תביעה נגזרת - חברי הסתדרות העובדים הכללית החדשה

החלטה 1. המבקשים הם חברי הסתדרות העובדים הכללית החדשה (להלן - "ההסתדרות"). הם עותרים לבית המשפט בבקשה להתיר להם להגיש תובענה נגזרת נגד המשיבים 3-1 בשמה של ההסתדרות. עתירתם מתייחסת לעסקה שנקשרה בין ההסתדרות, או ליתר דיוק, בין תאגיד בשליטתה (חברה בע"מ) בשם קרן ההסתדרות, לבין המשיבה 1 (להלן אריסון) ועובדי חברת שכון ובנוי, אשר המשיבים 3, 2, הם מנהליה או ראשיה, לפיה מכרה להם ההסתדרות (או קרן ההסתדרות) את כל אחזקותיה במניות חברת שכון ובינוי אחזקות בע"מ (כ-94%) תמורת סכום כולל של 307 מליון ₪ (לפי שווי כולל של החברה של 326 מליון ₪). את המו"מ למכירת שיכון ובנוי ניהלו, בין השאר, ואין על כך מחלוקת, מנהלה מר עוזי ורדי-זר (המשיב 2) ויו"ר מועצת המנהלים שלה מר אפרים צדקה (משיב 3) שהיו למעשה, "המוציאים והמביאים", בין ההסתדרות שביקשה למכור חלק מנכסיה בשל מצבה הכלכלי הקשה, לבין המשיבה 1 ועובדי החברה שגילו עניין ברכישה. על מנת לגבש עמדה ודרישה לגבי שוויה של שיכון ובנוי הזמינה ההסתדרות הערכות שווי וחוות דעת מהמומחים לדבר. ניתנו לה 3 הערכות: הראשונה שנערכה ע"י חב' דברת-שרם העריכה את שווי החברה בין 314 - 270 מליון ₪. ההערכה השניה של יעקב גדיש ושלמה שטר קבעה מחיר שבין 793 - 750 מליון ₪ ואילו ההערכה השלישית שנערכה ע"י רו"ח גד סומך נקבה מחיר של 550 - 500 מליון ₪. בסופו של דבר, נקשרה העסקה בין הצדדים וחב' שכון ובנוי אחזקות בע"מ נמכרה לפי שווי של 326 מליון ₪ עבור מניותיה בדצמבר 1995. חלקה של קרן ההסתדרות או ההסתדרות עמד, איפוא, על 307 מליון ₪. על פי העסקה, רכשו עובדי שכון ובנוי 79% מהמניות ואריסון רכשה את 15% הנותרים של המניות שהוחזקו ע"י קרן ההסתדרות. המניות שנרכשו ע"י העובדים חולקו ביניהם באופן דיפרנציאלי, כך שהבכירים והותיקים שביניהם קיבלו "מנות" גדולות יותר של מניות מסך המניות שנרכשו על ידם. את רכישת המניות מימנו העובדים על ידי הלוואות שקיבלו מהבנקים, להן ערבה המשיבה 1 ומנהלה מר טד אריסון ז"ל. 2. טוענים המבקשים כי נסיבות המכירה, היינו השווי הנמוך של התמורה שקיבלה, לדעתם, ההסתדרות, תנאי ההלוואה שניתנו לעובדים וחלקם הגדול של מנהלי המו"מ (משיבים 2,3) במניות שנרכשו ע"י העובדים - כל אלה ונסיבות אחרות, מצביעים, לדעתם, לכאורה לפחות, על התעשרות שלא כדין של המשיבים או מי מהם, על חשבון הציבור, היינו ההסתדרות וכלל חבריה. כחברי הסתדרות שנפגעו כתוצאה מכך, עותרים, איפוא, המבקשים בבקשה להכיר בתביעתם נגד המשיבים כתביעה נגזרת, שתוגש בשמם מטעם ההסתדרות וזאת בשל העובדה שההסתדרות עצמה, אליה פנו בדרישות בכתב להגיש את התביעה נגד המשיבים, לא נענתה להם. המשיבים התנגדו לבקשה ובתגובותיהם, שהוגשו בכתב, העלו שורה של טענות המצדיקות, לדעתם, את דחיית הבקשה על הסף, בטרם יתקיים דיון לגופו של ענין ובטרם יחקרו המצהירים על תצהיריהם. לבקשת הצדדים ובהסכמתם, הוריתי על קיום דיון בטענות המקדמיות שהעלו המשיבים עוד בטרם יחקרו המצהירים מטעם שני הצדדים. עם סיום הדיון (שהתקיים ב-2.9.01) התבקשתי להשהות את מתן ההחלטה עד שועדה שהוקמה מטעם ההסתדרות, תבדוק העסקה ותמליץ המלצות. נעתרתי לבקשה, שכן הנחתי ואף קוויתי, כי בדיקותיה או המלצותיה של הועדה תסייענה לצדדים להגיע להסדר, אשר ייתר את המשך הדיון בבקשה ובתובענה. חלפו כ-9 חודשים. הועדה (בראשותו של שמואל סלבין) סיימה את עבודתה והמליצה את המלצותיה, אך הסדר לא צמח כתוצאה מכך. הצדדים נותרו מבוצרים בעמדותיהם ועמדו על טענותיהם, כפי שהועלו ונטענו בכתבי התשובה ובדיון שהתקיים ב-2.9.01. כיוון שכך, נדרש אני עתה להתייחס אליהן ולהכריע במחלוקות שהתגלעו ביניהם, על אף הזמן הרב שחלף מאז שהתקיים הדיון בהן. החלטתי זו תתייחס, איפוא, לטענות המקדמיות, שהעלו המשיבים. על פי התוצאות והמסקנות אליהן אגיע ייקבע המשך הדיון בבקשה לאישור התובענה כתביעה נגזרת, אם יהיה בכך צורך. לא אתייחס לטענות שהועלו ע"י המשיבים לגופו של עניין, לעתים בערבוביה ובמשולב עם הטענות המקדמיות שהם העלו. המנעותי מלדון בהתנגדות המשיבים לגופה, היא בשל העובדה כי הדיון, לגופו של עניין, בבקשה ובהתנגדויות לה מצריך הנחת תשתית עובדתית וראייתית וקביעת ממצאים עובדתיים, וזאת ניתן לעשות לאחר חקירת המצהירים של הצדדים, חקירה אותה ביקשו לקיים באי כוח הצדדים, אם יתעורר בכך צורך. 3. 3. חוסר סמכות טוענת ההסתדרות (המשיבים 5-4) כי אין לבית המשפט סמכות לדון בבקשה זו, בשל קיומו של סעיף בוררות בחוקת ההסתדרות, המחייב גם את המבקשים. סעיף 1 לחוקת ההסתדרות קובע כי הסמכות הבלעדית לדון בתובענות או מחלוקות בין חברי הסתדרות למוסדותיה, מסורה לרשות השיפוט של ההסתדרות. ס' זה הוא למעשה תניית בוררות המחייבת הן את המבקשים כחברי ההסתדרות הכפופים לתקנונה והן את ההסתדרות. טוענת ההסתדרות כי המבקשים כלל לא פנו לרשות השיפוט בבקשה להתדיין בפניה בטרם פנו לבית המשפט וכיוון שכך, ולאור הוראות חוק הבוררות, יש לעכב את ההליכים נגדה (ונגד המזכיר הכללי שלה, משיב 4). טענה דומה העלו אריסון והמשיבים 2 ו- 3 (להלן: "ורדי זר וצדקה"), על פיה יש לעכב את ההליכים שננקטו נגדם על ידי המבקשים לפי חוק הבוררות, בשל קיומה של תניית בוררות באחד ההסכמים שנחתמו בין מוכרי שכון ובנוי ורוכשיה. טענות אלה יש בהן ממש, לכאורה, שכן קיומם של סעיפי הבוררות, בחוקת ההסתדרות המחייבת את הצדדים הרלוונטיים, ובהסכם בין הקונים והמוכרים, אינם מוטלים בספק ואין על כך מחלוקת. עם זאת, לא ניתן להגדיר, או לאפיין, את ההליך המתנהל בפני בשלב זה, כתובענה או תביעה של חבר הסתדרות נגד ההסתדרות או נבחריה. מדובר בבקשת חברי הסתדרות להתיר או לאפשר להם לתבוע בשם ההסתדרות ועבורה כספים המגיעים לה, לטענתם, מרוכשי שכון ובינוי. בקשה זו, טרם אשורה, לא התגבשה עדיין לכלל תובענה. אין חולק כי למבקשים אין ולא קמה עילת תביעה אישית נגד המשיבים או מי מהם בגין עסקת המכירה של שכון ובנוי, ועל כן אין להם כל תביעה אישית נגד ההסתדרות או מחלוקת עימה. אין, איפוא, עדיין, בשלב זה, בפני בית המשפט תובענה, אלא, לכל היותר, בקשה לאפשר הליכי תובענה נגד המשיבים על ידי ההסתדרות או בשמה. במצב דברים זה, לא קיימת עדיין תובענה, מכל סוג שהוא, בפני בית המשפט. במידה והבקשה להכיר בתובענה כתביעה נגזרת תדחה, יינעלו בפני המבקשים שערי בית המשפט מאליהם, שכן וכאמור, אין עומדת להם עילת תביעה אישית נגד המשיבים. לו, לעומת זאת, יאשר בית המשפט למבקשים להגיש תביעה נגזרת נגד המשיבים, התובעת בהליך תהיה ההסתדרות ולא הם באופן אישי. בנסיבות אלה אין מקום להתייחס לטענות שהעלו המשיבים בדבר עיכוב הליכים מכוח תניות הבוררות. מקומן של טענות אלה, אם בכלל, בשלב מאוחר יותר, היינו לאחר שתאושר, אם תאושר, התובענה כתביעה נגזרת כפי שמבקשים המבקשים. אין מקום, איפוא, להתייחס, בשלב זה, לטענות המשיבים כי אין לבית המשפט סמכות לדון בבקשה זו בשל קיומן של תניות בוררות. לציין, כי עו"ד רובין, בא כוחה של אריסון, הודה בסיכומיו כי המקום להעלות טענה זו הוא בשלב שלאחר אשור או מתן היתר להגשת תביעה נגזרת, אלא שהוא מצא לנכון לטעון אותה כבר עתה על מנת שלא יטען נגדו בעתיד כי טענת עיכוב ההליכים בשל קיומו של סעיף בוררות לא נטענה בהזדמנות הראשונה. 4. 4. טענה מקדמית נוספת בפי המשיבים, לפיה ההסתדרות אינה הגוף או התאגיד הנכון או המתאים לתבוע את הרוכשים, היינו את אריסון והעובדים, שכן לא היא, אלא חברה בשם קרן ההסתדרות, אשר בשליטת ההסתדרות, היא בעלת המניות של שכון ובינוי והיא אשר מכרה אותן לרוכשים. להסתדרות אין מבחינה פורמלית, קשר או זיקה לרוכשי שכון ובנוי. לא היא מכרה את מניותיה ואין לה כל מעמד בתביעה שתוגש נגד הרוכשים בעילות התביעה שהוצגו ע"י המבקשים. אמנם היא בעלת השליטה בקרן ההסתדרות, אך עדיין ועל פי עקרון האישיות המשפטית הנפרדת היא אינה יכולה להיות בעלת הדין (התובעת) של רוכשי שכון ובנוי. טענה זו יש בה ממש, שכן אין חולק כי החברה או התאגיד בשם קרן ההסתדרות הוא אשר החזיק במניות החברה שנמכרה והוא אשר מכר אותן לרוכשים. עם זאת עובדה זו, כשלעצמה, אינה יכולה לחסום את דרכם של המבקשים, שכן הפגם של אי צירוף התאגיד הנכון כמשיב לבקשה, ניתן לריפוי על ידי הוראה שתצא מבית המשפט לצרף את קרן ההסתדרות כמשיב נוסף, על פי סמכותו לפי תקנה 24 לתקנות סדר הדין האזרחי, אף ללא בקשה ספציפית מטעם המבקשים או בעלי דין אחרים להורות על צרוף כזה. לו צירוף זה היה "מכשיר" את הבקשה, כראויה להיות נדונה כבקשה לתביעה נגזרת, לא הייתי מהסס להורות על צירוף קרן ההסתדרות כמשיבה נוספת מכוח סמכותי הנ"ל, על מנת שניתן יהיה "לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה" (תקנה 24 הנ"ל). צרוף כזה אינו "חזות הכל", שכן גם אז יטענו המשיבים כי אין המבקשים, שאינם בעלי מניות בקרן ההסתדרות, רשאים לתבוע בשמה ובמקומה. עם זאת ומכל מקום, אי הצרוף כשלעצמו אינו יכול להביא לדחית הבקשה על הסף מטעם זה. 5. 5. האם יש מקום לתביעה נגזרת נגד ההסתדרות. לטענת המשיבים, בהיותה של ההסתדרות אגודה עותומנית אין המבקשים, על אף חברותם בה, רשאים לתבוע בשמה בהליך של תובענה נגזרת. הליך זה, כך לטענתם, יועד ונועד, הן לפי חוק החברות החדש והן לפי הפסיקה שקדמה לו. לבעלי מניות ודירקטורים בחברה המבקשים להגן בדרך זו על זכויותיהם הרכושיות ועל זכויותיה של החברה שנפגעו כתוצאה מקבלת החלטות בלתי ראויות,לדעתם, ע"י האורגנים המוסמכים של החברה. טוענים המשיבים כי בכל מקרה, הליך של בקשה להגשת תובענה נגזרת יש לנקט, אם בכלל, נגד קרן ההסתדרות, בעלת המניות של שיכון עובדים שמכרה אותן למשיבים ולא נגד ההסתדרות, שלא היתה צד ישיר ופורמלי בעסקה. משאין למבקשים כל מעמד בקרן ההסתדרות והם אינם נמנים עם בעלי מניותיה, מנועים הם מלפתח בהליך מעין זה נגדה - הליך, שכאמור, שמור לבעלי אינטרסים וזכויות רכושיות בחברה. מטענה זו "נגזרת" שאלה נכבדה נוספת והיא, האם רשאי בעל מניות או בעל זכויות בחברת או תאגיד אם - ההסתדרות - לנקט הליך של תביעה נגזרת בשם חברת הבת - קרן ההסתדרות - שהיא הצד לעסקה. 6. להלן התייחסותי לטענות אלה: חוק החברות החדש משנת 1999 (הפרק השלישי של סימן א') הציג לראשונה הסדר חקיקתי מגובש לגבי תביעה נגזרת, כלי או אמצעי שאומץ שנים קודם לכן ופותח בפסיקת בית המשפט העליון. על פי ההסדר שנקבע, רשאי בעל מניות בחברה (או דירקטור) לבקש את אישורו של בית המשפט לתבוע בשם החברה ובמקומה, אם היא נמנעה מכך ולא נענתה לבקשה שהופנתה אליה לעשות כן. בית המשפט יעתר לבקשה אם נתמלאו התנאים המוקדמים המנויים בחוק ואם ישתכנע כי הבקשה היא לטובת החברה וכי המבקש פועל בתום לב ולטובת החברה. כללים אלה ודומים להם הנחו את בתי המשפט, כאמור, עוד לפני צאתו לאויר העולם של ההסדר החקיקתי, על בסיס העקרונות שנקבעו בפסיקת בית המשפט העליון במהלך השנים שקדמו לחקיקת חוק החברות. ההסדר החקיקתי החדש מתייחס לתאגידים משפטיים אשר חוק החברות מתייחס אליהם. גם הפסיקה שקדמה לחוק החברות התייחסה לתובענה הנגזרת כאמצעי שבא לתת מענה לבעלי מניות בחברה בלבד. בהסדר החדש אימץ המחוקק את התביעה הנגזרת כפי שהתפתחה והתגבשה בפסיקה ובאמצעותה ביקש להגן על בעלי מניות (מיעוט בד"כ) בחברה הסבורים כי המנעות מנקיטת הליכים משפטיים ע"י החברה פועלת לרעתה ופוגעת באינטרסים שלה ושלהם. האם ניתן להחיל או ליישם הסדר חקיקתי או פסיקתי זה, על פיו ניתנת האפשרות והזכות לבעל מניות בחברה לתבוע צד ג' בשם החברה ובמקומה גם על תאגידים משפטיים אחרים המוכרים בדין. בפסק דין שניתן ע"י בית המשפט העליון בפרשת נוימן - רשם האגודות השיתופיות (בג"ץ 6627/98, פד"י נד(5)299) הוכרה זכותו של חבר באגודה שיתופית לתבוע, בשם האגודה בה הוא חבר וכנציגה, במקום שבו נמנעו האורגנים המוסמכים של האגודה לעשות כן. בכך הרחיב למעשה בית המשפט העליון את השימוש ב"תובענה הנגזרת" ואיפשר גם לחבר באגודה שיתופית, ולא רק לבעל מניות בחברה, לתבוע בשם האגודה (בכפוף לאשור בית המשפט) על מנת להגן על זכויותיו. וכך קובע כב' הש' מ. חשין: "בנסיבות כפי שנצטיירו לפנינו, היה מקום להכיר בזכותו של חבר לטען נגד חברים אחרים, גם לו אמרנו - ולא אמרנו - כי הזכות לעתור לתקון פנקס החברים נתנת לאגודה בלבד, לה ולא לאחר זולתה. הקניית זכות לאגודה משמעה הקנייית זכות לאורגנים המוסמכים בה. ואולם, במקום שבו מצויים האורגנים המוסמכים (הועד האסיפה הכללית וכו') במצב של נגוד עניינים, ראוי כי תנתן זכות לחבר לטעון בשם האגודה - כ"נציגה" של האגודה - מחשש שמא לא תממש האגודה באמצעות האורגנים המוסמכים שבה - בשל "בעיות הנציג" - זכות שבמהלך הדברים הרגיל היתה נדרשת לממשה... כך יצרה ההלכה את זכות התביעה הנגזרת המוקנית בנסיבות מסוימות לבעל מניות בחברה. - זכות שהפכה לחוק חרות בחוק החברות 1999 - ולא נמצא לי טעם טוב וראוי שלא להקיש מדין החברות לדין האגודות השתופיות..." (עמ' 307 בפסק הדין). בבחנו את הנסיבות העובדתיות שהובאו בפניו באותו עניין, הגיע כב' הש' חשין למסקנה כי אך צדק ייעשה, אם יתאפשר לעותרים דשם לתבוע מרשם האגודות השיתופיות, בשם האגודה בה הם חברים, את הוצאתם של חברים אחרים מפנקס החברים וזאת לאחר שהאגודה והאורגנים שלה סרבו לעשות כן. בית המשפט העליון הקיש, איפוא, מ"דין החברות" לגבי תביעות נגזרות, כפי שהתגבש בפסיקה ובחוק החברות לאחר מכן, והחילו על האגודות השיתופיות, בכל הנוגע לזכות העקרונית העומדת לחבר באגודה השיתופית לתבוע בשם האגודה בה הוא חבר, במקום האגודה ואורגניה אינם עושים כן. הפעלתה של זכות זו כפופה, כמובן, לאשורו של בית המשפט וזה יעניק אותה במשורה ובמקרים חריגים, בהם עשיית הצדק דורשת או מצדיקה הענקת סמכות ומעמד כזה לחבר ובכפוף לקיומם של התנאים המוקדמים שנקבעו בדין לשם כך. 7. בכל הכבוד והענווה, מקובל עלי חידוש הלכתי זה שיצא מבית מדרשו של בית המשפט העליון (התקבל פה אחד על דעת השופטים: מ. חשין, י. זמיר וד. ביניש) "ולא נמצא לי טעם טוב וראוי" (כדברי כב' הש' חשין) שלא להחילו גם על אגודות עותומניות באשר הן ועל חבריהן (כמו גם על עמותות שירשו את מקומן על פי חוק העמותות 1980). ב"כ המשיבים טוענים בענין זה, כי לא הרי חברות באגודה עותומנית כהרי בעלות במניות חברה, בין השאר, משום שהחברות באגודה עותומנית, והחברות בהסתדרות בפרט, אינה מעניקה זכות רכושית כלשהי בנכסי האגודה וממילא חברות זו אינה מקנה אינטרס כלכלי כלשהו שיש להגן עליו באמצעות הגשת תביעה נגזרת. אף אם יחוייבו המשיבים במסגרת הליכי התביעה הנגזרת לפצות את ההסתדרות בסכומים כאלה או אחרים, לא תצמח מכך, למבקשים, תועלת כלכלית או כספית, שכן חברותם באגודה העותומנית, ובמקרה זה בהסתדרות, אינה מקנה להם זכות להנות מכספים אלה או מרכוש אחר כלשהו של האגודה. רעיון התביעה הנגזרת נולד, התפתח והיה לאמצעי דיוני ומהותי רב עוצמה ואף עוגן בחקיקה הישראלית במטרה לאפשר לבעל מניות בחברה להגן על רכושו או על אינטרסים שיש לו בתאגיד, למקרה שהחברה, ו/או האורגנים הפועלים בשמה, אינם עושים כן משקולים זרים או פסולים, או בלתי ראויים שאינם מתיישבים עם טובת החברה ו/או יש בהם משום הפרת חובת הנאמנות של המנהלים, או האורגנים, כלפי החברה. במצבים כאלה מצאה, כאמור, הפסיקה והמחוקק בעקבותיה לנכון וצודק ליצור כלי או אמצעי, כמו "התביעה הנגזרת", המאפשר לבעל מניות לתבוע בשם החברה ובמקומה, על אף שבמהותה ובאופיה פוגעת היא בעקרון באישיות המשפטית הנפרדת של החברה ובעקרון "אי ההתערבות" המונע, בדרך כלל, מבעלי המניות של החברה לתבוע בשמה ובמקומה את זכויותיה. בפרשת נוימן, שצוטטה לעיל, הוכרה זכותו של חבר באגודה שיתופית (מושב כפר אז"ר) להגיש תובענה בשם אגודתו (לאחר שזו סרבה לעשות כן) נגד רשם האגודות השיתופיות, על דרך תובענה נגזרת, על מנת לאכוף על הרשם הפעלת סמכותו להורות על פקיעת חברותו של חבר אחר באגודה שלא עמד בתנאים הנדרשים לשם הכרה במעמדו כחבר אגודה. בית המשפט העליון קבע בפסק הדין כי הכרה בחברותו, של מי שאינו ראוי להיות חבר, פוגעת בקניינם של יתר חברי האגודה, אשר מעמדם כחברים אינו שנוי במחלוקת ועל כן יש להעניק לחבר באגודה את זכות התביעה אם זו לא מומשה ע"י האגודה עצמה מטעמים לא ראויים ובשל ניגוד עניינים או קיומה של "בעיית הנציג". לחבר באגודה עותומנית, לרבות חבר הסתדרות, אין זכויות קנייניות ברכוש האגודה והוא לא ניזוק באופן ישיר ממכירת שכון ובנוי במחיר מופחת (לטענת המבקשים). לחבר הסתדרות, או לחבר עמותה אחרת, אין הזכות למכור את "חברותו" בעמותה ולקבל תמורה עבור כך. כן לא נתונה לו הזכות, שלא כמו לבעל מניות בחברה ולחבר באגודה שיתופית, להשתתף בחלוקת רווחים בעת פרוק התאגיד. עדיין אין לאמר כי החבר באגודה עותומנית נעדר כל אינטרס או עניין במתרחש בה, או באופן התנהלותה, לרבות אינטרסים בעלי צביון רכושי או כלכלי. האם לחברי הסתדרות, כמו המבקשים, אין עניין באופן התנהלותה של ההסתדרות, אופן מכירת נכסיה והתמורה המתקבלת עבורם? אמנם הם לא יהנו באופן ישיר מהתמורה הכספית שתתקבל ע"י ההסתדרות (או קרן ההסתדרות), אך עדיין עניין רב להם במצבה ואיתנותה הכלכלית, במיוחד לאור המצב הכספי הקשה אליו נקלעה, אשר אילץ אותה למכור את נכסיה או את מרביתם. מדוע תשלל מחבר עמותה, ובמקרה זה מחבר הסתדרות, הזכות לשאול, לחקור, ואף לתבוע בשם העמותה אם סבור הוא כי האורגנים, או הגופים המוסמכים שלה, פעלו באופן בלתי תקין תוך פגיעה ברכושה או באיתנותה הכלכלית והכספית. מדוע למנוע מחבר עמותה, שהוא, להלכה ולמעשה, אחד מבעליה את הזכות שניתנה ע"י המחוקק לבעל מניות בחברה, או ע"י הפסיקה לחבר באגודה שיתופית? איני סבור כי מוצדקת ההבחנה בין חברה ואגודה שיתופית מזה ואגודה עותומנית (או עמותה לפי חוק העמותות 1980) מזה, רק בשל העדרם של אינטרסים כלכליים ישירים לחבר באגודה עותומנית. מן הדין להגן אף על אינטרסים אחרים של חבר האגודה ועל האינטרסים הכלכליים של האגודה העותומנית עצמה (או של העמותה) באמצעות הענקת הזכות לחבריה - בעליה - לתבוע בשמה ובמקומה, מקום שהאורגנים שלה מסרבים לעשות כן משיקולים פסולים או בלתי ראויים. גם במקרה כזה מתעוררות "בעיית הנציג" ועולים ניגודי עניינים ואינטרסים מעצם קיומה של ההפרדה בין השליטה והבעלות בתאגיד. כאשר מדובר באגודה עותומנית "עתירת" חברים ורכוש, אשר מנוהלת ע"י גופים נבחרים וממונים רבים, כמו ההסתדרות, על אחת כמה וכמה. ההפרדה בין השליטה בתאגיד והבעלות בו ועקרונות האישיות המשפטית הנפרדת ו"אי ההתערבות" מונעים או חוסמים את דרכם של בעלי המניות או החברים - הבעלים - לתבוע בשם התאגיד. עובדה זו בולטת ובעייתית במיוחד בתאגידים "עתירי" חברים, שכן חלקם של החברים או בעלי המניות בשליטה ובבעלות, במקרה כזה, בלתי משמעותי ואף זניח. דווקא משום כך, היינו בשל העדר יכולת השפעה על האורגנים של התאגיד, איפשר להם הדין להגן על האינטרס האישי שלהם ובאמצעותו על האינטרסים של התאגיד באמצעות תביעה בשם התאגיד, אם הם סבורים שיש לעשות כן. אין מקום לשלול זכות זו מחבר אגודה עותומנית, רק משום ש"חברותו" אינה רכושית ואינה ניתנת למכירה והוא אינו זכאי לרווחים או לחלק מרכוש האגודה. מעמדה האיתן, יותר או פחות, של העמותה, ובמקרה זה של ההסתדרות, הוא בהחלט בעל צביון כלכלי ו/או קנייני והוא מעניינם של החברים בה ובאינטרס הישיר של המבקשים במקרה זה. קבלת תמורה גבוהה וראויה יותר (כפי שסוברים המבקשים) עבור נכסיה, תשפר את מצבה הכלכלי ומעמדה הציבורי של ההסתדרות ותסייע לה לקיים את מטרותיה וחובותיה באופן יעיל וטוב יותר, לטובתם של חבריה, והמבקשים בכלל זה. כך, למשל, קבלת תמורה גדולה יותר בכמה מאות מליוני שקלים ממכירת שכון ובנוי היתה מאפשרת לה להמנע ממכירת נכסים אחרים, או להגדיל את היקפן הכספי של קרנותיה (קרן השביתה למשל) ובכך לאפשר לה להגן ביתר יעילות ואפקטיביות על זכויות העובדים - החברים. מטרה לה היא מחוייבת כלפי חבריה והמבקשים בכלל זה. אינטרס זה של המבקשים, כחברי האגודה העותומנית ששמה ההסתדרות, אינו "בטל בשישים" ואינו זניח. הוא בעל צביון כלכלי וקנייני וראוי הוא להגנה במקרים המתאימים והראויים, לא פחות מהאינטרסים והזכויות הרכושיות שיש לבעל מניות בחברה או לחבר באגודה שיתופית ואשר בלא מעט מקרים, ובמיוחד כאשר מדובר בתאגידים "עתירי" בעלים או חברים, אף הם פחותי משקל ו"תיאורטיים" במידה רבה. מטעמים אלה סבור אני כי יש להחיל, או ליישם, על דרך ההיקש ומכח סעיף 1 לחוק יסודות המשפט 1980, את הדין הקיים לגבי תביעות נגזרות בחברות (חוק החברות 1999). גם על אגודות עותומניות (ועמותות שבאו במקומן לפי חוק העמותות 1980) באותו אופן ומטעמים דומים לאלה שהניעו את בית המשפט העליון להחיל את דין התביעה הנגזרת על אגודות שיתופיות (ראה פרשת נוימן לעיל). 8. 8. טוענים המשיבים, כאמור, בהקשר זה כי אף אם תוכר זכותם של המבקשים לתבוע בשם ההסתדרות - לא יתאפשר להם לתבוע בשם קרן ההסתדרות שהיא בעלת שכון ובנוי והיא אשר מכרה אותה למשיבים. המבקשים אינם מחזיקים במניות קרן ההסתדרות ואין להם כל חלק בבעלות ו/או בשליטה עליה. על כן, מנועים הם, לטענת המשיבים, לתבוע בשמה ובמקומה שכן אין להם כל אינטרס או עניין בה. הבעלות המלאה בשכון ובנוי אכן היתה של קרן ההסתדרות, חברה בערבון מוגבל בשליטתה ובבעלותה המלאה של ההסתדרות (100%). היא זו שמכרה את שכון ובנוי והיא זו שהתקשרה בהסכם עם הרוכשים. עם זאת, אין חולק כי מכירת שכון ובנוי נעשתה על דעתה ובהסכמתה המלאה של ההסתדרות ולמעשה ביוזמתה וביוזמת ראשיה ומנהיגיה דאז. על פי המדיניות שננקטה על ידה באותה תקופה, ביקשה היא למכור את נכסיה הרבים, או את מרביתם, על מנת להשתחרר מחובות גדולים שהעיקו עליה באותה עת. עדיין, כך לטענת המשיבים, להסתדרות לא היה כל קשר או זיקה מבחינה משפטית פורמלית לשכון ובנוי. קרן ההסתדרות, שהיא אומנם חברת בת של ההסתדרות, הינה גוף משפטי נפרד ועצמאי מבחינה משפטית ועל כן מנועים המבקשים מלתבוע בתביעה נגזרת בשמה ובמקומה, שכן אין הם בעלי מניות ו/או זיקה כל שהיא בה. על טענה זו השיב ב"כ המבקשים בטענה כי "ההגיון, הדין, השכל הישר ונסיון החיים יעידו כי לבעל מניות בחברת אם יש אינטרס בהגנת זכויות חברת הבת המשליכות בעקיפין על ערך מניותיה" (עמ' 18 לרכוז טענות המבקשים). כתימוכין לדעתו מביא הוא את דעתם של המלומדים פרופ' א. פרוקצ'יה וצ. כהן לפיה אין מניעה לאפשר לבעל מניות בחברת אם לתבוע בשם חברת הבת שלה, כפי שנהוג ומקובל במשפט האמריקאי. סוגיה משפטית זו טרם נדונה וטרם הוכרעה בארץ, אך לדעת המלומדים אין מניעה להחיל את ההסדר האמריקאי במשפט ארצנו. פרופ' פרוקצ'יה אף ממליץ על כך (ראה ספרו דיני חברות חדשים בישראל, עמ' 406). ב"כ המשיבים חולקים, כמובן, על דעתו של ב"כ המבקשים ועל דעתם של המלומדים הנ"ל ומנסים לשכנע את בית המשפט בטעמים ונימוקים שונים שהעלו בתשובותיהם, מדוע אין לאמץ הדין את האמריקאי בארץ ומדוע אין לאפשר הגשת תביעה נגזרת נגד חברת בת ע"י בעל מניות של חברת האם. הם מביאים כתנא דמסייע מטעמם את דעתו של פרופ' י. גרוס (בספרו: חוק החברות החדש, עמ' 218), על פיה: "מכאן שספק אם יכול בעל מנייה בחברת אם להגש תביעה נגזרת כנגד חברת בת. יתכן שניתן להפעיל לשם אפשרות זו את עקרון הרמת המסך על פי האמור בס' 6 לחוק". אין לי, לדעתי, הצורך להכריע בעינייננו בסוגיה משפטית זו, עליה חלוקים, כאמור, ב"כ הצדדים והמלומדים הנ"ל ואשר טרם נדונה והוכרעה בבתי המשפט בישראל. אם תאושר בקשת המבקשים ויותר להם לתבוע את המשיבים על דרך של תביעה נגזרת, בשם ההסתדרות ובמקומה, יטענו הם, מן הסתם, כפי שעולה במרומז מבקשת המבקשים עצמה, כי ההסתדרות - התובעת - הפסידה כספים ונזוקה לא רק כתוצאה ממעשיהם ופעלם של המשיבים, או מי מהם, אלא גם ממחדליה ו/או מעשיה של קרן ההסתדרות עצמה, אשר הסכימה למכור את שכון ובנוי במחיר נמוך ובכך שותפה אף היא לנזק ולאבדן הכספי הכבד שנגרם להסתדרות, אשר אותו תובעים המבקשים מהמוכרת בשמה של ההסתדרות, כמו גם מהרוכשים - המשיבים. קרן ההסתדרות לא צורפה, אמנם, כמשיבה לבקשה, אך כפי שציינתי קודם לכן, פגם זה ניתן לתיקון והוא יתוקן בהתאם, בין שהמבקשים, או מי מהצדדים האחרים, ביקש זאת ובין אם לאו. הנסיבות שתוארו ופורטו ע"י המבקשים, בבקשתם, מצביעות, לא רק על טענות שיש או אמורות להיות להסתדרות נגד המשיבים - הרוכשים, אלא גם נגד המוכרת - קרן ההסתדרות - שכן האחריות למכירת שכון ובנוי בחסר או במחיר נמוך, כפי שטוענים המבקשים, מוטלת גם עליה או בעיקר עליה כצד ישיר לעסקה. מדובר אומנם, בתאגיד שהוא, למעשה, זרועה הארוכה של ההסתדרות והגוף הביצועי שלה, אשר באמצעותו ניהלה קרן ההסתדרות והפעילה את חב' הבניה שכון ובנוי ואת חברות הבנות שלה. עם זאת, אין חולק, והמשיבים הרי טענו זאת שוב ושוב כאחד מטעמי התנגדותם, כי קרן ההסתדרות הינה תאגיד בעל אישיות משפטית נפרדת ועצמאית הנושאת בחובות וזכויות משל עצמה, ללא זיקה משפטית פורמלית לתאגיד האם, היינו להסתדרות. במעמדה זה כשרה היא לבצע פעולה משפטית או אחרת, כגוף מואגד ובעל אישיות משפטית עצמאית. בהחלט תיתכן האפשרות, אם כך, מבחינה עקרונית ופורמלית, הגשת תביעה של ההסתדרות נגד חברת הבת שלה, קרן ההסתדרות, בגין מכירת שכון ובנוי במחיר מופחת ובלתי ראוי או בשל מעשים או מחדלים שגרמו לחברת האם הפסדים כספיים. בהחלט יתכן (ושוב מבחינה עקרונית ופורמלית) ייחוס מעשים ו/או מחדלים לקרן ההסתדרות (כמוכרת שכון ובנוי) המקימים להסתדרות עילת תביעה נגדה ולא רק נגד הרוכשים. במצב דברים זה אין לי, כאמור, הצורך לדון ולהכריע בסוגיה האם רשאי בעל מניות בחברת אם לתבוע בתביעה נגזרת בשם חברת הבת, שכן אם המבקשים יתבעו בשם ההסתדרות גם את קרן ההסתדרות, יהיו פטורים הם מהגשת תביעה בשמה ובמקומה. עם זאת אציין, בקצירת האומר, כי נראית לי דעתם של פרופ' פרוקצ'יה וצ. כהן, כפי שצוטטה לעיל, אשר על פיה יש להתיר הגשת תביעה נגזרת מסוג זה. אם לא תגרוס כך תשלל או תאבד, במידה רבה, האפקטיביות והיעילות של התביעה הנגזרת ככלי לפיקוח על אורגנים של תאגידים ולשם שמירה על זכויותיו של בעל זכויות מיעוט בהם, בניגוד למגמה המסתמנת בשנים האחרונות בפסיקה ובחקיקה. בעולם העסקי המודרני והמתפתח, בו מפעילים ומנהלים תאגידים גדולים פרויקטים או פעילויות כלכליות שונות באמצעות חברות בנות, חב' נכדות ואף חברות נינות, יש צורך בכלי יעיל ואפקטיבי מסוגו של התביעה הנגזרת. מנקודת המבט של הצורך לשמר את עצמתו ויעילותו של מוסד התביעה הנגזרת, סבורני כי יש לאפשר הגשת תביעה נגזרת בשם חברת בת, על אף שבעל המניות בחברת האם, המבקש לתבוע בשמה, אינו בעל מניות בה. אפשרות זו הוכרה , כאמור, בדין האמריקאי ואין כל מניעה, לדעתי, להכיר בה במשפט ארצנו, כפי שהוכר והוכנס בזמנו למשפטנו מוסד התביעה הנגזרת. הענקת אפשרות זו תגביר ותהדק את הפיקוח על פעילותם של האורגנים בתאגידים הגדולים, בהם משקלם ומעמדם של בעל המניות, או החבר הבודד בתאגיד קטן ביותר, אם לא אפסי ובשל כך נמנעת מהם, בדרך כלל, הגנה יעילה ואפקטיבית על זכויותיהם בתאגיד ועל זכויות התאגיד עצמו (אם סבורים הם כי הן נפגעו כתוצאה ממעשים בלתי ראויים של האורגנים שלו). מטעמים אלה סבור אני כי אין למנוע מהמבקשים את הגשת הבקשה לאישור תביעה נגזרת מהטעם שאין הם בעלי מניות בקרן ההסתדרות. 9. אי תשלום אגרה טענה מקדמית נוספת בפי המשיבים, על פיה יש למחוק ו/או לדחות את בקשת המבקשים על הסף בשל אי תשלום אגרה עם פתיחת ההליך. טענה זו אין בה ממש. ס' 199(1) לחוק החברות מתייחס לתשלום האגרה לאחר שהבקשה לאישור התביעה הנגזרת התקבלה, אם התקבלה. אין כל התייחסות או דרישה בחוק הנ"ל לתשלום אגרה בד בבד עם הגשת הבקשה ולפני שהיא אושרה ע"י בית המשפט. דרישה כזו אינה קיימת גם בתקנות בית המשפט (אגרות). בנסיבות אלה ולאור אופיו של ההליך, ניתן להסיק על כוונתו של המחוקק או מחוקק המשנה להמנע מגביית אגרה בטרם אושרה התביעה כתביעה נגזרת. שלא כמו בקשה לאישור הגשת תביעה יצוגית, המוגשת יחד עם התביעה האישית של התובע, שעבורה הוא משלם אגרה (אלא אם כן ניתן לכך פטור מפורש בחיקוק), אין לבקשה לתביעה נגזרת מעמד דומה, שכן בטרם האישור אין בפני בית המשפט תובענה כלשהי. לא ניתן, אם כך, לחייב את המבקש בתשלום אגרה עבור "תביעתו האישית", כמו במקרה של תובענה ייצוגית, שכן אין עדיין בפני בית המשפט תביעה כזו. בנסיבות אלה ולאור האמור לעיל, אין לחייב את המבקשים בתשלום אגרה עבור הגשת הבקשה לאישור תביעה נגזרת. אם וכאשר תתקבל הבקשה יפסוק בית המשפט בשאלת האגרה על פי האמור בס' 199(1) לחוק החברות. עם זאת, מוצא אני לנכון להעיר כי מן הראוי שמתקין התקנות יקבע, במסגרת תקנות בית המשפט (אגרות), שעור אגרה, ולו מינימלי, שעל מגיש בקשה לאישור תביעה נגזרת לשלם, על מנת שלא יווצר מצב אבסורדי שבגין הליך מעין זה יהיה פטור המבקש מתשלום אגרה כלשהי. אין לכך הצדקה והפטור אינו תואם את מדיניות מחוקק המשנה, על פיה נקבעה אגרה, ולו מינימלית, לגבי כל הליך המוגש לבית המשפט. 10. 10. ב"כ המשיבים העלו שורה של טענות מקדמיות נוספות, שפורטו בתשובותיהם לבקשה ובתגובה לטענות המבקשים. חלק מטענות אלה מעורבות ומשולבות, כאמור, בטענותיהם לגופה של הבקשה וחלקן אינן מקדמיות באופין ומהותן, שכן לא ניתן לדון בהן בטרם תונח תשתית עובדתית ראויה, שעל בסיסה ניתן יהיה לקבוע ממצאים עובדתיים ומשפטיים. תשתית זו תתבסס על העובדות שפורטו בתצהירים ועל אלה שיעלו במהלך חקירתם הנגדית של המצהירים. בהעדר תשתית עובדתית, בשלב מקדמי זה, אמנע מלדון בטענות נוספות שהועלו ע"י המשיבים כטענות מקדמיות, כמו טענת השיהוי וחוסר תום הלב מצד המבקשים ו/או טענות בדבר העדר עילה כלשהי, אשר תצדיק הגשת תביעה נגזרת נגד מי מהמשיבים. בטענות אלה אדון, אם יתעורר בכך צורך לאחר הנחת התשתית העובדתית ע"י הצדדים ובמסגרת ההחלטה שתינתן לגופה של הבקשה. על מנת להגיע למסקנות או קביעות בשאלה האם קיימות עילות תביעה נגד המשיבים ואלו הן והאם השתהו המבקשים בהגשת בקשתם, או פעלו בחוסר תום לב כלפי המשיבים, יש, לדעתי וכאמור, צורך להתרשם מעובדות ולשקול את משמעותן. זאת ניתן יהיה לעשות בשלב הצגת הראיות, במהלכו יחקרו המצהירים על תצהיריהם. 11. טענה מקדמית אחת יש לקבל כבר בשלב זה והיא זו שהעלה עו"ד וינרוט, בא כוחו של משיב 4. לטענתו, צרופו של עמיר פרץ - מזכ"ל ההסתדרות - כמשיב אינו ראוי אם משום שבעת שגובשה העסקה (1995) הוא לא נשא תפקיד כלשהו בהסתדרות ואם משום שהמבקשים לא הצביעו על מעשה או מחדל ספציפי מצדו המצביע על קיומה של עילה כלשהי, ולו לכאורית, נגדו. טענות אלה מקובלות עלי. לבד מהטחת "האשמות" כלליות, שעיקרן בעלות אופי פוליטי ופופוליסטי, בדבר חריגת עמיר פרץ מחובותיו לפעול כנאמן של ההסתדרות ולטובת האינטרסים שלה ופרט לצטוט מדבריו, כפי שהתפרסמו בעתונות, לא מפורטות בבקשת המבקשים עובדהות או נסיבות כלשהן המצביעות לכאורה על קיומה של עילה אישית ספציפית כלשהי נגד המשיב 4. בין שעמיר פרץ שימש בתפקידו כמזכ"ל ההסתדרות בעת שנקשרה העסקה ובין אם לאו, אין חולק כי הוא פעל ופועל בתפקידו זה בשם ההסתדרות וכאורגן שלה. האישיות המשפטית הנפרדת והעצמאית של ההסתדרות, כאגודה עותומנית, מונעת ייחוס מעשיה והעוולות שבצעה, אם בצעה (היא או מי מחברות הבת שלה), למזכיר הכללי שלה או לאורגן אחר באופן אישי. המבקשים לא הצביעו בבקשתם על קיומה של עילת תביעה ספציפית ואישית נגד עמיר פרץ ולא ייחסו לו ביצוע עוולה כזו או אחרת באופן אישי שתצדיק, ולו לכאורה, הגשת תביעה אישית נגדו, אף אם תאושר הגשת תביעה נגזרת נגד שאר המשיבים. אני מורה, איפוא, על מחיקת המשיב 4 - עמיר פרץ - כמשיב בבקשה. תביעה נגזרת