החלטה זוהי בקשתם של שבעה בנקים: בנק הפועלים, לאומי, הבינלאומי הראשון, דיסקונט, מרכנתיל דיסקונט, אגוד, ומזרחי (להלן: "המבקשים" / "הבנקים" / "הקונסורציום") לאכיפת שעבודים צפים וקבועים על ידי מינוי כונס נכסים לחברת זאבי תקשורת - מימון וניהול בע"מ (להלן: "זאבי מימון") ולחברת זאבי תקשורת אחזקות (להלן: "זאבי אחזקות") . המשיבות הגישו התנגדות לבקשה, התנגדות אשר מאוחר יותר "הוחלפה" בהסדר דיוני בין הצדדים. עיינתי בטענות הצדדים ושמעתים בדיון שהתקיים בפני ביום 22/10/02, ולאחר שהות בת ארבעה עשר הימים בהם לא ניתנה החלטה, על פי בקשת הצדדים, וכן חלפו המועדים הנוספים, שנקצבו בבש"א 19407/02 , ניתנת החלטתי זאת. עובדות המקרה: 1. ביום 21/10/99 נחתם הסכם, לפיו תרכוש זאבי אחזקות מאת החברה האנגלית Cable And Wireless plc., 19.6% ממניות חברת בזק, החברה הישראלית לתקשורת בע"מ (להלן: "מניות בזק"). מימון העסקה התבצע על ידי החברה האחות, זאבי מימון. שתי החברות נשלטות על ידי מר גד זאבי. 2. לצורך מימון העסקה, נטלה זאבי מימון הלוואה שהועמדה לה על ידי הקונסרציום, בסך 643 מיליון דולר. כבנק ה"מוביל" את ההלוואה ומייצג את הבנקים ( Facilty Agent) נקבע הבנק הבינלאומי הראשון. 3. מועד נטילת ההלוואה חל ב- 6/12/99. זאבי מימון התחייבה לפרוע את ההלוואה בתאריך 6/12/2001. במהלך שנת 2000, בשלשה מועדים שונים, הוגדל סכום ההלוואה בכ- 90 מיליון דולר נוספים סה"כ. 4. להבטחת ההלוואות, שתי החברות שעבדו את מכלול נכסיהן בשעבוד צף לטובת הקונסרציום. נוסף על השעבוד השוטף, שעבדה זאבי מימון בשעבוד קבוע את הון המניות הקיים והעתידי שלה, את המוניטין, שטרי הון, חשבונות בנק שונים וחובות. זאבי אחזקות שרכשה את מניות בזק, שעבדה אותן בשעבוד קבוע, לרבות כל הזכויות הנלוות אליהן, ואת חשבון הבנק בו הן מופקדות בבנק הפועלים. (להלן: "חשבון הנאמנות"). 5. בטחונות נוספים שהועמדו לטובת המבקשים הן שתי ערבויות בנקאיות שחולטו על ידי המבקשים וסכומן, כ - 160 מיליון דולר, הופחת מסכום ההלוואה. כמו כן הועמדה בטוחה נוספת על דרך ערבות אישית של גד זאבי בסך 30 מיליון דולר, אשר המבקשים רשאים להעמיד לפירעון, לאחר מימוש יתרת הביטחונות, ובכללן מניות בזק. 6. זאבי מימון לא פרעה את ההלוואה במועד , ולא עד היום. החוב, נכון ליום 24/4/02 עומד על 613,242,837.17$. סכום החוב איננו כולל את הריביות שנזקפו לחוב מיום הגשת הבקשה ואף מעט לפני כן, את הוצאות ה - Facility Agentוהחברה לנאמנות של בנק הפועלים. טענות המבקש: 7. בסעיף 18.2 להסכם ההלוואה נקבע שאי פירעונה במועד, מהווה "אירוע הפרה" של ההסכם (בלשון ההסכם: Event of Default). בסעיפים 18.17 ו - 18.18 נקבעה זכות הבנקים להכריז על אירוע הפרה, ועל העמדת החוב והריבית לפירעון מיידי. באיגרות החוב נקבע כי אכיפתן תיעשה במקרה אירוע הפרה של הסכם הלוואה. 8. כן נקבע באיגרות החוב, כי עם קרות אירוע ההפרה, רשאים הבנקים לממש את אגרות החוב ולמנות כונס נכסים לצורך אכיפתן ומכירת הנכסים, תוך הודעה למשיבות. 9. ההלוואה לא הוחזרה במועד, על כן הודיעו הבנקים למשיבות ביום 12/12/2001 על קרות אירוע ההפרה והעמידו את החוב לפירעון מיידי. עוד הודיעו הבנקים כי בכוונתם לנקוט בכל הצעדים המותרים להם על פי אגרת החוב, ולכן חולטה גם הערבות הבנקאית הנזכרת לעיל. 10. ביום 4/4/2002 היתרו המבקשים שנית במשיבות כי בכוונתן לממש את מניות בזק, המשמשות כבטוחה, ואת יתר השעבודים, זאת אם החוב לא ייפרע תוך חמישה ימים. 11. המבקשים מציינים כי בהסכם קיימים תנאים להארכת ההלוואה בשלש שנים נוספות, אלא שתנאים אלו לא התקיימו. המשא ומתן בין הצדדים לא עלה יפה, ולא הבשיל כדי הסכמה והמבקשים פונים, לאור זאת, בבקשה הנוכחית לאכוף את השעבודים, ולפעול למימושם על ידי מינוי עו"ד אלקס הרטמן כונס נכסים . 12. מבוקש ליתן לכונס שימונה מלוא הסמכויות, ובכללן הזכות לפעול למכירת מניות בזק ויתר הנכסים על פי שיקול דעתו, למכרם בשלמותם או בחלקים. המבקשים מודיעים כי מכירת מניות בזק תבוצע על פי חוק התקשורת (בזק ושידורים) התשמ"ב -1982 , וצו הבזק (קביעת שירות חיוני שנותנת "בזק" החברה הישראלית לתקשורת בע"מ) התשנ"ז - 1997, המסדירים את האחזקה במניות בזק. הכונס שיתמנה יפנה לשר התקשורת בכל עניין שיש בו צורך לאישור כזה. טענות המשיבות: 13. המשיבות אינן חולקות על העובדות המרכזיות בבקשה. המשיבות אכן לוו את הכספים, לא פרעו את החוב, ואכן נוצרה סיטואציה שהביאה להגשת הבקשה. 14. אלא שהמשיבות טוענות כי בשל סיבות שתפורטנה להלן, על בית המשפט להימנע מאכיפת השעבודים, ולכל הפחות ממינוי כונס נכסים. על בית המשפט לעשות שימוש, במקרה ייחודי זה, בסמכותו שלא למנות כונס נכסים, ולבחור סעד אחר באמצעותו תיאכף איגרת החוב, אם תיאכף. ואלו נימוקיהן: מינוי כונס נכסים איננו נדרש לצורך הגנה על זכויות הבנקים. 15. כבר כיום מופקדות מניות בזק, הן הבטוחה העיקרית, בחשבון נאמנות בבנק הפועלים. המניות משועבדות ואין כל חשש להברחתן. חשבון הבנק בו מופקדות המניות, הוא חשבון נאמנות לטובת שני נהנים: הבנקים, וזאבי תקשורת - בכפוף לשעבוד. כל החלטה שיש בה כדי להשפיע על המניות, כפופה לאישור ה Facility Agent. אף כח ההצבעה בחברת בזק בגין המניות, כפוף לאישור החברה לנאמנות של בנק הפועלים. למעלה מן הדרוש, כל שינוי בשליטה במניות בזק נתון לאישור שר התקשורת. מינוי כונס, אם כן, מיותר לחלוטין. בקשת הבנקים בנסיבות אלו למינוי כונס, כאשר לא נשקפת כל סכנה לבטוחה מעוררת תמיהה . 16. אף הבנקים עצמם אינם מתכוונים לפעול למימוש מהיר של המניות, כך עולה מכתבות שפורסמו בעיתון גלובס. אם כן, לשם מה מינוי כונס? סעד של מינוי כונס איננו הכרחי , באופן כללי ,בנסיבות של אכיפת איגרת חוב. 17. סעיף 194 לפקודה קובע: "מקום שאיגרות חוב מובטחות בשעבוד צף, בשעבוד הון שטרם נדרש תשלומו, בדרישות תשלום שטרם נפרעו או במוניטין, אין לאכוף את זכויותיהם של בעלי איגרות החוב לגבי השעבוד אלא ברשות בית המשפט; ואם הוגשה לבית המשפט בקשת אכיפה, רשאי בית המשפט ליתן כל סעד שאפשר לקבלו על פי בקשה כאמור בבתי המשפט באנגליה, כולל מינוי כונס ומתן צו למכירת הנכסים וחלוקתם." מלשון "רשאי" שבסעיף אתה למד שאין חובה על בית המשפט לנקוט בסעד זה. 18. אף בפסיקת בתי המשפט, בארץ ובארה"ב , נקבעה פעמים רבות סמכות ביהמ"ש ושיקול דעתו ביחס לסעד שיינתן בבקשה לאכיפת איגרת חוב. 19. המשיבות תבקשנה לעשות שימוש בס' 350 לחוק החברות. יש לשקם את החברות במקום לאכוף את השעבוד. הסעיף מכיר באפשרות שנושה מובטח לא יממש את בטוחתו במסגרת הסדר כולל, במסגרתו יש לאזן בין זכותו הקניינית של הנושה המובטח לממש את הבטוחה, לבין האנטרס הכולל של החברה, עובדיה ,נושיה, המשקיעים ובעלי המניות. כך אף פסק ביהמ"ש העליון בעניין אספלט (רע"א 7125/00, טרם פורסם). 20. נזק בלתי הפיך ייגרם לשווי הבטוחה אם ימונה כונס נכסים. זאת, משני הטעמים הבאים: א. מכירה בידי כונס נכסים, באופן טבעי, מפחיתה משווי הממכר. שכן, כלשון המשיבות, "כל דרדק יודע" שמימוש באמצעות כונס, להבדיל ממימוש במהלך העסקים הרגיל, מביא לירידה בשווי המניות. במהלך הדיון טען ב"כ המשיבות כי מינוי כונס מטיל "סטיגמה" על המניות וגורם לפיחות בשוויין. ב. מניות בזק נסחרות כיום הרבה מתחת לשוויון הריאלי, כך שמכירתן בעת הזו תביא לפגיעה בשווי הבטוחה. המניות ספגו כבר הפחתה של כ 40% משוויין, ומינוי כונס יביא לפגיעה נוספת. ממינוי כונס, צפויים נפגעים נוספים, וביניהם: 21. גד זאבי ייפגע כתוצאה ממימוש זה, שכן הירידה בערך הבטוחה תוביל למימוש הערבות האישית שנתן, בסך 30 מיליון דולר. 22. המדינה תפגע בשני מישורים: א. המדינה עתידה להפריט 50.1% ממניות בזק, ומינוי הכונס יפגע אף בערך מניות אלו. ב. המדינה עתידה להפריט את מניות בנק לאומי ובנק דיסקונט המוחזקות בידיה, ועקב הירידה בערך מניות בזק, ייפגע שווי מניות הבנקים. התמורה שתקבל המדינה בגין מניות הבנקים - תופחת. נזק למדינה פירושו נזק לכלל הציבור. 23. עובדי חברת בזק העתידים לקבל מניות בזק במסגרת ההפרטה, ושווי המניות יירד. 24. בעלי האג"ח שהשקיעו בחברת בזק. כתוצאה מכך תתקל בזק בקשיים בגיוס הון עתידי. 25. מחזיקי מניות בזק מקרב הציבור, זאת נוסף לירידת הערך שספגו בתקופה האחרונה. 26. הבנקים המלווים עצמם אשר ערך הבטוחה שבידיהם יישחק, והם ייוותרו עם חובות אבודים. לאור כל הנזקים שנמנו, עדיף להותיר את המניות כפי שהן עתה, ולהמתין לשעת כושר למכרן. הנזק שייגרם לבנקים עקב ההמתנה הנו זניח ביחס לכל המתואר לעיל. בנוסף, הרי שהתמונה שנפרשה כאן מחייבת הפעלת שיקול דעת בית המשפט שלא ליתן אוטומטית סעד של מינוי כונס נכסים. סיכול; 27. בנסיבות המקרה נוצר סיכול שמנע את החזר התמורה על ידי המשיבות. הסיכול קם בהפרת ההתחייבות הממשלתית להפריט את בזק במועדים מסויימים, וכן ההתדרדרות במצב הביטחוני שגרמה לירידה בערך המניות. המשיבות התקשרו בעסקה תוך מחשבה שיעלה בידן למכור את מניות בזק ולהשיב לבנקים את ההלוואה תוך הותרת רווח בידו. בסוברן כי המדינה תפריט את מניות בזק שבידיה, תמכו המשיבות ב"היוון דיבידנד" שהיה אמור להתקבל כתוצאה מהמניות, כאשר דיבידנד זה אמור היה לכסות את הריבית למבקשים. לו ידעו המשיבות שלא תתבצע הפרטה, היו עומדות על קבלת הדיבידנד. כך נוצר סיכול שהוא לכל הפחות "סיכול כלכלי" גם אם לא משפטי. 28. יש לדחות את בקשת הבנקים לאפשר לכונס למכור ב"מנות" את מניות בזק, שכן שוויון כמקשה אחת עולה לעין ערוך על השווי במכירה לשיעורין. אף בהסכמים השונים נקבע כי מימוש המניות ייעשה כמקשה אחת. צורפה חוות דעתו של הכלכלן ד"ר צבי וינר התומכת בגישה שמימוש המניות לשיעורין יביא לפיחות חד בשווין. 29. גם אם לבנקים עומדת זכות למינוי כונס נכסים, אף זכות זו כפופה לעיקרון תום הלב. הבנקים לא תיארו נכונה בבקשתם את מערכת היחסים הסבוכה בין הצדדים, אשר קרובה ליצור מערכת של שותפות עסקית, יתר על יחסי לווה - מלווה. הבנקים היו מודעים, ואף הובילו לנסיבות בהן אין המשיבות עומדות בתנאי ההלוואה, ועל כן אין למנות כונס נכסים. מפורטים תנאי הלוואה שונים, המשקפים כביכול מערכת יחסית זאת. כך למשל: זכויות הבנקים בהצבעות הנגזרות מההחזקה במניות בזק, זכות אשר השתמשו בה ובכך מנעו החזר ההלוואה. הבנקים לא גילו כל זאת בבקשתם, ובכך הם מצדיקים "הדחייתם" - לפי דוקטרינת ההדחייה - עד למיצוי כל המהלכים למימוש חבילת המניות בשווי הראוי. 30. במסמכי השעבוד נפלו שלשה פגמים: א. לזאבי אין זכות קניינית של ממש במניות, כי אם זכות אובליגטורית כלפי החברה לרישומים. זכות זו לא שועבדה. ב. על חשבון הנאמנות בו מוחזקות המניות לא נרשם שעבוד. ג. המשיבות לא יכלו לתת הסכמתן לשעבוד החשבון של החברה לנאמנות, שכן החשבון איננו שלהן אלא של החברה לנאמנות. אין אדם יכול לשעבד יותר ממה שיש לו. 31. בקשת הבנקים למתן צו כינוס מחייבת אישור קונסורציום , ואישור כזה לא ניתן על ידי הממונה על ההגבלים העסקיים. 32. במסגרת בקשתן זו, מציעות המשיבות דרך טובה יותר למכר המניות, הטובה יותר לבנקים, למשיבות, ולכלל הציבור. המניות אינן נכס מתכלה, ועל כן העיכוב המובנה בתכנית זו איננו פוגע בערך הבטוחות. במסגרת התכנית, ההלוואה תוארך בשלש שנים נוספות לפחות. בתקופה זו ינפיק המשיבות אג"ח להמרה בסכום של כ -400 מיליון דולר. בתום התקופה יוכלו המשיבות לבחור בין תשלום ההלוואה , או העברת המניות לידי הבנקים. אם תבחרנה המשיבות להעביר את המניות לידי הבנקים, יוכלו האחרונים אף הם לבחור: בין תשלום האג"ח לציבור ובכך להותיר את המניות בידם, או להעביר את המניות לידי בעלי האג"ח , בצורה שתותיר בידי הבנקים כ 70% מגובה ההלוואה, סכום הגבוה מערך המניות כיום. 33. אין המדובר בפתרון תיאורטי אלא בפתרון ישים, אשר ישנם משקיעים וחברת חיתום המוכנים לפעול ליישום התכנית. חוות הדעת הכלכלית, הנזכרת לעיל, מציעה מודלים אפשריים לתכנית זו. 34. לאור כל האמור, מתבקש ביהמ"ש לדחות את בקשת הבנקים. לחילופין, לעכב את המימוש ומינוי הכונס. כן מבוקש לחייב את הבנקים בהוצאות התגובה. 35. הבנקים הגישו כתב תשובה לתשובה זו, ואתייחס אליו בהחלטתי שלהלן. 36. הארכתי בתיאור טיעוני המשיבות, ולא בכדי, טעמיי יובהרו מהחלטתי. תוצאת כל שייאמר בהמשך הדברים הינה, כי אין מקרה זה מצריך סטייה כלשהי, ממערכת היחסים החוזית הברורה שבין הצדדים ששלביה הם: א. קיום חוב המובטח באגרת חוב. ב. אי פירעון החוב. ג. אכיפת האיגרת. אין בנסיבות מקרה זה דבר יוצא דופן היכול להצדיק סטייה ממהלך מימוש איגרת החוב ומינוי כונס נכסים על פי דין. ואידך זיל גמור. הצורך במינוי כונס: 37. חלק מרכזי מטענות המשיבות הוא ש"אין צורך" במינוי כונס נכסים, שכן ממילא המניות משועבדות. דומה כי אם יש צורך באכיפת השעבודים, הוא נובע מדברי המשיבות עצמן בהמשך הבקשה, לפיו נפלו פגמים במסמכי השעבוד. מי שטוען ששעבוד הנו חסר תוקף, כיצד יכול הוא לטעון בחדא מחתא כי בשל השעבוד אין צורך במינוי כונס? וכי אין הדברים בבחינת סותרים זה את זה? 38. הטענה בדבר העדר הצורך במינוי כונס, איננה מובנת לי כלל. מינוי כונס נכסים נדרש על מנת שהמבקשים יוכלו לפעול למימוש המניות המשמשות שעבוד. אין מינוי הכונס מהווה עונש או דרך למנוע הברחת נכסים. מינוי הכונס ואכיפת השעבוד הן הדרך בה קובע החוזה עצמו, מה תהיה תוצאת הפרתו (זאת כמובן מבלי לשלול את סמכות בית המשפט לדון בשאלת ההצדקה למינוי הכונס) . 39. דומה כי חל בלבול בטענת פרקליטי המשיבות המלומדים, אשר טענו בהרחבה טיעונים המשמשים הגנה בפני בקשה למינוי כונס זמני - סעד הניתן בד"כ במקרה שיש חשש להברחת הבטוחות,וזאת במסגרת בבקשה למינוי כונס קבוע. אין תכליתה של הבקשה שלפנינו מניעת הברחת נכסים אלא מימוש הבטוחה על מנת לפרוע את החוב, ולשם כך נדרש מינוי כונס. 40. כונס נכסים מתמנה, לפי הפקודה, על מנת לפעול למימוש בטוחה. אינני מכירה דרך לאכוף את השעבודים ולממשם ללא מינוי כונס. אף מבחינה פרקטית, לא יהיה ניתן לממש את הבטוחות, ללא מינויו של בעל תפקיד שימונה על ידי בית המשפט. זאת כיון שהוראות החוק והפסיקה, הדנות במכר בטוחות מניחות, כדבר שבשגרה, כי נתמנה כונס נכסים. 41. די בכך על מנת לדחות את הרעיון של "אכיפה ללא כונס", אלא שבנוסף ניתן להזכיר, בלא להכביר במילים, את החשיבות שבמינוי בעל תפקיד על ידי בית משפט, הפועל בפיקוח בית משפט, לצורך מימוש בטוחות. עובדה זו איננה צריכה הוכחה, ואין היא מעניין החלטה זו. אף המשיבות עצמן, החרדות לגובה המימוש, לא היו רוצות שהן תמומשנה ללא פיקוח ביהמ"ש, וענין להן, ללא ספק במינוי בעל תפקיד שיהא נתון לפיקוח בית המשפט. 42. לאור האמור, לא ירדתי לסוף בקשת המשיבות , באחת מהחלופות, כי השעבודים ייאכפו ללא מינוי כונס. וכי מה תועיל "אכיפה תיאורטית" של השעבוד ללא דרך לממשו? דומני שלא בכדי לא הצביעו המשיבות על דרך חוקית לעשות זאת. או על מקרים בהם נעשתה אכיפה לחצאין שכזו. 43. אף המקורות שצויינו, כמצביעים על שיקול הדעת של בית המשפט לעניין מינוי כונס, אינם דנים באכיפה ללא כונס, אלא בשיקול הדעת לעניין האכיפה בכלל. כך הוא לשון סעיף 294 לפקודת החברות, וכך הוא אף פסק הדין בעניין אף. טי.אי. (המ' (ת"א) 92/97). עיון בפסק הדין מוביל מיידית למסקנה זו. בשל כל האמור לעיל, דין בקשת המשיבות ל"אכיפה ללא כונס" -להדחות. שימוש בס' 350 כחלופה למינוי כונס: 44. טוענות המשיבות כי עדיפה עשיית שימוש בס' 350 לחוק החברות, על פני מינוי כונס, שכן מינוי כונס מיטיב אך ורק עם הנושה המובטח, בעוד שהסדר או פשרה של החברה עם כלל נושיה מיטיב עם החברה, כלל נושיה, ועובדיה. 45. לא הבינותי הכיצד בכלל הועלתה טענה זו; דינה להדחות על פניה. ראשית, היה על המשיבות לנקוט בדרך של בקשה לפשרה או להסדר, לו חפצו להציב חלופה אמיתית לאכיפת השעבוד. המשיבות לא נקטו בדרך זו עד היום, ברם, חוששתני שאף אם היו פונות בבקשה מעין זו, ניסיון זה לא היה עולה יפה ממספר טעמים: א. לאור עמדת הנושים בבקשה זו אין כמעט ספק כי כלל הנושים המובטחים של החברות (שהם כל נושי החברות למעשה) היו מתנגדים לבקשה שכזו. בית המשפט איננו מאשר הסדר שלא זכה לתמיכת כלל קבוצות הנושים. ב. הסדר לפי ס' 350 בא להגן על כלל האנטרסים של החברה, נושיה ועובדיה. אלא שלא הוצג בפני כי לחברות אלו יש נושים נוספים, או עובדים וסביר שאין להן כאלו, לאור העובדה שמטרתן היחידה של החברות, היא החזקה במניות בזק. המבקשים מציינים בכתב תשובתם, שעל פי ההסכמים, נאסר על המשיבות ליצור חובות נוספים פרט לחובות כלפי המבקשים. ג. עצם העובדה שלחברות אלו תכלית אחת ויחידה, שוללת את האפשרות שתהיה לבית המשפט הצדקה להעניק לחברות הגנה מפני נושיהן. חברות שכל תכליתן היא החזקה ממונפת במניות, אין הצדקה להעניק להן הגנה מפני הנושים שמימנו את הרכישה, כאשר נושים אלו מתנגדים בתוקף לבקשה. ד. יודגש; הגנת בית המשפט ניתנת מתוך ראיית מכלול האינטרסים של החברה. כאשר עצם הנשיאה בחוב היא חלק מרכזי ביותר בחברה, כבעניין דנן, אין הצדקה להתייחס לחוב כשיקול אחד ויחיד מתוך ראיית מכלול חיי החברה, אלא החוב הוא החברה והחברה היא החוב. חברה כזו לא תזכה להגנת ביהמ"ש בפני הנושה, אלא במקרים נדירים ביותר. אעיר כי יש לי בטחון כמעט מלא, כי לו סברו המשיבות ופרקליטיהן כי ההליך הראוי הוא בקשה על פי סעיף 350, לא היו מתמהמהים ומגישים אותו. ודאי לא היו ממתינים להגשת תגובות לבקשה, כדי להעלות אפשרות זו. אשר לנזק שייגרם כתוצאה ממינוי הכונס: 46. בכל הכבוד, אף טענה זו אין בה ממש, והמשיבות אף מנועות מלטעון אותה. ראשית, כל טענה בדבר נזק שייגרם לבנקים, היא טענה בלתי נסבלת ומוטב היה אלמלא נטענה (כמו גם הטענה לפיה אין אחדות דעים בקרב קונסורציום הבנקים ביחס לבקשה - ראה ס' 40 - 38 לתגובת המשיבות, טענות שגובו, בין היתר, בראיות מהעיתון גלובס), זו טענה פטרנליסטית, הבאה לשכנע את הנושה - מפי החייב (שאיננו משלם !!) - מה טוב ועדיף לו. 47. אשר לנזק שייגרם למר זאבי על ידי מימוש בטוחתו האישית - אין להגדיר מימוש בטוחה, שנועדה לתכלית זו בלבד, בשם "נזק". זהו איננו נזק כי אם סיכון עסקי צפוי ביותר, שנלקח היטב בחשבון על ידי מר זאבי. למצער ניתן לומר כי נעשה בכך שיקול כלכלי מוטעה, או שיקול כלכלי שנכשל. לחילופין, עסקינן בשיקול מוטעה שניתן לכנותו "טעות בכדאיות העסקה". מכאן ועד להעלאת טענות לענין נזק במשמעותו הרגילה, רב הדרך. 48. הנזק שייגרם למדינה, לבזק, לעובדים וכו' - אלו הם צדדי ג' אשר "חיו עם העסקה בשלום" עד היום, ולמעשה הסכמתם אפשרה את חתימתה. דומה היה, שלו חשו ב"נזק" המתקדר מעל ראשם, יכולים היו לעצור את העסקה - לכל הפחות המדינה היתה יכולה, שכן חתימתה נדרשה על מנת לאפשר את העסקה. נציגיהם של כל ה-"ניזוקים" הללו לא באו לבית המשפט ומחו כנגד אכיפת השעבודים, על אף שדבר ההליכים היה ידוע להם, ויכולים היו לעשות כן. 49. מעבר לדרוש ייאמר שקבלת טענה "נזיקית" מעין זו הייתה מסכלת בצורה גורפת כל ניסיון של בעל מניות מיעוט בחברה לשעבד את מניותיו, שכן יתר בעלי המניות היו טוענים לנזק שייגרם להם לו תמומש הבטוחה. אף פגיעה חמורה בזכות הקניין של בעל המניות הייתה כאן. על אחת כמה וכמה כאשר טענה זו לא באה מפי הנפגע עצמו! ודאי שכאשר הטענה נשמעת מפי צד ג' , ו"הנפגע" לא העלה אותה כלל, אין להיזקק לה . 50. מהאמור לעיל עולה שטענה שכזו היא "חרב פיפיות", וקבלתה מראש היתה פוגעת בראש ובראשונה במשיבות עצמן, שכן קבלת הטענה היתה מונעת כלל מהמשיבות שעבוד מניותיהן לבנקים מלכתחילה. 51. אשר לנזק שייגרם לשווי הבטוחה, הרי שאם אשתמש בלשון המשיבות עצמן, "כל דרדק יודע" שכאשר משעבדים נכס, קיים סיכוי וסיכון שהוא ימומש. המשיבות ידעו זאת יפה בעת ששעבדו את מניותיהן וקיבלו תמורת זאת סכומי עתק שאפשרו את רכישתן. טענה כזו אף איננה יכולה להישמע כאשר דרכי מימוש הבטוחה מוסדרים יפה ובפירוט בחוזה עצמו. טענת הסיכול: 52. בחוזים דנן, הוסדרה היטב מסגרת לצורת המימוש על ידי הבנקים במקרה של אי פירעון, אף מעבר ומעל למקובל באגרות חוב אחרות. אין מקום לטעון, איפוא, שמינוי כונס היווה תרחיש רחוק ובלתי אפשרי לחיזוי. מינוי כונס היה אחד הסיומים האפשריים והסבירים, שנקבעו במסגרת החוזה עצמו לעסקה זו, ועל כן כל טענה כנגד מינוי כונס, כאילו הוא נובע מ"סיכול" - דינה להדחות. 53. בנקודה זו הביאו, בצדק, המבקשים שורה של פסקי דין השוללים את טענת המשיבות בדבר "סיכול כלכלי", שכן לא העיכוב בהפרטת בזק, ואף לא המצב הבטחוני - כלכלי, לא היו נתונים שאי אפשר לצפותם מראש בשנים בהן ניתנה ההלוואה. (ראה: ע"א 865/76 חנה לופז ואח' נ' אלי שושני פ"ד לא(3) 748. לעניין סיכול על ידי מעשי צד ג' - המדינה במקרה דנן ראה: גבריאלה שלו, דיני חוזים עמ' 502 ואילך. ) 54. מכל האמור, ומטעמים נוספים שפורטו בכתב התשובה, או הנובעים במישרין מלשון ס' 18 לחוק החוזים (תרופות) , ובמיוחד סעיף קטן (ב) לו, אין לקבל את טענת הסיכול כמונעת אכיפת אגרות החוב ומימוש המניות. לשון הסעיף בחוק עצמו מונעת אפשרות קבלתה של טענת סיכול. 55. יתר על כן; אף אם היתה מתקבלת טענת הסיכול, על פי לשון החוק היה על המשיבות לשפות המבקשים בגין כל נזקיהם ולהשיב את התמורה שקיבלו בגין החוזה. האם אמנם ינהגו כך?! הרי שאף אם היתה מתקבלת הטענה, עדיין לא היתה מתקבלת התוצאה אליה מכוונות המשיבות: לא קיום ואף לא השבה. 56. לסיכום, לא סיכול לנו כאן, כי אם סיכון, סיכון עסקי סביר שלמרבה הצער -התממש. הבנקים כ"שותפים" 57. המשיבות טוענות כי במסגרת שיקולי בית המשפט במינוי כונס, יש להביא בחשבון את העובדה שבמערכת היחסים בין המבקשים למשיבות יש אלמנטים של "שותפות" ולא רק של יחסי לווה מלווה. משכך, יש לחרוג ממסגרת תנאי איגרת החוב. 58. טענה זו של המשיבות, מעבר להיותה נוגדת את כל המסמכים בכתב, הן את הסכם הלוואה והן את אגרות החוב (ודי בכך על מנת לדחותה), אין בה ממש אף לגופה. מערכת היחסים הדומיננטית בין הצדדים היא ללא ספק מערכת יחסי לווה -מלווה. הבנקים אינם "שותפים" לעסקי המשיבות, לבד מהיותם מממני העסקה. הם מלווים. 59. ייתכן והמשיבות יכולות להצביע, פה ושם, על סעיפים בחוזה היכולים לאפיין גם מערכת יחסים עסקית, אך אין די בכך. הסעיפים שהעלו כתמיכה לטענתם בדבר "שותפות" כביכול, הנם סעיפים המשתלבים יפה במערכת יחסים של לווה -מלווה בהלוואה הנוכחית על בטוחותיה. כתוצאה מבטוחה בלתי שגרתית זו קבלו הבנקים סמכויות ביחס לבטוחה, כגון: זכויות הצבעה. כאמור, סמכויות אלו הנן אינהרנטיות להלוואה ואינן מצביעות על "שותפות" כלשהי. 60. לא השכלתי להבין על מה נסמכת טענת המשיבות כי "הבנקים קיוו לגרוף רווח נאה מהעסקה". אמת, הבנקים קיוו להרוויח מההלוואה, אך מהו הרווח שהיה צפוי לבנקים מהעיסקה? האם בשל כך שהסכם ההלוואה אמור היה להניב ריבית לבנקים נכנסו הם שותפים בעסקיו של זאבי והפכו, דה - פקטו, לאחראים לאי החזר ההלוואה? אתמהה. פגמים במסמכי השעבוד: 61. אם כי בשפה רפה, טוענות המשיבות, כי נפלו פגמים במסמכי השעבוד. חוששתני כי זו טענה אשר בנסיבות המקרה מנועות המשיבות מלטעון, הן מעצם היותן הלוות והן מהטעם שהשעבוד נרשם כדין, ואף המשיבות מודות בכך ברישא לתגובתן (ראה ס' 2 ). המשיבות אף נהגו לאורך כל הדרך כאילו המניות משועבדות בשעבוד תקף, וזו להן הפעם הראשונה להעלות טענה לפיה נפל פגם במסמכי השעבוד. 62. מעבר לכך, הרי שהמניות משועבדות בשעבוד כפול: הן בשעבוד ספציפי, והן במסגרת אג"ח ב'. כך שאף אם נפל פגם במסמכי שעבוד המניות, עדיין אין בכך כדי למנוע את אכיפת השעבודים הצפים. מעל ומעבר לדרוש אני מסכימה עם הטענות שהועלו בכתב התשובה של המבקשות, בס' 117 - 108 לתגובתן (וזאת מבלי לפגוע ביתר הטענות, אלא שהן אינן נצרכות להחלטה) ולא מצאתי לחזור על הדברים. אינני יכולה להימנע, בנקודה זו, מהערה בדבר אופי הטענה לפיה השעבוד איננו תקף. זו טענה חסרת תום לב באופן מובהק, המנסה לאחוז בחבל משני קצותיו, שכן רק על סמך השעבוד קבלו המשיבות את ההלוואה שאפשרה להן את רכישת המניות! יתר על כן, הכיצד הסכינו המשיבות להסדיר באופן מפורט ודקדקני את מימוש השעבוד , לו סברו שהשעבוד חסר תוקף? רק בשלב בו נדרשו המשיבות לפרוע את ההלוואה ולא צלח בידן, "נזכרו" כי השעבוד איננו תקף. על כך אומר רק כי אף בסכסוך משפטי לא כל טענה יפה, ויהא נכון להעלותה. הדרך האלטרנטיבית המוצעת על ידי המשיבות לפירעון החוב: 63. המשיבות מסיימות את תגובתן בהצעה משלהן להסדרת העניין, והן פותחות פרק זה בתגובתן במילים הבאות: "המשיבות לא תוכלנה לצאת ידי חובתן אם לא תראינה לבית המשפט כי בנסיבות העניין קיים לפחות פתרון אפשרי אחד המשרת כראוי את עניינם של כל הצדדים המעורבים - הבנקים המשיבות והציבור בכללותו, ואינו פוגע באיש ואשר הינו עדיף לאין ערוך על מינוי כונס נכסים ומימוש המניות באמצעותו" 64. אינני סבורה שבבקשה מעין זו, בשלב מאוחר זה, יש מקום לפתרונות חדשים המוצעים על ידי הלווה. הלווה כבר הסכים במסגרת הסכם ההלוואה מה תהיה תוצאת ההפרה ומשהוסדר ענין זה בפירוט רב בין הצדדים לבין עצמם, ונרשם כדין בספרי השעבודים, אין מקום לבית המשפט להתערב בחוזה ולפגוע בקניין המבקשים במחי יד. "שלב ההצעות" זכה לפרק זמן ארוך ביותר, בו נוהל משא ומתן שלא הבשיל לידי הסכם, והתנגדות לאכיפת השעבוד איננה מסגרת הולמת למשא ומתן חדש, מה עוד כאשר אחד הצדדים מתנגד לו בתוקף. 65. על אף הדברים הללו עיינתי בהצעה; ולצערי לא מיניה ולא מקצתיה. לא "פתרון המשרת כראוי את עניינם של כל הצדדים" לא "אינו פוגע באיש" וכנראה שאף לא "עדיף לאין ערוך על מינוי כונס נכסים". במסגרת הפתרון יידחה מימוש ההלוואה בשלש שנים לפחות בלי שבזמן זה תפרע אפילו הריבית (או חלקה) על ההלוואה! האין זו פגיעה קשה במלווה הנאלץ להאריך את הסכם ההלוואה בניגוד לרצונו?!!. 66. אף המשיבות אינן סבורות שבעזרת פתרון זה יוכלו הבנקים להיפרע מלוא ההלוואה אלא רק 70% ממנה (ראה עמ' 23 לתגובה) , ולחילופין, יקבלו לידם את המניות. כך שבנסיבות אלו, בהן הפתרון כולל אינהרנטית פגיעה במבקשים, אין כלל מקום לאכוף הצעה זו עליהם. 67. הצעת המבקשים, כך טוענות המשיבות, מתבססת על הערכות כלכליות אופטימיות לפיהן יעלה שווי מניות בזק בעשרות אחוזים. תמהני כיצד ההנחה המוטעית, ששימשה את החברות לצורך שיקולי רכישת המניות, משמשת שנית את המשיבות, הפעם לצורך אכיפת הסכם חדש על הבנקים. 68. אף מבחינת דיני החוזים אינני רואה כיצד יכולה הצעה זו לעמוד. יש בה שילוב של אכיפת חוזה חדש על המלווה, תוך שינוי תנאי החוזה המקורי, ובסיום האכיפה - מתן תמורה חלקית בלבד. 69. ברי לכל כי דין הצעה זו -להדחות, וככל שהצדדים יחפצו לנהל משא ומתן, דבר מבורך כשלעצמו, יוכלו לעשות זאת אף לאחר מינוי הכונס. מינוי נאמנים כחלופה למינוי כונס: 71. ב"כ המשיבות טען בדיון כי ניתן לוותר על מינוי כונס נכסים, ותחת זאת למנות את שני הפרקליטים כנאמנים למניות, כאשר במקרה של ויכוח ביניהם יפנו הנאמנים לבית המשפט. בהמשך "תיקן" את הצעתו, והציע בתגובתו מינוי נאמנים למניות, ולצידם מנהלים מיוחדים, פרקליטי שני הצדדים. אם לא די בכך, הרי שב"כ המשיבות הביאו כאסמכתא את פסק הדין בעניין כינוס נכסי קונצרן הפלדה, רם תעשיות, שם מונה כונס הנכסים הרשמי ככונס נכסים, ולצידו פעלו מנהלים מיוחדים. עיננו הרואות; אף בדוגמא שמביאים באי-כוחן המלומדים של המשיבות, המינוי הראשוני היה של כונס נכסים, ולא של נאמנים, ועל כך יאמר כי אין המשל דומה לנמשל. אי לכך, הפתרון המוצע איננו מקובל עלי כלל ועיקר, ואף שללתי רעיון דומה בעבר, בעניין פש"ר 1992/02, בנק לאומי נ' מיה אלקטרוניקה. שם הוגשה תחילה בקשה למינוי כונס זמני במעמד צד אחד. לאחר שנקבע כי הבקשה תועבר לתגובת הצד שכנגד, הגישו הצדדים בקשה בהסכמה לאכיפת השעבודים ולמינוי נאמנים מטעם שני הצדדים. הבקשה נדחתה, על אף שהיתה בהסכמה. סברתי, ואני מחזיקה בדעתי, כי אין מקום, ככלל, לאכיפת שעבודים ללא מינוי כונס נכסים ולמינוי נאמנים במקומו, כאשר החוק מדבר מפורשות על מינוי כונס נכסים. לא זאת אף זאת; מינוי נאמנים, ולצידם מנהלים מיוחדים מטעם הצדדים היתה עשויה להפוך את בית המשפט לבורר ולמפשר ביניהם. דבר זה עלול היה גם ליצור סיטואציות משפטיות בלתי נסבלות ולשיתוק של תיקי כינוס נכסים, ועקב כך לפגיעה בזכות הקניין של הנושה המובטח. לא זאת, אלא אף זאת; מניין יבוא המימון לריבוי זה של בעלי תפקידים, אשר בסופו של יום יש לשלם את שכר טרחתם? האם הבנקים אמורים לשאת בכך, שכן הם הנושים היחידים בנסיבות המקרה? לא שמעתי כי המשיבות הן אשר "התנדבו" לשאת בשכר טרחה זה. ודאי שאין צורך במינויים כאלה בתיק כגון זה. אין מדובר, בנסיבות המקרה, אלא על חברות שכל קיומן, כפי שציינתי כבר, בא לעולם לצורך נטילת ההלוואה והאחזקה במניות. אין מדובר בשמירה על נכסי החברה ובעובדים רבים אשר בימים אלה יש ערך עליון לשמירת מקום פרנסתם. בשל האמור לעיל אין לקבל את הצעת המשיבות למינוי נאמנים למניות, לא כל שכן הפעלת מנהלים מיוחדים לצידם. מעבר לדרוש יאמר, כי לא מן הנמנע כי אם במהלך כינוס הנכסים יתברר כי יש צורך בבעל תפקיד כזה או אחר, פתוחה תמיד הדרך לפנות אל בית המשפט. סיכום 72. מקרא תגובת המשיבות, הזכיר לי לא אחת את אמרתו של חברי, ס.נ ד"ר קלינג, כהאי לישנא: "הקשיים שעומדים בדרכם של נושים הבאים לממש את בטוחותיהם, מכבידים ביותר על לווים בשעת נטילת הלוואות...כדי להקל על לווים ולמנוע את ההכבדה שבריבוי בטוחות , על בתי המשפט להמנע מתת יד לעיכובים בלתי מוצדקים במימוש בטוחות" ( ה"פ 160/93 אבירם נ' בנק איגוד, לא פורסם). 73. בסופו של יום, נדחו טענות המשיבות אחת לאחת. כפי שציינתי בפתח דברי, אינני רואה כי נסיבות מקרה זה שונות מכל בקשה אחרת לאכיפת אג"ח ומינוי כונס נכסים, ואין מניעה מלהיעתר לבקשה. 74. סיבת דיון זה היתה והינה אחת ויחידה; המשיבות לא עמדו בפירעון ההלוואה שניתנה להם (כפי שקורה גם בתיקי כינוס אחרים). זאת גם לאחר התראות חוזרות ונשנות, ולאחר שהמבקשים גילו אורך רוח, המתינו כחצי שנה בין הפרת החוזה לבין בקשה זו, ואף לא פנו בבקשה למתן סעד זמני. צר לי על כך שבניגוד להתנהגות המבקשים, המשיבות בחרו בתשובתן להטיח חיציהן לכל עבר, לעיתים תוך הצגת טיעונים שאינם מדוייקים או כאלה אשר מוטב אלמלא הועלו (דוגמת הטענה בדבר פגם במסמכי השעבוד או בדבר חילוקי הדעות שבין המבקשים לבין עצמם). 75. נסיבות אלו, בהן מתן הסעד המבוקש גם הוא לא יספיק להשבת ההלוואה, אינן מצדיקות העלאת חלק ניכר מטיעוני המשיבות. דבריו של השופט ד"ר קלינג שהובאו לעיל אף הם מעידים על תחילתה וסופה של פרשה זו. 76. בשל כל האמור לעיל דין הבקשה להתקבל. למותר לציין, כי כונס הנכסים שיתמנה יפעל על-פי הוראות החוק, תנאי איגרת החוב וכל זאת בפיקוח בית המשפט. כל פעולה הכרוכה במימוש תובא לאישור בית המשפט ותתבצע על-פי כל דין, לרבות קבלת היתרים. 77. החלטתי זאת מייתרת את הדיון בבש"א 19407/02 במסגרתה עתרו המשיבות לדחיית ההחלטה ב - 90 יום נוספים. לכאורה, יכולתי להניח את עטי בנקודה זו, אלא שפטור בלא כלום אי אפשי, לעניין הדרך בה בחרו לילך באי כח המשיבות, ולהלן עיקרי וכוונתי: א) הגשת בקשות הכוללות סעדים אופרטיביים במסגרת תגובות, לרבות בקשות להארכת מועד, בקשות למינוי נאמנים ומנהלים מיוחדים. ב) התעלמות מהסכמות דיוניות כאילו לא היו מעולם, הן לעניין הארכה, והן לעניין המשא ומתן בגינו ניתנה. הדברים מכוונים לעניין המשא ומתן שאמור היה להתנהל בין עו"ד הרטמן ועו"ד שביט (ר' עמוד 3 לפרוטוקול). תחת זאת, ניהל מר זאבי אישית מגעים עם הבנקים (ר' עמוד 2 סעיף 5 לבש"א 19407/02). אלה וגם זאת; יתכן והדברים אינם משתקפים כראוי בפרוקוטול, אלא שאין בליבי ספק כי פרקליטי שני הצדדים זוכרים אל נכון כי היוזמה למתן ארכה בת 14 יום לנסיון אחרון של משא ומתן בין עו"ד הרטמן לעו"ד שביט, היתה של בית המשפט. עו"ד הרטמן נאלץ להסכים, כמעט בעל כורחו, להצעתי זו. דומה, כי יוזמתי זו לא הוכיחה עצמה כברוכה בסופו של יום, באשר הארכה שניתנה לנושא מסויים זה בלבד לא פתחה אלא פתח לשורה ארוכה של תגובות ותגובות שכנגד, לרבות בקשות שונות מטעם המשיבות שעומדות, כאמור, בניגוד מוחלט להסכמה שהושגה בבית המשפט. חבל שכך נהגו, זאת בלשון המעטה ואני מצרה על כך. 78. הנני ממנה את עו"ד אלקס הרטמן לתפקיד כונס נכסים קבוע לחברת זאבי תקשורת - מימון וניהול בע"מ ולחברת זהבי תקשורת אחזקות בע"מ. סמכויותיו: לאכוף את אגרת החוב בכפוף לכל דין ועל פי תנאי אגרת החוב. לא ימומשו נכסים אלא באישור בית המשפט ולאחר קבלת עמדת החברה. דו"ח ראשון על פעולותיו יוגש תוך 30 יום ולאחר מכן מידי 3 חודשים. המינוי כפוף ל: 1. הפקדת התחייבות אישית של המתמנה ע"ס 100,000 ש"ח. 2. הפקדה, ע"י המבקשים, של התחייבות ע"ס 300,000 ש"ח. 79. המשיבות תשאנה יחד ולחוד בהוצאות ושכ"ט עו"ד המבקשים בסך 50,000 ₪ ובתוספת מע"מ, סכום זה ישא ריבית והצמדה כדין מהיום ועד לתשלום בפועל. שעבודבנק