החלטה זוהי בקשה לביטול פסק משקם, עוה"ד יורם וסרצוג מיום 14/7/02 שניתן בהתאם לסעיף 28 לחוק ההסדרים במגזר החקלאי המשפחתי, התשנ"ב - 1992. וזה נוסח ההחלטה שניתנה על ידי המשקם שאותה מבקשים לבטל: "החלטה 1. בהמשך להחלטותיי מיום 13/06/02 ומיום 23/06/02, הנני מורה על חלוקת תמורות מתוך הכספים המצויים בפקדון במנהלה עפ"י הטבלה הרצ"ב. החלוקה תתבצע פרי פסו בין הנושים לאחר שלנושים שנשיתם נמוכה מ- 2% (כולל) יפרע החוב במלואו. 2. למען הסר ספק, התמורות המועברות לנושים הנן על חשבון הסדר החוב וההתחשבנות הסופית תעשה במועד מאוחר יותר עפ"י התקנות לחלוקת התמורות או הסכמה בין הנושים. התשלום לשפע בר יתבצע על פי מכתבם והסכמתם מיום 02/01/00. 3. אם יתברר כי מי מהנושים קיבל מעבר לחלקו בהתחשבנות הסופית, יצטרך להחזיר סכום זה לפקדון 14/7/02". עילות הבקשה הן כי, החלטת המשקם ניתנה בחוסר סמכות ועל כן יש לבטלה מכח הוראות סע' 28 (א) (1) לחוק ההסדרים לחילופין כי פסק המשקם בטל מכוח סעיף 28 (א) (3) לחוק ההסדרים, מחמת טעות גלויה על פני הפסק. הרקע העובדתי לבקשה הינו כדלקמן: המשיבה הינה אגודה שיתופית אשר חובותיה עד ליום 31/12/91 הוסדרו במנהלה להסדרים במגזר החקלאי המשפחתי, שהוקמה מכוח חוק ההסדרים. המשיבים הפורמליים 1 - 5 הינם נושי המשיבה האגודה במסגרת חוק ההסדרים. גם הסוכנות הינה נושה של המשיבה האגודה. במסגרת הליך הסדרת חובות האגודה לנושיה הצטברו בקופת הפקדון במנהלה להסדרים, מכח חוק ההסדרים, סכומי כסף אשר מיועדים להיות מועברים לנושים. לטענת המבקשת העברה כזו כפופה לקביעת סדרי הקדימויות בין הנושים על פי הבטוחות המוחזקות על ידי כל אחד מהם. סעיף 11 קובע את סמכויותיו של המשקם להסדר חובות הגורמים החקלאיים על פי הוראות חוק ההסדרים. בסעיף 24 לחוק ההסדרים נקבע, כי יותקנו תקנות על ידי שר האוצר, בהסכמת שר המשפטים, בדבר דרכי חלוקת התמורות. הסעיף קובע תוך התייחסות לסע' 11 (א) (8): "(א) המשקם יקבע את אופן חלוקת החובה לפירעון שהוטל על חייב לפי חוק זה בין הנושים השונים, וכן את ייעוד התמורות ממימוש נכסים והכל בהתאם לקבוע בתקנות לפי סעיף קטן (ב). (ב) שר האוצר, בהסכמת שר המשפטים, יקבע הוראות בדבר דרכי חלוקת החובות של חייבים לפי חוק זה בשים לב לכללים הקבועים בפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ל - 1970, או בפקודת החברות, לפי העניין, לרבות בעניין סדרי הקדימה בין הנושים השונים ומעמדם של נושים מובטחים כמשמעותם באותם דינים." מיום כניסתו של חוק ההסדרים לתוקף ועד יום כתיבת הבקשה, טרם נקבעו כללים ותקנות בנוגע לאופן חלוקת כספי התמורות בין הנושים השונים ועל כן טוענת המבקשת כי על פי הוראות החוק ומשאין הסכמה בין הנושים לעניין אופן החלוקה ביניהם, הכספים שעל האגודה לשלם לנושיה על פי החלטת המשקם חייבים להיות מופקדים בנאמנות במינהלה להסדרים לטובת הנושים ולא להימסר לנושים. ביום 13/6/02 קבע המשקם כי בפקדון האגודה במינהלה הצטברו תמורות בסך של 980,000 ₪ הניתנים לחלוקה. עוד קבע המשקם בסעיף 3 להחלטה זו בזו הלשון: "היות ולא נקבע אופן חלוקת התמורות בין הנושים, בשל העדר תקנות לחלוקת התמורות או הסכמה בין הנושים, והיות והתמורות שהצטברו בפיקדון שייכות לנושים, סבורני כי יש לאפשר לנושים לבחור באחת מהאפשרויות שלהלן: 3.1 להגיש לי מסמך הסכמה בין הנושים על אופן חלוקת התמורות ביניהם, וזאת עד ולא יאוחר מיום 30/6/2002. 3.2 אם לא תושג הסכמה על חלוקת תמורות, כאמור, אזי על הנושים, בהסכמה ביניהם להורות למינהלה על אופן ההפקדה ושמירה על הכספים עד לחלוקה ביניהם. 3.3 העדר הסכמות כאמור..., אצטרך להחליט על הפקדת הכספים בפיקדון שנתי לטובת נושי האגודה בהתאם לתנאים שהמינהלה תוכל להשיג (הקרן והפירות יחולקו לנושים בבוא העת". ביום 18/06/02 הגישה המבקשת עמדתה בתגובה להחלטה מיום 13/06/02, לפיה תוכל להתייחס להצעת המשקם רק בהתמלא התנאים שפירטה. על גבי תגובה זו נתן המשקם החלטתו מיום 23/06/02, לפיה: "1. איני רואה צורך לקיים דיון בנוגע לחלוקת התמורות. 2. החלטתי מיום 13/06/02 ברורה אך יחד עם זאת ובמחשבה שניה נראה לי כי אם עד ליום 30/06/02 לא יפעלו הצדדים כאמור בהחלטתי יתכן ואפעל לחלוקה בפועל של התמורות שהצטברו." ביום 27/06/02 פנתה המבקשת אל המשקם בבקשה שלא להורות על חלוקת התמורות מחמת חוסר סמכות לעשות כן בהעדר הסכמת כל הנושים ובהעדר התקנת תקנות על פי חוק ההסדרים. המבקשת טוענת כי סמכות המשקם, בכל הנוגע לחלוקת כספי תמורות, מוגבלת, בהעדר הסכמה בין הנושים, למה שייקבע בתקנות אשר יותקנו על ידי שר האוצר, על פי סעיף 24 לחוק ההסדרים. החלטת המשקם מיום 14/07/02, הקובעת את אופן חלוקת התמורות בהעדר תקנות ובהעדר הסכמת נושים, ונוטלת את סמכויותיו של שר האוצר, נוגדת את הוראות החוק, הן את חוק ההסדרים והן את הוראות חוק יסוד: הממשלה, הקובע בסעיף 41 (ב): "סמכות הנתונה לאחד השרים על פי חוק או שהועברה לו על פי סעיף 39 (ב), למעט סמכות להתקין תקנות, רשאי השר לאצול, כולה, מקצתה, או בסייגים, לעובד ציבור." המבקשת טוענת כי מששלל החוק את הסמכות האמורה מידיו של המשקם והעניקה, בלעדית, לשר האוצר, מנוע המשקם מלתת הוראות בדבר חלוקת תמורות מיידית בין הנושים. אי התקנת תקנות חלוקת תמורות על ידי שר האוצר עד עצם היום, אינה מהווה עילה או הצדקה להקניית סמכות לא לו על ידי המשקם. אשר על כן, בהעדר תקנות ובאין הסכמה מפורשת בין כלל הנושים בדבר חלוקת התמורות, לא היה המשקם מוסמך להורות על חלוקת תמורות, בין "על חשבון", כלשונו, ובין בכל חלוקה אחרת, ויש בהחלטתו בעניין זה משום חריגה מסמכות כקבוע בסעיף 28 (א) (1) לחוק ההסדרים. לחלופין, טוענת הסוכנות כי יש בקביעה זו משום טעות משפטית, שכן עת הפקיע המשקם את הכספים מחשבון הנאמנות המנוהל על ידו עבר מישור ההתדיינות מהמינהלה כנאמן אל הנושים ובין הנושים לבין עצמם. לחלופין, טוענת המבקשת כי בקביעת המשקם כי נשייה עד 2% מכלל הנשייה תיפרע במלואה, יש משום העדפה ברורה של נושים מבלי לבדוק כלל את בטחונותיו של כל נושה ונושה ואת סדר הקדימויות בין הנושים כמתחייב מחוק ההסדרים, והדבר מהווה טעות גלויה על פני הפסק. בנוסף, אם פירש המשקם את סעיף 24 לחוק ההסדרים כמסמיכו לקבוע חלוקת תמורות בפועל בהעדר תקנות, הרי מדובר בפרשנות מוטעית של דבר חקיקה המהווה טעות גלויה על פני הפסק. (ה.פ. (ירושלים) 374/94 בנק לאומי נ' מושב עמי נדב תק מח 96 (3) 1244). מנגד טוענת המשיבה, שבנק לאומי מצטרף אליה, כי: א. לא היה מקום בשלב זה להגשת התובענה וזו הוגשה טרם זמנה, באשר החלטת המשקם לחלק את הכספים אינה סופית על פניה, שכן בוצעה על חשבון בלבד והמשקם עצמו קובע כי בבוא העת תיערך התחשבנות סופית על פי התקנות שיותקנו לחלוקת תמורות או על פי הסכמה שתושג בין הנושים. בנסיבות אלה לא נפגעה זכות כלשהי מזכויות המבקשת, שכן, אם בעת ההתחשבנות הסופית יתברר שלמבקשת מגיע סכום נוסף ונושה אחר קיבל מעבר לחלקו, הוא יחזיר סכום זה לפיקדון וכך תוכל המבקשת לקבל את יתרת המגיע לה. ב. אין חשש שמא לא יוכלו המשיבים להחזיר סכומים לפיקדון: 1. בקופת הכינוס מצויים מיליוני ₪ וכן בקופת הפיקדון של המינהלה. הארגון נושה במושבים רבים, שטרם הועברו לו מנשייתו. 2. בנק לאומי לישראל בע"מ הינו תאגיד בנקאי ואין חשש שלא יוכל להחזיר כל סכום. בקופת הפיקדון של המינהלה מצויים סכומים נכבדים שטרם הועברו לו מנשייתו במושבים רבים. 3. מינהל מקרקעי ישראל - גם לגביו אין חשש שלא יוכל להחזיר כל סכום שייקבע. 4. מועצה איזורית בקעת בית שאן - ויתרה לחלוטין על נשייתה. ג. המבקשת לא גילתה כי לא מדובר כלל בהסדר חוב רגיל על פי הכללים של חוק ההסדר במגזר החקלאי המשפחתי התשנ"ב-1992, ולא מדובר בסכום כסף שנגבה בעקבות הליכי ההסדר והגבייה הקבועים בחוק ובתקנותיו (ראה סעיפים 11,12,15,16,17,18 לחוק), ותקנות הסדרים במגזר החקלאי המשפחתי (כללים לקביעת כושר ההחזר של גורם חקלאי), תשנ"ד-1994 אלא שמדובר בהסדר נושים חלקי - במסגרתו קבע המשקם את הסכום שהאגודה תשלם לנושיה ולמבקשת בהחלטתו מיום 29/12/99. בהסדר זה, שכל הנושים קיבלו על עצמם, מי במפורש ומי על ידי התנהגות בכך שלא תקפו את החלטת המשקם ואף פעלו על פי ההסדר, קבע המשקם כי האגודה תשלם לנושיה שפורטו בהחלטה והם הארגון, בנק לאומי, המינהל ושפע בר, למעט המבקשת, סך 860,000 ₪ נכון ליום 30/11/99 (סעיפים 1,4,11 להחלטה). באשר למבקשת, קבע המשקם כי האגודה תשלם לה בנפרד מהסכום לתשלום שנקבע ביחס לנושים האחרים חוב פיגורים בסך 70,000 ₪ בתוך שנה מיום ההחלטה ואת יתרת החוב בתוך תקופה של עד חמש שנים. המשקם הטיל על האגודה לנהל משא ומתן עם המבקשת לקביעת תנאי הפירעון של חובה כלפי המבקשת ולהודיע לו על הסיכום שהושג. המשקם הורה ב- 6/4/00 בנוכחות הצדדים לרבות נציג המבקשת לאגודה להמשיך ולנהל מו"מ עם המבקשת. לאחר שהמבקשת לא תצליח להגיע להסכמה עם המושב וחבריו בדבר הסדר חובה, היא ביקשה להצטרף להסדר כנושה בין כל הנושים האחרים על פי ההסדר והפסק. לאחר שהמבקשת הגישה בקשה לביטול החלטת המשקם מיום 27/6/00 ולקבוע כי כל הסדר חוב של האגודה לנושיה בין בהסכמה ובין על פי החוק יחול על כלל הנושים, התקיים בתאריך 25/10/00 דיון בבקשה בפני המשקם ובמסגרתו חזר נציג המבקשת, אורי אילש, על הבקשה להצטרף להסדר על פי התנאים החלים על שאר הנושים בציינו כדלקמן: "אנחנו מסכימים להצטרף להסדר באותם תנאים של שאר הנושים. ראש הצוות יעשה את החישוב הנכון של התוספת אשר צריכה להתווסף לסכום ההסדר לפי חוב הסוכנות שאושר ביחס לסה"כ החובות". לאור זאת טוענים המשיבים כי אין בסיס לטענת המבקשת כי יש לה זכות קדימה על פני הנושים האחרים בהסדר או כי יחול עליה דין אחר ביחס לכלל הנושים. המשיבים טוענים כי לאחר הצהרה זו, צורפה המבקשת להסדר הנושים על פי בקשתה והוקצה לה חלקה המדויק בסכום ההסדר, בדיוק על פי היחס לפיו הוקצה חלקם של הנושים האחרים ועל תנאי שתקבל רק סכום זה מתוך סכום ההסדר ולא ייפגעו זכויות הנושים האחרים לקבל את מלוא הסכום שנקבע להם על פי ההסדר. בעקבות הצהרת נציג המבקשת החליט המשקם לצרפה להסדר הנושים והסמיך את ראש הצוות לקבוע מהו הסכום היחסי שיצטרף לסכום ההסדר בשל צירוף הסוכנות, והורה כי עם אישור הסכום של המבקשת המצטרפת להסדר תסיר המבקשת את התנגדותה לשיווק המגרשים. הסכום שיתווסף לסכום ההסדר עבור המבקשת נקבע לסך 133,423 ₪, ומשלא הביעו כל הצדדים התנגדות לסכום זה, התווסף סכום זה לסכום ההסדר עבור הסוכנות וההסדר המשיך במתכונתו המקורית. טוענים המשיבים כי, אם המבקשת היתה מעלה טענה כלשהי לפיה היא תהיה זכאית לקבל סכום גדול יותר מסכום ההסדר על חשבון נושים אחרים לא היו הנושים מסכימים לצירופה והיה מתנהל דיון לגופו של עניין בבקשתה. על כן יש לדחות את טענתה כי היא נפגעה מהחלטת המשקם על חלוקת התמורות וזאת מפני שהיא אמורה לקבל את מלוא הסכום שהוקצה לה בעת שצורפה להסדר ומשום שהיא מנועה מלטעון נגד החלטתו לאור בקשתה להצטרף להסדר והסכמתה לסיכום שהושג. ההשתלשלות העובדתית שנטענה על ידי המשיבים לא הוכחשה על ידי המבקשת. כמו כן לא הוכחשה הטענה כי כל הנושים האחרים הסכימו להסדר החובות. 1. על פי הוראות סעיף 27 ו- 28 לחוק ההסדרים במגזר החקלאי המשפחתי תשנ"ב-1992 (להלן: "חוק ההסדרים") ניתן להגיש בקשה לביטול פסק משקם כאשר מדובר בקיומו של פסק שיש בו להביא להסדרת החוב של גורם חקלאי ולא כאשר מדובר בהחלטת ביניים. 2. המשקם הדגיש בהחלטתו מ- 14/7/00 כי התמורות המועברות לנושים הינן על חשבון הסדר החוב, וההתחשבנות הסופית תיעשה מאוחר יותר. נושה שקיבל מעבר למה שמגיע לו מההתחשבנות הסופית יצטרך להחזיר סכום זה לפיקדון. לפיכך, אין לומר כי החלטתו של המשקם הינה החלטה סופית או אפילו פסק דין חלקי כיוון שהדיון במחלוקת נושא ההחלטה טרם הושלם, ומדובר בהחלטה שאיננה מסיימת את הדיון בתיק ואיננה מסיימת את בירור המחלוקת בפני המשקם. (זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית 1995, עמ' 756). המשקם מציין במפורש בהחלטתו כי התמורות תועברנה לנושים על חשבון ותוחזרנה כפוף לחשבון הסופי. לכן, אין גם מקום לטענה כי המשקם פירש את סעיף 24 לחוק ההסדרים כמסמיכו לקבוע חלוקת תמורות בפועל בהעדר הסכמת כל הנושים ובהעדר תקנות שר האוצר. הטענה הזאת הינה מוקדמת. רק כאשר ההחלטה הנ"ל של המשקם תיהפך מהחלטת ביניים להחלטה סופית - תוכל המבקשת לטעון את טענותיה לגבי חריגה מסמכות וטעות על פני הפסק. 3. מדובר בהחלטת ביניים להעברת כספי תמורות כפוף לחשבון סופי הנעשית בדרך של העברה מפיקדון אצל המינהלה במקום שאיננו נושא תשואה מובטחת כלשהי לפיקדון בנאמנות אצל הנושים במקום בו ניתן להשקיע אותו בהשקעה נושאת תשואה. לפיכך, אין צורך לדון בשאלה האם העובדה ששר האוצר לא מצא לנכון לתקן תקנות כ- 9 שנים צריכה להשאיר את הנושים במצב בו לא יהיו זכאים לקבל את כספם ומונעת מהמשקם ליזום פתרון קונסטרוקטיבי וצודק למצוקתם. כפתרון זמני נראית החלטת הביניים של המשקם החלטה צודקת ועניינית. 4. סיבה נוספת מדוע אין צורך לדון בשאלת סמכותו של המשקם לחלק באופן זמני כספי תמורות בהעדר תקנות שר האוצר בעניין זה היא טענתם של המשיבים הנראית לי מבוססת לכאורה כי המבקשת הסכימה להסדר הנושים ולחלקה בהסדר ולכן היא מנועה מלתקוף את החלטת הביניים. את פנייתה מיום 27/6 אל המשקם שלא להורות על חלוקת התמורות ביססה המבקשת על חוסר סמכותו לעשות כן בהעדר הסכמת כל הנושים. אולם, אם הסכמה כזו ניתנה לכאורה, נופל הנימוק עליו מסתמכת המבקשת. גם את החלטת המשקם כי חוב הנושים אשר נשייתם פחות מ- 2% ייפרע במלואו - מנועה המבקשת מלתקוף אם הסכימה להסדר. ניתן להבין כי במידה וכתוצאה מתשלום שני האחוזים הללו במלואם יגרע מחלקה של המבקשת יהיה בקופת האגודה כספים לכסות על הגרעון. 5. גם אם יתברר שהסכמתה של המבקשת לא הובנה כהלכה וכי לא ויתרה על טענות כלשהן - הרי טענותיה שמורות לה כאשר יינתן על ידי המשקם פסק הדין הסופי. 6. לא הוכח כי כאשר המשקם יערוך את החשבון הסופי לא יהיו הנושים מסוגלים להחזיר כספים אם יתברר כי על פי החלטת הביניים הועברו להם כספים מעבר למגיע להם. 7. לאור האמור לעיל אני דוחה את הבקשה לביטול החלטת הביניים של המשקם מיום 14/7/02. אינני מטילה הוצאות בשלב זה. הבורר יקח בחשבון את תוצאות הבקשה הנ"ל כאשר יתן את פסק דינו הסופי ויטיל הוצאות. הסדרים במגזר החקלאיחקלאות