החלטה בבש"א 11200/02 שהוגשה ביום 10.9.02 עותרת טפחות בנק משכנתאות לישראל בע"מ (להלן: "טפחות") לביטול צו הקפאת ההליכים, ולחלופין התרת מימושו של נכס משועבד על אף הקפאת ההליכים לפי סעיף 350(ו) לחוק החברות, תשנ"ט - 1999 (להלן: "חוק החברות"), בגין חוב העולה על 20 מיליון ש"ח שחייל השקעות ונכסים בע"מ חבה לטפחות. בבש"א 11833/02 עותרים הנאמן והמנהל המיוחד להאריך את צו הקפאת ההליכים בשלב זה לתקופה של שלושה חודשים, על פי התוכנית להפעלת החברות שמטרתה הסופית גיבושו של הסדר נושים. תוכנית ההפעלה הופצה בין הנושים העיקריים ומצורפת כנספח ג' לבקשה. בבש"א 12200/02 עותר בנק דיסקונט לישראל בע"מ (להלן: "דיסקונט") להתיר לו לממש חלק מהנכסים המשועבדים לטובתו בשיעבוד ספציפי בגין חוב העולה על 4.3 מיליון ש"ח שחייל נכסים (1991) בע"מ חבה לדיסקונט. הנאמן והמנהל המיוחד פרטו את נסיבות הקשיים הכלכליים אליהם נקלעו החברות. פעילות החברות בתחום הנדל"ן ובעיקר באיזור חיפה והצפון. השפל העמוק בענף הנדל"ן והמשק כולו, ובכללן ירידה במחירי השכירות ועלייה בשטחים הבלתי מושכרים במבני החברות - כתוצאה מהסתבכויות כלכליות של חלק מהשוכרים והקושי במציאת שוכרים חדשים, גרמו לקשיים כספיים של החברות. בנסיבות כאלה, כדי לממן את הפעילות השוטפת, הגדילו החברות את החשיפה מול המערכת הבנקאית המובטחת בנכסי הנדל"ן של החברות בשיעורים גבוהים במיוחד של גובה החוב לעומת עלות הנכס וערכו. עוד נאמר, כי עקב "מחול השדים" שהתעורר סביב "קבוצת פלד גבעוני" (כפי שהיא מכונה בעיתונות) ושהחברות הינם חלק ממנה, סירבה המערכת הבנקאית להגדיל את האשראי וחלק מהבנקים החלו להעמיד לפרעון את האשראים הקיימים, מצב שהביא את החברות להגיש את הבקשה להקפאת הליכים, כדי שאפשר יהיה לבחון גיבוש תוכנית הפעלה שתביא בסופה הסדר נושים. עקרונותיה של תוכנית ההפעלה מבוססים על פעילות מקבילה בשני מסלולים: האחד: מציאת משקיע שירכוש את גרעין השליטה בקבוצה או בחלק ממנה - פעולה שתביא לחסכון משמעותי בעלויות המס והמימוש וכן ייתכן שתשמור על ערך מסויים למניות חייל החזקות (1965) בע"מ, שהיא חברה ציבורית. לעמדת הנאמן והמנהל המיוחד, באלטרנטיבה של כינוס או פירוק, לא ניתן יהיה לקבל גבי המניות ערך כלשהו. השני: מכירת הנכסים המניבים בעיתוי המתאים, תוך ניהול משא ומתן בזמן סביר בשמירה על ערכם והשבחתם. לדעת הנאמן והמנהל המיוחד, כמפורט בתוכנית ההפעלה לגבי כל נכס ונכס, יהיה שווי נכסי החברות במימוש מהיר בסך של כ244- מיליון ש"ח, לעומת מימוש מוסדר, במסגרת ניהולית אחת, תחת מרות בית המשפט בהקפאת ההליכים ובביצוע פעולות השבחה לסך של כ312.5- מיליוני ש"ח. במצב כזה, נושי הקבוצה המובטחים בשיעבוד צף, הנושים בדין קדימה והנושים הבלתי מובטחים יוכלו לקבל כספים בשיעור ממוצע של כ36%-, לעומת החזר בשיעור 0% באלטרנטיבה של מימוש מהיר תוך פירוק וכינוס אם כל נושה מובטח בשיעבוד ספציפי יממש את נכסיו בנפרד. הנאמן והמנהל המיוחד הסבירו שסך כל החובות של החברות עומד על כ342- מליוני ש"ח. מרבית החובות למערכת הבנקאית מובטחים בנכסי החברות וקיימות ערבויות צולבות בין החברות, בינן לבין עצמן. לחברות נושים בלתי מובטחים בסך של כ5.5- מליון ש"ח, חלק קטן מהם נושים בדין קדימה. בנוסף, קיים חוב בלתי מובטח לבעלי האג"ח של החברה בסך של כ44- מליון ש"ח המהווים את ההפרש בין שווי הנכס המשועבד לאלה, לבין סך החוב המגיע להם. עוד נטען, כי המימון לתוכנית ומקורותיו יהיו על ידי כל נושה המובטח בנכס על פי העלויות הישירות המתייחסות לאותו נכס, וכן, על פי חלקו היחסי בעלויות התקורה של החברות בתקופת התוכנית, כאשר מימון העלויות יתבצע מתוך תגמולי דמי השכירות ותקבולי דמי הניהול שיתקבלו מאותו הנכס ועודף דמי השכירות ותקבולי הניהול יועברו לנושים המובטחים באופן שוטף. במצב כזה יהיו הנושים המובטחים בנכסי הנדל"ן במצב דומה לזה שהיו נמצאים בו במסגרת של כינוס נכסים ספציפי לכל נכס, אלא שכתוצאה מניהול ריכוזי תחת קורת גג אחת, תהיינה עלויות התקורה נמוכות מהעלויות שהיו נושאים בהם בכינוס ספציפי, כשלנאמן מבט "רוחב" על נכסי החברות כולן והנושים לסוגיהם. בנספח ג' של תוכנית ההפעלה פרטו הנאמן והמנהל המיוחד שוויו של כל נכס ונכס ואת עמדתם באשר לתהליך מימושו. לאור הסכמת הנושים המובטחים לתקופת הקפאה של שלושה חודשים, אתייחס אך ורק לרבעון הראשון. טפחות מתנגדת נחרצות להחלת תוכנית הקפאת ההליכים על הנכס המשועבד לזכותה, ולמרות שבבש"א 11200/02 נטען לביטול צו הקפאת ההליכים, ייחד ב"כ טפחות בדיון את טענותיו להתרת מימושו של הנכס המשועבד או פדיון המשכנתא וסילוק חוב טפחות לאלתר. המדובר במקרקעין המצויים בשכונת בת-גלים בחיפה, עליו בנתה החברה מבנה בשטח של כ6,000- מ"ר בין 5 קומות הכולל כ140- יחידות דיור והתקשרה עם עמידר בחוזה לפיו תקבל עמידר מהחברה שירותי דיור לגבי 130 יחידות דיור ותאכלס בו בעיקר עולים חדשים. טפחות נתנה לחייל השקעות ונכסים בע"מ מימון ואשראי לצורך פרוייקט בנייה במקרקעין אלו, במסגרת ליווי פיננסי סגור. להבטחתו יצרה חייל השקעות שיעבוד ספציפי בדרך של משכנתא בדרגה ראשונה ללא הגבלה בסכום, על זכויות החכירה של החברה במקרקעין; שיעבוד קבוע ראשון ללא הגבלה בסכום, וכן שיעבוד צף על חשבון הפרוייקט ואת כל הזכויות החברה בקשר עם הפרוייקט, לרבות כל הבנוי על המקרקעין ואת כל זכויות החברה בהתאם לחוזה עמידר, לרבות הזכות לקבלת התמורה ואת את כל יתר התשלומים על פי חוזה זה ואת כל החוזים בין החברה לבין הדיירים, כמתואר בשטר המשכנתא. לטענת טפחות הפרה החברה את אגרת החוב ושטר המשכנתא הפרות בוטות ויסודיות, שגרמו לטפחות להעמיד את יתרת ההלוואה לפרעון מיידי ונשלחה לחברה דרישה על כך ביום 05.08.02. משלא נענתה הדרישה, הגישה טפחות ביום 13.08.02 ללשכת ההוצאה לפועל בהרצליה בקשה למימוש משכון/משכנתא בתיק הוצל"פ 26-07106-02-0 וכן בקשה למינוי כונס נכסים בטרם אזהרה לחייבת. הטעם העיקרי שפורט בבקשה להוצל"פ שביום 28.07.2002 נודע לטפחות כי עוד ב06.05.2002- התיימרה החברה להתקשר בחוזה מכר המקרקעין עם חברת בייסיס בע"מ, מבלי לקבל את אישורו מראש ובכתב של טפחות וכי חלק מהתמורה ששולמה בגין המכירה לא הופקדה בחשבון הפרויקט ולא שימשה לסילוק החוב. ראש ההוצל"פ קיבל את עמדת טפחות ומינה ביום 13.08.02 את עו"ד אלחנני ככונס נכסים על כל הרכוש המשועבד. נוכח העובדה שהמינוי נעשה עוד לפני מסירת אזהרה לחברה, ניתנו לכונס סמכויות מוגבלות כמתואר בנספח ד' של הבקשה. עוד נטען כי ללא תאום עם טפחות ותוך הימנעות מפנייה מוקדמת לטפחות לקבלת תגובתה לבקשת ההקפאה, הגישו החברות ביום 13.08.02 בקשה להקפאת הליכים. ביום 15.08.02, יומיים לאחר מתן צו מינוי כונס הנכסים בהוצל"פ, ניתן צו הקפאת הליכים למשך שלושים ימים. טפחות טוענת כי בכותרת בקשת ההקפאה צוינו ארבעה בנקים אשר בהסכמתם הוגשה בקשת ההקפאה ובנק טפחות לא נימנה עליהם למרות שטפחות הנה נושה מהותי,בעל החוב השני הגדול ביותר של חייל השקעות אחרי בנק הפועלים, הימנעות אשר נעשתה מתוך כוונה שלא ליידע את בהמ"ש על עמדת טפחות, כאשר החברה יכלה להניח שלא תסכים לבקשה. לעמדת טפחות תאור הנכסים והחובות של החברות הובאו בבקשת ההקפאה באורח מגמתי כאשר ישנה התייחסות לחברות כמקשה אחת, תוך טשטוש משקלו היחסי של כל אחד מהנושים ומעמדו. בדיון שבפניי ולאחר שהוצגה בבש"א 11833/02 תוכנית ההפעלה, נטען על ידי טפחות כי התוכנית אינה הבראה אלא מימוש נכסים בתנאים הנוחים לחברות תוך התעלמות מזכויות הקניניות של טפחות על פי הבטוחה שבידיה, וכי מימוש הבטוחה על ידי טפחות אינו פוגע בכלל באפשרות לאשר בעתיד הסדר נושים, כי הנכסים המשועבדים לטפחות הם נכסים עצמאיים ונפרדים, ערכם אינו תלוי בפעילות אחרת של החברות וממילא מתכוונים הנאמן והמנהל המיוחד למכור את הנכס ברבעון הראשון. אין מחלוקת והדבר מפורט גם בתוכנית ההפעלה שבמהלך חודש מאי נרכשו המקרקעין על ידי חברת בייסיס בע"מ בתמורה לסכום של 32 מליון ש"ח, ובייסיס שילמה לחברות על חשבון הרכישה סכום של 13 מליון ש"ח וכי כספים אלו לא שולמו לחשבון טפחות. בדיון הוברר כי הנאמן בודק את תקפות האספקטים השונים של ההסכם שנערך עם בייסיס ולכן בייסיס לא שילמה את יתרת התמורה שהייתה אמורה להשתלם עד 30.09.2002 ,ומתנהלים מגעים בין הנאמן לבייסיס, שביניהם דרישת הנאמן לתוספת לתמורה הכוללת גם את מס המכירה. המגעים יסתיימו עד סוף החודש הזה. לעמדת הנאמן, אם לא תאושר העסקה עם בייסיס ימכר הנכס ברבעון הראשון בסכום גבוה בהרבה מסכום החוב לטפחות ולכן לא צפוייה לבנק חשיפה כלשהי שיש בה להצדיק הוצאת טפחות מגדר הקפאת ההליכים, מה גם שניהול הנכס נעשה במיומנות על ידי צוות של הנאמן והחברות וכוללים אב בית, תחזוקת המבנה, מעליות, גינון, חדרי שירותים ושטחים ציבוריים לרבות מועדון וכן תשלום חשבון חשמל, מים וארנונה לשטחים הציבוריים. בתוכנית הההפעלה נרשם שעלות ניהול המבנה היא 590,000 ש"ח בשנה וההכנסה השנתית הכוללת הנובעת מן המקרקעין היא בסך של 3.5 מליון ש"ח בשנה. בטבלה המופיעה בתוכנית ההפעלה, מצביע הנאמן על נתוני המקרקעין ולפיהם השווי במימוש רגיל 30 מליון ש"ח, בעוד השווי במימוש מהיר 19.8 מליון (לפי גובה החוב לבנק) וכי מאחר והנכס נמכר לחברת בייסיס המועד הצפוי למימוש בתוך הרבעון הראשון לתוכנית. בדיון בפניי טען הנאמן שיוכל למכור את הנכס במקרה שעסקת בייסיס לא תצא לפועל, לפחות ב - 25 מליון ש"ח - מצב שיהיה בו תועלת רבה לנושים הרגילים, שכן אז יהיה בתמורה כדי לכסות את החוב המלא של טפחות ותישאר יתרה לנושים אחרים. בייסיס תהפוך לנושה רגיל בגין סך 13 מליון ש"ח ששילמה על חשבון התמורה - בעוד שבאם תושלם עסקת בייסיס, תיועד היתרה כולה לתשלום לטפחות ולמס מכירה. חלק מהנושים הרגילים טענו בדיון כי הפיכת בייסיס לנושה תגרום לעלייה משמעותית בהיקף הנשייה של הנושים הרגילים (מ- 5.5 מליון ,ללא חוב בעלי האג"ח, לתוספת משמעותית של חוב בייסיס). לעמדת הנאמן וכפי שהובהר בדיון, למעלה מ - 80% מהנושים המובטחים מסכימים להארכת תקופת ההקפאה בשלושה חודשים בתנאים מסוימים כפי שפורטו בחלק מהתגובות שהוגשו בכתב, בהתאם לתוכנית ההפעלה המתייחסת לרבעון הראשון. כמתואר בבש"א 12200/02, בנק דיסקונט מבקש להתיר לו לממש את הנכסים המשועבדים לו בשעבוד ספציפי והכוללים מבנה וזכויות חכירה של חייל נכסים שנבנה בתחום המועצה האזורית משגב, באזור התעשייה "תרדיון" ויש בהם שוכרים מתחום התעשייה הקלה כגון מוצרי אלומניום, תרופות, טקסטיל, מתכת ועץ. לבנק דיסקונט שעבודים נוספים בקרקעות בטירת הכרמל אותם אין הבנק מבקש להוציא ממסגרת ההקפאה. לעמדת הנאמן והנושים האחרים, מאחר ושווי הקרקע בטירת הכרמל נמוך בכ5- מליון מיתרת החוב כנגד הנכס, מבקש דיסקונט להנות מתוכנית ההפעלה מבלי לאפשר לנאמן מימוש כלל הנכסים לרבות "תרדיון". כמוצע בתוכנית ההפעלה ולאור שיעור התפוסה הנמוך בתקופה אחרונה, עקב צמצום של חלק מהשוכרים ונטישה של חברות שפסקו מפעילות כעסק חי, הציע הנאמן להפחית משמעותית המחיר המבוקש כדמי שכירות, דבר שיגרום להגדלת התפוסה בפרויקט בטרם מכירה. נטען שלאור צפי הביקושים ב"תרדיון", מיקומו בפריפריה ובעייה עם קיום תנאי כתב האישור בגין מענקי השקעה שקיבלה החברה מהתמ"ס, ניתן יהיה למכור את הנכס בסכום של כ - 6.3 מליון ש"ח בתוך הרבעון השני לתוכנית. לעמדת דיסקונט, מכח היותו נושה מובטח בשעבוד ספציפי קיימת לו הזכות לפעול למימוש השעבוד חרף קיומו של צו הקפאת הליכים בהתקיים אחד משני התנאים המפורטים בסעיף 350(ו) לחוק החברות - 1) אם לא הובטחה הגנה הולמת לזכויותיו של הנושה המובטח בנכס או 2) אם אין במימוש השעבוד כדי לפגוע באפשרות לגבש ולאשר את התוכנית. טפחות ודיסקונט מדגישים כי לכל אחד מהם נכס שהינו נכס מקרקעין, שאינו מהווה רכיב בקו היצור של החברות, מדובר בנכס המושכר לשוכרים והשעבוד נעשה הן למקרקעין והבנוי עליהם, והן לדמי השכירות המגיעים ממנו וממילא הכספים המגיעים בגין הנכס ובגין השכרת הנכס משועבדים לטובת דיסקונט וטפחות, כל אחד מהם בנפרד. עמדת הנושים המובטחים שהופיעו לדיון, לפיה הם מסכימים לתוכנית ההפעלה כפי שפורטה ולא אחרת, אין בה כדי להכריע גורל הבקשה דווקא בגלל שמדובר בנכסי נדל"ן מסוגים שונים, להם ניתנו על ידי החברות שעבודים. כל אחד מהנושים המובטחים בחן את תוכנית ההפעלה בכללותה וגם בהתייחס לנכסים שלו תחת קורת גג אחת וניהול על ידי גורם אחד משותף עם אחרים. ממילא טפחות היתה אמורה לצאת מתוכנית ההפעלה ב- 30.9.02 על פי התוכנית בקבלת יתרת התמורה מבייסיס. אני סבורה שלמרות הדמיון בטעמים המשפטיים שהעלו דיסקונט וטפחות באשר לזכותם לממש את קניינם מחוץ למסגרת הקפאת ההליכים, יש להפריד ביניהם כי העובדות בעניין טפחות שונות באופן מהותי מבעניין דיסקונט. בעוד שבדיסקונט נטען שהחברה אינה עומדת בתשלומי ההלוואה שהיתה אמורה להעביר אליו למשך שלושה חודשים, כאשר בחודשים יולי ואוגוסט הועברו סך של 21,000 ש"ח (במקום כ - 68,000 ש"ח) ואילו בחודש ספטמבר לא שולמו לו כספים כלשהם, ההפרה הנחזית כלפי טפחות היא מהותית, גסה ועוסקת בלב ליבה של ההתקשרות בין הצדדים נשוא אגרת החוב. מדובר בחוזה שנעשה בין החברה לבין בייסיס עוד במאי 2002, מבלי לקבל הסכמה של טפחות ושעליו נודע לטפחות בסוף יולי 2002, והכספים שהתקבלו מבייסיס, בסך של כ - 13 מליון ש"ח, ושהיו אמורים לכסות חלק נכבד מיתרת החוב שיש לחברה כלפי טפחות, שולמו, כך נטען על ידי הנאמן, לבעלי האג"ח, שחובם העיקרי ובסכום של כ - 44 מליון ש"ח לא מובטח בכלל. נדמה שאין מחלוקת והכל יודעים שהזכות הקניינית של בעל השעבוד בנכס ספציפי היא בדרגה גבוהה ביותר כזו המוגנת לא רק בחוקי היסוד אלא גם בחוק החברות עצמו בסעיף 350(ו). (למרות שאינני מקבלת את העמדה שבית משפט לא יסרב לממש את הנכס המשועבד לנושה מובטח בהתקיים אחד משני התנאים שתוארו לעיל, לאור לשון החוק "יתיר" בית המשפט... לעמדתי יש לבית המשפט שיקול דעת בכל מקרה). הנימוק העיקרי שאני רואה לאבחן בין טפחות לנושים אחרים ובכללם דיסקונט היא לא הפגיעה האפשרית בזכות הקניין אלא הפגיעה וההפרה הבוטה של ההתחיבות החוזית. כאשר באות החברות לבקש הגנת בית המשפט במסגרת הקפאת הליכים, ובמיוחד במקרה שבו אין הן מציגות תוכנית הבראה, אלא הכל תלוי אם תתגשם תוכנית ההפעלה, לא די להתייחס לאינטרסים של החברות והנושים השונים, והעדיפות הנחזית במסגרת הקפאה לעומת כינוס נכסים או פירוק, אלא גם להתנהגות החברות סמוך לשלב הקפאת ההליכים ותום הלב הנדרש בקיומן של התחייבויות חוזיות . משנודע לטפחות על המכירה לבייסיס, פעלה מיד למימוש השעבוד בנקיטת הליכי הוצל"פ ובקשה למינוי כונס נכסים בטרם אזהרה כמתואר לעיל. עו"ד אלחנני אף מונה ככונס נכסים למימוש המשכנתא בהוצל"פ. ביצוע תפקידו הוגבל במועד מתן הצו ואחר כך עוכב על פי הצו שניתן להקפאת הליכים. בבקשה להקפאת הליכים שהוגשה ב 13.08.2002 נרשם בסעיף 17.1 כי "הסכם למכירת מקבץ דיור בבת גלים חיפה לחברת ביסיס בע"מ בסכום של כ - 32 מליון ש"ח מתוכם שולמו לחייל השקעות כמקדמה 13 מליון ש"ח. לשני הצדדים אופציה לביטול ההסכם עד ליום 30 בספטמבר 2002. יתרת התשלום מיועדת לכיסוי חוב חייל השקעות לבנק טפחות המובטח בנכס שנמכר". ההסכם עם בייסיס תואר כהסכם מהותי. באותו מועד כבר היתה ידועה לחברות עמדת טפחות שפורטה במכתבה ב - 05.08.2002 שנשלח לחיל השקעות נכסים בע"מ שם נרשם במפורש כי טפחות העמידה לפרעון מידי את כל יתרת החוב על סך 20,339,420 ש"ח סכום שיצבור ריבית פיגורים עד למועד פרעונו בפועל, וכי מבחינת טפחות, בייסיס שמה את כספה על קרן הצבי וטפחות לא תסכים להסיר את המשכנתא אלא אם כן ייפרע חובה במלואו. מן הראוי היה לכלול עמדה זו של טפחות בבקשה להקפאת הליכים, ולכן גם לא ברור מדוע לא נתבקשה עמדתה בטרם הגשת הבקשה, כפי שנעשה לגבי הנושים המובטחים האחרים המפורטים בבקשה; גם אם עמדתה של טפחות היתה שלילית היה מקום להביאה לפני בית המשפט. יודגש ויובהר, ולמען הסר ספקות אין דבריי מכוונים כלפי הנאמן המנהל המיוחד, או באי כוחם של החברות אשר הגישו את הבקשה למתן צו הקפאת ההליכים, אלא אך ורק כלפי החברות עצמן. זאת ועוד, לעומת טפחות, ידע לדוגמא בנק קונטינטל לישראל בע"מ עוד ב- 07.08.02 מפי החברות כי הן מגבשות תוכנית הבראה ועימה הצעה להסדר נושים כמתואר בנספח ז' של הבקשה העיקרית בתיק פשר 438/02. בנק קונטינטל ביקש לדחות שם דיון בבקשתו למינוי כונס נכסים זמני שהובא בפני בית המשפט המחוזי בת"א (פשר 1740/02) כדי לאפשר לחברות לגבש ולהציג הצעה להסדר נושים. יתכן, שלו היו כך פני הדברים כלפי טפחות, היתה טפחות נמנעת בשלב ההוא, מלנקוט הליכי הוצל"פ למימוש המשכנתא. יודגש שבתוכנית ההפעלה צפה הנאמן שהחוזה שנעשה עם בייסיס יושלם עד סוף חודש ספטמבר 2002 בדיון הוברר כי טרם הסתיימה בחינת תקינות החוזה, המשא ומתן עם בייסיס לתוספת התמורה לא הושלם וקיימת אפשרות ממשית שהנכס יימכר על ידי הנאמן לגורמים אחרים. משכך לא נראה לי שיש למנוע מטפחות לממש את השעבוד באופן עצמאי ובהליכים אותם החלה לנקוט בהוצל"פ בהרצליה למכירתו לאחרים באמצעות כונס הנכסים שמונה שם עוד בטרם ניתן צו הקפאת ההליכים. לא מצאתי שמכירה עצמאית על ידי טפחות תגרע מהניהול הכולל של הנאמן והמנהל המיוחד על עסקי החברות עו"ד אלחנני הסכים שאישור המכר הסופי במסגרת הליכי ההוצל"פ יובא גם לאישור בית המשפט המפקח על הקפאת ההליכים כדי שתובטח האופציה שתמורת המכר, הנחזית להיות גבוהה מסכום החוב לבנק טפחות, תיועד לקופת הסדר הנושים. במקרה כזה טפחות תפדה את המשכנתא ולא תהיה עוד בעל חוב אצל החברות, בשונה ממעמדה של דיסקונט שיש לו גם נכסים אחרים במסת נכסי החברות. בדיקת חוב החברות לטפחות, כולל בדיקת השאלה אם טפחות זכאית לריבית חריגה או לריבית הסכמית, תישאר בסמכותם של הנאמן והמנהל המיוחד, אם יקבלו סמכויות כאלה בעתיד, ואז, נראה, אין חשש שטפחות לא תחזיר לחברות או לנאמן כספים שקיבלה ביתר. טפחות הסכימה לבחון אפשרות, שלדעתי היא האפשרות המתאימה ביותר, שכונס הנכסים בהוצל"פ ישתמש בשירותי הניהול של החברה כפי שהיו עד כה ובמחיר שפורט בדו"ח ההפעלה, במקום להעסיק גורמים זרים במבנה. ממילא דמי השכירות המגיעים מהמבנה אמורים להיות משולמים לנושה המובטח והוצאות הניהול יכוסו ע"י כונס הנכסים. הוצאות התקורה הנדרשים מטפחות לפי דו"ח ההפעלה מסתיימות ברבעון הראשון, ואם טפחות תממש את הנכסים בעצמה אין להעמיס עליה את החלק היחסי של הוצאות התקורה כמפורט בנספח ז' של תוכנית ההפעלה לכלל הנכסים של החברות לרבות נתוני שכר עבודה למטה החברות בתקופת ההפעלה. אם יידרש הנאמן לבחון את סכום החוב, במידה ותהיה מחלוקת בין הצדדים, תישא טפחות בחלק היחסי של שכרו שייקבע בהמשך ולפי הזמן שיקדיש לבדיקת הנושא. באשר להוצאות הכרוכות במימוש המשכנתא בהליכי הוצל"פ - ממילא שילמה טפחות אגרת הוצל"פ עוד בטרם ניתן צו הקפאת הליכים. שכר טרחת עו"ד בהוצל"פ, שיתכן ויהיה בו כדי לגרוע במידה זו או אחרת מיתרת תמורה שתועבר לקופת הנאמן, יובא גם הוא לאישורי. אז תיבחן השאלה מה היה שכר הנאמן והמנהל המיוחד במימוש הנכס במסגרת תוכנית ההפעלה, לעומת שכר עוה"ד בכינוס נכסים בהליכי הוצל"פ, ואם יש הבדל ביניהם. מקובלת עלי עמדת טפחות שנושא שכר טרחת עו"ד איננו צריך להכריע את גורל הבקשה של טפחות. באשר לדיסקונט - אינני מתירה את מימוש השעבוד הספציפי של "תרדיון". הוברר שאין מחלוקת בין הצדדים שיש שטחים פנויים במבנים. מכירה ע"י דיסקונט במימוש נפרד עלול אכן לגרום להפחתה ניכרת בשווי הנכס, והצעת הנאמן לממש את הנכס ברבעון השני הגיונית וסבירה; מה גם שהארכת תקופת ההקפאה לשלושה חודשים תאפשר בדיקה אם אמנם קיים הנאמן את התחזית הקרובה בדבר האפשרות לגרום להגדלת התפוסה, וזו תיבחן גם על ידי דיסקונט. עוד אציין שהבקשה לממש רק את הנכס ב"תרדיון" והשארת הנכסים האחרים במסגרת הקפאת ההליכים, מביאה יתרון יחסי לדיסקונט על פני נושים אחרים. אשר על כן, אני מקבלת את הבקשה בבשא 11200/02, וטפחות רשאית לממש את הנכס המשועבד בתיק הוצל"פ כמתואר לעיל ומחוץ למסגרת הקפאת ההליכים. נרשמה הסכמת עו"ד אלחנני שלא לפעול בתיק ההוצל"פ עד 01.11.02. אין צו להוצאות הבקשה. אני נעתרת לבקשת הנאמן והמנהל המיוחד בבש"א 11833/02 להאריך את צו הקפאת ההליכים לתקופה של שלושה חודשים ועד ליום 03.01.03, ולפעול לפי תוכנית ההפעלה בהתייחס לרבעון הראשון. הנאמן יהיה כפוף גם לתנאים שנרשמו לגבי כל נושה מובטח ושפורטו במכתבים שהוצגו לעיוני ובהודעה שנמסרה מטעמו ב- 02.10.02 והקשורה לבנק קונטינטל. אני דוחה את הבקשה בבשא 12200/02, ודיסקונט אינו רשאי לממש את הנכס מחוץ לתוכנית ההפעלה וצו הקפאת ההליכים יחול גם עליו. אין צו להוצאות הבקשה. הנאמן יגיש דו"ח על אופן ביצוע תוכנית ההפעלה והתקדמות לקראת הסדר נושים, לא יאוחר מיום 15.12.02. שעבוד