בקשה לאישור הסכמי מכר מקרקעין


החלטה

מונחות בפני שלוש בקשות, אשר עניינן המשותף הוא הסכמי מכר מקרקעין אשר היו שייכים לחברת המעמיס בע"מ, אשר נחתמו בין הכונס והמפרק של החברה (להלן: "בעלי התפקיד") מחד גיסא, לבין חברת א.ד. אסולין בע"מ מאידך גיסא:


א. הסכם מיום 27.12.01 למכירת נחלה במושב משמר השבעה (להלן: "הנחלה") לגב' דנה אסולין-ברנס, במחיר 2,375,000 ₪.


ב. הסכם מיום 3.1.02 למכירת דירת מגורים למר אלברט אסולין במחיר 713,000 ₪.


מר אשר ליסטר ומר טל ליסטר (להלן: "המתנגדים"), לשעבר בעלי עניין בחברה, מתנגדים לבקשה לאשר את הסכמי המכר, בטענה כי הם נגועים באי-חוקיות, וכן מטעמים נוספים אחרים. כמו כן, טוענים המתנגדים כי בעלי התפקיד לא דיווחו על העסקאות למס שבח במועד, ואי לכך גרמו נזק גדול לקופת החברה, וכן לערבים לחובותיה, אשר ביניהם מצויים המבקשים עצמם. כונס הנכסים הרשמי מצדד בעמדת בעלי התפקיד. לאחר שהונחו בפני הבקשות והתגובות להן, וכן תגובות לתגובות בהן פרשו הצדדים את טענותיהם בהרחבה, ולאחר שנכשלו כל הנסיונות להביא את הצדדים לידי פשרה, מצאתי כי נסיבות המקרה הולמות שימוש בסמכותי לפי תקנה 241 לתקנות סדר הדין האזרחי, ליתן החלטה שלא במעמד הצדדים, וכך אני עושה.


עובדות המקרה והבקשה לאישור הסכמי מכר;



1. ביום 1.7.01 נערכה התמחרות בבית המשפט, ובה התקבלה הצעתה של חברת א.ד. אסולין בע"מ לרכוש את מלוא ציוד החברה וזכויותיה, כולל הנחלה והדירה, בסך כולל של 4.375 מיליון ₪. כן סוכם, לטענת המפרקים, כי התמורה הינה סכום נטו, וכל ההוצאות והמיסים יחולו על הרוכש. עם זאת, בין הצדדים נטושה מחלוקת בדבר החיוב במע"מ החל על הרכישה.


2. בפני הצדדים עמד קושי, והוא קבלתו של מר אסולין, בעל השליטה ברוכשת, כחבר במושב, הליך אשר הינו חלק מחוייב מרכישת הנחלה (קושי אשר לאורו נחתמה עסקת מכר הנחלה עם בתו של בעל השליטה בחברה הרוכשת). זאת, אף לנוכח מדיניות מנהל מקרקעי ישראל, אשר אינו מאפשר לתאגידים להפוך לבעלי נחלות, וכן קשיים נוספים שהערים המושב על קבלתו של מר אסולין.


3. בסופו של דבר, נקבעו ההסכמים נשוא הבקשה, המחלקים את התמורה המוסכמת בין הנכסים השונים של החברה, וקובעים את המחירים הספציפיים של הנכסים השונים. לטענת המפרקים, המחירים תואמים את הערכות השמאים, אף כי קיימים קשיים לגבי הנחלה, המונעים הערכות מדוייקות, וזאת בשל ענייני מס וחובות בגין עסקאות עבר.


4. עד למועד הגשת הבקשה, לטענת בעלי התפקיד, שילמו הרוכשים את כל התשלומים עבור הרכישה. סכום בן 900,000 ₪ מופקד בנאמנות בידי בעלי התפקיד, ויוחזר לבעלי השליטה ברוכשת אם לא יתקבלו בתוך 9 חודשים, על כל פירותיו.


טענות המתנגדים;



5. ההסכם נגוע באי חוקיות, כולל עבירות על חוקי מס שבח ומע"מ, וכמו כן, כולל "הנחה" תמוהה שנתנו בעלי התפקיד לרוכשים, בסך מעל 900,000 ₪, וזאת בניגוד להחלטות קודמות של בית המשפט, ועל חשבון קופת הפירוק, תוך שיפור מעמד הרוכשים בלא הצדקה.


6. בית המשפט אישר את המכר ביום 1.7.01, ואין מקום להגיש עתירה לאישור דבר אשר אושר בעבר. בית המשפט קבע כי חברת אסולין תהיה הזוכה בהתמחרות על נכסי החברה, והיא אשר תרכוש, בין היתר, את הנחלה והדירה.
עסקינן באישור אחד, לעסקה אחת, שעניינה כל נכסי החברה. על בסיס עסקה זו, קיבלו בעלי התפקיד מליוני שקלים.


7. לטענת המתנגדים, דומה כי הקונה לא עמד בלוח התשלומים, ואף לא שילם מע"מ, הכל בעוד בעלי התפקיד אינם עושים דבר בנידון, תוך שהם מניחים לרוכש לתפוס חזקה בנכס ולבצע בו עבודות גידור ובניה, דבר אשר "סיבך" את בעלי התפקיד עם ועד המושב. לא די בכך, כי בעלי התפקיד השלימו עם הפרות החוזה, הרי שעתרו לפסוק להם שכר טרחה ממימוש נכסי החברה, לרבות הנחלה.


8. בנסיבות המקרה:


א. בעלי התפקיד קיבלו כספים על-חשבון המכר, המגיעים למעל מחצית ערכו. כעת הם מאשרים בבקשתם כי נתקבל מלוא מחיר הרכישה.


ב. הלכה למעשה נטל הרוכש חזקה בנחלה וביצע בה עבודות.


ג. בעלי התפקיד לא דיווחו על המכר למס שבח, למרות שקיבלו למעלה ממחצית סכום התמורה והועברה החזקה. עסקינן לכאורה בעברה המחייבת בין היתר בקנסות כבדים וריבית.


ד. מבקשת שכר הטרחה שהגישו בעלי התפקיד עולה כי הם עצמם סבורים כי הנחלה נמכרה ללא תנאי או סייג.


9. כיום, מנסים בעלי התפקיד לתקן את מחדל אי-הדיווח על-ידי המצאת הסכם מכר פיקטיבי, מחצית השנה לאחר שבית המשפט אישר את המכר. עסקינן בנסיון לקבל "אישור על אישור", לאחר שהנכס כבר נמכר בפועל, תמורתו שולמה (זאת לפי הודאת בעלי התפקיד עצמם), והחזקה הועברה. מרגע שנמכרה הנחלה לא יכול בעל תפקיד למוכרה שוב לצד ג', זאת באשר אין לו כל זכות בנכס. יוצא, כי ההסכם נגוע באי חוקיות.


10. מיהות הקונה: עולה מהחלטת בית המשפט מיום 1.7.01, כי רק חברת אסולין היא הרוכשת ומי ששילמה עבור רכישת הציוד. אלא, שכעת רשומה בטיוטת הסכם המכר גב' דנה ברנס-אסולין. לא ברור כיצד הפך צד ג' לרוכש, וכיצד יכול בית המשפט לאשר מכר לצד ג', שלא הגיש הצעת רכש, לאחר שהנחלה כבר נמכרה.
בעלי התפקיד מנסים לרמוז כאילו "הופתעו" מהקשיים שניצבו בפני חברת אסולין להרשם כבעלת הנחלה, כתוצאה מכך בא לעולם השינוי דנן. לכל היותר, עסקינן ברשלנות של בעלי התפקיד כאשר ביקשו לאשר מכר לחברה, תוך התעלמות מעובדות אשר היו בידיעתם, באשר מאותן סיבות לא הותר, בזמנו, מכר הנחלה למעמיס.


11. כמו כן; אם מבקשת החברה הרוכשת להמחות זכותה לצד ג' או להסב זכותה, עליה לדווח למס שבח על מכר חדש, ולשלם מס כדין, באשר לא נטען כי הרכישה היתה בנאמנות עבור גב' אסולין.


12. יוצא, כי בעלי התפקיד מנסים לסייע לקונה לקבל את אישור בית המשפט לעסקה חדשה, השונה מזו שאושרה בפועל, למרות שנוצר מכר מחייב, אשר בו לא היו סייגים ותנאים מהסוג אותו מנסים "לשתול" בעסקה החדשה.
כמו כן; אילו עסקינן היינו בביטול העסקה שנעשתה ועירכת חדשה, היה צורך לדווח למס שבח על העסקה הראושנה ולשלם מס, ורק לאחר מכן לבטלה באישור מס שבח.


13. לו רצתה החברה הרוכשת למכור את הנחלה לגב' אסולין, היה עליה לערוך עסקת מכר משל עצמה, בלא כל צורך באישור והסכמת בית המשפט. בית המשפט אינו מכשיר שנועד להקל על בעלי תפקיד לסייע לקונה לחסוך לעצמו מיסי רכישה ומיסי מכירה.


14. הבעיה העיקרית בהסכם הרכישה היא האופן בו מוותרים בעלי התפקיד למעשה על סך העולה על 900,000 ₪, ומעניקים אותו "בחינם" לרוכשת, דבר המצדיק לדעת המתנגדים חקירה של ממש כנגד בעלי התפקיד.
כמו כן, טוענים המתנגדים טענות עובדתיות רבות לגבי אופן חישוב מחירי הפריטים השונים, אשר הינם שגויים לדעתו. הכל מוליך ל"הנחה" שמקבל הקונה, אם תוך 9 חודשים לא יתקבל כחבר במושב. זאת, כאשר בעלי התפקיד ידעו מראש על הקשיים הצפויים בעניין זה. עסקינן, לטענת המתנגדים, ביצירת מכיר פיקטיבי בכדי להראות כלפי חוץ כי הנחלה נמכרת במחיר ריאלי, בעוד שלא זה הוא המצב בפועל.


תגובת בעלי התפקיד;



15. ההתנגדות אינה אלא חלק מנסיונו של המתנגד לגרום נזק לקופת הפירוק ולהכפשת בעלי התפקיד, תוך שימוש בטענות ממוחזרות.


16. רכוש החברה שנמכר כלל את הזכויות בנחלה, את הדירה, וציוד הרשות על-שם החברה.
ההתמחרות בוצעה לגבי כלל הנכסים, חלקם בבעלות החברה וחלקם לא, על חלקם חלה חובת תשלום מע"מ ועל חלקם לא.
כמו כן, שניים מהנכסים הינם נכסי נדל"ן, המחייבים הסכמי מכר מפורטים בכתב אשר יגדירו את התנאים הבסיסיים של כל עסקה בנפרד. אי לכך, סבורים בעלי התפקיד כי יש לחתום עם הקונה על הסכמים מפורטים בכתב לגבי נכסים אלו, ולקבל את אישור בית המשפט לאותם חוזים.


17. האישור בנסיבות המקרה אינו פורמלי בלבד, באשר בית המשפט חופשי שלא לאשר את אופן חלוקת המחיר הכולל בין הנכסים. כמו כן, העסקה הינה "עסקת נטו", בה תשלום המס חל על הרוכש, לרבות חובות עבר, וכך תדווח אף לשלטונות המס. יוצא, ששלטונות המס יעריכו את היקף המס החל על העסקה והתשלום יחול ממילא על הרוכש.


18. אין כל הנחה פסולה הניתנת לרוכש. עסקינן בזכויות על נחלה הכפופות לקבלת הרוכש כחבר באגודה. לא יתכן כי בעלי התפקיד יגבו את הכספים מרוכש ומאידך גיסא לא יעבירו לידיו את תמורתם. אי לכך, הפתרון ההגיוני היה קביעת תנאי מתלה בחוזה הרכישה, כפי שאכן נעשה.


19. בעת ההתמחרות שנערכה בעבר, נאמר למשתתפים בה כי בכל מקרה של זכיה יהיה בהסכם תנאי מתלה מסוג זה. לכן, אין ולא היתה כל הנחה פסולה לרוכש.


תגובה נוספת של המתנגדים;



20. בתגובת בעלי התפקיד ישנה "הודאת בעל דין" כי מכרו את הנחלה; יוצא, כי טענותיהם משתנות בהתאם לצורך.


21. טענתם של בעלי התפקיד כי עסקינן בנכסי מקרקעין המחייבים חוזה מיוחד הינה תמוהה. גם אם כך הינו המצב המשפטי (דבר המוכחש) אזי מדוע לא הכינו הכונס והמפרק הסכם מכר מפורט מבעוד מועד, בטרם אושר המכר בידי בית המשפט ביום

ה-1.7.01? הכיצד קיבלו הכונס והמפרק, בנסיבות אלו, את תמורת המכר במלואה טרם עריכת ההסכם? כיצד מתיישבת טענה זו עם העובדה כי בעלי התפקיד דיווחו כי המכר הושלם וביקשו עליו שכר-טרחה?



22. המתנגד סבור כי הסכם מכר הנחלה הינו הסכם בכתב, אשר השתכלל כדין ביום 1.7.01, כאשר אישר בית המשפט את המכר. הראיה לכך היא כי הרוכשים שילמו את מלוא התמורה מכח הסכם זה, בלא להסכים לחוזה עתידי נוסף. דבר זה מגובה אף בהודאות בעל דין של בעלי התפקיד, בבש"א 21338/01, בו כתבו במפורש כי



"בהחלטה הנ"ל (החלטת בית המשפט מיום 1.7.01 - ו.א) נמכרו הציוד וכלי הרכב של החברה, זכויות החברה בדירה... וזכויות של טל ליסטר בנחלה במושב משמר השבעה. תמורת המכירה הינה עבור כלל הנכסים שנמכרו".


יוצא, כי עסקינן במכר מחייב, אשר נתפס ככזה בעיני בעלי התפקיד, התקבלה תמורה והתבקש שכר-טרחה. לכן, הבקשה לאשר את ההסכם מחדש מעוררת תמיהה.
ההלכה לעניין כינוס ופירוק היא כי המועד לדיווח למס שבח מתחיל ביום אישור ההסכם על-ידי בית המשפט. בעלי התפקיד לא דיווחו כדין, ומסכנים את קופת הפירוק. חובת הדיווח חלה גם בעסקת נטו, בה התשלום מוטל על הרוכש.
לעניין זה: שווי הנחלה בדיווח למס שבח צריך להיות מיליון דולר, ולא המחיר המלאותי של 918,000$. לא ברור מדוע ירד המחיר בדרך כזו.


23. חלוקת כספי התמורה בין הנכסים הינה חלוקה שרירותית שאין בה ממש, ואין לה קשר נכון ואמיתי להצעת הקונה או להערכת שמאי, וכל תכליתם אינה אלא להקל על הקונה ולסייע בידו לשלם פחות מס.


24. ההסכם ביחס לנחלה נעשה לא עם הרוכשת, חברת אסולין, אלא עם גב' אסולין-ברנס, ובית המשפט מתבקש לאשר למעשה הסכם עם מי שאינו הקונה!

טוענים בעלי התפקיד, כי הרוכשת הסבה זכותה לגב' ברנס דנן. למעשה מדובר בעסקה נוספת של קונה, המוכר מכר נוסף לצד ג', אשר אינה זקוקה לאישור בית המשפט, אשר אינו יכול לאשר מכר לאחר שכבר אישר אותו לצד אחר. לגב' ברנס שלא היתה מציעה, אין כל מעמד. למעשה אין זאת אלא נסיון של בעלי התפקיד לסייע לרוכש לחסוך במס.


25. ההסכם קובע במפורש כי סכומים נכבדים מאד יוחזקו בנאמנות ויוחזרו לקונה אם לא יתקבל כחבר במושב. בעוד שהנושה המובטח כבר נטל סך 2,130,000 ₪ מהתמורה והכניסה לכיסו, מנסים בעלי התפקיד להוציא סכומים שלא כדין מקופת הפירוק. כמו כן, אין לבעלי התפקיד זכות להחזיר סכומים לקונה, באשר לא הוסמכו לכך על-ידי בית המשפט ביום 1.7.01. כל זאת, כאשר בעלי התפקיד יודעים היטב ומראש, כי קלושים הסיכויים כי גב' ברנס או אביה יתקבלו למושב.


26. מעבר ל-200,000 ₪ אשר יוחזקו בנאמנות זו, אשר נקבעים בהסכם מכר הנחלה, הרי קיים סכום נוסף בהסכם מכר הדירה, בסך 713,000 ₪ אשר יוחזר לקונה, אם לא יתקבל כחבר באגודה. כל זאת, כאשר הסיכוי כי יתקבלו הינו קלוש ביותר, וכל הצדדים ידעו זאת. עסקינן במעשים הגובלים בהברחת נכסים מקופת הפירוק לטובת הרוכש.


27. הקונה בדק את כל הזכויות בממכר, וקנה אותו As Is. איש לא התחייב בפניו כי יתקבל כחבר באגודה, ועסקינן בסיכון שנטל על עצמו. אם לא יתקבל, זכותו למכור את הזכויות שרכש, לכל מי שיחפוץ, במחיר מלא. לכאורה, קיים כאן מצב בלתי נסבל, בו יוכל הקונה להשאר עם כל הזכויות שרכש, ואף כספו יוחזר לו.


28. טענת הכונס כאילו התנאי המתלה הובא לידיעת המתמחרים מראש אינה אמת. לא נאמר דבר בהתמחרות, בה השתתפו גם המתנגד ובא כוחו. כמו כן, אם כך היה, ברור כי הקונה היה דואג להכניס את התנאי להסכם טרם יאושר בידי בית המשפט. כמו כן, שכר הטרחה והחזר ההוצאות, כמו גם התשלומים לנושה המובטח, נערכו כאילו שולם הסכום במלואו.


עד כאן עובדות המקרה וטענות הצדדים, ולהלן החלטתי;



29. ענין לנו בבקשתם של בעלי עניין בחברה שנקלעה לכינוס ופירוק, אשר הינם אף ערבים למקצת מחובותיה, כי אפעיל את שיקול דעתי ואמנע מלאשר הסכמי מכר בין בעלי התפקיד שמונו לחברה לבין רוכש, וזאת מהטעמים כי הינם נגועים באי-חוקיות ומזיקים הן לקופת הפירוק והן למתנגדים עצמם.
כמו כן, ביקשו המתנגדים שורה של סעדים נוספים, ביניהם חיוב המפרק והכונס בתשלומים מכיסם האישי וכן את הדחתם מתפקידם, אלא שסעדים מסוג זה, מן הראוי היה כי יוגשו בבקשות נפרדות ומנומקות, ולא על דרך של אגב-אורחא, אגב התנגדות לאישור הסכמי מכר. די לכך, כדי למחוק חלקים אלו בבקשה על הסף, בהיותם (במתכונתם הנוכחית) בלתי הולמים את מסגרת הבקשה, מנוגדים לתקנות סדר הדין האזרחי ומסרבלים את הדיון. זאת, בלא להביע דעה כלשהי לגופו של עניין.


30. ההליכים למכירת ציודה של חברת המעמיס התארכו, והיו כרוכים בבקשות ובבקשות נגד רבות, תוך סכסוכים בין כל הצדדים המעורבים. כל זאת, כאשר ברקע עמדו הוצאות הולכות וגדלות, הן של ריבית המצטברת לחוב המובטח, והן הוצאות הכרוכות בשמירת הציוד ואחסונו, עניין אשר הגיע לכדי סכסוכים משפטיים אשר במסגרתם עמדה החברה בסכנה של צווים שיפוטיים שיוצאו כנגדה. הדיון והתמחרות ביום 1.7.01 נערכו כאשר ברקעם עומדות כל אותם בעיות, אשר הכתיבו הן לבעלי התפקיד והן לבית המשפט הכרח להזדרז ולהביא את ההליכים לכלל התקדמות, אשר תפתור חלק מאותם קשיים אשר הוזכרו לעיל.


וכך נקבע בבית המשפט כונס הנכסים של החברה לעניין ההצעה הזוכה, דברים אשר מפאת חשיבותם הרבה לענייננו יובאו במלואם:


"נערכה התמחרות בכך שאסולין (חברת א.ד. אסולין - ו.א) שהגישה בקשה לבית המשפט לפני יומיים העלתה את הצעתה מסכום של 3.7 מיליון ₪ לסכום כולל של 4.375 מיליון ₪. התשלומים יפרסו כדלקמן: סכום של מיליון ₪ יוגש כבר היום במהלך הדיון בכפוף לאישור בית המשפט בשיקים בנקאיים. סכום נוסף של מיליון ₪, גם כן בשיק בנקאי ב-15.8.01

...
כל יתרת החוב לפי ההסדר להשלמה של הסכום 4.375 מליון ₪ תשולם ב-5 תשלומים שווים החל מ-1.9.01 וכלה ב 1.1.02. רשמנו לפנינו את הצהרת ב"כ אסולין שהם חוזרים בהם מהתנאי שמוצא ביטויו בהצעות שהגישו שימצא פתרון משפטי להעברת כלל זכויות החברה, בכלל זאת סיווג קבלני. יחד עם זאת, נרשמה בקשתם לסייע להם בעניין והכונס עם המפרק יפעלו לצורך זה". (ההדגשות אינן במקור - ו.א).


להסכמה זו, כפי שהוצגה בדיון, ניתן תוקף של החלטה על-ידי באותו מעמד. פרשנותה של הסכמה זו מהווה סלע המחלוקת בבקשות המונחות בפני. בין היתר, נטושה בין הצדדים מחלוקת עובדתית, באשר בעלי התפקיד מבהירים כי נאמר לכל המציעים בעת ההתמחרות, כי קיים תנאי מתלה לפיו יוחזרו כספי הרוכש אשר שולמו על הנחלה, אם לא יצליח זה לקבל את אישור המושב בו היא נמצאת להרשם כחבר בו. המתנגדים ובא-כוחם, שהיו נוכחים אף הם באותו מעמד, מכחישים זאת מכל וכל.


31. סוגיה מקדמית בה יש להכריע טרם המחלוקת העיקרית, הינה סוגיית מעמדם של המתנגדים, אשר בקשתם המקדמית בנסיבות העניין היתה בקשת הצטרפות. אמנם, אין מדובר בנושי החברה, אולם עסקינן במי שבהיותו ערב לחובות החברה (לצד מעמדו כנושה נדחה מעצם היותו בעל מניות), עשוי להפגע ממימוש לקוי בסכום נמוך, אשר יותיר חלק נכבד מחובות החברה בלתי מכוסים. עסקינן למעשה בבקשה ההולמת בתוכנה את סעיף 310(ג) לפקודת החברות, אשר לשונו כדלקמן:


"מי שנפגע על ידי מעשה או החלטה של המפרק רשאי לפנות לבית המשפט ובית המשפט רשאי לאשר, לבטל או לשנות את המעשה או ההחלטה וליתן כל צו בענין כפי שיראה צודק"



סעיף זה עוסק, כמו מקבילו בפקודת פשיטת הרגל, ב- "רוחב הפתח" אשר נפתח דרכו לתקוף החלטות מפרק נתון לשיקול דעת בית המשפט. בהחלטתו, מאזן בית המשפט בין אינטרסים נוגדים, וביניהם הרצון ליתן לנפגע פוטנציאלי יומו בבית המשפט, ומאידך גיסא, הרצון למנוע הכבדה בלתי סבירה על בעלי התפקיד, העשויה להגרם בשל הגשת בקשות בלתי פוסקת המתערבת בתפקודם ומסרבלת את ההליכים. בהחלטתי בפש"ר 466/93, בש"א 26205/00 גרבש נ' שלף, קבעתי כדלקמן לעניין הסעיף המקביל בדיני פשיטת רגל:


"יש להציב דרישת סף בפני פושט רגל בטרם יוכר כ"נפגע" אך, דרישה זו צריכה להיות מקלה. עמדתי היא, כי תנאי הסף הראוי מגולם בדמות הוכחה של פושט הרגל כי צפויה עבורו תועלת של ממש משינוי החלטת הנאמן וכי אין הוא מבקש לנצל את ההליכים בחוסר תום-לב כדי להכביד הוצאות על נושיו, אלא מתוך כוונה כנה להטיב עמם ועם עצמו".


הלכה זו יפה, בשינויים המחויבים, אף לפירוק חברה. לעניין זה התייחסתי בהרחבה בהחלטתי בפש"ר 1869/00 בש"א 7553/02, מישל שאבו נ' טישמן, ואין כל טעם לחזור בשנית על דברים שפורטו שם.


32. אלא, שמעמד לטעון לחוד, והתערבות בפועל בשיקול דעתו של המפרק או כונס הנכסים לחוד. מושכלה חשובה שיש לזכור הינה כי בעל התפקיד הוא הממונה על עסקי החברה, ואחראי עליהם בפני בית המשפט, הוא ולא המשתתף הטוען כי הינו נפגע מהחלטתו. עניין שבשגרה הוא כי ניהול עסקיה של חברה ומכירתה דורשים "עבודת שטח" מרובה וטיפול בבעיות שונות המתעוררות בעת ההליכים השונים הכרוכים בכך, כולל לקיחתם וניהולם של סיכויים וסיכונים שונים העשויים להתעורר במסגרת התהליך. ברור הוא, כי אנשים שונים עשויים להגיע להחלטות שונות, אשר עשויות להיות שונות ואף נוגדות זו לזו. לא זאת, אלא אף זאת; לא תמיד ניתן לקבוע מראש מהי הדרך הנכונה לילך בה, ואיזו צופנת בחובה סיכויים טובים יותר להעשרת קופת הנושים. טול למשל מקרה, בו מנהל מפרק תביעה גדולה בשם החברה בפירוק כנגד צד ג', ובנקודה מסויימת מחליט לסיימה בפשרה, בטענה כי המשכה יגזול משאבים רבים מקופת הנושים, בעוד סיכויי התביעה אינם מצדיקים השקעה מעין זאת לנוכח הפשרה המוצעת. לעומתו, טוען המשתתף כי נהפוך הוא, סיכויי התביעה הינם טובים ומן הראוי להמשיך בה.


33. במצב מעין זה, דומה כי הדין הנכון הוא כי במקרה של מחלוקת "טהורה" בדבר הכדאיות, אין מקום להתערב בשיקול דעתו של בעל התפקיד. זאת לזכור; בעל התפקיד והמשתתף אינם "צדדים שווי ערך" לתובענה אזרחית, אשר כל אחד צריך להוכיח את עניינו. בעל התפקיד הוא הממונה על ניהול עסקי החברה, ואילו המשתתף (אשר לא פעם הגיעה החברה לפירוק בשל כשלונו באותו תפקיד) איננו בשום ואופן "שותף" לניהול, אשר זכאי להתערב בשיקול דעתו הכלכלי, המשפטי והניהולי של בעל התפקיד. זאת במיוחד במקרים בהם המשתתף עשוי אך להרוויח אם הסיכון שנלקח יוכיח עצמו ככדאי, אולם לא להפסיד אם יקרה היפוכו של דבר. דבר זה עשוי, במקרים המתאימים, להשפיע על שיקול דעתו, ואין להתעלם מכך. יוצא, כי נטל ההוכחה לעניין הצדקת ההתערבות באופן ניהול החברה מוטל במלואו על המשתתף הטוען כי נפגע, ונטל זה כבד להרמה. זאת במיוחד לאור העובדה כי אף כונס הנכסים הרשמי מפקח על בעלי התפקיד.
בלא לקבוע מסמרות בנידון, עולה כי בית המשפט יתערב במקרים אלו אך ורק כאשר חשודה פעולת בעל התפקיד באי-סבירות, שיקולים זרים וכיוצא באלו, או שהיא נראית שגויה ומופרכת על פניה, בלא צורך לדרוש ולחקור בראיות כלכליות ובעריכת תחזיות עתידיות בלתי מדוייקות. כעת, מן הראוי לבדוק היכן עומדים הדברים בנסיבות המקרה דנן.


34. הסוגיה המרכזית העולה בבקשות דנן, היא שאלת יכולת בעלי התפקיד להתקשר עם החברה הרוכשת או עם אי-מי מטעמה בהסכם נוסף וספציפי לעניין כל אחד מנכסי המקרקעין הכלולים בהצעה הכללית שנדונה והתקבלה ביום 1.7.01 בבית המשפט.
עסקינן בהצעה אשר החפזון ערב כריתתה תואר להלן, ומשמעותה הסכמה כללית לרכישת כל נכסי החברה בעד סכום כסף. אין חולק, כי עסקינן בחוזה מחייב לכל דבר ועניין. כך למשל, ברור ואין כל מקום למחלוקת בסוגיה כי תהיה חלוקת התמורה בין הפריטים השונים בממכר כאשר תהא, הרי שהמחיר הכולל אינו פתוח עוד למשא ומתן, משום סיבה שהיא; דרישה של הקונה שמשמעותה תשלום הנופל מערך זה אינה אלא הפרת חוזה, על כל המשתמע מכך.


עם זאת, ההסכם מיום 1.7.01 אינו חותם וסוגר את ההתדיינות בין הצדדים ואינו סותם את הגולל על האפשרות כי יחתמו בעקבותיו הסכמים ספציפיים נוספים בגין פריטים אלו ואחרים, כל עוד אין באחד מהם, או בכולם גם יחד, בכדי לסתור את הסכם המסגרת המחייב. הצורך בהתדיינות נוספת ניתן להיות מוסק אף מבין השיטין של פרוטוקול הדיון מיום 1.7.01, באשר הוברר שם כי נותרו עניינים לא מעטים פתוחים מבחינת הרוכש, אשר אותם ינסה לפתור, בעזרת בעלי התפקיד. יוצא מכך כי אין פסול אינהרנטי בפרשנות לפיה שילם הרוכש סכום כסף ומנגד זכה בהתחייבות אובליגטורית מצד בעלי התפקיד, כי יעניקו לו במהירות האפשרית את נכסי החברה, לאחר שיתדיינו מולו בתום-לב על פתרונן של בעיות אלו ואחרות אשר עמדו לו למכשול. במסגרת זו, לאחר שיושלם המשא ומתן, אין כל מניעה להתקשר בהסכמים נוספים, אשר יישמו את החיוב פרי ההסכם הראשון ויתפקדו כהסכמי מכר ספציפיים אשר יחליפו את ההתחייבות האובליגטורית.


35. ברור הוא, כי פרשנות זו אינה הפרשנות החוזית היחידה האפשרית, ולכאורה ניתן לאמץ גם פרשנויות אחרות, נוקשות יותר. אלא שבחירת בעלי התפקיד לנהל את עניינם מול הרוכשת בדרך זו דווקא אינה נראית לי בלתי סבירה עד כדי כך שאתערב ואהפוך את החלטתם, זאת לאור הדין כפי שתואר בראשית החלטתי זו. בעלי התפקיד העדיפו פרשנות אשר תאפשר להם לנסות ולמצות את דרך המשא ומתן עם הרוכשת, תחת להתנגש עמה, וכל עוד שומרים ההסכמים המאוחרים על תנאי ההסכם הכולל, אין בכך כל פסול המצדיק התערבות שיפוטית.


כמו כן, אין בחתימת ההסכם הכללי מיום 1.7.01 בכדי למנוע מבעלי התפקיד לדון עם הרוכש במחלוקות פרשניות אשר יתעוררו לאחר מכן, ולהגיע עמו להסכמים בעניין זה. נהפוך הוא; לחץ הזמן ששרר ערב החתימה על ההסכם הכללי מבהיר כי לא היה ראוי לעכב את חתימתו עד לישובם של כל הפרטים הקטנים הנוגעים בהליכי חלוקת התמורה והעברת הממכר. לשיטת המבקש, היו מטיבים בעלי התפקיד לעשות, אילו היו ממהרים לסכל את ההסכם לאחר כל טענה מצידם להפרתו, ועם התעוררות המחלוקת הראשונה. פרשנות זו אין בידי לקבל, באשר לא פעם הליכה בדרך המשא ומתן מועילה לקופת הפירוק והכינוס יותר מהתנגשות חזיתית ועימות משפטי על כל בעיה המתעוררת בישום הסכם המסגרת.


36. משהגעתי למסקנה כי פרשנות בעלי התפקיד את הסכם המסגרת, כמתיר להם להתקשר עם הרוכשת בהסכמים מאוחרים, איננה בלתי סבירה, מן הדין לדון בטענתם הבאה של המתנגדים, והיא הטענות הנוגעות לדיווח לרשויות המס ולדרך בה משתפים בעלי התפקיד פעולה, לטענתו, עם הקונה בדרך פסולה כדי לסייע לו לחמוק ממס, מעשים המגיעים לדידו עד כדי כך כי ההסכם נגוע באי-חוקיות.
אין חולק, כי להסכם בין הצדדים נפקויות מס שונות, אשר חלקן עשוי להיות מושפע מפרשנותו החוזית ולהיות מושא למחלוקות אלו ואחרות אשר עניינם בתחום דיני המס. אלא שבעניין זה, חזקה על רשויות המס כי הן יודעות היטב ליצג את עניינן, ואין הן צריכות ל"שירותיו" של צד ג' אשר יהפוך להן לפה. זאת ועוד; על פי הדין, ממילא יצטרכו הצדדים, במוקדם או במאוחר, לבוא במגע עם רשויות המס ולבקש אישורים כאלו ואחרים. במקרה זה, חזקה על רשויות המס שידעו לבקש את המידע הנחוץ להן ולחוות את דעתן בסוגיות שהועלו בבקשות אלו, הן לשאלת המועד הקובע לעניין חיוב במס, הן לעניין הלגיטימיות או העדר הלגיטימיות של תכנון המס שנעשה (אם נעשה) על-ידי הרוכשת.


37. נכון הוא, כי אל לו לבית המשפט ליתן את ידו למהלך אשר ברור על פניו כי אין הוא אלא נסיון להונות את רשויות המס או להעלים מהם פרטים חיוניים. אלא, שכאשר עסקינן בסוגיה המהווה מקור למחלוקת אפשרית בענייני מס, אין כל נימוק או טעם ליתן לפלוני שאינו רשויות המס להעלות טענות בשמן. זאת, הן לעניין ניהול ענייני המס שביצעו בעלי התפקיד והן (מכח קל וחומר) לעניין תכנוני מס שביצע, אם ביצע הרוכש, שהוא גוף סולבנטי שמעשיו בקניינו אינם נתונים לפיקוחו של בית משפט לחדלות פרעון. דין אחר יכול היה ליתן פתח לסרבול-רבתי של הליכי מימוש הנכסים, וזאת שלא כדין.
עוד פחות מכך, מצאתי טעם בגישה שכל מטרתה נסיון להביא את בית המשפט לאמץ מראש את העמדה המשפטית אשר עשויה להיות הנוחה ביותר עבור רשויות המס (אשר עשויה להיות החלופה הפחות נוחה לקופת הפירוק ולנושים), כל זאת בלא שאלו אף ביקשו להפוך לצד לבקשה! לא נותר לי אלא לתמוה, הכיצד מתיישבת בקשה מעין זו עם טובת קופת הפירוק והכינוס, אשר בשמה כביכול טוענים המתנגדים את טענותיהם. זאת ועוד;

אין לכך, עולה כי דין טענות המתנגדים בעניין חובות הדיווח למס שבח וסיועם כביכול של בעלי התפקידים לתכנון מס מטעם הרוכשת להדחות על-פניהן, וטוב היה להן אלמלא הועלו כלל ועיקר.


38. מיהות הרוכש: טענתם הבאה של המתנגדים הינה כי באשר ההסכם נחתם עם חברת א.ד אסולין, אין לבעלי התפקיד כל זכות לחתום הסכם עם בתו של בעל השליטה ברוכשת, אשר לא הגישה הצעה ולא היתה צד להתמחרות. לצד הטענה כי ענין לנו בסיוע שלא כדין לתכנון מס מצד הרוכשים, נטענות טענות אשר מהותן הינה חריגה מסמכות ונסיון לשכתב ולפתוח הסכם שכבר נחתם.
לא מצאתי ממש בטענות אלו, ואף לא סיבה לרדת לעומקם של דקדוקים משפטיים בעניין היחסים בין החברה הרוכשת לגב' ברנס-אסולין. בין הרוכשת לבעלי התפקיד נחתם הסכם, הקובע כי נכסי החברה יועברו לרוכשת בעד תשלום. משביצעה הרוכשת את התשלום, מה לו, לצד ג' שאינו אלא משתתף בחברה בפירוק, כי יתערב בסוגיית מיהות האדם או החברה אליה מועבר הממכר? אין חולק, כי אדם או חברה זכאים לעשות בקניינם כרצונם, בכפוף לדין. מהי הנפקות, מצד קופת הפירוק, של השאלה האם יועבר הממכר לרוכשת או לפלוני המקורב אליה, כל עוד התשלום מתבצע כסדרו, והצד השני לחוזה אינו מנסה להשתחרר מחיוביו ולהעבירם לצד ג'?



39. בנסיבות העניין, קופת הפירוק "אדישה" לשאלה האם תרשם הנחלה על שם החברה הרוכשת, או על שם גב' ברנס. זאת ועוד; הכונס והמפרק התחייבו לסייע לרוכשת למצוא פתרונות לבעיות משפטיות הכרוכות בהעברת הנכסים, והתחייבות זו קיבלה תוקף של החלטה. חלק אינטגרלי מאותו סיוע הוא העדר עמידה על קוצו של יוד בעניין מיהות הצד עימו יתקשרו בהסכם העברת הנחלה, כל עוד אינטרס קופת הנשיה נשמר. דומה, כי דווקא עמידה של בעלי התפקידים על כך כי יחתמו את המכר אך ורק עם הרוכשת היתה, בנסיבות המקרה, התנהגות של "יקוב הדין את ההר". זאת בניגוד למשתמע מהחוזה ובאופן הגובל בחוסר תום-לב, אשר אך בצדק מסרבים בעלי תפקיד אשר הינם "ידו הארוכה של בית המשפט" לקחת בו חלק.
לעניין טענת תכנון המס הבלתי לגיטימי; טענות אלו נידונו ונדחו, ואין טעם לחזור פעם נוספת על אותם הנימוקים עצמם. די אם יאמר כי סיוע של בעל תפקיד לרוכש בהפחתת נטל המס על עסקה איננו, לכשעצמו, בגדר "אי-חוקיות" אשר מחייבת את בית המשפט להתערב, קל וחומר שלא לבקשת צד זר לרשויות המס.


40. "ההנחה" הנטענת בתשלום, בדמות תנאי מתלה: ההסכם, כפי שהוצג בפני בית המשפט, אינו כולל בחובו כל תנאי מתלה לעניין הצלחת הרוכשת או אי-מי מטעמה להתקבל כחברה במושב "משמר השבעה". בין הצדדים נטושה מחלוקת עובדתית לעניין השאלה האם נאמר בידי בעלי התפקיד בעת ההתמחרות כי תנאי מתלה כזה קיים ועומד. זאת ועוד; לא רק שלא נטען ולא הוכח, כי עסקינן היה בתנאי מוסכם מראש על כל המציעים עוד משלב הגשת ההצעות אשר קדמה להתמחרות, הרי מנוסח דברי הכונס, אשר הביעו את ההסכמה אשר קיבלה תוקף של החלטה, עולה היפוכו של דבר:


"רשמנו לפנינו את הצהרת ב"כ אסולין שהם חוזרים בהם מהתנאי שמוצא ביטויו בהצעות שהגישו שימצא פתרון משפטי להעברת כלל זכויות החברה, בכלל זאת סיווג קבלני. יחד עם זאת, נרשמה בקשתם לסייע להם בעניין והכונס עם המפרק יפעלו לצורך זה".


דומה, כי מהגיונם של דברים עולה המסקנה המתבקשת, כי אף אם הותנתה הסכמת הרוכשת מלכתחילה בהכנסת תנאי מתלה, הרי שהיא חזרה בה מדרישה זו. זאת, באשר הקושי הניצב בפני הרוכשת, או אי-מי מטעמה, להתקבל למושב הינו במפורש בעיה משפטית הכרוכה בהעברת אחד מנכסיה העיקריים של החברה. אם, למרות האמור לעיל, הוכנס תנאי מתלה להסכם בין הצדדים, חובה היה עליהם, לכל הפחות, להצהיר על כך במפורש לפרוקוטול בית המשפט, ולא להסתפק באמירה בעלמא, במהלך הפסקה בדיון ובעת משא ומתן, אשר קיומה עשוי להפוך עד מהרה לסוגיה במחלוקת עובדתית. זאת ועוד; באשר לתנאי מתלה מעין זה ישנה השפעה רבה על ערכה האמיתי של ההצעה, חובה היה לציין זאת בדיון בפני בית המשפט, וזאת בכדי ליתן לו לשקול לנגד עיניו את ההצעה בערכה האמיתי, טרם שהוא מאשרה או דוחה אותה. זאת קל וחומר כאשר מהצהרת הכונס לבית המשפט השתמע היפוכו של דבר. לאור זאת, אין מנוס מלהסיק, כי הסכם המסגרת לא כלל כל תנאי מתלה, ולחלופין, אם כלל תנאי מתלה, הרי שזה לא הובא כדין לאישור בית המשפט ולא אושר.


41. ההסכמים המאוחרים, אף אם נלך לשיטת בעלי התפקיד לפיהם עריכתם הינה מותרת, אינם יכולים לחרוג מהסכם המסגרת המוקדם, במובן זה שאין הם יכולים להביא, בשום דרך שהיא, למצב בו התמורה שתתקבל עבור כלל הנכסים תהיה פחותה מהסך הקבוע בהסכם המסגרת. ברור מכך, אם כן, כי לא יתכן מצב בו תשאר הנחלה בידי הרוכשת, אולם סכום בן 900,000 ₪ יוותר בידיה. מן הראוי לציין כי בעלי התפקיד אינם טוענים היפוכו של דבר, ולמעשה, עניין זה איננו שנוי במחלוקת.
אלא, שכעת יש לברר האם ניתן לכרות הסכם מאוחר לפיו יבוטל חלק מההסכם, קרי, הזכויות בנחלה ישובו לקופת הפירוק והכינוס, והסכום המקביל ששולם יוחזר לידי הרוכש.
לכאורה, קופת הנושים אינה ניזוקה מ"חילופין כפויים" אלו - אולם זאת אך ורק לכאורה. זאת, בשל כל הגורמים הבאים:


א. לקופת הכינוס והפירוק יגרמו הוצאות הכרוכות בהצעת הנחלה מחדש למכירה, עריכת התמחרויות וכל הכרוך בכך.


ב. יגרמו סיבוכים והוצאות הכרוכים בהחזר חלק משכר הטרחה שקיבלו בעלי התפקיד, אשר חושב לפי מימוש כל נכסי החברה במחיר שננקב ביום 1.7.01, וכן באילוץ הנושה המובטח להחזיר חלק ממה שקיבל. לעניין זה מן הראוי לציין כי הדבר כרוך בחידוש מרוץ הריבית, אשר תרד מחלקם של הנושים הבלתי מובטחים.


ג. עשויים להגרם סיבוכים הכרוכים בטענות והתדיינויות בדבר ערכה האמיתי של הנחלה מתוך כלל הנכסים.


42. יוצא, כי אותם "חילופין כפויים" או תנאי מתלה אינם דבר של מה בכך. עסקינן בתוצאה אשר תגרום נזק ניכר לקופת הנושים. על רקע זה, עשויה להיות חשיבות אף לטענות המתנגדים לעניין כך כי בעלי התפקיד ידעו, או היה עליהם לדעת על הסיכון המיוחד שבהתקשרות עם מציע מסוג זה לעניין הנחלה, וכי היה עליהם להקדים ולנקוט ב"צעדי מנע" למניעת הנזק או צמצומו.
לכן, עולה מנסיבות המקרה כי לא היה מקום להכניס תנאי מתלה כזה לחוזה, קל וחומר שלא באופן בו הוכנס, אם הוכנס. לכל הפחות, היה מקום להתנות את החזרת הנחלה בפיצויים הולמים מצד הרוכשת על כל אותן הוצאות אשר נגרמו לקופת הפירוק.


זאת ועוד; בנסיבות המקרה, קיים טעם אף בטענת המתנגדים לפיה אין עסקינן במצב הפוגם בחוש הצדק, בו ישלם רוכש את מיטב כספו אך ורק בכדי לקבל נכס חסר ערך בתמורה. עסקינן בזכויות, אותן יכול הרוכש למכור לצד ג', וזאת שלא בנסיבות של מימוש מהיר אשר יפגעו באופן ניכר בתמורה שתתקבל. אמנם, דבר זה כרוך בטרדה והוצאות, אלא שאין בכך, בנסיבות במקרה ועל רקע העובדה כי עסקינן בסיכון צפוי אשר על הרוכשת היה לקחתו בחשבון מבעוד מועד, בכדי להצדיק הכנסה בדיעבד של תנאי מתלה אשר יגרום נזק לקופת הנושים. לשון אחר; אין בנסיבות המקרה בכדי להצדיק גלגול הסיכון לפתחם של הנושים, תחת לפתחה של הרוכשת דווקא.


43. מכל האמור לעיל עולה, כי אין מקום לאשר את התנאי המתלה. הדרך הנכונה הינה להחזיר את העניין אל בעלי התפקיד והרוכשת, כאשר בפני האחרונה תוצב הברירה: או לרכוש את הנכס As Is, בלא תנאי מתלה, או שהחזרת הנחלה תותנה בשיפוי קופת הנשיה על כל הוצאותיה ונזקיה, כולל נזקי ריבית ועריכת התמחרות חדשה. יוסף ויודגש: אין באמור לעיל בכדי לשחרר את הרוכשת מהתחייבותה לפי החוזה מיום 1.7.01, על כל המשתמע מכך.


44. לאור כל האמור לעיל, אין מקום לאשר את הסכמי המכר בנוסחם הנוכחי, ובמובן זה דין בקשת בעלי התפקיד להדחות. דין ההסכמים לחזור אל בעלי התפקיד, בכדי לנסות ולהסכים על נוסח חדש, ההולם יותר את ההסכם מיום 1.7.01, ואשר לא יכלול בחובו תנאי מתלה לעניין הנחלה. יתר טענות המתנגדים נדחות. מאחר ומאז חתימת המסגרת חלף זמן רב, יגישו בעלי התפקיד בתוך 30 יום דו"ח מפורט לבית המשפט, ובו ידווחו על התקדמות העניינים דנן. בנסיבות המקרה, לא מצאתי מקום ליתן צו להוצאות.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. ביטול אישור מכר

  2. הפרת הסכם שכר טרחה

  3. חובת הגילוי הסכם מכר

  4. חוב ארנונה - הסכם מכר

  5. חישוב מס - הסכם מכר

  6. הסכם מכר קרקע ביפו

  7. זיוף חתימה על הסכם מכר ?

  8. הסכם שכר טרחה בעל פה

  9. בקשה לאישור הסכמי מכר מקרקעין

  10. ביטול סעיף בהסכם שכר מכר

  11. אי עמידה בלוח תשלומים בהסכם המכר

  12. אי קיום הסכם שכר טרחה בכתב

  13. על מי חלה חובת הרישום בהסכם מכר

  14. פטור מהתחייבות מותנית בביצוע על ידי אחר

  15. פיצוי על הפרש שטח לאחר סטיה מותרת – הסכם מכר

  16. נטען כי הסכם המכר לא היה אלא כסות להסכם הלוואה

  17. הסכם שכר טרחה עם עורך דין - תביעה נגד עורך דין החזר שכר טרחה

  18. איחור במסירת דירה בלמעלה מ-3 חודשי האיחור המותרים על פי ההסכם

  19. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון