פסק דין 1. ההליך הדיון בתובענה דנן חולק למספר שלבים, כאשר בתחילתו נידונה בקשת התובעת בבש"א ארועית שווק ויצוא 1993 בע"מ (להלן: "ארועית") למתן צו מניעה זמני האוסר על הנתבעות להפר את המדגמים הרשומים של התובעת, לגבי מוטות לדגלים. ביום 6.5.97 נעתר כב' השופט גריל לבקשה ונתן את הצו הזמני המבוקש. ביום 29/3/98 הגישה ארועית בקשה בהמר' 2917/98 לפי פקודת בזיון ביהמ"ש כנגד הנתבע 1 באשר לטענתה ממשיך האחרון להפר את המדגמים שלה וזאת חרף צו המניעה הזמני שהוצא. גם לבקשה זו נעתר ביהמ"ש. ביום 11/2/99 הפכתי את צו המניעה הזמני לצו מניעה קבוע לאחר שדחיתי את רוב טענותיו של הנתבע 1, מר רוני יאיר (להלן: "רוני"). עם זאת, צומצם היקפו של צו המניעה הזמני ונקבע, כי הדגל המיוצר ע"י רוני עם מגן דוד ושלגביו נרשם בשם רוני מדגם מס' 277762, אינו מפר את המדגמים של התובעת. לאחר שנקבעה עצם קיומה של ההפרה ע"י רוני, נותרה בעינה שאלת הפיצוי, שעל רוני לשלם לארועית בגין הפרת המדגמים של ארועית. בפסה"ד החלקי הוריתי לרוני להגיש דו"ח מלא מאושר ע"י רו"ח על כל המכירות המפירות שנעשו על ידו במישרין או בעקיפין, לרבות מחיר המכירה והרווח שהופק. בהתאם להחלטה זו הוגש דו"ח ע"י רו"ח מטעם רוני וזאת על מנת שניתן יהיה לדעת את כמות המכירות והרווחים שהופקו ע"י רוני בתקופה שהפר את המדגמים של ארועית. בדיון מיום 9/2/00 נקבע כי רוני יגיש תצהיר בתמיכה לדו"ח הנ"ל וכמו כן יביא במועד שמיעת הראיות את כל החשבוניות וכל מסמך אחר עליו מתבסס הדו"ח. 2. טענות התובעת דו"ח הרו"ח שהוגש ע"י רוני לא תואם את החלטת ביהמ"ש באשר הנו למעשה העלאה על הכתב ע"י רואה החשבון של רוני את הנתונים שהועברו לו ע"י רוני ולא מהווה בדיקה מעמיקה של כל החשבוניות, ההזמנות, תעודות המשלוח, חשבונות, קבלות, שטרי המטען וכיוצ"ב. ואף לדיון הוכחות לא טרח רוני להביא את כל הנתונים הללו וזאת למרות שביהמ"ש ביום 9/2/00 ציוה עליו להביא אותם. מדובר בדו"ח סלקטיבי, שאינו כולל נתונים רבים, ואף אחד לא יכול לדעת כמה רכישות בוצעו בפועל, באשר הכל מסתמך על נתונים שהועברו ע"י רוני עצמו לרואה החשבון. הנתבע עצמו אמר לנציגי ארועית (ראה תצהירי שמעוני וברון נציגי התובעת) כי בשנת 1997 מכר כ 300,000 עד 400,000 יחידות של מוטות דגלים לקראת יום העצמאות שחל באותה שנה. אף בהמשך בשנת 1998 המשיך רוני ואמר באזני חוקר מטעם ארועית כי "רק יום קודם מכר למישהו 150,000 יחידות" (ראה סע' 4 לתצהירו של מר משה כהן). אף זו, בדיון מיום 8/11/98 בעת שניסה ביהמ"ש להגיע לפשרה בין הצדדים דיבר רוני על כמויות של 500,000 ו 600,000 דגלים בתקופה שלפני יום העצמאות. הנתבע טוען כי המכירות המצויינות בדו"ח הרו"ח כוללות ברב המקרים מכירות של המוט עם הדגל עצמו והרי הדגל אינו מפר ואין להתחשב ברווחים שהופקו הימנו, אך לא צרף את רשומוני הייבוא של הדגלים וזאת למרות שהצהיר כי הדגלים עצמם מיובאים מסין אלא בחר אחת החשבונים והחליט שהיא תהווה את הבסיס לחשוב כולו. אף זו, רוני הודה כי אינו מייצר את הדגלים בעצמו אלא רוכש אותם מיצרנים אחרים והרי יכול היה לצרף תעודות משלוח או חשבוניות הכוללות את כל הפרטים הנוגעים לאספקה כזו של מוטות דא עקא, בחר משום מה לא לעשות כן. המנעות רוני מלהביא את הראיות הנ"ל מחייבת את המסקנה כי רוני העלים מביהמ"ש מכירות נוספות של דגלים. בנוסף לכל האמור לעיל הרי שרווח של כ 4,000 ש"ח בתקופה של כ 5 חודשים אינו נראה בכלל ראלי באשר הנתבעת לא הייתה מתחילה מנהלת הליכים משפטיים כה ארוכים בשל רווח כה זעום. לכן טוענת ארועית כי יש לחשב את רווחי רוני לפי כמות של 1,500,000 מוטות והיא תובעת שני סוגים של פיצוי: א. רווח שנמנע ממנה בגלל המכירות של רוני (להלן: "מניעת רווח"). ב. הסכום בו התעשר רוני על חשבון הנתבעת (להלן: "ההתעשרות"). את הפיצוי בגין מניעת רווח, הרי מחשבת התובעת לפי רווח של 55 אג' למוט (הרווח הנטען ע"י מנהלה) וסה"כ 825,000 ש"ח, ואילו את ההתעשרות מחשבת התובעת לפי מתח רווחים של 20 אג' למוט (הרווח הנטען ע"י רוני בתצהירו) וסה"כ 285,000 ש"ח. 3. טענות רוני. לגישת רוני, לצורך חישוב הפיצוי, הרי תקופת ההפרה שהיא בת כחצי שנה, מתחילה בראשית שנת 1997 ומסתיימת בחודש מאי באותה שנה, זאת בשים לב לכך שייצור המוטות החל בסוף שנת 1996 לאחר שהובאו התבניות מרומניה ע"י רוני וצו המניעה הזמני ניתן בחודש מאי 1997. על רוני לא הוטלה החובה להגיש דו"ח לגבי שנת 1998, וזאת מכיוון שבשנה זו אם נמכרו דגלים הרי שהם מהסוג שאינו מפר את המדגמים של התובעת. אין בסיס לטענות התובעת כאילו המכירות נמשכו לאורך כ 4 שנים. רוני, עמד בצו שהוטל עליו ע"י ביהמ"ש והגיש דו"ח מפורט שכלל את כל המכירות המפרות שנעשו על ידו במישרין ובעקיפין. כמו כן, הגיש תצהיר עליו נחקר ארוכות. לפי הדו"ח הוא הרוויח בתקופה של כחצי שנה 3,802 ש"ח. סכום זה הוא סביר לתקופה כה קצרה שרובה ככולה אינה כוללת את "עונת הדגלים" הסמוכה ליום העצמאות והרי בשל כך הייתה להוטה ארועית להוציא צו מניעה זמני כנגד רוני. בניגוד לטענת ארועית הגיש רוני את רשומון היבוא של הדגלים, אך לא ניתן ללמוד המנו דבר באשר אין הוא רלוונטי כלל לגבי המוטות המפרים. ארועית יכולה הייתה להזמין את רואה החשבון שערך את הדו"ח לחקירה ו/או לדרוש ממנו להגיש תצהיר אך בחרה שלא לעשות כן. ארועית בחרה להסתמך בטענותיה על תצהירי החוקרים, שנפסלו ע"י ביהמ"ש בגין העובדה שהמצהירים לא הגיעו לחקירה. הגדילה ארועית לעשות כאשר הסתמכה בטענותיה על ההתרברבויות העסקיות של רוני באשר לרווחיו במהלך מו"מ לפשרה שהתקיים בביהמ"ש ובעת מו"מ למכירת דגלים, הדברים שנאמרו נאמרו לצורכי מו"מ לפשרה ועל כן אין הם קבילים בשלב זה. אך סביר הוא, כי אדם המנהל מו"מ לפשרה במסגרתו מתבקש הוא לחדול כליל מלייצר את הדגלים יתרברב ויציג בפני הצד שכנגד תמונה לפיה הוא מוכר כמות גדולה הרבה יותר מזו שאכן הוא מוכר בפועל על מנת לזכות בתמורה ראויה. זאת ועוד, ארועית עצמה המעידה על עצמה שאינה חברה קטנה אלא חברה ממוצעת, מכרה בשנת 1997 כולה כ- 150,000 דגלים בלבד (ראה פרוטוקול הדיון מיום 7/6/00 בעמ' 4), עצם עובדה זו תומכת בגירסת רוני כי מכר כמות של 69,225 דגלים בתקופה קצרה מחצי שנה. התובעת בחרה שלא להגיש ראיות לעניין גובה הנזק שנגרם לה ושיכלה להגיש בנקל כגון, לענין ירידה במכירותיה או ברווחיה. ארועית אף לא הביאה כל ראיה בפני ביהמ"ש התומך בטענתה לפיה הרווח שלה על כל מוט הוא 55 אג'. רוני לעומת זאת, הגיש דו"ח רו"ח והוכיח כי סכום הרווח שלו למוט הסתכם ב 20 אג'. מגדילה ארועית לעשות ומנסה לזכות בפיצויי כפול: הן לגבי נזק לכאורי שנגרם לה - מניעת רווח והן פיצוי בשל עשיית עושר. טיעון זה לא רק שהוא חורג מכתבי הטענות אלא גם נסיון לזכות בפיצוי כפול. הוא יוצא מנקודת הנחה בלתי מוכחת כאילו רוני וארועית הם שני הגורמים היחידים בשוק הדגלים בישראל. לאור כל האמור טוען רוני כי מכר 69,225 דגלים עם מוטות מפרים בתקופה הרלוונטית וצבר רווח נקי של 3802 ש"ח בגין מכירות אלו, על סכום זה יש לחייב את הנתבע. 4. דיון ומסקנות (1) השאלה הראשונה שעלי להכריע בה, היא מהי התקופה הרלבנטית שאליה יש להתיחס בהקשר לחישוב נזקי התובעת. אין חולק, כי צו המניעה הזמני ניתן ביום 6.5.97. בבקשה לפי פקודת הבזיון נטען רק, כי הצו הופר ע"י שיווק מוטות מגן דוד. לגבי מוטות אלה קבעתי בפסק דיני בשאלת האחריות, כי אין הם מוטות מפרים. מכאן, שיש לצאת מההנחה שעם מתן צו המניעה הזמני נפסקה ההפרה. השאלה היא, מתי החלה ההפרה: בבקשה לצו מניעה זמני (המר' 22840/97) ביום 6.4.97 נאמר, כי בסעיף 6 "כי לאחרונה נודע למבקשת (אירועית ד.ב. כי לקראת יום העצמאות הקרב ובא החל יאיר לשווק דגלים" וגו'. כמובן שיכול להיות פער זמנים בין תחילת השיווק ועד שהדבר הגיע לידיעתה של אירועית, אך הוא לא יכול להיות גדול ביותר. בשים לב שרוני בתצהירו בשאלת האחריות אומר, כי לקראת סוף 96 החלו הנתבעים באמצעות התבניות שתוכננו ויוצרו ברומניה ביצור בישראל של המוטות ובשים לב שעובר זמן מסוים בין היצור לשיווק, אני קובע שתחילת תקופת ההפרה היא 1.1.97, ומכאן שתקופת ההפרה מתחילה ביום 1.1.97 ומסתיימת ביום 6.5.97, דהיינו מדובר בכ- 5 חודשים (להלן: "תקופת ההפרה"). (2) לכאורה, תקופת ההפרה היא קצרה למדי, אך יש להביא בחשבון שהיא מתיחסת למועד שלפני יום העצמאות ואין מחלוקת בין הצדדים שעיקר המכירות מתבצעות לקראת יום העצמאות שחל בשנת 1997 ביום 12.5.97. (3) השאלה השניה היא, מה הם העקרונות לפיהם יחושב הפיצוי - האם על בסיס מניעת רווח או התעשרות הנתבעים? עיון בסיכומי התובעים מצביע על כך שהם מתיחסים לשתי האפשרויות, אך בחלק האופרטיבי בו מתבקש הסעד (סעיף 11 לסיכומים), מתבקש רק הסעד של פיצוי בגין מניעת רווח שאותו מעמידים התובעים על סך של 825,000 ש"ח. לפיכך, אתיחס אך ורק לראש הנזק של מניעת רווח. התובעים בחישוביהם לענין מניעת הרווח יוצאים מהנחה מובלעת, כי אותה כמות דגלים שנמכרה ע"י הנתבעים בתקופת ההפרה היתה מניה וביה נמכרת על ידם לו ההפרה לא היתה מתקיימת. יצוין, שההנחה הנזכרת לא בהכרח נכונה תמיד, שכן בשוק היו יצרנים רבים ששיווקו מוטות דומים אמנם בדגמים אחרים, אך כפי שציינתי בפסק דיני בשאלת האחריות, לא היה מרחק גדול בין הדגמים השונים ולכן אין בטחון מלא שכל אותם רוכשים מעם הנתבעים היו בהכרח רוכשים אותם מוטות אצל התובעת וקיימת אפשרות שחלק מהם היו קונים דגמים אחרים דומים אצל משווקים אחרים; יש לזכור, כי ההחלטה אילו מוטות לרכוש אינה נגזרת רק מהדגם אלא גם מהמחיר, תנאי התשלום, מועדי האספקה, קשרים אישיים ומסחריים וכיו"ב שיקולים. עם זאת, בהעדר קנה מידה טוב יותר, ניתן לקחת כבסיס לחישוב הנזק את המכירות של הנתבעים בתקופת ההפרה. (4) אשר לכמות המכירות אשר בדו"ח רואה החשבון, הרי לדו"ח זה אין ערך הוכחתי עצמאי, שכן מדובר למעשה רק בפעולת חישוב על סמך נתונים שנמסרו על ידי מר יאיר נדב לרוה"ח. לדו"ח זה יש ערך רק בצמידות לתצהירו של רוני יאיר. בחקירתו של רוני יאיר, הוא אמר שהביא את החשבוניות הרלבנטיות (ע' 7 ישיבה 7.6.00), אך הוא לא התבקש להציגם. יותר מאוחר הוגש רשומון על יבוא דגלים, אך לדברי רוני יאיר אין זהות בין מכירת דגלים למכירת מוטות, שכן דגלים נמכרים ע"י הנתבעים גם שלא בצמוד למוטות (ע' 6). המצהיר אמר שביכולתו להמציא תעודות משלוח (ע' 7), אך תעודות משלוח לא הומצאו. נראה, שיש להתיחס בספקנות לדו"ח ולתצהיר שהוגש נוכח הדברים שהשמיע בתחילת שנת 1997 רוני יאיר בפני נציגי התובעת ה"ה דוד שמעוני וענת ברוך (כמופיע בתצהיריהם שלא נסתרו), כי הוא מוכר 400,000 - 300,000 מוטות עם דגלים, כמות גדולה בהרבה מהכמות עליה הצהיר. לא ניתן להקנות חסיון לדברים אלה, שכן הם נאמרו בהקשר למו"מ מסחרי, אך לא בהקשר למו"מ לפשרה. יודגש: אינני מתיחס לדברים שנאמרו ע"י הנתבעים במהלך מו"מ שנערך בביהמ"ש כאשר ניסיתי להביא הצדדים לידי פשרה, אלא למו"מ שהתנהל בין הצדדים מחוץ לכותלי ביהמ"ש בטרם הוגשה תביעה כלשהי ובטרם נוצר סכסוך בין הצדדים (השוה ע"א 1728/89 סלע נ' סולל בונה פד"י מ"ז (1) 311 פיסקה 17). יצוין, כי מאחר ובחסיון מדובר, ובחסיון יש משום מגבלה על גילוי האמת, יש לפרשו על דרך הצמצום ולכן נראה לי שלא כל מחלוקת הנמצאת בשלבים התחלתיים, יש בה כדי "להבשיל" לכלל סכסוך שמו"מ לפתרונו יתן עילה לטענת חסיון. יצוין, שלגבי דברים אלה, גם לא נטענה טענת חסיון. לעיצומו של ענין, גם אם נניח שבהצהרה זו יש אלמנט של הגזמה והתרברבות, הרי על כל פנים יש בה כדי לערער במידה רבה את המהימנות שיש ליחס לתצהירו של רוני, שכן אם מוכן אדם לעוות את האמת, מתוך מניע של התרברבות ובעיקר מתוך מניע כלכלי של השגת תנאים טובים יותר להסכם בדבר הפסקת שיווק דגלים, מנין לנו שאינו מסוגל לסטות מהעובדות הנכונות כשמדובר בשאלה, מהו סכום הפיצויים שיהיה עליו לשלם בגין ההפרה? בנסיבות אלה, מאחר והמקור היחיד למידע בדבר היקף המכירות מצוי אצל הנתבעים ומאחר שהמידע שהם בחרו לספק לביהמ"ש אינו מהימן בעיני, אין מנוס מקביעת היקף המכירות עפ"י אמדנא דדיינא (השוה ת"א 930/89 (ב"ש) מנור נ. סונול דינים מחוזי כרך כ"ו (ד) 989; 996 וכן ע"א 294/92 דרור נ' אליסיאן פד"י מ"ז (3) 23, 34). בבואי לקבוע את האמדן הנזכר, אני מביא בחשבון את תקופת ההפרה ואת העובדה שהיא כוללת בתוכה את "התקופה הבוערת" שלפני יום העצמאות. אני מעריך את כמות המוטות המפרים שנמכרו בתקופת הרלבנטית ב- 100,000. אשר לרווחי התובעת, אני סבור שהיא לא הוכיחה את טענתה בדבר רווח של 55 אג' לכל מוט. כאמור, אני גם לא בטוח שאלמלא ההפרה היה היקף מכירותיה של התובעת גדול בדיוק באותו שיעור כמו ההיקף של המכירות המפרות של הנתבעים. מן הצד השני, הרווח הקטן עליו הצהירו הנתבעים נראה לי נמוך בצורה לא סבירה. בשים לב לכל השיקולים הללו, אני קובע את שיעור הפסד הרווח של התובע בשיעור של 35אג' לכל מוט. אני קובע שעל הנתבעים הדדית לשלם לתובעת סך של 35,000 ש"ח (0.35 X 100,000) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 20.3.97 (בערך מחצית תקופת ההפרה) ועד לתשלום. נוכח תוצאות הדיון ובהתחשב בסכום ההוצאות שכבר נפסק בנושא האחריות, אני מחייב את הנתבעים הדדית לשלם לתובע הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 7,000 ש"ח + מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום. צו מניעה זמנימדגםצוויםצו מניעה