בקשה של עובדי בנק בהליכי פירוק בגלל מעילה

החלטה מונחת בפני בקשתם של קבוצה מעובדיו לשעבר של בנק למסחר בע"מ (להלן: העובדים והבנק, בהתאמה), כי אורה למנהלים המיוחדים אשר מונו לבנק לשחרר לאלתר את כל הכספים אשר נצברו לזכות העובדים בקופות גמל, ביטוחי מנהלים וקרנות השתלמות, ולצייד אותם במסמכי שחרור מתאימים לפי הוראות החוק. המנהלים המיוחדים מתנגדים לבקשה בנוסחה זה. לאחר שכשלו הנסיונות להביא את הצדדים להסכמה והתלהט הסכסוך ביניהם, עד אשר הגיע להגשת בקשות לפי פקודת בזיון בית המשפט, מצאתי כי מן הראוי להכריע בסכסוך לגופו, וכי נסיבות המקרה הולמות עשיית שימוש בסמכותי לפי תקנה 241 לתקנות סדר הדין האזרחי, ליתן החלטה שלא במעמד הצדדים. וכך אני עושה. עובדות המקרה 1. בעקבות מעילה גדולה אשר נחשפה, קרס הבנק ונקלע להליכי פירוק. המבקשים הינם חלק מעובדיו הבכירים של הבנק, אשר עבודתם הופסקה עקב מאורעות אלו. 2. עקב המעילה היסודית והארוכה, אשר כללה גם זיוף מסמכים ונתונים הנוגעים לחשבונות הבנק, נדרשו בירורים יסודיים בעטיים התעכב שחרור כספם של העובדים. העובדים, אשר טענו כי זכותם מקופחת, הגישו בקשה לשחרור כספם. 3. ביום 25.6.02, ניתנה על-ידי בעניין זה ההחלטה הבאה: "לפי הוראות הדין, אמנם, עמדת העובדים מבוססת, באשר לא ניתן לעכב לזמן ארוך את זכויותיהם בשל סיכוי להתעוררות חשדות כנגד אי-מי מהם. לעניין זה, ראה גם החלטתי בפש"ר 1987/00, גולדנברג נ' פרידמן. עם זאת, ולאור נסיבות המקרה המיוחדות, ניתנת למנהלים המיוחדים ארכה בת 21 יום לבצע את הפעולות שהתבקשו בתגובתם. לאחר מכן, ישוחררו הכספים בלא צורך בהחלטה נוספת מצידי" (ההדגשה אינה במקור - ו.א ). על פרשנותה של החלטה זו, כפי שיפורט בהמשך, נחלקו הדעות בין הצדדים. 4. ביום 16.7.02, עם תום תקופת הארכה, הודיעו המנהלים המיוחדים כי, כך לגרסת העובדים, "בכוונתם לקיים את צו בית המשפט אך ורק בנוגע לעובדים אשר חשבונם בבנק מצביע על יתרת זכות". הפגישה בין הצדדים גלשה לחילופי האשמות קשים, ונסתיימה בלא כלום. על רקע זה, אף הוגשה בקשה לבזיון בית המשפט כנגד המנהלים המיוחדים. 5. באותו יום הגישו המנהלים המיוחדים בקשה דחופה למתן הוראות, ובה טענו כי חשבונותיהם של 23 מעובדי הבנק מצויים ביתרת חובה, ואי לכך, לפי סעיף 20(ב) לחוק הגנת השכר, ניתן לקזז את חובם מן המגיע להם. זאת הציעו המנהלים המיוחדים לעשות בדרך הבאה: א. כתנאי לשחרור הכספים, יהיה על כל עובד לסגור את יתרת החובה, זאת על-ידי תשלום כספים או קיזוז, לפי בחירתו. ב. עובד שירצה בכך יוכל לפרוע את חובו בפריסה ל-12 חודשים על-ידי הפקדת שיקים מעותדים. ג. היה ולא יפרע עובד את חובו, יהיו המנהלים המיוחדים רשאים לקזז את החוב מהסכומים המגיעים לו. טענות העובדים 6. ההחלטה מיום 25.6.02 לא סייגה ולא התנתה במאומה את חובת המנהלים המיוחדים לשחרר את הכספים העומדים לזכות כלל העובדים. כמו כן, לרשות אלו האחרונים עמד די זמן מעת קריסת הבנק כדי להגיש בקשה מתאימה למתן הוראות בעניינם של העובדים המצויים ביתרת חובה. 7. מועד שחרור כספי הפיצויים בקופות אינו המועד הנכון להתחשבנות וקיזוז של יתרות חוב בין העובדים לבנק, באשר מועד זה יגיע בעת הדיון בתביעות החוב של העובדים, הנסבות על סכומים נוספים מעבר למה שהופקד על-ידי העובדים בחשבונות הפקדון והחסכון בבנק. 8. לרשות המנהלים המיוחדים קיימים אמצעים רבים להשבה וגביה של כספים שיגיעו להם, אם יגיעו, מכל אחד ואחד מהעובדים, ולכן אין כל הצדקה למנוע מהם את השימוש בכספים אשר נועדו במיוחד למקרה כגון המקרה דנן. 9. התנהגות המנהלים המיוחדים, המנסים לשלול מהעובדים את המגיע להם לפי הוראות חוק מפורשות, כולל הגשת בקשה לבית המשפט לאחר שחלפה הארכה שניתנה להם, הינה הפרה של חובת ההגינות ותום-הלב המוטלת עליהם, ומצדיקה כפיית ציות בקנס או במאסר (!), עד אשר יצייתו לצו בית המשפט. תגובת המנהלים המיוחדים 10. הבקשה דנן אינה אלא נסיון פסול לעשות שימוש בלתי הוגן בהליך, ואף בלא תצהיר, כדי לדרוש זכויות שאינן מגיעות לעובדים על-פי דין. 11. בעקבות החלטת בית המשפט, הטילו המנהלים המיוחדים על חשב הבנק לגשת לאלתר למלאכת בדיקת חשבונות העובדים וזכאותם לשחרור הכספים. הבדיקה הסתיימה ביום 10.7.02, ועלו ממנה שתי מסקנות עקרוניות: א. קיימים חוסרים בהפרשות לקופות עבור חלק מן העובדים, בגין פיצויי פיטורין. ב. חלק ניכר מן העובדים מצויים ביתרת חובה בבנק. 12. המנהלים המיוחדים ניסו לילך לפנים משורת הדין, הן לעניין החוסרים והן לעניין הקיזוז. שיטה זו קיבלה את אישור הכנ"ר ביום 15.7.02, ובמקביל הוכנה בקשה מתאימה למתן הוראות, שמטרתה אישור ההסדר המוצע. 13. אלא, שבאת-כוחם המלומדת של העובדים, לא זו בלבד שלא נתנה ברכתה להסדר, אלא נקטה כלפי המנהלים במיוחדים בלשון בוטה וקשה, תוך השמעת איומים. עקב כך, החליטו המנהלים המיוחדים שלא להגיש את הבקשה בעניין החוסרים, אלא לנהוג לפי הוראות הדין המפנות את העובדים לביטוח לאומי בעניין זה. 14. לאור כל האמור לעיל, נקטו המנהלים המיוחדים בדרך הבאה: א. עוד באותו יום נמסרו כתבי שחרור לכל העובדים שחשבונם היה ביתרת זכות. ב. לגבי העובדים ביתרת חובה, לפנים משורת הדין, הוגשה הבקשה למתן הוראות אשר אפשרה להם לבחור בין קיזוז לבין פריסת חובם. 15. באותו יום עצמו, עוד טרם חלף המועד לתגובה, מיהרו העובדים והגישו את הבקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט. זאת, בלא שתוזכר כלל ועיקר הבקשה למתן הוראות בעניין זה אשר הגישו המנהלים המיוחדים. 16. השאלה במחלוקת היא אחת; זכותו של הבנק לקזז את חובות העובדים כלפיו מכספי פיצויי הפיטורין המגיעים להם. זכות זו מעוגנת בלשונו המפורטת של סעיף 20(ב2) לחוק הגנת השכר. אין לקבל את טענת העובדים כי עת הקיזוז טרם הגיעה; אין כל בסיס בדין לטענה כי המנהלים המיוחדים מחוייבים להמתין עד להגשת תביעות החוב. 17. עובדת קיומם של אמצעי גביה אחרים אינה מעלה או מורידה; חובתם של המנהלים המיוחדים לנקוט באמצעי היעיל ביותר, להעשרת קופת הפירוק, ולא בהליכים קשים, מסורבלים וארוכים יותר. דרישת העובדים שקולה לויתור על בטוחה לגביה, ואין לה מקום. 18. גם החלטת בית המשפט בנוגע לשחרור הכספים אינה מועילה לעובדים; ההחלטה נתנה בידי המנהלים המיוחדים 21 יום לביצוע בדיקות. ברור, כי משמעות הבדיקות היא כי אין לשלם כספים, תוך התעלמות מחוב קיים וחובת המנהלים המיוחדים לגבותו. זאת ועוד; בעת התגובות שהובילו לאותה החלטת בית-משפט, לא היו חובות העובדים ידועים. דומה, כי העובדים מנצלים שלא כדין את רצונם הטוב של המנהלים המיוחדים להגיע עמם להסדר הוגן. תגובת העובדים 19. החלטת בית המשפט מיום 25.6.02 קבעה במפורש כי בתוך 21 יום ישוחררו הכספים "בלא צורך בהחלטה נוספת". אי לכך, הבקשה למתן הוראות לעניין העובדים ביתרת חובה הוגשה כאשר לא עמדה למנהלים המיוחדים זכות כלשהי להוסיף ולעכב את שחרור הכספים. 20. זאת ועוד; בידי המנהלים המיוחדים היו נתונים בדבר חובות העובדים לבנק כשבוע טרם הגשת הבקשה. רשימות אלו הוכנו על-בסיס נתונים אלמנטריים הנוגעים ליתר חובה של לקוח כלפי בנק, הניתנים לשליפה מיידית. כל זאת, כאשר בקשות העובדים לשחרור הקופות הוגשו מיד לאחר סגירת הבנק! לאחר שחרור הקופות לעובדים ימצאו רק שניים מהם עם סכום חוב העולה על יתרת הסכומים שיגיעו להם בסופו של יום. על רקע זה, בין היתר, טוענים העובדים כי ההתחשבנות צריכה להתקיים לאחר שיתגבשו תביעות החוב של העובדים, ולאחר שיוודעו סכומי הדיבידנד שיגיעו לנושי הבנק. זאת כדי להבטיח כי העובד לא ישלם את מלוא חובו מחד גיסא, אך יקבל אך חלק מהדיבידנד מאידך גיסא. 21. אין מקום לשעות לטענת המנהלים המיוחדים המתבססת על חוק הגנת השכר, משום שפקודת החברות היא בגדר דין ספציפי הגובר על דין כללי. לעניין זה, מסתמכים העובדים על האמור בספרה של ח' הרדוף, וכן על ע"א 4548/91 משקי עמק הירדן נ' הספקה מרכזית לחקלאים בע"מ. עד כאן העובדות וטענות הצדדים, ולהלן החלטתי; 22. פלוני הוא עובדו של בנק, אשר עסקיו כשלו והוא נכנס לפירוק. בין פלוני לבין הבנק קיימות שלוש מערכות יחסים כספיות היוצרות יחסי נושה-חייב, כדלקמן: א. קופות חסכון, קרנות השתלמות, קופות גמל ושאר נכסים פיננסיים של פלוני המצויים בבנק. לעניין נכסים אלו, אין מחלוקת בין הצדדים כי עסקינן בנכסי העובד אשר אותם הוא זכאי לקבל לידיו. ב. חוב של הבנק כלפי העובד בגין שכר עבודה ופיצויי פיטורין, לגביהם העובדים הינם נושים בדין קדימה עד לתקרה הקבועה בחוק, ונושים בלתי מובטחים לגבי הסכומים המצויים מעל לתקרה דנן. חוב זה לא ניתן לשלם לאלתר, אלא אך ורק במסגרת הגשת תביעת חוב, אשר תשולם על פי דין במהלך הפירוק. ג. חוב של העובד כלפי הבנק, בדמות יתרת חובה בחשבונותיו של העובד. 23. נקל לראות, כי בשתי מערכות היחסים הראשונות, העובד הינו נושה של הבנק, ואילו בשלישית, הבנק הינו נושה, והעובד הינו בגדר חייב. זאת ועוד; מערכת היחסים דנן היא נשוא לתחולת שתי מערכות דינים העוסקות בקיזוז, כדלקמן: א. על מערכות היחסים הראשונה והשניה חל סעיף 20(ב) לחוק הגנת השכר, אשר מתיר למעביד לקזז מפיצויי פיטורין, ואף מפיצויי הלנת שכר, חובות שחב לו העובד נכון לאותה עת. על סעיף זה מסתמכים המנהלים המיוחדים בבקשתם. ב. מאחר והבנק מצוי בפירוק, חל על מערכת היחסים בין הצדדים, בשינויים המחוייבים, אף סעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל, אשר לשונו כדלקמן: "(א) היו אשראי הדדי או חוב הדדי או עסקים הדדיים אחרים תלויים בין חייב שניתן עליו צו כינוס ובין הבא לתבוע חוב מכוח הצו, ייערך לפיהם חשבון על המגיע מכל צד למשנהו, הסכום המגיע מצד אחד יקוזז כנגד המגיע מהצד האחר ויתרת החשבון, ולא יותר, ייתבע או ישולם, לפי הענין;הוראות סעיף זה לא יזכו אדם בקיזוז כנגד נכסי החייב אם בשעה שנתן אשראי לחייב ידע שהחייב עשה מעשה שאפשר היה להשתמש בו להגשת בקשת פשיטת רגל נגד החייב ביום שהוגשה בקשה שעל פיה הוכרז פושט רגל. (ב) הקביעה מה הם העסקים הניתנים לקיזוז לפי סעיף זה תיעשה לפי מצבם ביום שבו ניתן צו הכינוס" (ההדגשות אינן במקור - ו.א). 24. העובדים מסתמכים על הלכת ע"א 4548/91 משקי עמק הירדן נ' הספקה מרכזית לחקלאים בע"מ, שם נקבע במפורש כי מהתאריך הקובע של מתן צו כינוס לנכסי החייב או פירוק החברה, כפופה הוראת הקיזוז הכללית להוראת סעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל, באשר זו הינה "דין ספציפי". דומה, כי בעניין זה, הצדק עם העובדים; לא ניתן להפעיל את סעיף 20(ב) לחוק הגנת השכר כפשוטו, תוך התעלמות מהלכה מחייבת של בית המשפט העליון המכפיפה אותה לסעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל. אלא שאין בכך עדיין כדי לזכות את העובדים בחפצם; לשם כך, מן הראוי לברר תחילה מה הדין לפי סעיף 74 עצמו. אלו הם, כאמור, יסודותיו של הסעיף: א. קיים חוב הדדי בין חברה בפירוק, לבין הבא להגיש כנגדה תביעת חוב מכח צו הפירוק שניתן. ב. יערך חשבון על המגיע מכל צד למשנהו ולפיו יערך קיזוז, זאת כאשר יתרת החשבון, ולא יותר, יתבע או ישולם לפי העניין. 25. נקל לראות, כי מלשון הסעיף עולה במפורש, כי עריכת החשבון הכולל קודמת לדרישת התשלום. אלא, שבנסיבות העניין, דרישת התשלום מצד העובדים מפוצלת ל"שני ראשים"; האחד, סכום אותו תובעים העובדים לשחרר מיד, וסכום אחר שיתבע בהמשך, במסגרת הגשת תביעות החוב. לגרסת העובדים, לפי לשון סעיף 74, לא יוכל הבנק לקזז את יתרת חובם הם כלפיו בטרם הדיון בתביעות החוב. אלא, שממה נפשך; דומה, כי העובדים מבקשים לאחוז במקל בשני קצותיו; מחד גיסא, הם מבססים את דחיית הקיזוז מטעם הבנק למועד נדחה, והוא מועד הטיפול בתביעות החוב, אולם מאידך גיסא, הם מבקשים לקבל את קופות הגמל וקרנות ההשתלמות לידיהם כעת, וזאת בלא להמתין לטיפול בתביעות החוב. דומה, לכאורה, כי לו הולכים היינו לפי לשונו של סעיף 74, לא היה מנוס מקביעה, לפיו לא ישוחררו כספים כלשהם לעובדים טרם יוגשו וידונו תביעות החוב, זאת היות ורק במועד זה ניתן יהיה לערוך את החשבון הסופי ולברר כמה מגיע לכל צד ממשנהו. ספק גדול הוא, אם תוצאה זו רצויה היא מבחינת העובדים, וזאת בלשון המעטה. 26. אלא, שתוצאה קשה זו מבחינת העובדים, אף היא, אינה מתחייבת מן הדין; זאת, לאור הרישא לסעיף 74, אשר לשונו כדלקמן: "היו אשראי הדדי או חוב הדדי או עסקים הדדיים אחרים תלויים בין חייב שניתן עליו צו כינוס ובין הבא לתבוע חוב מכוח הצו, ייערך לפיהם חשבון על המגיע מכל צד למשנהו" (ההדגשה שלי - ו.א). יוצא, כי סעיף 74 חל, לפי לשונו, אך ורק על סכומים שהנושה מנסה להשיג באמצעות המנגנון של תביעות חוב; מכאן נובעת אף האסמכתא החוקית לבקשתם הראשונית של העובדים, ליתן בידם נכסים פיננסיים המגיעים להם, וזאת קודם ובמנותק מהגשת תביעות חוב. משביקשו העובדים זאת, תוך שהם מנתקים את עניינם זה (ובצדק) מתחולת סעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל, אין הם יכולים להשמע עוד בטענה כי הסעיף חל על דרישת הקיזוז הנגדי של הבנק, הנעשית לפי סעיף 20(ב) לחוק הגנת השכר. לא ניתן לקבל גישה, אשר תחיל את סעיף 74 לחצאין בלבד, בעניינים הנוחים לעובדים בלבד. יוצא, כי כאשר חברה בפירוק או חייב פושט רגל חבים לנושה שני חובות שונים, האחד שתשלומו כפוף להגשת תביעת חוב, ואחד שמן הדין לשלמו לאלתר, הרי שהמנגנון של סעיף 74 לא חל על התשלום לאלתר כלל ועיקר. אי לכך, כפוף תשלום זה להוראות הדין הכלליות בדבר קיזוז, כולל זו של סעיף 20(ב) לחוק הגנת השכר. מסיבה זו, דין טענתם של העובדים בנושא זה להדחות. 27. משהגענו לכאן, לא נותר עוד אלא לדון בטענת העובדים, כי בשל החלטתי מיום 25.6.02 (אשר אין חולק כי המנהלים המיוחדים לא הגישו עליה ערעור), לא נותר להם, למנהלים המיוחדים, כל שיקול דעת לעכב חלק מן הסכומים המגיעים לעובדים, והיה עליהם לשחררם לאלתר. טענה זו בטעות יסודה, וזאת מכוחם של שני טעמים אלו: א. החלטתי מיום 25.6.02 לא נועדה לחול כלל ועיקר על שאלת הקיזוז. כל שנאמר בה הוא כי ינתן לעובדים המגיע להם, וזאת כמובן בכפוף לכל דין. העניין שנדון בהחלטה לא עסק כלל ועיקר בטענות של הבנק אשר עסקו בסכום המגיע לעובדים בפני עצמו, אלא אך ורק בטענות שעניינן מניעות "חיצונית" לתשלום, כגון הצורך להיוועץ במשטרת ישראל, צרכי חקירה וכיוצא באלו. דומה, כי באת כוחם המלומדת של העובדים בחרה ליתן להחלטה פירוש מרחיב, ולקרוא לתוכה את אשר לא נאמר בה. ב. אף אם היתה החלטתי דאז רחבה יותר בתחולתה, הרי ניתן היה לראות בבקשה למתן הוראות שהגישו המנהלים המיוחדים סמוך לתום מועד התגובות, וזאת לעניינו הספציפי של הקיזוז, מעין "בקשה לעיון מחדש", וזאת על סמך עובדות חדשות בהן ביקש להאיר את עיני; משדן בית המשפט בטענה חדשה זו לפי הדין, וקיבל את בקשת העיון מחדש, אין העובדים יכולים עוד להשמע בטענה לסופיות החלטה אשר שונתה כדין. 28. לא ניתן לסיים בקשה זו, בלא להביע תמיהה על הדרך בה בחרו העובדים לנהל את עניינים בנסיבות המקרה דנן; זאת, הן לעניין הלשון התוקפנית בה נקטו, וביחוד לעניין הליך בזיון בית המשפט בו נקטו. בטרם עבר יום מתום המועד לתגובות, כבר הזדרזו העובדים והגישו בקשה לאכוף ציות על המנהלים המיוחדים, בקנס או במאסר (כך!). כל זאת, לא רק תוך התעלמות מעומס העבודה המוטל על האחרונים, אלא תוך התעלמות אף מהעובדה כי המנהלים המיוחדים הגישו בקשה למתן הוראות, אשר התייחסה לעניין נשוא המחלוקת. דרך זו, לא מן הראוי היה לה שתנקט. כך בכלל, ובנסיבות המקרה דנן במיוחד. 29. לאור כל האמור לעיל, דין הבקשה להדחות, במובן זה כי המנהלים המיוחדים יהיו זכאים לקזז את יתרת החובה של העובדים מהתשלום שינתן להם, הכל כפי האמור בתגובת המנהלים המיוחדים. בנסיבות המקרה, ישאו העובדים מגישי הבקשה, ביחד ולחוד, בהוצאות המנהלים המיוחדים ובשכר-טרחת עורך-דין בסך 15,000 ₪ + מע"מ, אשר ישאו ריבית והצמדה כדין מהיום ועד ליום התשלום בפועל. זכויות עובדים בפירוק חברהבנקפירוק חברה