החלטה א. מבוא 1. בקשה "לעיכוב הדיון", וכן - במצטבר או לחלופין - למתן ארכה להגשת כתב הגנה. 2. לא ניתן לתת החלטה בבקשה באופן שיהיה ברור לקורא, ללא תאור תמציתי של הרקע הייחודי. המבקשים הם הנתבעים 1 ו- 2 בתיק העיקרי. שאר הנתבעות לא הגישו בקשה כלשהיא בעניין הגנתן וטרם הגישו הגנה. ב. הרקע 3. בשני פסקי-דין שניתנו לפני חודשים ספורים ע"י ביהמ"ש המחוזי בחיפה (ואשר הצדדים להם היו המבקש 1, הוא הנתבע 1 בתיק שבפניי, והמשיב - הוא התובע), נקבע ע"י כב' השופט מ.נאמן כי חוזה בין המבקש 1 למשיב, משנת 1989, לפיו נכס המקרקעין נשוא התביעה (להלן: "הנכס") נמכר ע"י המשיב למבקש 1, הוא חוזה למראית עין ועל כן הוא בטל מעיקרא (ת.א. (חיפה) 1332/95; ת.א. (חיפה) 457/98). זוהי גם טענת התובע (המשיב) בכתב התביעה שבפניי. 4. המבקשים (הנתבעים 1 ו- 2) טוענים (ואין על כך מחלוקת) כי הגישו ערעורים (שאוחדו) על שני פסקי-הדין הנ"ל. התוצאה האופרטיבית היחידה של שני פסקי-הדין, ככל שהם נוגעים למקרקעין נשוא ההליך, היא מחיקת הערת אזהרה שהיתה רשומה עליהם לטובת המבקש 1. בקשה לעיכוב ביצועה של המחיקה נדחתה (ע"י כב' השופט אנגלרד), חרף הטענה שאם תימחק ההערה ואח"כ יתקבלו הערעורים עלול הנכס בינתיים להימכר לצד ג'. 5. בבקשה נטען כי יש מקום להורות על "עיכוב הדיון" (מושג שאינו מוגדר בסדרי הדין בהקשר זה, להבדיל ממושגים כגון עיכוב הליכים לפי ס' 5 לחוק הבוררות, תשכ"ח1968-) וכן - או לחלופין - להאריך המועד להגשת הגנה עד להכרעה בערעורים (המאוחדים) שיקראו להלן "הערעור". זאת משום שאם הערעור יתקבל "תיפול" התביעה, ומכל מקום תוכן ההגנה יהיה "שונה לחלוטין" אם הערעור יתקבל או יידחה. המבקשים לא ציינו ולו ברמז מהן טענות ההגנה (שזכו לציון עצמי של "טענות הגנה טובות" - ר' ס' 5 לבקשה) שיש להם כנגד התביעה למקרה שהערעור יידחה, וכן לא טרחו לציין מהן טענות ההגנה שתהיינה להם אם הערעור יתקבל. לא רק שתוכנן של טענות הגנה כאלה (בכל אחד משני המצבים) לא נתמך בתצהיר, אלא שאף לא נזכר בבקשה כלל. ג. עיקר טענות המבקשים 6. כך או כך, הטענה שביסוד הבקשה היא שכל עוד תלוי הערעור הרי בפנינו "הליך אחר תלוי ועומד" (lis alibi pendens), המצדיק עיכוב הדיון בתביעה שבפניי. ד. עיקר טענות המשיב 7. המשיב טוען שיש לדחות הבקשה על הסף משום שלא צורף לה תצהיר. בנקודה זו איני מסכים עמו. הבקשה אינה מבוססת - במישור העובדתי - אלא על תאור תוכנם של הליכים שהתנהלו בביהמ"ש המחוזי ומתנהלים בביהמ"ש העליון, וכל השאר הוא ניתוח משפטי-לוגי של תשתית עובדתית זו. המשיב בתגובתו אינו חולק על שום עובדה הנטענת בבקשה, והמבקשים - בתשובתם לתגובה - אף הם אינם חולקים על כל עובדה שהיא שהמשיב טען לה. הדרישה לתצהיר אינה בגדר דרישה טקסית שחובה לקיימה. יש לפרשה וליישמה לאור מטרתה: לאפשר הוכחת התשתית העובדתית של הבקשה, מקום שזו שנויה - או יכול ותהיה שנויה - במחלוקת. לא זה המצב. די היה שאותן החלטות שיפוטיות וכתבי בי-דין שהמשיב עצמו לא צירף לתביעתו והצריכות לעניין תוגשנה לעיוני, וכך נעשה. 8. לעצתם העניין טוען המשיב, כי מדובר למעשה בעיכוב ביצועם של פסקי-הדין של ביהמ"ש המחוזי. ברור (ועל כך גם המבקשים אינם חולקים) שאין לבימ"ש זה הסמכות לעשות כן. מטעם זה (המולבש ע"י המשיב גם בלבוש של "חוסר נקיון כפיים") קורא המשיב לדחות את הבקשה, וטוען כי מזה 11 שנים רצופות עושים המבקשים (יחד עם שאר הנתבעות או באמצעותן) במקרקעין כבתוך שלהם תוך רמיסת זכויות הקניין שלו, וכי אין לאפשר להם להמשיך בכך ע"י קבלת הבקשה. המשיב מוסיף כי סיכויי הערעור קטנים ואף אפסיים ממילא, משום שפסקי-הדין עליהם נסב הערעור מבוססים על קביעות עובדתיות מובהקות (ואוסיף: על ממצאי מהימנות מובהקים). 9. המשיב אף מעלה בתגובתו הצעה לפיה יסכים לעיכוב הדיון כנגד הפקדה כספית וכיו"ב. הצעה זו נדחתה ע"י המבקשים בתשובתם לתגובה, ואינני סבור שיש לי סמכות או בסיס להגיע לתוצאה ברוח זו (של עיכוב הדיון המותנה בתנאים מסוימים) שלא בהסכמה. לכן לא אתיחס לכך. ה. דיון 10. עיכוב ביצוע של פס"ד איננו מתבטא רק בעיכוב בביצוע או מימושו של סעד אופרטיבי שניתן בו, והוא כולל גם "התליית פעולתה של ההחלטה" (תק' 470(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-). בפסקי-הדין של ביהמ"ש המחוזי בחיפה נקבע כי למבקש 1 לא היו ואין זכויות במקרקעין, מפני שהחוזה שמכוחו נרכשו הזכויות בטל ונעשה רק למראית עין. ככל שחזקתם של המבקשים (או של הנתבעים האחרים) במקרקעין בתקופה כזו או אחרת נובעת מאותן זכויות שהמבקש 1 טען כי רכש מכח אותו חוזה, הרי "פעולתה" של ההחלטה שבפסקי הדין הנ"ל כוללת גם את המסקנה כי מדובר בחזקה ללא בסיס בדין. המבקש 1 לא עתר, כאשר ביקש עיכוב ביצועם של פסקי-הדין הללו, אלא לעיכוב מחיקתה של הערת האזהרה שלטובתו (וכך כתב במפורש בבקשתו לעיכוב ביצוע). הוא יכול היה לעתור לעיכוב ביצוע לפי תק' 470(3), עיכוב שיחול על כל הנפקויות של פסקי-הדין, אך במפורש לא עשה כן. 11. (א) גם אם בפנינו מצב של "הליך אחר תלוי ועומד", אין הוא מחייב עיכוב הדיון בתביעה שבפניי אלא רק מקנה שיקול דעת אם לעשות כן, וגם אז לא בהכרח מדובר בעיכוב כולל של הדיון. מדובר בכלל של נוחות ויעילות גרידא. בע"א 615/84 מרקוביץ נ' סתם, פד"י מ"ב (1) 541 (שדווקא המבקשים מסתמכים עליו) לא נדונה סיטואציה זהה לזו שבפניי. שם ניתן היתר לפיצול סעדים (ואילו בעניין שבפניי לא ניתן היתר כזה בהליכים הקודמים, ולא מצאתי טענה שהיה דרוש). פירוש הדבר ששם דובר - לכאורה - על סעדים שונים בשל אותה עילה. כאמור, לא מצאתי שבעניננו נטען כי זהו המצב. זאת ועוד: באותו מקרה הוגשו ערעורים ע"י שני הצדדים, והתביעה החדשה יכולה היתה לעמוד בעינה רק אם שני הערעורים (של שני הצדדים) היו נדחים. התובע שם התבסס בתביעתו על פס"ד שגם הוא עצמו ערער עליו: בעניננו, אם הערעור ידחה תימשך התביעה כפי שהיא. (ב) כב' השופט בך (שעמדתו לגבי התוצאה התקבלה בע"א 615/84 פה אחד) כלל לא נזקק שם לדוקטרינה של "הליך אחר תלוי ועומד". דוקטרינה זו אוזכרה שם רק ע"י כב' השופט ש' לוין, ורק בהקשר של הגשת תביעה לסעד חדש בעוד התביעה הראשונה תלויה ועומדת וטרם שניתן היתר לפיצול סעדים. כאמור, זה אינו המצב שבפניי כלל. כך או כך, כב' השוט בך מדבר על דחיית הדיון למועד מאוחר או ללא מועד במצב שנדון שם וזאת מטעמי יעילות גרידא. (ג) כב' השופט לוין (שלהערותיו הצטרפה גם כב' השופטת נתניהו) העיר כמה הערות מאלפות: לדבריו, הוא נוטה לחשוב שהדיון בתביעה הראשונה הגיע לקיצו אף שהוגש ערעור על פסה"ד שניתן בה. פירוש הדבר - לדעתי - כי הדוקטרינה של "הליך אחר תלוי ועומד" אינה חלה על הליך ערעורי. בכל הכבוד, אני מצטרף לדעה זו. פס"ד, גם אם יש עליו ערעור בזכות וגם אם הוגש ערעור כזה, הוא בתוקף כל עוד לא בוטל או שונה, ומקל וחומר שכך הוא גם במישור האופרטיבי אם לא עוכב ביצועו (כפי שאכן קרה בעניננו). זהו הכלל, וממנו נובעת גם מסקנה עקבית כי ערעור אינו "הליך אחד תלוי ועומד", כלומר - הערעור איננו עוד פרק ברצף אחד עם ההליך שבו ניתן פסה"ד נשוא הערעור. (ד) עוד הוסיף כב' השופט לוין (שם), כי גם אם נאמר שלאור הגשת הערעור יש לראות את התביעה הראשונה כתלויה ועומדת, "המירב שרשאי ביהמ"ש לעשות הוא לשקול אם להעמיד הדיון בתביעה השניה כל עוד הדיון בערעור לא הסתיים", וכן - כי "לא מן הנמנע שבית-המשפט יראה להפעיל שיקול דעתו לדחיית הדיון בתביעה השנייה עד שיתברר גורל הערעורים" (ר' ס' 3 לפסק דינו של השופט לוין, שם; כל ההדגשות שלי - ש.מ.). עיננו הרואות: עצם הדחייה או העיכוב בדיון, כמו גם היקפה, בנסיבות של קיום ערעור על פסיקה קודמת הוא עניין מובהק שבשיקול דעת, ולא חובה. 12. לטעמי, אין כל סיבה שכתבי ההגנה לא יוגשו כבר כעת. נכון שיש אפשרות שאח"כ צריך יהיה לתקנם (רק אם הערעור יתקבל). ליתר דיוק אם הערעור יתקבל, צריך יהיה התובע (המשיב) לתקן את תביעתו או לחזור בו ממנה כליל. זאת משום שפסקי הדין ומה שנקבע בהם הם כיום עילת התביעה היחידה שלו. במקרה כזה ישא התובע (המשיב) בהוצאות המתחיבות מכך. אם יידחה הערעור, תישאר התביעה כפי שהיא, וכך גם כתבי ההגנה שיוגשו בה לפני ההכרעה בערעור. האלטרנטיבה היא דחייה לתקופה בלתי ידועה של תחילת בירור של תביעה, המבוססת כיום על פסקי דין לפיהם מזה 11 שנה נגזלות זכויות קניין, שהן כיום זכויות חוקתיות, של התובע (המשיב). באיזון בין השניים, נראה לי שכרגע ראוי להורות על המשך ההליך ע"י הגשת כתבי הגנה ואף קיום דיונים, אף כי יתכן שלקראת תום ההליך (לקראת שמיעת הראיות או אחריה) יגיע הרגע שבו יהיה מקום לשקול שוב לעכב את סיום ההליך או לפחות את מתן פסה"ד בו עד להכרעה בערעור (אם לא תינתן עד אז), אך לעניין זה אין מקום להתיחס עדיין. לאיזון זה הגעתי בהתחשב גם בכך שבקשה לעיכוב ביצועו של הסעד האופרטיבי שניתן בפסקי הדין נדחתה, ובכך שפסקי הדין הם בעלי אופי עובדתי מובהק שעיקרו ממצאים שבמהימנות. התערבות ערעורית בכגון דא מעטה, ואף נדירה. 13. סוף דבר: הבקשה נדחית. המבקשים יגישו כתב הגנתם עד למאוחר מבין שני אלה: המועד המקורי להגשתם, או עד ליום 30.11.00. להסרת ספק: מובן שהאמור לעיל לא חל על נתבעים שאינם צד לבקשה. לאחר מכן ייקבע התיק לדיון לפי תורו, ותשומת לב הצדדים לאמור בס' 12 לעיל לעניין האפשרות לעתור שוב לדחייה בשלבי הסיום של הדיון, אם הערעור לא יוכרע עד אז. 14. בשלב זה אין צו להוצאות, והן תובאנה בחשבון בתום ההליך העיקרי. התיק יעבור למעקב המנ"ת לצורך קביעתו לדיון. בקשה לעיכוב דיוןדיון