תביעה כספית בפירוק שותפות


החלטה

1. א. המשיבה (להלן - "התובעת") הגישה לבית משפט זה את התובענה שבתיק אזרחי 307/02. בכותרת תביעתה ציינה התובעת כי "מהות התביעה: תביעה כספית בפירוק שותפות". בתביעתה עתרה התובעת לחייב את המבקשת מס' 1 (הנתבעת מס' 1, להלן - "הנתבעת") לשלם לה סך של 1,508,101 ש"ח.


ב. התובעת עתרה לעיקול נכסיהם של המבקשים (להלן - "הנתבעים") (בש"א 4641/02) ובהחלטתי מיום 25.3.02 נעתרתי לבקשה והוריתי כמבוקש.


ג. בבקשה שלפני עותרים הנתבעים לבטל את צו העיקול הנ"ל.

2. התביעה

א. התובעת טענה בתביעתה כי היא חברה לביצוע עבודות בניין למיניהן והיא רשומה כקבלן רשום אצל רשם הקבלנים.



כן נטען על ידי התובעת כי אף הנתבעת הינה חברה לביצוע עבודות בניין למיניהן.

המבקש מס' 2 (הנתבע מס' 2, להלן - "הנתבע"), כך נטען, הינו בעל המניות העיקרי אצל הנתבעת והוא המנהל היחיד הרשום של הנתבעת. הנתבע חתום על ההסכמים שנערכו בין הצדדים כערב באופן אישי להתחייבותיה של הנתבעת כלפי התובעת.



ב. התובעת טענה כי בחודש ספטמבר 1998 או במועד סמוך לכך נערך ונחתם באום אל פחם הסכם שותפות בין התובעת לנתבעת. על פי הסכם זה הוסכם כי התובעת תבצע עבור הנתבעת עבודות בנייה של 40 יחידות דיור במתחם 5738 בשכונת קורן צפון במעלות אם אפשרות להגדלת מספר יחידות בכ20%- בנוסף ל40- היחידות הנ"ל.



השותפות שבין התובעת לנתבעת, כך נטען, לא היתה שותפות רשומה.



ג. התובעת טענה בתביעתה כי הוסכם שהיא תבצע את העבודות וכי בתום ביצוען תערך התחשבנות סופית בין שתי החברות "וכל היתרות או הכספים יחולקו שווה בשווה בין שתי החברות, כלומר שתי החברות ישאו ביניהן בהוצאות שווה בשווה והתחלקו ביניהן ברווחים גם כן שווה בשווה (סעיף 19 להסכם, נספח א' הנ"ל)".



ד. התובעת טענה כי בהתאם לסעיף 20 להסכם נספח א' לכתב התביעה, הוסכם כי בתום ביצוע העבודות ומסירת טופסי 4 לדיירים, "תערך בדיקה סופית לקביעת הרווח או ההפסד מהעסקה, ושני הצדדים יתחלקו בה באופן זהה וכן בהתאם לסעיף 21 להסכם שתי החברות מינו את משרד רואה החשבון של הנתבעת, מנסור את קאדרי וכן את רואה החשבון של החברה מר מחאמיד כמאל לבדיקת התשלומים, ההפקדות בחשבונות הבנק הנ"ל, ההעברות, תשלום ההוצאות וחלוקת היתרות בין שתי החברות".



ה. התובעת טענה כי החלה בביצוע העבודות כמוסכם ולשם כך התקשרה עם קבלני משנה, ספקים, עובדים ועוד והוציאה הוצאות רבות לשם ביצוע העבודות.



ו. לאחר שנתגלעו מחלוקות בין בעלי הדין, נהלו הצדדים מגעים לשם יישוב המחלוקות וביום 30/10/00 נערך ונחתם בין הצדדים הסכם, הוא הנספח ב' לכתב התביעה.



על פי הנספח ב' לכתב התביעה, הוסכם בין הצדדים כי ביצוע העבודות יהיה ב- 32 יחידות דיור שהיו בשלב גמר, וכן 16 יחידות דיור שבהן הוצאו קלונסאות ועבודות פיתוח וכן 10 קוטג'ים אשר הוסכם כי יבוצעו ע"י התובעת.



התובעת טענה כי בפועל היא ביצעה את העבודות הבנייה ב- 32 יחידות דיור עד לגמר העבודות וקבלת טופסי 4 לאיכלוס הדירות. אולם, לגבי 26 היחידות שהן הבניינים 5 + 6 וכן 10 קוטג'ים אשר בהם סיימה התובעת את ביצוע עבודות הקלונסאות בבניינים 5 ו6-, הרי הוסכם בסעיף 23 להסכם נספח ב' לכתב התביעה כי לגבי עבודות אלו הנתבעת תשלם לתובעת כל סכום שהתובעת שלמה למשרד הבינוי והשיכון בגין הקרקע ביחס לכל דירה ודירה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית.



ז. התובעת טענה כי על פי ההסכם נספח ב' הרי ש "כל ההסכמים ו/או הפרוטוקולים שנחתמו ביניהם לפני 30/10/00 כולם בטלים ומבוטלים וכי האמור בהסכם נספח ב' הוא ורק הוא מחייב את שני הצדדים וכי הצדדים שותפים בפרוייקט הנ"ל בהתאם לתנאי ההסכם עצמו".



ח. התובעת טענה כי בסופו של דבר נערכה, ביום 21/08/01, התחשבנות סופית בשותפות שבין בעלי הדין וההתחשבנות סוכמה בכתב ונחתמה ע"י שני רואי החשבון של התובעת ושל הנתבעת. ההתחשבנות הסופית האמורה צורפה לכתב התביעה כנספח ה'.



לפי ההתחשבנות האמורה "עולה כי יתרת העודפים בשותפות לפני מע"מ הינו סך של 2,277,951 ש"ח, כלומר לתובעת מגיעה מהנתבעת מחצית הסכום היינו סך של 1,138,975 ש"ח + מע"מ וסך הכל 1,332,601 ש"ח".



זאת, בנוסף לסכום של 150,000 ש"ח בתוספת מע"מ המגיע לתובעת בגין ביצוע עבודות הרצפות בבניינים 5 + 6 אשר התובעת ביצעה עבור הנתבעת, ובסך הכל 175,500 ש"ח.



על שום כך, טענה התובעת, מגיע לה מן הנתבעת "סכום מוסכם ומאושר ושאינו שנוי במחלוקת והוא סך 1,508,101 ש"ח לכל ליום 21/8/01".



ט. התובעת טענה כי הסכומים הנ"ל אינם כוללים התחשבנות בגין החזרי משרד השיכון ששולמו לנתבעת ואשר אינם נכללים במסגרת תביעה זו "וזאת בכדי להכשיראת התביעה לידון בהליך של סדר דין מקוצר". (אך בסופו של דבר, אמור לעיל, הוגשה כאן "תביעה לפירוק שותפות" ולא תביעה בסדר דין מקוצר. ע.ג.).



י. התובעת טענה כי פנתה אל הנתבעת בדרישה לשלם לה את הסכומים המוסכים דלעיל, אך הנתבעת הבטיחה לעמוד בסיכומים, "סחבה את התובעת זמן רב", אך לשווא.



יא. התובעת טענה כי -



"(...) הסיכום בכתב וכן ההתחשבנות בכתב שבין שני רואי החשבון של שתי החברות מחייבים את שני בעלי הדין, וכי בעצם מדובר בסכומים שאינם שנויים במחלוקת ואשר מגיעים לתובעת מהנתבעת, ולנתבעת בעצם אין כל טענות הגנה הראויות להשמע בעניין זה".



מכאן התביעה.



3. טענות מבקשת הביטול (הנתבעת)



א. בקשת הביטול שהוגשה בידי הנתבעת נתמכה בשני תצהירים: האחד, תצהירו של הנתבע, מר אברהים אלעוברה, מנהלה של הנתבעת; השני, תצהירו של רואה החשבון מר מחמד מנסור.



ב. הנתבע טען בתצהירו כי אין לתביעתה של התובעת כל יסוד.



ג. הנתבע הוסיף וטען, כי בין הצדדים נערכו הסכמים אחדים כאשר ההסכם האחרון הוא מיום 30/1/00 שעליו סומכת התובעת את תביעתה (נראה שנפלה כאן טעות קולמוס וכוונתו של הנתבע, ככל הנראה, לנספח ב' לכתב התביעה מיום 30/10/00). לדבריו, "ההסכם האמור פירוט בצורה מפורטת את הדרך והתנאים לעריכת התחשבנות סופית וחלוקת רווחים - אם יהיו רווחים בין השניים".



ד. הנתבע טען, כי בסעיפים 9 + 11 להסכם הוסכם כי הנתבעת תפתח על שמה שני חשבונות בבנק המזרחי, ש "אליהם יועברו ויופקדו כל הכספים אשר יתקבלו מרוכשי דירות אשר יימכרו".



כן הוסכם, כך הנתבע, כי התובעת תפתח חשבון בבנק מרכנתיל דסקונט והיא זו שתשלם לספקים ולקבלני המשנה וכן כל הוצאה הקשורה לפרוייקט.



ה. הנתבע הוסיף וטען בתצהירו, כי בסעיף 14 להסכם נספח ב' לכתב התביעה הוסכם כי הנתבעת תעביר את כל הכספים והתשלומים שיועברו לחשבונה מרוכשי הדירות לטובת חשבון הבנק של התובעת "ובכפוף לאישור השמאי מטעם הבנק המלווה".



"משמע, חברת אחים עומר (היינו, התובעת. ע.ג.) אמורה הייתה לשלם מחשבונה כל ההוצאות של הפרוייקט לחברת א.ש. רהט (היינו, הנתבעת. ע.ג.) תקבל כל התמורה בגין מכירת הדירות, ותעביר לחב' אחים עומר סכום ההוצאות בגין 4 הבניינים של השותפות".



ו. הנתבע הוסיף וטען, כי מסמך ההתחשבנות מיום 21/8/01 (נספח ה' לכתב התביעה) איננו מהווה חשבון סופי אלא חשבון חלקי בלבד. הנתבע ציין, כי רואה החשבון מנסור, שמסר תצהיר נוסף כאמור לעיל מסביר בתצהירו כיצד המסמך האמור אינו מהווה חשבון סופי.

ז. הנתבע טען כי, לאחר עריכת המסמך נספח ה' לכתב התביעה התברר כי נותרו מספר חשבונות "פתוחים", ועל שום כך היתרה הנזכרת בנספח ה' "אינה נכונה".

ח. זאת ועוד, טען הנתבע בתצהירו, בנספח ה' לכתב התביעה נרשמו סכומים בזכות, בגין מכירת דירות שבפועל לא נמכרו עד ליום עריכת התצהיר. הנתבע טען, כי על פי המסוכם בין הצדדים אין לעורך התחשבנות סופית טרם נמכרו כל הדירות.

הנתבע טען, שכבר בשל האמור לעיל (היינו, עניין לקיחתן בחשבון של דירות שטרם נמכרו), ומבלי לקחת בחשבון את החיובים שיש להוסיפם כמפורט בחשבונו ובתצהירו של רואה החשבון מנסור, נוצרה יתרת חובה, כך שאין לתביעת התובעת כל יסוד.

ט. הנתבע טען כי בסעיף 21 להסכם נאמר ברחל בתך הקטנה כי הזכות לחלוקת הרווחים קמה רק בתום ביצוע העבודות וביצוע כל התשלומים, ולאחר התחשבנות סופית בין שתי החברות. "דהיינו כל מה שיש לחלק בין הצדדים היא היתרה שתיוותר בחשבונות הבנק שפתחה א.ש. רהט עבור הפרוייקט".



י. הנתבע הוסיף וטען בתצהירו כי התובעת קיבלה מן הנתבעת סך של 117,000 ש"ח בגין עבודות אינסטלציה שבוצעו על ידי הקבלן ג. אר ביצוע הנדסה בע"מ "אך למרות זאת התובעת לא שילמה הוצאה זו לקבלן המשנה אף שחובתה היתה לעשות כן".



הנתבע הצהיר כי הסכום האמור שולם לקבלן המשנה הנ"ל על ידי הנתבעת על דרך קיזוז הסכום ממחיר הדירה שהקבלן רכש מן הנתבעת.



את הסכום האמור, כך הנתבע, יש להוסיף לכל יתרת החובה של חשבונות הבנק אשר מהווים בסיס לחלוקת רווחים, שהם, הלכה למעשה, הפסדים.



יא. הנתבע טען כי לא זו בלבד שהנתבעת לא התחמקה מלשלם או להתחשבן עם התובעת, אלא ההיפך מכך הוא הנכון: דווקא התובעת היא זו שדחתה את הצעת הנתבעת להיפגש ולהתחשבן "ועמדה על דרישתה הכספית המופרכת, חזרה והדגישה שרצונה הוא רק דבר אחד, להתדיין בבית המשפט".



יב. הנתבע הוסיף וציין בתצהירו כי בשלב מאוחר יותר התגלעה בין הצדדים מחלוקת לגבי עלות עבודות החניון. מחלוקת זו נמסרה לפישור של עאטף מוסא וכי הנתבעת השתתפה בפגישות עמו "ולא כפי שטוענים שהיא מתחמקת".



4. א. רואה החשבון מוחמד מנסור, כתב בתצהירו כי הוא משמש כרואה החשבון של

הנתבעת.



ב. רואה החשבון כתב בתצהירו כי בתוקף תפקידו הנ"ל נהג להיפגש עם רואה החשבון של התובעת, מדי פעם, ולערוך יחדיו את חשבונות השותפות. בפגישות האמורות נהג, כך טען, לבקר את מערכת ספרי החשבונות שנוהלו על ידי התובעת.



רואה החשבון הצהיר כי הביקורת והבדיקה הנ"ל נעשו "אך ורק על סמך עיון במסמכי הנהלת החשבונות בלבד ועל פי מוסכמות בעניינים שונים בין שני מנהלי החברות, כאשר היה ברור שבשטח נמשך ביצוע העבודה".



ג. רואה החשבון הצהיר כי ההתחשבנות שנעשתה ביום 21/08/01, נעשתה ככל יתר ההתחשבנויות הקודמות, על סמך עיון במסמכי הנהלת החשבונות שנוהלו על ידי התובעת "כאשר בפועל נמשך ביצוע העבודות בשטח".



רואה החשבון הדגיש כי ההתחשבנות האמורה לא היתה סופית מבחינת ביצוע העבודות בשטח. ההתחשבנות כונתה כסופית "מבחינת הנהלת חשבונות לאותו מועד בלבד ואין היא מבטאת המתרחש בשטח ו/או ההוצאות שטרם שולמו".



ד. רואה החשבון הצהיר כי ההתחשבנות "לא נעשתה על מנת להתחיל בחלוקת רווחים בין הצדדים כי אם יעודה היה לשם קבלת תמונה לגבי המצב הפיננסי של הפרוייקט".



ה. רואה החשבון הבהיר כי החשבון נערך כדלקמן:



בתחילה נרשמו היתרות בחשבונות הבנק, ואין מחלוקת על כך שמדובר ביתרות חובה, לרבות הלוואות שנלקחו מן הבנק. התוצאה הביאה ליתרת חובה בסך של 5,593,285 ש"ח.



מן הסכום הנ"ל "הורדנו", כך המצהיר, סך של 2,788,309 ש"ח בגין חיובים שנעשו באותם חשבונות עבור עניינים שלא היו שייכים לפרוייקט המשותף "ולכן יתרת החוב בבנק בגין הפרוייקט המשותף היתה 2,804,976 ש"ח".



לאחר מכן, כך המצהיר, "רשמנו לעצמנו תחזית והערכה של הצדדים לגבי זכויות כספיות שיגיעו להם בעתיד ובעיקר ממכירת הדירות שנבנו". הזכויות הכספיות ממכירת דירות צפוייה, לבדן, הסתכמו בסך של 3,961,500 ש"ח.



בעמודת הזכות הגיעו שני רואי החשבון לסך של 5,082,927 ש"ח.



בסופו של דבר, הפחתת יתרת החוב הנ"ל מן הסכום שצויין בעמודת הזכות כאמור לעיל, הביא לתוצאה שלפיה יש בידי השותפות יתרת זכות בסך של 2,277,951 ש"ח.



ו. רואה החשבון מנסור ציין כי במועד עריכת ההתחשבנות "הסופית" (נספח ה' לכתב התביעה) העבודה בשטח טרם הסתיימה וחלק מחשבונות הספקים וקבלני המשנה טרם הוגשו וטרם שולמו, הכל כפי שהובהר בדו"ח שנערך על ידי רואה החשבון מנסור ואשר צורף לבקשת העיקול כנספח י"א.



רואה החשבון מנסור פירט בתצהירו הבהרות לנספח י"א הנ"ל לבקשת העיקול והדגיש כי מדובר בתשלומים שלא נעשו במועד עריכת ההתחשבנות הנ"ל.



5. המצהירים מטעם שני הצדדים נחקרו בחקירה נגדית על תצהיריהם והצדדים סיכמו את טענותיהם.



עתה ניתנת החלטתי לגוף העניין.

6. דיון

א. לאחר עיון בטענותיהם של ב"כ הצדדים, בחומר הראיות שלפני ובמכלול נסיבות העניין, הגעתי למסקנה כי מן הדין לבטל את צו העיקול שניתן במעמד צד אחד.



ב. תביעתה של התובעת, מבוססת, כאמור לעיל, על הנספח ה' לכתב התביעה, המהווה, לטענת התובעת, "התחשבנות סופית" בין הצדדים.



בסעיף 21 להסכם מיום 30/10/00 (נספח ב' לכתב התביעה) הוסכם בין הצדדים כדלקמן:



"21. בתום ביצוע העבודות וביצוע כל התשלומים בגין הוצאות ביצוע העבודות, תיערך התחשבנות סופית בין שתי החברות, וכל היתרות ו/או הכספים ו/או ההפקדות שיוותרו בכל חשבונות הבנק הנזכרים בסעיפים 9 ו- 11 יחולקו שווה בשווה, חצי חצי, בין שתי החברות הנ"ל.



כלומר שתי החברות הנ"ל יישאו ביניהם שווה בכל ההוצאות אודות הפרוייקט הנ"ל, מכל סוג ומין שהוא, והן יתחלקו ביניהן גם בכל הרווחים ו/או התשלומים ו/או הכספים אודות הפרוייקט שווה ביניהן".



ג. לאחר ששקלתי את החומר שלפני ואת טענות ב"כ הצדדים, נחה דעתי כי לכאורה צודקת הנתבעת בטענותיה על כך שאין לתביעתה של התובעת הצדקה וכי סיכוייה טובים להיכשל.



שוכנעתי כי אכן ה"חשבון הסופי" הנ"ל לא היה סופי כלל ועיקר: מדובר בחשבון שבו גופו צויין שהוא אינו כולל התחשבנות לעניין רצפות בניינים מס' 5 ו- 6 שאותם ביצעה התובעת עבור הנתבעת על סך של 150,000 ש"ח לפני מע"מ; וכן נאמר בו כי הוא "לא כולל התחשבנות על החזרי משרד השיכון שקיבלה א.ש. רהט אם היו כאלה".



כך גם ברור לי כי החשבון נערך בטרם נמכרו כל הדירות, כאשר בחשבון נרשם, בצד הזכות, סכום נכבד של כסף על פי הערכה של שווי הדירות.



ד. יתרה מכך: על פי סעיף 21 להסכם נספח ב' לכתב התביעה הזכות לקבלת מחצית היתרה שתיוותר בחשבונות קמה רק "בתום ביצוע העבודות וביצוע כל התשלומים בגין הוצאות ביצוע העבודות (...)".



נחה דעתי כי התובעת לא הוכיחה כי בשלו התנאים לביצוע ההתחשבנות: התובעת לא הוכיחה כי העבודות הסתיימו וכן לא הוכיחה כי היא שילמה בפועל את כל התשלומים וההוצאות. ממילא לא הוכיחה התובעת שלפי יתרות החשבונות בבנק קיימת יתרת זכות המצדיקה חלוקת רווחים. התוצאה היא, על כן, שתביעתה של התובעת הינה מוקדמת.



ממילא, על כן, אין מקום לעיקול נכסי הנתבעת ודין החלטת העיקול להיות מבוטלת.



ה. למעלה מן הדרוש אוסיף עוד כדלקמן:



התובעת ביססה את טענתה בדבר ההכבדה שתיווצר אם לא יוטל עיקול כבקשתה על "סדרת ההבטחות וההפרות שנעשו על ידי" הנתבעים באשר לתשלום הסכומים הנתבעים על ידי התובעת. ואולם, לאור האמור לעיל, על כך שלכאורה עולה שתביעתה של התובעת הינה מוקדמת ולא היה מקום לתבוע את הסכום שנתבע, ממילא אין ללמוד מאי התשלום על כך שמצבה הכספי של הנתבעת קשה וכי אי הטלת העיקול יכביד על ביצוע פסק הדין.



הנה כי כן, גם מטעם זה מן הראוי לבטל את העיקול.



7. אחרית דבר



אשר על כן ולאור כל האמור לעיל אני מורה כדלקמן:



א. אני מבטל את העיקול שעליו הוחלט ביום 25/03/02 במסגרת בש"א 4641/02.



ב. המשיבה (התובעת) תשלם למבקשים (הנתבעים) הוצאות משפט ושכר טירחת עורך דין בסך כולל של 3,000 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.






לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. מיסוי שותפות

  2. סיווג שותפות

  3. תקנות השותפות

  4. שותפות לא רשומה

  5. עורך דין שותפות

  6. הפרת הסכם שותפות

  7. פירוק שותפות עסקית

  8. פירוק שותפות בחברה

  9. הסכם פירוק שותפות

  10. שותפים לחיצת יד

  11. בעלות משותפת במושע

  12. הסכם הפסקת פעילות שותפות

  13. פירוק שותפות לראיית חשבון

  14. הוצאת שותף משותפות

  15. תביעה כספית בפירוק שותפות

  16. מלכ''ר או עוסק מורשה

  17. הסכם שותפות מוסך מכונאות רכב

  18. חוזה שותפות מועדון לילה

  19. חלוקת נכסי שותפות בפירוק

  20. הפרת הסכם שותפות - התיישנות

  21. פיצויי פיטורים בפירוק שותפות

  22. תביעה על שותפות עסקית בכפיה - פרוטקשן

  23. תביעה לתשלום שעניינה הסכם פירוק שותפות

  24. פקודת השותפויות נוסח חדש תשל''ה – 1975

  25. קניית קרקעות בחו''ל - הפרת הסכם שותפות עסקית

  26. הוסכם בין הצדדים כי התובע ירכוש 30% מהעסק ונחתם הסכם שותפות

  27. הסכם קונסיגנציה לפיו יספק לבית העסק שבבעלות משותפת משקאות חריפים במחירים מוסכמים

  28. סעיף 31 לחוק המקרקעין, כל שותף רשאי, בלי הסכמת יתר השותפים, להשתמש במקרקעין המשותפים

  29. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון