החלטה 1. לבקשת המשיבים ניתן צו מניעה האוסר על המבקשות לעשות דיספוזיציה בכספים שנלקחו ע"י מבקשת 1 בסך 408,810 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית (ר' החלטה מיום 17.2.00 בהמ' 4096/98 ובש"א 2400/99 בתמ"ש 48652/97). 2. לאחר מכן הגישו המשיבים בקשה (בש"א 6201/00) להורות למבקשות להודיע היכן נמצאים הסכומים הנ"ל. המבקשות טענו בתגובתן כי הן הודיעו לבנקים על צו המניעה ולפיכך ניתנה ביום 7.5.00 החלטה כדלהלן: "לפיכך נראה כי בקשתו של המבקש באה על סיפוקה". 3. כנראה שהמשיבים לא הסתפקו בהצהרת המבקשות כי הודיעו לבנקים על דבר קיומו של צו המניעה והם הודיעו לבנקים על דבר קיומו של צו המניעה (מהבקשה ומהתגובה, לא ברור כיצד נודע למשיבים זהות הבנקים). 4. המבקשות מתרעמות על כך ורואות במעשה זה של המשיב התנהגות שלא בתום לב והן מבקשות להורות למשיבים להודיע לבנקים על הסרת צו המניעה ולחילופין לחייב את המשיבים למסור העתק מפנייתם לבנקים. (נראה כי הבקשה האחרונה התמלאה בתגובתו של עו"ד טל קנת, ההודעות לבנקים צורפו לתגובתו). 5. זכותו של כל מי שניתן צו מניעה לטובתו ליידע את הצדדים השלישיים (המחזיקים) על דבר קיומו של צו המניעה על מנת לסכל אפשרות של הפרת הצו על ידי מי שהצו ניתן נגדו. 6. לא רק שזכותו לעשות זאת, אלא שכידוע צד ג' שצו המניעה הובא לידיעתו והוא מסייע במעשה או במחדל להפרת הצו צפוי לנקיטת הליכי בזיון בית המשפט (וראה על כך בהרחבה בספרו של ד"ר וינוגרד, צווי מניעה, חלק א' עמ' 282, 283) (ניתן לסבור שזו אף חובתו של פרקליט במסגרת ההגנה על האינטרסים של מרשו לעשות הכל, כדי שצו שניתן לטובת מרשו לא יופר אפילו באקראי). ור' דברי השופט (כתוארו אז) א. ברק בע"א 371/78 מוניות הדר לוד בע"מ נ' ביטון, פ"ד ל"ד (4) 232, שם נקבע כי ניתן לכוף ציות לצו "גם כלפי אדם שאינו חייב על פי הצו, אך שמעשיו או מחדליו הם המביאים להפרת הצו" (ר' שם, דינים עליון, ע'מ 6). ובהמשך קובע השופט ברק: "אך מעבר לצדדים עצמם, יש בהטלת אחריות על "זר" כדי לשרת את המטרה של כיבוד פסקי-דין והגשמת שלטון החוק". השופט א. ברק מסביר בהמשך מדוע יש להרחיב את תחולת סעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט על זרים וקובע: "על כן תהא זו תוצאה רצויה, מבחינת המדיניות המשפטית, כי תורחב המסגרת של סעיף 6 לפקודה, באופן שיכללו בו גם הזרים, ובכך ישורת הן האינטרס של הפרט והן האינטרס של הכלל. ענין זה חשוב במיוחד לאור המציאות העגומה בה אנו חיים בה צווים שיפוטיים רבים אינם מבוצעים ותביעות פליליות בגין בזיון "פלילי" אינן בראש סולם העדיפויות של התביעה הכללית. אם לא תינתן לפרט האפשרות לעמוד על אכיפתם של פסקי הדין, כלפי חייבים וכלפי זרים כאחד, קיים חשש סביר כי דבר לא ייעשה". (ר' ע"א 371/78, דינים עליון, בעמ' 7, 8). בהמשך קובע השופט ברק כי "אין זה רצוי לקבוע מבחנים נוקשים. רשימת "הזרים" אינה רשימה סגורה והיא כוללת בחובה את כל אלה אשר על פי הפירוש הנכון של הצו השיפוטי נכללים במסגרת אלה אשר התנהגותם תביא לידי המריית צו בית המשפט בעתיד" (ר' ע"א 371/78, שם, בעמ' 8). השופט א. ברק נותן רשימה של קטגוריות של סוגי "זרים" ודאיים וביניהם הוא קובע: "אם צו אוסר על פלוני למסור נכס, עשוי מקבל הנכס להתחייב בבזיון אזרחי" (ר' שם בעמ' 8). 8. אני סבור כאמור, כי זכותם של מי שצו מניעה ניתן לטובתם ליידע את כל המחזיקים בכספים נשוא צו המניעה, ובמקרה שלפנינו הבנקים, על מנת למנוע מצב של הפרת הצו ע"י המבקשות. 9. לפיכך אני דוחה את הבקשה. 10. המבקשות ישלמו למשיבים שכ"ט עו"ד בסך 2,500 ש"ח בחודש ועוד מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד למועד התשלום בפועל. צוויםצו מניעה