החלטה מונחת בפני בקשתו של עו"ד צ' לביא, הנאמן לנכסי תשלובת נגה אלקטרוניקה, אשר נקלעה להקפאת הליכים, כי אאשר לו העסקת עורכי דין ממשרדו, וזאת בעד תעריף של 100$ לשעת עורך-דין, ו-50$ לשעת מתמחה. זאת, כאשר מסגרת השעות המקסימלית תהיה עד 250 שעות עו"ד ו-130 שעות מתמחה בממוצע לחודש, במשך כל תקופת ההקפאה. לאחר שעיינתי בבקשה, הגעתי למסקנה כי התעריפים דנן הינם גבוהים יתר על המידה, ואין כל סיבה כי נושי החברות, וביחוד נושיהן הבלתי-מובטחים, ישאו בהם על חשבון הדיבידנד אשר ינתן להם בסופו של יום. זאת, חרף העובדה כי כונס הנכסים הרשמי והנושים הבלתי מובטחים נתנו את הסכמתם לבקשה. אלה נימוקי: 1. נושא שכר טרחתם של בעלי תפקידים מוסדר בתקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם, התשמ"א 1981). תקנות אלו מתוות מספר מסלולי שכר טרחה, ומטרתם הברורה והמוצהרת היא לאזן בין הצורך לתגמל את בעל התפקיד על עבודתו, לבין החשש כי עלותם של בעלי תפקיד תנגוס נתח גדול מדי מקופת הנושים, ותביא לקיצוץ ניכר באחוז הדיבידנד אשר ישולם בסופו של יום לנושים הבלתי מובטחים, אחוז אשר לא פעם אין הוא מן השפירים. מתקין התקנות הביע את דעתו, באופן ברור, כי מן הראוי להציב מגבלות על שיעור שכרם של בעלי התפקיד, ולמנוע אותם מלהפוך ל"נושים נוספים" או "שותפים" לנושי החברה במסת התביעות המוגשת כנגד קופת הקפאת ההליכים, הכינוס או הפירוק. עם זאת לא שלל את שקול דעתו של בית המשפט. 2. מלשון התקנות, והנאמר לעיל עולה אומד-דעת גלוי של מחוקק המשנה, אשר פירושו רצון למנוע את חשיפת קופת הנושים לתשלום שכר-טרחה "רגיל" המשולם לעורכי-דין במקרים אחרים בהם מעורבים צדדים סולבנטיים. זאת במיוחד בכל האמור בשכר טרחה המשולם לפי שעות עבודה, אשר אין קשר הכרחי בינו לבין תוצאות ההליך ופירותיו. לשון התקנות ומטרתן מבהירה לכל עורך-דין המעונין במינוי כבעל תפקיד בהליכי חדלות פרעון, כי שכרו יהיה נגזרת (במידה זו או אחרת) של הישגיו בתפקיד ו/או של פעילות החברה. זאת, בין אם עסקינן בשכר ניהול או שכר מימוש. את התקנות העוסקות בריבוי בעלי תפקיד ובהעסקת עוזרים ויועצים שונים, מן הראוי לקרוא על רקע הדברים שלעיל. אין חידוש בכך כי כאשר מתבקש בית המשפט למנות שני בעלי תפקיד, הרי שבדרך-כלל מותנה המינוי בכך כי כפל המינוי לא יגרור עמו כפל שכר-טרחה, ובהעדר נסיבות מיוחדות, יחלקו ביניהם, שני בעלי התפקיד, את שכר הטרחה. 3. הסעיפים הרלוונטים לעניינו הינם סעיפים 11 ו-12 לתקנות, אשר לשונם כדלקמן: "11. שירותים מקצועיים [תיקון: תשמ"ד, תשס"א] (א) בעל תפקיד לא יהיה זכאי לשכר מיוחד בעד שירותיו המקצועיים, ורואים אותו ככלול בשכר הטרחה שייקבע לפי כללים אלה. (ב) על אף האמור בתקנת משנה (א), אם שוכנע בית המשפט, כי בעל התפקיד ביצע פעולות החורגות מתפקידיו הרגילים, רשאי בית המשפט לפסוק לו שכר מיוחד עבורן, לפי התעריף המינימלי הקיים במקצועו של בעל התפקיד. (ג) פסק בית המשפט שכר מיוחד לפי תקנת משנה (ב), לא ייקבע לבעל התפקיד שכר ניהול ושכר מימוש מההכנסות או מהכספים שנתקבלו בתקופת הפירוק או הכינוס כתוצאה מביצוע הפעולות החורגות שעבורן נפסק לו השכר המיוחד. 12. העסקת בעלי מקצוע [תיקון: תשס"א] בעל תפקיד לא יעסיק במסגרת תפקידו פקיד, עורך דין, רואה חשבון, מנהל חשבונות, כלכלן, מהנדס, שמאי או בעל מקצוע אחר אלא באישור מראש מאת הכונס הרשמי או מבית המשפט; היתה ההוצאה בעד ההעסקה כאמור צפויה להגיע לסכום של 100,000 שקלים חדשים ומעלה, תינתן לנושים המובטחים הזדמנות להשמיע את עמדתם קודם למתן האישור". מקריאת שתי התקנות יחדיו, עולה כי פירוש הרמוני שלהם, בהתאם למטרות החוק אשר עניינם הגנה על הנושים, דורשת הקפדה של בית המשפט לבל תשמש תקנה 12 "פרצה", דרכה ניתן יהיה לעקוף את המגבלה שבתקנה 11, ואת העקרונות הכלליים שביסוד התקנות, כפי שנמנו לעיל. המסקנה הינה, כי דין העסקת יועצים מקצועיים, זאת במיוחד אם עסקינן בבעל-תפקיד שהינו משפטן, המבקש להעסיק משפטנים אחרים, אינו צריך להיות שונה, בדרך-כלל, מדין העסקת מספר בעלי תפקיד. מה נפקא מינא, מבחינת הנושים, אם מעסיק הנאמן עורך-דין ממשרדו כ"יועץ משפטי" או שמא ממונה עורך-דין ממשרד אחר כבעל תפקיד נוסף? 4. זאת לזכור; עורך-דין אשר קיבל על עצמו להיות בעל תפקיד בהליכי חדלות פרעון, יודע מלכתחילה לאיזה מצב הוא נכנס, וחזקה עליו כי שקל, האם משתלם תפקיד זה לו ולבאי משרדו גם יחד. לא זאת, אלא אף זאת; כל שירות משפטי אשר מעניק עורך דין שהינו בעל-תפקיד, בין אם בעצמו או באמצעות משרדו, הינו "בגדר כישוריו הרגילים", כפי האמור בתקנה 11, ואך נכון וצודק הוא כי עבודת המשרד "תבלע" בתוך כישוריו המשפטיים ה"רגילים" של בעל התפקיד. אם סבור היה המתמנה, כי בשל ריבוי החברות בקונצרן, או בשל עומס העבודה בחברה פלונית, לא יוכל לעמוד במשימה בעצמו (ואילו שיתוף צוות משרדו בעבודה בעבור השכר הקבוע בתקנות), היה עליו להמנע מלקבל את התפקיד, בין אם כולו (על-ידי סירוב למינוי), או מקצתו (על-ידי התמנות כנאמן אך לחלק מן החברות או בקשה כי יתמנה לצידו בעל תפקיד נוסף). יוסף ויוער, כי במקרה של עבודה משפטית מאומצת הכרוכה בתפקיד, החורגת מן הרגיל והצפוי בעניינים כגון אלו, קיים בתקנות אף המנגנון של תוספת בעבוד מאמץ מיוחד. אחת הוא, לעניינה של תוספת זו, אם ביצע בעל התפקיד את כל העבודה בעצמו, או שמא נעזר בצוות משרדו. יתר על כן; מהנסיון המעשי עולה כי כאשר צורת העבודה או עניינים אלו ואחרים הנוגעים לניהול החברה חדלת הפרעון דורשים בכל-זאת את העסקתם של עורכי דין אחרים (למשל: ניהול תביעות שהחלו טרם קריסת החברה), הרי הנוהג הרגיל הינו להעסיק עורכי דין אלו, ככל הניתן, על בסיס אחוזים מן הסכומים שיגבו. זאת, בכדי הטלת עלויות גבוהות על הנושים. לא כזו היא הבקשה דנן. 5. מכל האמור הגעתי למסקנה כי אין מקום לאשר לנאמן בהקפאת הליכים, יהא היקף העבודה המוטל עליו אשר יהא, מלהעסיק את צוות משרדו בשכר-טרחה גבוה אשר בא בנוסף לשכר-טרחתו הוא. על נאמן להטיב ולשקול, טרם מינויו לתפקיד, אם תפקיד זה, על השכר הצפוי לפי התקנות והיקף העבודה שהוא דורש, כולל המנגנון האפשרי של תוספת מאמץ מיוחד, עולה כדי צפיותיו. אם איין, יתכן ויש מקום כי יסתפק במינוי מצומצם יותר, או יניח את העבודה לידיו של מתמנה אחר שיאות לשכר נמוך יותר. 6. מכל הסיבות דנן, דין הבקשה להדחות. זאת באשר היקף העבודה אשר משקיע צוות משרדו של הנאמן הינו חלק מכישוריו הרגילים ואומד-דעתו הכלכלי טרם כניסתו לתפקיד, ודינו "להבלע" בתוך שכר טרחת הנאמן. זאת, בכפוף לאפשרות להשתמש, במקרים מתאימים, בכלי הקבוע בתקנות בעניין תוספת מאמץ מיוחד. 7. בנסיבות המקרה, אינני עושה צו להוצאות. נאמנותעורך דין