החלטה 1. א. המשיב (להלן - "הבנק") הגיש לבית משפט זה תובענה בסדר דין מקוצר שבה עתר לחייב את המבקשים (הנתבעים) לשלם לו, יחד ולחוד, סך של 1,347,067.- ש"ח בצירוף ריבית כמפורט בכתב התביעה. (ת.א. 759/99). ב. בבקשה שלפני (בשא 7752/99) עותרים שלושת הנתבעים ליתן להם רשות להתגונן כנגד התביעה. 2. התביעה א. בכתב התביעה נטען כי ביום 17.6.90 או במועד סמוך לכך פתח הבנק למבקשת מס' 1 (להלן - "החברה") חשבון שמספרו 701025 (להלן - "החשבון"). לצורך זה חתמו מורשי החתימה של החברה על כרטיס פתיחת חשבון ועל הסכם תנאים בחשבון עו"ש (הנספחים א' וב' לכתב התביעה). על פי תנאי החשבון התחייבה החברה לשלם לבנק כל סכום שיגיע לו, על פי דרישתו הראשונה, אם וכאשר תתהווה בחשבון יתרה דביטורית, בתוספת ריבית בשיעור המירבי שיהיה נהוג אצל התובע מדי פעם בפעם לגבי משיכות יתר, ריבית שתחושב ותצטבר לקרן בסוף כל רבע של שנת לוח או בסוף תקופה אחרת כפי שיקבע על ידי הבנק מפעם לפעם. ב. הבנק טען בתביעתו כי החשבון הפך לחשבון דביטורי עקב פעולות בנקאיות שונות וכי ביום 15.6.99 עמדה היתרה הדביטורית על סך של 1,347,067.90 ש"ח. ג. עוד נטען בכתב התביעה כי המבקשים 2 ו3- (להלן - "רוברט" ו"ציפורה", לפי העניין), שהינם מנהלי החברה ובעלי עניין בה, ערבו כלפי הבנק, בכתב, לכל חובותיה של החברה ללא הגבלה בסכום (כתב הערבות צורף לכתב התביעה וסומן כנספח "ו"). ד. הבנק הוסיף וטען בתביעתו כי למרות דרישות חוזרות ונשנות מטעמו, לא מילאה החברה אחר התחייבויותיה ולא סילקה את יתרת החובה הנ"ל כפי שנדרשה. על שום כך הוגשה התביעה שבת.א. 759/99 כנגד החברה והערבים להתחייבויותיה. 3. התצהיר שניתן בתמיכה לבקשת הרשות להתגונן מלכתחילה נתמכה בקשת הרשות להתגונן בתצהירה של ציפורה. ברם, יום לפני המועד שנקבע לדיון בבקשה הגישו המבקשים, בהסכמת בא כח הבנק, תצהיר זהה לתצהירה הנ"ל של ציפורה, כשהוא חתום על ידי רוברט. בפתח הישיבה שנקבעה לשמיעת הבקשה הצהיר בא כח המבקשים לפרוטוקול לאמור: "הואיל והמצהירה גב' ציפורה רוט נמצאת בחו"ל, הגשנו אתמול תצהיר זהה לחלוטין שנערך על ידי רוברט רוט ותצהיר זה בא במקום תצהירה של גב' ציפורה רוט ורק תצהיר זה יחייב לעניין בקשת הרשות להתגונן. הנספחים לתצהיר של גב' רוט זהים לחלוטין לנספחים של תצהיר זה, למעט שינוייםבין זכר לנקבה, התצהיר הוא זהה". בא כח הבנק לא התנגד לאמור לעיל, וחקר את רוברט בחקירה נגדית על תצהירו. 4. נימוקי הגנתם של המבקשים א. טענתם העיקרית של המבקשים היא כי - "יתרת החוב בגינה הוגשה התובענה נגד החברה והערבים לה, יסודה בטיפול כושל של הבנק בהוצאת ערבויות בנקאיות לפי בקשת החברה. עובדה זו חייבה את הבנק לשלם את אותן ערבויות, כאשר בו זמנית הבנק מחייב את חשבון החברה בגין פרעון הערבויות תוך יצירת החוב שהבנק תובע בתביעה זו, הכל ללא זכות לכך (...)". ב. החברה, כך הצהיר רוברט בתצהירו, היא חברה קבלנית לעבודות פיתוח תשתית ובניה. רוברט הצהיר כי במהלך שנת 1997 חתמה החברה על הסכמים עם אפיק הצפון השקעות בע"מ (להלן - "אפיק הצפון") ועם פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבניה בע"מ (להלן - "פרידמן חכשורי"). בהסכם עם אפיק הצפון התחייבה החברה לבצע בניית פרויקט הכולל 76 יחידות מגורים ב8- מבנים בשכונת עין שרה בנהריה; בהסכם עם פרידמן חכשורי התחייבה החברה לבצע עבור פרידמן חכשורי עבודות תשתית ופיתוח באתר דוברת. בשני ההסכמים, טען רוברט בתצהירו, התחייבה החברה למסור לצדדים להתקשרות עמה ערבויות ביצוע בנקאיות. בהסכם עם אפיק הצפון הוסכם כי החברה תתן ערבויות ביצוע בנקאיות בשיעור של 5% מן התמורה המוסכמת לכל אחד משלושת שלבי הבניה; בהסכם עם פרידמן חכשורי הוסכם כי החברה תמסור ערבות ביצוע בנקאית בשיעור של 5% מן התמורה. ג. רוברט הצהיר, ביחס לערבות שצריכה היתה להמסר לאפיק הצפון, כי ביום 15.4.97 "פניתי לבנק והסברתי כי דרושה לחברה ערבות ביצוע בשיעור של 5% מהתמורה מוסכמת עבור שלב א', כלומר: ערבות בגובה של 350,000.- ש"ח (קרן) וכי החברה מבקשת שהבנק ינפיק את ערבות הביצוע הנ"ל" (ההדגשה שלי. ע.ג.). ביחס לערבות שצריכה היתה להמסר לפרידמן חכשורי הצהיר רוברט כי ביום 4.9.97 "פניתי לבנק והסברתי כי דרושה לחברה ערבות ביצוע בשיעור של 5% מהתמורה הכוללת (...) כלומר, ערבות בגובה של 305,000.- ש"ח (קרן) וכי החברה מבקשת שהבנק ינפיק את ערבות הביצוע הנ"ל". (ההדגשה שלי. ע.ג.). ד. רוברט הצהיר כי - "בשני המקרים המתוארים לעיל, בקשתי מהפקידים שטיפלו בבקשה להוצאת הערבות כי החברה מעוניינת בהוצאת ערבות ביצוע. אולם, לא היו לי אז הכלים הדרושים להבין כיצד צריך להיות מנוסח כתב ערבות ביצוע, כפי שבקשתי לקבל". רוברט גולל בתצהירו את נסיבות הפניה בבקשה להוצאת ערבויות הביצוע, את האופן שבו טופלו פניותיו על ידי פקידי הבנק, את מילוי טופסי הבנק בידי הפקידים, את חתימתו בשם החברה על הבקשות להוצאת הערבויות ואת קבלת הערבויות לידיו לאחר שהוכנו. לדבריו - "משך כל הטיפול בהוצאת הערבויות הנ"ל בבנק, היה לי ברור שהערבויות שהחברה תקבל הינן ערבויות ביצוע, כמשמעותו המדוברת של ביטוי זה, שלפי הבנתי וידיעתי פירושו כי דרישת התשלום של הערבות מותנית בהוכחת אי ביצוע העבודה על ידי החברה לפי ההסכמים הנ"ל". רוברט הצהיר כי לא קבל מפקידי הבנק, קודם להוצאת הערבויות ובעת קבלתן, כל הסבר בדבר טיבן של הערבויות שהוצאו. כך גם לא נאמר לו כלל כי פרעון הערבויות שנמסרו לידיו אינו מותנה בתנאי וכי מדובר, למעשה, בערבויות אוטונומיות. לדבריו, לא ידע כלל על קיומו של הביטוי ערבות אוטונומית, ומשמעותו של ביטוי זה התגלתה לו רק מאוחר יותר. ה. רוברט הצהיר כי בטופס הבקשה להוצאת הערבות הבנקאית עבור פרידמן חכשורי ציין פקיד הבנק את עמלת הבנק בגין הוצאת הערבות בשיעור של 2.5%. לדבריו - "(...) בעת מילוי טופס הבקשה לא היתה כל משמעות בעיני לשיעור עמלה זה, אך כיום, לאחר שהוסברה לי משמעות הדבר על ידי עו"ד משה שפורן, אני יודע, כי זהו שיעור העמלה שאותו מחייב הבנק בגין הוצאת ערבות ביצוע, וזהו גם שיעור העמלה עליו הוסכם עם הבנק לצורך הנפקת ערבויות ביצוע. שיעור זה הינו שיעור עמלה נמוך יותר משיעור העמלה שאותו גובה הבנק בהוצאת ערבות בנקאית אוטונומית". (ההדגשה שלי. ע.ג.). ואמנם, עיון בנספח ג' לבקשת הרשות להתגונן ("בקשה להוצאת ערבות בנקאית") מלמד כי שיעור העמלה שצויין בטופס הוא 2.5%. ו. רוברט הצהיר כי למרות שהחברה עמדה בהתחייבויותיה כלפי אפיק הצפון וכלפי פרידמן חכשורי דרשו השתיים מן הבנק את פרעון הערבויות, וכל מאמציה של החברה למנוע זאת נכשלו: הבנק פרע את הערבויות וחייב את חשבונה של החברה בהתאם. לדברי רוברט - "כשלונה של החברה למנוע את פרעון הערבויות הנ"ל נבע עקב נוסחן הבלתי מותנה של הערבויות והעובדה שהבנק הוציא ערבויות אלו במקום להוציא ערבויות שפרעונן מותנה בהוכחת אי ביצוע העבודות על ידי החברה, כפי שהיה עליו לעשות". ז. רוברט הצהיר כי לא זו בלבד שהערבויות הבנקאיות מומשו וחשבונה של החברה חוייב בסכומים שהיו נקובים בהן, אלא שלחברה נגרמו נזקים רבים נוספים: מסגרת האשראי המאושרת של החברה בחשבונה בבנק היתה בגובה של 600,000.- ש"ח. ואולם - "51. (...) חיוב חשבונה של החברה בגין תשלום הערבויות על ידי הבנק ומבלי שהיה הבנק זכאי לחיוב האמור, גרם לחריגה של החשבון ממסגרת האשראי המאושרת של חשבון החברה. החשבון היה בחריגה גם לאחר שהבנק הזרים מיוזמתו את הבטחונות שנועדו לערבות של אפיק הצפון. בעקבות חריגה זו, הבנק סירב לפרוע שיקים רבים שמסרה החברה, בעיקר לספקים ולקבלני משנה העובדים עבורה באתרי הבניה, ועל כן הוחזרו שיקים אלה על ידי הבנק. 52. (...) 53. סירובו של הבנק לפרוע את השיקים האמורים לעיל ונוספים שאותם מסרה החברה בעיקר לספקים ולקבלני משנה העובדים עבורה באתרי הבנייה של החברה - גרם להפסקת עבודתם של קבלני המשנה ועצירת אספקת חומרים לאתרים על ידי הפסקים. עובדה זו גרמה להעדר יכולת של החברה לעמוד בהתחייבויות שנטלה על עצמה כלפי מזמיני העבודות באתרים שיפורטו להלן ולאי סיום ביצוע העבודות באתרים. התוצאה המתבקשת ממילא היתה, כי מזמיני העבודות לא שילמו לחברה עבור עבודות שביצעה עבורם וחלקן אף הפסיקו את עבודתה של החברה באתרים ונישולה מהפרוייקטים שבהן עבדה החברה. מעשיו ומחדליו של הבנק גרמו איפוא לחברה נזקים רבים בסך כולל של 4,183,000.- ש"ח, שהם סך החשבונות המאושרים של החברה באתרי הבנייה שבהם עבדה ושלא שולמו לחברה, אשר הנתבעים מקזזים מסכום התביעה של הבנק בתובענה זו. פירוט הנזקים שנגרמו לחברה בעקבות הפסקת פעילותה של החברה באתרי הבנייה, ואשר הנתבעים מקזזים מסכום תביעה זו, מסומן כנספח כב ומצורף לתצהיר זה כחלק בלתי נפרד הימנו". 5. דיון א. בפתח הדיון בבקשה הבהיר בא כוחם המלומד של המבקשים, עו"ד מ. שפורן, שכנגד החברה ניתן בינתיים צו פירוק. בא כח המבקשים לא ציין אם בית המשפט של פירוק התיר לו להמשיך ולייצג את החברה במסגרת בקשת הרשות להתגונן. ב. בפתח חלק זה של החלטתי אני רואה לעמוד על דרך טיעונו של בא כח המבקשים המלומד בסיכומיו, בהתייחסו ל"תצהירים" או ל"תצהירי המבקשים", בלשון רבים, ובאומרו, למשל, "כפי שפורט בתצהירי המבקשים (...)". חוששני כי לא היה כל יסוד לדרך טיעון זו: לאור הצהרתו של בא כח המבקשים, בפתח הדיון בבקשה, כמצוטט לעיל, הרי שבפני בית המשפט מונח, בנסיבות העניין, תצהיר אחד בלבד, והוא תצהירו של רוברט, כאמור לעיל. ג. אין מחלוקת בין הצדדים על כך שהערבויות שהוצאו על ידי הבנק היו ערבויות אוטונומיות. כך גם אין מחלוקת על כך שעל פי נוסחן של הערבויות מחוייב היה הבנק לפורען עם דרישת המוטבים על פיהן, וגם לא על כך שהערבויות נפרעו בפועל. מחלוקת נטושה בין הצדדים באשר לשאלה אם הערבויות שהוצאו על ידי הבנק נוסחו כמבוקש על ידי החברה או באופן שונה ממה שנתבקש. טענתו של הבנק היא כי הערבויות שהמציא לחברה היו בנוסח האמור לעיל, משום שזה היה הנוסח שנתבקש על ידה. ד. לאחר עיון בטענות באי כח הצדדים ובמכלול נסיבות העניין, הגעתי למסקנה כי מן הדין לקבל את הבקשה וליתן למבקשים רשות להתגונן כנגד התביעה. ה. כשלעצמי, אין בלבי ספק כי הטענות שפורטו בתצהירו של רוברט, כאמור לעיל, מהוות הגנה כנגד התביעה. שהרי אם תוכחנה הטענות כנכונות ובית המשפט ישתית עליהן את פסק דינו, תהיה החברה זכאית לקזז את הפסדיה ונזקיה כנגד יתרת החובה שבחשבונה האמור. אכן, לא נעלם מעיני כי רוברט לא היה זה שפנה אל הבנק ובקש את ערבויות הביצוע, כנטען. רוברט לא הכחיש כי ציפורה היא שטפלה בכל הנושאים הכספיים, לרבות הסדרת נושא הבטחונות תמורת ערבויות. הן ציפורה והן רוברט היו מנהלים בחברה ולדברי רוברט "היא אחראית על הכספים ואני על הצד הקבלני". (עמ' 4 לפרוטוקול). אמנם כן, עובדה זו משמיטה את הקרקע מתחת לדברי רוברט כי הוא זה שפנה ובקש מן הבנק את ערבויות הביצוע. ממילא, על כן, אין רוברט יכול להעיד על נסיבות הזמנת הערבויות ולבסס בעדותו את הטענה על כך שהבנק הנפיק ערבויות שונות מאלו שהוזמנו בפועל. ברם, איני סבור כי ניתן לומר, בנסיבות העניין שלפני, כי הגנתם של המבקשים הגנת בדים היא הנדחית מניה וביה. עובדה היא שטענתו של רוברט על כך שהבנק גבה מן החברה, בגין הערבויות שהנפיק, עמלה בשיעור של 2.5% בלבד, בעוד שהעמלה עבור ערבות אוטונומית היא גבוהה יותר לא נסתרה. אדרבא, לא רק נספח ג' לבקשת הרשות להתגונן מלמד על שיעור העמלה האמור (ביחס לערבות שהוצאה לפרידמן חכשורי) אלא שהבנק צרף לתגובתו בכתב גם את הבקשה להוצאת הערבות שנמסרה לאפיק הצפון (נספח ד' לתגובה). ו. אודה על האמת, הגנתם הנ"ל של המבקשים עומדת על כרעי תרנגולת, לאור נוסח הערבות הבנקאית שצורף למכתבה של החברה אל הבנק מיום 15.4.97 (נספח ג' לתגובתו של הבנק). זאת, משום שלמכתב האמור צורף נוסח ערבות בנקאית אוטונומית (שהוא נוסח הערבות שצורף כנספח יד' להסכם שבין החברה לבין אפיק הצפון ). ברם, הלכה היא כי שלב הדיון בבקשת הרשות להתגונן אינו יכול לבוא במקום המשפט עצמו, וכל שעל הנתבע להראות בשלב זה, הוא כי יש בפיו הגנה אפשרית, ולו בדוחק, שאם תוכח, יהיה בה כדי להביא לדחיית התביעה כנגדו. (ראו ד"ר יואל זוסמן, "סדרי הדין האזרחי", מהדורה שביעית בעריכת ד"ר שלמה לוין, פיסקאות 534-535, בעמ' 675-677). סבורני כי בקשתם של המבקשים עומדת בתנאי האמור. על שום כך מן הדין ליתן להם רשות להתגונן מפני התביעה. 6. אחרית דבר לאור כל האמור לעיל, אני מורה כדלקמן: אני נותן למבקשים רשות להתגונן כנגד התביעה. הואיל וכנגד החברה ניתן צו פירוק, הרי שהמשך ניהול התובענה כנגד החברה מותנה באישורו של בית המשפט של פירוק להמשך ההליכים כנגדה. עניין ההוצאות יידון בסוף הדרך. בקשת רשות להתגונןבנק