החלטה 1. בפני בקשה למתן צו עיקול זמני במעמד צד אחד. המבקשת, פנינה אוחנה לובלצ'יק, (להלן - פנינה) מבקשת כי יוטל עיקול זמני על כספים המגיעים למשיבה מהבנק לפיתוח התעשייה בישראל בע"מ (להלן: הבנק). עיקול זה מבקשת פנינה כי יוטל להבטחת ביצועו של פסק-דין, אשר ניתן לטובתה בבית המשפט המחוזי וחלק מביצועו עוכב עקב ערעור שהגישה "קדמת עדן" כנגד החיוב שחויבה בו בבית-המשפט המחוזי. המבקשת טוענת בהתבסס על ידיעה בעיתון, כי "קדמת עדן" זכתה בתביעה שהגישה כנגד בנק לפתוח התעשיה בע"מ בסך של כ300,000- ש"ח ולפיכך היא מבקשת לעקל את הכספים שמגיעים לקדמת עדן מכוח אותו פסק-דין. הרקע לבקשה שלפני נעוץ בהשתלשלות העובדות שתפורט להלן. 2. המשיבה היא חברה שעסקה בשיווק מקרקעין. היא רכשה קרקע באזור שבין גבעת אולגה וקיסריה, וביקשה להחכיר מגרשים באותו השטח ולהקים יחידות נופש הסמוכות לחוף הים. "קדמת עדן" התקשרה, בין היתר, עם המבקשת, שעיסוקה בשיווק מקרקעין. בין הצדדים נתגלעה מחלוקת באשר לזכאותה של המבקשת לעמלות בגין העבודה שביצעה. בעקבות מחלוקת זו פנתה המבקשת לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בתובענה כדי שבית המשפט יורה למשיבה לשלם לה כספים המגיעים לה מכוח אותם הסכמים. בית-המשפט המחוזי (השופטת ד' פלפל) קיבל את תובענתה של המבקשת, וחייב את המשיבה לשלם לה דמי שיווק וייעוץ בגין עבודתה בסכום של 103,403 ש"ח משוערך לערכים של היום. על פי הבקשה לעיכוב ביצוע, הסכום שנפסק בערכו כיום הוא בסביבות 1,600,000 ש"ח. 3. המשיבה הגישה ערעור על פסק-דנו של בית-המשפט המחוזי, וכן ביקשה את עיכוב ביצועו של פסק-הדין. טרם ניתנה ההחלטה בבקשה לעיכוב ביצועו של פסק-הדין מימשה המבקשת ערבות בנקאית שהיתה מטעמה של "קדמת עדן" על-סך 1,397,032 ש"ח. סך זה יש בו כדי לפרוע את החלק הארי של החיוב שהוטל על המשיבה בפסק-הדין, והסך שנותר למשיבה לשלם עומד על כ300,000- ש"ח. 4. ביום 29.6.2000 דחיתי את בקשת עיכוב הביצוע שהגישה המשיבה, למעט אותו סכום שאינו מכוסה על-ידי הערבות הבנקאית, ואשר טרם מומש. המבקשת זכתה איפוא לתשלום מיידי של עיקר הסכום בו זכתה בבית-המשפט המחוזי, ורק תשלום היתרה - עוכב ביצועו. 5. הבקשה הנוכחית המונחת בפניי, היא להורות על עיקול זמני של הכספים המגיעים ל"קדמת עדן" מכוח תביעה אחרת בה זכתה. עיקול זה מבקשת פנינה להטיל לשם הבטחת ביצוע יתרת התשלום בו חויבה המשיבה אשר יהיה עליה לשלמו אם ידחה הערעור שהגישה. בבקשתה מצהירה המבקשת, כי נודע לה מפרסום בעיתונות, כי בבית המשפט המחוזי ניתן פסק-דין המזכה את המשיבה בסך של 300,000 ש"ח בגין תביעה שהגישה כנגד בנק לפיתוח התעשיה. פנינה מבקשת אפוא להטיל עיקול זמני במעמד צד אחד על כספים אלה הנמצאים אצל הבנק כמחזיק. לחלופין היא מבקשת, כי אורה על הפקדת כספים אלה בקופת בית-המשפט, או בחשבון נאמנות אצל עורך-דינה. כמו-כן מצהירה המבקשת, כי ל"קדמת עדן" אין נכסים או רכוש אחרים, הניתנים למימוש, וכי ללא מתן צו העיקול האמור תעמוד בפני "שוקת שבורה" כלשונה, ותסוכל אפשרותה למימוש יתרת פסק-הדין, אם יידחה הערעור. לשם הצדקת הגשת הבקשה במעמד צד אחד, מציינת המבקשת, כי אם יוודע דבר הגשת הבקשה למשיבה, היא עלולה לנצל את הזמן שיעמוד לרשותה כדי להעביר את הכספים או זכויותיה לצד ג' במטרה לסכל את ביצוע פסק-הדין. 6. כבר נקבע בפסיקתו של בית-משפט זה, כי מאז חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו נוטה נקודת האיזון בכל הנוגע להטלת עיקול זמני, יותר מעבר לטובתו של הנתבע, שכן בשלב הראשוני של הדיון עוד אין בפני בית-המשפט תשתית עובדתית מלאה, ועל כן על בית-המשפט להיזהר שבעתיים מפגיעה בקניינו של הנתבע (ראו למשל, רע"א 8420/96 מרגלית נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ, פ"ד נא(3) 789, 799; שלמה לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית - מבוא ועקרונות יסוד 37-36 (תשנ"ט)). כך בשלב שעד למתן פסק-הדין בערכאה הדיונית. לעומת זאת, עם מתן פסק-הדין בערכאה הדיונית משתנה המצב המשפטי בין הצדדים: לא עוד עומדים מול בית-המשפט תובע ונתבע, אשר המצב המשפטי ביניהם אינו ברור. עתה עומדים מול בית-המשפט צד שזכה בדינו וצד שהפסיד בדין (השוו ע"א 2966/96 עטיה נ' עירית תל-אביב-יפו, פ"ד נ(1) 668, 672-671). לכן, תיטה הכף לכאורה יותר לטובת מי שזכה בדין. ואולם, גם בנסיבות אלה, נתון מתן הצו לשיקול דעת בית המשפט. שיקול הדעת מבוסס על שיקולים כמו מצבו הכספי של הזוכה, מצבו של המערער, סיכויי הערעור ומידת הפגיעה היחסית שתגרם לצדדים כתוצאה מן העיקול. נוסף על כך יש לזכור, שהבקשה שבפניי הוגשה במעמד צד אחד, והודגש לא אחת, כי הנטל הראייתי לביסוסה של בקשה המוגשת במעמד צד אחד הוא מוגבר (השוו יואל זוסמן, סדרי הדין האזרחי 711 (מהדורה שביעית, בעריכת שלמה לוין, 1995)). 7. בהעמידנו מקרה זה אל מול העקרונות שהותוו לעיל, המסקנה היא שדין הבקשה לעיקול זמני להדחות. ראשית, נזכיר שהמבקשת תמכה בקשתה בידיעה מן העיתון. פרט לכך לא הביאה כל ראיה, מלבד האמור בתצהירה על סמך אותה ידיעה, לביסוס טענתה שלמשיבה אין כל רכוש או נכסים הניתנים למימוש. אך חשוב מכך, לטעמי, הוא שהבקשה כאן היא למעשה בקשה לשנות את ההחלטה בעניין עיכוב הביצוע. במסגרת אותה בקשה כבר ערכתי את האיזון, שהיה ראוי בעיניי, בהתחשב בנסיבות, ביחס לזכויות הצדדים. במסגרת השיקולים שערכתי שם, הגעתי להכרעה בדבר האיזון הראוי בין הצדדים. במסגרת איזון זה שקלתי ממילא גם את האפשרות שכנגד אותו חלק מפסק-הדין שביצועו עוכב, לא נקבעו בטוחות להבטחת ביצועו אם וכאשר יידחה הערעור. המבקשת לא הגישה בקשה לשינוי ההחלטה לעיכוב ביצוע, ובדין לא עשתה כן, שכן, לפי מערך העובדות שנפרס בפניי בבקשה זו, לא חל כל שינוי נסיבות, אשר היה מצדיק את שינוי ההחלטה שניתנה, ואולם היא מנסה למעשה עתה לשנות את תוצאות ההחלטה הקודמת. אף על פי כן שקלתי פעם נוספת את סיכויי הערעור, את העובדה שהמבקשת קיבלה לידה את החלק הארי שנפסק לטובתה בפסק הדין ומנגד שקלתי את העדר הפרטים והנתונים לביסוס בקשת העיקול ואת הזהירות המתחייבת מהטלת עיקול כמבוקש; בהביאי בחשבון כל אלה לא מצאתי עילה להעתר לבקשה. אשר על כן, הבקשה נדחית. במעמד צד אחדעיקול זמניצוויםעיקול