החלטה מונחת בפני בקשתה של חברת בן חור ל. סחר ושירותים בע"מ (להלן: המבקשת), כי אבטל את החלטתי מיום 31.1.02 בבש"א 3065/02, שם אושר הסכם בין חברת שירותי אירוח, מנהל החברה מר קורן והקונה מר יוחאי פלג (להלן: הקונה), בדבר העברת שליטה במניות חברת טסים בע"מ (להלן: טסים) לקונה. מר קורן והקונה מתנגדים לבקשה בכל-תוקף, וטוענים מגוון טענות, ביניהן ויתור והעדר תום-לב מצד מנהל המבקשת (להלן: בן-חור). כונס הנכסים הרשמי (להלן: הכנ"ר) והמנהל המיוחד לנכסי חברת גן אורנים (להלן: המנהל המיוחד), אשר בחרו לפעול בצוותא-חדא במקרה זה ואף הגישו סיכומים משותפים, תומכים בבקשה. הוגשו כתבי בי-דין, נערך דיון, במסגרתו נחקרו המצהירים על תצהיריהם, ואף הוגשו סיכומים בידי כל הצדדים, לרבות סיכומי התשובה. עובדות המקרה 1. המבקשת הינה בעלת 1/3 מהון המניות המונפק של טסים. יתרת הון המניון מוחזק בידי חברת שירותי אירוח שהיא בעלת השליטה בטסים, המחזיקה 2/3 מהון המניות המונפק. 2. חברת גן אורנים היא בעלת השליטה המוחלטת בחברת שירותי אירוח בע"מ, ומחזיקה 99.9% מהון המניות המונפק שלה. חברת גן אורנים נקלעה לקשיים, הכנ"ר מונה כמפרקה הזמני ועו"ד שילר מונה למנהלה המיוחד. 3. תקנה 4(ג) לתקנות ההתאגדות של טסים, אשר עומדת ביסוד בקשה זו, קובעת כדלקמן: א. בעל מניות שירצה למכור את מניותיו (להלן: המוכר) חייב להגיש ליתר בעלי המניות הודעה מפורטת על כך, אשר תכלול את כל המידע הרלוונטי. ב. בתוך 30 יום מקבלת הודעה זו, רשאי כל אחד מבעלי המניות האחרים להגיש הודעה בכתב בדבר רצונו לרכוש את המניות. בהודעתו, רשאי בעל המניות לעשות אחת משני אלו: (1) להסכים לרכוש במחיר ובתנאים שנקב המוכר בהודעתו. (2) לדרוש רכישת המניות, כולן או מקצתן, במחיר שיקבע בורר שימונה בהתאם לתקנות ההתאגדות של החברה. חתימת בעלי המניות על התקנות תחשב גם כחתימה על שטר הבוררות. 4. תקנה 4(א) קבעה, כי כאשר עסקינן בהעברה שאינה מתבצעת לפי תקנה 4(ג), הרי שמנהלי החברה יהיו רשאיים, לפי שיקול דעתם המוחלט והבלעדי, לסרב לרשום את ההעברה, ואי לכך תהיה העברה חסרת תוקף, כל עוד לא תאושר בידי כל המנהלים. 5. חברת שירותי אירוח חתמה על התקנות כדין. 6. בינואר 2002, אישר בית המשפט הסדר נושים, במסגרתו אושר אף הסכם להעברת מניותיה של חב' שירותי אירוח. מאוחר יותר, הגישה המבקשת את בקשתה הנוכחית, המיועדת לביטול החלטת בית המשפט אשר אישרה את הסכם הנושים כמכלול, ככל שנוגע הדבר להעברת המניות לקונה. 7. בעוד הבקשה תלויה ועומדת בפני, החריף הסכסוך בין הצדדים והלך, כאשר המנהל המיוחד פועל בעצה אחת עם המבקשת. הסכסוך הגיע לשיאו בפעולה חד-צדדית שנקט המנהל המיוחד אשר לא הסתפק בהגשת בקשה לביטול ההסכמים עם הקונה, אלא עשה דין לעצמו ופיטר את מנהל החברה, מר קורן, בלא נטילת אישור מבית משפט זה. עניין זה נידון והוכרע ביום 1.7.02 במסגרת בש"א 12138/02 ובש"א 12735/02, בה ביטלתי את החלטת המנהל המיוחד אשר נעשתה שלא כדין, תוך חיובו בהוצאות אישיות. טענות המבקשת בתצהירה הראשון (להלן: הגרסה הראשונה) 8. אישור ההסדר נעשה ללא ידיעת המבקשת אודות האמור בהסכם, וללא שהוזמנה לבית המשפט. למותר לציין, כי לא התקיים האמור בתקנות. 9. היומרה להעביר את המניות במסגרת ההסכם נעשתה בניגוד לתקנות ההתאגדות, תוך הפרת זכויותיה של המבקשת. אי לכך, פנתה המבקשת לצדדים המעורבים והודיעה להם בכתב, כי היא עומדת על דין הקדימה שלה לרכישת המניות. 10. בסעיף 2.2 לבקשה הצהיר הקונה כי הוא "בדק את כל ההסכמים הקיימים עם בעלי המניות בחברת טסים, וכן בחברה המבקשת עצמה. אי לכך, ידע הקונה או צריך היה לדעת על קיומה של זכות הקדימה. לחליפין, יש ליחס לו ידיעה קונסטרוקטיבית מכח תקנות ההתאגדות של טסים, הפתוחות לעיון הציבור אצל רשם החברות. 11. העברת המניות לקונה אינה תקפה, היות ולא אושרה לפי תקנה 4(ג), ואף לא קיבלה את הסכמת כל מנהלי טסים, כאמור בתקנה 4(א) לתקנות ההתאגדות. לפי ההלכה הפסוקה, העברת מניות אשר אינה תואמת את הוראת תקנות ההתאגדות של החברה הינה בטלה. עסקינן אף בפגיעה בזכות הקניין של המבקשת, המוגנת בידי חוק יסוד כבוד האדם וחירותו. לאחר שהגישו המשיבים את תגובותיהם, ובהם טענו כי בן-חור ידע גם ידע על אודות ההליכים, ואף נפגש למשא ומתן עם הקונה בעניין העסקה המתגבשת, הגישה המבקשת תצהיר תשובה (להלן: הגרסה השניה), ובה טענה כדלקמן: 12. מר בן-חור מודה כי נפגש עם מר פלג, אלא שזה מסר לו בשיחה כי הוא מעוניין לרכוש את הבעלות בחברת גן-אורנים בלבד. פלג שאל שאלות על אודות טסים ועסקיה, ולבסוף אמר כי טסים אינה מעניינת אותו, בין היתר משום שהיא מפעילה מסעדות בשבת, דבר שאין הוא, כחוזר בתשובה, יכול לתת לו יד. 13. בסופה של אותה פגישה אמר פלג, כי אם ירכוש את הבעלות על גן אורנים, יעביר לו במקביל את כל מניות טסים בחינם, אם המבקשת תקח על עצמה לבדה את ניהולה של טסים. בן-חור קיבל זאת בשמחה, משום שסבר כי מוטב שינהל את טסים לבד, כדי להצליח להשתחרר בדרך זו מערבויותיו. 14. מאוחר יותר, התחמק פלג מהעלאת ההסכם על הכתב, אולם שב וטען כי יעמוד בהבטחתו. באותה עת לא ידע בן-חור האם חתם פלג או לא על הסכם לרכישת מניות גן אורנים, ולא ידע מה נאמר בהסכם. 15. ביום 14.2 נערכה פגישה נוספת בין הצדדים. פלג הפתיע את בן-חור כאשר אמר כי הוא דורש עבור מניות טסים 1.6 מיליון ₪. בן-חור סרב, בטענה כי הדרישה מנוגדת להבטחה, וכי אין כל הצדקה כלכלית למחיר. פגישה נוספת בין הצדדים נכשלה. 16. בן-חור מכחיש את הנאמר בתצהירו של מר פלג לעניין ידיעתו על העסקה. לא דובר בין הצדדים על רכישת מניות "טסים". 17. עובדתית; המניות הרלוונטיות של טסים לא היו משועבדות. כמו כן, מעצם דינו של חוק המשכון, הקובע כי הגבלה או תנאי החלים על העברת בעלות בנכס חלים גם על משכונו, הרי גם שעבוד של המניות, אם נעשה, בטל, היות ונעשה בניגוד לתקנות ההתאגדות. 18. טענותיו של קורן, כאילו בן-חור הוכנס בסוד העניינים הינו שקר גס. בן-חור ידע כי גן אורנים נמצאת בקשיים, אולם מאחר ואין הוא בעל מניות בה, לא ידע פרטים על מהלכי ההסדר, זולת מה שיפורט בתצהיר זה. א. בשלהי השנה שעברה, התקיימה פגישה בין קורן ובא-כוחו לבין בן-חור, בה הוצע לו לותר על מניותיו תמורה לשחרורו מערבויותיו האישיות. בן-חור דחה הצעה זאת. ב. המבקש עשה נסיון אחד למצוא קונה לגן-אורנים, ומשנכשל זה, חדל מכך. ג. הפגישות במשרד רואי חשבון קוסט פורר עסקו בשאלת ההתכנות של עסקה שונה לחלוטין. ד. כמו כן, דחה קורן את בן-חור בלך ושוב כאשר שאל האם ההסדר מתייחס גם לחברת טסים, וביקש לראות מסמכים בעניין זה. 19. בן-חור חוזר על כך כי לא ידע על מהלכי ההסדר, ואף לא זומן לאספות הנושים. זאת, למרות שטסים נשתה בסכום גדול מאד בחברת גן אורנים. 20. התייחסותו של קורן להסכם עם פלג מנוגדת ללשון ההסכם המצורף למסמכי בית הדין, מהם עולה כי רכישת המניות נעשתה בערכן הנקוב. טענות הצדדים סיכומי המבקשת 21. המבקשת טוענת, עובדתית, כי: א. ההסכם עם פלג נעשה לעניין מניות הכפופות לזכויות המוקנות למבקשת, בהליך הסדר נושים, אשר המבקשת לא היתה צד לו ולא הוזמנה לדיון בו. ב. ההסכם נעשה בניגוד גמור לתקנון חברת טסים בדבר העברת מניות, וכך נפגעה זכות הקדימה הקניינית של המבקשת. ג. נוגד הסכם מיום 23.8.91 בין המבקשת לבין חברת שירותי אירוח, הנוגע לאחזקה ישירה ועקיפה במניות טסים והחובות הכרוכות בהן. 22. בתקנון טסים (להלן: התקנון), נקבעה זכות קדימה. אם חפצה שירותי אירוח להעביר או למכור את אחזקותיה, היה עליה להקדים ולהציעה בכתב, קודם להעברתן. בן-חור רשאי היה להחזיר הודעת קניה, או לדרוש שהמחיר יקבע על-ידי בורר. יוצא, כי למבקשת זכות לקבל "הודעת העברה" בכתב קודם הצעת המניות לפלג, בוודאי קודם לחתימת החוזה עמו. 23. כמו כן, נקבע בתקנון כי בן-חור רשאי לפי שיקול דעתו המוחלט לסרב לרשום העברת מניות, או להתנותה בתנאים, בלא חובה לנמק את ההחלטה, וכל עוד לא תאושר ההעברה, הרי שהיא חסרת כל תוקף. זכויות דומות נקבעו אף בהסכם בין הצדדים משנת 1991. 24. למבקשת זכות חוקתית לפי חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, כי זכויותיה לא יפגעו מהסדר נושים שאין היא צד לו, כמוהו כהסדר דנן. אי לכך, יש לנהוג לפי ההלכה הפסוקה, אשר קבעה כי הסכם העברת מניות אשר נעשה בניגוד לתקנות ההתאגדות הינו בטל. 25. טענת המשיבים כי המניות הוצעו למבקשת קודם להסכם עם פלג הו מגוחכות: א. המחיר החוזי של המניות בהסכם בין פלג לחברה הוא הערך הנקוב, סה"כ 147 ₪. דבר זה נקבע במפורש בסעיף 1 להסכם המכירה. היעלה על הדעת כי בן חור היתה מסרבת למכירה בסכום כזה, וזאת בעוד מנהלה ערב אישית כלפי הבנקים לחובות טסים? אין זה יתכן, כי בן-חור היה מסרב לרכוש במחיר כזה מאה אחוזים מהבעלות בטסים, וכך להיות זכאי לנהל את ענייניו בעצמו, בלא להיות תלוי בפלג. ב. אין נפקות לטענתו של קורן כי מחיר המניות עומד על 1.4 מיליון ₪: (1) מדובר בטענה נגד חוזה כתוב שנחתם על-ידי קורן ופלג. ההלכה הפסוקה קבעה, כי עדות בעל-פה כנגד מסמך בכתב אינה קבילה, וכי מה שאינו רשום במסמך, אות הוא כי אין הוא בין התניות המוסכמות. (2) הסכום של 1.4 מיליון הוא סכום עצמאי אשר אינו משולם בעבור המניות, אלא במישרין לבנקים, ולא למוכרת. על בסיס מצג זה, זכה הקונה כי הכנ"ר לא יתנגד להסכם. זאת, בשל העדר, לכאורה, של עילה למסות את המכירה כרווח הון.מסיבה זו, אין לשמוע כעת לטענה הפוכה מצד קורן ופלג. לעניין זה, מסתמכת המבקשת על שני פסקי דין של בית המשפט העליון: 1. ע"א 513/89, Interlego נ' Exin-Lines Bros. 2. רע"א 6753/96 מ.מ.ח.ת בע"מ נ' פרידמן. (3) אין לקבל אף את הטענה כי הסך של 1.4 מיליון שולם לבנקים במישרין כדי לשחרר את המניות משעבוד, והוא למעשה "מחיר המניות". זאת משום שהשעבוד הוטל על נכסי גן אורנים, אשר אינה מחזיקה במניות, ולא על נכסי חברת שירותי אירוח. (4) גם בחקירתם הנגדית נאלצו קורן ופלג להודות, כי המחיר האמיתי בו נקנו המניות הינו 147 ₪ בלבד. 26. תקנות טסים קובעות במפורש כי הליכי הצעת המניות יעשו בכתב, ואף כי שינוי בתנאים ובהוראות של התקנון יעשו בכתב בלבד. לכן, יש להילך לפי הסיפא של סעיף 23 לחוק החוזים (חלק כללי), אשר קובע כי חוזה יכול להעשות בכל צורה, אלא אם צורה מסויימת הינה תנאי לתוקפו על פי דין או הסכם. הסכם בו קובעים הצדדים את צורת ההתקשרות ביניהם משקף את חופש החוזים שלהם, ויש לכבדו. לכן, אין ליתן נפקות לטענה כי ההליך של הצעת המניות התקיים כביכול בעל-פה. 27. אין כל נפקות לנסיון לטעון כי בן-חור ויתר על זכויות הקדימה בשיחה עם פלג. לפי כל חומר הראיות, נובע כי כל מה שידע בן-חור במועד הרלוונטי הוא כי פלג רוכש את המניות של גן-אורנים ("החברה הסבתא" של שירותי אירוח), לגביהם מעולם לא היתה לבן-חור טענה כלשהי. אין כל ראיה כי ההסכם השני, העוסק במניות טסים, הוצג לבן-חור קודם הגשתו. סיכומיו של הקונה, מר יוחאי פלג 28. המבקשת אינה יכולה להסתייע בתקנות ההתאגדות, היות והיה ויתור מצידה על קיום הנוהל הקבוע בעניין עבירות המניות. 29. בתצהירו של מנהל המבקשת, מר בן-חור, כתוב במפורש כי נודע לו, לתדהמתו, על אודות אישור הסדר הנושים. מושכלות יסוד של הדין בנוגע לתצהיר הוא כי עליו להכיל עובדות מלאות ומדוייקות. והנה, בתצהיר תגובה שהוגש מאוחר יותר, "נזכרה" המבקשת לפתע במסכת עובדתית חדשה, כולל פגישות עם מר פלג עובר לאישור הסדר הנושים ואחריו, אשר לא בא זכרם בתצהיר הראשון. 30. ממסכת העובדות עולה, כי כי לא רק שבן-חור ידע גם ידע על אודות ההסכם המתגבש, אלא שהוא עצמו היה מעורה ומעורב בהליך, ואף סוכם לגרסתו בינו לבין הקונה כי לאחר שירכוש את המניות יעביר אותם לידי בן-חור, חינם אין כסף! יוצא, כי המבקשת מנסה להתלות בדבר והיפוכו, וזאת שלא כדין. די בכך כדי ליצור סתירות ולהפוך את גרסתה כולה למופרכת. 31. אף עדותו של בן-חור היתה מלאה כולה סתירות ותמיהות; א. בפתח חקירתו הנגדית חזר על גרסתו הראשונה, כי לא ידע על הסדר הנושים, אלא שבאותה עדות עצמה אישר כי ביום אישור ההסדר התקשר מחו"ל אל מכשיר הטלפון האלחוטי של הקונה, לוודא כי ההסדר אושר! ב. זאת ועוד; מחד גיסא, טען בן-חור בעדותו כי ידע רק על מכירת מניות "החברה הסבתא", אולם כאשר נשאל האם הוסכם לשיטתו בינו לבין פלג כי פלג ירכוש את מניות החברה ויעביר לו אותן בלא תמורה, ענה בחיוב. בכך, ובהודיה המפורשת של בן-חור בחקירתו כי ידע כבר ביום 14.1 כי מר פלג אמור לקבל את המניות, נסתם הגולל למעשה על טיעוניו, ונחשף חוסר תום הלב המשווע שגילה מר בן-חור. ג. כמו כן, מן הראוי לציין כי בן-חור הודה, בחקירתו הנגדית במפורש, כי "ההסכם" בינו לבין פלג חל על מניות טסים, ולא על מניות "החברה הסבתא". יוצא, כי גרסת בן-חור בחקירתו סותרת את הנטען בסיכומיו. 32. לשון תקנה 4(ג) לתקנות ההתאגדות עושה שימוש בלשון של מכירה מרצון, באשר היא גורסת "באם מי מבעלי המניות בחברה ירצה להעביר את מניותיו". אלא שבנסיבות העניין, מדובר במכירה במסגרת הסדר נושים, קרי, מכירה כפויה, ולכן אין תחולה לתקנה. לעניין זה יוסף, כי אילו היו המניות בחברה מועברות למבקשת תמורת ערכן הנקוב ערב הסדר הנושים, היתה נתפסת העברה זו, ובצדק, כנסיון להברחת נכסים. 33. הנסיון לבודד את מכירת מניות טסים מההסדר הכולל אינו נכון, שכן עסקינן במכלול שלם של הסכמים אותם יש לקרוא כמקשה אחת ולא כחלקים נפרדים. קרי, את הסכם העברת המניות יש לקרוא יחד עם יתר חיובי הקונה, כולל תשלום לבנקים הנושים בסך 1.4 מיליון ₪. סיכומיו של מנהל החברה, מר קורן 34. גרסת המבקשת ניתנה בשני תצהירים, תצהיר ראשון ותצהיר משלים. בעוד בתצהיר הראשון טוען בן-חור לאי-ידיעה של ההסכם, הרי בתצהיר השני הוא עושה מקצה שיפורים, ומגלה עובדות חדשות. עולה, כי התצהיר הראשון היה רחוק מלפרט את עמדת המבקשת, והפרה את מצוות סדרי הדין. 35. עובדתית, ניתנו למבקשת שתי אפשרויות לרכוש את מניות טסים, תוך שהוסברו לה במפורש המחיר ותנאי העסקה. המבקשת סרבה לרכוש את המניות, ובכך נסתם הגולל על זכות הסירוב שלה. זאת ועוד; המבקשת העידה על עצמה, כי היא ויתרה במפורש על הדרישות הפורמליות שבתקנות ההתאגדות. 36. למבקשת היתה ידיעה מוחלטת בדבר הרציונל העומד מאחורי הסדר הנושים, קרי, כי מכירת המניות היא ביסוד הסדר הנושים, וכי מכירת מניות טסים וגן-אורנים הינו מקשה אחת. תקנה 4(ג) עסקה במכירת מניות החברה, וברור היה כי גילוי דעתה של חברת שירותי אירוח בדבר רצונה להעביר מניות הפעיל מיד את התקנה; השאלה הנכונה הינה האם זכות הסירוב המהותית הוצאה מן הכח אל הפועל ובכך באה התקנה על סיפוקה, או שמא יש בעובדה כי המניות הוצעו שלא בדרך פורמלית כדי לשנות מצב אשר כזה. מטרת התקנה היתה להבטיח כי המבקשת תקבל פרטים הולמים על הכוונה להעביר מניות ותוכל להערך בהתאם. בנסיבות המקרה דנן, קיבלה המבקשת לכל הדעות פרטים אלו. אי לכך, אין צורך בעמידה דווקנית על המנגנון בסעיף 4(ג), מה גם שהמבקשת ויתרה עליו בהתנהגותה באופן חד-משמעי. המבקשת לא הלינה או מחתה ולו פעם אחת באשר לאופן ניהול הדברים, ולהעדר הצעה בכתב. יתר על כן; משעה שהוצעו המניות למבקשת והיא סרבה לרוכשן, אין מקום להליך הבוררות הקבוע בתקנות העוסק בקביעת שוויין של המניות. 37. גרסתה של המבקשת התמוטטה כליל בחקירתו הנגדית של בן-חור, בה הודה כי "סגר" עם פלג, לשיטתו הסכם להעברה מאוחרת של המניות, ואגב כך הודה במפורש כי ידע כי מר פלג אמור לקבל את המניות. תמיהה נוספת עלתה בגרסת המבקשת, כאשר התברר כי ביום אישור ההסדר התקיימה שיחה טלפונית בין בן-חור לפלג, בעת ששהה בן-חור בארצות הברית. עולה כי בן-חור רצה להתעדכן על אודות אישור ההסדר, הא ותו-לא. יוצא, כי המבקשת מסרה גרסה שקרית, תוך חוסר-תום לב בוטה ונסיון להעלים עובדות ולהטעות את בית המשפט. בכך, הפרה את הוראות סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), המחייב בעל זכות לנהוג בה ולממשה בתום-לב. דין זה חל אף על זכויות אשר אינן נובעות במישרין מחוזה. 38. מעמדת המבקשת לגבי שווי המניות עולה נסיון לבצע מחטף לרכוש את המניות תמורת ערכן הנקוב בלבד. אין חולק, כי בן-חור הצהיר כי אין הוא מוכן לקנות את המניות כנגד תשלום בן 1.4 מיליון ₪. לא זאת, אף זאת; בעבר החלו הצדדים פועלים בהתאם למנגנון קביעת השווי, במהלך משא ומתן להגדלת אחזקותיה של המבקשת בטסים, אולם בן-חור חזר בו מכוונתו לרכוש מניות, עקב מחירן הגבוה. יוצא, כי אין כל טעם לבטל את ההסכם, באשר ערכן של המניות הוא 1.4 מיליון ₪, ובן-חור גילה את דעתו כי אין הוא מתכוון לרכוש במחיר זה. 39. שיקולי מדיניות ותועלת, התחשבות בזכויות נושים וצדדים שלישיים, וכן עקרון סופיות הדיון, יש בהם כדי להטות את הכף כנגד המבקשת, זאת באשר תוקף אישור ההסכם על-ידי בית המשפט הינו כתוקף פסק-דין. אין חולק, כי אם יבוטל ההסדר, יפסידו הנושים את התמורה בת 1.4 מיליון ₪ אשר שילם פלג במסגרתו. כמו כן, יגרמו לפלג נזקים כבדים, שכן הוא החל משקיע כספים בשיקום נכסי גן אורנים, חתם על חוזים והתקשר עם לקוחות. קרי, נוצרה מציאות חדשה בשטח, ואין להתעלם ממנה. סיכומי הכנ"ר והמנהל המיוחד 40. מהחומר המצוי בידי הכנ"ר, לא התנהל מו"מ ישיר בדבר רכישת מניות טסים, אף כי פלג טוען כי לבן-חור היתה ידיעה על המו"ם שנוהל, ובהתנהגותו ויתר על על זכות הקדימה שיש לו לפי תקנות ההתאגדות. נשאלת השאלה מה דין ידיעתו של בן-חור על המו"מ דנן, והאם בכך יש מיצוי של זכות הקדימה. עמדת הכנ"ר והמנהל המיוחד הינה כי ספק אם כך הוא. 41. לטענת בן-חור, רכש הקונה לפי ההסדר אך ורק את מניות גן אורנים, וכך למעשה הוקנו לו מניות גן-אורנים בחברת טסים. למכירה זו סברה המבקשת כי אין בידה להתנגד. אלא שמנוסח ההסדר עולה, כי הקונה העדיף מטעמים השמורים עמו לרכוש רק את הפעילות, הציוד והשם המסחרי של גן אורנים, בעוד שאת מניות גן אורנים רכש בחוזה נפרד, חוזה הכפוף לזכות הקדימה של המבקשת. 42. בלא להכריע בשאלה העובדתית של קיום מו"מ בין הצדדים, הרי אומד דעת מייסדי חברת טסים, בא לביטוי בלשון תקנה 4 לתקנות ההתאגדות, והשאלה היא האם יש לדבוק בלשון הכתוב לעניינם של התנאים הפרוצדורליים הקבועים בתקנה, המחייבים מתן הצעה בכתב. 43. עמדת הכנ"ר והמנהל המיוחד היא היא כי בין קורן למבקשת לא נוהל מו"מ ישיר, ואין חולק כי הצעה פורמלית בכתב לא הועברה. מהאמור בספרו של כב' הנשיא א' ברק "פרשנות במשפט" עולה כי תקנון של תאגיד הינו מעין חוזה סטטוטורי, אשר חלים עליו כללי הפרשנות החוזיים הרגילים. בהלכה הפסוקה נקבע כי מקום בו לשון החוזה היא חד-משמעית ואינה מביאה לתוצאה אבסורדית, ומקום בו אין עילה להניח כי הפירוש כפשוטו אינו מבטא את כוונת הצדדים, יש לפרש את החוזה כלשונו. אין להניח למנסחי התקנון, בדרך-כלל, לטעון בדיעבד כי התכוונו למשמעות שונה מזו עליה מצביע הכתוב. לכן, את תקנות ההתאגדות יש לפרש באופן דווקני, ולכבד גם פורמליזם הקבוע בהן. 44. בה"פ 342/91 הרצל פריד נ' גולדשטין נקבע, מפי כב' הנשיא א' גורן, במקרה דומה לנסיבות המקרה דנן, כי באשר פרוצדורת התקנות לא קויימה, הרי הפעולות המשפטיות שנעשו בהסתמך על העברת המניות בטלות. כמו כן נקבע מפי בית משפט זה, בפש"ר 447/95 בן-ציון נ' עו"ד ענבר, כי ניהול מו"ם לרכישת מניות מקים השתק לבעל המניות המוכר מלטעון כנגד זכות הקדימה, וכי יש לכבד את לשון התקנות. אין הקונה יכול להשמע בטענת ויתור מעצם הפניה לנהל מו"ם על בעל הזכות. עולה כי מהמו"ם עולה כי דווקא הקונה הכיר בזכות הקדימה של המבקשת, וכעת אין הוא יכול להתכחש לה. הפגם הפרוצדורלי אינו מתרפא, והוא בעינו עומד. 45. בהחלטה בעניין בן-ציון שנדונה לעיל, נקבע כי גם כאשר עסקינן בבעל תפקיד בהליך של חדלות פרעון, הרי רצונו מחליף את רצון החייב לעניין התקנות, ואין מדובר במכירה כפויה, קרי, הוראת התקנות תחול. זאת ועוד; גן אורנים לא היתה בהליך של חדלות פרעון בזמן ביצוע עסקת המכר. 46. מן ההסכם עולה כי מניות טסים נרכשו בערכן הנקוב. קיימת אי-בהירות בגין התמורה, האם אכן נרכשו המניות בערך זו, או שמא בעד 1.4 מיליון ₪. אם הגרסה האחרונה היא הנכונה, ישולם מס בשווי 700,000 ₪, דבר העשוי להכשיל את ההליך כולו, שכן הסדר הפשרה לא שמר רזרבות למקרה זה, ולא יהיו די כספים עבור תשלום לנושים. מכל הסיבות דנן, סבורים המנהל המיוחד והכנ"ר כי מניות טסים נקבעו בערכן הנקוב ללא קשר להעברת סך 1.4 מיליון ₪ לפקודת הבנקים. 47. ביטול ההסכם יטיב עם הנושים, שכן ניתן יהיה להוציא את המניות למכירה חוזרת, תוך מילוי התקנות. כך תועשר קופת הפירוק בסכום נוסף (כך!) שיעמוד לחלוקה בין הנושים. לכן, אין מנוס מקבלת הבקשה, זאת הן משום שהתקנות לא מולאו והן בשל נטל המס הצפוי, אלא אם יורה בית המשפט על הטלת חובת תשלום שלא תיפול על קופת הפירוק. סיכומי תשובה מטעם המבקשת 48. פלג אינו טוען באופן מפורש, כי שני ההסכמים עליהם חתם הם מקשה אחת, וכי ביטול האישור לסעיף 1 בהסכם השני יביא לבטלות שני ההסכמים. מכאן נובע כי ביטול הסדר הנושים כולו כלל אינו עומד על הפרק. 49. בהחלטה בפש"ר 477/95, נקבע מפי בית משפט זה כי: א. ניהול מו"מ אינו מהווה ויתור על זכות הקדימה או הזכות לבוררות בין הצדדים. ב. הרצון של מנהל מיוחד אינו יכול לבוא במקום מיצוי זכויות לפי התקנון. ג. התקנות חלות אף בהליך הנוגע לחדלות-פרעון. ד. כפיית שותף על בעלי מניות קיימים לא יועיל לניהול העסק. ה. אין מקום להתעלם מההסדר הקבוע בתקנון ביחס לבוררות בדבר המחיר. 50. טענת פלג כי הדין ב"מכירה כפויה" שונה, הינה חסרת אסמכתא ואין כל יסוד חוקי להפקיע מהמבקשת זכויות הקבועות בתקנון של חברה פרטית, אף אם בעל המניות האחר מצוי בהליך של חדלות-פרעון, ונכפה עליו לממש את אחזקותיו. 51. גם חוק המשכון קובע כי הגבלה או תנאי החלים על העברת בעלות יחולו גם על משכון הנכס, קרי, הגבלות החלות על מכירת הנכס יחולו גם על מימוש משכון. 52. למר קורן אין כל מעמד משפטי אישי לטעון טענות כנגד המבקשת. יתר על כן; הדרך בה נהג מצביעה על צדקת הטענה כי התשלום בן 1.4 מיליון ₪ של פלג לבנקים הקבוע בסעיף 4 להסכם בינו לבין גן אורנים לא בא לתשלום עבור המניות, אלא אך ורק עבור חבויות אישיות של קורן. 53. הטענה כי הסכום של 1.4 מיליון ₪ שולם תמורת המניות הינו טענה כנגד הסכם, כפי שאושר על-ידי בית המשפט, אשר ניסוחו לעניין המניות הוא חד וחלק. כמו כן, קורן עצמו לא ידע בחקירתו הנגדית את ערכן של המניות, ולכן אין הוא יכול להשמע בטענות לעניין שוויין. דין דומה חל לעניינו של פלג. 54. המגעים בין הצדדים לא עסקו אלא ברכישת מניות גן-אורנים, ולא ברכישה ישירה מצד פלג של מניות טסים. במצב בו היה פלג רוכש את מניות גן אורנים בע"מ, אין למבקשת מעמד לדרוש את העברת אחזקות שירותי אירוח בטסים. לכן, גרסת בן-חור לגבי הבטחתו של פלג נכונה, ופלג היה זה שהערים עליו, חתם על הסכם אחר ומבקש להנציחו שלא כדין. עד כאן העובדות וטענות הצדדים, ולהלן החלטתי; 55. המחלוקת העובדתית המרכזית הנטושה בין הצדדים הינה בדבר היקף המשא ומתן שניהלו הצדדים, בעיקר בן-חור ופלג, טרם אישור הסדר הנושים, ומשמעותו לעניין היקף ידיעתו של בן-חור על אודות ההסדר המתגבש. כמו כן, נחלקו הצדדים בשאלה האם, ועד כמה, ידע בן-חור על אודות הדיון בהסדר הנושים. לאחר שקראתי את התצהירים ושמעתי את עדותם בחקירה של כל הצדדים, הגעתי למסקנות הבאות: 56. אינני נותנת אמון כלשהו בגרסתו של בן-חור. עדותו היתה מתחמקת ומלאה תמיהות וסתירות. תשובתיו לשאלות שנשאל היו חלקלקות ומתחמקות; ברצותו הטיב לזכור ארועים או חלקים מהם וברצותו לא זכרם, בעודו בורר את תשובותיו לפי נוחות ומגמת עניינו. זאת ועוד; לאורך כל הדרך, הן בשלב כתבי בית הדין והן בשלב החקירות, עלו מדבריו של בן-חור שתי גרסאות עובדתיות אשר אינן מתיישבות זו עם זו. לפי אחת מהן, לא ידע דבר על מכירת מניות טסים לפלג, ואילו לפי האחרת ידע גם ידע, אלא שטען כי פלג הבטיח לו כי לאחר שירכוש את המניות יתן לו אותם חינם אין כסף (!), משום שאין הוא מוכן להיות בעליה של חברה הפועלת בשבת. 57. הנסיונות שעשה בן-חור לישב בין הסתירות הללו, הן במסגרת העדות והן בסיכומים, אינם מועילים לו, ואין בהם אלא כדי לחזק את התמיהות העולות ממכלול גרסתו העובדתית של בן-חור, אם אכן ניתן לכנותה "מכלול", להבדיל משתי גרסאות סותרות. דומה, כי כל הנסיון לתרץ את הסתירה דנן בנסיון לאבחן חלקים שונים של העסקה אלו מאלו, דינו להכשל. קצרה היריעה מלתאר את כל הסתירות והתמיהות בעדותו של בן-חור, ואסתפק בהבאת דוגמאות מספר: "ש. כל הסעיפים שאתה אומר שבאופן מפתיע כי רק באמצע פברואר נודע לך על הסיפור הזה, ואתה אומר שלא התקיים עם המבקשת כל מגע במסגרתו נמסרו לה פרטי ההסכם - כל זה לא נכון? ת. אני לא מבין מה לא נכון. ש. בפברואר ידעת שיש לך דיל עם מר פלג לקבל את המניות של טסים. כלומר, קודם מר פלג צריך לקבל את המניות, כדי שיוכל להעביר לך אותם. ת. על מה? ש. על כל העסקה של טסים. ת. נכון, אני לא רואה את הסתירה. ש. אתה מסכים איתי שכדי שתקבל את המניות של טסים אתה היית חייב שקודם מר פלג יקבל את המניות לבעלותו. ת. במישור הלוגי אני מסכים איתך. ש. אתה מספר שבינואר סגרת איתו את הדיל הזה. ת. סגרתי איתו לפני שאושר על-ידי בית המשפט". (ההדגשות שלי - ו.א). כל זאת, כמסתבר, לא הפריע לבן-חור לחזור ולטעון כי לא ידע על העברת המניות מבעוד מועד ולא הסכים לה. זאת, כאשר אין חולק כי הבקשה אשר לפני הינה בקשה לביטול הסכם ההעברה בשל זכות קדימה בתקנות ההתאגדות שלא כובדה, ולא תביעה בגין הפרת חוזה מצד פלג בעניין העברת המניות, או השגת הסכמתו של בן-חור על-ידי הטעיה. מן הראוי לזכור, בעניין זה, כי כל אותה מסכת עובדתית לא התעוררה במסגרת הבקשה המקורית, אלא אך ורק במסגרת תצהירי התשובה של המשיבים ותצהירה המשלים של המבקשת שבא בעקבותיהם. מן הראוי להוסיף ולהביא, במסגרת החלטה זו, אף קטע זה המעיד היטב על 'הרוח הכללית' אשר נשבה לאורך כל בירור גרסאותיו של מר בן-חור: "ש. זאת אומרת שבפגישות, לפחות ב 14.1, אתה יודע שמר פלג אמור לקבל את המניות ואתה יודע שכדי שהוא יקבל את המניות בית המשפט צריך לאשר, ואתה יודע שהמניות האלו יועברו אליך אחרי אישור בית המשפט. ת. כן, אני גם כותב את זה. ש. בבקשה לביטול החלטה, אתה מצהיר בסעיף 9 שרק במחצית פברואר נודע לך על ההליכים בבית המשפט. ת. לא. בסעיף 9 כתוב כי נודע לי שבית המשפט אישר את ההסדר. ש. בסעיף 10 כתוב ש"הגשת ההסכם לאישור היתה שלא בידיעתי", איך זה מתיישב עם כך שאמרת שלא ידעת על ההליך? ת. זה מתיישב. זה שידעתי שצריך זה עדיין לא אומר שידעתי שהגישו. ש. בסעיף 12 אתה אומר שרק מאותה בקשה למדה המבקשת את ההסכם הזה. ת. נכון" (ההדגשות שלי - ו.א). עינינו הרואות, כיצד מנסה בן-חור להציל את גרסתו העובדתית מן הסתירה האינהרנטית שבתוכה, וזאת בדרך מתחכמת, אשר אינה מצליחה להסתיר את העובדה כי ידע היטב ומבעוד מועד על כוונת פלג לרכוש את המניות, דבר הכפוף לדיונים בהסדר נושים של חברת גן אורנים, אשר מחומר הראיות עולה כי ידע גם ידע על מצבה הקשה. כמו כן, בלטו הסתירות העובדתיות והתמיהות בעדותו של פלג בכל האמור בתוכן שיחות הטלפון הסלולרי שלו עם המשיבים ביום אישור ההסדר. גם בעניין זה, דין גרסתו של בן-חור להדחות כתמוהה ובלתי אמינה, שלא לומר - שקרית. לעומת זאת, עשו עלי מר פלג ומר קורן רושם אמין ביותר. עדויותיהם היו קוהרנטיות והגיוניות והתיישבו היטב זו עם זו, ועם הדרך בה היו אנשי עסקים סבירים מנהלים על עסקיהם. 58. מכל האמור לעיל, הגעתי למסקנה כי דין גרסתו העובדתית של בן-חור להדחות. מחומר הראיות עולה בבירור התמונה הבאה, וכך אני מחליטה: א. בן-חור ידעה היטב על כוונתו של פלג לרכוש את המניות של חברת טסים, והוא לא התנגד לכוונה זו, קל וחומר שלא הבהיר לפלג, ולו ברמז, על כוונתו לנצל את זכות הקדימה המסורה לו בתקנות ההתאגדות. נהפוך הוא; ב. בן-חור היה מעורה היטב בענייני הסדר הנושים, וידע היטב על קיום הדיונים בבית המשפט, כפי שעולה משיחות הטלפון הסלולרי שניהל באותו היום. יוצא, כי בן-חור ידע או היה עליו לדעת כי הסכם מכר המניות עתיד היה להידון ולהיות מאושר באותו יום (ולמצער, יכול היה לברר עניין זה בקלות), ולא היתה כל מניעה כי יתייצב בבית המשפט במהלך הדיון בהסדר הנושים ויטען טענותיו, קרי, יתנגד לאישור ההסכמים כפי שהם, או יבקש להתנותו בתנאים אשר יבטיחו את זכותו הנטענת לקבל את המניות לאחר מכן חינם אין-כסף. זאת נמנע בן-חור מלעשות, מטעמיו השמורים עימו. תחת זאת, הוא "ישב על הגדר" והמתין לראות כיצד יפול דבר, ורק אז יחליט אם לפעול ומתי. ג. בן-חור כשל מלבסס את טענתו החלופית, כי פלג התחייב להעביר לו את מניותיו חינם אין-כסף, היות וחברת טסים פועלת בשבת. לא הובאה בפני ולו שמץ ראיה לעניין זה, מלבד טענה בעלמא. כפי שציינתי קודם, עדותו של פלג (כמוה כעדותו של קורן) נמצאה מבוססת, הגיונית וראויה לאמון, ואני מקבלת אותה במלואה אף בעניין זה. גם העובדה כי טען לגרסאות עובדתיות חלופיות וסותרות עומדת לבן-חור לרועץ בעניין זה. 59. עתה, ניתן לברר שתי שאלות משפטיות העומדות בפני במסגרת החלטה זו, אשר מהותן הינה כדלקמן: א. שאלת הויתור: האם יש בהתנהגותו של בן-חור ויתור על זכותו לפי תקנות ההתאגדות, או השתק הקם נגדו מלתבוע זכויות אלו בדיעבד. ב. שאלת מכלול העסקה: שאלה זו עוסקת בבחינת מכלול עסקת הסדר הנושים, תוך שימת דגש על בירור מעמדו של התשלום בן 1.4 מיליון ₪ ששילם פלג לבנקים הנושים בגן-אורנים כלפי מניות חברת "טסים". האם ויתר בן-חור על זכויותיו לפי תקנות ההתאגדות או קמה נגדו מניעות מלהסתמך עליהן? 60. אין חולק, כי זכות קדימה הינה זכות קניינית, אשר אינה מתבטלת מאליה כאשר נכנס בעל המניות הכפוף לה להליכי חדלות-פרעון. אלא שזכות זו, כמוה ככל זכות חוזית או קניינית, כפופה לדין, לרבות לעקרון תום הלב. כמו כן, אין חולק כי בעל הזכות הקניינית יכול לותר עליה, לרצונו, בתמורה או שלא בתמורה. דבר זה נכון במיוחד כאשר עסקינן בזכות קדימה, שאינה זכות ממשית בנכס פלוני ואף אינה מקנה לבעליה זכות ממשית בנכס, אלא אך "יתרון" בנוגע למכירתו, אם וכאשר יחליט בעליו למוכרו. בעוד שקשה להניח כי איש עסקים סביר יוותר בלא תמורה על זכות בעלות או זכות קניינית מהותית אחרת, הרי יתכן גם יתכן מצב בו נסיבות אלו ואחרות יובילו איש עסקים לסבור כי אין הוא יכול להנות מזכות הקדימה ואין בה כל ערך עבורו. כך, למשל, במקרה בו ידוע לו היטב כי ערכן של המניות הכפופות לזכות הקדימה הינו גבוה מכדי שיוכל לרוכשן באמצעים העומדים לרשותו. במקרה דנן, טענו המשיבים כי בעבר הפסיק בן-חור הליך בוררות שנועד לקבוע את ערך המניות, וזאת בטענה כי אין בידו את האמצעים לרוכשן מניה וביה. טענה זו לא נסתרה. 61. ממסכת הראיות עלתה התמונה העובדתית הבאה: א. בן-חור ופלג ניהלו שיחות עסקיות בנוגע למניות חברת טסים, בהן הוברר לבן-חור מבעוד מועד כי פלג מתעתד לרכוש אותן. זאת, כחלק מנסיונו לרכוש את נכסי גן-אורנים כמכלול. זאת, תהא צורת חוזה הרכישה כאשר תהא. ב. בן-חור ידע או צריך היה לדעת על הדיונים בהסדר הנושים, שם יאושר (או ידחה) ההסדר, כולל מכירת המניות לפלג. ג. בן-חור לא העמיד את פלג לפני אישור ההסדר על כך כי הוא מנצל את זכותו לפי תקנות ההתנגדות להתנגד להעברת המניות. כמו כן, בן-חור נמנע מלהתייצב בעת הדיון ולתבוע את זכויותיו. 62. אכן, לבן-חור עמדו זכויותיו לפי תקנות ההתאגדות. אלא שמכח עקרון תום הלב, צפוי היה כי איש עסקים ישר יבהיר לפלג מיד כי הוא עומד על זכויותיו לפי תקנות ההתאגדות, ובכוונתו להכשיל את העברת המניות אלא אם יתמלאו תנאים אלו ואחרים אשר הוא מעמיד בפני פלג. יתכן (וזאת בלא להכריע בדבר), כי לא הייתי מייחסת לכך נפקות מכריעה אלמלא נערכו אותן פגישות בן הצדדים בהן דובר במפורש על העברת המניות. אלא, משנערכו פגישות אלו, בהן לא הביע בן-חור כל התנגדות להעברת המניות, אלא נראה כמסכים לה, הרי שבהתנהגות זו יצר מצג רב-משמעות, אשר אין הוא יכול להתכחש לו בדיעבד. לכל היותר, יכול היה להגיש בקשה לביטול, וזאת בנימוק כי הסכמתו לותר על זכותו הושגה תוך הטעיה, באשר הובטחה לו העברת המניות כתנאי להסכמתו ופלג הפר הבטחה זו. אלא שלא כך פעל בן-חור. יודגש: אין עסקינן כאן בחובת גילוי 'רגילה', מן הסוג אשר נידון בע"א 838/75 ספקטור נ' צרפתי, כאשר שני צדדים נושאים ונותנים על כריתת חוזה ומחלקים סיכונים וסיכויים ביניהם, אלא במקום בו בידי אחד הצדדים 'קלף מנצח' המאפשר לו להכשיל חוזה שיכרת בין הצד השני לצד ג', והוא יודע היטב כי חוזה מעין זה עומד להכרת. אמנם, חזקה על פלג שידע או צריך היה לדעת על קיומה של אותה זכות שבתקנות ההתאגדות. אולם התנהגותו של בן-חור יצרה מצג אשר ניתן ללמוד ממנו באופן סביר כי הוא מסכים למכר ואינו מתכוון להפעיל זכות זו, ואף כי הוא אינו מתנגד להסדר הנושים (זאת אנו למדים הן מפרשת שיחות הפלפון, והן מעצם העובדה כי בן-חור נמנע מלבוא ולטעון טענותיו במהלך אישור ההסדר). על מצג זה רשאי היה פלג להסתמך, ולהסיק ממנו באופן סביר כי בן-חור אינו מתכוון לעמוד על זכותו לפי תקנות ההתאגדות, (זאת גם על רקע מהותה המיוחדת של זכות הקדימה) בין אם מפני שחסרים בידו האמצעים לרכוש את המניות במחיר סביר, ובין אם מסיבה אחרת. משהסתמך על כך ונכנס לעסקת הסדר הנושים, ואין חולק כי השקיע כספים רבים אף בהתאמת נכסי גן אורנים לצרכיו ולהפעלתם לאחר אישור ההסדר, הרי אין בן-חור יכול להשמע עוד בטענה כי זכותו הקניינית עומדת לו. בנסיבות המקרה, קמו נגדו הן ויתור, והן מניעות ושיהוי, המשתיקים אותו מלהעלות טענות אלו בדיעבד. 63. הן בן-חור הן הכנ"ר והן המנהל המיוחד מנסים להסתמך על החלטתי בפש"ר 477/95, בש"א 2213/96, בעניין וינצלברג, שם נידונו תקנות התאגדות דומות והשפעתו של משא ומתן בין הצדדים על זכות קדימה של בעל מניות המובטחת לו בתקנות אלו. בהחלטה זו קבעתי, בין היתר, את הדברים הבאים: א. תקנות ההתאגדות והזכויות המוקנות על-פניהם מוסיפות להתקיים אף כאשר נכנס בעל המניות הכפוף לזכות קדימה להליכי חדלות פרעון. ב. העובדה כי המבקש למכור את המניות הינו בעל תפקיד מטעם בית המשפט אינה פוטרת אותו מקיום חובות לפי תקנות ההתאגדות, אף אם הן כרוכות בטרחה ובהשקעת זמן. ג. אין בעצם ניהול משא ומתן בין הצדדים כדי לפגוע בזכויות בעל זכות הקדימה המוקנות לו בתקנות ההתאגדות. 64. אין חולק כי תקנות ההתאגדות נותרו בתוקפן אף במקרה זה, ואין כניסתה של גן-אורנים להליכי הסדר מבטלת אותן. אלא שעיון מושכל בהחלטה בפש"ר 477/95 מבהיר היטב כי אין היא מסייעת למבקשת, וזאת מכל הטעמים הבאים: א. האמור באותו עניין דן בעצם ניהול משא ומתן. באותו מקרה, לא הוכח בשום פנים ואופן כי בעל זכות הקדימה ויתר על זכותו, יצר מצג מטעה או לקה בשיהוי. בנסיבות המקרה דנן, לא מבוססת טענת הויתור, קל וחומר שלא מסקנות בית המשפט, על עצם ניהול המשא ומתן. התוצאה נשוא מקרה זה מבוססת על המצג המטעה, אשר יצר בן-חור בשיחותיו עם פלג ובדרך בה נחזה כתומך בהסדר, ובאי-התייצבותו לדיון בהסדר הנושים ואי העלאת טענותיו במועד, וזאת למרות כי ידע על אודותיו, וצריך היה לדעת כי קונה סביר יסתמך על מצג זה שיצר. ההחלטה בפש"ר 477/95 באה להגן על בעלי זכות קדימה מפני "הקרבת" זכותם הקניינית משיקולי נוחות או תועלת הנושים גרידא, אך אין ולא יכולה להיות מחלוקת כי לא באה ליתן בידם את הזכות להציג מצגים מתעים או להתעלם מן העקרונות הכלליים של השיטה בדבר איסור הטעיה וחוסר תום-לב. ב. המחלוקת בפש"ר 477/95 נבעה מעמידתו של בעל זכות הקדימה באותו מקרה על המנגנון החוזי אשר אפשר לו להעמיד את נושא ערך המניות לבוררות, זאת מתוך התחייבות כי תרכוש את המניות לאחר שיוכרע ערכן. אין חולק, כי מנגנון זה קיים אף כאן, אלא שאין הדבר מסייע למבקשת ולו כמלוא הנימה. זאת מדוע? מפני ששאלת שווי המניות כלל לא התעוררה בבקשתה המקורית, באשר המבקשת עמדה על זכותה לרכוש את המניות במחירן הנקוב, קרי ליתן 'הודעת קניה', להבדיל בקשה להעביר את שווי המניות לבוררות. לא זאת, אלא אף זאת; בן-חור הוא שהפסיק הליך בוררות קודם בטענה כי אין בידו אמצעים לרכוש את המניות במחיר השוק. בצדק תוהה מר קורן בסיכומיו האם יוכל בן-חור לרכוש את המניות כלל ועיקר, אף אם יבוטל ההסכם. זאת, כאשר אין חולק כי לו היה בעל השליטה מנסה למכור את המניות במחירן הנקוב, קרי, 147 ₪ בלבד, היה בית המשפט מבטל פעולה זו כהברחת נכסים הפוגעת אנושות בנושי החברה. לעניין זה יוסף ויוער, כי אף הכנ"ר והמנהל המיוחד, התומכים בבקשה לביטול ההסכם, אינם מסכימים ולא הסכימו מעולם לסעד המבוקש בידי בן-חור, קרי, הפעלת זכות הקדימה שלו באופן שיאפשר לו לקבל את המניות בערכן הנקוב, והם מבקשים להוציאן למכירה חוזרת (צעד אשר על משמעותו אעמוד בהמשך). יוצא, כי נסיבותיהם של שני המקרים שונות בתכלית, ואין המשל שבפי המבקשת דומה לנמשל. אין דין אחד לבעל זכות קדימה אשר דרש בתום-לב את זכותו להפעיל את מנגנון קביעת השווי של המניות, תוך התחייבות כי יקנה אותם לאחר מעשה, לבין המבקשת דנן הדורשת את קניית המניות בנזיד עדשים של 147 ₪. לא רק שאין בפני כל התחייבות של המבקשת לרכוש את המניות לאחר שיתברר ערכן, אלא שנסיבות המקרה מלמדות כי סיכויה לעשות כן אינם שפירים, וזאת בלשון המעטה. זאת ועוד; באותו מקרה, יחסתי חשיבות מרובה במסגרת החלטתי לתפקיד החיובי אשר מילא בעל זכות הקדימה לאורך כל הדרך, ולאופן בו סייע להעשיר את קופת הנושים. נסיבות אילו אינן מתקיימות, בלשון המעטה, בנסיבות המקרה דנן. יוצא, כי דין הנסיון להסתמך על פש"ר 477/95 להכשל. יתר על כן; כפי שיוער בהמשך, פועל האמור בהחלטה זו דווקא לרעת המבקשת. 65. לא ניתן לסיים חלק זה בהחלטתי, בלא להתייחס לשאלת השפעתה של חדלות פרעון של בעל המניות הכפוף לזכות קדימה על תוקפה של זכות זו. אכן; אין חולק כי עצם הכניסה לחדלות פרעון ומינוי בעל תפקיד אשר נכנס בנעליהם של בעלי המניות המקוריים אינו יכול לנשל את בעל זכות הקדימה מזכויותיו החוזיות והקנייניות. כך נקבע בפש"ר 477/95 וכך נכון וצודק. אלא שמאידך גיסא, אין לגרוס כאילו אין למצב חדש זה כל השפעה שהיא על מערכת היחסים שבין הצדדים. נכון הוא, כי בעל תפקיד מטעם בית המשפט נכנס לכאורה בנעליו של בעל המניות וכפוף למערכת החובות והזכויות כפי שמצא אותן, אלא שאין להתעלם מכך כי אין עסקינן בחליף רגיל, אלא בנציג של ציבור הנושים, על כל המשתמע מכך. לעניין זה התייחסתי בעבר, במסגרת החלטתי בפש"ר 1361/02, בש"א 9258/02, בזק נ' תבל, כדלקמן: "מעבר זה, מן התחום הסולבנטי אל תחום דיני חדלות הפרעון חורגת מתחולתם ה"טכנית" של דינים חדשים, המצויים בפקודת החברות ובפקודת פשיטת הרגל, אלא כרוכה בהכרח בשינוי מקיף של עצם התפישה המשפטית הבסיסית, ככל שהדבר נוגע למעמד היחסים בין הגוף חדל הפרעון לישויות אחרות. א. כל עוד בגוף סולבנטי עסקינן, מושלת בכיפה תפיסת האוטונומיה של הרצון הפרטי, המתבטאת בעקרון חופש החוזים, ובעקרון הריסון העצמי ואי-ההתערבות בשיקוליהם הכלכליים וברצונם של המתקשרים. הנטל להוכיח עילת התערבות בחוזה מוטל על הטוען לו, ולא פעם אין הוא מן הקלים להרמה. זאת, בין היתר, מעצם תפיסת החוזה המסחרי כמנגנון לחלוקת סיכויים וסיכונים בין הצדדים, השואפים להגשים מטרה כלכלית-מסחרית משותפת. אם כשל אחד הצדדים מלהגן על עצמו בפני סיכון פלוני, והלה יתממש, לא ימהר בית המשפט לפגוע בזכויות המתקשר שכנגד כדי להטיב את מצבו של המתקשר אשר נפגע. על רקע זה, קבע חוק החוזים (חלק כללי) במפורש, כי טעות בכדאיות החוזה לא תחשב כעילת בטלות מחמת פגם ברצון. ב. מאידך גיסא, משעסקינן בגוף חדל-פרעון, אשר מטרתו העיקרית הינה האדרה, ככל האפשר, של אחוז החובות שהוא חב לנושיו, משתנה תפיסה זו, ודגשים חדשים תופסים את מקומה. בתחום זה, עומד לנגד עיניו של בית המשפט, ראשית לכל, הצורך להגן על כלל נושי החברה, אשר הינם צדדים שלישיים, אשר לא היו, בדרך-כלל, צדדים לחוזים אשר ערכה החברה בעודה סולבנטית, ולא הם היו בעלי היכולת לנווט את מהלכיה ולנתב את מדיניות לקיחת הסיכונים של החברה, אשר השפיעה בסופו של יום על מעמדם". 66. יוצא, כי על בית המשפט לאזן בין שני השיקולים הנוגדים, קרי: בין טובת הנושים המצדיקה לעיתים פגיעה בבעלי זכויות חוזיות, לבין עקרון חופש החוזים והסתמכותם של בעלי הזכויות (כגון בעלי זכות הקדימה) על אשר הוקנה להם בחוזה תקף. מן ההחלטה בפש"ר 477/95 אנו למדים, כי איזון זה אינו יכול להתעלם מבעלי הזכות החוזית או לקפחם שלא כדין, קרי, אין כפות המאזניים נוטות בהכרח ותמיד אל עבר תועלת הנושים. דומה, כי האיזון הנכון הוא להקפיד מחד גיסא כי זכויותיו של בעל החוזה לא יופקעו ממנו ויוקרבו מאליהן על מזבח תועלת הנושים, ומאידך גיסא, לדרוש מבעל הזכות החוזית מידה מוגברת של תום-לב במימוש זכויותיו. קרי, אין בעל הזכות החוזית יכול לעשות כל שליבו חפץ, תוך אדישות לציבור נושי החברה והתעלמות מקיומם, כאשר לאחר מעשה הוא מסתגר מאחורי המונח "זכותי קיימת" כמאחורי חומה בצורה. עליו להבין את מהות השינוי ומיהות העומדים מולו, ולפעול מולם ברמה מוגברת של תום-לב, יושר ושקיפות. תוצאה זו תביא לכך כי בית המשפט ידקדק עם בעל הזכות החוזית בכל האמור בניהול המשא ומתן (הן עם בעל התפקיד כנציג הנושים והן עם משקיע פוטנציאלי בהסדר נושים) בכל האמור בתום-לב והעדר הטעיה ושיהוי. מאידך גיסא, כאשר חצה בעל הזכות משוכה זו, הרי שבית המשפט יטה לקיים את זכותו, אף אם זו באה על חשבון תועלת הנושים. בפש"ר 477/95, עמד בעל הזכות במבחן תום הלב, ובית המשפט ציין במפורש במסגרת החלטתו את הדרך בה ניסה אף להועיל לנושים, כשהוא מציין כי עיוות דין יגרם, אם לאחר כן זאת "יושלך מעל פניהם" בלא שיוקנה לו המגיע לו. לא כך במקרה דנן; המבקשת ומנהלה לקו הן במצג מטעה והן בשיהוי, זאת תוך נסיון לכסות עליהם במסירת גרסה סותרת ומטעה לבית המשפט. דומה, כי המבקשת עשתה לה לשיטה לחשוף את טפח מן העובדות בתצהיריה, תוך שמירת חלקים עקרוניים מהם באמתחתה ו"שליפתם" אך ורק בתצהירי התשובה או בסיכומים, אם בכלל. בכך, הפרה אף את כללי סדר הדין האזרחי, ופגעה בזכויותיו המהותיות והדיוניות של הקונה. להתנהגות מסוג זה אין בית המשפט יכול ליתן ידו. מהות העסקה כמכלול ומעמדו של התשלום בסך 1.4 מיליון ₪ אשר שילם הקונה 67. בין פלג לחברה נכרתו שני הסכמים בנוגע לנכסי גן אורנים, אשר שניהם אושרו במסגרת אותה החלטה אשר אישרה את הסדר הנושים. א. הסכם לרכישת פעילותה, ציודה ושמה של גן אורנים. ב. הסכם לרכישת המניות של גן אורנים בחברת טסים, שהוא נשוא הבקשה דנן. 68. בהסכם מכר המניות נקבע כי המניות ירכשו במחירן הנקוב, קרי, במחיר כולל של 147 ₪. עם זאת, אין חולק כי במסגרת ההסדר שילם הקונה סכום בן 1.4 מיליון ₪ לבנקים הנושים בבנק אורנים, אשר אחזו בשעבודים על מניותיה. כך, למשל, ציין בא-כוחו של מנהל החברה במסגרת הדיון באישור ההסדר לעניין זה: "נתבקשתי ואני מצהיר כי מעבר לסכום של 1.39 מיליון ₪ המשולם לנושים המובטחים בגין ערבותו של מר קורן לחובות החברה, וסך נוסף של 1.4 מיליון ₪ המשולם על-ידי המשקיע עבור מניות 'טסים' והשעבודים שיש לבנקים, אין כל סכום נוסף המשולם לבנקים, כך שהסדר שהוגש לבית המשפט יתוקן הסך של 2.6 ל-2.79 מיליון ₪". ( ההדגשות אינן במקור - ו.א ). עיקר טענותיהם של תומכי הבקשה, הן המבקשת עצמה והן הכנ"ר והמנהל המיוחד, מסתמכות על הסכום הנקוב בחוזה השני, קרי, מכר המניות, שם נקבע ערך של 147 ₪ למניות 'טסים'. המבקשת דורשת, על בסיס זה, לקנות את המניות בערכן זה. הכנ"ר והמנהל המיוחד, על אף שאין הם מעוניינם למכור את המניות במחיר זה, מתבססים על ההפרדה בין ההסכמים וטוענים כי הסך בן 1.4 מיליון ₪ אינו נוגע למניות כלל ועיקר, ולא כל שכן, אלא שלאחר ביטול ההסכם יוכלו לשומרו בקופתם ולהוציא את המניות למכירה חוזרת בעבור סכום נוסף. אי לכך, טוענים הכנ"ר והמנהל המיוחד, תטיב קבלת הבקשה עם קופת הנושים. הציר המשותף, אם כן, לעמדת כל תומכי הבקשה, הינו הנסיון להפריד את הסדר הנושים לשני הסכמים אשר אין ביניהם קשר הכרחי, ולטעון כי כל אחד מהם עומד על רגליו הוא. מגדילים לעשות הכנ"ר והמנהל המיוחד, אשר גורסים כדלקמן: "הקונה העדיף מטעמים השמורים עמו לרכוש רק את הפעילות, הציוד והשם המסחרי של גן אורנים, בעוד שבחוזה נפרד רכש את מניות חברת טסים. במצב דברים זה קמה למבקשת על פי תקנות ההתאגדות של חברת טסים זכות הקדימה" 69. הקונה ומר קורן, מאידך גיסא, טוענים כי אין לנתק את שני ההסכמים זה מזה; לדבריהם, קם קשר הדוק בין תשלום סך 1.4 מיליון לבנקים הנושים בגן אורנים לבין המניות, ואין להסתכל אך ורק על המחיר הנקוב בחוזה השני. השאלה העומדת בפני, אם כן, האם עסקינן בהסכמים נפרדים, ומה הערך האמיתי אשר שולם עבור המניות ואליו יש להתייחס. לעניין זה, מצטטת המבקשת פסקי דין של בית המשפט העליון אשר אוסרים על בעל דין לטעון לגרסאות סותרות בהליכים משפטיים שונים לפי האינטרס המתחלף שלו. כך למשל, מי שנהנה מיתרונות הגנת המדגם על קניינו הרוחני וזמן המדגם פג, לא יוכל כעת לטעון כי הזכות הנכונה לעניין קניינו אינו מדגם, אלא זכות יוצרים אשר 'תוחלת חייה' ארוכה יותר. לעניין זה, טוענים המבקשים והכנ"ר כאחד כי הקונה וקורן ניסו להונות את רשויות המס על-ידי נקיבת מחיר פיקטיבי למניות, ומן הדין 'לתפוס' אותם על אשר כתבו בחוזה ביניהם. כמו כן, טוענים הכנ"ר והמנהל המיוחד כי אם מחיר המניות הוא 1.4 מיליון ₪, הרי יתכן ויוטל על קופת ההסדר מס רווחי הון שלא תוכל לעמוד בו. 70. ההלכה הפסוקה בכל האמור בפרשנות חוזים קבעה במפורש, כי השיקול המנחה בפרשנות חוזים הינו אומד-דעת הצדדים, אשר אינו מוגבל בהכרח אך ורק ללשונו הדווקנית של הכתוב, אלא מוסק בראש ובראשונה ממכלול החוזה והגיונו, כולל ההגיון הפנימי והסימטריה בין 'אבריו' השונים, וכן מלשונו, שאף שיש לה חשיבות הרי אין היא תמיד בגדר שיקול מכריע אשר אין אחריו ולא כלום. וכך נאמר בעניין זה בתקדים המנחה ע"א 4628/93, מדינת ישראל נ' אפרופים: "אמת המידה המרכזית לפרשנות חוזה הוא אומד דעתם של הצדדים לחוזה. אומד דעת זה הוא המטרות, התכליות, היעדים והאינטרסים (הסובייקטיביים, אשר מצאו ביטוי חיצוני) אשר הצדדים ביקשו (במשותף) להגשים באמצעות החוזה. אומד דעת זה יכול שישתמע מתוך החוזה, ויכול שישתמע מתוך הנסיבות. שנית, אם לאחר בחינת לשון החוזה והנסיבות החיצוניות עדיין קיימת התנגשות בין אומד הדעת של הצדדים כפי שהוא משתמע מתוך החוזה, לבין אומד הדעת של הצדדים כפי שהוא משתמע מתוך הנסיבות, יד אומד הדעת של הצדדים המשתמע מתוך הנסיבות על העליונה" ( ההדגשות שלי - ו.א ). ובהמשך: "על אומד הדעת למד הפרשן מלשון החוזה ומהנסיבות החיצוניות לו. שני מקורות אלה "קבילים" הם. בעזרתם מגבש הפרשן את אומד דעתם המשותף של הצדדים. המעבר מהמקור הפנימי (לשון החוזה) למקור החיצוני (הנסיבות החיצוניות) אינו מותנה במילוי תנאים מוקדמים כלשהם. לא נדרשת כל בחינה מוקדמת, אם לשון החוזה היא ברורה אם לאו. שאלה זו תתבהר רק בסיומו של התהליך הפרשני. לאחר שהפרשן גיבש את אומד דעתם (המשותף) של הצדדים, הוא בוחן אם אומד דעת זה "משתמע" - כלומר, יש לו עיגון - מתוך החוזה. אם התשובה היא בחיוב, יפורש החוזה על-פי אומד דעת זה, שבגיבושו שימשו בערבוביה נתונים הבאים מהחוזה ומחוצה לו". על רקע, זה קבע הנשיא מ"מ הנשיא (כתארו דאז) א' ברק את ההלכה, כי לעיתים יכול בית המשפט לסטות מלשון החוזה ואף להוסיף בו תניות שאין בו, וזאת כאשר פרשנות (לא כל שכן פרשנות דווקנית) של החוזה לפי לשונו תביא לתוצאה אבסורדית. לעניין זה, מרחיב מ"מ הנשיא וגורס כדלקמן: "הדיבור "אבסורד" הוא עמום. אין הוא מוגדר. מה שנראה בעיני האחד כאבסורד נראה בעיני האחר כהסדר ראוי. אכן, מקובל בפסיקה ללוות את הדיבור "אבסורד" בביטויים נוספים כגון, חוסר עקביותINCONSISTENCY)), חוסר נוחות (ECNEINEVNOCNI) וכיוצא בהם ביטויים המלווים את "האבסורד". לדעתי, כל מה שמסתתר מאחורי ביטויים אלו ואחרים הוא מובן (מילולי) שאינו מתיישב עם תכלית החוזה. פרשנות מילולית מביאה לאבסורד, לחוסר עקביות ולחוסר נוחות, כאשר היא אינה מגשימה את תכליתו של החוזה. אכן, שופט המפרש חוזה שעשו הצדדים, רשאי במקרים מיוחדים לשנות מלשון החוזה. הוא יעשה כן כדי להגשים את התכלית המונחת ביסוד החוזה" ( ההדגשות שלי - ו.א). כל זאת, כמובן, תוך גילוי זהירות וריסון שיפוטי, אשר ישמרו תרופות קיצוניות אלו למקרים מיוחדים. דא עקא, שבמקרה דנן אין צורך להרחיק לכת עד כדי כך כדי לפרש נכונה ולהתאים את החוזה לאומד דעת הצדדים. 71. זאת ועוד; היות וחלק ניכר מהפלוגתאות אשר לפני עוסקות ב"מחיר המניות", הרי מן הראוי להזכיר הלכה נוספת מבית מדרשו של בית המשפט העליון, אשר עוסקת בפרשנותם של מושגים וממשיכה את אותו רציונל אשר שלט בהלכת אפרופים. פסק דין זה הינו דנג"צ 4601/95, יוסף חי סרוסי נ' בית הדין הארצי לעבודה אשר בו נקבע כי אף פרשנותם של מושגים אינה סטטית ופורמליסטית בהכרח ועשויה להשתנות לפי נסיבות המקרה והדין בו עסקינן. יוצא, כי גם הגדרת "ערך המניות" עשוי להתפרש באופנים שונים בהקשרים שונים. בלא להכריע בדבר, הרי משמעות "ערך המניות" בהקשרם של חוקי המס עשוי להיות שונה ממשמעותו של אותו ביטוי לעניין פרשנות תקנות ההתאגדות. יוצא מכך, כי העובדה כי צדדים לחוזה יצרו תכנון מס, בין אם ימצא בסופו של יום לגיטימי ובין אם לאו, אין בו בהכרח כדי להשליך על פרשנותה של המערכת החוזית ביניהם בסכסוך בינם לבין בעל מניות מיעוט התובע את קניית המניות במחיר אפסי. 72. מן הכלל אל הפרט; מר פלג הינו המשקיע בהסדר הנושים של גן אורנים, חברה אשר נקלעה לקשיים ועמדה בסכנת התפרקות. מניות טסים נשוא המחלוקת הינם במובהק, חלק עקרוני וחשוב ממצבת נכסיה של גן אורנים, בהיותן רכושה של חברת בת אשר כמעט 100% ממניותיה מצויות בידי חברת גן-אורנים. לא זאת, אלא אף זאת; כנגד חברת גן אורנים ניצבו בנקים שאחזו בנשיה מובטחת על הון מניותיה. אין חולק, כי בנקים אלו יכולים היו, אלמלא שולם להם סכום אשר יספקם, לרדת לנכסי החברה ולממשם על דרך כינוס נכסים, זאת כולל מניות טסים. בין אם היתה זכות הקדימה חלה בנסיבות המקרה דנן ובין אם לאו, אין חולק כי לא היה בה כדי למנוע את כינוס הנכסים דנן, ואת מימוש מניותיה של חברת טסים בידי בעלי השעבוד המובטח. זאת על דרך קל וחומר, אם (כפי שמלמד חומר הראיות) לא היה בידי בן-חור סכום מספיק כדי לרכוש את המניות בערכן הריאלי. שני ההסכמים אושרו כמכלול, במסגרת אישור הסדר הנושים, ושניהם גם יחד קשורים אליו בקשר בל-ינתק. מן ההגיון הפשוט אנו למדים, כי אלמלא הציע פלג סכום של 1.4 מיליון ₪ לבנקים, לא היה איש מעלה על דעתו למכור לו את המניות בערכן הנקוב. כמו כן, אלמלא הוצאו הנושים המובטחים מן התמונה, לא היה בכוחו של הסכם מכר "למלט" את המניות מפניהם. אין חולק, כמו כן, כי חברת טסים ופעילותה הינו נכס עקרוני במצבת נכסי גן-אורנים, אשר ערכו של רובם לא היה גדול, בלשון המעטה - דבר אשר הסתבר לכל הצדדים המעורבים במהלך הדיונים בהקפאת ההליכים. 73. יגעתי ולא מצאתי כיצד ניתן לפרש את אומד דעת הצדדים לחוזה בדרך כזו, אשר תבקש ליצור ניתוק בין שני ההסכמים, קל וחומר לטעון כי פלג ביקש להוציא את קניית המניות אל מחוץ למסגרת הסדר הנושים. להפרדה כזו אין כל תכלית או הגיון. לא מצאתי כל בסיס כלכלי או הגיוני לפרשנות 'מכנית' ופורמלית זו, אשר הכנ"ר מבקש כי בית המשפט יאמץ, אשר אין לה כל בסיס בנסיבות המקרה. לא בכדי נמנעו הכנ"ר והמנהל המיוחד מלעמוד על ההגיון העומד מאחורי דרך הפרשנות המוצעת על-ידם, והסתפקו בטענה כי פלג עשה זאת "משיקולים השמורים עמו". יגעתי ולא מצאתי את מהותם של שיקולים אלו. 74. הדרך הנכונה ללכת בה היא לקבוע, כי עסקינן ב"מכלול חוזי" אשר מהותו קניית החברה על כל נכסיה במסגרת הסדר נושים, זאת בתמורה למספר תשלומים אשר יתחלקו בין נושיה השונים של החברה לפי מנגנון ההסדר. לא זאת, אלא אף זאת; על המניות נשוא המחלוקת רבצה 'תביעה כפולה' אשר היה על פלג לשלם תמורת הסרתה; של הבעלים, ושל הבנקים בעלי השעבוד. נקל לשער כי אם היה השעבוד (שלא לדבר על כלל החובות) ממומש, הרי בידי הבעלים לא היה נותר דבר ממניותיהם, באשר ערך חובות החברה עלה בהרבה על נכסיה. דומה, כי אף חלוקת התמורה ששילם המשקיע בעבור המניות במסגרת ההסדר תאמה עובדה זאת: תשלום מהותי לבנקים בעלי השעבוד, ותשלום סמלי לבעל המניות, אלא שההגיון ואומד דעת הצדדים הכרוך בו יש להסיק, כי זה ואף זה היו "תשלום בגין המניות". ההבדל היחיד בין שני הסוגים היה כי אחד מהם היה "תשלום ישיר" במשמעותו בדין, ואילו משנהו היה תשלום "עקיף", קרי; סכום כסף ששולם במישרין לצד ג', כדי שיסיר את תביעותיו מנכסי גן-אורנים, וממניות טסים בכלל זה. 75. לכן, עסקינן במכלול חוזי, המורכב מיחידות משנה המהוות כולן גם יחד את השלם, ואין כל קיום הגיוני לאחת מהן בלא השניה. לא ניתן להפריד את הערך ששולם עבור המניות בלא להתייחס למכלול התשלום אשר הסיר מהן את תביעות הנושים. נסיונו של הכנ"ר להפריד את הגוף לאבריו השונים הינו פרשנית מלאכותית, תמהה ובלתי מוצדקת אשר בית משפט זה דוחה בשתי ידיים. לא רק, שפרשנות זאת מנוגדת להגיון ולאומד-דעתם הברור של הצדדים אשר התבטא אף בדיוני הקפאת ההליכים, הרי שהיא גורמת עוול בלתי מוצדק לקונה, אשר שילם ממיטב כספו עבור נכסי גן-אורנים כמכלול, הסתמך על החוזה והשקיע כספים רבים כדי לחזור ולהפעיל את החברה, לתועלתם של כל הקשורים והנושים בה. ציפייתו הלגיטימית של הקונה היתה לקבל בתמורה לכספו את נכסי החברה, במלואם. אלא שבאת כוחו המלומדת של הכנ"ר והמנהל המיוחד בחרו להתעלם מכל זאת, תוך שהם מגלים אדישות תמוהה לנזקים הצפויים לקונה אם תתקבל עמדתם. חמור מכך; מטרתם היתה אף לעשות עושר ולא במשפט על חשבונו, באשר קיוו מאידך גיסא להשאיר על מכונו את ההסכם במסגרתו שולמו מיליוני שקלים לקופת ההסדר, ומאידך גיסא לבטל את ההסכם השני (או ליתר דיוק, חלקו השני של המכלול החוזי), תוך שהם מוציאים את המניות למכירה מחדש (!!!) וגורפים כספים נוספים לקופתם. כל זאת, לשיטתם, בעבור תועלת הנושים. 76. דומה כי באת כוחו המלומדת של הכנ"ר והמנהל המיוחד, אשר פעלו בצוותא-חדא, בחרו לשכוח את האמור בהלכת ע"א 477/95, אותה ידעו גם ידעו לצטט בחלקים אחרים אשר נראו להם כנוחים יותר: "כאשר שוקלים היטב את עניין טובת הנושים, אל לנו להתעלם גם מהתנהגות אפרופו. אפרופו דאגה לאורך כל הדרך לתפעולו של העסק ולהבאתו למכירה כ"עסק חי", דבר ששירת בהחלט את אותה 'טובת הנושים' בה מדובר כיום. אלמלא נהגה כך, יתכן והמניות היו מוצעות כאשר העסק היה במצב אחר, ואז המחיר המוצע היה נמוך בהרבה מהמחיר המוצע עתה, אם בכלל. אפרופו השקיעה מאמצים במידה מסויימת גם כספים כדי לשמר את מצב העסק על מנת שישרוד. תהא בכך לא מעט עצימת עיניים, התעלמות וכפיות טובה מצד הנושים להתעלם מעובדה זו, ולהתייחס לאפרופו כמי ששירתה את האינטרסים שלהם, ועתה משסיימה מלאכתה ניתן לשלחה מעל פניהם" (ההדגשות אינן במקור - ו.א). אותו דין חל אף לעניינו של פלג; אך ורק בשל העובדה כי הוא השקיע את מיטב כספו ואף מאמצים וזמן רב בהקמת ההסדר, נכנסו כספים משמעותיים לקופת הנושים, וקם למניות ערך ממשי כלשהו אשר ניתן למוכרו. משסיים מלאכתו, מבקשים הכנ"ר והמנהל המיוחד לסלקו מעל פניהם, תוך שהם מנצלים את פועלו כדי לשוב ולמכור את המניות, וזאת על-ידי האחזות בפרשנות פורמליסטית אשר אין לה כל אחיזה בהגיונם של דברים. זוהי, לדעתי, דוגמה קלאסית של עשיית עושר ולא במשפט. מעבר לדרוש, ובלא להכריע בדבר, אוסיף ואעיר כי ספק אם היה בכך בסופו של יום תועלת מרובה עבור הנושים; זאת, שכן יתכן מאד כי לאחר מהלך כגון זה, היתה קמה לפלג עילה לבטל את החוזה ולדרוש את החזרת כספו. זאת, שלא לדבר על הטלת החברה וכל הקשורים בה לסכסוך משפטי סבוך וארוך, אשר קיצו מי ישורנו. 77. יתכן, כי מאחורי הדרך בו הפרידו פלג וקורן את החוזה עמדו שיקולי תכנון מס. יתכן גם יתכן, ומכאן בא אף החשש העומד מאחורי עמדת הכנ"ר והמנהל המיוחד; חשש כי יתכן ורשויות המס ידרשו למסות את העברת המניות בתור רווח הון, דבר אשר יסכן את קופת ההסדר, וכנראה אף את שכר טרחתו של המנהל המיוחד. אלא, שאין כל סיבה להכריע בעניין זה בנסיבות המקרה דנן, מה גם שאין עסקינן בשאלה שפתרונה נתון על פניה. לעת עתה, אין בפני תביעה של רשויות המס, אלא אך ורק ספקולציות וחששות, אשר אין די בהן כדי לגרום עוול כשזה לקונה. משיטענו רשויות המס (אם אמנם יעשו כן), כי עסקינן בתכנון מס בלתי לגיטימי, אזי תדרש הערכאה המתאימה להכריע בכך. לעניין זה יוער אף כי על בעל תפקיד סביר הפועל בזהירות סבירה היה להקדים ולהבחין בסכנה זו (אם אמנם סכנה היא) מבעוד מועד, טרם אישור ההסכם, ולא להתעלם מכך, להניח לקונה להסתמך על הסכם שאושר ואזי להצטרף בדיעבד לבן-חור בתביעתו הבלתי מוצדקת. התנהגות זו, אף אם הניע אותה חשש מוצדק, הינה בלתי מוצדקת ובלתי ראויה, כאשר היא באה מצידו של בעל תפקיד שהינו 'ידו הארוכה' של בית המשפט. לדאבון הלב, בחרו גם המנהל המיוחד וגם הכנ"ר להתעלם מחובת ההגינות והאובייקטיביות המוטלת עליהם, זאת תוך עצימת עיניים ואדישות כלפי הנזקים אשר התעתדו לגרום לקונה. 78. טענה נוספת עומדת בפי המבקשת, והיא כי משנקבו קורן ופלג בערך מסויים למניות בחוזה ביניהם בשל שיקולי מס או מכל טעם אחר, מושתקים הם לפי הלכת בית המשפט העליון מלטעון היפוכו של דבר בהליך אחר. לטענה זו אין על מה שתסמוך, ופסקי הדין אשר מצטטת המבקשת אינם מועילים לה, באשר אין הם רלוונטיים לנסיבות המקרה דנן. אף אם נתעלם לרגע מהלכת סרוסי ומשמעותה, הרי שהחוזה השני בדבר מכר המניות הינו אך חלק מהתמונה המלאה. חוזה זה נוקב בערך המניות המגיע לחברה עצמה, וזאת לאחר קיזוז תביעות הנושים אותן סילק פלג בסכום אשר שילם לבנקים בחלקו האחר של ההסדר. אין עסקינן בערכים סותרים, אלא בערכים משלימים, אשר עניינם תשלום לגורמים שונים, כל אחד לפי נגיעתו למניות וערכה הריאלי. נקל לשער, כי אילו פלג מסולק מהתמונה, ובן-חור עצמו היה רוצה במניות, לא יכול היה להמנע אף הוא מתשלום לנושים המובטחים האוחזים בכל הונה של חברת גן אורנים, וחזקה עליו ועל בא-כוחו המלומד כי ידעו זאת היטב. שני ערכים אלו יחד, הם שיוצרים את ערכם האמיתי של המניות, והוא המחיר אשר היה על בן-חור לשלם, אילו היה מפעיל בתום-לב ומבעוד מועד את זכות הקניה אשר עמדה לו בתקנות ההתאגדות. אלא שבן-חור לא עשה זאת במועד, והקים נגדו ויתור ומניעות, כמפורט בחלקה הראשון של החלטתי זו, אשר אין כל צורך לחזור עליה פעם נוספת. 79. מכל הסיבות אשר נמנו לעיל, דין הבקשה להדחות על פניה. בנסיבות המקרה החמורות, ולנוכח התנהגות המבקשת בתצהירה ובעדות מנהלה בבית המשפט, ישאו המבקשת ומר בן-חור, ביחד ולחוד, בהוצאותיו של מר פלג ובשכר-טרחת עורך דין בסך 35,000 ₪ + מע"מ. כמו כן, ישאו שניהם ביחד ולחוד בהוצאותיו של מר קורן ובשכר-טרחת עורך-דין בסך 10,000 ₪ + מע"מ. כמו כן, ולאור נסיבות המקרה החריגות והחמורות, ישאו הכנ"ר והמנהל המיוחד, ביחד ולחוד, בהוצאות מר פלג ובשכר-טרחת עורך-דין בסך 15,000 ₪ + מע"מ, ובהוצאות מר קורן ובשכר טרחת עורך-דין בסך 5,000 ₪ + מע"מ. כל הסכומים דנן ישאו הצמדה וריבית ממועד הגשת הבקשה הנוכחית ביום 1.3.02 ועד ליום התשלום בפועל. חוזהדיני חברותביטול חוזהמניות