החלטה זו החלטת ביניים בבש"א 20337/02. הצורך בהחלטה זו נובע מסדרת בקשות שהגיש כונס הנכסים הזמני, עו"ד משה גלר, כאשר כל בקשותיו נבעו מהחלטותי בנוגע לאופן ניהול הדיון בבקשה. לאחר שהכונס הגיש ביום 12/12/02 "בקשה לקביעת מועד והחלטה" ובה נטענות טענות מהן עולה כי בית המשפט איננו מטפל כיאות בענייניו של המבקש, ניתנת החלטתי זו. השתלשלות העניינים; 1. ביום 19/9/02 הגיש המבקש את בש"א 17313/02, היא בקשה למינוי כונס זמני לנכסי חברת לינקו ליין ריתוך בע"מ. בבקשה דנה כב' השופטת סירוטה, אשר הורתה על מינוי הכונס הזמני כמבוקש, תוך הסתייגות לעניין בקשות שנגעו להשבת המוניטין של החברה. 2. ביום 10/10/02 הגיש הכונס הזמני את בש"א 18526/02 , בה התבקשו הסעדים הבאים: א. ביטול הסכם שבין החברה לחברת לינקו ליין (2001) שיווק ציוד לריתוך בע"מ (להלן: "החברה החדשה") ב. השבת נכסים שנלקחו על ידי החברה החדשה מהחברה. ג. הרמת מסך בין החברות. ד. הרמת מסך בין החברה החדשה לבעלי מניותיה. ה. הגשת תביעות כנגד בעלי המניות הנ"ל ע"פ ס' 439 לחוק העונשין לרבות פנייה לפרקליטת המדינה / משטרת ישראל ו. צו פירוק כנגד החברה החדשה. 3. בטרם אפרט מה הייתה ההחלטה בבקשה זו, אעיר כי בקשה זו איננה שגרתית, בלשון המעטה. הסעדים המבוקשים בה אינם פשוטים. חלקם אינם מתיישבים זה עם זה, ושאלה נפרדת היא שאלת סמכותו של כונס נכסים, וודאי כונס נכסים זמני, לעתור לסעדים כאלה. אף שאלת התאמת הסעדים לבקשה למתן הוראות איננה נקיה ספקות, וזאת מבלי לקבוע דבר בעניין. 4. כך לדוגמה, עתר הכונס במסגרת הבקשה למתן צו פירוק (כנגד חברה אחרת). עניינית ואף מהותית, בקשה זו הנה חסרת בסיס. צורת הגשת בקשת פירוק מוסדרת בשורת סעיפים בפקודת החברות ובתקנות מפורטות ביותר, היא כרוכה בפתיחת תיק נפרד (בבית המשפט ואצל הכנ"ר), בביצוע פרסומים, בתשלום אגרות, בקיום דיון ובהוכחת תנאים שונים. הכיצד יכול כונס זמני של חברה לעתור לכך במסגרת בקשה למתן הוראות, מבלי שקויים אפילו תנאי אחד מהאמור? תמהתני. וכאמור, זהו אך סעד אחד מששה. 5. על אף כל האמור, לא מחקתי את הבקשה על הסף לפי תקנה 100 לתקנות סדר הדין האזרחי ובשל יתר הפגמים שנפלו בה, אלא הוריתי על פיצולה. סעיפים א' ו- ב' יוגשו כבקשה נפרדת. סעיפים ג', ד', ו- ה' נשלחו לתגובת כנ"ר ראשונית. "בקשת הפירוק" נדחתה מהטעמים שפורטו. 6. בעקבות קבלת תגובת החברה החדשה וכנ"ר, ביקשתי את קבלת תגובת הכונס הזמני. הכונס הודיע כי בש"א 20337 מייתרת את המשך הדיון בבקשה. בעקבות ההודעה, נמחקה הבקשה. בהחלטתי צויין כי "המשך הדיון יהיה בבש"א 20337/02". על חשיבותם של דברים אלו אעמוד להלן. 7. הכונס אכן עתר לסעדים א' ו- ב' בבקשה נפרדת, היא בש"א 19946/02, שהוגשה ביום 13/11/02. צר לי לומר, כי הבקשה לא הייתה ראוייה לדיון. היא הייתה קצרה ביותר, כאילו הניח המבקש שבית המשפט מכיר לאשורה את מערכת היחסים הסבוכה שבין החברה לחברה החדשה, כל זאת תוך טענה כי "עניינה של הבקשה הינו פשוט, קל להוכחה ומהווה ליבו של כינוס הנכסים". לבקשה צורף "כתב תביעה" בן שני עמודים, אשר תפקידו ומיקומו בבקשה זו לא היה ברור כלל. לאחר שהפכתי והפכתי בבקשה זמן רב, ולא עמדתי על טיבה, החלטתי למוחקה, וביקשתי את הכונס לפנות שנית, בבקשה מסודרת ומנומקת. כל זאת ללא חיוב בהוצאות. 8. הכונס שב ופנה בשלישית לבית המשפט, בבש"א 20337/02 שנזכרה לעיל. עיינתי בבקשה, ואף שדעתי לא הייתה נוחה מצורת הגשתה, החורגת מכל המקובל, החלטתי שלא לשוב ולמוחקה, והוריתי ביום 19/11/02 על קבלת תגובות המשיבים. 9. ביום 5/12/02, בטרם חלף זמן תגובות המשיבים, עתר הכונס הזמני ב"בקשה לקביעת מועד". לטענת הכונס הנכבד, ניתנה על ידי החלטה ולפיה ייקבע דיון בבקשה זו, אלא שלא קבעתי אימתי ייערך הדיון, ועל כן מבוקש להורות על מועד הדיון . אלא שלא מיניה ולא מקצתיה: ההחלטה הייתה כי "המשך הדיון יהיה בבקשה 20337/02" ולא קבעתי כי ייערך דיון במעמד הצדדים. ההחלטה נועדה להבהיר את המיקום "הפיסי" כביכול בו תתנהל הבקשה - על ידי ציון מספר ההליך. 10. הכונס שב ופנה (ביום 9/12/02) בבקשה לקבוע תאריך לדיון, שוב, בטרם חלף המועד לקבלת תגובות הצדדים. בקשתו נדחתה, מהטעמים שפורטו לעיל. עד כאן, למרות כל התנהלות הכונס המתוארת לעיל, ועל אף אופי הגשת הבקשות וצורתן, לא ראיתי לנכון לחרוג ממנהגי ולתת החלטה שלא לגופו של עניין. 11. הבקשה שבשלה חרגתי ממנהגי, ונאלצתי לפרט את כל המתואר לעיל, היא בקשת הכונס מיום 12/12/02. בבקשה זו מוטחת ביקורת כלפי בית המשפט, לפיה כביכול, למבקש לא ניתן יומו, בקשותיו אינן מטופלות ודיון בהן איננו נקבע. 12. לדוגמה, נאמר בבקשה כך: "לאור החלטת בהימ"ש כי דיון בבש"א 20337/02 ייקבע בהתאם לצורך בלבד, עולה החשש כי אין בכוונת ביהמ"ש לקיים דיון בבש"א הנ"ל ובודאי לא במועד הקבוע 5/3/02 כפי בקשת הכונס הזמני. אשר על כן חוזר בו המבקש מהסכמתו למחיקת בש"א 18526/02 ומבקש לקבוע אותה לדיון. למבקש זכות שבדין לקבל החלטה ברורה לבקשה פשוטה ומבלי שתועמס עליו טרחה ועומס המקשים ומונעים ביצוע תפקידו. למבקש זכות לקבל יחס הוגן וכי בקשותיו יבוא יומם בבית המשפט" (ההדגשה במקור -ו.א) 13. צר לי על בקשה זו של הכונס (הכוונה ל"בקשה לקביעת מועד והחלטה"), וצר לי שבעתיים על סגנונה. כל המעיין בבקשותיו של הכונס יראה כי ביהמ"ש נהג עמו לפני ולפנים משורת הדין. כאשר נמחקה בקשה מבקשותיו, היה זה אך בשל העובדה שדיון בבקשה, לאור צורתה, היה בלתי אפשרי. הכיצד יכול בית המשפט לדון בבקשה שאיננה ברורה מלכתחילה? האם הכונס מעוניין בדיון עקר? 14. נדמה לי שעל הכונס היה לראות מהחלטותי מהי הדרך בה ינהג, תחת זאת שב הכונס ופנה בבקשות רבות מספור, תוך התייחסות לעתים למילה "דיון" והוצאתה מהקשרה, תוך טיעון לא מדוייק כי הבקשות פשוטות וניתנות להכרעה בקלות, זאת כאשר הדברים אינם כך (והראיה - תגובות המשיבים) , והעיקר: תוך הטחת ביקורת קשה בבית המשפט, ביקורת שלא במקומה. אינני סבורה שזו התנהגות המצופה מפקיד בית המשפט. למעשה מאשים הכונס את ביהמ"ש כי הוא מופלה לרעה לעומת אחרים, וכי בית המשפט מונע ממנו קיום תפקידו. הדברים, בפועל כך אני מבינה אותם, שונים לחלוטין; בית המשפט אך סייע ביד הכונס , טיפל בבקשותיו במהירות ובאופן מיידי, ונתן לבקשותיו את מלוא הכבוד הראוי. 15. טענות הכונס לעניין קביעת מועד דיון, אף הן אינן מבוססות. הכונס הגיש בקשות בכתב. טרם ייקבע דיון, מבקש בית המשפט את תגובת הצד שכנגד, על מנת לבחון את הצורך בדיון. ושמא אין כלל צורך בדיון אם מחמת הסכמת הצד שכנגד לבקשה, או מחמת שבית המשפט יקבל טענה מקדמית של הצד שכנגד. לשם מה להטריח את הצדדים לדיון כאשר ייתכן ולא יהיה בו כל צורך? הרי בתיק זה גופו, התייתרה בקשה בטרם דיון וזאת לפי בקשת הכונס עצמו! (בש"א 18526/02) ואם לא די בכך, הרי שהכונס, שהופיע בפני לא אחת, מכיר את העומס הכבד המוטל על בית המשפט זה , והיה ראוי שיתייחס לכך בטרם יטיח בבית משפט עובדה לא מדוייקת לפיה לא ניתן לו יומו. 16. לסיכום דברי אלו, צר לי על הבקשות, על סגנונן, ועל הטענות המוטחות בבית המשפט שלא לצורך. לגופו של עניין, החברה החדשה הגישו תגובה מפורטת לבש"א 20337/02, והכונס הנכבד וכנ"ר יתכבדו ויגיבו לה תוך ארבעה עשר יום. לאחר קבלת תגובתם אחליט לגבי המשך ההליכים בבקשה זו. כינוס נכסים