פסק דין 1. מדובר בהמרצת פתיחה בה ביקשו המבקשים ליתן צו הצהרתי הקובע כי המבקש 1 זכאי לקבל מגרש בתוכנית ההרחבה של המשיבים לפני "כל מועמד חיצוני אחר", ולהורות למשיבה 1 להימנע מלחלק את יתרת המגרשים בלי שהמבקש יקבל זכות למגרש וייכלל בהגרלה ו/או בחלוקה. בתאריך 24.11.97 ניתן פסק דין על ידי השופט בנאי, הדוחה את התובענה בנימוק שהמבקשים מנועים מלבקש את הסעד המבוקש, לאור טענות המבקשים כי החלטת האסיפה הכללית בקשר לכך מחייבת, ולאור החלטת האסיפה הכללית שהתקבלה בענין, ביום 5.11.96. בערעור על פסק הדין האמור בבית המשפט העליון, הוחלט בהסכמת הצדדים ביום 24.5.00, כי פסק הדין האמור יבוטל והדיון יוחזר לבית משפט זה, נוכח התפתחויות שחלו לאחר הגשת התביעה ולאחר מתן פסק הדין בבית משפט זה. כמו כן, הוחלט כי הצדדים יהיו זכאים לבקש תיקון כתבי הטענות ולהביא ראיות נוספות. בדיון מיום 22.3.01 הוסכם בין הצדדים שתהא אפשרות להסתמך בדיון זה על העדויות שנשמעו לפני השופט בנאי, ועל עובדות מוסכמות נוספות. 2. להלן עיקרי העובדות והטענות העולות מכתבי הטענות ומהראיות שהוגשו: א. המשיבה 1 הינה מושב המאוגד כאגודה שיתופית (להלן - האגודה). המקרקעין שבתחום האגודה הינם מקרקעין של המדינה המנוהלים על ידי מינהל מקרקעי ישראל (להלן - המינהל), כאשר האגודה הינה בעלת זכויות חכירה מהמינהל, וחברי האגודה הינם חוכרים את ברי רשות בנחלותיהם. המבקש 2 הינו בעל נחלה וחבר האגודה, והמבקש 1 הינו בנו של המבקש 2. ב. בשנת 1994 יזמה האגודה תכנית הרחבה אשר קיבלה את אישור המינהל ואישור של רשויות התכנון, ולאור זאת אושרה התכנית על ידי האסיפה הכללית של האגודה ביום 25.1.95, בה נקבעו כקריטריונים לזכאות להירשם, לגבי תושבי המקום, צאצאיהם ומשפחותיהם ומועמדים חיצוניים שאין להם זכויות, כאשר המועמד צריך להיות מעל גיל 18. כמו כן, נקבע שתינתן עדיפות לבני הכפר, ובעדיפות ראשונה תינתן נחלה אחת לכל משפחה. באותה החלטה נקבע כי 75 מגרשים מתוך מאה המגרשים להרחבה ינתנו לבני משפחה או למופנים אחרים מטעם בעלי הנחלות, ו-25 מגרשים ינתנו למועמדים אחרים על פי המלצת בעלי הנחלות, שלגביהם ייערך מכרז שיכלול מבדקי קבלה ואישור של ועדת קבלה. כמו כן, הוקמה בהחלטה מיום 29.9.94 ועדת ההרחבה של האגודה (להלן - ועדת ההרחבה). בתאריך 18.7.95 החליטה ועדת ההרחבה, בין השאר, כי 25 המגרשים האמורים לא יינתנו לבני המושב שאינם נשואים, ובתאריך 29.8.95 פרסמה ועדת ההרחבה הודעה לחברי האגודה, בה נאמר, כי ההרשמה למגרשים האמורים הינה עד ליום 15.9.95. ביום 11.9.95 הופנו הסבא והסבתא של המבקש 1 לקבלת מגרש במסגרת 75 המגרשים הראשונים המיועדים למומלצי בעלי הנחלות. ביום 31.10.95 התקבלה באגודה בקשת המבקשים לקבלת מגרש נוסף במסגרת 25 המגרשים האחרים עבור המבקש 1. ועדת ההרחבה דחתה את בקשת המבקשים ביחס למגרש הנוסף עבור המבקש 1, בנימוק שהוא איחר בהגשת המועמדות, וכן שלא עמד בקריטריון של ועדת ההרחבה בשל היותו רווק. בעקבות אותה החלטה הוגשה התובענה נשוא הדיון ביום 15.1.96. בדיון מיום 8.10.96 הודיעו הצדדים, כי הנושא עומד לעלות באסיפה הכללית הקרובה ויתכן שהסכסוך יבוא לסיומו באסיפה זאת. בתאריך 5.11.96 החליטה האסיפה הכללית לדחות את בקשת המבקשים, ולאמץ את החלטת ועדת ההרחבה מיום 19.8.95 שייעדה את 25 המגרשים הנוספים למועמדים נשואים, במטרה שאלה יעזרו בפיתוח המקום. יצויין שבאותה עת לא היתה קיימת הנחיה של היועץ המשפטי לממשלה ביחס למגבלות שהוטלו על אגודות שיתופיות לגבי סכומי כסף שנהגה האגודה לגבות עבור הקצאת מגרש בהרחבה, ובאותה עת נהגה המשיבה לגבות סכום של 58,000 דולר מהמועמדים שהומלצו על ידיה להקצאת מגרש בהרחבה. מצב זה השתנה בעקבות הוראת אגף 51י של המינהל, בה נאסר על אגודות שיתופיות של מושבים לגבות כספים עבור הקצאת מגרש. כאמור, בתאריך 24.11.97 ניתן פסק הדין על ידי השופט בנאי בו נדחתה התובענה בנימוק של מניעות בעקבות החלטת האסיפה הכללית בענין זה. בעת שהתקיימו הליכי הערעור, נוהל משא ומתן בין הצדדים ליישוב הסכסוך, ובתאריך 28.9.98 החליטה האסיפה הכללית לאשר את "ההסכם מתאריך 31.8.98 בין האגודה לבין משפחת רוזן גיא אהוד - משפט המתנהל בעליון" (נספח י' לתגובת המשיבה 1). לאור זאת, הכין ב"כ משיבה 1 בקשה משותפת למתן פסק דין בהסכמה בערעור שהיה תלוי ועומד בבית המשפט העליון, לפיו יוכל המבקש 1 לקבל מגרש בהרחבה תמורת תשלום השווה ל- 67.860 דולר, ובאתריך 24.1.99 נשלח מכתב של ב"כ המשיבה 1 לב"כ המבקשים בצירוף ההודעה המוסכמת לבית המשפט העליון, על מנת שיחתום עליה, ועל מנת להגישה לבית המשפט העליון. בקשה זאת לא נחתמה ולא הוגשה לבית המשפט, ובתאריך 9.3.99 התקבלה ההנחיה 51י של המינהל; בעקבות החלטת היועץ המשפטי לממשלה, בה נאסר על האגודה לקבוע תשלום כספי שישולם לה כתנאי לבחירת מועמד, ולאור זאת, לא ניתן היה להמשיך בנסיונות ליישום ההסכם האמור. על רקע זה ניתן בהסכמת הצדדים פסק הדין של בית המשפט העליון, בו בוטל פסק הדין מיום 24.11.97 של בית משפט זה, והוחזר הדיון לבית משפט זה. יצויין כי בעת שהוחל בהליכי ההרחבה, היתה בתוקף החלטה מספר 612 של מועצת מקרקעי ישראל, בה נאמר בין השאר שקבלת מגרש בהרחבה למגורים פתוחה לבני המקום ולאחרים, וכי האגודה רשאית לבקש כי תינתן עדיפות להקצאת מגרשי המגורים בהרחבה לבני המקום, היינו: לרבות "בן זוגו של מתיישב בעל זכות חכירה של נחלה, של משק עזר או של מגרש מגורים, המתגורר בקביעות במקום ב-5 שנים אחרונות, גילו הינו 18 ומעלה". כמו כן, נקבע שהאגודה רשאית לקבוע קריטריוני עדיפות נוספים להקצאת המגרשים, ובלבד שהם עומדים במבחן סבירות ציבורי. ביחס לקריטריונים הנוספים שניתן לקבוע באותה החלטה, נקבע שהם צריכים לקבל את אישור האסיפה הכללית של האגודה, ושל רשם האגודות השיתופיות, כאשר ההחלטה ואישור רשם האגודות השיתופיות צריכים להיות מועברים ליחידה החקלאית במחוז המינהל. בתאריך 17.2.95 התקבלה החלטה 737 של מועצת מקרקעי ישראל, בה נקבע בין השאר כי מספר המגרשים בכל ישוב במסגרת הרחבה יהיה עד למספר הנחלות המתוכננות בתוספת של 15% ממספר הנחלות המתוכננות (סעיף 1(א)). כמו כן, נקבע שמגרשי המגורים יוחכרו על ידי המינהל למועמדים שיומלצו על ידי האגודה (סעיף 4(א)). 3. לטענת ב"כ המבקשים: א. הקריטריון המחייב בן של חבר אגודה ותושב המקום להיות נשוי, כתנאי לזכאות למגרש בהרחבה, אינו תקין, הואיל וקריטריון זה לא קיבל אישור האסיפה הכללית ולא היתה לועדת ההרחבה סמכות להוסיף קריטריון המתייחס למעמד של המועמד כנשוי, וקריטריון זה אינו עומד באמות מידה ציבוריות ומשפטיות, הואיל ואין הצדקה ענינית להפלות בין רווק לנשוי. למעשה האגודה ויתרה על תנאי זה, כאשר הסכימה לקבל את המבקש 1 כמועמד, אף שהוא רווק, בהחלטה מיום 28.9.98, אשר אימצה את ההסדר עם המבקש מיום 31.8.98. לאור זאת, ניתן לתת פסק דין הקובע כי המבקש "זכאי לקבל מגרש בתכנית ההרחבה לפני כל מועמד חיצוני אחר", ולאור זאת ניתן להקצות למבקש 1 את המגרש שהוקפא עבורו בצו המניעה הזמני שניתן בקשר לכך. ב. אין יסוד לטענת המשיבה 1, כי אין לבית משפט זה סמכות ענינית לדון בענין משום שהענין ניתן לבוררות, לאור העובדה שלא הוגשה בקשה לעיכוב ההליכים. בנוסף, המשיב 1 אינו חבר האגודה, ועל כן לא חל עליו סעיף הבוררות, ואין מקום להעלות טענה זאת בשלב זה של הדיון, לאחר שהענין נדון לגופו, ניתן פסק דין בבית משפט זה, והענין הוחזר לדיון נוסף, בהתאם להחלטת בית המשפט העליון בערעור. ג. המבחן לזכאות המבקש מתיחס למועד הגשת הבקשה, היינו ביום 31.10.95, ואין בעובדה שכיום האגודה אינה יכולה לגבות כספים על פי ההנחיות החדשות כדי לפגוע בזכות המבקש 1 לקבל את המגרש, וגם כיום מוטלת על המשיבה, החובה להמליץ על מועמדים לצורך שיווק מגרשים בהרחבה. 4. לטענת משיבה 1: א. לאור השינוי בנסיבות שנוצר, בעקבות ההנחיות המטילות הגבלות על יכולת האגודה לקבל כספים, אין מקום לחייב את האגודה לתת המלצה להקצאת מגרשים בלי לאפשר לה לקבל כספים מהמועמד לקבלת המגרש. מדובר בחיובים שלובים ואין לחייב באחד החיובים בלי לחייב גם בחיוב האחר. בנוסף, ישנה עתירה תלויה ועומדת כבג"ץ בענין סבירות ההחלטה 737 של מועצת המינהל, והנחיה 51י של המינהל, האוסרת על האגודה לקבוע תשלום כספי שישולם לה כתנאי לבחירת המועמד. ב. אין להיזקק לבקשת המבקשים, הואיל והבקשה הוגשה למשיבה 1 באיחור לאחר המועד שנקבע על ידי ועדת ההרחבה. ג. הקריטריון המתיחס למעמד המועמד כנשוי הינו קריטריון עניני ותקין, הואיל ויש בו כדי לתרום למרקם החיים השיתופי, ויש בו כדי לתרום לשמירת אופיו, צביונו וחיוניותו של המושב, בהתחשב בכך, שככלל, זוגות נשואים הינם יציבים יותר, בעוד שרווקים, ככלל, טרם התיצבו בחיים וטרם הגדירו לעצמם את מטרותיהם, ויש בקליטתם של רווקים אלמנט של היעדר יציבות. צביון חיי הרווקות הינו מתירני וחופשי, ולעיתים גם רעשני, ואינו מתישב תמיד עם אופיו הסולידי של ישוב שיתופי. על כך יש להוסיף שמרבית הזוגות הנשואים הינם הורים לילדים, והגדלת אוכלוסיית ילדים פותחת אפשרויות נוספות לפעילויות בתחום החינוך ובנושאים נוספים. ד. אין למבקש 1 עדיפות כבן של חבר אגודה, הואיל וזכות החבר התמצתה בכך שניתן מגרש להורי החברים במסגרת 75 המגרשים. ה. על פי פסיקת בית המשפט העליון, האגודה הינה גוף ממליץ בלבד על פי החלטה 737, כאשר הסמכות להקצאת מגרשים נתונה למינהל ולא לאגודה (ע.א 3962/92, בארותיים, מושב עובדים להתישבות חקלאית שיתופית בע"מ נ' ארד מרים, פ"ד נב(4) 614). ו. הקצאת המגרש למבקש 1 בנסיבות החדשות שנוצרו תיצור הפליה בלתי צודקת לטובת המבקש 1 ולרעת אחרים שהיו מגישים את מועמדותם בתנאים החדשים שנוצרו. 5. לאחר עיון בחומר הראיות ובטענות הצדדים, נראה לי כי השאלה המהותית- אם ניתן להפלות בין רווק לנשוי בקביעת קריטריונים להקצאת מגרש נוסף לבן משפחה של בעל נחלה, בנוסף למגרש שניתן לבן משפחה של כל אחד מבעלי הנחלות - הינה שאלה בעלת חשיבות שהיתה יכולה להתעורר בצורה נקיה בנסיבות אחרות, אך אין צורך להכריע בה בדיון זה. הנימוק לכך הוא שבנסיבות הענין לא היתה מוסמכת ועדת ההרחבות לקבוע קריטריון בענין זה על פי הנחיה 612 של מועצת מקרקעי ישראל, לאור האמור בהנחיה האמורה שקביעת קריטריונים נוספים מסורה לאסיפה הכללית באישור רשם האגודות השיתופיות והעברת האישורי ליחידה החקלאית של המינהל במחוז. מבחינה זאת, האסיפה הכללית לא היתה מוסמכת להאציל את הסמכות לקביעת הקריטריונים הנוספים לועדת ההרחבה, ולא היה גם באישור שניתן בדיעבד לקריטריון זה באסיפה הכללית כדי לתת תוקף לכך, גם משום שהדבר לא אושר על ידי רשם האגודות השיתופיות ולא הועבר ליחידה החקלאית של המינהל במחוז, וגם משום שאישור זה לוקה בכך שהוא לא נקבע מראש כקריטריון כללי החל על כלל המועמדים לפני שפורסמה ההודעה ביחס להקצאת המגרשים, אלא רק בדיעבד, בהקשר אינדיוידואלי הנוגע למבקש 1, ולא היה בכך כדי לתת תוקף רטרואקטיבי לקריטריון זה בעת שפורסמה ההודעה על הקצאת מגרשים. כמו כן, יש חשש ממשי שמתן גושפנקא לקריטריון זה בדיעבד לא נשקלה מאותם שיקולים שיש בהם כדי להצדיק הבחנה בין רווק לנשוי להם טען ב"כ משיבה 1, אלא כדי לתת הכשר בדיעבד לקריטריון שנקבע על ידי ועדת ההרחבה, שלא היתה מוסמכת לכך. כמו כן, נראה לי שלא הוכח די הצורך ששיקולי ועדת ההרחבה, התיחסו לאותם שיקולים הנוגעים למרקם החברתי, כאשר קבעו ש-25 המגרשים לא יוקצו לבני חברים שאינם נשואים. הגבלה זאת לא חלה על הקצאת 75 המגרשים בהרחבה וגם לא על מועמדים מבחוץ. נימוק נוסף לכך שאין צורך להכריע בדיון זה בשאלת האפליה בין נשוי לרווק הוא, כי כיום לא ניתן ליישם את החלטת האסיפה הכללית של האגודה מיום 25.1.95, ביחס למבקש 1, לאור העובדה שההחלטה האמורה התנתה את הקצאת המגרש למועמדים בתשלום כספי, ובהחלטת המינהל והיועץ המשפטי לממשלה נאסר על האגודה לגבות אותו תשלום כספי בהקשר להפניית מועמדים לקבלת המגרש. כמו כן, נקבע בפסיקת בית המשפט העליון שיש ערפול ביחס לתוקפה של ההחלטה 737 של מועצת המינהל שהחליפה את החלטה 612 של מועצת המינהל על פיה התקבלה החלטת האסיפה הכללית של האגודה מיום 25.1.95, וניתן צו ביניים בענין זה בבג"צ 244/00, 1308/00, 8330/00, ועמותת שיח חדש למען השיח הדמוקרטי ואח' נ' שר התשתיות הלאומיות ואח', פ"ד נה(5) 842. טענת ב"כ המבקשים כי יש להשתית את ההכרעה על מצב הזכויות כפי שהיה בעת שהתקבלה ההחלטה מיום 25.1.95, אינה יכולה להתקבל בנסיבות הענין, הואיל והחלטה אינה ניתנת ליישום במלואה עקב האיסור החל על האגודה לקבל כספים בתמורה להקצאת המגרש, ואין הצדקה לתת עדיפות כה מכרעת למבקש 1, בכך שתינתן לו האפשרות לקבל את המגרש ללא כל תמורה כספית, בעוד שלמועמדים אחרים לא ניתנה אפשרות כזאת בעת שפורסמה ההודעה בדבר הקצאת מגרשים. מצב כזה ייצור הפליה בלתי מוצדקת לטובת מבקש 1. כמו כן, אין הצדקה לכפות על המינהל לאמץ כל המלצה של האגודה להקצות מגרש למבקש 1, על יסוד אותה החלטה שהתקבלה על ידי האסיפה הכללית של האגודה בשנת 1995, כאשר יש ביישום ההחלטה כדי להפלות באופן בלתי מוצדק את המבקש 1 לטובה, כאמור לעיל. במצב זה, נראה לי שאין מקום להיענות לסעד המבוקש, במצב הענינים כפי שתואר לעיל. מאידך גיסא, נראה לי כי עם יישובן של הבעיות האמורות וכאשר תיסלל הדרך להקצאת המגרשים בהרחבה בתנאים עליהם יוחלט, יהא צורך להתחשב במסגרת מכלול השיקולים באינטרסים ובציפיות שהיו למבקש 1 בעת שהגיש את מועמדותו לקבלת מגרש בהרחבה על יסוד החלטת האסיפה הכללית מיום 25.1.95, והפגמים שנפלו בהחלטת האגודה בשעתו להימנע מאישור ההקצאה למבקש בתנאים שנקבעו באותה החלטה. התחשבות כזאת צריכה להיעשות הן במסגרת הסמכות של האגודה להמליץ לפני המינהל על הקצאת מגרשים בהרחבה, והן על ידי המינהל במסגרת קבלת ההחלטה להקצאת המגרשים בהרחבה, אך ההתחשבות באינטרסים ובציפיות האמורות שהיו למבקשים צריכה להיעשות באיזון הראוי ובמידה הראויה בהתחשב בשינויים שנוצרו מאז, לאור ההגבלה שחלה כיום על האגודה בגביית כספים בהקשר להקצאת מגרשים, ולאור הצורך לאזן את האינטרסים והציפיות שהיו למבקש עם הצורך להימנע מהפליה לטובת המבקש 1 בהשוואה למועמדים אחרים. ככלל, שאלת הקצאת המגרשים במושבים הינה שאלה פרוצה, כאשר משאבי המדינה מחולקים על פי המלצות של אגודות שיתופיות על יסוד קריטריונים בלתי מוגדרים בלי אמות מידה מספקות ובלי כל ביקורות משמעותיות, וגם מסיבה זאת אין מקום להיענות לסעד המבוקש. (ה.פ 4060/98, (ב"ש), ברנע אברהם ואח' נ' כפר ורבורג ואח' (טרם פורסם). מאידך גיסא, עם הסדרת הענין בדרך תקינה תהא אפשרות להתחשב במידה הראויה כאמור באינטרסים בציפיות שנוצרו אצל המבקש 1 ובזכויות שנוצרו בעקבות הגשת בקשתו להקצאת המגרש בעת שהוגשה, תוך התחשבות בשיקול זה במכלול השיקולים ואמות המידה התקינות שייקבעו להקצאת מגרשים בהרחבה. מבחינה זאת, נראה לי כי אין בעובדה שבקשת התובע לקבלת מגרש הוגשה באיחור כדי להצדיק אי התיחסות לבקשה, לאור העובדה שהיתה נכונות להתייחס לבקשה לגופה, ובנסיבות הענין נראה כי לא היתה זאת הסיבה לדחיית בקשת התובע. 6. בכפוף לאמור, אני דוחה את התובענה. מאידך גיסא, בהתחשב במסקנות ובנימוקים אני נמנע מחיוב בהוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו. המרצת פתיחהקרקעות