החלטה מונח בפני סכסוך משפטי בין עו"ד י' הולנדר, מפרקה של חברה קבלנית לבנין שמעון יאיר בע"מ (להלן: המפרק והחברה, בהתאמה), לבין עו"ד מ' קידר, כונס נכסים שהתמנה בהוצאה לפועל על זכויות מנהלי החברה (להלן: הכונס והחייבים, בהתאמה), אשר עיקרו שימוש בסכומי כסף שונים, אשר המפרק טוען כי הם מגיעים לקופת הפרוק ורוצה לעשות בהם שימוש עבור הליכים שונים של רישום הבית כבית משותף. לאחר שהונחו בפני עמדות הצדדים ועמדת כונס הנכסים הרשמי (להלן: הכנ"ר), מצאתי כי נסיבות המקרה הולמות עשיית שימוש בסמכותי לפי תקנה 241, ליתן החלטה שלא במעמד הצדדים, וכך אני עושה. עובדות המקרה 1. החברה נקלעה לפירוק לפני כ-15 שנים. נכסה העיקרי הינו פרוייקט בניה, בו נמכרו יחידות דיור לרוכשים שונים. הבעלות בפרוייקט מתחלקת בין החברה לבין נכסיהם של בעלי המניות, המופקדים בידי כונס נכסים. 2. עקב קשיים במימון, סכסוכים בין המפרק, הכונס והדיירים ובעיות נוספות, טרם נרשם הבניין כבית משותף. 3. בין החברה בפירוק וכמה מן הרוכשים התנהל הליך משפטי בבית המשפט המחוזי בירושלים, ובסופו נחתם הסכם, לפיו פוצו חלק מן הרוכשים בקבלת מחסן שיוצמד לכל דירת מגורים. הסכם זה אושר ביום 16.11.97. טענות המפרק במסגרת בש"א 10066/02 4. מר ללזרי אהרון (להלן: ללזרי) רכש מהחברה בפירוק שתי דירות מגורים. 5. ביום 1.4.96, מכר את אחת הדירות לידי הזוג פאר (להלן: פאר). 6. במסגרת ההליכים לרישום הערת אזהרה לזכות הזוג פאר, הסכימו הללו להפקיד סך בן 2,500$ להבטחת תשלום הוצאות ברישום הבנין כבית משותף. 7. מר ללזרי הגיש ערעור לבית המשפט העליון על החלטת בית המשפט המחוזי בתביעת חוב שהגיש, וערעורו נדחה. אי לכך, חויב בהוצאות משפט אותן טרם שילם לקופת הפירוק. 8. המפרק זקוק לכספים לשלם לאדריכל בגין הליך רישום ת.ב.ע החיוני כשלב בדרך לרישום הבית המשותף, אולם קופת הפירוק ריקה. 9. אי לכך, מבקש המפרק כי בית המשפט יורה למפרק להשתמש בכספים המגיעים ממר ללזרי, וכן בפקדון שהפקידו הזוג פאר לשם התשלום לאדריכל. טענות המפרק במסגרת בש"א 10065/02 10. גב' נעמי פינטון (להלן: פינטון), רכשה מהחברה בפירוק דירת מגורים. 11. בהתאם לחוזה הרכישה, עוכב אחד התשלומים עד למועד רישום דירת המגורים על שמה. 12. גב' פינטון היתה צד להסכם שהושג בבית המשפט המחוזי, לפיו פוצתה אף היא במחסן שהוצמד לדירתה. 13. ביום 1.4.98 הורה בית המשפט על העברת התשלום הנותר מפינטון לקופת הפירוק. זאת, תוך הטלת איסור על המפרק לפעול בהם בלא אישור מפורש מבית המשפט. 14. החברה בפירוק נדרשת כעת לעשות שימוש בכסף כדי לקדם את הליכי רישום הבית המשותף. תגובת הזוג פאר 15. לפי חוזה המכר שבין פאר למר ללזרי, על האחרון לשאת במלוא הוצאות התשלום עבור רישום הבית המשותף. 16. כאשר ביקשו הקונים לרשום הערת אזהרה, התנה זאת המפרק בכך כי יופקד סך 3,500$ להבטחת התשלומים של ללזרי. לא ברור מדוע חייבים פאר לשלם כספי פקדון להבטחת תשלומיו של ללזרי בשלב זה. 17. הזוג פאר מותיר את ההחלטה לשיקול דעתו של בית המשפט. תגובתו של כונס הנכסים לשתי בקשותיו של המפרק; 18. כונס הנכסים טוען כי הוא מייצג את עמדת הדיירים ואת עניינם. 19. שתי הבקשות מעלות סוגיות דומות, וראוי שתדונה יחדיו. עם זאת, קיים הבדל בין גב' פינטון, לגביה קיימת החלטה שיפוטית חלוטה, בעוד טענותיהם של ללזרי ופאר טרם נידונו בערכאות. עם זאת, טוען הכונס כי אף ההחלטה לגבי גב' פינטון התקבלה בהעדר נתונים נכונים, ולאור העובדה כי מעשה בית דין הוא יחסי בלבד במסגרת פירוק (!), מן הראוי לפתור את הסוגיה באופן מהותי. 20. המפרק מבקש העברה כספית של פקדון, אשר דינו להיות מועבר לקופת הפירוק רק עם רישום הבית המשותף. זאת עבור תשלום לאדריכל. משמעות עמדת המפרק היא למעשה הכשרת הליך ארוך של השבחה, שלא קיבל את אישור בית המשפט, שאינו אלא הרפתקאה כספית מסוכנת. התשלום לאדריכל אינו אלא תשלום ראשון בסדרה ארוכה של תשלומים שצפויים להדרש במסגרת זו. 21. הכונס התמנה בהוצאה לפועל על חלקם של מנהלי החברה בכנס, אשר מגיע לכדי 2/3 מהזכויות בו, לעומת 1/3 בלבד של החברה בפירוק. אי לכך, לכונס יש מעמד עיקרי וראשון במעלה במסגרת הבקשה. 22. טרם התגבש התנאי המתלה לקבלת הכספים על-ידי המפרק. כמו כן, דרך השימוש המיועדת בכספים רק תוריד אותם לטמיון, זאת היות וקופות הכינוס והפירוק לא יעמדו בהוצאות הדרושות לרישום הבית כבית משותף, באשר קיימת רשימה ארוכה של הוצאות אשר יתכן וידרשו בעתיד. בעניין זה מעיר הכונס, כי המפרק הוא שאחראי לריקון קופת הפירוק, בכך שמשך לעצמו את כל תכולתה בתור שכר, ולא הותיר בה די לשם הוצאות דרושות. 23. הנכס דנן אינו אטרקטיבי, בשל בעיות התכנון ובעיות חוקיות אחרות. כמו כן, שוק הנדל"ן כולו מצוי בשפל. אין כל סיבה לאלץ את הדיירים לממן את "הרפתקאותיו" של המפרק. 24. אי לכך, מציע הכונס כי הצדדים ינסו למכור את הנכס כולו, כפי שהוא כיום, לרוכש אשר יטול על עצמו את הסדרת מעמד הבניין ורישום הדירות, כחלק מחיוביו בחוזה, וישקלל עלות זאת במחיר. 25. המפרק נקט הליכי הוצל"פ כנגד הדיירים, לגביית הוצאות משפט בהם חויבו בבית המשפט העליון. אלא שבית המשפט העליון שגה (!), היות והבקשה דנן כבר נידונה בעבר ונדחתה עם הוצאות. האופן בה חזרה זו ונידונה הינו טעות, ומן הראוי היה להעמיד את מקור הטעות על טעותו (כך!). אי לכך, מתבקש בית המשפט להורות למפרק לעכב את הליכי ההוצאה לפועל, עד אשר תתבצע פניה לבית המשפט העליון לתיקון הטעות. 26. הכונס מודיע, בשולי הדברים, לבית המשפט, כי פתח הליך בהוצאה לפועל, ובו ידונו בקשותיו למכור את הנכס. 27. מכל הסיבות האמורות לעיל, דין בקשת המפרק להדחות. תגובת הכנ"ר 28. בפגישה שנערכה בין הצדדים העלה כל אחד מהם את הצעתו; המפרק לא הביע התנגדות למכר הנכס כולו, אולם עמד על כך כי בד בבד, יש להמשיך בפעולות הדרושות לצורך רישום הבית המשותף, לרבות הפניה לאדריכל. 29. הדיירים סירבו לתרום את חלקם לצורך ביצוע הרישום, וקופת הפירוק ריקה. הדיירים התנגדו אף להצעה כי תשלומם יוחזר להם כהוצאות פירוק. 30. אין ספק, כי עלות האדריכל לא תהיה העלות היחידה של הרישום. עם זאת, אין מקום להתייחס בשלב זה להוצאות תאורטיות אותן מעלה הכונס. 31. דומה, כי הצדדים הגיעו למבוי סתום, ואין בידם כספים לצורך השלמת הרישום. עם זאת, לא הצליחו להסכים אף על הצעת הכנ"ר כי יהיה נסיון למכור את הנכס כמו שהוא, לפי הצעת הכונס, ואם לא יצלח הנסיון תוך פרק זמן שיקבע מראש, ישלמו הדיירים את הדרוש לרישום הבית, תשלום אשר יזכה אותם בהחזר במעמד של הוצאות פירוק. 32. גם אם טרם התגבש התנאי להעברת הכספים, הרי שתנאי זה אינו צפוי להתגבש משום שכל הצדדים מבוצרים בעמדותיהם. תגובת המפרק 33. גב' פינטון לא טרחה להגיש תגובה, ואילו ספק גדול אם הכונס אכן מייצג אותה, או את יתר הדיירים כעולה מבקשתו. 34. הכונס טוען כי קיים 'מעשה בית דין' בהחלטה השיפוטית לגבי הפקדון, אלא שמאז יום 1.4.98 השתנו הנסיבות; א. יש צורך בכספים לשלם ביצוע הסכם הפשרה משנת 1997. ב. בעת חתימת הסכם הפשרה, היתה יחידת מגורים מושכרת לצד ג' והניבה סך של אלף דולר לחודש, אלא שבשלהי 98 פלש מנהל החברה לשעבר לדירה, וההליכים לפנותו (ולאחר שנפטר, את בני משפחתו), התארכו. אין להכביר מילים על כך כי ההשכרה תמה. ג. בינתיים, מוחזקת הדירה בידי הכונס בלא שימוש, ורק צוברת חובות ארנונה המזיקים לקופת הפירוק. 35. פסק הדין, מכוחו מונה הכונס בוטל ושונה בהליכים מאוחרים יותר. לראיה, מביא המפרק את סעיף 9 בהסכם הפשרה אשר בו מתחייבים החייבים לסלק את חובם נשוא תיק ההוצל"פ בשני תשלומים: אחד מיידי, ואחד לאחר רישום הבית. מאחר והבית טרם נרשם, לא קיים חיוב כספי כלשהו. לטענת המפרק, די בכך כדי לבטל את מינויו של הכונס. 36. הכונס שכח לציין, כי זכויות מנהל החברה המנוח בנכס משועבדות לטובת החברה בפירוק להבטחת חיוב כספי בסל 210,000 ₪. 37. השכרת הנכס עשויה להניב סכום כספי ניכר מדי חודש, כאשר ההוצאות הדרושות לשיפוץ הנכס לשם כך מסכמות באלפי דולרים בודדים, וקיימת הצעה כי זו תבוצע על-ידי אחד הדיירים ותחשב כהוצאות פירוק. 38. לעת עתה, אין כל צורך להתייחס לנסיונו של הכונס "לנפנף" בהוצאות עתידיות בלתי מוכחות. מאידך, המפרק סבור כי ההוצאות יכול וישולמו מכספי הפקדון וכן מדמי השכרת הנכס. 39. לא ברור על מה מסתמך הכונס בבקשתו כי בית המשפט של פירוק יעכב את הליכי ההוצאה לפועל שנפחתו לעניין הוצאות שנפסקו בבית המשפט העליון. 40. המפרק מודיע לבית המשפט כי הגיש התנגדויות להליכים שיזם הכונס בהוצאה לפועל, בהן טען כי אין מקום לבקשה על רקע המצאות הנכס תחת הליכי פירוק. עד כאן העובדות וטענות הצדדים, ולהלן החלטתי; דיון בטענות המקדמיות ובסוגיות נלוות שמעלים הצדדים במסגרת תגובותיהם 41. אחת מטענותיו המקדמיות של המפרק הינה, כי מינוי הכונס בטל, ואין לו כל מעמד במסגרת ההליכים. זאת, היות ובהסכם הפשרה עליו הוא חתום עולה כי החוב שלגבייתו מונה יחשב כמסולק, ותיק ההוצל"פ שנפתח בגינו יסגר, אם ישולמו הסכומים הבאים: א. סכום של 10,000$ לאלתר, עם חתימת ההסכם. ב. סכום נוסף לאחר רישום הבית המשותף. 42. טענת המפרק, לעניין זה הינה כי מששולם הסכום הראשוני, וטרם הגיעה עת הפרעון של יתר הסכום, הרי שההסכם קוים, עד כה. אלא, שלא מצאתי בעובדות אלו תימוכין לטענה כי מינוי הכונס בטל. אמנם, ההסכם לא הופר, באשר מועד התשלום העיקרי טרם הגיע, אולם מלשון סעיף 9 להסכם הפשרה עולה במפורש כי תיק ההוצל"פ יסגר לאחר תשלום הסכום השני, קרי, השלמת ביצוע ההסכם. מסקנה זו עולה גם מן ההגיון הפשוט; לאחר שיסולק הסכום אשר עליו הועמד החוב, יסתיימו ההליכים ויבוטל מינוי הכונס. מאחר ואין חולק כי הליכי הרישום "תקועים", הרי שטרם הגיעה עת השלמת ההסכם, ואף מינוי הכונס על מכונו עומד. יוצא איפה, כי דין טענה זאת של המפרק להדחות. 43. מאידך גיסא, לא ניתן להתעלם מכך, כי כל מה שנותר מהחוב אשר לצורך גבייתו מונה הכונס הינו סכום קטן יחסית. זאת, כאשר שוקלים את מעמדו ומשקל עמדתו לעומת עמדת מפרק החברה, אשר אישיותה המשפטית וכל נכסיה מוקנים לו על-פי דין. להבדל זה יש, בגבולות הסבירות והדין, משקל כאשר מתגלעים סכסוכים בין בעלי התפקיד אודות דרכי המימוש ועניינים אחרים הקשורים לניהול הרכוש. 44. יתר על כן; לא ברורה לי טענתו המשתמעת של הכונס, כי הוא "מייצג את הדיירים" ופועל בשמם. כונס הנכסים, אשר התמנה לתפקיד עוד בשנת 1977(!), לא הציג בפני כל יפויי כח מטעם אי-מי מן הדיירים, ואף לא טרח לצרף את העתק פסק הדין אשר מכוחו מונה, לא כל שכן הבהרות מטעם איזה מן הנושים הוא פועל כיום. לא זאת, אלא אף זאת; בעוד בכותרת תגובתו, מופיעים הדיירים כצד נפרד המיוצג בידי פרקליט אחר, הרי שבמסגרת התגובה עצמה טוען הכונס טענות בשמם, ומגיש בקשות לסעדים בנוגע לסכסוכים ופעולות ספציפיות שבין המפרק לאחדים מהם. עמדה זו של הכונס תמוהה ואין לה כל ביסוס בדין. לא זאת אלא אף זאת, בני הזוג פאר, אשר הכונס מתיימר לדבר בשמם, ידעו אף ידעו להגיש תגובה משל עצמם. אי לכך, אין מנוס מלהסיק כי הכונס אינו מייצג איש מהמשיבים האחרים, אלא את עצמו ואת קופת הכינוס בלבד, ואין הוא רשאי לטעון טענות בשם הדיירים, ככל שהדבר אמור בסכסוכים ספציפיים בינם לבין המפרק, להבדיל מהמחלוקת המרכזית הנוגעת לדרך ניהול הבית המשותף. לא נותר לי אלא לתמוה על הדרך בה בחר הכונס לפעול בנקודה זו, אלא שלמען מראית פני הצדק, ומאחר ושניים מהדיירים המשיבים, מר ללזרי וגב' פינטון, לא הגישו תגובה למרות החלטות ביניים מפורשות אשר הורו להם לעשות כן, ידונו כל טענותיו של הכונס אף לגופן. 45. הליכי ההוצאה לפועל בהם פתח הכונס; בשולי בקשתו, מצהיר הכונס כי פתח בהליכי הוצאה לפועל בנוגע לבניין, צירף את המפרק כצד להם, ובהן הוא מבקש, בין היתר, למכור את הנכס כולו במעמדו ככונס נכסים. מוסיף הכונס וטוען, כדלקמן: "הח.מ מוצא לנכון להודיע זאת לבית המשפט הנכבד, שוודאי יצטרך לאשר בבוא הקונה המתאים - את המכר, ככל הנוגע למתן הוראות למפרק - כשם שהח"מ יצטרך לקבל הוראות מראש ההוצל"פ למוכרו ככונס". דומה, כי בכך נפלה אצל הכונס המלומד טעות יסודית בהבנת הדין. סעיף 267 לפקודת החברות, הדן בהליכים כנגד חברה בפירוק, קובע כדלקמן: "משניתן צו פירוק, או משנתמנה מפרק זמני אין להמשיך או לפתוח בשום הליך נגד החברה אלא ברשות בית המשפט ובכפוף לתנאים שיקבע". מצוותו של סעיף זה הינה פשוטה וברורה, וחלה גם על הליכי הוצאה לפועל. לעניין הגדרת "הליך נגד החברה", הרי עסקינן בכל הליך שהחברה מעורבת בו כמשיב, או מתבקש סעד הנוגע במישרין לנכסיה וזכויותיה. במקרה דנן, מבקש כונס הנכסים למכור את הבניין כולו, ואין חולק כי חלק ניכר מן הזכויות בבניין הינו רכוש החברה בפירוק. אין ספק, אם כך, כי עסקינן בפתיחת הליך כנגד חברה בפירוק, אשר חובה להקדים ולהגיש לבית המשפט של פירוק, טרם פתיחתו, בקשה מתאימה לפי סעיף 267 הנזכר לעיל. במסגרת החלטתי בפש"ר 1987/00, בש"א 18919/01, פרידמן נ' גולדנברג, הוגשה תביעה לערכאה אזרחית, בלא להקדים ולבקש היתר מבית המשפט של פירוק. לנפקותו של צעד זה התייחסתי כדלקמן: "די בכך, בכדי לקבוע כי התביעה אשר הגישו המשיבים נוגדת את הדין, ודינה להמחק על הסף. אמנם, אין בית המשפט של פירוק יושב כערכאת ערעור על בית המשפט המחוזי, אולם אין כל מניעה כי יצהיר, לבקשת מפרק, על הדין החל בתחום שהוא במומחיותו המיוחדת, וזאת במיוחד בסוגיה קרדינלית ורבת חשיבות כהטלת אחריות אישית על פקיד בית משפט אשר הוא עצמו מינה לתפקידו. זאת, ביתר שאת כאשר עצם הגשת התביעה היתה טעונה אישור בית משפט של פירוק מלכתחילה. פשיטא של הדבר הוא כי התביעה, בנסיבות אלה, כלל לא נכנסה לשערי בית המשפט המחוזי בדרך חוקית". דברים אלו, אשר נאמרו לעניין תביעה שעניינה הטלת אחריות אישית על מפרק, יפים מכח קל וחומר באשר לדרך מימוש נכסיה של חברה בפירוק, דבר שהינו אחת הסוגיות המרכזיות בדיני פירוק החברות. יוצא, כי עצם נקיטת הליכי הוצאה לפועל כנגד רכוש החברה בפירוק בלא להקדים וליטול אישור לפי סעיף 267 לפקודת החברות הנה פעולה הנוגדת את הדין שאחת דינה להתבטל. בשולי הדברים יוער, כי הדין דהיום, כפי שצוטט בין היתר בהחלטה בפש"ר 466/93, גרבש נ' שלף, מחייבת אף נושה מובטח להקדים ולבקש אישור מבית המשפט של פירוק להמשך הליכי גביה בהליכי הוצאה לפועל. קל וחומר, כאשר עסקינן בכונס אשר מונה קודם לפירוק בגין נשיה בלתי מובטחת! מעבר לדרוש יאמר, כי דרך המימוש אשר הותוותה בדין, כוללת בחובה אף את הדין לגבי שכר-טרחתו של פקיד בית המשפט אשר מימוש הנכס מוטל עליו. בעניין זה עסקתי בהרחבה בהחלטתי בעניין פש"ר 1717/00, בש"א 13215/01, בעניין אולמי דוד, ואין טעם לחזור פעם נוספת על מה שנאמר באותה החלטה. בנסיבות המקרה די אם יאמר כדלקמן: כשם שבמימוש על-ידי נושה מובטח במסגרת הליכי הוצל"פ, הוכרה זכאות הכונס מטעמו לשכר מימוש למרות היות המימוש נתון לפיקוח בית משפט של פירוק לפי ההחלטה בעניין גרבש, כך יהיה הדין, בשינויים המחוייבים, במימוש על-ידי מפרק במסגרת הליכי פירוק. מימוש כזה יתבצע, בדרך-כלל, על-ידי המפרק, והוא יהיה זה שזכאי לשכר מימוש. זאת, אף אם קיים גם בעל תפקיד אחר שמונה בהוצל"פ בגין נשיה בלתי מובטחת. אלא, שבנסיבות המקרה אין צורך לפסוק בכך, וניתן להשאיר עניינים אלו בצריך עיון. 46. בקשת הכונס לעיכוב גביית הוצאות המשפט; בית המשפט העליון הכריע באחד הסכסוכים בין המפרק לחלק מן הדיירים, ופסק כנגדם הוצאות משפט. עתה, מבקש הכונס כי בית המשפט של פירוק יורה על עיכוב גביית ההוצאות, וזאת מן הטעם כי בית המשפט העליון, לשיטתו, טעה בהחלטתו (!). האם סבר הכונס כי בית משפט זה מהווה ערכאת ערעור על בית המשפט העליון?! אם לשיטתו, טעה בית המשפט העליון בהחלטתו, היה עליו להתכבד ולבקש שם לשנותה. משלא עשה כן, אין לבית משפט זה כל אפשרות או סמכות להתערב בדבר; כשם שאין הוא יכול לקבוע במישרין כי בית המשפט העליון טעה, כן אין הוא יכול לעשות זאת בעקיפין, על-ידי מתן הוראה למפרק להמנע מלגבות חיוב שנפסק לזכותו כדין. יגעתי ולא מצאתי כיצד סבר עורך-דין ופקיד בית משפט כי הוא רשאי לבקש סעד מעין זה, ולא עוד, אלא שעל דרך טענה לקונית במסגרת תגובה לבקשת מפרק שעניינה שונה לחלוטין. דיון בסוגיות העיקריות של המחלוקת 47. אף כי הבקשה עצמה אינה בקשה הנוגעת לקביעת דרך המכר של הבניין, הרי דומה כי זוהי המחלוקת העיקרית הניטשת בין הצדדים. בעוד המפרק מבקש להמשיך בהליכי רישום הבית המשותף, מזהיר הכונס מפני הוצאות עתק עתידיות הצפויות מדרך זו, ומבקש לנסות ולמכור את הנכס כולו, כמצבו דהיום, וזאת בהליכי הוצאה לפועל. כפי שכבר נקבע קודם לכן, בקשתו של הכונס להעביר את המכר להוצאה לפועל נוגדת את הדין, ודין המימוש להמשך במסגרת הליכי הפירוק. במסגרת הליכים אלו יש לנסות ולפתור, בין היתר, גם את המחלוקת בנוגע לחלוקת הבעלות בפרוייקט בין בעלי השליטה שבנעליהם נכנס הכונס לבין החברה המיוצגת על-ידי המפרק. 48. לעניין שיטת המכר; לא ירדתי לסוף דעתו של הכונס המלומד בטענתו כי מכירת הבניין as is, כלשונו, הינה כדאית עבור קופת הפירוק או אי-מי מהצדדים המעורבים. זאת, בין אם תעשה בהוצאה לפועל או תחת פיקוח בית המשפט של פירוק. עסקינן במבנה אשר סכסוכים נטושים לגביו מזה שני עשורים, והוא רווי כולו בבעיות חוקיות ועימותים משפטיים אשר סופם מי ישורנו. במצב זה, ספק גדול אם ימצא קונה אשר יסכים לקנות את הנכס במחיר סביר. מצבו של שוק הנדל"ן, כפי שמתאר אותו הכונס עצמו, לא מסייע בידו בבקשתו אלא נהפוך הוא, עומד לו לרועץ. כאשר השוק מצוי בשפל, מי יסכים לרכוש נכס בעייתי מסוג זה, אשר עומד מזה שנים רבות (ולפי הכונס עצמו זקוק לשיפוץ יסודי בטרם ניתן יהיה להביאו אף למצב בו הוא ראוי להשכרה) דבר אשר השפיע אף הוא על ערכו? נסיון לעצור את הליכי הרישום ולפנות למכירת הנכס כפי שהוא, דומה כי לא יועיל אלא ביצירת עיכוב והטלת הוצאות חדשות על קופת הפירוק. זאת במיוחד בלא הגבלת זמן לנסיונות מכר אלו. על פניו, נראה כי הדרך אותה מציע המפרק, להשכיר חלק מהנכס, תועיל לקופת הפירוק הרבה יותר. זאת במיוחד אם, כטענתו, מצוי דייר אשר הסכים לבצע את השיפוץ בתמורה לכך כי השקעה זו תוכר כחוב שמעמדו כדין הוצאות פירוק. 49. המסקנה הנובעת מכל האמור לעיל היא כי יש טעם בניסיונות המפרק להשתמש בתכולת קופת הפירוק כדי להשלים את הליך הת.ב.ע. בעניין זה, דומה כי צודק כונס הנכסים הרשמי בטענתו כי אין כל טעם להתייחס להוצאות עתידיות מופרזות בהן "מנופף" הכונס. נהפוך הוא; יתכן מאד, כי דווקא סיומו של הליך עקרוני זה, אשר עלותו אינה רבה, יחסית, יוכל ליתן בידי המפרק, ובידי בית המשפט של פירוק המפקח עליו, תמונת מצב עדכנית וברורה יותר לגבי עלות הליכי הרישום כולם. כעת, לא נותר אלא לדון בגורלם של הסכומים הספציפיים, אליהם מתייחסת בקשת המפרק. 50. הפקדון של הזוג פאר; פקדון זה הופקד בידי הזוג פאר כדי להבטיח את התשלומים בהם חב מר ללזרי. בכך, דומה מעמדו של תשלום זה ל"מעין ערבות". אין חולק, כי מר ללזרי אינו עומד בחיוביו ואינו משלם את המגיע ממנו (ואף לא טרח להגיש תגובתו לבית המשפט בעניין, למרות החלטת ביניים מפורשת). בינתיים, חולף הזמן ונזקי כל הצדדים מתרבים והולכים. אי לכך, התקיימו נסיבות המצדיקות את מימוש הפיקדון ושימוש בו לצרכי רישום הבית. משתוקף הסכם ההפקדה עצמו אינו עומד לדיון בפני, ומשהותירו פאר עצמם את העניין לשיקול דעתי, הרי החלטתי היא כי נכון וצודק הוא לממש את הפקדון כעת. כתוצאה מכך, רשאים פאר לחזור אל ללזרי ולהפרע ממנו בסכום זה, כדינו של כל ערב אשר פורע את חובו של החייב העיקרי. 51. לעניין הפקדון של גב' פינטון; מלשון הראיות והחלטות בית המשפט בעניין זה אשר הונחו בפני, עולה בבירור כי הפקדון הינו תשלום אשר דינו להיות משולם אך ורק לאחר רישום הבית המשותף. הפקדתו של הסכום בנאמנות אצל המפרק דווקא לא באה אלא מטעמי נוחות. אין חולק, כי הבית טרם נרשם, ואי לכך, אין מקום לחייב את פינטון בתשלום זה. מטענות המפרק עולה, כי בסרבה לשלם עבור רישום הבית, פוגעת פינטון באינטרס שלה עצמה. אלא, שגם אם הדבר נכון, אין בכך עילה להתערבותי. בית משפט זה אינו יכול לשים עצמו כאפוטרופוס ולשקול שיקולי כדאיות עבור צדדים מתדיינים. גם הנסיבות שהשתנו, עליהם עומד המפרק בטענותיו, אינן עילה לאלץ את גב' פינטון לשלם כספים שטרם הגיע מועד פרעונם. זאת, שכן אין עולה מנסיבות אלו אלא כי קופת הפירוק זקוקה לכסף, וכי חלוף הזמן מרע את מצב הצדדים. אין בכך כל עילה להפקיע את זכותה של פינטון המעוגנת בחוזה ובהחלטה שיפוטית. בשולי הדברים יוער, כי לא נעלמה מבית המשפט הדרך בה נהגה גב' פינטון, באשר לא טרחה ליתן תגובתה והתעלמה מהחלטה שיפוטית מחייבת בעניינה. להתנהגות זו אתן דעתי כאשר אדון בהוצאות המשפט. 52. לעניין הוצאות משפט וסכומים אחרים שיגבה המפרק; סכומים אלו הינם סכומים המגיעים במובהק לקופת הפירוק. אין כל מניעה כי המפרק יעשה בהם שימוש לצורך הליכי רישום הבית המשותף. 53. אי לכך, ניתן למפרק אישור לעשות שימוש בסכומים נשוא הבקשות אשר לפני, למעט סכום הפקדון של הגב' פינטון, לצורך רישום הת.ב.ע בלבד. כל שימוש אחר יצריך הגשת בקשה מפורטת ומנומקת לבית המשפט של פירוק. לעניין הבקשה להשכיר יחידת דיור; אין חולק כי השכרה כזו עשויה אך להטיב את מצבה של קופת הפירוק. למרות זאת, על המפרק להתכבד ולהגיש בקשה חדשה ומפורטת בעניין זה, תוך הבאת כל העובדות הרלוונטיות, כולל צירוף הסכמתו או עמדתו של הדייר אשר מוכן ליטול את השיפוץ על עצמו. זאת ועוד; מאחר והליך הפירוק מתמשך על פני שנים רבות ויש צורך להאיץ את מהלכו ולסיימו במהירות, יתכבד המפרק ויגיש, בתוך 60 יום מהיום (ימי הפגרה במניין) דו"ח מפורט ומנומק, בעניין התקדמות הליכי הפירוק, גם ובעיקר ההליכים נשוא בקשה זו, כולל גורל הדיונים בהוצאה לפועל, גביית ההוצאות וכ"ו. לאחר מכן, יגיש המפרק דו"ח בדרך דומה על מכלול ענייני הפירוק מדי 3 חודשים. 54. סוף דבר; בש"א 10066/02 מתקבלת, ואילו בש"א 10065/02 בנוסחה זה נדחית. למרות תוצאה זו, ובהמשך לאמור קודם לכן לעניין התנהגותה של גב' פינטון, תשא משיבה זו בהוצאות המפרק ובשכר טרחת עורך-דין בסך 2,500 ₪ + מע"מ. מר ללזרי, אשר נהג באותו אופן ולא טרח להגיש תגובתו, ישא בהוצאות המפרק ובשכר טרחת דין בסך 4,000 ₪ + מע"מ. בנסיבותיה המיוחדות של בקשה זו, ולאור כל אשר פורט בה, ישא כונס הנכסים בהוצאות המפרק ובשכר-טרחת עורך דין בסך 15,000 ₪ + מע"מ. כל סכומי ההוצאות ישאו הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום בפועל. מפרק (חברה)כינוס נכסיםסכסוך