פסק דין מבוא עניינה של התובענה ביטול פסק הבורר , מר הרצל מימון, שמאי וכלכלן במקצועו, מתאריך 2.2.00 שנשלח ביום 29.2.00 ותוקן ביום 1.3.00 ע"י הוספת המבקשים 2 ו- 3 (להלן: "המבקשים") כמי שערבו לחיובי המבקשת 1 (להלן: "המבקשת"). הבורר פסק למשיב סך 155,321.20 ש"ח בתוספת ריבית בשיעור 6.5% והצמדה מיום הפסק, וזאת לאחר שקיזז סך של 40,000 דולר שפסק למבקשת בתביעה שכנגד. א. רקע עובדתי בתאריך 12.2.95 נחתם בין המבקשת לבין המשיב חוזה קומבינציה, לפיו התחייבה המבקשת בתמורה ל- 639/821 מהמקרקעין בחלקה 195 בגוש 3701 (להלן: "החלקה") של המשיב, לשלם למשיב סכום כסף וכן מתן שתי דירות שאליהן הוצמדו שני מחסנים ו- 3 חניות בבנין בן 10 דירות שיבנה על המקרקעין. הדירות מס' 9 ו- 10 נמסרו למשיב. בדירה 9 מתגורר המשיב עצמו. לאחר מסירת הדירות למשיב, הגיש הלה תביעה בסד"מ בתיק מס' א' 5010/97 בבימ"ש השלום ברחובות, בענין פיצוי מוסכם במסירת הדירות באיחור. לאחר מכן בעקבות הוראות סעיף 23 בחוזה הקומבינציה - סעיף בוררות, חתמו הצדדים על הסכם בוררות ומינו את מר הרצל מימון כבורר דן יחיד. כן סוכם בין הצדדים כי בעקבות הסכם הבוררות יעוכבו ההליכים בתובענה שהוגשה לביהמ"ש בה הספיקה המבקשת להגיש בקשה לרשות להתגונן. בהסכם הבוררות מיום 4.8.98 נספח ג' לתובענה, נקבעה בין השאר מסגרת הסכסוך, לאמור: "הואיל ובין הצדדים התגלה סכסוך בנושא ליקויי בניה, שינויים, תוספות, לו"ז, בהתייחס לשתי דירות (9, 10) ברחוב ארלוזורוב 52 רחובות". אחת מעילות הביטול היא חריגה מסמכות, לפיכך הנני רואה לצטט הסכמה נוספת בענין הסמכות שהוסכם עליה בישיבת הבורר השניה בתאריך 3.11.99 בסע' 6: "הדיון בנושא תביעת עובד לוי כנגד האחים מזרחי בנוגע לאיחור במסירת הדירות יתנהל בפני הבורר לפי כתבי הטענות אשר הוגשו כבר לבית המשפט". בתביעה שהוגשה לבורר תבע המשיב פיצוי כספי בגין תוספת בניה ממנה נהנה הקבלן, וזאת בנוסף לתביעת פיצוי בגין איחור במסירה ופיצוי קבוע מראש. התביעה לענין הפקת רווח של הקבלן מתוספת הבניה מבוססת על סע' 27 להסכם הקומבינציה, לאמור: "במידה ותותר בניה נוספת מעל שטח בניה העולה על 989.71 מ"ר יקבל המוכר שטח בניה נוסף. שטח הבניה הנוסף ייווסף לדירות המוכר ו/או הקבלן ישלם למוכר שווי כספי עבור שטח הבניה הנוסף, וזאת על פי ההסכמה שבין הצדדים, ובאין הסכמה - ייקבע הדבר ע"י הבורר כאמור בסעיף 23 לעיל". המבקשים הגישו תביעה שכנגד בתחילת הבוררות לפיה תבעו 62,321 דולר. הבורר נעזר במומחים שונים, בהסכמה. כל צד הביא את מומחיו. בעניננו נתייחס לשני מומחים: האדריכל יתום שהוא בעצם זה שערך את התכנית מטעמם של המבקשים, והמומחה מר זהר שבתאי מטעם המבקשים באשר לדירה 10. לאחר קביעת המסגרת לניהול הבוררות ובירור וליבון הסוגיות שעמדו על הפרק (418 עמודי פרוטוקול מוקלטים) וביקורים במקום וקבלת סיכומי הצדדים - הכריע הבורר במחלוקת. ב. פסק הבורר (נספח א' לתובענה) לאחר שהבורר מונה את המחלוקות שבין הצדדים והמסמכים שהוגשו, הוא החליט כדלהלן: 1. לדחות את תביעת המשיב בגין פיצוי מוסכם בשל איחור במסירת הדירות בסך 50,000 דולר. הבורר קבע כי בדירה מס' 10 בוצעו שינויים ותוספות בניה מהותיים, הכוללים בין השאר תוספת של מטבחון, תוספת של פינת אוכל ועפ"י חווה"ד של האדריכל אלי יתום הורחבה הדירה ב- 23.08 מ"ר. לכך היו השלכות למשך הזמן. הבורר יחס שלושה חודשי איחור בגין תוספות אלה. עפ"י הוראות החוזה תשלום הפיצוי המוסכם הגיע למשיב רק באם האיחור יעלה על 6 חודשים. הבורר קיבל את טענת המבקשים כי אין מקום לפסוק פיצוי כאמור, שכן על אף האיחור של 7 חודשים במסירת הדירה - נדרשו 3 חודשים להשלמות ושינויים בבנין. 2. חוסר בחניה: עפ"י החוזה הובטחו 3 מקומות חניה ובפועל ניתנו שתי חניות. לפיכך חייב את המבקשים בתשלום 4,000 דולר. 3. זיכוי בגין אי בניית אלמנטים מבטון במרפסות וצמצום השטח האחורי של המרפסת: הזיכוי לאי בניית האלמנטים מגיע לסך 2,500 דולר ובגין הקטנת שטח הבניה לסך 4,200 דולר. 4. שינויים ותוספות בשטח המחסנים: שוב על סמך חוות דעתו של אדריכל יתום. שטח המחסנים בקומת המרתף הוגדל והחלק היחסי עפ"י הסכם הקומבינציה מגיע למשיב. לפיכך זיכה את המשיב בסך 8,000 דולר. 5. אי בניית בריכת מים על הגג: הזיכוי היחסי למשיב בתוספת פיצוי על ירידת ערך, סה"כ 600 דולר עבור כל יחידת דיור ו- 2,500 דולר לירידת ערך. סה"כ הזיכוי למשיב בגין שתי דירות 6,200 דולר. 6. לענין שטחים נוספים מעבר ל- 989.71 מ"ר (סע' 27 לחוזה): לאחר עריכת חישוב לפי הנתונים של המומחה האדריכל אלי יתום, הגיע הבורר למסקנה שיש ליתן פיצוי דווקא לקבלן בגין תוספת שטחי הבניה למגורים, תוך התחשבות ששטח התוספת הוא על חשבון המרפסות. לפיכך פסק לטובת המבקשים 18,000 דולר. 7. ליקויי בניה: בשתי הדירות קיימים ליקויי בניה. עבור תיקון ליקויי הבניה שייעשו ע"י בעלי מקצוע שיזמין המשיב, פסק הבורר סך 7,400 דולר לדירה מס' 9 וסך 17,700 דולר לדירה מס' 10. אשר לליקויים אחרים שיתגלו בעתיד תחול אחריות קבלן בהתאם להוראות החוק. 8. ירידת ערך בגין ליקוים שלא ניתנים לתיקון: בדירה מס' 9 לא נתגלו ליקויים המהווים עילה לירידת ערך. לעומת זאת בדירה מס' 10 נתגלו ליקויים כגון אלה. שיעור ירידת הערך בדירה מס' 10 בסך 17,000 דולר. 9. דמי שכירות ראויים: אומנם אין חולקין שהדירות נמסרו באיחור של 7 חודשים. בשים לב להפחתה של 3 חודשים בגין תוספות בניה, נותרו 4 חודשים שבהם זיכה הבורר את המשיב בפיצוי דמי שכירות חודשיים. עבור דירה מס' 9 סך 525 דולר לחודש. עבור 4 חודשים סך 2,100 דולר. לדירה מס' 10 שהיא דירת גג, העריך את דמי השכירות החודשיים בסך 650 דולר, ובסה"כ 2,600 דולר. 10. סבל ועוגמת נפש: הבורר הביא בחשבון שלשני הצדדים נגרם סבל, עם זאת שתי הדירות שנמסרו למוכר היו בסטנדרט, ברמת גימור ובלוח זמנים שונה מרמת הציפיות של המשיב ועל כן פסק לו פיצוי בסך 4,000 דולר. 11. רכוש משותף: חלק מהרכוש המשותף נבנה בשונה מהמתחייב במפרט הטכני, אך במקום חיפוי משייש בחדר המדרגות נעשה בקרמיקה ולעתים פחות מגובה מטר. לפיכך פסק לטובת המשיב 2,500 דולר. סה"כ נפסקו למשיב 78,200 דולר. מתוך סכום זה קוזז סך כולל של 40,000 דולר שנפסקו לטובת המבקשת בגין שינויים ותוספות (בהתאם לתביעה שכנגד שנתקבלה בחלקה). הסכום שזכה בו המשיב הוא סך של 38,200 דולר, שווה ערך בשקלים בסך 155,321.2 ביום מתן הפסק: 2.2.00. הסכום נושא ריבית צמודה בשיעור 6.5% והוא צמוד למדד מהמועד הנ"ל. ג. טענות המבקשים עילות הביטול 1. חריגה מסמכות בהתאם לסע' 24(3) לחוק הבוררות תשכ"ח - 1968 (להלן: "חוק הבוררות") באשר הבורר פסק בענינים שלא הוסמך לפסוק בהם. עובדתית מתייחסת ב"כ המבקשים לפסיקת הבורר בנושא הרכוש המשותף, קרי אי בניית בריכת מים על הגג; חיפוי בקרמיקה במקום שייש - אף כי לא היתה מחלוקת עובדתית בנידון דידן לעצם הענין. בתביעה שהוגשה לבורר בסע' 15 בו הוצא נושא הרכוש המשותף במפורש שכן המשיב ציין שהוא יגיש תביעה בענין זה יחד עם דיירי הבית האחרים ואכן תביעה כזאת הוגשה. כמו כן לא צריך היה הבורר להתייחס לעילות של סבל ועוגמת נפש וחניה שלישית שלא נמסרה כביכול למשיב, וכן לשינויים ותוספות בשטח המחסנים. 2. אי מתן הזדמנות לטעון טענות ולהביא ראיות בקשר עם דירה מס' 10 בבנין בענין חישוב שטחי הבניה, וזאת עפ"י סע' 24(4) לחוק הבוררות. לא נערך ביקור בדירה בנוכחות המבקש 2 ועל כן לא יכול היה להתייחס למה שראה הבורר באותו ביקור. בביקור שבו השתתף מר מזרחי, שנערך בדירה מס' 9, טען המשיב שאין לו את המפתח לדירה מס' 10 אף כי הוא הבעלים. הבורר הסתמך על חוות דעת המומחה מר יתום לענין השוואת השטחים שניבנו לעומת אלה שהיו בפרוגרמה בעת חתימת החוזה, מבלי שניתנה למבקשים האפשרות לחקור את המומחה בענין זה או להתייחס לכך. יוער, כי לגבי נושא זה חזרה בה ב"כ המבקשים מטיעוניה לאחר שב"כ המשיב הצביע על כך שמר יתום היה בעצם האיש שתכנן את הבנין מטעם המבקשים, והם הסכימו שהוא יגיש את טבלת ההשוואה, התייחסו אליה בטיעוניהם ולא העלו כל טענה בנידון דידן. זה המקום לציין כי ב"כ המשיב היה בקיא ברזי הדיון שכן השתתף בו ואילו ב"כ המבקשים לא יצגה אותם בשלבי הבוררות אלא בתובענה הנוכחית בלבד. יתכן מאד שהמבקשים לא הפנו את תשומת ליבה לעמדתם במהלך הבוררות. 3. פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי ביחס בלתי שווה כלפי הצדדים עפ"י סע' 24(10) לחוק הבוררות. פרט לקיום ביקור שלא בנוכחות המבקשת, יש לזקוף לחובת הבורר את תיקון הפסק ע"י הוספת המבקשים 2 ו- 3 מבלי שתישמע דעתם, מבלי שיהיו צד לבוררות ומבלי שישמיעו טענות נגד הצרוף. יוער כבר עתה, כי הטענות בקשר לאי מתן הזדמנות למבקשים 2 ו- 3 להתגונן בבוררות מצוצות מן האצבע וחבל שב"כ המבקשים העלתה אותן. לא היתה הצדקה להעלות טענות כאלה לאור תיקון פליטת קולמוס, שכן המבקשים 2 ו- 3 הופיעו בכל כתבי הטענות של הצדדים הן בתביעה שכנגד והן בסיכומיהם הם. כן נקבע בבוררות שעורך הדין של המבקשת מייצג גם אותם. יש טענות שבקיצוניותן וחוסר דיוקן משליכות גם על טענות שלכאורה יש בהן ממש וחבל שעורכי הדין מעלים טענות מכל הבא ליד. 4. חוסר סבירות קיצונית הגובלת בחוסר סמכות ובעיוות דין לאור התוצאות הכספיות של הבוררות. מבחינה עובדתית טוענת ב"כ המבקשת שלא יתכן שעלות שתי הדירות שמגיעה ל- 150,000 דולר תזכה את המשיב בסך 73,000 דולר פיצויים, סכום שהינו בלתי סביר במידה קיצונית ושברובו נצבר בגין פסיקה בענינים שלא היו בתחום סמכות הבורר . שכן הסכומים הגדולים ביותר שנפסקו מתייחסים לדירה מס' 10 שבה נערכה בדיקה ללא נוכחות המבקשת או מי מטעמה. 5. הפגמים שנפלו בניהול הבוררות גרמו לעיוות דין המצדיק את ביטול הפסק או חלקו. בענין זה מסתמכת ב"כ המבקשים על פסק דינה של כב' השופטת אליעז בה.פ. 11350/99 בו ביטלה פסק בוררת, אשר דחתה תביעה שכנגד של המבקשים ללא נימוקים, בעוד שהיא נימקה נמק היטב את שאר הקביעות בפסק והגיעה לתוצאה לפיה מוכרת המקרקעין קיבלה בסופו של דבר פחות משוויים ובנוסף חייבה אותה בפיצויים בשווי 50% ממה ששילמו המשיבים באותו ענין. על פניו התוצאה היתה מקוממת. כב' השופטת אליעז הדגישה כי היא מבטלת את פסק הבוררת בעילת הביטול עפ"י סע' 24(3) ועפ"י סע' 24(10), והיא הוסיפה דברים לענין עיוות הדין באותו מקרה. ב"כ המבקשים תמכה טיעוניה באסמכתאות רבות שאל חלקן אתייחס בהמשך הדיון. ד. טענות המשיב 1. סמכות הבורר במהלך הבוררות הרחיבו הצדדים ודנו בנושאים שלא נרשמו בכתב הבוררין המקורי כגון הרחבת סמכות התובע ביום 3.11.99 לפיה התביעה בענין עיכוב המסירה תתנהל לפי כתבי הטענות שהוגשו כבר לביהמ"ש. כתבי הטענות אף הם הרחיבו את מסגרת הסמכות והדבר נרשם בישיבות הבוררות, כגון הוספת סוגיות כאמור בפרוטוקול נספח ב' לתשובת המשיב. "הצדדים מסכימים כי כתבי הטענות יהיו חלק מגירסת הצדדים וכל צד יוכל להשלים במסגרת החקירה הנגדית". באותה ישיבה שפורטה לעיל הוסכם כי הדיון יתנהל על פי כתבי ההגנה והתביעה, שהוגשו לבית המשפט לענין איחור במסירת הדירות. כל השאר פורט בכתב התביעה של המבקש בפני הבורר . בהמשך מצביע ב"כ המשיב, בין השאר, על סעיף 2 להסכם הבוררות בו נאמר: "... הבורר ישמש גם כמומחה ו/או מעריך הכל כפי שייראה לבורר במהלך הבוררות". מכאן למד המשיב כי תפקידו של הבורר יגובש במרוצת הזמן גם אם נזכר בהסכם הבוררות האמור. המבקשים עצמם נהנו מהגדלת גזרת המחלוקת. בהחלטת הבורר הוענק להם פיצוי של 18,000 דולר בגין בניה עודפת בנוגע לדירה 10. המשיב מפרט בסיכומיו דיונים ספציפיים שהיו בהליך הבוררות בין היתר בנושא בריכת מים על הגג; רכוש משותף נוסף; החניה השלישית ובנוגע לדרך החישוב עצמה. כן צירף ב"כ המשיב עמודי פרוטוקול בו נדונו נושאים אלה ועליהם חקר בשעתו ב"כ המבקשים דאז. 2. כנגד טענות קיום ישיבות ללא המבקשים אשר לדירה 9: ראשית, התקיים במקום ביקור נוסף מאוחר יותר בתאריך 25.7.99 (נספח י"ז לסיכומי המבקש). שנית, האחריות לעובדה שנערך ביקור ללא המבקשים היא על המבקשים עצמם. הפגישה נקבעה לתאריך 7.6.99 (עמ' 388 לפרוטוקול). לאחר שיחת טלפון מצד המבקש 1 נדחה הביקור ליום 21.6.99 בהסכמה. ביום זה לא הגיע המבקש 1 לפגישה והיא נדחתה למחרת. לפגישה זו לא הגיע המבקש 1 . יתירה מזאת, טענה זו לא הועלתה בסיכומי המבקשים בפני הבורר ולכן הם מנועים מלהעלותה בשלב זה. בכל מקרה התקיימה כאמור פגישה מאוחרת יותר, ולכן אין כל מקום לשמיעת טענות בהקשר זה. העובדה שהמבקשים לא הגיעו לפגישה שהם עצמם קבעו מספר פעמים, אינה יכולה לשחק כרגע לידם ולהצביע על ניהול לא תקין של ההליכים. אשר לדירה 10: ראשית, טענה זו לא נטענה בסיכומי המבקשים בפני הבורר ולכן דינה להדחות. לא הועלתה כל טרוניה בפני הבורר . מדובר בסוגיה שהתקבלה עליה החלטה מפורשת של הבורר ועדיין לא היתה כל עדות לכך שהמבקשים עומדים על רצונם להשמיע שוב את דעתם. שנית, המבקשים, על פי בקשתם ביצעו הערכה עצמאית ובלתי תלויה של דירה מס' 10. חוות הדעת נעשתה ע"י מר זהר שבתאי (מסמך כ"ג למשיב). לאחר קבלת חוות דעת זו בצירוף עם חוות הדעת מטעם המשיב התקיים בדירה ביקור משותף בתאריך 9.11.98. המחלוקת היא אם כן על הביקור לאחר תאריך 9.1.99. לטענת המשיב ביקור מאוחר זה, לאור שלל המפגשים שפורטו לעיל ולאור דיונים רבים המופיעים בפרוטוקול לדוגמא בעמודים 183 - 185, אינו מהווה כל עילה לביטול פסק הבוררות. 3. תיקון טעות ראש לכל, תיקון הטעות נעשה ללא היוועצות במשיב ולא היה מקום לרמוז רמיזות. בע"א 262/59 גבירץ נ' "סייקו" חברת דרום אפריקה ישראל לקונסטרוקציה, פ"ד יג 1552, דובר על אישור החלטת בורר. בין השאר, הבורר תיקן את החלטתו בנוגע לתאריך מסויים, נאמר כי: "... במקרה שהצדדים הסכימו שהבורר לא יהיה קשור בדיני הראיות והדיון אין לראות פגם יסודי בעובדה שבורר תיקן טעות סופר בפסק על דעת עצמו..." לגופו של ענין טוען המשיב, כי אין כלל טעות בצירוף המשיבים 2 ו- 3 לפסק הבוררות. טענתו נסמכת על העובדה כי השניים היו ערבים לכל התחייבות על פי חוזה הקומבינציה שנחתם בין הצדדים. בכל כתבי הטענות מופיעים המשיב 2 והמשיב 3 כחלק מהצדדים ולראיה תביעתם הנגדית כנגד המשיב בפני הבורר (מוצג כ"ז לבקשת המשיב). יתרה מזאת, גם בסיכומיהם בפני הבורר (מוצג י"א לבקשת המשיב) מופיע שמות האדונים על כותרת הסיכום. ב"כ המשיב מפנה למספר פסקי דין בהם ת"א (ת"א) 2715/83 קיסריה מקרקעין ונופש נ' שלמה ולך, פ"ד מו(3) 162 (להלן: "פרשת ולך"). בפסק זה הזמין צד אחד את הצד האחר ואת הערבים אליו. ברם, הערבים החליטו מטעמיהם שלהם לא להצטרף לבוררות. פסק הדין חייב אותם בהחלטת הבורר אפילו שלא הגיעו לפניו. יש לציין כי פסק דין זה נשען בחלקו על טענת המניעות, לאור העובדה שהערבים הוזמנו ובחרו לא להגיע, נסיבות אשר שונות מעיננו. בכל מקרה לטענת המשיב, גם אם מדובר בטעות אזי היא נוגעת רק לגבי התיקון ולא לגבי הפסק עצמו. 4. אי סבירות קיצונית לטענת המשיב הפסק מנומק היטב ומאוזן ולראיה הזיכויים והחיובים השונים שהטיל הבורר . בכל מקרה, לדעת המשיב, אין זה המקרה בו ניתן לטעון כי הפסק איננו סביר. המשיב זכאי לסכום של 38,200 דולר שהתקבל לאחר חישוב מלא של דרישות הצדדים השונות. הבורר ערך מאזן כולל, הפסק ניתן לאחר שקילת ראיות, עדויות מומחים ודיון ממושך המשתרע על למעלה מ- 400 עמודי פרוטוקול. 5. טענה כללית שמעלה המשיב היא טענה של השתק. המשיב טוען, בנקודות רבות השזורות לאורך מרקם הדיון כולו, כי עצם העובדה שהמבקשים בחרו לא לטפל בסוגיה מסוימת, במסגרת הבוררות יש בכך השתק מבחינתם ולכן, אין לדון בדרישות אלו. למען הסר ספק, מאבחן המשיב טענה זו מטענת המניעות, ולכן הוא אינו מצביע על כל שינוי לרעה שחל במצבו. טענה זו יפה לא רק בהקשר לסמכות הבורר , סוגיה לה יוחד הדיון בנפרד, אלא לרוב טענות המבקשים שכן כל הנושאים נדונו במהלך הליך הבוררות. ב"כ המשיב מצטט הלכות רבות התומכות בגישתו זו והוא מפנה לדבריה של פרופ' אוטולנגי בספרה עמ' 438: "לא העלה (צד לבוררות) את טענת חוסר הסמכות בפני הבוררים וגם לא מיחה על המשך הדיון לפניהם - יהא מנוע מלהעלות טענה זו בשלב של בקשה לביטול הפסק". בהמשך בספרה של פרופ' אוטולנגי באותו עמוד נאמר: "... הסכים בעל דין להרחבה - ודאי שלא יוכל להתכחש להסכמתו. ההסכמה יכולה להיות גם מכללא, באי העלאת הטענות בדבר חריגה מסמכות במועד". כלומר, המבקשים אינם יכולים לטעון טענות שלא העלו בפני הבורר בהליך הבוררות עצמו. ה. דיון ב"כ המבקשים, עו"ד מליסדורף, תמכה את טיעוניה באסמכתאות רבות ואין לי ספק שהיא הקדישה מחשבה רבה וכשרון בנסיון לעשות את הבלתי אפשרי ולבטל פסק בורר שעל פניו הינו מאוזן וסביר. היא גם לא התעלמה מעקרונות היסוד לפיהם ביהמ"ש איננו מעביר פסק בוררות תחת שבט ביקורתו כערכאת ערעור. (ר' גם בספרה של פרופ' סמדר אוטולנגי, בוררות דין ונוהל, מהדורה שלישית ומורחבת (להלן: "אוטולנגי") עמ' 425). עו"ד מליסדורף הכינה טיעונים שלובים כמעשה רקמה אולם החוט המרכזי במארג היתה הטענה שלא ניתנה למבקשים הזדמנות לחקור את האדריכל יתום על לוח ההשוואות וכי הוא נעשה בלי הסכמתם של המבקשים. משנותק חוט זה, בהודאה מפורשת של ב"כ המבקשים לאחר שהופנתה תשומת לבה ע"י ב"כ המשיב לקטעים שלמים בפרוטוקול שמצביעים על הסכמה, נפגמה מלאכת השזירה היפה של ב"כ המבקשים. שכן היא סמכה כנראה על תצהיר המשיב 2 שבענין זה, בלשון המעטה, לא אמר את האמת. בנסיבות המקרה צודק ב"כ המשיב כי יש לבחון את הטענות המשפטיות מול פרוטוקול הדיון והסכמות הצדדים להרחבת הבוררות כפי שמשתקפות ממנו. עם זאת, בנושא אחד לא מצאתי אישוש בפרוטוקול הדיון או בסיכומים לאיזושהי אינדיקציה לביטול סע' 15 של כתב התביעה של המשיב בו ביקש בפירוש שלא לכלול פיצוי בענין הרכוש המשותף. נראה לי שפגם זה איננו יורד לשורש הדברים וניתן להפריד בין הסכומים שנפסקו ע"י הבורר בגדר סמכותו לבין הסכום שנפסק לענין הרכוש המשותף, שהוא סכום נמוך ביחס לסכומים האחרים . 1. חריגה מסמכות עילת הביטול של חריגה מסמכות מעוגנת בהוראות סע' 24(3) לחוק: "(3) הבורר פעל ללא סמכות או שחרג מהסמכויות הנתונות לו לפי הסכם הבוררות". אין חולק כי בין הצדדים נחתם הסכם בוררות בו צויינו הפלוגתאות. במאמר מוסגר יצויין כי כתב הבוררות כולו מודפס - דבר דבור על אופניו, ודווקא מסגרת הבוררות נרשמה בכתב יד כלאחר יד כשהכתב משתרע בפינה, ועם זאת די בכיתוב זה כדי לכלול את כל הנושאים שעלו בבוררות גם אלמלא הרחבות מפורשות שעולות מן הפרוטוקול, שכן המונח "דירה" טומן בחובו עפ"י החוזה שבין הצדדים ועפ"י חוק המקרקעין את כל מה שקשור לדירה, דהיינו גם את הרכוש המשותף היחסי וכמובן שגם אותן תוספות הנקובות בהסכם, קרי חניה, מחסנים וכו'. כך שבעצם הציון ש"התגלה סכסוך בנושאי ליקויי בניה, שינויים, תוספות, לו"ז בהתייחס לשתי דירות 9 ו- 10... " כאמור בפתיח של כתב הבוררות, יש כדי לכלול את כל הנושאים שנדונו. המונח לו"ז - משמעו איחור במסירה ועל כן סמכות הבורר משתרעת לבחינת האיחור במסירה וכן פיצוי בגין הסבל שנגרם עקב כך. מה עוד שמאוחר יותר כפי שציינתי ברישת פסק הדין, הוסיפו נושאים שונים כולל הסכמה שכתבי הטענות בתובענה האזרחית יהיו חלק מהבוררות. זאת ועוד. כתבי הטענות של הצדדים עפ"י הסכמה מפורשת שלהם, היוו את המסגרת ובאותה מסגרת נכלל גם ענין הרחבת הבניה לאור הוראות הסכם הקומבינציה. שני הצדדים התייחסו לכך והבדיקה שהטיל הבורר בהסכמה על האדריכל שהכין את התכנית, מר יתום, התמקדה בשאלת הגדלת השטחים לעומת המתוכנן. לכן לא היה מקום להעלות טענות בענין סמכות הבורר לדון בהגדלת השטחים, מה עוד שמי שנהנה מהבדיקה ומהדיון בנושא היו דווקא המבקשים שחווה"ד של יתום תמכה בחלק מטיעוניהם בתביעה שכנגד. עם זאת, כפי שציינתי כבר קודם, המשיב בעצמו הוציא מגדר הבוררות את נושא הרכוש המשותף באופן מפורש. אלמלא הוציא נושא זה במפורש, הרי שהוא היה נכלל בגדר סמכות הבורר לאור המינוח שבפתיח כתב הבוררות. אומנם במהלך הבוררות המבקש 2 נחקר על החסר של בריכת מים על הגג ועל חיפוי בקרמיקה ברכוש המשותף ואף לא היתה מחלוקת עובדתית בשאלות אלה. אלמלא הוציא המשיב במפורש נושא הרכוש השמותף ניתן היה לקבוע כי סמכות הבורר הורחבה מכללא - גם למי שסבור שהאמור בכתב הבוררות אינו רחב דיו. לנושאים האחרים:אם תאמר שצריך היה לכלול רשימה מפורטת בהסכם הבוררות והדבר לא נעשה אלא ברמז, הרי שהנושאים השונים שאינם מופיעים בכתב הבוררות נידונו במהלך הישיבות עצמן ובכתבי הטענות (להוציא הרכוש המשותף). עובדה זו מכשירה אותם ומכפיפה אותם אל סמכותו של הבורר . כאמור, דעתי היא שכתב הבוררין בתוספת כתבי הטענות, די בהם כדי להשיב לטרוניות המבקשים, אך גם אם נלך לשיטתם הרי שאי אפשר להתעלם מכך שהנושאים נידונו במפורש במהלך הבוררות והמבקשים לא מחו. גדר המחלוקת בין הצדדים תוחמה בכתבי הטענות שלגבי דידם אין, להשקפתי, למבקשים פתחון פה. לענין הרכוש המשותף לעומת זאת, לא ניתן למצוא עגינה להרחבת הסמכות או ויתור על בקשת המשיב שלא לכלול נושאים אלה, הגם שהמומחים התייחסו לכך - כולל מומחה מטעם המבקשים. מי שצריך היה למחות על כך אולי היה המשיב עצמו, כי הסכום שנפסק לו בגין הרכוש המשותף בחלקו היחסי אינו גבוה. גם בסיכומים לא הזכיר המשיב במילה או חצי מילה בענין הרכוש המשותף. אין חולק כי כל הנושאים נידונו והמבקשים נחקרו על כך כולל נושא הרכוש המשותף. אולם, מקובלת עלי השקפת ב"כ המבקשים שבנושא הרכוש המשותף לא קנה הבורר סמכות לאור עמדתו של המשיב כפי שבוטאה בפרשת התביעה שהגיש. מקובלים עלי טיעוניו של המשיב באשר לעובדה שאכן כל הנושאים שנפסקו ע"י הבורר אכן הועלו במהלך ניהול הבוררות. כמו כן, הטיעונים בנוגע להסכמה בדבר שינוי מאוחר יותר. איני רואה להידרש לטענות המלומדות של ב"כ המשיב בדבר הרחבת סמכות מכללא או מכוח חקירת העדים בכל הנושאים. השאלה אם ניתן להרחיב הסמכות מכללא או שצריך מסמך בכתב. בבר"ע 4928/92 פד"י מז(5) 94 (להלן: "פרשת יחזקאל") שהזכירה ב"כ המבקשים. כב' השופטת דורנר קבעה (ואליה הצטרף כב' הנשיא שמגר): "הדין הוא איפוא כי אף שההשתתפות בדיון ללא מחאה מהווה הסכמה מכללא לסמכות הבורר , הרי שהסכמה בעל פה לא יכולה לשנות את ההסכם בכתב". בהקשר זה, יש לציין, את דעת המיעוט של כב' השופט גולדברג שהסכים לתוצאה הסופית של פסק הדין (לפיה נתקבל הערעור על פסק דין של החתומה מטה ופסק הבורר אושר), ברם, כב' השופט גולדברג לא קיבל את גישתה של כב' השופט דורנר בכל הנוגע לחובת השינוי בכתב, באומרו: "גם אם דורש החוק כי הסכם הבוררות עצמו יהיה בכתב, אין שינויו צריך כתב. שינוי ההסכם אפשר שיהיה בהסכמה מפורשת של הצדדים שנעשתה בעל פה לאחר מכן, ואפשר שהשינוי יהיה מכללא, כנלמד מהתנהגות הצדדים". בעניננו נראה, אין צורך לטרוד את קולמוסי לדרך הראויה להרחבת הבוררות. שכן ההסכמה כי כתבי הטענות יהוו את תחום הסכמות היתה מפורשת והועלתה על הכתב. אין למבקשים פתחון פה לענין הדיון בהגדלת השטח או כאב וסבל. כל אלה נכללו בכתב התביעה, המבקשים הגיבו על כך. על כך סב הדיון וזאת ללא מחאה מטעם המבקשים. לענין קביעות הבורר בשאלת הרכוש המשותף - אין לרפא ההכרעה בשאלה זו בהסכמה שמכללא שעולה מחקירת המבקש 2 או התייחסות המומחים מטעמו. רצונו של המשיב היה שלא תידון שאלה זו. בענין זה אף הוגשה תובענה נפרדת. ראוי היה כמובן שהבורר יכריע בכל השאלות שבמחלוקת. ואם רצה המשיב לחזור בו מהאמור בסעיף 15 לכתב התביעה היה צריך להודיע בפה מלא - או ע"י תיקון כתב התביעה - כי רצונו לכלול גם נושא הרכוש המשותף . משלא עשה כן- אין מקום לקיים ההכרעה בשאלת הרכוש המשותף מכיוון שהמבקש 2 נחקר בענין זה. ראוי להשיב למי שאינו מפרש את כתב הבוררות בהרחבה, כי קיימים מספר מקומות בהם היתה הסכמה בכתב בנוגע לסמכותו הרחבה של הבורר . מסמכים אלו שכולם מאוחרים יותר להסכם הבוררות מהווים הסכמה מאוחרת בכתב על דיון בסוגיות אלו, ואלה הם: בנוגע לחניה הנוספת, בסעיף 10 לכתב התביעה בבוררות ובסעיפים 38 - 48 לסיכומי המבקשים בבוררות מועלות טענות שונות מצד המבקשים והמשיב. בשום מקום לא מועלית טענת חוסר סמכות. סבל ועוגמת נפש, בסעיף 11 לכתב הטענות (נספח י' למשיב) בסיכומי הטענות מטעם המבקשים בבוררות בפרק "ג" (נספח י"א למשיב) אין שום כפירה בסמכות הבורר לדון בנושא לגופו. בישיבת הבורר מתאריך 26.1.99 נחקר המשיב בנוגע לעוגמת הנפש שנגרמה לו. בכך יש ראיה נוספת שרק לאחר קבלת פסקו של הבורר החליטו המבקשים לכפור בסמכותו. בראיה כוללת, נראה את כלל סיכומי הצדדים, כמסמכים מאחרים בכתב, בהם יש התייחסות מפורשת לנקודות נשוא המחלוקת בכתב. מכך נובע, כי המבקשים הסכימו על סמכותו של הבורר לדון בנושא זה, ועשו זאת בכתב. כעת, משלא הסכימו עם החלטת הבורר אין להם פתחון פה. התוצאה היא שקביעותיו של הבורר בנושאים השונים נעשו בסמכות מלאה להוציא - נושא הרכוש המשותף. אין בחריגה מסמכות בנושא אחד כדי לבטל את פסק הוברר - אם ניתן להפרידו משאר הנושאים כבעניננו. לפיכך, הנני רואה לקבל טענת החריגה מסמכות רק בנושא הרכוש המשותף. אין בכך כדי להצביע על חד צדדיות מטעם הבורר , אשר נחשף לכל הטענות בענין זה שכן הוצגו לו ראיות בנידון וכן נחקר המבקש 2 על כך ללא מחאה מטעמו. מניעות: בהקשר זה ניתן גם להעלות טענת מניעות לפיה מנועים המבקשים מלטעון כנגד הרחבת סמכות הבורר מעבר לכתב הבוררין (כאמור דעתי היא שכתב הבוררין היה רחב מספיק בתוספות שהיו בישיבה כמצויין בנספח ב') באשר נטלו חלק בדיונים והתייחסו לכל הנושאים שבהם פסק הבורר . ב"כ המבקשים ביקשה להקדים את המאוחר וטענה שאי אפשר לרפא את הפגם של חוסר סמכות בטענת מניעות. לא ראיתי לדון בטענות אלה לאור קביעותיי הקודמות לפיהן לא חרג הבורר מסמכותו, להוציא נושא הרכוש המשותף. ובכל מקרה נראה לי שגם אם הורחבה הסמכות של הבורר בטענות בעל פה גם אז מנועים היו המבקשים מלתקוף את פסק הבורר לאור התנהגותם ולאור ההסכמות מכללא. 2. אי מתן הזדמנות לטעון טענות ולהביא ראיות בקשר עם דירה מס' 10 כאמור, הטענה החריפה ומושכת הלב כי לא ניתנה למבקשים הזדמנות להתמודד עם חווה"ד של האדריכל יתום, נמשכה על ידם לאחר שב"כ המשיב הצביע שחור על גבי לבן על מתן הסכמתם ועל כך שבסופו של דבר הם עצמם נהנים מחווה"ד, נותרה לדיון השאלה של הביקורים במקום. אין חולק על כך שזכותם של המתדיינים בבוררות להיות נוכחים בכל הפגישות הרלוונטיות ולהביע את דעתם על כל מסמך ועל כל קביעה שמתקבלת בהליך הבוררות כאמור: "נוכח חשיבותה של זכות הטיעון כמכשיר לשפר את עשיית הצדק, דרך קבלת ההחלטות, ביסוס ההחלטה שמתקבלת על מירב המידע והטיעון האפשרי ויצירת אמון הציבור בגוף המחליט... " ע"א 179/89, הסתדרות אגודת ישראל בארץ ישראל נ' שלום משה שוורץ, פ"ד מה(3) 320. נדמה כי גם על ההלכה שנקבעה בת"א 537/91 מרכז תריסי דרום נ' קורם קונסטרוקציות ומבנים בע"מ, נג(2) 205 (להלן: "פרשת תריסי דרום"), אין חולק. במקרה זה דובר על החלטת בורר שהתקבלה על סמך שתי פגישות שונות, בהם לא נכחו הצדדים. בפסק דין זה נאמר: "... קיום ישיבת בוררות, במשך שעות ארוכות, ללא נוכחות נציגי מת"ד [המבקשת] ... שללה ממנה זכותה הטבעית והיסודית לחקור את מי ששוחחו עם הבורר באתן ישיבות, בחקירה שכנגד. הפגיעה הזאת יש בה דבר המנוגד לתקנת הציבור..." בעניננו לא מדובר על פגישות רבות שאורכן שעות רבות בהן התברר הדיון, אלא נקבעו פגישות רבות, בתאריכים שונים, ובכל זאת לא הגיע נציג המבקשים לביקור בנכס. הבורר העמיד לצדדים הזדמנות להעלות את כל טענותיהם בנוגע לביקורים שערך בנכס, ברם שום הצעה או תגובה לא הגיעה. על כן גנז הבורר את הצעתו זו נספח (כ"ב לבקשת המשיב). גם כנגד הודעת גניזת ההצעה שהמשיב יאפשר למבקשים לערוך תיקונים לא הועלתה כל טענה ע"י הצדדים לא באותו זמן ולא בסיכומיהם בברורות (נספח י"א לבקשת המשיב). כל השקלא וטריא שהעליתי לעיל מיותרת שכן כפי שטוען ב"כ המשיב, המבקשים הכינו חוות דעת של מומחה מטעמם לגבי דירה מס' 10, והלה ביקר בה. המבקש 2 נמנע מלבוא לשם ולהיות נוכח באחת הפגישות המאוחרות שנערכו למורת רוחו של המשיב. הבורר הודיע בכתב לשני הצדדים כי הוא עומד לבקר בדירה זו והמבקש 2 שלא הגיע ללא סיבה מוצדקת לא ראה להגיב על הביקור של הבורר בלעדיו לאור אי התייצבותו ואין הוא יכול להפוך את מחדליו לעוגן עליו הוא משתית את בקשת הביטול, מה עוד שלא השמיע שום טענה כנגד הביקור בדירה בסיכומים בבוררות. זאת ועוד הוא ערך ביקור יחד עם הבורר והמשיב בתאריך מוקדם יותר ביום 9.11.98 (ר' נספח כ"א מתשובת המשיב). האם בסיור אחד, שנערך ללא נציג המבקשים, לאחר שאלו בוששו להגיע לפגישות שנקבעו מראש ולאחר שלא ביקשו מאוחר יותר להביע את ההסתייגויות ממנו אנו עוברים על העיקרון שצדק צריך שיראה? קשה לקבל טענה זו וקבלתה תהפוך את עבודת הבורר , שכידוע אינו יכול לחייב את הצדדים עצמם להגיע לפגישות שנקבעו, לבלתי אפשרית. בספרה של פרופ' אוטולנגי בעמ' 280 נאמר כי: "כאשר הסמיכו הצדדים את הבורר להיפגש ביחידות עם כל אחד מהם - בין במפורש בהסכם הבוררות ובין מכללא, מתוך שלא מיחו בעדו ולא מחו על כך לאחר מעשה - ביהמ"ש לא היה מוכן לשמוע את הטענה, שהתנהגות זו מצדו היתה בלתי הוגנת". בסוגיה זו ר' גם מאמרה של פרופ' אוטולנגי "על העילות לביטול פסק בורר" עיוני משפט ב' 86, ובספרה של המחברת בעמ' 478. המסקנה היא, כשם שזכות הטיעון של המבקשים לענין חוו"ד יתום לא נפגעה (והם הודו בכך - לאחר שהמבקש 2 הצהיר כפי שהצהיר) כך גם זכותם לבקר בנכס - דירה מס' 10, ומכל מקום הם לא מחו על כך בשום שלב של הבוררות. 3. חוסר סבירות קיצונית ועיוות דין טענת ב"כ המבקשים לביטול הפסק מחמת עיוות דין ואי סבירות קיצונית אולי כוונה לסעיף 26 (א) לחוק, שכן בעילות הביטול עפ"י סע' 24 לא מצאתי עגינה לטענה מסוג זה לעומת סע' 24 לענין פגיעה בכללי הצדק הטבעי. בעניננו נערך איזון נכון ואין בחיוב המבקשים בפיצוי כדי להוות עיוות דין. מקרה זה אינו דומה כהוא זה לפס"ד של כב' השופטת אליעז. בעינינו זכו המבקשים ונהנו מהעיסקה למעלה ממה שציפו. הגדלת הבניה הניבה מחסן שנמכר לאחד הדיירים וכך נגרעה חניה מהמשיב. לאור קביעתי כי לא נגרם עיוות דין התייתר הצורך לדון בשאלת עיוות הדין כמשמעו בסע' 26 (א) לחוק: "בית המשפט רשאי לדחות בקשת ביטול על אף קיומה של אחת העילות האמורות בסעיף 24, אם היה סבור שלא נגרם עיוות דין". מטרתו של סעיף זה איננה למצוא דרך נוספת לבטל את פסק הבורר . דרכים אלו מנויות כאמור בסע' 24 לחוק. מטרת הסעיף היא הפוכה גם אם מתקיימת אחת מהעילות המנויות בסע' 24 לחוק - בית המשפט בנסיבות מסוימות מוסמך להותיר הפסק על כנו. כלום רוצה ב"כ המשיבים להשאיר את פסק הבורר שתביעתה היא לבטלו על כנו? כמובן שלא, ולכן לאחר שהופרד מין משאינו מינו, דינה של טענה זו להדחות וניתן להמשיך בסקירת הסוגיות הבאות. לא מצאתי כי היתה פגיעה כלשהי בעקרונות הצדק הטבעי לאור הפניית ב"כ המשיב לפרוטוקול הדיון. למבקשים ניתן יומם אף מעבר לזה. הם אלה שעמדו על ביקורים נוספים בדירות למורת רוחו של המשיב, ועל אף התנגדותו החליט הבורר לבקר שנית וב"כ המבקשים דאז התפלא לפשר התנגדות חברו ואמר לו "הרי זו בוררות" במשמעות שהכל פתוח. 4. תיקון טעות לבורר יש סמכות לתקן פסק מכוח סעיף 22 לחוק: "(א) הבורר רשאי, על פי פניית בעל-דין ולאחר שניתנה לבעלי-הדין האחרים הזדמנות נאותה לטעון טענותיהם, לתקן או להשלים את פסק הבוררות, אם היה לקוי באחד מאלה: (1) נפלה בפסק טעות סופר, פליטת קולמוס, השמטה, טעות בתיאור אדם או נכס, בתאריך, במספר, בחישוב וכיוצא באלה;". ברע"א 7545/97 פד"י נב(1) 476 נקבע: "... סמכותו של הבורר לתקן את פסקו משתרעת על תחום רחב יותר מן התחום שעליו משתרעת סמכותו של בית המשפט לתקן את פסק דינו. לבורר ניתנה הסמכות לא רק "לתקן" את פסקו אלא גם "להשלים" אותו". כלומר, מטרת החוק היא לאפשר לבורר חופש רב יחסית לתיקון פסקו. מה הנפקות לעובדה שאף אחד מהצדדים לא פנה אל הבורר בבקשה לתיקון הפסק? ביהמ"ש המחוזי פסק בת"א 1884/73 חבס נ' חבס, פ"מ ט"ו 261 בהקשר זה, כי ההלכה היא שאחד מבעלי הדין חייב לפנות אל הבורר ולבקש ממנו את תיקון הפסק. בעניננו, הבורר תיקן הפסק ללא פניית הצדדים. נראה לכאורה כי נפל פגם בפרוצדורה של תיקון ההליך מצד הבורר , הגם שהצדדים הסכימו בסעיף 3 לכתב הבוררות על כך שאין חשיבות לסדרי הדין ביניהם, עדיין נראה כי נפל פגם פרוצדורלי. לגופו של ענין, אומנם אין להקל ראש בצרוף נתבעים לפסק. ברם, במקרה הנ"ל, הצדדים שהוספו היו חלק מההליך לכל אורכו ורק בהחלטה המקורית נשמטו ממנה. לראיה ניתן לראות את סיכומי הצדדים ואת כתבי טענותיהם בפני הבורר . משמע, שמדובר בפליטת קולמוס שלהשקפתי מוסמך היה הבורר לתקנה מבלי להמתין לפניות הצדדים ומבלי לבקש את תגובתם, משנתגלתה לו הטעות. יצויין כי לעצם הענין אין למבקשים טענה שכן המבקשים 2 ו- 3 הם אחים והמבקשת 1 היא האישיות המשפטית שאותה הם מנהלים והם בעלי מניותיה, והם חתמו כערבים ולא צורפו כטענת ב"כ המבקשים מבלי שניתן להם יומם, שכן יוצגו ע"י אותו עורך דין במהלך הבוררות, כפי שציינתי כבר קודם. אין חולק כי ביהמ"ש מוסמך לתקן פסק בורר ללא פניית הצדדים, כפי שנקבע בע"א 253/84 ישראל ספיר ו- 2 אח' נ' פנינה ספיר, פ"ד מב(3) 24, שם קבעה כב' השופטת בן פורת לאמור: "סמכות התיקון או ההשלמה מצטמצמת לרשימת ליקויים מוגדרת מחד, אך מאידך אין הסעיף מצריך פניית בעל דין בבקשת תיקון, לשם הקניית סמכות זו. בית המשפט קונה סמכותו תוך כדי דיון בבקשה לאשר הפסק או לביטולו. דהיינו די בכך שתוגש בקשה לאישור פסק הבורר כדי שיוסמך בית המשפט לתקן טעות מאלו הקבועות בסעיף". למניעת ספק, גם אם נפל פגם פרוצדורלי, הריני מוסמכת לתקנו והנני רואה לתקן פסק הבורר מיום 2.2.00 כפי שתוקן, ללא בקשת הצדדים. בודאי שאין בתיקון האמור כדי לשמש עילת ביטול. 5. פגיעה בכללי הצדק הטבעי ב"כ המבקשים חוזרת למעשה על הטענות בענין ביקורו של הבורר בדירה בהעדר המבקשת ומנסה לעגון בענין זה בטענה של ביטול הפסק בעילה של פגיעה בכללי הצדק הטבעי ובמקור אי מתן הזדמנות להתייחס לחוו"ד המומחה יתום. נראה לי שלאחר שחזרה בה מטענה זו, ויתרה גם על טענות פגיעה בכללי הצדק הטבעי, שכן נותרה לדיון רק שאלת הביקור במקום ועליה כבר נתתי דעתי קודם. אחזור על מקצת הדברים: אין בעל דין שסרב לשתף פעולה יכול לטעון לאחר מכן, כי אי קבלת עמדתו היא פגיעה בכללי הצדק הטבעי. לענין זה ראה ע"א 785/82 גרסטל נ' מבני כפה חפץ בע"מ, פ"ד לז(3) 292, שדן בטענת ביטול פסק בורר שניתן לאחר שאחד הצדדים סירב לשתף פעולה. ביהמ"ש העליון קבע: "ביטולו של פסק בורר הוא סנקציה חמורה, שההצדקה לביטולה חייבת להעלות מהחומר באופן ברור וחד משמעי. זאת ועוד הפגם צריך לנבוע מאופן ניהול הבוררות, ולא די בכך, שהתוצאה שנגרמה היא תוצאה של טעות המשיבה ובבואו לנקוט את הצעד המפליג של ביטול הפסק, על בית המשפט לבדוק, באיזה מידה יש לראות דווקא בבורר את האחראי למחדל". בעניננו הבורר פעל לפי כללי הצדק הטבעי ונתן לצדדים אפשרות לטעון את טענותיהם ולבקר בנכסים כרצונם. העובדה שאיש מטעם המבקשים לא נכח בדירה מס' 10 פעם נוספת יחד עם הבורר היא תולדה של התנהגות המשיב 2. ב"כ המבקשים לא העירה דבר על כך בסיכומיה. ו. סוף דבר בקשת המבקשים לביטול פסק הבוררות נדחית- להוציא הקביעות בענין הרכוש המשותף - כאמור בנושא זה תלוי ועומד הליך אחר. הנני מאשרת את פסק הבורר מיום 2.2.00 כפי שתוקן ביום 1.3.00, בהתאם לסע' 28 לחוק הבוררות תוך ביטול החלק המתייחס לרכוש המשותף שמשמעותו הכספית - הפחתה של סך של 1,200 דולר בתוספת ירידת ערך בסך 5,000 דולר = 6,200 דולר בגין אי בניית בריכה על הגג וחיפוי שייש בחדר המדרגות - 2,500 דולר. סה"כ 8,700 דולר. בעת עריכת הפסק חישב הבורר הדולר עפ"י שווה ערך בשקלים לפי שער חליפין של 4.06 ש"ח. לפיכך יש להפחית מסכום החיוב 35,322 ש"ח. הסכום שיש לחייב בו המבקשים יהיה, איפוא, לאחר ההפחתה 119,999 ש"ח בתוספת ריבית 6.5% והצמדה מיום הפסק 2.2.00 . הנני מחייבת את המבקשים בהוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך 8,000 ש"ח בתוספת מע"מ. הבאתי בחשבון בפסיקת ההוצאות את העובדה שצריך היה לתקן הפסק ולהפחית הפיצוי בגין הרכוש המשותף. כאמור, איני בטוחה שהמבקשים עשו עסקה טובה, ביהמ"ש שיפסוק בנושא הרכוש המשותף יוכל לקבוע סכום גבוה יותר, שכן המבקשים לא הכחישו כי לא ציפו חדרי המדרגות בהתאם להסכם וכן כי לא בנו בריכת מים על הגג . המשיב 2 לא יוכל להתכחש להודיה זו בהליך אחר. יישוב סכסוכיםבוררות