החלטה מונחת בפני בקשתם של הנאמנים להקפאת ההליכים של מדרשת רופין, כי אאשר את הסדר הנושים, לאחר שזה אושר ברוב גדול באספת הנושים. כמו כן, מונחות בפני התנגדויותיהם של הנושים בנק לפיתוח התעשיה וחברת טל הדר ניהול בע"מ, בעלת החוזה לניהול מעונות הסטודנטים, המבקשים כי אפעיל את שיקול דעתי ולא אאשר את ההסדר, למרות עמידתו ברוב הדרוש. זאת, הן בשל פגמים שנפלו, לטענתם, באספות הנושים ושאר הליכי אישור ההסדר, והן מטעמים שלגופו של עניין. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, ונערך בפני דיון במהלכו שטחו הצדדים טענותיהם בהרחבה, ניתנת החלטתי זו. העובדות 1. מדרשת רופין, מוסד מוכר להשכלה גבוהה (להלן: המדרשה), נקלעה למשבר כלכלי ולחובות עתק. אי לכך ניתן לבקשתה, ביום 17.1.02 צו הקפאת הליכים והתמנו לה נאמנים במטרה לנסות ולגבש תוכנית הבראה והסדר נושים, אשר ישיבו את המוסד לפעולתו התקינה, וימנעו את הפסקת לימודיו של ציבור סטודנטים גדול. 2. לנאמנים הוגשו תביעות חוב, כדלקמן: א. נשיה בדין קדימה בסך כ-20 מיליון ₪, רובה המכריע של עובדים. ב. נשיה רגילה בסך כ-49 מיליון ₪, וכן נשיה בלתי מובטחת של סטודנטים בסך של כ-20 מיליון ₪. 3. לאחר מאמצים ודיונים רבים מול נושים ורשויות שונות, ובעיקר מול הועדה לתכנון ותקצוב של המועצה להשכלה גבוהה (להלן: המל"ג), גובש בידי הנאמנים הסדר נושים אשר הובא להצבעת הנושים. 4. ההסדר מכוון, בראש ובראשונה, להמשיך את הפעילות האקדמית, זאת תוך גריעתם של הסטודנטים ממעגל הנשיה, באשר אישור ההסדר וחזרת העמותה לפעולה תקינה תחשב כסילוק סופי ומוחלט של כל תביעותיהם, לרבות תביעות בגין שכר-לימוד ששולם בעודף. עיקרה של ההצעה הינה הפרדה בין עמותת המרכז האקדמי רופין, אשר תוסיף לרכז את הפעילות האקדמית, לבין חברת מדרשת רופין, אשר תמסר לידי משקיע, ברסי נכסים בע"מ (להלן: ברסי), בתמורה להזרמת סכום גדול לטובת נושי המדרשה. כמו כן, נקבעו בהסדר הנושים הנקודות הבאות: א. רוב עובדי המדרשה דהיום יעברו לעבוד בשרות העמותה, וכך תמשך העסקתם. ב. 115 דונם מקרקעות המדרשה יועברו לעמותה לצרכי פעולתה, בכפוף לאישור מנהל מקרקעי ישראל. ג. העמותה תשלם לידי הנאמנים סך של 8 מיליון ₪. לאור התנגדות המל"ג, הופחת הסכום והועמד על 6 מיליון, כאשר המשקיע, ברסי, התחייב לכסות את הפער, של שני מליון ₪, שנוצר עקב כך. ד. מאחר שהמל"ג הוא שיתקצב את הסכום אשר יועבר מן העמותה לקופת ההסדר, הרי הנושים מוותרים על זכויות תביעה נטענות שלהם כנגדו, בכפוף לעמידתו בהמשך תקצוב העמותה. 5. לאור זאת, לפי תוכנית הסדר הנושים, צפויים להתקבל התשלומים הבאים לטובת הנושים: א. 34 מיליון ₪, אשר ישולמו לנאמנים בתוך 45 יום ממועד אישור ההסדר, על ידי המשקיע, ברסי נכסים בע"מ. ב. 6 מיליון ₪, אשר ישולמו לנאמנים מידי העמותה, ב-5 תשלומים שווים ורצופים, החל מיום 1.7.03, כאשר התשלומים צמודים למדד. להבטחת התחייבות זאת, תרשם הערת אזהרה על הקרקע המועברת לעמותה. ג. כמו כן, כחלק מן ההסדר, יתבעו הנאמנים סכומים המוחזקים על-ידי גופים שונים, אשר לפי דעתם שייכים לעמותה. 6. באספת הנושים שנערכה, אושר ההסדר ברוב גדול, כדלקמן: א. מקרב הנושים בדין קדימה, הצביעו 84.9% מהנוכחים באספה בעד ההסדר. ב. מקרב הנושים הרגילים, כולל סטודנטים, הצביעו 93.15% בעד ההסדר ויתרתם נגדו. לפי טענת הנאמנים, אם יחשבו הסטודנטים כקבוצה נפרדת, הרי מידת התמיכה בהסדר בקרב הנושים הרגילים תרד, ותעמוד על כ-90% לערך. טענות המתנגדים להסדר: בדיון אשר נערך בפני, התייצבו שניים מהנושים המתנגדים להסדר, חברת טל הדר בע"מ והבנק לפיתוח התעשיה, אשר סכום נשייתם המשוער אינו עולה על 2% ממצבת הנשיה, וטענו כי אין לאשר את ההסדר למרות הרוב הגדול בו זכה. טענותיהם העיקריות בעניין זה הינן כדלקמן: 7. הדיבידנד אשר יחולק לנושים הרגילים, בסופו של יום, אינו מתקרב ל-60%, כאשר הציגו הנאמנים באספת הנושים ובפני בית המשפט; א. הנאמנים התעלמו ביודעין מכך כי סכום זה ישחק באופן ניכר בידי הוצאות גדולות הכרוכות בביצוע ההסדר, כגון הוצאות הכרוכות בהליכים שונים ומסורבלים מול מנהלי מקרקעי ישראל. ב. כמו כן, התעלמו הנאמנים מכך כי כספי המל"ג מותנים בעמידה בשורה ארוכה של תנאים, אשר אין כל בטחון כי אכן יתקיימו. ג. מוסיפים המתנגדים וטוענים, כי ערכו של סכום ה-6 מיליון ₪ מן המל"ג, אף אם ישולם, יהיה נמוך יותר מן הנראה לעיין, זאת בשל פריסתו בתשלומים נטולי ריבית. ד. ההסדר חשוף לתביעות של צדדים שלישיים, כגון המועצה האיזורית בשטחה מצויה המדרשה. כמו כן, חשוף ההסדר לסיכוני גביה מרובים בכל הנוגע לגביית סכומים הנמצאים בידי צדדים שלישיים. ה. מהסכום אשר ישולם לנושים, בסופו של יום, יקוזז אף שכר טרחתם של הנאמנים עצמם. ו. הבטוחות אשר הוקצו כערובה לתשלום המגיע מן העמותה אינן מספיקות. היה מקום לאלץ את בעלי השליטה הקודמים של החברה לערוב מכיסם האישי לביצוע ההסדר. 8. לעומת זאת, טוען הבנק לפיתוח התעשיה, כי לו מומשה מסת נכסיה של העמותה, היה ערך נכסיה עומד על סכום גבוה יותר, ומתקרב לסך חובותיה. כמו כן, בידה נכס מותנה נוסף, בדמות זכות תביעה כנגד המל"ג. אי לכך, טוען הבנק לפיתוח התעשיה, יוצאים הנושים הרגילים מופסדים מן ההסדר, זאת גם ובעיקר בשל כך כי לא קיבלו כל תמורה בעד העברת קרקע מהחברה לעמותה, ובשל ויתורם על זכויות תביעה כלפי המל"ג; כל זאת כאשר הנאמנים הטעו את הנושים באספה, וזאת בשתי אלו: א. הצגת מצג אופטימי, בלתי סביר ומופרך. ב. הצגת התוכנית לנושים זמן קצר בלבד לפני ההסדר. לאור כל זאת, טוען הבנק, לו הוצגה לנושים התמונה כהלכתה, היו תוצאות ההצבעה שונות בתכלית. 9. ההסדר המוצע איננו שיוויני ואיננו ראוי, וזאת מכל הסיבות הבאות: א. ההסדר מטיב יתר על המידה עם העובדים, באשר נמצא להם פתרון תעסוקתי; למרות זאת, לא ויתרו הנושים על זכותם לדין קדימה, ולא נמצאה דרך להעשיר את קופת הנושים בכספים אשר יכולים הללו לקבל מהמוסד לביטוח לאומי. יוצא, כי העובדים נהנים מכל העולמות, אך אינם תורמים דבר להסכם. ב. ההסדר מפלה לטובה את הסטונדטים, אשר אינם אלא נושים ככל הנושים, זאת באשר כל ההתחייבויות כלפיהם יקויימו, והם ימשיכו בלימודיהם. כמו כן, יתכן ובעתיד ירד שכר הלימוד שישלמו, בשל שינוי סיווג המוסד למוסד אוניברסיטאי. לאור כל זאת, טוען הבנק, אין זה הוגן כי לא הוטל חלק מהנטל עליהם, למרות הצידוק הכלכלי והמוסרי (כך!) לעשות כן. ג. בעלי המדרשה, קרי, החברה שכשלה, אינם תורמים דבר להסכם מכיסם האישי, זאת מעבר לויתור על המניות - דבר אשר לא היה משפר את מצבם לעומת מצב של פירוק. זאת ועוד; ישנה סבירות גבוהה, כי לאור הקשרים העתידיים בין העמותה לחברה, יוכלו הללו להמשיך ולהשפיע מאחורי הקלעים על ניהול המוסד האקדמי. 10. באספת הנושים נפל פגם מהותי, באשר הנושים הרגילים והסטודנטים הוחשבו כקבוצה אחת. עסקינן בשתי קבוצות נפרדות לחלוטין, בעלות אינטרס נפרד; כמו כן, טוען הבנק, לא כונסו אספות נפרדות לנושים בדין קדימה. אי לכך, טוען הבנק, יש לפסול את ההצבעה ולערוך הצבעה כדין. כמו כן, אין לערוך חישוב בדיעבד "כאילו" נערכו אספות סוג נפרדות, זאת משום שמשמעות אי כינוס אספות נפרדות הינו אי-הצגת מאזן האינטרסים האמיתי בפני הנושים הרגילים. עסקינן בפגם מהותי המחייב פסילה מוחלטת של ההחלטה. טענות טל הדר ניהול מעונות בע"מ טל הדר טוענת להיותה נושה מובטח, באשר לטענתה ניתנה לה "בטוחת קיזוז" מסכומים שהיא מחוייבת לשלם למדרשה. טל הדר קובלת, כי למרות זכות זו, דרשו ממנה הנאמנים החזר סכום בן 200,000 ₪, תוך התעלמות מזכות הקיזוז העומדת לה בדין. טל הדר מעלה שורה של טענות כנגד ההסכם, בחלקן עקרוניות ובחלקן מותנות, קרי, יבואו לאוויר העולם אך ורק אם לא יוכר מעמדה כנושה מובטח. מנגד, טוענים הנאמנים כנגד טל הדר כי ספק אם הינה נושה כלל ועיקר, קל וחומר שלא נושה מובטח. כמו כן, קובלים הנאמנים על שורה של הפרות חוזה מצד טל הדר, ועל נסיונה, לשיטתם, לשפר את מעמדה שלא כדין תוך איום בהפלת הסדר הנושים. ואלו הינן טענותיה של טל-הדר: 11. טל הדר מעלה את הטענות העקרוניות הבאות כנגד הסדר הנושים: א. אין בהסדר התייחסות לנושא מעונות הסטונדטים, אשר אינם מצויים בשטח אשר הוקצה לעמותה המפעילה את הפעילות האקדמית, וקיים חשש מבוסס מאד כי המשקיע אינו מתכוון לנהל שם מעונות, אלא להשכיר את המקום לצד ג'. ב. אי לכך, קיים חשש כי המכללה תאבד את האטרקטיביות שלה בעיני סטודנטים, וקיים חשש לפעילותה התקינה, ואי לכך בהסדר הנושים. אין לאשר הסדר אשר לא מבטיח ניהול מעונות סטודנטים כחלק בלתי נפרד מהפעילות האקדמית. ג. פיצול הקרקע, כפי שנעשה, דרש אישור בית המשפט. ד. טל הדר קובלת כי מעמדה, כבעלת חוזה לניהול מעונות, נותר "לוט בערפל" בהסדר הנושים, וזאת שלא כדין. 12. באם לא תוכר טל הדר כנושה מובטח, יתווספו לטענותיה טענות נוספות, אשר רובן חזרה על טעמים המועלים בהתנגדות הבנק לפיתוח התעשיה, ובעיקר קבילה על העדר תרומה של בעלי המניות להסדר, ועל העדר ריבית על התשלומים שישולמו מהמל"ג. כמו כן, קובלת טל-הדר על הגעה לפשרות עם חלק מהנושים, כגון חברת קידום, אשר הנאמנים הכירו בחלק מתביעת חובה, על סך של כ-5 מיליון ₪, בעוד לטענתם הם מדובר בתביעת חוב בלתי מבוססת בעליל. עד כאן העובדות, הצעת ההסדר וטענות הצדדים, ולהלן החלטתי; המסגרת הנורמטיבית 13. עסקינן בבקשה לאישור הסדר נושים, מן הסוג אשר לאור מצבו הנוכחי של המשק הפך, לדאבון הלב, כמעט לעניין שבשגרה. עיקרו של ההסדר הינה החזרת גוף כלכלי לפעילות סדירה, בתמורה לכך כי הנושים יקבלו אחוז מסויים מחובם, אשר כמעט תמיד כפוף לסיכוני ביצוע והוצאות, ושיעורו אינו תמיד וודאי וברור מראש. ואלו, הם עקרונות המסד, עליהם מבוסס ההסדר: א. הכנסת המשקיע, אשר ירכוש את מרבית נכסי המדרשה, ומכיסו ישולם, לאלתר, החלק הארי (כ-80%) של הסכום אשר יגיע לקופת הנושים. ב. החזרת המדרשה לפעילות אקדמית, תוך שמירה על קיומה כעסק חי, ועל נכסיה החשובים התלויים בכך: לקוחותיה (במקרה דנן, הסטודנטים), והמוניטין שלה, התלוי בקיום פעילות אקדמית סדירה. בפעילות תקינה זו, תלוי תשלום סכום של 6 מיליון ₪, אשר הינו חלק מהתשלום המיועד לנושים, אשר יבוא מקופת המל"ג. ג. ויתור של הנושים על זכויות תביעה הן כלפי המדרשה ונכסיה, והן על זכות תביעה כלפי צד ג', קרי, המל"ג. 14. כבר בשלב זה יוער, כי מצבם של נושי המדרשה, למרות סיכוני הביצוע הלא מועטים אשר הועלו בפני, הינו משופר במידה ניכרת לעומת הסיכונים בהם ניצבו נושיהן של חברות רבות, אשר הסדרי נושים שלהן אושרו בערכאות בעבר. זאת, היות וחלק הארי של סכום הדיבידנד מועבר לקופת הנאמן לאלתר, ואינו תלוי בהמשך תפקודה של המדרשה בעתיד; זאת להבדיל מהסדרי נושים רבים, בהם נעשה עיקר התשלום בסדרה של תשלומים הצפויים מפעילותו העתידית של הגוף בהסדר. יוצא, כי רמת הסיכון בפניה עומדים הנושים במקרה דנן, הינה קטנה משמעותית מהמקובל במקרים אחרים, ויש ליתן לעניין זה את המשקל הראוי בשיקולי בית המשפט הדן בהסדר. 15. מאפיין יחודי של הסדר הנושים דנן, הינו טיבו המיוחד של הגוף בו עסקינן; אין מדובר, בנסיבות המקרה, בחברה מסחרית רגילה, אלא במוסד להשכלה גבוהה, אשר למדינה ולציבור עניין רב בקיומו ובהמשך פעולתו. כמו כן, כרוך מאפיין זה בקיומה של קבוצה בלתי שגרתית של נושים מותנים, והם הסטודנטים. עסקינן בנושים מסוג מיוחד, אשר עשויים להפוך מנושים ל'לקוחות' אם תמשך הפעילות כסדרה, ולשוב להיות ציבור גדול של נושים בלתי מובטחים אם זו תפסק. מאפיין נוסף, הקיים בנסיבות המקרה, הינו העובדה כי חלק גדול מערך נכסיו של הגוף בהסדר אינם נכסים הניתנים למימוש רגיל, באשר קיומם, או למצער ערכם, כרוך בקשר בל ינתק להמשך הפעילות: א. נכסים בדמות ציבור לקוחות (סטודנטים) ומוניטין, אשר יאבדו כליל אם תכנס המדרשה לפירוק, ולא ניתן יהיה להפיק מהם דבר בעבור הנושים. בכך כרוכה גם התופעה אשר תוארה קודם לכן, והיא התנודתיות המשמעותית בסך הנשיה בין מצבי ההפעלה והפירוק. ב. יעוד הנכסים המוחשיים של המקום, אשר הינו מוסד להשכלה גבוהה; אין חולק, כי מימוש הנכסים במטרה להשתמש בהן בצורות אחרות כרוך בקשיים, סרבולים אשר יגזלו זמן רב, והוצאות ניכרות מצד המפרק או כונס הנכסים, אם וכאשר יתמנו. תוצאה הכרחית מכך, הוא כי ערך המימוש בפירוק או כינוס יהיו קטנים משמעותית, זאת בנוסף להפסד הרגיל הנובע מעצם הכניסה להליכי מימוש מהיר. 16. המדיניות הכללית, בה נקטו הן המחוקק והן ההלכה הפסוקה, הינה מדיניות של עידוד הסדרי הבראה והסדרי נושים, זאת למרות התובנה כי הללו כרוכים, מעצם טיבם, בפגיעה בזכות הקניין של המיעוט המתנגד, על כל המשתמע מכך. לצד התובנה כי לעיתים קרובות, יהיה מצב הנושים בפירוק גרוע יותר, נוספים לכך שיקולי מדיניות כלליים וארוכי טווח, אשר עומדים ברקעו של כל הסדר, כאשר מגיע עניינו להידון בערכאות: א. עדיפות, מבחינה ציבורית וכלכלית, בריבוי של מוסדות וגופים פעילים, ומניעת סגירתם וחיסולם. זאת במיוחד, כאשר עסקינן בחברות ומוסדות המקיימים פעילות בעלת חשיבות ציבורית או כלכלית ניכרת. שיקול זה מקבל דגש בענייננו, עת עסקינן במוסד ותיק ובעל מוניטין להשכלה גבוהה. ב. מניעת הגברת האבטלה, הנובעת מפיטורי עובדיהם של גופים שנסגרו. נזקיה של תופעה זו של פיטורי עובדים הינם ארוכי טווח, ועולים בהרבה על הערך המוגבל של תביעות חובם המוגשות בהסדרי נושים או בפירוק. הנזק שבפיטורין, הן לעובד והן לחברה, אינו מפוצה אף אם זוכה הלה לדיבידנד בסך 100% מתביעת חובו, נהפוך הוא. ג. מניעת תופעת "אפקט הדומינו" הנגרמת לא פעם עקב קריסתם של גופים גדולים; עסקינן בתופעה מזיקה ומסוכנת במיוחד, לפיה גופים הקשורים בקשרי עסקים עם הגוף שנפל מתמוטטים בעקבותיו, בין אם כתוצאה ישירה מחדלות פרעונו (כך למשל, בשל שיקים של הגוף שקרס אשר לא כובדו), ובין אם כתוצאה עקיפה מכך, הבאה בעיקר בשל אובדן לקוחות חשובים וירידה בהיקף הפעילות והרווחים עקב כך. 17. ממדיניות זו, כמו גם משיקולי בסיס אחרים, נגזר עקרון בסיסי, והוא עקרון אי ההתערבות בשיקול דעתם של הנושים. כאשר הביע רוב של הנשיה, העולה על סך 75% הקבוע בחוק, את דעתו כי הצעת ההסדר כדאית ואי לכך הצביע בעבורה, לא ימהר בית המשפט להתערב בכך, אף אם לדעתו ניתן היה להגיע להסדר טוב יותר. כך נאמר בעניין זה, דרך משל, בהחלטה אשר ניתנה בבש"א 25413/01, בעניין הסדר שינוי המעטפת התאגידית של אגודת דן: "בעניין כדאיותם הכלכלית או הסיכויים והסיכונים הצפונים בהסדרי נושים ופשרות, הלכה פסוקה היא כי אין בית המשפט נוטה להחליף את שיקול דעתם של רוב בעלי העניין (בין אם עסקינן בנושים או בחברי אגודה שיתופית), אלא בנסיבות חריגות, כאשר הוכח כי ההחלטה היתה בלתי סבירה במובהק, או נגועה בפגם יסודי שנפל באופן קבלתה" (ההדגשות הוספו - ו.א ). לעניין הרציונל העומד מאחורי הלכה זו, הוסבר בהרחבה בהחלטה אשר ניתנה בפש"ר 1553/00, בעניין הסדר הנושים של אגודת ברית פיקוח, ואין צורך לחזור בשנית על דברים אשר נאמרו באותו עניין. בקצירת האומר יאמר, כי לנגד עיני בית המשפט עומדים שיקולים הנעוצים הן באוטונומיה ובכיבוד הרצון החופשי של הנושה אשר בחר להצביע כפי שהצביע, והן בתובנה כי לא פעם מצויים הנושים עצמם בעמדה טובה מבית המשפט לענין בחינת הכדאי או הבלתי כדאי עבורם. עניין נוסף וחשוב נגזר אף הוא מדברים אלה; כאשר עסקינן בטענות כנגד אישור ההסדר, יש להבחין הבחן היטב בין טענות אשר נעוצות בעצם מהות ההסדר או שאלת היות ראוי או בלתי ראוי לאישור, לבין קשיים אפשריים בביצוע ההסדר לעתיד לבוא. להבדיל מפגמים מהותיים להסדר עצמו כגון קיפוח או אי סבירות, הרי קשיים הינם סיכון רקע המצוי בכל הסדר והסדר, בין אם במידה כזו או אחרת. קשיים אינם אלא שיקול נוסף אשר הינו עניין לכדאיות ההסדר, אשר הינו עניינם של הנושים עצמם. אם וכאשר היו הנושים מודעים לקשיים ולסיכונים, ובחרו לאשר את ההסדר בכל זאת, הרי הביעו בכך את אומד-דעתם, כי חלופה זו היא העדיפה בעיניהם, על אף הסיכונים הכרוכים בה, ואי לכך, נתפסים קשיים אלו במסגרת עקרון כיבוד שיקול הדעת של ציבור הנושים. זאת במיוחד אם הקשיים עליהם מצביעים מתנגדי ההסדר אינם קשיים העשויים להפיל את ע צ ם ק י ו מ ו של ההסדר או להפרתו המוחלטת, אלא עסקינן בקשיים העשויים להתבטא בשחיקת ערך הדיבידנד אשר ינתן בידי הנושים בסופו של יום. על המתנגד, המבקש להפוך קשיים אלו לקרדום לחפור בו, ולהפוך את החלטת הרוב, להוכיח נסיבות קיצוניות וחמורות ההופכות את ההחלטה לבלתי סבירה, או למצער כי הנאמנים או החברה הסתירו מהנושים מידע עקרוני הקשור לקשיים אלו, ואי לכך ההחלטה שניתנה אינה משקפת את רצונם ושיקול דעתם החופשי של הנושים. נטל זה מוטל כל-כולו על המתנגדים הטוענים לו, ואין הוא מן הקלים להרמה. אוסיף; רציונל נוסף וחשוב העומד מאחורי ההלכה לפיה לא ישמע נושה אחד בטענה כי נושה אחר לא שקל היטב את הכדאי באמת בעבורו ובעבור כלל ציבור הנושים, נובע אף מן הצורך החיוני במניעת סרבול ההליכים בהוכחות ארוכות ובלתי פוסקות של תחשיבים כלכליים ומשמעות אומד דעתם הסובייקטיבי של נושים אלו ואחרים. זאת, כחלק בלתי נפרד מהמגמה לעודד הסדרי נושים ולהקל את אישורם. יוצא, כי אספת הנושים היא המופקדת על שיקולי הכדאיות, ובית המשפט אינו אלא מפקח אשר יתערב כאשר החלטתה של זו חרגה במובהק ממתחם הסבירות, או גרמה קיפוח ועיוות דין חמורים, החורגים מ"כללי המשחק" הרגילים בתחום זה. 18. עקרון נוסף, ובעל חשיבות הדרוש להבנת שיקולי הנושים ובית המשפט כאחד, הוא עקרון "החלופה הריאלית"; אף כי לעיתים, עשוי שיעור דיבידנד נמוך במיוחד להוות שיקול כנגד אישור הסדר (זאת במיוחד כאשר בהתנגדות נושה בעל ערבות אישית עסקינן), הרי שבעקרון אין החלופה המוצעת בהסדר הנושים נשקל מול חלופה בלתי מציאותית, אוטופית ובלתי ניתנת להגשמה של פרעון כל החובות כדי שיעורם המלא, אלא מול החלופה הריאלית האחרת העומדת על הפרק, והיא שיעור הדיבידנד אשר ישיגו הנושים אם תקלע העמותה לכינוס או פירוק. כך למשל, עשוי אף שיעור דיבידנד נמוך ביותר להחשב סביר, אם החלופה האחרת הינה בליעת כל נכסי החברה בידי נושה מובטח אשר ערך חובו יעלה על ערך מימוש הנכסים בהליכי כינוס נכסים אליה תקלע זו אם ההסדר לא יאושר או לא יצלח. 19. שאלת "החלופה הריאלית" נבדקת על-ידי בית המשפט תוך הפעלת "מבחן כפול", הבודק אותה הן כלפי ציבור הנושים בכללותו, והן כלפי הנושה המתנגד, באופן ספציפי. לעניין זה יאמר, כי בעוד המבחן הראשות היא כלי לאומדן סבירות ההסדר, הרי שהמבחן השני משמש אף כלי לבחינת סבירות ההתנגדות; אם וכאשר לא מוכח הבדל אינטרסים מהותי ויורד לשורשו של עניין בין הנושה המתנגד לבין יתר הנושים (דבר אשר היה עשוי, בנסיבות קיצוניות, לגרום לבית המשפט לשקול אם לא ראוי וצודק היה לסווגו בקבוצת נשיה אחרת), אזי יש לשקול דברים בזהירות; במקרה כזה, יתכן כי נושה בודד, אשר אף מבדיקה אובייקטיבית של מצבו האישי עולה כי חלופת ההסדר תיתן בידו, במובהק, יותר מאשר חלופת הפירוק, אינו מנסה אלא לשפר את מצבו האישי דרך שימוש ב"קלף" של התנגדות להסדר. 20. אין חולק, אמנם, כי נסיון של נושה להתנות הסכמתו בשיפור התנאים המוענקים לסוג הנושים אליו הוא שייך הינו מותר ולגיטימי במסגרת אספת הנושים והדיונים בהצבעה על ההסדר. לא כך הוא לאחר שהרוב אישר את ההסדר למרות התנגדותו של אותו נושה. במיוחד, מודגשים הדברים כאשר אין עסקינן באינטרס כללי של סוג הנושים אליו שייך אותו נושה, אלא באינטרס ספציפי של אותו נושה, הנוגע לסכסוך בינו לבין הנאמן או החברה הנדון בהליכים אחרים. במקרה אשר מוכח לבית המשפט, כי כזה הוא השיקול האמיתי מאחורי ההתנגדות, הרי שבלא לקבוע מסמרות בעניין, עשוי דבר זה לשלול מההתנגדות כל משקל מכריע. מעבר לדרוש יאמר כי דבר כגון זה עשוי להיות שיקול אשר די בו כדי לשכנע את בית המשפט להפעיל את שיקול הדעת המוקנה לו בחוק, ולאשר הסדר אף אם מידת התמיכה בו באספת נושים פלונית נופל במעט מ-75%. באופן דומה לשיקול זה, מן הדין לדחות התנגדויות להסדר, אשר מאחוריהן אין מסתתר אלא נסיון לערב את הליך אישור ההסדר שלא כדין עם הליכים אחרים, כגון ערעורים על הוכחות חוב וסכסוכים משפטיים אחרים. לעניין זה התייחסתי במסגרת החלטתי בנושא ברית פיקוח, כדלקמן: "זאת ועוד; דומה, כי המתנגדים יוצאים מלכתחילה מתוך ההנחה, כי הסכום המגיע להם הינו מלוא הסכום הנטען על-ידם, כולל פיצויי הלנת שכר בסכום אסטרונומי. בכך, נתפסו המתנגדים לטעות כפולה: הסכום אשר מגיע להם, מרגע שנכנסה האגודה לפירוק, אינו אלא הסכום אשר המפרק מאשר במסגרת בדיקת הוכחות החוב. משדחה המפרק הוכחת חוב, במלואה או בחלקה, אין עוד לסכום הבלתי-מוכר נפקות כלשהו לעניין חישוב ערך הנשיה או המגיע לעובד, אף לא לצורך הבדיקה כמה מכדי חובו נפרע במסגרת הסדר הנושים. לעניין זה, טוענים המתנגדים כי המפרק דחה הוכחות חוב שלא כדין; אלא, שאין באמור לעיל כדי לסייע בידם במסגרת הבקשה הנוכחית. אם סבור נושה כלשהו, כי מפרק שגה בהחלטתו בהוכחת החוב, פתוחה בפניו הדרך לערער עליה לפי הדין הספציפי הקבוע לגוף המשפטי בו עסקינן. משלא עשה כן העובד במועד (או אם עשה כן וערעורו נדחה), אין הוא יכול להשמע עוד בטענה גורפת אודות טעויות בסכומים אשר אישר המפרק בעת הדיון בהסדר הנושים. אף זאת; הליך הערעור על החלטת מפרק בתביעת חוב הינו הליך אישי. כל נושה אשר אינו מרוצה מהחלטת המפרק זכאי לערער, אולם זאת אך ורק לענין ההחלטה הנוגעת לו עצמו. בשום פנים ואופן, אין יכול נושה להשמע בטענה גורפת ובמאוחר, כי החלטות המפרק בכלל תביעות החוב הינן שגויות". (ההדגשות במקור - ו.א). יוצא, כי דינן של טענות אלו להדחות, אף אם הן מוצגות בלבוש מתוחכם אך מוטעה של שגיאות במצבת הנשיה, או חריגה מן החיוב לכבד את דיני הקדימה ולא להעניק לנושים הנמצאים בשלב "נמוך" יותר של סולם דיני הקדימה יותר מאשר ניתן לנושים הבאים לפניהם על-פי דין. מן הכלל אל הפרט: דיון בטענות המתנגדים 21. לפי העקרונות שהועלו, נקל לראות כי דין התנגדותה של טל-הדר להדחות על-פניה, באשר הטעמים שהעלתה כנגד ההסדר, ברובם, לאו טעמים הם להפיכת הסדר שאושר בידי רוב מכריע של סך הנשיה: א. אין כל מקום להכריע, במסגרת החלטה זו, האם טל-הדר הינה נושה מובטח, או שמא בנושה רגיל עסקינן. דבר זה יקבע בהליך נפרד של דיון בתביעת החוב של טל הדר מחד גיסא, ובטענות שמעלים הנאמנים כנגדה מאידך גיסא. לעניין זה יוער, כי אם לא תשא החלטת הנאמנים חן בעיני טל הדר, פתוחה בפניה הדרך לנקוט עפ"י הקבוע בדין. אין בסכסוך אישי זה כל עילה למנוע או אף לעכב את אישור ההסדר. ב. נימוקה של טל-הדר, לעניין אי-בהירות מעמדה ובעל-דברה אם יאושר ההסדר, טוב היה לה אלמלא היה מועלה. ראשית, נקל לראות כי כאשר רכש המשקיע את המקרקעין עליו בנויים מעונות הסטודנטים, זאת במסגרת רכישת כלל נכסי המדרשה אשר לא יוקצו לעמותה, הרי שזה בא בנעלי המדרשה בכל הכרוך בעמידה מול טל-הדר בעניין חוזה ניהול המעונות, ואף את כל החיובים הכרוכים בכך. מהי, איפה, אותה אי בהירות עליה קובלת טל-הדר? דומה, כי דבריה של המתנגדת מכוונים בעיקר לחששה משינוי מדיניות שיערוך המשקיע בנוגע למקרקעין, דבר אשר עשוי להיות בעל השפעה על עתיד החוזה עמה. אפשר, שהמשקיע יראה בחוזה נטל וינסה להפטר ממנו, אלא שבכפוף למגבלות דיני החוזים, אין בכך כל פסול. לא זאת, אלא אף זאת; אי בהירות בהמשכם של קשרים חוזיים הינו מאפיין הקיים במרבית הסדרי הנושים. נקל לשער, כי אם בכך תהיה עילה להפלת ההסדר על-ידי נושה בעל סך נשיה נמוך, הרי שמעטים יהיו הסדרי הנושים אשר יאושרו ויצאו אל הפועל. ומעבר לכך; אם לא יאושר ההסדר, והמדרשה תפורק, הרי שמניה וביה החוזה יופר כליל, לא יתקיימו כלל מעונות סטודנטים, וטל-הדר לא תהיה אלא נושה בלתי מובטח אשר יזכה אך בחלק פעוט ביותר מתביעת חובו. במה, איפה, יועיל אי אישור ההסדר לטל-הדר? ג. אין טל-הדר יכולה להשמע כלל ועיקר בטיעונים שעניינן מקום קיומם העתידי של מעונות הסטודנטים. חזקה על הנאמנים ועל הנושים (כולל הסטודנטים עצמם), כי הם מודעים היטב לשאלת הפגיעה באטרקטיביות של המכללה אם לא תקיים זו מעונות. דומה, כי ציבור הסטונדטים עצמו, הוא שיהיה הנפגע העיקרי מהחלטה כגון זו. מדוע, אם-כן, לא קמה זעקה מקרבו? מדוע הצביעו הסטודנטים פה-אחד בעד ההסדר? לא זאת, אלא אף זאת; במהלך הדיון, העירו הנאמנים כי נתנו דעתם על הצורך במעונות. בצדק הוסיפו וטענו, כי מיקומם העתידי של המעונות, האם על קרקע השייכת לחברה או על קרקע השייכת לעמותה, אינם כלל ועיקר עניין אשר יש לטל-הדר זכות לטעון טענותיה על אודותיו. כל שיש בידה הינו זכויותיה המוקנות לה בחוזה, הא ותו-לא. ד. טענתה האחרונה של טל-הדר, כי פיצול הקרקע הצריך אישור בית משפט, הינה בלתי מובנת כלל ועיקר; באשרו את ההסדר, כמכלול, מאשר בית המשפט אף את פיצול הקרקע כפי שנעשה. אם כיוונה טל-הדר בדבריה כי היה צורך באישור מקדים, טרם עריכת אספות הנושים, הרי שקביעה זו אינה נתמכת בכל דין או נימוק בעל משקל, ודינה להדחות. ה. יתר טענותיה ה"מותנות" של טל הדר, הינן בעיקרן עניינים שבכדאיות, אשר ידונו במסגרת הדיון בהתנגדותו של הבנק לפיתוח התעשיה. לעניין הפשרות אשר נעשו עם קידום ונושים אחרים, עליהן קובלת טל-הדר: ויתור על זכויות תביעה ועריכת פשרות, תחת התדיינות ממושכת בערכאות, הינו חלק אינהרנטי מעריכת מאזן הסיכוי והסיכון של הסדר נושים; כפי שהוסבר ופורט בהרחבה בהחלטה בעניין ברית פיקוח, להליכים משפטיים ארוכים (בין אם עסקינן בהליכים לפי סעיף 373 לפקודת החברות או בתביעות ארוכות כנגד צדדים שלישיים), ישנם מחיר ועלות ניכרים משל עצמם, הן בזמן והן בכסף. עריכת מאזן הכדאיות בין פשרה אשר תסיים את הסכסוך כעת, לבין הליכה להתדיינות ארוכה בערכאות, הינה חלק בלתי-נפרדת משיקול הכדאיות המסור לנושים. בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל אי-סבירות היורדת לשורשו של עניין, אשר תצדיק התערבות והפיכת תוצאות ההצבעה. זאת, מכח קל וחומר, מעצם היות טענה זו "מותנית", קרי, מותנית באי-העתרות הנאמנים לתביעתה של טל-הדר להחשב נושה מובטח. מעצם התניה זו, עולה אבק ריחו של נסיון לשפר מעמד שלא כדין, תוך שימוש בהליכי אישור ההסדר כבקלף מיקוח. די בכך, כדי להוריד באופן ניכר את משקלן של טענות אלו, ככל שהן באות מצד טל-הדר. זאת, כאשר אין עסקינן אלא בנושה בעל סך נשיה זעיר ביותר, אשר אינו עולה ככל הנראה על אחוז אחד(!) ממצבת הנשיה הבלתי מובטחת. מכל הסיבות דנן, דין התנגדותה של טל-הדר לאישור ההסדר להדחות. 22. הגיעה העת לדון בהתנגדות העיקרית העומדת בפני, והיא התנגדותו של הבנק לפיתוח התעשיה; חלק ניכר מטענותיו נוגעות בכדאיות ההסדר; זו, לטענתו, הינה כה לקויה, עד כי הגיעה לסף בו על בית המשפט להתערב ולהפוך את תוצאת ההצבעה; קו זה עובר כחוט השני בכל קשת נימוקיו של הבנק לפיתוח התעשיה, אשר קובל על סיכוני גביה, תשלומים שלא הוצמדו לריבית, העברת קרקעות בלא תמורה, עלויות הכרוכות בביצוע ההסדר, וכך הלאה. עיינתי בטענותיו של בנק לפיתוח התעשיה במסגרת כתבי בית הדין, ואף שמעתי את טיעוניו שנפרשו בפני בהרחבה בעת הדיון שבעל-פה, לא מצאתי בהן מענה כלשהו לשאלת "החלופה הריאלית", כפי שתוארה בראשית החלטתי זו; במה אמורים דברים? הפלת ההסדר וכניסה להליך של פירוק, יגרמו לאובדן מיידי של כל נכסי המוניטין והלקוחות של המדרשה. זאת ועוד; יאבד לאלתר התשלום של 6 מיליון ₪ מן המל"ג. לא יוותרו למימוש אלא נכסיה המוחשיים של המדרשה, ובעיקר קרקעותיה. אלא, שערכן של אלו צפוי לרדת באופן ניכר אם תפסק הפעילות לה הם מיועדים, והיא ניהול מוסד להשכלה גבוהה. זאת, היות ויהיה צורך בהליכים סבוכים (באופן ניכר אף יותר מאלו הקיימים כיום, עליהם קובל הבנק) כדי לאפשר שימושים אחרים בקרקע. היכן ימצא הבנק לפיתוח התעשיה, אם כן, משקיע אשר יתן בידו סכום של 34 מיליון ₪ עבור נכסים אלו? זאת ועוד; מצבת הנשיה של המדרשה תגדל באותו מקרה באופן משמעותי, היות ולמעגל הנושים יצטרפו הסטודנטים, בסך נשיה של כ-20 מיליוני ₪. כל אלו ינגסו נתח אחר נתח באחוזי הדיבידנד אשר יקבלו הנושים הבלתי מובטחים, והבנק לפיתוח התעשיה בכללם. דומה, כי לא בכדי העדיפו רובם המכריע של הנושים הבלתי מובטחים לוותר על חלופה מפוקפקת זו, ולהעדיף את ההסדר המוצע, למרות כל הסיכונים הכרוכים בו. על רקע זה, אין בידי אלא להצטרף, עם כל הכבוד, לתמיהת הנאמנים במהלך הדיון, באשר קבלו כי הטעם וההגיון מאחורי עמדתו הכלכלית של הבנק לפיתוח התעשיה אינם מובנים להם. דומה, כי לא בכדי זכתה עמדה זו שהציג הבנק לאחוזי תמיכה מעטים כל-כך באספות הנושים. 23. מכל זאת עולה, כי דין טענות ה"כדאיות" שבפי הבנק המתנגד להדחות כליל. לא רק, כי לא הוכחה אי סבירות בהצבעת רוב הנושים, אלא נהפוך הוא; מן הנסיבות עולה, כי דווקא עמדת הבנק לפיתוח התעשיה, היא הנראית על פניה תמוהה, וזאת בהתחשב בטיבה של החלופה לאישור ההסדר. לאור כל זאת, ניתן לדחות אף טענה נוספת של הבנק, והיא כי תוצאות ההצבעה, כפי שהן, הוצגו בשל אי-מסירת התמונה העובדתית כהלכתה, העדר זמן לנושים לעיין כראוי בהצעה, או הצגת מצג אופטימי מופרך. בנסיבות המקרה, נחה דעתי, כי לא רק שהוצגה הן בפני הנושים והן בפני בית המשפט תמונה עובדתית מניחה את הדעת, בלא זכר להטעיה או העלמת עובדות, אלא גם שאף לו היה בידי הנושים זמן ארוך יותר לשקול עמדתם, קרוב לודאי כי אלה לא היו משתנות. מעבר לדרוש, אעיר שתי הערות לעניין קוצר הזמן הנטען: א. קיימת חשיבות מכרעת לדון ולאשר את ההסדר, אם יאושר, בתוך זמן קצר. זאת, שכן הצעת המשקיע תפקע בסוף ספטמבר, ושנת הלימודים האקדמית עומדת בפתח. אי השלמת הליכי ההסדר במועד, פירושם אובדן מכריע של מוניטין ופעילות אשר עשוי לחרוץ את גורל המכללה. לכן, אף אם נפל חפזון בפעולת הנאמנים, הרי שבנסיבות המקרה, היה חפזון זה מובן ומוצדק. ב. אם אכן קוצר הזמן הוא שגרם לנושים להצביע באופן שגוי, מדוע לא "נזדעקו" נושים נוספים, לאחר שהיה סיפק בידם לשוב ולעיין בהצעות בפרק הזמן שבין אישורן באספת הנושים לבין הדיון בבית המשפט? מדוע לא התייצב בפני אף לא נושה אחד אשר הצביע בעד ההסדר באספה, וביקש לחזור בו מהסכמתו, היות והושגה בשל לחץ וחפזון בלתי-הוגנים? דומה כי הבנק לפיתוח התעשיה, בהתנגדותו הגורפת להסדר, מנסה לשים דברים בפיהם של נושים אחרים, ולהיות להם לפרקליט. זאת, בלא שתהיה בידו זכות כלשהי לטעון טענות כגון אלו בשמם. מלבד טענות בעלמא על אי הגינות, לא הוכח בפני דבר, ודין הטענות דנן להדחות על פניהן. 24. טענתו הבאה של הבנק לפיתוח התעשייה מכוונת כנגד שיוויוניות ההסדר; לשיטתו, כמה מקבוצות הנושים, כגון עובדים וסטודנטים, זוכים "להנות מכל העולמות", וזאת בלא שיעלו תרומה כלשהי לטובת ההסדר. טענה זו, עניינה למעשה אפליה (לשיטת הבנק), בין קבוצות הנושים השונים. ככל אשר עסקינן בסטודנטים ובעובדים, אין לאל ידי לקבלה. דומה, שנתבלבלו אצל בא כוחו המלומד של הבנק היוצרות בין תנאים נשוא הסדר הנושים, אשר לגביהם חל עקרון השיוויון ומונע טיפול בלתי שיוויוני, לבין תוצאות מאוחרות של הסדר הנושים. בכל פעם, בו הסדר נושים מביא לכך כי הגוף נשוא ההסדר (בין אם עסקינן בחברה מסחרית למטרת רווח או במוסד להשכלה גבוהה) חוזר לפעול, הרי שלתוצאה זו יש מעצם טיבה "מרוויחים", אשר מפיקים מהחזרה לפעולה תקינה, ערך מוסף על הדיבידנד אשר ניתן להם (אם ניתן) במסגרת הסדר הנושים. כך למשל, ספקים ובעלי חוזים של חברה אשר שבה לפעילות כתוצאה מהסדר נושים, "מרוויחים" את המשך הקשר העסקי ומניעת ההפרה הטוטלית של החוזים הכרוכה בהתמוטטות. כך גם לגבי עובדים, אשר חזרת החברה לפעילות מונעת מהם איבוד פרנסתם. האם ניתן לומר לגבי גורמים אלו, כי ברווח זה הם נהנים מ"אפליה פסולה" לעומת נושים בלתי מובטחים אחרים, אשר אין להם רווח ישיר מהתאוששות החברה? 25. נקל לראות, כי הבנק הרחיק עד למאד בטענתו זו. אם אכן אלך לשיטתו, ימצא כי כמעט כל הסדר נושים נגוע באפליה פסולה, או למצער מחייב ויתור על חלק מן הדיבידנד מצד כל נושה אשר "יהנה" בסופו של יום מחזרת החברה לפעילות. לתוצאה מעין זאת אין כל אחיזה בדין, וזאת שלא לדבר על האופן בו היתה מקשה ומסרבלת הגעה להסדרי נושים. אי לכך, מן הראוי להבחין הבחן היטב בין דיבידנד נשוא חובות עבר המחולק במסגרת הסדר נושים, לבין הנאה עתידית (או מניעת נזקים עתידיים צפויים) מחזרת החברה לפעילות. המשל אינו דומה לנמשל, ואין כל בסיס להעלות טענת אפליה בהקשר זה. עניין זה נידון על-ידי, בגרסה אחרת מעט, בענין ברית פיקוח אשר הוזכר לעיל. באותו עניין, העלו מתנגדי הסדר הנושים טענה דומה של אי-שיוויון, אשר התבססה על כך כי לאחר תשלום הדיבידנד לנושים, יהנו חברי האגודה השיתופית שבהסדר מהטבות שונות. מהלך זה, כך טענו המתנגדים, לא היה אלא הפליה לטובה של משתתפי האגודה, וזאת שלא כדין. לעניין זה התייחסתי בהחלטתי, כדלקמן: "לאחר ששולמו החובות לנושים שהגישו הוכחות חוב, לפי האחוז שנקבע בהסדר ולפי המידה שהוכרה בהחלטות הנאמן או המפרק בתביעות החוב, הרי הגוף המשפטי חוזר לפעולה רגילה, ובמסגרת זאת אין הוא מנוע, בכפוף לתקנונו, מלחלק רווחים לחבריו ובעלי מניותיו. בנסיבות המקרה דנן, אין עסקינן בתשלום לחברים מתוך מצבת הנכסים העכשווית של האגודה, קרי, תשלום אשר בא על חשבון הנושים, אלא לכל היותר בחלוקות רווח עתידיות ובהנחה בסך של 5% אשר תנתן לחברים בעלי החוב על מחזור פעילותם. יגעתי ולא מצאתי במה יוצר הסדר אשר כזה "העדפה" של החברים על העובדים, אשר תשלום חובם עתיד להסתיים, לפי המתוכנן, עד שנת 2007. יתכן, כי המתנגדים רואים בתשלום דנן הצעה בלתי כדאית, אלא שרובם המכריע של העובדים סברו היפוכו של דבר, ומחלוקת בדבר כדאיות גרידא אינה עילה להתערבות בית המשפט ברצונם של רוב הנושים" (ההדגשות הוספו - ו.א). דין זה יפה, בשינויים המחוייבים, אף לנסיבות המקרה דנן, וזאת באשר לעובדים ולסטונדטים כאחד; יגעתי ולא מצאתי, מהי המושכלה אשר עמדה מאחורי תלונת הבנק על כך כי הסטודנטים ממשיכים בלימודיהם בלא שיתרמו להסדר דבר. האם ציפה הבנק כי כל אחד מן הסטודנטים ישלם לקופת הנאמן מנכסיו האישיים, או שמא ביקש כי שכר הלימוד יועלה מלאכותית, אך ורק כדי להעלות את חלקו בדיבידנד? כך או כך, דומה כי הבנק ביקש להפוך את הסטודנטים למעין ערבים לחובות המדרשה, וזאת בלא שמץ של בסיס בדין. כל זאת, כאשר עצם המשך לימודיהם של הסטודנטים גרמה לא רק להוצאתם ממעגל הנשיה, אלא אף לויתור שלהם על סכומים המגיעים להם כהחזרי שכר-לימוד - פעולות אשר הגדילו את שיעור הדיבידנד הצפוי לנושים, ולבנק לפיתוח התעשיה בכללם! לאור כל זאת, לא מצאתי כל בסיס לטענת הבנק בעניין זה, ואי לכך דינן להדחות. 26. טענתו הבאה של הבנק עוסקת ברווח אשר יפיקו בעלי השליטה לשעבר במדרשה. לטענת הבנק, אין הם תורמים דבר להסדר מהונם האישי (מלבד הויתור על המניות), והנושים אינם נהנים מכיוון זה דבר אשר לא היו מרוויחים בהליכי פירוק. אלא, שאף אם נכונה טענה זו, אין בה כדי להועיל לבנק. אכן, העדר תרומה מצד בעלי השליטה עשויה להוות שיקול כבד משקל (אף כי לא בהכרח בעל משקל מכריע) כנגד קבלת הסדר הנושים. אלא מאי? דבר זה נכון, בעיקר, לשני מצבים אלו: א. מצב בו ממשיכים בעלי השליטה לשעבר להיות מעורבים בניהול החברה, ובמיוחד מצבים בהם הם עשויים לקבל, בסופו של הסדר, חלק ממניותיה. ב. מצב בו ערבים בעלי השליטה לחובות החברה, וההסדר כולל תניה המפטירה אותם מערבותם. זאת במיוחד אם המתנגד להסדר הוא נושה בעל ערבות אישית. ג. מצב בו קיימים כנגד בעלי השליטה חשדות מבוססים לכאורה (להבדיל מטענה בעלמא) כי התנהגותם ערב הקריסה מקימה בסיס ל'הרמת מסך' ולירידה אל נכסיהם האישיים, בין אם לפי סעיפים 373-374 לפקודת החברות או בדרך אחרת. 27. גורמים אלו, הם שנתנו את המשקל לתרומתם האישית של בעלי השליטה לקופת ההסדר בפרשת שבירו (שם התקיימו, למצער, שני המצבים הראשונים גם יחד). במצבים אחרים, חל הכלל הרגיל של האישיות המשפטית הנפרדת, אשר אין להרימה בשל טענות בעלמא. זאת, אף לא בעקיפין, על דרך התנייה של הסדר הנושים בתרומה ממצבת הנכסים האישית. במצב ה"רגיל", כאשר בעל השליטה אינו ערב אישית לחובות החברה, ולא התקיימו אף הגורמים האחרים שנמנו לעיל, אין כל סיבה להפר את עקרון האישיות המשפטית הנפרדת, ולהתיר לנושים לרדת אל נכסיהם האישיים של בעלי השליטה לשעבר. במצב זה, צפויים בעלי השליטה לאבד את מניותיהם, הא ותו לא. הבנק המתנגד טען אמנם, בנסיבות המקרה דנן, כי קיים "חשד" כי בעלי השליטה יהיו מעורבים בעקיפין בניהול העמותה. אלא, שבנסיבות המקרה דנן, לא הוכיח דבר, מלבד עצם העלאת הטענה הלקונית דנן, בלא פירוט, הסבר או שמץ ראיה באשר היא. מכאן, שגם דין טענתו זו להדחות. 28. טענתו האחרונה של הבנק לפיתוח התעשיה קובלת על העובדה כי לא היתה הפרדה ראויה בין קבוצות הנושים השונות באספת הנושים. טוען הבנק, כי משנפל פגם זה, הרי חובה לכנס מחדש את אספות הנושים, ואין הפגם נרפא על-ידי חישוב בדיעבד של הצבעת הנושים לפי הקבוצות השונות. זאת, לטענת הבנק, משום שהערבוב שנעשה גרם ל"מצג מטעה" של יחסי הכוחות בין הנושים. טענה זו, בנוסחה הגורף אשר הוצג לעיל, אין בידי לקבל. נכון הוא, כי ערבוב בין קבוצות הנושים הינו פגם חמור בעריכת ההצבעה, אמנם, אין עסקינן לכאורה בשלילת זכות מהותית מהנושים, כל עוד הקולות נמנים, בסופו של יום, במניין נפרד לפי סוגי הנשיה, וההסדר זכה לרוב הדרוש בחוק בכל אחת ואחת מהן. אלא, שאין לדחות על הסף את טענת הבנק כי במצבים כאלו, עשוי להיווצר, לעיתים, רושם מוטעה בקרב נושים אלו ואחרים לגבי אחוזי התמיכה בהסדר, ואי לכך יוטה שיעור ההצבעה שלא כדין. עולה מכאן, כי ספק זה שנוצר עשוי לפעול לרעת ההסדר ואף למנוע את אישורו במקרי גבול, בהם שיעור התמיכה בקרב קבוצת נושים פלונית עולה אך במעט על הסף החוקי של 75%, כמו גם במקרים בהם מונחות בפני בית המשפט ראיות לבלבול ששרר בקרב הנושים לעניין שייכותם של נושים אלו ואחרים לקבוצות שונות. לא כן במקרים מובהקים של תמיכה גורפת בהסדר, כאשר אחוז התומכים עלה בהרבה על הסף הקבוע בחוק. כך אף במקרה בו קבוצות האינטרסים השונים הינן מובהקות ונבדלות זו מזו, באופן המונע באופן סביר מן הנושים לטעות ביניהם. כך היה במקרה דנן, בו אחוזי התמיכה (אף אם יופרדו הסטודנטים מיתר הנושים) עולים על 90% בקרב הנושים הרגילים, הקבוצה עליה נמנה הבנק לפיתוח התעשיה, ובו קבוצות האינטרס השונות נבדלו זו מזו במובהק, ולא היה כל מקום להתבלבל בין סטודנט או עובד לבין נושה רגיל, באשר עסקינן בקבוצות אשר קל להבין את האינטרס השונה העומד מאחורי כל אחת מהן. זאת, בניגוד למצבים אחרים, בהם (למשל) היו מעורבבים באספה אחת נושים רגילים ונושים בעלי ערבות אישית, בלא שהובהרה די הצורך מיהות הקבוצות דנן. 29. זאת ועוד; לא רק, שכינוס האספות מחדש, בנסיבות המקרה, אינו עשוי להביא לשינוי בעמדות הנושים התומכים. נהפוך הוא; מצבו של ההסדר אך שופר במהלך הדיון שלפני, כאשר הוסרו מן הפרק התנגדויות וקשיים הנוגעים למנהל מקרקעי ישראל ומה"ת. יתר על כן, בנסיבות המקרה דנן, כאשר שנת הלימודים האקדמית עומדת בפתח, והצעת המשקיע מוגבלת עד 30.9.02 בלבד, הרי שבכינוס האספות מחדש ישנו עיכוב אשר עשוי להוכיח עצמו כבעל פוטנציאל להכשלת ההסדר כולו. אמור מעתה; בנסיבותיו המיוחדות של מקרה זה, אין מסתתר מאחורי הסעד ה"תמים" אשר ביקש הבנק אלא נסיון למנוע בדרך עקיפין את אישור ההסדר, וכך לכפות את דעתו של נושה בעל 1% מכלל הנשיה הרגילה על כלל ציבור הנושים. לנסיון זה, לא אוכל לתת ידי. משקלם של דברים אלו מתחזק בנסיבות המקרה דנן, לאור האינטרס הציבורי כבד המשקל לאפשר את קיומו של המוסד דנן, ולאור ההרעה הניכרת אשר תחול במצב כל הנושים (והבנק בכללם) אם לא יאושר ההסדר. בנסיבות אלו, בהם (בלא לפסוק בדבר) יתכן והיה מקום להפעיל את שיקול הדעת המסור לבית המשפט ולאשר את ההסדר אף אם אחוזי התמיכה בו היו נופלים במעט מ-75%, קל וחומר שאין טעם לשהות לטענות אלו של הבנק. 30. לא זאת, אף זאת; כנגד הבנק קם אף טעם פרוצדורלי, המשתיק אותו מהקמת הטענה דנן בשלב מאוחר זה. אם התנהלה ההצבעה באופן שנראה לו שלא כדין, היה עליו למהר ולהגיש בקשה מיידית ודחופה לפסול לאלתר את תוצאותיה ולערוך הצבעה חדשה, ולא לחכות עם טענה זו עד לדיון באישור ההסדר, על-ידי "כבישתה" בין יתר טענותיו. יתכן, בלא לפסוק בדבר, כי במקרים אחרים ניתן היה למחול לבנק על מחדלו זה, באשר כלל את הטענה בהתנגדות שהגיש להסדר מבעוד מועד. אלא שלא כן הוא המקרה דנן, בו ידע הבנק היטב כי בעת הדיון בבקשת אישור ההסדר, יתכן מאד ותקצר השעה מעריכת אספות חדשות, בלא לסכן את ההסדר כולו. המבקש לפסול הסדר מטעם פרוצדורלי, טוב יעשה אם יתן דעתו לעמוד בפרוצדורה הנכונה אף הוא. זאת לא עשה הבנק, ובנסיבות המקרה דנן קם לכך משקל כבד לחובתו. זאת, בנוסף לכל יתרת הטעמים המהותיים אשר מצדיקים את דחיית טענתו. 31. מכל הסיבות אשר נמנו לעיל, דין בקשת הנאמנים להתקבל, ודין הסדר הנושים להיות מאושר. התנגדויותיהם של טל הדר בע"מ ושל הבנק לפיתוח התעשיה נדחות בזאת. בנסיבות המקרה, היה מקום לחייב כל אחד משני מתנגדים אלו בהוצאות הנאמנים ובשכר-טרחת עורך-דין, אך לפנים משורת הדין החלטתי שלא לעשות כן. חוזהנושה