האם פסק בורר מהווה מעשה בית דין ?

פסק דין 1. זהו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (השופטת ר' שלו-גרטל), שפסק שיש מקום לדחות את התביעה שהגישו המערערים נגד המשיב מחמת מעשה בית דין על יסוד פסק בורר שאושר כדין בסכסוך שבין הצדדים. המערערים והמשיב מנהלים במשך שנים ארוכות הליכי בוררות עקב סכסוכים ביניהם, בכל הנוגע לזכויותיהם בעיזבון אביהם המנוח צבי מזרחי ז"ל ובמניותיהם בחברת טירת צבי לבניין בע"מ (בפירוק). 2. בפסק הבורר , שניתן ביום 15.8.90, אישר הבורר עו"ד י' לומברוזו את עיקרי הפשרה שאליה הגיעו הצדדים, כדלקמן: "(1) יעקב מזרחי [המשיב] רוכש את מניותיו של יצחק מזרחי [המערער 1] במחיר המבוסס על השומות שהוכנו ע"י השמאי עזרא אשר מונה ע"י הבורר - כאשר מסך השומה הכולל (ללא הדירות) יופחתו החובות הסופיים של החברה, כפי שנקבע במאזן הסופי שיוכן ע"י המפרק ויאושר ע"י רואה החשבון של החברה. (2) על הסכום שיתקבל מחיסור הפסיבה מהאקטיבה כאמור לעיל, יוסיף יעקב מזרחי 10%". הבורר התייחס גם לשאלת שכרו של המפרק, וקבע שמאחר שעניין זה נדון בבית המשפט - הוא לא מביא בחשבון את נושא שכרו בעת קביעת שווי מניות החברה. ברם, מאחר שהמפרק הגיש תביעה לשכרו בגין הפירוק בסך של 231,650 דולר, קבע הבורר שסכום זה ישמש יסוד להתחשבנות בין הצדדים בכל הנוגע לשווי המניות, וכי הצדדים יתנו ביטחונות הדדיים במקרה שסכום זה יעלה או יפחת מהחיוב שנקבע כאמור. 3. ביום 31.3.96 נתן כב' השופט דוד חשין בתיק פירוק 442/78 (בקשה 232/94) החלטה, לפיה בעקבות המלצתו של בית המשפט והסכמת הצדדים ישולם למפרק החברה עבור פעולותיו ותפקידיו כמפרק החברה סך של 475,000 ש"ח בתוספת 80% מתוך המע"מ על סכום זה. חרף אמות המידה שקבע הבורר להערכת שווי המניות, לא הגיעו הצדדים לידי הסכמה ביניהם בכל הנוגע לאופן החישוב של סכום זה והשלכותיו על שווי המניות. המערערים הגישו לבית המשפט תביעה נגד המשיב שלפיה, לאור פסיקת כב' השופט דוד חשין, באשר לשכרו של המפרק, חייב המשיב להחזיר למערערים את הסכומים הנקובים בכתב התביעה. המשיב ביקש למחוק את התביעה בטענה של מעשה בית דין, וכאמור נעתר בית המשפט קמא לטענה ודחה את התביעה. בית המשפט קמא פסק שמדובר בעילות זהות, באותם הצדדים ובאותן עובדות. עוד ציין בית המשפט, כי מאחר שהבורר התייחס בפסק דינו במפורש לטענות בנוגע לשוויין של המניות - הרי קם השתק פלוגתא, ולכן, גם מטעם זה, דין התביעה להידחות. 4. סבורים אנו שנפלה טעות בפסק דינו של בית המשפט קמא. המערערים לא היו פונים לבית המשפט קמא לולא הייתה מחלוקת ביניהם בשאלה כיצד יש לחשב את שווי המניות, לאור החלטתו של השופט דוד חשין, ומכיוון שלא הגיעו להסכמה בשאלה זו - נאלצו המערערים לפנות לבית המשפט על מנת שידון בדבר. השינוי בנסיבות מצמיח עילת תביעה חדשה שמעשה בית דין אינו חל עליה (זלצמן מעשה בית דין בהליך אזרחי (תשנ"א) עמ' 35). אפילו היה מעשה בית דין, ניתן לסטות ממנו כאשר הצדק מחייב זאת (ע"א 5610/93 זלסקי נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה, ראשון לציון, פ"ד נא (1) 68, 97). 5. למעלה מן הצורך נוסיף כי יתכן והיה מקום לפנות בתחילה לבורר בשאלה זו, אך מאחר שהמשיב לא עורר טענה זו בפני בית המשפט קמא - אין מנוס אלא להחזיר את התיק לבית המשפט קמא על מנת שידון בסכסוך זה לגופו. 6. הערעור מתקבל. המשיב ישלם למערערים הוצאות בסך של 15,000 ש"ח בצירוף מע"מ ובצירוף ריבית והצמדה כדין. יישוב סכסוכיםמעשה בית דיןבוררשאלות משפטיות