החלטה 1. המבקשת היא התובעת בתיק העיקרי, להלן: "המבקשת", והמשיבים הם הנתבעים באותו תיק. המשיבה מס. 4 היא נתבעת פורמלית בתיק העיקרי. בבקשה זו שלושת המשיבים מס. 3-1 ייקראו להלן: "המשיבים". המשיב מס. 4, להלן: "הרשם" הוא נתבע ומשיב פורמלי. המבקשת עתרה לבית המשפט למתן צו מניעה וצו עשה וכן לסעד כספי נגד המשיבים. המבקשת הגישה כתב תביעה מתוקן והמשיבים הגישו כתב הגנה מתוקן והמבקשת כתב תשובה לכתב ההגנה המתוקן. 2. לפני בקשה, שאינה מלווה בתצהיר, למתן פסק דין חלקי, במסגרתו יינתן צו מניעה קבוע האוסר על המשיבים, שלושתם יחד וכל אחד לחוד: 1) לעשות שימוש כלשהו בשם "דירמקס" ו/או "דירמקס ט'בקס" לשם שיווק ו/או יבוא ו/או הפצה ו/או מכירה של מוצרי טבק בישראל. 2) ליתן צו עשה קבוע המורה למשיבים ולרשם לשנות לאלתר את שמה של הנתבעת 1, לכל שם אחר, אשר לא יהא בו משום שימוש בשמה של המבקשת במישרין או בעקיפין, כמבוקש בסעיפים 3(א), 47(א) ו- 47(ב) לכתב התביעה. 3) כפועל יוצא ממתן פסק הדין החלקי, להורות על ביטול והשבת הערבות הבנקאית שניתנה לטובת המשיבים, עפ"י החלטת כב' השופט נאמן מיום 30/07/99 במסגרת בש"א 5438/99, להלן: "ההחלטה", שהופקדה בבית משפט זה ביום 18/01/00. המשיבים מתנגדים לבקשה, הגישו התנגדות והמבקשת הגישה תשובה להתנגדות. 3. שקלתי את טענות ב"כ הצדדים בבקשה, עיינתי בכתבי הטענות וכן בפסק דינה של כב' השופטת פלפל שניתן בת.א. 458/98 (מחוזי ת"א), מיום 08/01/01, שהעתק ממנו צירף ב"כ המבקשת להודעה שהמציא לבית המשפט ביום 23/10/01, להלן: "פסק הדין", אך אינני יכול לקבל את הבקשה וליתן פסק דין חלקי כמבוקש, וזאת מכל אחד ואחד מהנימוקים המפורטים להלן וממשקלם המצטבר. ההדגשות בהחלטה הן שלי אלא אם נאמר אחרת. 4. טענות הצדדים 1) יסודותיה המשפטיים הלכאוריים של בקשה זו נלמדים, אליבא דב"כ המבקשת, מכתב התביעה, כתב ההגנה, להלן: "כתבי הטענות", וכן מהחלטה לפיה נתן כב' השופט נאמן, על יסוד עילת "עשיית עושר ולא במשפט" ועילת "גניבת עין", צו זמני האוסר על המשיבים לעשות שימוש בשם "דירמקס" בהקשר לשיווק טבק וסיגרים בישראל עד למתן פסק הדין בתובענה, תוך חיובה של המבקשת בהפקדת ערבות בנקאית צמודה לדולר בסך 250,000 ש"ח, לשפוי כל אחד מהמשיבים בגין נזקים שעלולים להיגרם להם כתוצאה ממתן הצו. 2) לשיטת ב"כ המבקשת עיון בהחלטה כמו גם בכתבי הטענות המונחים בפני אמורה ללמדני "חיש קל", כלשונו, כיצד "אין עוד מחלוקת כלשהי" באשר לעובדה לפיה המשיבים 3-2, אשר שימשו כמפיץ של המבקשת, לאור סיום יחסי ההפצה, ובמהלך המשא ומתן עימה, יסדו חברה ישראלית, בשליטתם, בעלת שם זהה - בעברית וכי עשו כן רק כדי לעשות שימוש שלא כדין בשמה של המבקשת ובמוניטין העולמי שלה. 3) ב"כ המבקשת מציין כי מסעיף 11.18 לכתב ההגנה עולה כי המשיבים אינם מכחישים את האמור בסעיף 29 לכתב התביעה לפיו: "הגם שמניות הנתבעת 1 (היא המשיבה 1 - ר.ג'.) מוחזקת על ידי חברת נאמנות (טלרם - חברה לאחזקות ולנאמנויות בע"מ) וכן מנייה אחת המוחזקת על ידי עורך דין (עו"ד אלי נחמד), הרי שבפועל, מבדיקה שערכה התובעת (היא המבקשת - ר.ג'.) הסתבר כי חברה זו הינה בבעלותם ובשליטתם של הנתבעים 3-2 והנתבע מס. 3 משמש בפועל כמנהל החברה". מכאן, טוען ב"כ המבקשת, המשיבים מודים כי הקימו את המשיבה 1 וכי זו בשליטתם. 5. מוסיף ב"כ המבקשת וטוען כי על בסיס תשתית עובדתית זו הונחה ההחלטה, בה נקבע, בעמ' 7 כי: "[ש]הבחירה בשם ‘דירמקס’ כשם החברה שהקימו המשיבים 3-1, נעשתה אך ורק כדי שהלקוחות יחשבו שהמשיבים 3-1 עדיין ממשיכים להיות בעלי הזכיון הבלעדי להפצת סיגרי הוואנה בישראל בתוקף ההרשאה לכך שקיבלו מהמבקשת שהיא בעלת הזכיון הבלעדי מאת החברה המיצרת סיגרים ‘הוואנוס’... במילים אחרות: למבקשת זיכיון בלעדי מאת יצרנית הסיגרים להפצתם בישראל. לסיגרים האלו מוניטין רב ועל כך אין מחלוקת. לפיכך הזכיון הבלעדי להפצתם הוא ‘נכס’. המבקשת הפיצה סיגרים בישראל עד לפני זמן באמצעות המשיבה 1. זכותה של המבקשת להחליט כי אינה חפצה להמשיך לעשות כן... המשיבה הראשונה והמשיב השלישי אינם רשאים לעשות מעשה שיש בו לסכל זכות זו. הקמת חברה בישראל בשם שהמבקשת כבר השתמשה בו שנים רבות בשוויץ (ואין זה משנה אם כ ‘חברה’, אם כ‘פירמה’) יש בו משום ‘גניבת עין’ ומשום פגיעה קשה בזכותה של המבקשת לממש את הנכס שלה בישראל." בהתבססו על קביעותיו של כב' השופט נאמן, טוען ב"כ המבקשת בפסקנות "הנה כי כן, כאמור, ‘שאלת האחריות’ הוכרעה. אין עוד כל ספק כי המשיבים 3-2 הקימו את המשיבה 1, במהלך המו"מ עם המבקשת בדבר המשך יחסי ההפצה בינה לבין המשיבה 2. אין ספק כי המשיבים עשו כן על מנת ‘לגנוב את עינם’ של לקוחות דירמקס." ב"כ המבקשת מציין כי המשיבים לא ערערו על ההחלטה ועל כן, לשיטתו "כל שנותר עתה לבירור הוא היקף הנזקים שגרמו הנתבעים למבקשת כתובעת." ב"כ המבקשת ממשיך וטוען כי על בית המשפט להעניק למרשתו את הסעד המבוקש משום שבהמשך הדיון לא יהיה כדי לשנות את הממצאים לגבי העובדות המהותיות שביסוד הסעד. עובדות אלו כבר הוכחו (בהליך בפני כב' השופט נאמן), המשיבים הודו בהן (בכתב ההגנה), ואף יעילות הדיון מחייבת מתן הסעד המבוקש, שיאפשר לבית המשפט להתמקד "בשאלת הנזק, שהיא למעשה השאלה שנותרה שנויה במחלוקת במשפט זה". עוד מוסיף ב"כ המבקשת כי, בהתחשב בטעמים לעיל, אין עוד כל הצדקה להותיר על כנה את הפקדת הערובה הגורמת למבקשת להוצאות ניכרות ומצטברות, "שלא לצורך וללא תכלית כלשהי". 6. אכן, עמדת מחוקק המשנה היא כי אל לו לבית המשפט לעכב ולדחות את ההחלטה לגבי חלק אחד שהבשיל להחלטה, עד אשר יוכל לפסוק גם ביתר. דא עקא, נסיבות העניין אינם מצדיקות עשיית שימוש בסמכותי ליתן פסק דין חלקי. עם כל הכבוד, אינני מוכן לבסס פסק דין על ממצאים לכאוריים שנקבעו בהליך למתן צו מניעה זמני. אף בפסק הדין אין כדי להועיל לב"כ המבקשת. אכן, באי הכרת בית המשפט שם בקיומו של חוזה הפצה בלעדי בין המשיבה 2 לבין המבקשת (שם) אין כדי להעלות או להוריד לענייננו. גם פנייתה של כב' השופטת ד"ר פלפל להחלטתו של כב' השופט נאמן לא נעשתה אלא אגב אורחא ומעבר לדרוש לשם הכרעה בסכסוך שהונח בפניה. אין כאן קביעה של ממצא עובדתי בשאלה הנתונה במחלוקת בפני בית משפט זה, בוודאי לא ביחס לבעלי הדין כולם ולפיכך אין כל רבותא בכך שפסק דינה של כב' השופטת פלפל הפך חלוט, אם בכלל. 7. יתרה מזאת, בניגוד לטענת ב"כ המבקשת, המשיבים אינם מסכימים עימו לאורך חזית לא צרה של טענות עובדתיות ומשפטיות שיש צורך לבררן במסגרת ההליך שבפני, בו אנו מצויים אך לאחר ישיבת קדם משפט אחת בה נשמעו טענות הצדדים, גם הם רק בעניין בש"א 1033/01 המונחת בתיק ועניינה עיון במסמכים. כך, למשל, המשיבים טוענים כי טענות המבקשת אין שום בסיס, במיוחד כשהיא טוענת שהיא בעלת מוניטין עולמי, ולפיכך, בהעדר מוניטין אין כל עילה לחיובם בהטבת נזקיה המוכחשים; כי אין למבקשת זיכיון בלעדי; כי בין המשיבה מס. 2 לבין המבקשת לא היה מעולם קשר עסקי כלשהו; כי אין עילת תביעה נגד המשיב מס. 3 ועוד כהנה וכהנה מחלוקות. ניתן לסכם ולומר כי הסעד המבוקש הינו סעד מרחיק לכת שעה שהוא נשען על יסוד הטענות העובדתיות של ב"כ המבקשת, שהוכרעו על פי רף ראייתי לכאורי בלבד, במסגרת החלטת כב' השופט נאמן. כפי שציינתי ישנן עדיין מחלוקות, שרק חלקן פורטו לעיל ולא מן הנמנע, ובכך אינני קובע שום עמדה, כי בהמשך הדיון ישתנו הממצאים הלכאוריים שנקבעו בהחלטה לגבי העובדות או לגבי השאלות העומדות להכרעה. הממצאים העומדים לפני טרם הובררו והם עשויים להיות בעלי השלכה גם על שאלת עצם אחריות המשיבים בעילות הנטענות בכתב התביעה. 8. לפיכך, אני דוחה את הבקשה ומחייב את המבקשת בגין הליך זה בהוצאות המשיבים לרבות שכ"ט עו"ד בצירוף מע"מ כחוק בסכום של 3,000 ש"ח להיום. טבק / סיגריותצוויםצו מניעהמוצר