ממשיך מר רופין ומצהיר, מה אם טעה בהנחתו האמורה, ומדובר ב"צביקה" אחר שאינו הבורר והוא בנו של המשיב. גם אז לדעת המצהיר, יש בכך משוא פנים. "במידה והמשיב יטען כי אין מדובר אלא בבנו של המשיב (המכונה אף הוא בשם צביקה) הרי מתברר כי ממנה הבורר , עו"ד א' מרצקי, נטל חלק פעיל וממשי לא רק בהליך של מינוי הבורר אלא אף בניהול הבוררות ומטעמו של המשיב. אם ממנה הבורר נקט עמדה ופעל בהליך הבוררות באופן אקטיבי למען אחד הצדדים מי לידנו יתקע כי לא נקט עמדה גם בקשר לאישיותו של הבורר עצמו?" הדברים מתוך תצהירו של מר רופין, בנושא הנדון צוטטו כמעט במלואם, כדי לנסות ולהצביע על החומרה שבהם. ראוי לשים לב, לציטוט האחרון שהובא לעיל. לפי הדברים האחרונים, מודה מר רופין, שאין הוא ואין המבקשת יודעים, אם אכן יש קשר כלשהו בין האמור לעיל לאישיותו של הבורר , אלא מבקשים הם להסיק מסקנה כזו על דרך ההיקש. מעיון באמור לעיל נראה, כי על בסיס חשד לא מבוסס, ומבלי לדעת כלל במי מדובר, בונה המבקשת "מבנה דומינו" מורכב, ומבלי להתעלם מן העובדה שמדובר במכתב עוד משנת 99', המבקשת מודה גם, שדרשה בזמנו הסבר למכתב, אך לטענתה לא נענתה, ובתמימותה לא חזרה לדרוש הסבר, ואילו היום פני הדברים שונו. בדיקת העובדות לאשורן מורה, כי לא היה כל בסיס לחשדות שהועלו. על דברים כגון אלה הייתי אומרת, בחומרה רבה ובלשון שאינה משתמעת לשתי פנים, שראוי להזהיר בהצגת הדברים כעובדות, כאשר מדובר בחשדות גרידא. פריצקר העדיפה את רמת החשדות, וויתרה על חקירה נגדית של עו"ד מרצקי, שבאמצעותה יכולה היתה, אם ביקשה, להציג מסכת עובדתית אחרת בפני בית המשפט. 12. עו"ד מרצקי הגיש תצהיר, והמבקשת הודיעה, כי אין היא מבקשת לחקור אותו בחקירה נגדית. ראוי להביא את תוכנם של הדברים כדי להציג את העובדות, ולדחות את ההשערות והחשדות. ביום 22/7/99, או בסמוך לאותו מועד, פנה שמשון פריצקר אל עו"ד מרצקי, וביקש את עזרתו במינוי בורר, לאחר שהבורר המוסכם, מר י' דיאמנט, סירב לקבל את המינוי. במקביל הודיע המשיב, כי הוא מיוצג על-ידי עו"ד בנר. מאחר שמדובר בסכסוך בין מי שהיו ידידים - שמשון פריצקר ששימש במשך שנים רבות יו"ר ארגון הקבלנים לבין א' הרשקוביץ, מי ששימש כמזכיר הארגון גם בתקופת כהונתו של שמשון פריצקר, התעכב המינוי. עו"ד מרצקי, חיפש אדם, שיהיה בעל ידע בתחום הבניה, ושיהיה "משוחרר מכל מחויבות כלפי מי מהצדדים" (סעיף 1ג' לתצהירו של עו"ד מרצקי). ב"כ המשיב ביקש למנות עורך דין כבורר. המבקשת התנגדה. לצורך כך נפגש גם עו"ד מרצקי עם מר שמשון פריצקר שלא בנוכחות הרשקוביץ. לא בנקל נמצא האדם המתאים. ביום 3/8/99 שלח עו"ד מרצקי לשני הצדדים עותק מן ההודעה על מינוי הבורר . עו"ד בנר, התקשר למשרדו של עו"ד מרצקי והשאיר הודעה טלפונית בה ביקש להודיע לעו"ד הרשקוביץ, שהוא בנו של המשיב, שיבוא לביתו ביום ו' בשעה 10:00. לאור הבקשה האמורה, שלח עו"ד מרצקי פקס לעו"ד הרשקוביץ, עם התוספת שצוטטה לעיל. המזכירה של עו"ד מרצקי, כפי הנראה, שלחה עותק של המכתב עם התוספת האמורה לכל עורכי הדין. מיד בסמוך לאותו מועד, התקשר מר רופין לעו"ד מרצקי ושאל מה פשר התוספת המורה לצביקה לבוא לביתו של עו"ד בנר. עו"ד מרצקי חזר אליו או למר שמשון פריצקר ופירט את ההסבר כפי שהובא לעיל. בסעיף ט' לתצהיר הוסיף עו"ד מרצקי ואמר: "ברצוני לציין כי במהלך הבוררות יצא לי לשוחח פעמיים עם מר שמשון פריצקר אשר ביקש לוודא כי הבורר אשר מיניתי עושה מלאכתו נאמנה - ואני השבתי לו כי, מהכרותי את הבורר , המדובר במקצוען וכי אם ימצא הבורר כי טענותיו של הרשקוביץ משוללות יסוד לא יהסס לדחותן ואילו אם יתברר לו כי קיימים ליקויים או אי התאמות - יחייב אותו בהתאם." אכן יכולה לעלות תמיהה, מדוע צריך היה עו"ד בנר לבקש את זימונו של בן מרשו למשרדו, באמצעות עו"ד מרצקי, ומדוע לא יכול היה להתקשר עמו ישירות. אולם כאמור, עו"ד מרצקי לא נחקר על תצהירו, ולפיכך יש לקבל את הדברים, שנאמרו בתצהיר, כעובדות שאינן עוד שנויות במחלוקת. המסקנה מן האמור היא, שמהימנותו וכשירותו של הבורר הינן ללא דופי, ואין כל ראיה אחרת המובילה למסקנה אחרת. מכל מקום כשירות כזו, ודאי אינה מותנית בתוצאות פסק-הבוררות. יש עוד להזכיר בנושא זה את עדותו של המשיב, כי הוא לא הכיר את הבורר , לא השתתף בישיבות הבוררות ורק לאחר מתן הפסק פגש בו (עמ' 18 ש' 2-1). לפיכך, אני מורה על דחיית טענת המבקשת בנושא האמור. 13. פריצקר מציינת עוד, כי בעצם ביצוע עבודות תיקון היום בהשגחתו ובפיקוחו של הבורר , וכנגד תשלום מיוחד ונפרד, מורים אלה, כי הבורר קשר עצמו בתוצאות הפסק, העמיד עצמו כבעל אינטרס כלכלי ובניגוד אינטרסים בין היותו בורר לבין אינטרס אישי כלכלי לשמש כמפקח. שהרי ככל שתוצאות הפסק יהיו חמורות יותר, כך גם יעלה שכרו של הבורר כמפקח על אכיפתן. מצב זה מעמיד עילת ביטול לפי סעיף 24(9) או ס"ק 10 לאותו סעיף, בחוק הבוררות. ראשית, יש לחזור ולקבוע, כי טענה זו אין לה כל בסיס עובדתי. בפסק הבוררות ניתנה למבקשת האופציה לבצע את כל התיקונים, והיה עליה לקבל אישורים מהמומחים שמונו על תיקון הליקוי שבוצע. הדרישה לקבל התניה כזו, מבטיחה את איכות התיקון ומונעת את המשך הסכסוך בין הצדדים. שנית, אם חברת פריצקר החליטה, שלא לבצע את התיקונים, והמשיב סבר שיש לבצעם בדחיפות, אילו פנה לבעל מקצוע אחר לצורך פיקוח, סביר להניח, שאורך זמן ביצועם היה מתארך וכן גם הוצאות הפיקוח, שהרי אחר היה נדרש לזמן רב יותר לעמוד על הליקויים ועל אופן תיקונם. מעבר לאמור לעיל, גם בהנחה, שיש אפשרות לכאורית לניגוד אינטרסים, למקרה שהבורר ידרש להמשיך ולדון במחלוקות שבין הצדדים, בעקבות החלטה שיפוטית, בעודו ממשיך לפקח על התיקונים המבוצעים בפועל, הרי ניגוד כזה הוא לאחר פסק הבוררות וללא קשר לאופן ניהולה של הבוררות. ניגוד אינטרסים כזה, אם קיים, יכול להיות שיקול לגבי המשך הדיון בנושאי המחלוקת, בהנחה שדיון כזה ידרש. במקרה כזה, יכול שתינתן עדיפות להשלמה ולתיקון פסק-הבוררות על-ידי בית המשפט, במקום החזרתו לבורר, או מתן הוראה על הפסקת היות הבורר מפקח. מכל מקום, טענה זו לכשעצמה, אינה מהווה עילה לביטול בכלל, ובמקרה זה, בפרט. יתכן גם, שאם פריצקר ראתה בכך ניגוד אינטרסים, רשאית היתה להגיש בקשה לעיכוב ביצועם של התיקונים, או לפחות לעמוד על ביצועם בפיקוח על-ידי אחר. 14. הייתי מוסיפה עוד שני נתונים עובדתיים נוספים כדי להדגיש, עד כמה הטענות, שהועלו, הן תוצאה ישירה של תוצאות פסק הבוררות, וללא קשר לכשירות הבורר ו/או לאופן ניהולה של הבוררות. ב- 27/12/99 ביקש ב"כ המשיב עו"ד בנר להציג בפני הבורר תקציר מפסק-דין, שלדעתו היה רלוונטי. בהחלטה שניתנה על-ידי הבורר , דחה הבורר את הבקשה בקובעו: "היות ואנו בתקופת פסק הבוררות, אין זה המקום להמשיך ולהעביר חומר." עותק מהחלטה זו הומצא למבקשת באמצעות מר רופין (נ7/). יש בהחלטה זו כדי להצביע, עד כמה זהיר היה הבורר באופן ניהולה של הבוררות, שעם סיום שלב הבאת הראיות לא נכון היה לקבל כל מסמך שהוא, גם אם מדובר בהלכה שיפוטית. ועוד, יש בכך להצביע על כך, שהבורר הקפיד להמציא עותק מהחלטה זו לידיעת הצד האחר, ובקשר לנושא האחר שהועלה (מועד מתן הודעה בדבר מתן פסק-הדין), מצויין כי כבר באותו מועד, למעלה מחודש ימים קודם למתן הפסק, יידע הבורר גם את פריצקר, כי הוא עומד לתת פסק-דין. החלטה זו היא רק דוגמא אחת מיני רבות, מאופן ניהול הבוררות בכללותה. שילוב נכון של כיבוד הצדדים והחלטות ענייניות ללא משוא פנים. הערה נוספת היא בקשר לביצוע התיקונים בפועל. עולה מן המסמכים השונים, שהיו בפני הבורר , ושבחלקם היו למוצגים בפני, כי גם המבקשת היתה מודעת לליקויים, שבחלקם חייבו תיקונים מיידיים. המבקשת נכונה היתה לבצעם במהלך הבוררות ועל-פי פסק בוררות גם אם מדובר בפסק ביניים, כאשר הבורר הוא המקצוען בתחום, וממילא גם המפקח - וניתנה לו הסמכות להכריע, אם הליקוי הוסר, ואם התיקון בוצע כנדרש. באשר לנ3/ - שעניינו בנושא האיטום, מוכנה היתה המבקשת לתקן, עוד קודם למתן הפסק. נושא זה הוכר כליקוי המחייב תיקון דחוף. הוא הדין לגבי הגמלונים שבמרפסות (נ5/). מר רופין, ששלח את המכתב, הודה בקיומו של ליקוי, הדורש תיקון מיידי. עוד עולה מאותו מכתב, שהבורר, הוא שצריך לתת הוראות מפורשות לאופן ביצוע התיקון. הוראות אלה אינן שונות במאומה מן הפיקוח המוטל על הבורר היום במסגרת ביצוע התיקונים. קביעות הבורר - קביעת מירב העובדות והממצאים: 15. הבורר ניהל עשרים ואחת ישיבות. במהלך הבוררות ניתנו פסקי ביניים. פסק הבוררות הסופי דן בתביעות הצדדים, בדוחות היועצים השונים, וכן פסיקות על בסיס ביקור במקום. בנושא פסיקות הבורר בתחום מומחיותו טוענת המבקשת, כי לא היה מקום לעשות כן, מבלי לקיים דיון לאחר הביקור. וטענה דומה העלתה לגבי דוחות היועצים האחרים. נדון תחילה בטענה הראשונה. עיון בפסק הבוררות מורה אפוא, כי חלק מהפסק דן בקביעות על סמך עיון במסמכים ובשמיעת עדויות ולגבי אלה, אין כל עילה לביטול (ראה דיון בתביעת פריצקר). לגבי הקביעות האחרות נראה, כי עיקר הקביעות העובדתיות בשאלה, אם קיימים ליקויים, לרבות מהותם, נקבעו, כאמור, על-ידי הבורר על סמך ביקורים במקום או על דרך ההשוואה בין ממצאים שנמצאו לבין עיון במסמכים - כמו מפרט הדירות. משמע, שגם לגבי אלה, אין בטענות המבקשת כדי לבטלם או לשנותם. במסגרת הדיון בתביעת המשיב, תחת הפרק "הקדמה כללית", קבע הבורר , כי מתוך ביקורים שביצע במבנים בהזדמנויות שונות עולה תמונה קשה לגבי העבודות, שביצעה המבקשת ברכוש המשותף, ובשום אופן אין לראות באלה כתיקוני שנת בדק (עמ' 17 לפסק). כלומר, הטענה, לפיה לא היתה הזדמנות לבעלי הדין לדון בממצאי הבורר , ובמיוחד הטענה, שלא ניתן היה לדון לאחר הסיור באתר, אין להן מקום. כפי שמציין המשיב בתשובתו לבקשת הביטול (סעיף 2.7), וכפי שעולה בבירור מפסק הבוררות, במהלך כל ישיבות הבוררות היו ביקורים במקום בנוכחות הצדדים. במהלך אותם סיורים נמצאו ממצאים. כך למשל, בישיבה מיום 10/11/99 לאחר שנמסרה רשימת ליקויים ונעשו תיקונים, חזר הבורר וקבע, כי גם באותו ביקור נמצא, שלא הושלמו כל העבודות. במהלך הבוררות עלו שאלות שבמחלוקת, כגון, אופן גימור העבודות השונות, אופן מסירת הדירות לחזקת המשיב וכדומה. הבורר אינו חייב, ואולי אף ראוי שלא יעשה כן, להחליט במהלך הבוררות מהם הממצאים, שמצא, ובודאי שאין מקום, שיעמיד ממצאים אלה לדיון נוסף בפני הצדדים. יתר על כן, אם סברה המבקשת במהלך ניהולה של הבוררות, שזו אינה מתנהלת כנדרש, רשאית היתה לנקוט בהליך משפטי מתאים. 16. בדיקת אופן ניהול הבוררות מורה, שדווקא המבקשת היתה זו, שעמדה על כך, שרישומי הבורר יהיו דפי העבודה של הבורר , וכי ההחלטות שינתנו, יהיו על-פי שיקול דעתו המקצועי. ב- 13/9/99 פנה עו"ד בנר אל הבורר וביקש לקבל העתק מן התרשומת המוקלטת, שנערכה על ידי הבורר בביקור, שנערך בדירות המשיב (נ10/). על מכתב זה השיב מר רופין במכתב פניה לבורר הנושא תאריך 14/9/99 (נ4/), ושם נאמרו בקשר לסמכויותיו של הבורר הדברים הבאים: "1. סוכם שהבוררות תהיה עניינית ותכליתית. 2. במסגרת הנאמר בסעיף 1, סוכם שכבוד הבורר יערוך ביקור בנכס ויקבע מהם הפגמים, (אם ישנם), תיקונים, ומובן שבסמכותו לקבוע ערכים כספיים לכל עניין ועניין. 3. לא סוכם, אין זה מקובל, ואין כלל להעלות על הדעת שחוות דעת הבורר תהיה בסיס לעיון ותביעת מי מהצדדים בבוררות. 4. יתרה מזאת, לא מקובל שנייר עבודה פנימי של בורר יופץ למי מהצדדים. כבוד הבורר רשאי (אך לא חייב) לכללו במסגרת הפסק. 5. כבוד הבורר קבע לו"ז לבוררות, ויש להצמד אליו, ולא להרחיב את הלו"ז. 6. אנו נפגעים מכל אחור במתן פסק, ומעונינים בקבלת כספנו מהרשקוביץ (כפי שיפסוק הבורר ) בהקדם. 7. בקשתנו היא אי לזאת לדחות את בקשת הרשקוביץ ולהצמד להחלטת הבורר הקודמת שהוא יקבע את הבדיקות והמומחים הנחוצים ולנהל הבוררות בקצב תכליתי." (ההדגשות אינן במקור - ש' ו'). המסקנה המתבקשת מן האמור, שלא רק שהמבקשת הסכימה, שדוחות הביקורים במקום לא יוצגו בפני הצדדים, אלא היא עמדה על כך, ולמעשה הבורר קיבל את עמדתה בנושא ודחה את בקשת המשיב. כל טיעון אחר, בשלב זה של הדיון בנושא, דינו להידחות. הקביעה למשל, כי הגמלונים, שהותקנו במרפסות, לא נעשו בצורה תקינה, או הקביעה, כי היציקה בוצעה ללא רשתות לגבי משטחי עץ וכבלי עץ (עמ' 22 לפסק), או הקביעה, כי "איטום המרפסות נעשה בצורה רשלנית" (עמ' 24 לפסק), והוא הדין לגבי מירב העובדות האחרות. כל אלה הם ממצאים המבוססים במשולב על ראייה, בחינת מפרט והשוואה וידע מקצועי. כלומר, בכל מקרה, הידע המקצועי של הבורר הוא בהחלט אחד הנתונים המשפיעים על הקביעות המקצועיות. אולם דווקא מרכיב זה, הוא שמאפיין את מוסד הבוררות, והוא אף היה תנאי ברור וחשוב במינוי של בורר זה. מר שמשון פריצקר, כאמור, עמד על מינוי אדם המומחה בתחום. יתר על כן, בישיבת הבוררות ביום 19/10/99 ביקש מר רופין להסתפק בבורר ולא למנות מומחים נוספים. 17. אין ספק, כי בבוררות זו היתה חשיבות מהותית, כפי שהמבקשת עצמה הדגישה, לידע המקצועי של הבורר . במקרה כזה, מקצועיותו של הבורר היא יתרון, שהרי בשל מקצועיות זו, ההנחה, היא שהבורר ידע להעריך כדבעי את החומר המובא בפניו. דווקא בסכסוך מן הסוג הנדון - ובמיוחד כאשר מדובר בשני צדדים, שתחום הבנייה הוא חלק מהוויתם וממקצועם, והוא במהותו של הסכסוך, שהועבר לדיון בפני בורר - חשוב וראוי שהמינוי יהיה של בעל מקצוע. בהבדל משופט במקרה זה, שאין הוא רשאי לעשות שימוש בידע האישי שלו, כאשר הצדדים פונים לבורר מומחה בתחום מסוים, הרי שפניה כזו נעשית דווקא במטרה, שהבורר ישתמש בידע זה, ועליו להחליט על-פי אותה ידיעה (ראה פרופ' ס' אוטולונגי/בוררות דין ונוהל (מהדורה שלישית מורחבת) עמ' 350). הידיעה המקצועית של הבורר בתיק זה, לא "יצרה" עובדות חדשות, אלא שימשה בידו קנה מידה להעריך את הממצאים שנמצאו, וכן לערוך את ההבחנות המתאימות להיקפו ולמהותו של הליקוי שנתגלה, ואלה היו רבים. 18. לפיכך, יש לסכם ולומר, שבפועל נשמרה זכותה של פריצקר להשמיע טיעוניה בפני הבורר , הן במהלך הביקורים במקום והן במהלך ישיבות הבוררות. הבורר בפועל רשם את הליקויים ואי ההתאמות שנמצאו, גם אם הרשימה היתה חלקית, ואלה ניתנו כפסקי ביניים לאחר שמיעת טיעוני הצדדים ולאחר בחינת כל הראיות שהיו בפניו, ובעיקר בהסתמך על ביקורים במקום. הממצאים והנסיבות נבחנו והוערכו על בסיס הידע המקצועי של הבורר , והוא לא רק רשאי היה לעשות כן, אלא חייב היה לעשות כך, שהרי בשל כך נבחר כבורר המתאים. התוצאה מן האמור היא, שטענות המבקשת כנגד מירב קביעות הבורר דינן להידחות. גם הטענות האחרות של פריצקר, על אף שהן נראות חמורות לכאורה, דינן להדחות. יש לחזור ולהדגיש, שמינויים של המומחים האחרים נעשתה בעיקר כדי לאמוד את עלותם של התיקונים הנדרשים וביצועם, להבדיל מעצם קיומו של הליקוי עצמו, הגם שאין להתעלם מן העובדה, שיועצים אלה מונו גם כדי לבדוק את העבודות שבוצעו בכל אחד מן התחומים - חשמל ואינסטלציה (ראה עמ' 30 של הפסק בסוף העמוד). ראוי גם לשים לב שהבורר כינה אותם "יועצים" ולא מומחים. הם מונו לצורך מתן יעוץ לבורר, כאשר עצם קיומם של הליקויים יקבע על ידי הבורר . נראה אפוא, שבחינת ניהול הבוררות וההחלטות שניתנו גם בנושא "היועצים", מובילה לתוצאה, שדין הבקשה לביטול פסק הבוררות, גם מטעם זה, להידחות. דוחות היועצים - השלמה לקביעות הבורר : 19. יש להבהיר, כי הכוונה למנות יועצים הודעה לצדדים בשלב מוקדם של הבוררות. כמו כן, הבהיר הבורר , כי לא יקבל מומחים או חוות דעת מטעמם. הצדדים קיבלו את ההחלטות ולא נקטו בכל הליך לביטולן. הבורר גם הבהיר, שניירות העבודה הן של הבורר ו"לא יאושרו מומחים הסותרים את נירות העבודה" (ישיבה מיום 19/10/99). כלומר, היועצים אינם קובעי הממצאים, אלא באים להשלמה בלבד. אין אפשרות לצדדים להביא מומחים מטעמם, וממילא ההכרעה למהות תוכן חוות הדעת נתונה לשיקול דעתו של הבורר . לכן, גם הפרשנות לקביעה, כי יהיה דיון בממצאים שיוגשו על-ידי המומחים, אין הכוונה בהכרח, דיון עם הצדדים, אלא דיון בפסק הבוררות. המכתב נ4/, שהוא המכתב שכתב מר רופין ושנושא תאריך 14/9/99, מבהיר, כי ההסכמה היתה, שלא יתקיים דיון לאחר הגשת הדוחו"ת של היועצים. עוד עולה, כי נסיון להביא בפני הצדדים ממצאי דוחו"ת, לא קידמו את ההתדיינות. מישיבה מיום 1/11/99 עולה, כי הדו"ח של אינג' טובים מעידן יועבר לצדדים. מדיון שהיה בישיבה ביום 10/11/99 עולה, כי לא היתה הסכמה למלא אחר הדרישות שצויינו בדו"ח. הליקויים לא תוקנו, והיועץ התפטר מתפקידו. משמע, שאין זה מן הנמנע, שבשלב מסויים ניסה הבורר להציג בפני הצדדים את דו"ח היועץ לצורך ביצוע תיקונם של הליקויים שנמצאו, וזאת לאחר שבוצעה רשימת ליקויים, ולמרות זאת אלה לא תוקנו, והמחלוקת נותרה בעינה. לאור נסיון זה, צדק הבורר בכך שבחר, שלא להציג עוד את דוחות היועצים להתדיינות נוספת. מעבר לאמור, במהלך ניהול הבוררות נעשו סיורים עם יועצי אינסטלציה וחשמל. לבורר נמסרו גם תוכניות אינסטלציה וחשמל. עוד במהלכה של הבוררות הורה הבורר , שיש לבצע את כל התיקונים הנדרשים (ראה החלטה מיום 11/11/99). כל אלה יש בהם להעיד כי דוחות היועצים באו להשלים ולפרט את הממצאים, שכבר נקבעו על-ידי הבורר באמצעות התייעצות עם המומחים בתחומים השונים, והיו בבחינת דוח בלעדי-משלים. יתר על כן, הבורר רשאי היה להורות כי דוחות היועצים יהיו לחלק מדפי עבודתו, וכך הורה הרבה לפני מתן הפסק (סעיף 2.6 בטיעוני המשיב). לאותה מסקנה ניתן להגיע גם מתוך השוואה להסכמה מפורשת במקרה אחר להמציא עותק מחווה"ד לצדדים. הסכמה מפורשת כזו, לא היתה לגבי הדוחות האחרים. לכן, אם רצתה המבקשת לשנות מן האמור, היה עליה לנקוט בהליך מתאים. משלא עשתה כן, בסמוך למתן ההחלטה, אין להתיר העלאת הטענה בשלב זה. דוחות היועצים - נייר עבודה פנימי של הבורר : 20. מעבר לאמור לעיל, יש לציין, כי קודם לקבלת דוחות היועצים, ידעה המבקשת, כי שלב הגשת הראיות הסתיים. במכתב, ששלח מר רופין אל הבורר עם העתק לב"כ המשיב, הנושא תאריך 29/12/99 - כחודש קודם להמצאת עותק מפסה"ד - ובתשובה לבקשת המשיב לחזור ולבקר באתר בנושא רטיבות, הבהירה המבקשת, כי שלב הצגת הראיות הסתיים, ואין זה ראוי להמשיך ולהציג ראיות (נ2/): "… ברצוני להפנות תשומת לב כבודו שהבוררות הסתיימה זה מכבר, ואין זה, בלשון המעטה, הוגן לשלוח חומר ו/או לנסות להשפיע על תוצאות הבוררות לאחר שהסתיים ההליך." משמע, שהמבקשת ידעה והסכימה, כי לא יהיה כל דיון במעמד הצדדים לאחר הגשת הדוחות, וכי אלה, בדומה לרישומים האחרים של הבורר , יהיו למסמך עזר נוסף, שהונח בפני הבורר . 21. כאמור, ידעה המבקשת, כי הצדדים סיימו הבאת ראיותיהם, והם ממתינים למתן פסק בוררות וכי זה יינתן עם הגשת דוחות היועצים. אינני מקבלת עדותו של מר רופין, כי המתין שהבורר יקרא לצדדים לדיון בדוחות (עדות שנמסרה בעמ' 10 ש' 6-4). כפי שפורט לעיל, כבר בסוף חודש דצמבר ידעה המבקשת, שהסתיים שלב הבאת הראיות (נ2/), כי הבורר מוסמך לקבוע גם את תיקוני הליקויים ועלותם לכל דבר ועניין (נ4/), כי לוה"ז צפוף ואין להאריכו, וכי כל אלה - ביקור במקום והערכה כספית (כך יש להבין את האמור ב- נ4/) - הם בגדר "נייר עבודה פנימי" של הבורר , שאין להפיצו למי מהצדדים, וכי אלה יצורפו, אם הבורר יחליט כך, לפסק-הבוררות: "… כבוד הבורר רשאי (אך אינו חייב) לכללו במסגרת הפסק." יתר על כן, לא היתה כל מניעה, שאם אמנם סבר מר רופין, שיש לקיים דיון בדוחות היועצים, להודיע לבורר, מיד לאחר מתן הודעה על מועד מתן הפסק, לעכב את הוצאתו ולקיים דיון או להעלות בקשה זו, בעת השמעת דברי הבורר בפני הצדדים (עמ' 11 ש' 18-16). תשובת מר רופין, כי פסק הבוררות כבר היה כתוב באותו מועד, לא היתה צריכה לשנות מן האמור. משלא עשה כן, יש לקבל את עמדת המשיב, כי גם בעובדה זו יש לתמוך בגרסה, לפיה היתה הסכמה, שאין מקיימים דיון במעמד הצדדים בנושא האחרון. מר רופין אישר גם, שבעת שבא לקבל את פסק הבוררות, הביא עמו את התשלום עבור היועצים, גם בגין העבודות והתיקונים, שבוצעו עד לאותו מועד, לרבות עבור עבודת הפיקוח שביצע הבורר (עמ' 13 ש' 26-17). מכאן, שגם מר רופין הבין וידע, כי לא יהיו דיונים בדוחות היועצים מעבר לאיזכורם בפסק הבוררות, והוא אף הסכים לכך, אלא שינה עמדתו לאור תוצאות הפסק. שיחות המשיב עם היועצים - האמנם פגם מהותי המחייב ביטול הפסק? 22. לטענת פריצקר, ניהל המשיב שיחות חוזרות ורבות עם היועצים שמונו, ולעיתים אף ביוזמת המשיב, ומבלי ליידע את המבקשת. למרות, שעיון בתצהירי הצדדים ובחקירה בביהמ"ש מאשרים קיומם של "מגעים" שהיו בין המשיב ליועצים, אין באלה, הגם חומרתם הלכאורית, כדי להביא לתוצאה לה עתרה המבקשת. קודם שאפרט את העובדות הצריכות לנושא זה, יש לציין, שעדותו של המשיב מהימנה עלי ויש בדעתי לקבוע ממצאים נדרשים על-פיה. עוד יש להעיר כי לצורך הדיון, יש להבחין בין היועצים לענייני אינסטלציה וחשמל לבין שמאי המקרקעין. הראשונים, ובמיוחד יועץ האינסטלציה ליוו את הליך הבוררות לאורך מספר רב של ישיבות, והם מונו על דעת שני הצדדים ובידיעתם. לגבי יועץ האינסטלציה גם לא היה כל מגע או שיחה בין המשיב ליועץ זה (עמ' 21 ש' 27-22). מכאן שטענות בדבר מגע או שיחות, שהיו בין המשיב ליועצים מצטמצמות ליועץ החשמל ולשמאי. 23. לגבי יועץ החשמל העיד המשיב, כי השיחות שהיו לו עמו - שתי שיחות בלבד - היו לגבי תיאום מועד ביקור בדירות הרלוונטיות, ובעקבות ביקור במקום העביר לו פקס. המשיב דחה את טענת ב"כ המבקשת כאילו היו שני דוחות של יועץ זה, כאשר השני שונה בעקבות הפקס ששלח לו המשיב. טענה זו אין לה כל בסיס. לא כל תאריך הנקוב על גבי מסמך, צריך לגרור אחריו "מרקם השערות". לכן, כל טענה לגבי ועץ זה, דינה להידחות. 24. בהתייחס לשמאי, טענת פריצקר היתה, שקודם למינוי השמאי לא התקיים כל דיון, והחלטת הבורר בנושא ניתנה בדרך של מתן הודעה אקראית לנציג פריצקר. לעמדתה, הבורר אף מצא לנכון להנחות את השמאי בהנחיות שונות, ולהביא בפניו ממצאים או קביעות עובדתיות, שהיו במחלוקת בין הצדדים, וכל זאת מבלי ליידע את המבקשת. גם ביקור השמאי באתר ובמבנים ביום 31/12/99 נערך, ללא שתואם מראש עמה, ולאחר שנציג פריצקר הודיע, כי לא יוכל להשתתף בביקור. לכן, לעמדתה, ראוי היה לדחות למועד אחר. פריצקר טוענת עוד, שגם ביקור אחד לפחות של יועץ האינסטלציה לא הודע לה, ובאותו מועד, נערך ביקור בדירות בליווית המשיב בלבד. 25. יש לדחות טענות אלה. ין בפני כל ראיה היכולה לבסס טענות המבקשת כי לא נשמרה זכותה להיות בביקור במקום. בנוסף, לגבי מר ביאנקו - השמאי, גם אם אקבל טענת המבקשת, כי הודע לה על המינוי באקראי, הרי שגם אז מדובר על הודעה שניתנה עוד ב- 29/12/99, כאשר פסק הבוררות ניתן כחודש לאחר מכן. ומכל מקום אין לקבל עמדתה, כי הופתעה מן המינוי. בנושא הביקור במקום,אם הוגשה בקשה מטעמה לשינוי מועד והבקשה נדחתה, ולכן לא נכחה, אין לה אלא להלין על עצמה. המבקשת יכולה היתה לעשות סידור מתאים לנוכחות במקום. ישנה דוגמא נוספת כיצד פריצקר בןחרת לממש זכויותיה, ולאחר מכן מבקשת להסתמך על אותן עובדות כפגיעה בזכות הטיעון. על-פי טענת המבקשת היה דוח מדידות והודע לה על קיומו, ולגביו נשמרה גם זכותה לעיין בו. המבקשת בחרה לעיין בדוח "בחטף", כהגדרתה. בטיעוניה בפני טענה, שכל שניתן לה הוא רק עיון בחטף במשרד הבורר . על כך יש להעיר, כי אופן ביצוע העיון בדוח הנמצא במשרדי הבורר על-ידה, ודאי אינו יכול לשמש עילה לביטול הפסק. גם לגבי השמאי הודיע הבורר לצדדים לא רק על מינוי השמאי, אלא גם הודע להם על ההנחיות שניתנו לו. אם ביקשה המבקשת להתנגד להנחיות או למינוי, היה עליה לעשות כן בסמוך לאותו מועד. לפיכך, יש לחזור ולקבוע, כי זכותה של פריצקר להיות נוכחות במקום, כמו גם ידיעתה על המינוי, הגם שיתכן שיכולים היו להיעשות גם בדרך אחרת, לא פגעו בזכות הטיעון, ומכל מקום אין באלה להצדיק ביטול הליך הבוררות או חלקו. 26. לעניין שיחות הטלפון של המשיב עם השמאי, יש לציין תחילה, כי ראוי היה שלא יתקיימו כלל. למרות האמור, משהתקיימו, הרי לאור תוכנן, אין מקום לבטל את פסק הבוררות גם לא באופן חלקי. אין חולק, כי השמאי הכיר את המשיב, כמי שעוסק בבוררויות, במסגרת תפקידו כמזכיר איגוד הקבלנים בחיפה (עמ' 15). המשיב הודה, שיצר קשר טלפוני עם השמאי, ולתוכנה של השיחה העיד, כי כל שביקש הוא החלטה מהירה, אם יקבל על עצמו את המינוי (שם, בסוף העמוד - 15). המשיב גם אמר לשמאי, שבריאותו רופפת, ויתכן גם שאמר, שהארכת הבוררות והנזקים, שהתגלו מכבידים על בריאותו (ראה עמ' 16, וכן תשובת המשיב לשאלת ביהמ"ש ש' 18-13). המשיב גם יזם שיחות ישירות לשמאי, אולם כל זאת במטרה אחת, והיא, לנסות ולקבל החלטה בדבר עצם קבלת המינוי בהקדם. גם בשיחות הנוספות היה ניסיון לתיאום ביקורים במקום. בסופו של דבר, השמאי לא מוכן היה לקבל כל הסכמה למינוי מהמשיב, אלא מהבורר בלבד, והשמאי אף הבהיר זאת למשיב (עמ' 17 ש' 29-27). השמאי גם סירב לקבוע מועד לביקור במקום עם המשיב, אלא עם הבורר . ראוי גם להדגיש, שהמבקשת, שניסתה להביא בפני ביהמ"ש את מכלול הראיות הרלוונטיות, כדי לבסס טענתה בדבר היות ההליך פסול, לא הזמינה את השמאי לעדות. מן הטעמים האמורים יש לדחות גם את הטענות האמורות. תוכנן של חוות הדעת - הנתונים הם ממצאים מהימנים שאין להתערב בהם: 27. בפועל, גם לא הצביעה המבקשת על טענה כלשהי, אשר היה בה לשנות את קביעות הבורר , גם אילו ניתנה האפשרות לדיון במעמד הצדדים. בסיכומי המבקשת טען בא-כוחה, כי אילו ניתנה ההזדמנות לדיון בדוחות היה עושה מה שעשה בבית המשפט, מציג בפני אותם יועצים נתונים אחרים, כפי שאלה מפורטים בחוות הדעת שצורפו לתיק (עמ' 25 ש' 5-1). עיון בבקשת הביטול ובחוות הדעת שצורפו, מלמד ש"הויכוח" של המומחים מטעמה של המבקשת, אינו בהכרח עם היועצים, אלא עם הבורר עצמו. לגבי חלק אחר המחלוקת היא לאופן ביצוע התיקון ולשאלה, אם יש להחליף את מערכת האינסטלציה אם לאו. גם נתון זה הוא בהכרעת הבורר , בדיוק בשל כך נמנע הבורר מלקבל חוות דעת מטעמם של בעלי הדין. מהותה של הבוררות, כפי שסוכמה וכפי שהוחלט על-ידי הבורר , לא אפשרה בשום מקרה הגשת חוות דעת מטעמם של בעלי הדין. המבקשת, כאמור, לא רק הסכימה להליך זה, אלא אף עמדה על כך, שכך יהיה. כבר הבהרתי, שאין לתת בידי בעל דין אפשרות לשנות עמדתו, כמותנית בתוצאת הפסק. עוד יש לחזור ולהזכיר, כי העובדות - הליקויים - בעיקרם נקבעו על-ידי הבורר . 28. בנושא גובה הדירות טוענת פריצקר, כי הגובה לא היה כלל בין נושאי המחלוקת, מאחר שבמפרט הטכני סוכם על גובה כזה. המפרט הוכן הרבה לפני שהוכנו התכניות, שלוו באופן צמוד על-ידי המשיב. במהלך הכנת התוכניות הוברר כי מבחינה תכנונית אי אפשר להגיע לגובה זה, והגובה שנקבע בתכנית היה בהסכמת המשיב ובאישורו. הבורר דחה טענה זו, ומוסמך היה לעשות כן. הבורר הנחה את השמאי, לגבי נתון גובה של 2.75 מ'. הבורר קבע את מידות הדירות לאחר שהשווה בין תכניות מצב סופי למפרט, ונמצא כי במצב הסופי יש חריגה באופן משמעותי ממידות הגובה שנקבעו במפרט. בנושא זה יש להעיר, כי המדידות לרבות דו"ח המדידות היו במשרד הבורר והמבקשת או נציג מטעמה יכלו לעיין בו, ובפועל עשו כן. משמע, שהיה סיפק בידם לטעון כנגד המסמך כולו או חלקו, ואין להתיר לעשות כן, בשלב זה, לאחר שהבורר כבר קבע ממצאיו. הוא הדין לגבי טענת פריצקר, כי ביקור השמאי באתר, לא היה בונכחותה. משהודע לה על המועד, צריכה היתה להופיע או לשלוח נציג מטעמה. גם כאשר מתנהלת בוררות, ואולי במיוחד כשהליך מתנהל בדרך זו, אין להתיר הארכת דיון שלא לצורך. מה עוד, שכאשר מדובר בחברה, לא מן הנמנע היה לשלוח נציג אחר מטעמה, או להגיש בקשה לבורר להורות לשמאי לדחות את יציאתו למקום. 29. לגבי השמאי - טוענת פריצקר , שמעבר לכך שלא ניתנה זכות טיעון בטרם מונה השמאי, הרי שגם הממצאים אינם נכונים, והיא צירפה חוות דעת מטעמה של מר גלעד יצחקי, אשר לא ביקר בדירות והסתפק בנתונים ששימשו את שמאי היעוץ שמונה על-ידי הבורר . על כך יש לומר, שראוי שחוות דעת אחרת לא היתה מוגשת כלל, אך ודאי לא מי שלא מצא לנכון לבקר במבנים, ואינו מברר לעצמו מהם הנתונים הצריכים לשמש בסיס לחוות הדעת. גם הקביעה עצמה, כי הפחתת שטח דירה ו/או קיום קירות גבס אין בהם להפחית מערך הדירה, היא תמוהה, בלשון המעטה. עיון בחוות הדעת של גלעד יצחקי מלמדת בעיקרה, שהמומחה לא קיבל את אותם נתונים כפי שנקבעו על-ידי הבורר , ואשר היו בסיס לחוות הדעת שניתנה, אלא ערך לעצמו נתונים אחרים. מבחינה זו, חוות הדעת אינה סותרת את חוו"ד השמאי, אלא מנסה "להתווכח" עם הבורר . על כך יש לומר, כי גם אילו היתה סמכות ערעור לבימ"ש זה, גם אז לא היתה כל עילה להתערב. על אחת כמה וכמה, כשמדובר בעילות ביטול לפי חוק הבוררות. גם לא ברור אם דו"ח המדידות, שהיה חלק מן הראיות בפני הבורר , הוצג בפני מומחה זה. בדרך דומה נוקטת פריצקר גם לגבי דו"ח יועץ האינסטלציה. הויכוח אינו עם היועץ אלא עם קביעת הבורר . כפי שהובהר, הבורר הוא שקבע את הממצאים העובדתיים, שהיו בבסיס חוות הדעת של השמאי כך גם קבע גלעד יצחקי המומחה מטעם פריצקר בחוות דעתו (נספח ח' לבקשה), ממילא דחות היועצים אינן חוות דעת אלא השלמה לקביעות הבורר וכך גם הדו"ח של השמאי ביאנקו. אין שם קביעת מצב, אלא הערכה, ואין בדוחות באופן עקרוני, כדי לשנות נתונים. כעולה מפסק-הבוררות נדונו התחומים המקצועיים, באופן שבכל תחום היה גם "יועץ מקצועי", וכאשר דובר בתחום מקצועי ספציפי, שלא היה בגדר סמכותו של הבורר כמהנדס, מונו גם יועצים מקצועיים, הכל לפי הפירוט הבא: בתחום חיפויי אבן - מעבדת הטכניון ; בתחום האינסטלציה וניקוז - מר איילון טוביס; בתחום החשמל - מר אברהם יוסף; בתחום השמאות מקרקעין - מר חיים ביאנקו; בתחום מדידות בדירות - מר יונתן רוזן ובתחום האזרחי - הבורר עצמו. ממצאי הבורר לקיומם של ליקויים, לרבות היותם ליקויים מהותיים, מקיפים וחמורים, עולים מפסק-הבוררות באופן ברור ובלשון שאינה משתמעת לשתי פנים, וזאת גם ללא כל קשר לחוו"ד השמאי או לדו"ח האינסטלציה, ואלה נוגעים לתחום מומחיותו של הבורר . חריגה מסמכות - פיצוי בגין איחור במסירת הדירות: 30. למעשה, עיקר טענות המבקשת התמקדו בנושא העברת דוחות היועצים לצדדים (ראה עמ' 22 ש' 29-28). מכאן, שנראה, כי כל הטענות האחרות, שהועלו בבקשה המקומית, נזנחו. על דרך הזהירות אתיחס גם לטענות הנוספות. טענת המבקשת היא, שהבורר טעה כשדן ופסק פיצוי בגין איחור במסירה, על אף שלא אישר תיקון כתב התביעה. גם טענה זו דינה להידחות. בעדותו של מר רופין בבית המשפט, וכפי שגם עולה מפרוטקולים של ישיבות הבוררות, הן נושא הפיגורים והן נושא אי-ההתאמות היו מנושאי המחלוקות, שההכרעה בהם הועברה לבורר בהסכמת שני הצדדים. בעמ' 9 לפרוטוקול בתיק העיקרי מודה מר רופין: "הועלו נושאים רבים בבוררות וביניהם גם נושא אי ההתאמה". גם בנושא עריכת מדידות לא התנגדה המבקשת, כי אלה יבוצעו (עמ' 13 ש' 9-6). וממילא היו אלה נתונים שהיו בפני הבורר , ושרשאי היה להסתמך עליהם. לפיכך, כל טענה בדבר חריגה מסמכות, נדחית. פסק הבוררות - פסק מוטה 31. אכן הסכימו הצדדים, כי תוצאת הפסק היא חריגה, אולם לא ניתן להסיק מכך על היותו פסק מוטה. הליקויים, שנמצאו באתר על-פי הפסק, הם חמורים ביותר. התיקונים הנדרשים הם מקיפים. התוצאה תואמת לנסיבות, ולכן אין כל עילה לביטולו. להיפך, עיון בפסק מורה על הזהירות הרבה בה נקט הבורר (הדבר בא לידי ביטוי גם בנושא פסיקת ההוצאות ואופן חלוקתם בין הצדדים). הערת בית המשפט 32. הבקשה להגיש בקשה מתוקנת לבקשת הביטול נתקבלה, כאמור, בהסכמה, אולם יש להדגיש, כי פריצקר פנתה קודם לביהמ"ש וביקשה, באופן דחוף ובמעמד צד אחד, להוציא צו אשר יורה הזמנת עד מחברת בזק, אשר יביא פירוט שיחות טלפון של המשיב והיועצים, ושל המשיב עם מר ביאנקו ואברהם יוסף, מבלי, כמובן, לצרף את המומחים עצמם כבעלי דין בבקשה. בקשה זו שהוגשה ביום 21/5/00 (תיק בש"א 7301/00). הבקשה נדחתה על ידי בהחלטה שניתנה ביום 4/6/00. עוד קודם להגשת הבקשה האמורה, כבר היה בידי המבקשת חומר בקשר לשיחות טלפון, שהרי אלה הוזכרו בבקשה המתוקנת, שהוגשה ביום 18/5/00. תמוה בעיני, מהם ההליכים שמצאה המבקשת לנכון לנקוט בהם, כדי להשיג מידע זה. אולם, כאמור, מאחר שהבקשה לתיקון נתקבלה בהסכמה, והמשיב לא טען בנושא זה, אין מקום להרחיב את הדיבור מעבר לאזכור האמור. הוצאות: 33. היה מקום לחייב את המבקשת במלוא הוצאות משפט ושכ"ט שהיו למשיב בהליך בפני. יחד עם זאת, יש לתת ביטוי מסוים לחוסר הנחת של בית המשפט מעצם הפניה של המשיב ליועצים. גם בנושא זה ראוי, כי הדבר יעשה באמצעות הבורר ובאמצעות באי-כח הצדדים. לפיכך יועמדו ההוצאות על סכום כולל של 8,000 ש"ח בצירוף מע"מ, בלבד. לעובדה, שהמבקשת, לא היתה מיוצגת בפני הבורר על-ידי עו"ד, לא הייתי מייחסת כל נפקות. ראשית, אין ספק שהמבקשת יכלה להיות מיוצגת, אם ביקשה לעשות כן. משבחרה להופיע ללא ייצוג, יש להניח שעשתה כן מתוך בחירה, לאחר ששקלה את כל הנתונים הרלבנטים. יתר על כן, ידיעותיו של נציג המבקשת ונסיונו, ספק אם פחתו מנסיונו של עו"ד. אחת הדוגמאות, אך בהחלט לא היחידה, מופיעה בישיבת ביהמ"ש ביום 14/12/99, שם התנגד מר רופין לעדות שהוגשה בשל היותה "עדות מומחה". תיקונים - ביצועם בפועל: 34. יש להעיר, שגם אם נפלה מחלוקת בין הצדדים, אם רשאית פריצקר לבצע חלק מן התיקונים, היה נכון להעמיד את המחלוקת להכרעת הבורר . לפחות לכאורה נראה, כי ניתנה אופציה לפריצקר לבצע אף חלק מן התיקונים, ולהפחית את ההוצאה הכספית של עלות התיקון. משלא מצאה פריצקר לנכון להביא את הנושא להכרעת הבורר , לא מצאתי לנכון להתערב, אף לא בנושא זה. החיוב הכספי, שנקבע על-ידי הבורר לגבי תיקונים, שכבר ביצע המשיב, לרבות תיקונים שהם במהלך ביצועם, יעמוד בעינו. יחד עם זאת ובכפוף לאמור לעיל, ולמרות שאני ערה שלפחות לגבי חלק מן הליקויים קבע הבורר , כי יש לבצעם בדחיפות, ואולי אף בדחיפות רבה, אני קובעת, ששמורה הזכות בפני פריצקר לחזור ולפנות לבורר, ולהציע ביצוע התיקונים, שנותרו כולם או חלקם, וזאת תוך 30 ימים נוספים ממועד מתן פסק-דין זה. לעניין זה בלבד, אני מאריכה את המועד שנקבע בפסק-הבוררות, בכפוף לכך שאלה יבוצעו תחת פיקוחו של הבורר ועל-פי הכרעתו, אם ניתן עדיין לבצעם. לפריצקר ניתנה האפשרות לבצע את התיקונים השונים תוך פרק זמן של 30 ימים ממועד מתן הפסק, ולהזדכות בסכום הכספי, בהתאמה. בפועל, מתבצעים תיקונים במבנים, כאשר המשיב עצמו ממן את ביצוע התיקונים, והכל בפיקוחו של הבורר ועל-פי הוראותיו (ראה סעיף 2.4 פסקה שישית בתגובת המשיב לבקשת פריצקר לביטול פסק-הבוררות). קבלת בקשת פריצקר לביצוע התיקונים צריכה להעשות באופן שלא תפגע במהלך התיקונים המבוצעים בפועל. התוצאה: 35. אשר על כן, הבקשה לביטול פסק הבוררות (הבקשה המקורית והבקשה המתוקנת) נדחית. פסק-הבוררות על כל חלקיו מאושר בזה, וניתן לו תוקף של פסק דין, בכפוף לשינוי אחד והוא: לפריצקר ניתנת אורכה ל- 30 ימים נוספים ממועד מתן פסק דין זה, להשתלב בתיקונים המתבצעים באתר, ובפיקוחו של הבורר . אם מבקשת פריצקר לעשות כן, עליה להמציא הודעה מתאימה עם רשימת תיקונים, שהיא מבקשת לבצע, תוך 10 ימים מהיום, בפני הבורר להכרעתו. בהעדר הליך נוסף, בפרק הזמן הקבוע בדין, תאושר גם ההחלטה הנוספת, שתינתן על-ידי הבורר לבקשת פריצקר האמורה, אם תוגש, ותהווה חלק בלתי נפרד מפסק-דין זה, המאשר את פסק הבוררות. אני מחייבת את המבקשת לשלם למשיב, באמצעות בא כוחו הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 8,000 ש"ח בצירוף מע"מ. הסכום ישולם תוך 21 ימים מהיום, שאם לא כן, ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. תיק התמונות, שהציג המשיב, ושבית המשפט לא נדרש לו ולא עשה בו שימוש - אף לא התקבל כמוצג - יוחזר לחזקת המשיב, באמצעות בא-כוחו. יישוב סכסוכיםבוררביטול פסק בוררות