החלטה 1. א. המשיבה (להלן - "צוקית") תבעה בבית משפט זה את המבקש (הנתבע מס' 3 - להלן - "מרציאנו") ושלוש נתבעות נוספות: אסניר עבודות הנדסה אזרחית בע"מ (הנתבעת מס' 1 - להלן - "אסניר הנדסה"), אסניר הובלות בע"מ (הנתבעת מס' 2 - להלן - "אסניר הובלות") וניר גל הנדסה בע"מ (הנתבעת מס' 4 - להלן - "ניר גל") (ת.א. 1541/99). ב. בבקשה שלפני (בשא 4675/00) עותר מרציאנו להורות על דחיית התביעה כנגדו על הסף בשל העדר עילת תביעה ומחמת חוסר יריבות בינו לבין צוקית. 2. התביעה א. צוקית טענה בתביעתה כי מרציאנו הינו, למיטב ידיעתה, "עובד הנתבעת (היינו, אסניר הנדסה. ע.ג.) ו/או עובד אסניר הובלות ומנהל את עסקי שתיהן גם יחד". ב. צוקית טענה בתביעתה כי אסניר הנדסה ואסניר הובלות, באמצעות מרציאנו, פנו אליה, בחודש 3/98, בהצעה לבצע עבורן עבודה של הקמת שלושה לולים בקיבוץ מגל על שטח של כ13- דונם (להלן - "הפרויקט"). ג. צוקית טענה כי הנתבעות האמורות הציגו בפניה, באמצעות מרציאנו, מצגים והתחייבויות שונים הנוגעים להיקף הפרוייקט, לשיעור הרווח הקבלני האמור להישאר בידיה , למשך הזמן שבו ניתן לסיים את הפרוייקט, ועוד. על סמך האמור לעיל, טענה צוקית, הגיעו הצדדים לכלל הסכם בעל פה. ד. צוקית טענה כי - "ה. במעמד כריתת ההסכם וכן גם בהזדמנויות אחרות לאחר מכן - הנתבע (היינו, מרציאנו. ע.ג.) התחייב באופן אישי שהוא ערב אישית להבטחת הרווח הקבלני המוסכם, התקורה המוסכמת של התובעת מפרוייקט זה וכיסוי כל התשלומים לקבלני המשנה של התובעת, (...). ו. התובעת בקשה להעלות את ההסכמות הנ"ל על הכתב והנתבע מס' 3 הבטיח לה שטיוטת הסכם מפורטת תוכן על ידי הנתבעות ועל ידו ותועבר אל התובעת תוך זמן קצר". ה. צוקית טענה כי בהסתמכה על המצגים וההתחייבויות שנעשו על ידי אסניר הנדסה, אסניר הובלות ומרציאנו, החלה לבצע את הפרוייקט, תוך שהיא מתקשרת לצורך כך עם קבלני משנה שונים ומפעילה אותם ומעסיקה עובדים שכירים שלה באתר הפרוייקט בקיבוץ מגל. ו. בעקבות דרישותיה של צוקית מן הנתבעים 1-3 הומצאה לה טיוטת הסכם. צוקית טענה כי מעיון בטיוטה האמורה, שהומצאה לה כשבועיים לאחר תחילת ביצוע הפרוייקט, התברר לה, בין היתר, כי מסמך זה כולל - "(...) התחייבויות נוספות והגבלות נוספות המיוחסות ו/או הוטלו על התובעת, שכלל לא נזכרו בשלב כריתת החוזה בעל פה לפני תחילת ביצועו, וכי התובעת נדרשת בעצם גם לתת בטחונות וערבויות שונות לביצוע התחייבויותיה כלפי הנתבעות ולפצות את המזמין בסכומי עתק במקרה של איחור. מעבר לכך התברר שטיוטת ההסכם כוללת התחייבויות חדשות של התובעת, שהיו למעשה התחייבויות של הנתבעות כלפי המזמין, שאותן ניסו הנתבעות לגלגל על התובעת (...)". ז. צוקית טענה כי בשל השינויים שהוכנסו לטיוטה בניגוד למוסכם בין הצדדים לא הסכימה לחתום עליה. במכתב ששיגרה צוקית לנתבעים, ביום 25.4.98, הודיעה להם כי הטיוטה האמורה עומדת בסתירה להסכם שגובש בין הצדדים מלכתחילה וכי תהיה מוכנה להמשיך בביצוע הפרוייקט "בתנאי שיישמר לה הרווח הקבלני של 10% מעבר לתקורה, שהובטחו לה, ובתנאי שתוספות וחריגים מעבר להיקף הפרוייקט שעליו דובר מלכתחילה יחושבו בנפרד ויתומחרו וישולמו לתובעת מעבר לסכום הבסיסי שעליו הוסכם עד כה (...)". ח. צוקית הוסיפה וטענה כי יומיים לאחר מכן הופיע מרציאנו בשטח הפרוייקט והתחייב בפניה, "בשמו ובשם הנתבעות גם יחד, להעלות את מחיר הפרוייקט לסך של 1,200,000.- ש"ח וממנו יחושב גם הרווח הקבלני של 10% לתובעת, מעבר להוצאות התקורה שיהיו לה". כן התחייב כי אסניר הנדסה ואסניר הובלות יעבירו לצוקית טיוטת הסכם מתוקנת שבה יכללו התיקונים האמורים לעיל ויושמטו המגבלות וההתחייבויות שהוספו לטיוטת ההסכם הקודמת בניגוד למוסכם. ט. צוקית הוסיפה וטענה כי שלושת הנתבעים האמורים המשיכו להציג לה מצגים "כאילו בכוונתם לקיים את כל ההבטחות וההתחייבויות שניתנו לה, כאמור לעיל". כן המשיך מרציאנו להבטיח לה כי יועבר אליה חוזה מתוקן, כאמור לעיל, ועמד על כך שמרציאנו תמשיך לבצע את העבודה שהוזמנה ממנה. לדבריה - "הנתבע הבטיח שהתובעת לא תפסיד בכל מקרה, גם אם יהיה הדבר כרוך בהפסד הנתבעות ו/או מי מהן". י. צוקית טענה כי לא זו בלבד שאסניר הנדסה ואסניר הובלות פעלו בניגוד למצגים וההתחייבויות שנעשו כלפיה, אלא שהן גם דרשו ממנה לבצע עבודות נוספות מעבר לאלה שהוסכם עליהן מלכתחילה. זאת ועוד, צוקית נאלצה להוסיף למשימותיה מטלה של הכנת תוכניות הרכבת קונסטרוקציה ומכלולים מלאות ומפורטות של הלולים, שלא סופקו לה על ידי הנתבעות "הכל כדי לא לעצור את העבודה שהוזמנה ממנה". יא. צוקית טענה כי "ביצעה את כל המשימות והמטלות והעבודת הנוספות שהנתבעים 1-3 דרשו ממנה לבצע וכן נטלה חלק פעיל בהשלמת התכניות שהנתבעים 1-3 לא סיפקו לה ושבלעדיהן לא ניתן היה להתקדם בביצוע העבודה (...)". יב. בכתב התביעה נטען כי הנתבעות הפרו גם את התחייבותן לממן על חשבונן את כל ההוצאות השוטפות של הפרוייקט. לאור כל האמור לעיל, טענה צוקית, היא נאלצה להודיע לנתבעות, באמצעות מרציאנו, לקראת סוף חודש 7/98 או בתחילת חודש 8/98, על הפסקת עבודתה באתר הפרוייקט. יג. בעקבות האמור לעיל הגיעו לאתר הפרוייקט מרציאנו ומר שי לרר, שהוא המנכ"ל ובעל המניות העיקרי באסניר הנדסה ובאסניר הובלות, "והבטיחו ישירות לקבלני המשנה שאם הם יסכימו להמשיך בעבודה עד לסיומה - אז הם יקבלו את כספם במלואו מהנתבעות. צוקית טענה בתביעתה כי הנתבעים 1 עד 3 לא עמדו גם בהתחייבותם האחרונה הנ"ל ובעקבות כך היא הודיעה למזמין העבודה, קבוץ מגל, ולנתבעים על הפסקת עבודתה באתר. יד. בסופו של דבר, טענה צוקית, כי שולם לה סך של 237,670.- ש"ח בלבד. צוקית טענה בתביעתה כי הנתבעים 1 עד 3, ביחד ולחוד, ניהלו עמה משא ומתן שלא בתום לב שלא בדרך מקובלת ו/או מתוך כוונות הטעיה ותרמית. הם גם הפרו, ביחד ולחוד, את התחייבותיהם ו/או הטעו אותה ו/או הציגו בפניה מצגי שווא בלתי נכונים מתוך כוונה להטעותה ו/או מתוך רשלנות ו/או מתוך חוסר אכפתיות ומתוך ידיעה וכוונה שצוקית תסתמך על מצגים אלה ותתחייב להוצאות לעבודות על סמכם. צוקית הוסיפה וטענה שכתוצאה מהתנהגותם הנ"ל של הנתבעים ו/או מי מהם, נגרמו לה הפסדים ונזקים עקיפים משמעותיים ביותר. על שום כך, קמה והגישה את תביעתה שבה עתרה לשלם לה את יתרת המגיע לה בסך של 1,095,933.- ש"ח. 3. דיון א. טענתו של מרציאנו היא כי מן הדין לסלק את התביעה על הסף בשל כך שהוא רק עובדה של אסניר הנדסה וכי אין לו ומעולם לא היו לו מניות כלשהן בחברה זו. על שום כך, טען מרציאנו, אין לטעון כלפיו כי נהג בחוסר תום לב במשא ומתן שכן הוא עצמו לא היה צד לאותו משא ומתן וכי רק ייצג את אסניר הנדסה. אם בכלל היה חוסר תום לב בניהול המשא ומתן, דבר שהוכחש על ידי מרציאנו, כי אז הוא היה מצד אסניר הנדסה ולא מצידו. מרציאנו טען כי לא מוטלת עליו כל חובת זהירות קונקריטית או מושגית כלפי צוקית. עוד טען מרציאנו כי לא תתכן ערבות שלו לחיוביה של אסניר הנדסה ללא ראשית ראיה בכתב. ב. לאחר ששקלתי את טענות באי כח הצדדים ואת מכלול נסיבות העניין, הגעתי למסקנה כי מן הדין לדחות את הבקשה. ג. הלכה פסוקה היא מקדמת דנא כי השאלה אם כתב תביעה מגלה עילת תביעה אם לאו מוכרעת על פי לשונו של כתב התביעה עצמו, מבלי להזדקק לראיות כלשהן. בית המשפט צריך לשאול עצמו אם, בהנחה שכל העובדות המפורטות בכתב התביעה תוכחנה, יהיה התובע זכאי לסעד המבוקש על ידו אם לאו. שאם התשובה תהיה חיובית, פירוש הדבר שכתב התביעה מגלה עילה ואם אין הדבר כן, הרי שאין כתב התביעה מגלה עילה: ראו ד"ר יואל זוסמן, "סדרי הדין האזרחי", מהדורה שביעית, בעמוד 384. סבורני כי בחינת כתב התביעה שלפני על פי המבחן הנ"ל מוליכה למסקנה שכתב התביעה אכן מגלה עילת תביעה. ד. יש לזכור כי בסופו של דבר לא נערך בענייננו כל הסכם בכתב. כל המצגים וההתחייבויות שנעשו בעקבותיהם נעשו בעל פה. עוד יש לזכור כי חלק מן האחריות שצוקית מייחסת למרציאנו בתביעתה נובעת מן העובדה שבשל המצגים שהציג בפניה ובשל הסתמכותה על דבריו, נקלעה לסיטואציה שבה ביצעה את הפרוייקט בפועל מבלי שייערך כל הסכם בכתב. עקב כך, טענה, נגרמו לה ההפסדים והנזקים הנטענים על ידה. ה. לפיכך, אין מרציאנו יכול להשמע בטענתו כי לא תתכן ערבות לחיוביה של אסניר הנדסה ללא ראשית ראיה בכתב. אדרבא, דווקא מקום שבו לא נערך כל הסכם בכתב, לא יוכל מי שניהל את המשא ומתן בפועל והביא להתקשרות עם הצד שכנגד, לטעון כי אין הוא אחראי למעשים ולמחדלים שבהם היה מעורב ואשר גרמו להפסדים ולנזקים, רק משום שהיה שליח. דווקא מקום שלא נערכו הסכמים כלשהם בכתב, יש להותיר את כל השאלות שבמחלוקת על כנן כדי שתוכרענה לאחר דיון בתובענה גופה. הואיל וההתחייבות העיקרית עצמה נעשתה בעל פה, הרי שגם הערבות לה יכולה להיות בעל פה. עיון בחוק הערבות תשכ"ז1967- מלמד כי החוק אינו דורש כי הערבות תיעשה בכתב דווקא (ראו את הסעיפים 1 ו3- לחוק הערבות). בנסיבות אלה, אין מקום לסילוק התובענה על הסף. ו. הטענות העובדתיות שפורטו בכתב התביעה מצביעות, לכאורה, על מעשי הטעיה ותרמית מכוונים שנעשו בעיקר על יד מרציאנו. כאשר כאלה הם פני הדברים, לא זו בלבד שאין מקום לטענה בדבר העדר עילת תביעה וחוסר יריבות, אלא שניתן לומר כי דווקא מרציאנו הינו אחד מבעלי הדין העיקריים הדרושים לניהול המשפט. אכן, הכלל הוא כי קיימת הפרדה בין אישיותה המשפטית של החברה לבין מנהליה, והמנהלים אינם אחראיים כלפי צד שלישי אשר התקשר בהסכם עם החברה: ע"א 4612/95 איתמר מתתיהו ואח' נגד יהודית שטיל ואח', פד"י נא(4) עמוד 769, בעמוד 790 מול האות א'. אני מוכן לצאת מן ההנחה כי הכלל האמור חל הן על דירקטורים כמשמעותם בדיני התאגידים, והן על מנהלי עסקים שאינם דירקטורים. (טענתו של מרציאנו היא כי הוא מנהל עסקים בלבד ועובד של הנתבעות ואינו דירקטור). ברם, הכלל האמור אינו מעניק לאדם חסינות מפני תביעה אישית נגדו אם יפר את החובות המוטלות עליו על פי דין בדבר ניהול משא ומתן בתום לב, גם אם שימש כשליח בלבד. על פי הנטען בכתב התביעה האמינה צוקית למצגים שהציג לה מרציאנו ופעלה על פיהם. בנסיבות אלה, הלכה היא כי סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי, תשל"ג 1973-) יחול גם על התנהגותו של השליח או של המנהל. כך גם תהיה מוטלת על אותו אדם גם אחריות על פי דיני הנזיקין: ראו לעניין זה את ההלכה שנפסקה בע"א 230/80 פנידר, חברה להשקעות פיתוח ובנין בע"מ ואח' נגד דוד קסטרו, פד"י לה (חלק שני) בעמוד 713. ראוי לציין כי גם בעניין ע"א 4612/95 הנ"ל הושארה פתוחה האפשרות להטיל אחריות אישית על נושא משרה בתאגיד במקרים מסויימים: ראו ע"א 4612/95 הנ"ל, שם, בעמוד 791 מול האות ז'. 4. אחרית דבר לאור כל האמור לעיל אני מורה כדלקמן: א. אני דוחה את הבקשה. ב. אני מחייב את המבקש (הנתבע מספר 3) לשלם למשיבה (התובעת) הוצאות משפט ושכר טירחת עורך דין בסך כולל של 4,000.- ש"ח בתוספת מע"מ כחוק ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. העדר יריבותאישיות משפטית