החלטה ענין לנו במחלוקת שנפלה בין כונס הנכסים הרשמי (להלן: "הכנ"ר"), המנהלים המיוחדים שמונו במסגרת הפירוק המקומי-משני של חברת Trans World Airlines (להלן: "המנהלים המיוחדים" ו"החברה", בהתאמה), לבין נושים אמריקאים ובאי-כוחו של המנהל המיוחד שמונה לנהל את הליכי חדלות הפרעון של החברה בארה"ב (להלן: "המתנגדים"), בדבר מיהותו של המפרק הקבוע אשר ימונה לניהול הפירוק המקומי-משני בישראל. בעוד הכנ"ר ורובם המכריע של הנושים הישראלים תומכים בעובדה כי המפרקים הזמניים אשר מונו על פי החלטתי מיום 28.3.01 והמשיכו לשמש כבעלי תפקיד אף לאחר מתן צו הפירוק הקבוע, ימונו כעת למפרקים קבועים, הרי המתנגדים טוענים כנגד מינוי זה, וזאת בשני נימוקים עיקריים: א. היותם הנושים הגדולים ביותר של החברה, או נציגיהם המוסמכים, אשר להם הזכות על-פי דין לקבוע את מיהות המפרק. ב. בעלי התפקיד הנוכחיים לוקים בניגוד אינטרסים, באשר מונו בידי העובדים בישראל, ועשויים לקפח את הנושים האמריקאים אשר הגישו תביעת חוב בארץ. כמו כן, עלו טענות בדבר תפקודם הלקוי, לכאורה, של המנהלים המיוחדים. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות של הצדדים ושמעתי את טענותיהם בדיון אשר נערך בפני, להלן החלטתי. השתלשלות המאורעות; 1. חברת TWA היתה חברת תעופה אמריקאית, אשר הפעילה עסקי תעופה חובקי עולם, ובין היתר קיימה סניף בישראל, ובו הועסקו כ-400 עובדים. לאחר שעסקיה לא צלחו, ביקשה הגנה מפני נושיה לפי פרק 11 לחוק האמריקאי, והחל "הליך על" של חדלות פרעון בבית המשפט המוסמך במדינת דלוור. החברה ניהלה במסגרת זו, מגעים עם חברת אמריקן איירליינס (להלן: הרוכשת), ובסופו של דבר התקשרה עמה בעסקה לפיה תיקנה האחרונה את פעילותה, בתמורה לסכום מוסכם אשר יעמוד לרשות נושי החברה. במסגרת זו, ניסה בית המשפט בדלוור להוציא צו הקפאת הליכים "חוצה גבולות", אשר יקל על הצדדים לנהל את מגעיהם. 2. עם קריסת החברה, הופסקה העסקתם של העובדים הישראלים, וכן נפגעו זכויותיהם של עובדים בדימוס אשר הפכו לגמלאים של החברה. חמור מכך; במסגרת עסקת הרכש, כפי שהתגבשה בארה"ב, לקחה הרוכשת על עצמה להעסיק כמעט את כל עובדי החברה ברחבי העולם. זאת, בעוד מהטענות אשר הושמעו בפני ולא הוכחשו עולה כי עובדים אשר העסקתם הופסקה זכו בתמורה להטבות מהטבות שונות במסגרת החברה הרוכשת. כל זאת, למעט חריג אחד: הסניף בישראל לא נרכש והופקר לחלוטין, כמוהו (כפי שהזדמן לי להעיר במסגרת אחת מהחלטותי הקודמות בעניין זה) כ"נכס מכביד". כך, בעוד מרבית העובדים בארה"ב ובמקומות אחרים זוכים להמשך תעסוקה, הרי שכל מאות העובדים בישראל איבדו את מטה לחמם באחת, כאשר הן החברה (אשר הפכה למעשה לישות משפטית ריקה מתוכן) והן הרוכשת מתנכרות להם. 3. על בסיס מאורעות אלו, כמו גם על בסיס חשדות להברחת נכסי החברה המצויים בארץ לארה"ב, ועל בסיס רצונם של העובדים שפוטרו בארץ בצו פירוק בכדי שיוכלו למצות את זכויותיהם בביטוח הלאומי, הוגשה בקשה לפירוק מקומי-משני של החברה בארץ, וזאת על בסיס סעיף 380 לפקודת החברות, אשר לשונו כדלהלן: "הוראות פרקים א' עד י"ז בסיף 233, יחולו בשינויים המחויבים לפי הנסיבות גם בפירוק, בידי בית המשפט או בפיקוחו, של כל חברת חוץ שיש לה נכסים בישראל, בין שהיא רשומה בישראל ובין שאינה רשומה בה". בדיון שנערך בפני ביום 28.3.02, טענו באי-כוחה של החברה לעליונות אשר נדרשת ישראל, לשיטתם, ליתן להליך העל בארה"ב, וכן לחשש מ"התנגשות דינים ודיינים", עניינים אשר משקלם עולה, לטעמם, על אינטרס העובדים לזכות ולו במקצת כספם. טענות אלו נדחו על-ידי באותו דיון. בסופו של יום, החלטתי לקבל את בקשת הפירוק ולמנות את באי-כוחם של העובדים למפרקים זמניים. השיקולים ואיזון האינטרסים אשר הנחו אותו פרטתי בהרחבה בהחלטה שניתנה באותו עניין, ואין כל סיבה לחזור עליהם פעם נוספת. במסגרת החלטתי הנוכחית, די אם יאמר כי השיקולים אשר הכריעו את הכף היו, בקצירת האומר, הם השיקולים הבאים: א. ההתנערות המוחלטת של החברה, ואף של בית המשפט האמריקאי, מעניינם של העובדים בישראל. ב. השוני המהותי בין המקרה דנן לבין פרשת Tower Air אשר התנהלה בפני שנה קודם לכן, ובה נטיתי לכבד את סמכותו של הליך העל, וזאת הן בכך כי בפרשת TWA, בניגוד לקודמתה, הופר באופן בולט עקרון השיוויון, ערך החובות בארץ היה גבוה הרבה יותר, ואף נמצאו בארץ נכסים הניתנים לתפיסה. ג. בהחלטתי דנן ניתן אף משקל לנסיונות החברה והקשורים בה להבריח נכסים לחו"ל, ולהוציאם מהישג ידם של הנושים הישראלים. 4. מכל הסיבות דנן, הוחל בהליך פירוק מקומי-משני של החברה, במסגרתו מונו שני בעלי תפקיד, הם המנהלים המיוחדים שמינוים למפרקים עומד על הפרק דהיום. הליך זה של פירוק מקומי נועד, למעשה, להשיג שתי מטרות אלו: א. מהותית: לאכוף את דין הקדימה המוקנה לעובדים במדינת ישראל, וזאת מתוך הנכסים המצויים בארץ. ב. פרוצדורלית: לשמש נציגי הנושים הישראלים אל מול "הליך העל" המתנהל בארצות הברית. במסגרת זו, יהיה על בעלי התפקיד הישראלים, בבוא היום, לדאוג לכך כי אחוז הדיבידנד אשר ינתן לנושים הרגילים בארץ לא יפחת משיעור הדיבידנד אשר שולם בארה"ב עצמה. זאת, כולל שוויין של טובות הנאה שונות אשר הוענקו לעובדים אשר הרוכשת לא הוסיפה להעסיקם, וכל צורת תגמול אחרת אשר ניתן לכמתה בכסף. 5. יוצא, כי הדאגה לזכויות העובדים, אשר הינה עקרון על במשפט ותפישת הצדק הישראלי, ואשר הפרתה, כמו גם הפרת עקרון השיוויון בין הנושים, גובלים בפגיעה בתקנת הציבור החיצונית של מדינת ישראל, גברה במקרה דנן על כללי הנימוס הבינלאומי ועל שיקולים כלכליים-תועלתניים שונים ומשונים אשר העלו באי כח החברה. זאת ועוד; הדרך בה נהגה החברה בעובדיה הישראלים, בנוסף להתעלמותו המוחלטת של בית המשפט האמריקאי ממצבם ומן האינטרס שלהם, ונכונותו לאשר עסקת רכש, שטיבה וטבעה הוא עסקה כלכלית טהורה אשר אין לה כמעט ולא כלום עם הליך "הקפאת ההליכים". כך, עשתה העסקה איפה ואיפה בין קבוצות עובדים ונושים שונות, מעשים אלו הביאו לכך כי ענייני הפירוק הנוגעים לנכסים בישראל "יופקעו" במידה מסויימת מידי ערכאת הליך העל, ויטופלו בישראל, לפי הדין הישראלי ובידי בעלי תפקיד ישראלים. החברה, אשר לא השלימה עם החלטתי זו והנימוקים העומדים מאחוריה, הגישה ערעור לבית המשפט העליון, ערעור אשר נדחה לפני חודשים רבים, על כל המשתמע מכך. 6. אף לאחר שניתנה החלטתי והחלו הליכי הפירוק, לא פסקו ההתכתשויות בין בעלי התפקיד בארץ לבין נציגי החברה האמריקאית והמנהל המיוחד אשר מונה לנכסיה בארה"ב. פעם אחר פעם, שבו ונשנו טענות להברחת נכסים. זאת, כאשר באי-כוחה המלומדים של החברה מנסים, בכתבי-בית דין אשר הוגשו בפני, להגן על מעשים אלו בדברים אשר העלו על נס את נושא הגלובליזציה והגבולות הפתוחים, וביקשו ממני לאמץ גישה אשר נקראה בפיהם "הגישה האוניברסלית", ואשר משמעותה האמיתית היתה ריקון החלטתי הקודמת מכל תוכן, באשר לפי שיטת באי-כוחה המלומדים של החברה, לא נמצא כל פסול בהעברת נכסים לארה"ב, ואף בפסק דין אוסטרלי אותו התבקשתי לאמץ, אשר גורס כי אף דיני הקדימה נסוגים מפני רצונו של "הליך העל". בהחלטתי המפורטת השניה בעניין TWA, אשר ניתנה ביום 18.6.01, דחיתי אף נסיון זה לרוקן את הפירוק המקומי מתוכן, בקובעי כי המפרקים ישלמו את החובות בדין קדימה מן הכספים בארץ, וכי חל איסור מוחלט על הוצאת כל נכס הנחזה כחלק מנכסי החברה מני גבולות מדינת ישראל. וכך הערתי במסגרת אותה החלטה: "אמנם, אין ביהמ"ש דנן מאמץ את "גישת האי", כאמור בדברי החברה, ככל שפירוש הדבר הינו כי נכסי החברה שיתפסו בארץ ישמשו אך ורק לפרעון חובות הנושים בארץ, בלא התחשבות כלשהי בנושים אחרים. אכן, גישה כזו עשויה לפגוע בעקרון השיוויון ואין לה הצדקה. אולם, אינני נכונה, כפי שהבהרתי הבהר היטב בהחלטתי הקודמת בפרשת TWA, לאמץ את הגישה הקוטבית המנוגדת, והיא "הגישה האוניברסלית" אותה הרבה הפרקליט המלומד להלל ולקלס. פירושם של דברים הינו פשוט; לכל מדינה ומדינה ישנם דיני קדימה משלה. אין האמור אך ורק בעקרון כלכלי-טכני גרידא, כשם שהמדינה עצמה אינה "סידור עבודה" או מכשיר גרידא לחלוקה שיווינית של טובין. כל מדינה ומדינה הינה בת-דמותו של העם החי בתוכה, על הערכים היחודיים לו של מסורת, דת, תרבות ועקרונות יסוד, כאשר דיני הקדימה, המשקפים עקרונות בסיסיים של צדק, הינם חלק בלתי נפרד מכך. ביחוד אמור הדבר, בנסיבות המקרה דנן, בדין הקדימה המוקנה לעובדים, המשקף את גישתה המסורתית של ישראל לעובדים ולעבודה, גישה השלובה ברשת ענפה של עקרונות סוציאליים של צדק חברתי. אין מקום והצדקה לכך כי העובדים בעת משבר יאבדו הן את מקור פרנסתם והן תשללנה מהם כל זכויותיהם. יוצא מכך, כי חברה בינלאומית, מרגע שהחלה פועלת במדינה פלונית, קיבלה על עצמה את דיניה, כולל דיני הקדימה שלה. אם מסתבר, בשעת הפירוק, כי דינים אלו אינם תואמים את דיניה של מדינת "הליך העל", אין לה לחברה להלין אלא על עצמה בלבד. אי לכך, ישמשו הנכסים במדינת ישראל, ראשית כל, לתשלום החובות בדין קדימה לנושים בארץ וזאת לפי דיני הארץ ולא לפי דיני הקדימה של מדינת הליך העל. גישתו של ביהמ"ש האוסטרלי בפרשת Re Krwi Travel, אשר הפקיר את דיני הקדימה לשיקולו הבלעדי של ביהמ"ש של הליך העל, אינה מקובלת על ביהמ"ש, אשר דוחה אותה בשתי ידיים - וזאת הן בפני עצמה, והן בשל התנהגות ביהמ"ש של הליך העל בנסיבות המקרה דנן, אשר הפגין התעלמות מוחלטת מביהמ"ש הישראלי". (ההדגשות אינן במקור - ו.א). מכאן נבעה אף המסקנה המתבקשת, כי על המפרקים הזמניים (בתארם דאז) לתפוס את כל נכסי החברה אשר יוכלו לשים עליהם את ידם. 7. כך, הוסיף הליך הפירוק להתנהל, כאשר החברה והמנהל המיוחד מנסים, מדי פעם בפעם להתערב בו, וזאת שלא על-מנת לסייע בידי בעלי התפקיד הישראלים, וזאת בלשון המעטה. כך למשל, נטען בפני כי המנהל המיוחד בארה"ב נמנע ממשלוח תעודות לארץ, אשר היו מאפשרים למכור חלפים במחיר ראוי, וזאת אף על פי כי עלות צעד זה היתה מזערית. כתוצאה מכך, נגרם לקופת הפירוק נזק גדול. עובדה זו לא הוכחשה כלל ועיקר בידי באי-כוחם של המתנגדים. למרות זאת, עולה מן העובדות אשר הונחו בפני כי עד עתה הצליחו בעלי התפקיד להכניס לקופת הפירוק סך של כ- 8 מיליון ₪, הכל תוך עבודה מאומצת וראויה לשבח, אשר כללה התמודדות ופתרון של מחלוקת משפטיות סבוכות למדי, הכל לתועלתם של נושי החברה. 8. כעת, משהגיעה העת למנות מפרק קבוע במסגרת הליכי הפירוק המקומי-משני, החליטו באי-כוח המנהל המיוחד של הליך העל, וכן נציגיו של אחד הנושים האמריקאיים הגדולים, תאגיד Pratt & Whitney (להלן: "פראט") להתערב. הם טענו בפני ארוכות כנגד מינויים של בעלי התפקיד הנוכחיים למפרקים קבועים, וזאת חרף ההסכמה הכמעט גורפת למינוי זה בקרב הנושים הישראלים. זאת, בשל טענות "רוב הנשיה" וניגוד העניינים אשר נסקרו בראשית החלטתי זו. לעניין זה, הוסיפו המתנגדים וטענו כדלקמן: א. המפרקים אינם מייצגים אלא קבוצת נושים מצומצמת, ואין להפקיע מן הנושים הגדולים ביותר, הנושים האמריקאים, את זכותם המוקנית להם בדין לקבוע את מיהות המפרק. לעניין זה, טוען בא כוחה המלומד של פראט כי מעמדו המיוחד של הליך מקומי-משני חל לכל היותר על נכסים, אך לא על ההצבעה לעניין מינוי המפרק. באי-כוחו של המנהל המיוחד בארה"ב החרו-החזיקו אחריו וטענו כי המנהל המיוחד מייצג 33,000 נושים בארה"ב, ומתכוון להגיש תביעת חוב בישראל בשמם. ב. החברה הינה אישיות משפטית אחת, ואין זה משנה לעניין זה כיצד נרשמה בארץ. כל הנושים הינם נושיה של אותה אישיות משפטית, ואי לכך, עובדת קיומם של שני הליכים מצדיק הגשת תביעות חוב הן בארה"ב והן בארץ. לשם כך, הסמיכו הנושים האמריקאים את המנהל המיוחד בדלוור לפעול בשמם. ג. ניגוד העניינים הנטען, של בעלי התפקיד הישראלים, אינו מתמצה אך ורק בטיפול בתביעת החוב של שולחיהם, העובדים, ולכן אין די בכך כי ימנעו מבדיקה זו בכדי לרפאו. ניגוד העניינים דנן מתבטא אף בחשש כי בעלי התפקיד הישראלים ינהגו איפה ואיפה בתביעותם חובם הענקיות של הנושים בארה"ב, אשר יהיה לאל ידם למזער את אחוז הדיבידנד בו יזכו הנושים הישראלים. לעניין זה, מודעים המתנגדים להחלטות שיפוטיות קודמות אשר ניתנו בעניין זה, ואף אושרו בידי בית המשפט העליון, כי לא קיים ניגוד עניינים. אלא מאי? טוענים המתנגדים כי כוחן של קביעות אלו יפה היה אך ורק לשלב הניהול המיוחד, ולא לשלב הניהול הקבוע. ניתן במאמר מוסגר לומר, כי החשש הזה מנקיטת איפה ואיפה עומד וקיים אצל העובדים ביתר שאת, לאור נסיון העבר במקרה זה - כאשר איש לא התייחס אליהם ואל שוועתם. 9. כונס הנכסים הרשמי ובעלי התפקיד הישראלים התנגדו לטענות אלו, והעלו כנגדם את הטיעונים הבאים: א. אם אכן נכשלו המפרקים הישראלים כשלון חרוץ בתפקידם, כטענת בא-כוחה של פראט, מדוע לא פנו הנושים האמריקאים בבקשות ספציפיות למתן הוראות, אלא המתינו שנה וחצי בחוסר מעש וחיכו ל"שעת כושר" זו?! לכך, השיב בא-כוחה של פראט כי לא טרח לפנות אל בית המשפט במועד, משום שלדבריו "חשב כי יגיע מפרק והוא יטפל בעניינים". ב. בדיקת תביעות החוב של העובדים לא תעשה בידי בעלי התפקיד, אלא בידי בודק נייטרלי כגון כונס הנכסים הרשמי או שופט בדימוס של בית הדין לעבודה, ובכך מתרפא ניגוד העניינים. הוסיף כונס הנכסים הרשמי וציין, כי עניין של יום ביומו הוא כי באי-כוחם של נושים מבקשי פירוק מתמנים כמפרקים, בכפוף לסייג אשר צוין לעיל. די בכך, לטענת הכונס הרשמי, בכדי לרפא את ניגוד העניינים הנטען. ג. אין כל סיבה, ואף אין תקציב לבדיקת תביעות החוב האמריקאיות בישראל, זאת גם באשר אין הן מאומתות כראוי, ויש אף סיכוי כי חלקן תופחתנה או אף תדחנה בארצות הברית עצמה. ד. בעלי התפקיד הנוכחיים בקיאים בענייני הפירוק, ואילו מפרק חדש ידרש לזמן רב לצורך לימוד החומר הרלוונטי, הכולל תיקים וסכסוכים מורכבים. דומה, כי מניעי ההתנגדות אינם אלא נסיון נוסף של המנהל המיוחד מדלוור להפריע להליכי הפירוק המקומי-משני, ממש כשם שעשה בעת שסרב לשלוח אישורי כשירות לחלקי תעופה, וכך גרם לקופת הפירוק הישראלית נזק גדול. 10. השאלה המרכזית הדורשת הכרעה בנסיבות המקרה שבפני הינה אחת: מהו מעמדם של הנושים האמריקאים כלפי הליך הפירוק המקומי-משני. זאת, הן באופן ישיר כנושים בודדים, והן באופן עקיף, דרך "מטרייתו" של המנהל המיוחד מדלוור. מן התשובה לשאלה זו נגזרת אף התשובה לשאלת כוחה של נשייתם להשפיע על מיהות המפרק הקבוע בתחומי מדינת ישראל. דומה, כי פתרון שאלה זו מחייב לשוב ולהדרש אל עצם מהותו של פירוק מקומי-משני. אכן, אין חולק כי החברה הינה אישיות משפטית אחת, אשר נושיה השונים, מארצות הברית, ישראל וכל מקום אחר נושים בה באותה מידה. אלא, שאין בכך בכדי למצות את מהותו של ההליך המקומי-משני. כפי שכבר נקבע בהחלטותי הקודמות, הליך הפירוק בארץ אינו "הליך עזר" או "קבלן משנה" של ההליך האמריקאי, ואינו כפוף לו. נהפוך הוא; הליך הפירוק המקומי לא בא לעולם אלא בשל אי התייחסותה של הערכאה האמריקאית לעקרון השיוויון בין הנושים ולזכויות הנושים בארץ. כל מהותו לא באה אלא בכדי להפקיע כוחות מן המנהל המיוחד בדלוור, וזאת הן לאכיפת דין הקדימה הישראלי, והן להקפדה על עקרון העל אשר אין חולק על תקפותו, כי על כל הנושים הרגילים, בארץ כמו גם בחו"ל, לקבל אחוז דיבידנד זהה. המנהל המיוחד בארצות הברית הוכיח, במעשיו, כי אין הוא איננו דואג לזכויות הנושים הישראלים, ואי לכך נמנע ממנו הטיפול בעניינם. יודגש; אם בהחלטתי הראשונה הוער כי קיים חשש לפגיעה בתקנת הציבור ה"חיצונית" של מדינת ישראל, הרי שבינתיים קרם אותו חשש עור וגידים; לא די, כי "הליך העל" בדלוור נותר אדיש לזכויות העובדים, אלא ניהל ותמך בהליך המפר את עקרון השוויון, באשר עובדים אחרים אשר איירליינס לא חפצה להעסיקם זכו להטבות כספיות בשווי ניכר, ואילו העובדים במדינת ישראל לא זכו במאומה. בכך, ישנה סתירה לאושיות דיני הפירוק ולעקרונות היסוד של השיטה הישראלית (למיטב ידיעתי גם האמריקאית), המבוססת על עקרונות של שיוויון וצדק סוציאלי. 11. אין בכל זאת, כפי שנאמר אף בהחלטותי הקודמות, בכדי לאמץ את "גישת האי", קרי, גישה לפיה יתחלקו כל הנכסים שבישראל אך ורק בין הנושים הישראלים, תוך התעלמות מאחוז הדיבידנד אשר יחולק לנושים בארצות הברית. אלא, שאין בכך בכדי לחייב תוצאה לפיה יגישו הנושים האמריקאים את תביעות החוב שלהם בישראל. הליך "כפול" כגון זה לא רק שאינו מחוייב, אלא שהוא יקר, בלתי-יעיל ומסורבל. יותר מכך, הוא עלול לדלדל את הקופה עד כדי גרעון - ולא חלוקת דיבידנד. זאת וגם זאת; המפרק בישראל, לא רק, שיתקשה למצוא תקציב לטיפול בתביעות ענק שכל יסודותיהן מצויים מחוץ למדינה (ואף מעצם טיבן, דינן להידון לפי דינים זרים), אלא שאין בידו לא את הידע ולא את הכלים הראייתיים בכדי לטפל בהן כהלכה. מלבד הקושי להכריע בהן לגופן, קיימים אף קשיים הנוגעים למניעת פרעון כפול של נושה אשר יבקש להפרע הן מן המנהל המיוחד בדלוור והן מהנכסים בישראל. אף ההליך לפיו מופיע המנהל המיוחד מדלוור בפני המפרק הישראלי כנציגם של כל הנושים האמריקאים במאוחד הינו בעייתי ביותר, בכל הנוגע לבדיקת תביעות חוב. אין חולק, כי בידי המנהל המיוחד הידע והכלים לבדוק את תביעות החוב האמריקאיות. אלא, שזאת עליו לעשות בכובעו כבעל תפקיד נייטראלי היושב בארה"ב ומשלם לנושים מן הנכסים המצויים בידו. אם אכן בדק את תביעות החוב, מדוע יש לפתוח את ההליך מחדש במסגרת הפירוק המקומי? ואם טרם עשה זאת, אין כל סיבה כי תחת מילוי חובתו זו, או במקביל לה, ינקוט כפל הליכים במדינה זרה. אם חששו באי כוחה של החברה, בדיונים קודמים אשר נערכו בפני מ"התנגשות דינים ודיינים", הרי דומה כי דרך ודאית יותר ליצרה איין. 12. דומה, כי הפתרון הראוי הינו פשוט ויעיל הרבה יותר; תפקידו של המפרק המקומי אינו אלא לבדוק את תביעות החוב של הנושים הישראלים, ולאחר שישלם לאלתר את החובות בדין קדימה, עליו לדאוג כי הנושים הרגילים יזכו לאותו אחוז דיבידנד לו זכו הנושים האמריקאים. אלא שלצורך זאת, אין כל סיבה כי יאלץ לבדוק תביעות חוב אמריקאיות בעצמו. לצורך זה, די בתאום פשוט בין המפרק המקומי לבית המשפט בדלוואר, אשר יבהיר את האחוז שיש לשלם לנושים הרגילים, תוך ש"חישוב העל" משקלל בחובו הן את ערך הנכסים בארה"ב ובמדינות חוץ אחרות, והן את ערך הנכסים בישראל לאחר ביצוע התשלום בדין קדימה. לאחר מכן, יוכל המפרק המקומי לשלם את הסכומים הדרושים לנושים הרגילים, ואת היתרה יעביר למנהל המיוחד האמריקאי, בכדי שיצרפה לנכסים מהם יחולק הדיבידנד לנושים האמריקאים, לפי סכומי התביעות אשר אושרו על-ידו. הליך זה הינו פשוט ויעיל יחסית, ומונע כפל התדיינות, התנגשות דינים, סיבוכים ומתן כר פורה לעיוותי דין ולפרעון בלתי-שיוויוני. כך, אף מושג אינטרס הנושים הישראלים, אשר מעוניים בהגנת בית המשפט המקומי, וזאת בלא לפגוע בעקרון העל של שיוויון בין כלל הנושים. מעבר לדרוש יוער; אם אכן סבורים הנושים האמריקאים כי מפרק ישראלי דווקא הינו הערכאה המוסמכת להכריע בתביעות חובם, מדוע לא יקנו לו אף את הנכסים המצויים בארצות הברית, אשר מהם ישולם להם עיקר הדיבידנד? ספק גדול, אם בפתרון אשר כזה חשקו המתנגדים. אם היה בית משפט זה הולך לפי הדרך הנובעת מטענתם בדבר "ישות משפטית אחת" והנובע ממנה, הרי שהיתה עומדת בפניו לכאורה הברירה "לנכס" לעצמו את סמכויות בית המשפט של הליך העל, או ליתן לאחרון את כל סמכויותיו הוא, תוך ריקון החלטותי הקודמות ועצם הליך הפירוק המקומי מכל תוכן. דומה, כי תוצאה זו, האחרונה, היא שהיתה מטרתם של המתנגדים, אשר טרם השלימו עם החלטותיו הקודמות של בית משפט זה אשר ניתנו ואף אושרו בערכאת הערעור, בישראל, חרף רצונם ודעתם. פעם נוספת, ניסו באי כוחו של המנהל המיוחד לעקוף את החלטותיו של בית משפט זה ולרוקנן מתוכן, וזאת שלא כדין. הישות המשפטית של החברה אמנם אחת היא, אולם עצם מהותו של הליך הפירוק המשני הינו "פיצול כוחות" מסויים, לפיו ירוכז הטיפול בענייניה ה"ישראלים" בערכאה אחרת מזו המנהלת את הליך העל. זאת, לאור התנהגות החברה והמנהל המיוחד אשר נסקרה לעיל. בכך, הופך בעל התפקיד מטעם "הליך העל" לבעל מעין זכות שיורית לקבלת כספים אשר לא ידרשו במסגרת תשלום הוצאות פירוק, חובות בדין קדימה ואחוז הדיבידנד המתואם שישולם על-חשבון חובות רגילים. דבר זה נובע מעצם מהותו של הליך הפירוק המיוחד אשר ננקט במקרה זה, ובנסיבות העניין, הרי שבהכרח בל-יגונה עסקינן. 13. יוצא, כי אין כל מקום כי המפרק המקומי ידרש כלל ועיקר לחובותיהם של הנושים האמריקאים. אי לכך, הרי שאילו אינם נושים כלל ועיקר של קופת הפירוק המקומי, אלא אך ורק של קופת הליך העל, אשר היא, בתורה, הינה בעלת זכות לקבלת כספים מקופת הפירוק, אותם תחלק לפי ראות עיניה, החלטותיה בתביעות החוב והדינים אליהם היא כפופה. מכאן, עולות שתי מסקנות עקרוניות: א. מאחר והמפרק הישראלי אינו נדרש להכריע בתביעות החוב האמריקאיות, הופך חששה של פראט כי ינהגו בנושים האמריקאים שלא בהגינות לבלתי רלוונטי. אי לכך, אין בפני אלא את המצב ה"רגיל", בו מתמנה מפרק אשר יצג בעבר את אחד הנושים (מעשה כמעט יומיומי), ודי בהמנעותו מדיון בתביעת חובו של אותו נושה בכדי לרפא את ניגוד העניינים הנטען. מעשה זה הינו עניין של יום ביומו, ואין המקרה דנן יוצא דופן כלל ועיקר. כך נקבע אף בהחלטות שיפוטיות קודמות, אשר אין כל מקום לאבחן אותם מהליכי הפירוק הקבוע. ממילא גם מי שייצג את החברה והופך לבעל תפקיד, הופך לידו הארוכה של בית המשפט, אין הוא מייצג עוד את האינטרס של לקוחו לשעבר, ומצוי בפיקוח מתמיד של בית המשפט והנושים. ב. לנושים האמריקאים, בין אם בעצמם ובין אם באמצעות המנהל המיוחד, אין יכולת או זכות להתערב באספת הנושים ולהצביע לפי ערך נשייתם. זו קיימת כלפי בית המשפט בדלוור בלבד, בעוד ההליך המקומי יוצא ידי חובתו כלפיהם בהעבירו לקופת הליך העל את הכספים המגיעים לו כדין. לא זאת אלא אף זאת; חלק ניכר מהשיקולים אשר הניעו את יצירת הליך הפירוק המקומי מלכתחילה היתה הפקעת כח ההתערבות בענייני הנושים הישראלים מידי הליך העל. אין כל סיבה ליתן לו לשוב ולהכנס אל תוך ניהול הליכי הפירוק המקומי "בדלת האחורית". 14. משהגענו לכאן, לא נותר אלא לדון בטענתה של פראט בעניין תפקודם הלקוי כביכול של בעלי התפקיד הישראלים. טוב היה לה, לטענה זו, אלמלא נטענה כלל ועיקר. לא זאת בלבד שבעלי התפקיד הישראלים נאלצו לעבוד בתנאים קשים, כאשר המנהל המיוחד והחברה אינם מסייעים ואף מפריעים להם בעבודתם פעם אחר פעם, אלא שלגופו של עניין, עולה מעובדות המקרה כי למרות כל הקשיים פעלו היטב, והכניסו לקופת הפירוק סכומים ניכרים. לא ירדתי, כמו כן, לסוף דעתו של בא-כוחה המלומד של פראט בעניין הסיבה בגינה לא פנה לבית המשפט בבקשות למתן הוראות בדבר אותו "תפקוד לקוי" נטען, אשר לא הוכח אף לא בראשית ראיה. דין ידוע הוא, כי חובת המבקש להעלות טענות כנגד בעל תפקיד, מיד בבקשה ספציפית אשר תאיר בעיני בית המשפט את המסכת העובדתית והמשפטית הנטענת. אין הוא רשאי להשתהות ו"לשבת על הגדר", תוך שהוא "צובר טענות" ואזי מעלה אותן בשעת כושר, זמן רב לאחר מועד הארועים הנטענים, הכל תוך נסיון ליצור תמונה כללית של תפקוד לקוי, בדרך אשר מקשה על בעל התפקיד להתגונן בפניה כיאות. יגעתי ולא מצאתי מה נפקותו של מפרק קבוע עתידי לעניין טענות הנוגעות להתנהלות מפרק זמני או מנהל מיוחד. אף אם קיים סיכוי עתידי כי בעל תפקיד חדש שימונה בבוא היום ייראה לנושה פלוני ראוי יותר לתפקיד, אין דבר פוטר אותו מהעלאת טענות במועד כנגד תפקוד לקוי נטען של בעל התפקיד הנוכחי. אם בחר, למרות זאת, לנקוט בשיהוי, הרי יצר חזקה כי אין בטענותיו ממש, ואין לו להלין אלא על עצמו בלבד. זאת ועוד; לאור השתלשלות הארועים במהלכו של פירוק זה, כפי שתוארה על-ידי בהרחבה בראשית החלטתי זו, עולה אבק ריחו של נסיון נוסף להפריע להליך הפירוק בארץ. אך בצדק טען כונס הנכסים הרשמי כי מינויו של בעל תפקיד חדש כעת, יהיה מוכשר כאשר יהיה, יגרום לבזבוז זמן ולפגיעה במהלך הפירוק, אשר אינו מן הפשוטים, ודורש לימוד של חומר עובדתי ומשפטי רב. אף לעניין זה קיים משקל כבד המושך לכיוון מינוי המנהלים המיוחדים למפרקים קבועים. 15. מכל הסיבות דנן, דין טענות המתנגדים להדחות, ודין המנהלים המיוחדים שמונו במסגרת הליך הפירוק להתמנות מפרקים קבועים. בנסיבותיו המיוחדות של מקרה זה, ישאו המנהל המיוחד של הליך העל וחברת Pratt & Whitney בהוצאות המנהלים המיוחדים ובשכר-טרחת עורך דין בסך 75,000 ₪ בתוספת מע"מ כשסכום זה צמוד ונושא ריבית והפרשי הצמדה מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. מנהל מיוחדמפרק (חברה)