בפסק דינה של כב' השופטת סירוטה בת"א (תל-אביב) 2363/88 בנק הפועלים סניף קלנסווה נ' עבדול חאפז ואח', תקדין מחוזי 93 (1) 469, מציין בית המשפט כי אי חובת הגילוי, כמוה כהטעיה וכי "אילו ידע הנתבע את המצב לאשורו לא היה חותם על כתב ערבות זה". להלן החלטה של בית משפט בנושא: החלטה 1. התובע (להלן: "הבנק"), הגיש תביעה בסדר דין מקוצר כנגד הנתבעים, אשר לטענתו ערבו לחובו של חייב לבנק, חייב שניתן כנגדו פסק דין, וזאת בהסתמך על כתבי ערבות שנחתמו על ידי הנתבעים השונים. הנתבעים הגישו בקשת רשות להגן וכשבמסגרתה טענו הנתבעים טענות שונות בכל הקשור לפעולות פקידי הבנק. כב' הרשמת הרשתה לנתבעים להתגונן בטענה אחת בלבד והיא, כי הבנק היה חייב לגלות כי החשבון הנערב עומד ביתרת חובה, למרות שהערבויות מתייחסות לכספים נוספים שאמורים להינתן לחייב. במסגרת החלטתה, הורתה כב' הרשמת על קיום הליכים מקדמיים כגילוי מסמכים ותשובות לשאלונים וכן על הגשת תצהירי עדות ראשית בכתב, כשבהתאם לקביעתה, על הבנק להגיש תצהיריו ראשונה. בהתאם, אף הוצאה ההחלטה מיום 21.5.00 אשר מורה על ביצוע האמור בהוראת כב' הרשמת. 2. הבנק הגיש בקשה בה הוא עותר, כי בית המשפט יורה על הפיכת סדר הבאת הראיות, מאחר ומדובר בטענה של הודאה והדחה. הנתבעים טוענים בתגובתם, כי אין בצמצום הרשות להתגונן משום שינוי ההלכה בדבר המוציא מחברו עליו הראיה, תוך טיעון כי הנתונים מצויים בידי הבנק וכי הנתבעים אינם יכולים להוכיח, כי הבנק לא עמד בחובת הגילוי כשאינם יכולים לדעת מה היה המידע שהיה בידי הבנק. 3. הצדדים שניהם לא התייחסו לכך שמדובר בשינוי החלטות, אלא טענו לגופם של דברים ואף אנוכי אלך בדרכם. בכל מקרה, מדובר בהחלטה שבית המשפט רשאי לשנותה. 4. ב"כ הבנק מביא את האמור בע"א 166/90 אזולאי נ' א"ב מפעלי תיירות בע"מ, פ"ד מו (5) 344 כתמיכה לטיעון, שלמעשה הנתבעים לא כפרו בחוב ובחתימתם על כתבי הערבות, אלא טענתם הינה, כי חרף האמור, אין הם חבים כלפי הבנק, מאחר והבנק הפר את חובת הגילוי. מאידך, לכאורה, הנתבעים אינם מתמודדים ישירות מול השאלה דנן, אלא טוענים טענות הקשורות לגילוי המידע והעובדות הקשורות לכך, על ידי הבנק. אם אכן, זאת הטענה, לא בכדי קיימים ההליכים המקדמיים כגילוי מסמכים ושאלונים, על מנת שגם מי שנטל ההוכחה עליו - אם אכן נקבע זאת - יהיו בידיו כל הנתונים הנדרשים לפני הגשת העדויות מטעמו. יתר על כן, אם היינו נזקקים לנימוק זה של הנתבעים, מי יתקע לידינו שאם נותיר את ההחלטות שניתנו בזמנו בעינן, הבנק יגלה את אותם גילויים הנטענים על ידי הנתבעים. בנוסף, אשר נאמר או לא נאמר, יודעים הנתבעים היטב ולא בכדי ציינו את אשר ציינו בתצהיריהם. 5. אכן, לכאורה נזקקו הצדדים לעקרון חובת הגילוי על השלכותיו, אולם הצדדים לא מצאו לנכון להתייחס מפורשות לשאלת ההודאה וההדחה, בנושא זה כפי שנידונה בפסיקה. לכאורה, קיים פסק דין שדן מפורשות בסוגיה דנן וכוונתי לע"א 5/95 (ב"ש) פביאן ואח' נ' בנק הפועלים בע"מ, דינים מחוזי כ"ו (4) 964. באותו פסק דין, היו חלוקות הדעות, לכאורה, גם בהקשר לסוגיה דנן. גם באותו פסק דין, נידונה שאלת חובת הגילוי על ידי הבנק וכשבית המשפט קמא קובע, כי אין בידו לסמוך על גירסת הערבים או על גירסת הבנק ועל כן מקבל שופט קמא את התביעה בקובעו, כי נטל הוכחת אי הגילוי רובץ לפתחם של הערבים. בערעור, קובעת דעת הרוב, כי מעת שבית המשפט קבע כי עדותו של פקיד הבנק אינה מהימנת עליו, היה על בית המשפט לדחות את התביעה. עם זאת, הוסיף כב' השופט בנאי (כתוארו אז), לו הסכים כב' השופט פלפל "טענתם של המערערים אינה טענה של הודאה והדחה שהרי הם כופרים מעיקרא בתוקפו המחייב של כתב הערבות, שבגינו הוגשה התביעה". מאידך, כב' השופט גרוניס, בדעת מיעוט, מתייחס מפורשות לנושא דנן ומציין "מאחר והמערערים לא כפרו בעובדות המרכיבות את עילת התביעה, הרי עסקינן בטענה של "הודאה והדחה"...", תוך ציטוט האסמכתאות הקשורות לכך וכשהוא מדגיש כי שונה היה המצב, אם הערבים היו מכחישים חתימתם או את החוב הנטען. לכאורה, ניתן היה לראות בדעת הרוב כתומכת בעמדת הנתבעים דנן, וכפסק דין מנחה. אולם, דעתי שונה ביחס לניתוח והמשמעות של טענת הערבים על ההשלכות הנובעות מכך וכשלדעתי הקביעה של דעת הרוב, כאילו לא מדובר בהודאה והדחה הינה בגדר "אוביטר". משאנו באים לדון בטענת הודאה והדחה ובהתאם לפסיקה המובאת בדעת המיעוט, עלינו לבחון את רכיבי התביעה השונים. אם הנתבע אינו מתכחש למלוא רכיבי התביעה אלא שבידו טענה שאף אם כל רכיבי התביעה נכונים הם, אין הוא חב בנטען כנגדו, בפנינו טענת הודאה והדחה. כך, גם במקרה דנן הערבים - הנתבעים, לא הכחישו את חתימתם ואת החוב הנטען וכל טענתם למעשה כי כתב הערבות דינו להתבטל בגין אי קיום חובת הגילוי. לא בכדי, בתצהיריהם נזקקים הנתבעים לטיעון של הטעיה ועושק בגין האמור. סימוכין לאבחנה זו ניתן למצוא גם בפסק דינה של כב' השופטת סירוטה בת"א (תל-אביב) 2363/88 בנק הפועלים סניף קלנסווה נ' עבדול חאפז ואח', תקדין מחוזי 93 (1) 469, שם מציין בית המשפט כי אי חובת הגילוי, כמוה כהטעיה וכי "אילו ידע הנתבע את המצב לאשורו לא היה חותם על כתב ערבות זה". דהיינו, נראה שאם הנתבע טוען כי יש לבטל הסכם מכוחו הוא נתבע בגין פגם בכריתתו, הרי הוא מודה בקיומו של ההסכם - אחד מרכיבי התביעה - אלא טוען הוא טענה חיצונית כי יש לבטלו ולכאורה בנסיבות שכאלו, עליו נטל הראיה ובגדר טענת הודאה והדחה. ומכאן, אם נחזור לפסק הדין שנידון לעיל, הרי לאחר שמיעת הראיות וכפי שציינו שופטי הרוב, משלא האמין בית המשפט לדברי פקיד הבנק בדבר אופן הגילוי ועצם הגילוי, אכן מהפן המהותי, מהראוי היה לקבוע כי אכן לא בוצע הגילוי והתוצאה הנלווית בדבר ביטול הערבות. לצורך קביעה שכזו, לא נצרכה קביעה כי מדובר בטענת הודאה והדחה. 6. לאור כל האמור, נראה כי יש לקבל את הבקשה. הטעיהשאלות משפטיות