פסק דין א. כללי א.1 זהו ערעור על החלטת כב' הרשמת מ. וולפסון, מיום 27.9.99, אשר ניתנה במסגרת דיון בבקשה לרשות להגן שהגיש המערער, בבש"א 649/98, ת.א. 1266/98, כנגד תביעה שהוגשה נגדו, בסדר דין מקוצר, לפינוי מקרקעין המוחזקים על ידו. המערער קיבל רשות להתגונן בטענת הגנה אחת, מתוך טענות שהעלה בבקשתו ואף זאת, בכפוף להפקדת ערובה בסך 50,000 ש"ח, כפי שיפורט להלן. א.2 הערעור מופנה כנגד החלטת כבוד הרשמת, לפיה ניתנה למערער רשות להתגונן, אך ורק בטענה, לפיה נציגי ועד המשיב התחייבו כלפיו, בעל פה, כי ימשיך להחזיק במקרקעין, לאורך תקופה בת 15 שנים, מיום מתן ההתחייבות, בשנת 98. כמו כן, מלין המערער על ההחלטה, על פיה חוייב בהפקדת סך של 50,000 ש"ח, כתנאי לקבלת הרשות להתגונן. א.3 בקליפת האגוז, להלן העובדות הדרושות לבירור הערעור; בתאריך 11.6.98 הגיש המשיב, אגודה שיתופית בע"מ, מושב שדה עוזיה, תביעה בסדר דין מקוצר, לפינויו של המערער ממקרקעין המוחזקים על ידו, בכניסה הדרומית למושב. א.4 בבקשת רשות להתגונן, שהוגשה מטעם המערער, טען האחרון כי הוא מחזיק במקרקעין עפ"י הסכם בעל פה, אשר נכרת בינו לבין חברי ועד המושב, לפיו הוארך חוזה שכירות קודם, שנכרת בכתב, בין אחיו לבין המשיב, מתאריך 7.9.88. המערער טוען כי חוזה זה הוארך לתקופה של 5 שנים מיום 1.10.98 וכי הוא נכנס בנעלי אחיו, במסגרת חוזה זה. א.5 את טענתו סומך המערער על דמי שכירות ששילם למשיב, לאורך התקופה הנטענת, אשר בגינם הוציא המשיב חשבוניות מס. א.6 טענת ההגנה, אשר בעטייה ניתנה למערער הרשות להתגונן, הינה כי במהלך השנים משנת 95 ואילך, הבטיחו לו נציגי ועד המושב, מספר פעמים, בהזדמנויות שונות , כי יוכל להמשיך ולהחזיק במקרקעין, בשכירות עד לשנת 2010 וכי בהסתמך על הבטחה זו, השביח המערער את המקרקעין. א.7 טענת הגנה נוספת אשר הייתה בפי המערער ונדחתה - הייתה כי רכש זכויות דיירות מוגנת במקרקעין ולפיכך, המשיב מנוע מלדרוש את פינויו. א.8 בהחלטה ארוכה ומפורטת, דחתה כב' הרשמת את טענת המערער, בכל הנוגע לדיירות מוגנת, לכאורה שרכש במקרקעין. כב' הרשמת העלתה נימוקים שונים, אשר כל אחד מהם , כשלעצמו, די בו כדי לדחות את טענת המערער ביחס לדיירות המוגנת, הנטענת על ידו. בנסיבות אלו, נחה דעתי כי החלטת כב' הרשמת, בעניין זה - מונחת על אדנות מוצקים ואין להתערב בה או לשנותה. א.9 באשר לטענת המערער, לפיה הוא מחזיק במקרקעין, מכוח הסכם בעל פה, אשר העניק לו זכויות להמשיך ולהחזיק במקרקעין, לאורך תקופה של 15 שנים - כב' הרשמת קבעה בהחלטתה, כי על אף שהטענה מעורפלת ונעדרת יסודות של ממש- די בה כדי להעניק למערער רשות להתגונן. ברם, נוכח חולשתה של הטענה, התנתה כב' הרשמת, את מתן הרשות להגן, בהפקדת סך של 50,000 ש"ח. עיקר חציו של הערעור מכוונים לחלק זה בהחלטת כב' הרשמת. א.10. ב"כ המשיב עתר לדחיית הערעור, אשר לטענתו, הינו חסר יסוד. לשיטתו, הפקדת סך של 50,000 ש"ח, הינה סבירה בנסיבות העניין, נוכח הנזק שהמערער עלול לגרום למשיב, בעצם המשך החזקתו במקרקעין, לאורך תקופה. באשר ליתר חלקי הערעור, טען ב"כ המשיב כי, אין בהם ממש וכי החלטת כב' הרשמת מנומקת היטב ובדין יסודה. א.11 לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ועיינתי בסיכומיהם ובעיקרי הטיעון, נחה דעתי, כי אין מקום להתערב בהחלטת כב' הרשמת, למעט גובה סכום ההפקדה שנקבע על ידה. א.12 מקובלת עלי קביעת כב' הרשמת, לפיה, טענת המערער, בכל הנוגע להארכת חוזה השכירות, לכאורה, שהיה בינו לבין המשיב, לתקופה של 15 שנה באמצעות הסכם בעל פה - אינה מבוססת כדבעי. לכאורה, מדובר בחוזה שכירות במקרקעין, לתקופה ארוכת טווח, בת 15 שנה. חזקה על המשיב, כי על פי התקנון המחייב אותו, בהיותו אגודה שיתופית בע"מ, היה עליו לערוך חוזה מעין זה בכתב ולהעבירו לאישור חברי האגודה ו/או חברי הועד. עם זאת, הואיל ובשלב הדיון בו אנו מצויים , די בטענת הגנה דחוקה - מן הדין ליתן למערער רשות להתגונן, כפי שאכן נעשה. דא עקא, על פני הדברים, ספק רב אם יעלה ביד המערער להרים את הנטל המוטל עליו להוכיח את טענתו. א.13 בנסיבות אלו, החלטת כב' הרשמת, לחייב את המערער בהפקדת סכום כספי, להבטחת נזקי המשיב - איננה משוללת יסוד. עם זאת , מקובלת עלי הטענה , כי אין להטיל על המערער סכום, אשר יהא בו כדי להפקיע את הרשות שניתנה לו להתגונן, בהעדר יכולת כלכלית להפקדת פיקדון . על הסכום להיות סביר בנסיבות העניין. א.14 לפיכך, לנוכח חולשת טענות המשיב מחד וזכותו לקיים את ההליך מאידך- הגעתי לכלל מסקנה, כי יש מקום להפחית את סכום ההפקדה ולהעמידו על הסך של 35,000 ש"ח. א.15 באשר לטענת המערער, כי היה על כב' הרשמת להעתר לבקשתו, להגיש כתב הגנה ועימו תביעה נגדית - אין לקבלה . כב' הרשמת עמדה בהרחבה על הקושי העומד ביסוד טענת ההגנה, אשר בפי המשיב. בנסיבות אלו, היא הגבילה את הדיון , לטענה היחידה, אשר לכאורה, היה בה משום הגנה בדוחק. באמצעות מתן היתר להגיש כתב הגנה ותביעה נגדית - תיעשה החלטת כב' הרשמת, אשר בדין יסודה, לפלסתר. שהרי עם הגשת כתב הגנה - המערער היה רשאי להרחיב את היריעה ואת חזית המריבה. מיותר לציין כי בפני המערער פתוחה הדרך להגיש תובענה בגין נזקיו הנטענים, אם יחפוץ לעשות בכך. יוצא, איפוא, כי החלטת כב' הרשמת לא פגעה בזכות מזכויותיו של המשיב. אשר על כן, למעט סכום ההפקדה אשר הופחת לסך של 35,000 ש"ח - יתר חלקי החלטת כב' הרשמת יישארו על כנם. א.16 בהתחשב בתוצאות הערעור, אין צו להוצאות. זכות ערעור תוך 45 יום לביהמ"ש המחוזי בבאר-שבע. סדר דין מקוצרמקרקעיןפינוי מקרקעיןפינוי