מחאת זכות בעל פה

החלטה מונחת בפני בקשת חברת יוסי את טינו זוארץ גרנוליט ופיתוח בע"מ (להלן: "המבקשת") להורות למנהלת המיוחדת של חברת דותן אמיר פיתוח בע"מ (להלן: "המנהלת המיוחדת" ו"החברה", בהתאמה) להעביר לידיה תמורת עבודות שהמבקשת ביצעה כקבלן משנה עבור החברה, עובר לפירוקה. המנהלת המיוחדת מתנגדת לבקשה. לאחר שהונחו בפני הבקשה והתגובות לה, החלטתי כי נסיבות המקרה הולמות עשיית שימוש בסמכותי , לפי תקנה 241 לתקנות סדר הדין האזרחי, ליתן החלטה שלא במעמד הצדדים. עובדות המקרה וטענות המבקשת: 1. ביום 30/6/99 התקשרה אוניברסיטת ת"א, בחוזה, עם החברה, לביצוע עבודות בניין . החברה התקשרה עם המבקשת בהסכם לביצוע העבודות ע"י המבקשת כקבלן משנה. שלשה שיקים שמסרה החברה למבקשת חוללו, ואז הודיעה המבקשת לחברה ולאוניברסיטה על הפסקת העבודות. 2. לטענת המבקשת, פנתה האוניברסיטה אליה והציעה כי תמחה לטובתה את הכספים המיועדים לתשלום לחברה, תמורת סיום העבודות. המחאת הזכות נחתמה ביום 10/12/99. 3. המבקשת טוענת כי מכח המחאת הזכות, יש להעביר לידיה כספים בסך 305,423 ₪ בגין עבודות שביצעה בבית הספר לשפות, בבניין הסנאט ובבניין מקצועות הבריאות. כספים אלו נמצאים עתה בידי המנהלת המיוחדת מכח החלטת ביהמ"ש (בש"א 26276/00). תגובת המנהלת המיוחדת; 4. המחאת הזכות היא העדפת מרמה, שבוצעה בשלשת החדשים האחרונים שקדמו לבקשת הפירוק, ועל כן היא בטלה כלפי המפרק. המחאת הזכות נחתמה ביום 10/12/99, ובקשת הפירוק הוגשה ביום 25/1/00. 5. נוסף על האמור, החברה הייתה לחדלת פירעון בעת ההמחאה, שכן על תמורת העבודות המוחזקת בידי האוניברסיטה הוטלו עיקולים. לאור זאת, המחאת הזכות בטלה. 6. המחאת הזכות עצמה לא הושלמה. בטען ביניים שהגישה האוניברסיטה בבימ"ש השלום ברחובות, הצהירה כי על כתב ההמחאה חתם רק אחד ממורשי החתימה מתוך שתי החתימות הנדרשות. מורשה החתימה השני לא חתם שכן אז התברר לאוניברסיטה שהוטלו עיקולים על הכספים. 7. יתר על האמור, המחאת הזכות מתייחסת לעבודות שבוצעו בי"ס למקצועות הבריאות בלבד, ולא לשאר העבודות. 8. לאור האמור, המבקשת היא נושה רגילה ועליה להגיש תביעת חוב, כיתר הנושים. 9. הכנ"ר מצטרף לעמדת המנהלת המיוחדת, ללא נימוק. תגובת המבקשת לתגובת המנהלת המיוחדת; 10. יש לראות את המחאת הזכות כאילו נעשתה כבר בספטמבר 99, עת סוכם בין שלשת הצדדים בע"פ על המשך ביצוע העבודות בידי המבקשת והמחאת הכספים לטובתה. חשבון הוגש ע"י המבקשת ביום 10/9/99, אלא שזה לא שולם מחמת העיקולים. 11. המבקשת הסתמכה על התחייבות האוניברסיטה ורק בשלה המשיכה את ביצוע העבודות. האוניברסיטה מודה אף היא בטען הביניים כי "ההמחאה הוסכמה בין הנוגעים בדבר עוד בטרם נתקבלו אצלה העיקולים". 12. המחאת הזכות הושלמה . לפי חוק המחאת חיובים, ניתן להמחות זכות בע"פ, והעברת הזכות בחוב חלה מיידית, לפי כוונת הצדדים. לפיכך אין להיתלות במועד של מסמך המחאת הזכות אלא בכוונת הצדדים. מאחר וכוונה זו התגבשה וסוכמה בעל פה למעלה משלשה חדשים לפני הגשת בקשת הפירוק, הרי שאין היא מהווה העדפת מרמה של נושה ואיננה בטלה כלפי הנאמן. עד כאן העובדות וטענות הצדדים, ולהלן החלטתי: 13. קודם לכל אבהיר כי החלטתי כולה תיסוב אך ורק על הכספים שהומחו למבקשת בגין העבודות שבוצעו בבית הספר למקצועות הבריאות, ולא על יתרת הכספים המוזכרים בבקשה. מסמך ההמחאה מציין זאת במפורש. אף המבקשת בכתב תשובתה איננה משיבה לטענה זו של המנהלת המיוחדת, ועל כן אני רשאית להניח כי זנחה את טענתה ביחס לשאר הסכומים. 14. השאלה המרכזית היא מה היה מועד המחאת הזכות. היה ומועד ההמחאה חל בטרם שלשת החדשים שקדמו לבקשת הפירוק, הרי שקמה למבקשת זכות בכספים המצויים כעת בידי המנהלת המיוחדת ,ואין הם נכללים במסת נכסי החברה. 15. במקרה דנן, הטוענים לכספים הם החברה והמבקשת. יתר המעקלים אינם טוענים לזכויות בכספים, שכאמור לעיל, הועברו לידי המנהלת המיוחדת בהוראת בית המשפט. 16. לאחר שעיינתי בהמחאת הזכות אינני סבורה כי ניתן להוכיח קיומה של "המחאת זכות בעל פה" כנגד מסמך בכתב. המסמך בכתב, המגדיר את ההמחאה והיקפה, והחתום על ידי הממחה (החברה) הנמחה (המבקשת) והחייב (אוניברסיטת ת"א) בא לסכם בכתה הבנות שהושגו בע"פ בין שלשה הצדדים. מסמך זה אמור למצות את עיקרי ההסכם. 17. המחאת הזכות נדרשה כיון שמצבה של החברה, כפי שעולה ממסמך אחר שהוצג, היה כבר אז בכי רע, ושיקים שמסרה למבקשת חוללו בהעדר כיסוי. ברי כי לא הייתה מסוגלת לשלם. הפיתרון היה תשלום מהאוניברסיטה ישירות למבקשת. ללא חתימת המסמך לא הייתה האוניברסיטה משלמת למבקשת ולו פרוטה, על מנת שלא תחוב פעמיים. מוסד עם פעילות פיננסית בסדר גודל של אוניברסיטה איננו נוהג ליצור "המחאות זכות בעל פה". עולה מהאמור, כי "המחאת הזכות" ממצה את כלל זכויות שיש למבקשת כלפי החברה שבפירוק. 18. כל זאת נאמר, וביתר שאת, כאשר מול העסקה הנטענת להיות בעל פה, עומד מסמך מפורט בכתב. המסמך נושא תאריך, ותאריך זה נופל בשלשה החדשים שקדמו לבקשת הפירוק. לפיכך ההמחאה בטלה, כדין העדפת מירמה. ההמחאה בכתב מבטלת כל הבנה קודמת בעל פה, והיא נחזית להיות שיקוף מלא של רצון הצדדים. במובן זה, אינני יכולה לקבל את טענת המבקשת לפיה ההיתלות במסמך היא פרוצדורלית בלבד וסותרת את מהות ההמחאה. המסמך מהווה ראיה טובה . על מנת לסתור ראיה שכזו יש צורך בהבאת טענות לכך שהמסמך לא שיקף את כוונת הצדדים או שנפלה בו טעות. 19. נוסף על כך, האוניברסיטה עצמה טוענת כי המחאת הזכות איננה מסמך מחייב שכן לא מופיעות על גביה שתי החתימות הנדרשות על מנת לחייב אותה. משכך, הרי אפילו אם היה תאריך המסמך קודם לשלשת החדשים האמורים, עדיין היתה בפי המנהלת המיוחדת טענה לפיה המחאת הזכות לא הושלמה. בשולי הדברים ייאמר שטענה בדבר השלמת המסמך עשוייה לשמש בעיקר מחלוקת, שאיננה, בין האוניברסיטה לבין הצדדים. 20. אני מודעת לפגיעה הקשה שנגרמה למבקשת עקב ביצוע העבודות ולתחושה הסובייקטיבית כאילו "נפלה בין הכסאות". שכן האוניברסיטה הסירה מעצמה את האחריות בכתב ההמחאה עצמו, ואילו החברה שבפירוק נהנית מכספים שלא היו נכנסים לקופה אלמלא עבודתה של המבקשת. אלא שבמובן זה המבקשת איננה שונה מכל נושה אחר שהעניק לחברה עבודות או שירותים ולא בא על שכרו. העדפתה על פני נושים אחרים איננה אפשרית. 21. בשל כל האמור לעיל, דין הבקשה להדחות, והמבקשת תוכל להגיש תביעת חוב כדין כל נושה רגיל. בשל הפגיעה הקשה שנגרמה לה בלאו הכי, אינני עושה צו להוצאות. בעל פה