החלטה בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (סגנית הנשיא י' הכט והשופטים מ' רביד וא' אפעל-גבאי), אשר דחה את ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בירושלים (השופטת ר' זוכוביצקי). ביום 26.10.00 הוגש כנגד המבקש כתב אישום המייחס לו גרימת מוות ברשלנות, עבירה לפי סעיף 304 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 ולפי סעיפים 40 ו- 64 לפקודת התעבורה, תשכ"א-1961. על פי האמור בכתב האישום, ביום 31.10.96 נסע המבקש בנתיב השמאלי של הכביש במהירות של 73 קמ"ש ופגע בהולכת רגל שחצתה את הכביש מימין לשמאל, בכיוון נסיעתו. הולכת הרגל נפטרה בסמוך לאחר מכן מפצעיה. בכתב האישום נטען כי התאונה נגרמה כתוצאה מרשלנותו של המבקש, אשר נהג בהעדר תשומת לב למצב הדרך. בבית המשפט לתעבורה כפר המבקש בעבירה שיוחסה לו. גרסתו - לפיה התאונה היתה בלתי נמנעת - התבססה על שתי טענות מרכזיות: האחת, כי עובר לתאונה סונוור מאור השמש; והשניה, כי לא היה בידיו מספיק זמן בכדי להבחין במנוחה, נוכח העובדה שחצתה את הכביש משמאל לימין ולא מימין לשמאל, כפי שנטען בכתב האישום. בית המשפט לתעבורה בחן את גרסת המבקש וקבע כי שדה הראייה של המבקש אכן הוגבל כתוצאה מכך שסונוור מאור השמש בעת שאירעה התאונה. עם זאת, בית המשפט ציין כי טענת הסינוור אינה מסייעת למבקש שכן אם היה המבקש נוקט אמצעי זהירות סבירים ומקובלים כנגד הסינוור, או אם היה מאט את מהירות הרכב ומתאים אותה לתנאי השטח, ניתן היה למנוע את התאונה. באשר לטענתו השנייה של המבקש בדבר כיוון חצייתה של המנוחה, ציין בית המשפט לתעבורה כי בהעדר הוכחה אחרת יש להניח, לטובת המבקש, כי המנוחה אכן החלה לחצות את הכביש משמאל לימין ולא מימין לשמאל, כאמור בכתב האישום. עם זאת, לנוכח הממצאים העובדתיים, הוסיף בית המשפט וקבע כי במהלך החצייה שינתה המנוחה את כיוון הליכתה והפגיעה בה אירעה כשהיתה בתנועה מימין לשמאל. על יסוד האמור לעיל, קבע בית המשפט לתעבורה כי יש להרשיע את המבקש בגרימת מוות ברשלנות. בבואו לגזור את דינו של המבקש, נתן בית המשפט לתעבורה את דעתו לעינוי הדין שנגרם למבקש נוכח העובדה שכתב האישום הוגש כארבע שנים לאחר אירוע התאונה ולנוכח התמשכות ההליכים. כן ציין בית המשפט לתעבורה את עברו הנקי של המבקש בתחום עבירות התעבורה ואת הטראומה שנגרמה למבקש עקב התאונה ותוצאותיה. לא נעלמו מבית המשפט גם נסיבותיו האישיות של המבקש, לרבות היותו טכנאי שירות הזקוק לרכב והמפרנס היחידי במשפחתו. מנגד, שקל בית המשפט לתעבורה את רשלנותו של המבקש ואת תכליות הענישה בעבירות תעבורה המקפחות חיי אדם. לאחר ששקל את כל השיקולים הרלוונטיים, גזר בית המשפט לתעבורה על המבקש עונש של ארבעה חודשי מאסר בפועל, שנקבעו לריצוי בדרך של עבודות שירות, ושבעה חודשי מאסר על-תנאי למשך שלוש שנים. בנוסף, פסל בית המשפט את המבקש מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של שלוש שנים. על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים. בערעור טען בא-כוח המבקש, בין היתר, כי למבקש נגרם עיוות דין מכיוון שבכתב האישום לא צוינה העובדה שסונוור מאור השמש. עוד טען בא-כוח המבקש כי הנחתו העובדתית של בית המשפט לתעבורה, לפיה החלה המנוחה לחצות את הכביש משמאל לימין, מחייבת את המסקנה כי התאונה היתה בלתי נמנעת. באשר לחומרת העונש, טען בא-כוח המבקש כי בית המשפט לתעבורה לא נתן את המשקל הראוי לעינוי הדין שנגרם למבקש, אשר בעטיו נגזר עליו ליתן את הדין שמונה שנים לאחר שאירעה התאונה. בית המשפט המחוזי דחה, כאמור, את ערעורו של המבקש. בית המשפט המחוזי ציין שהטענה לפיה סונוור המבקש בעת התאונה עלתה במהלך הבאת הראיות וכי ניתנה למבקש הזדמנות סבירה להתגונן מפניה. בית המשפט הוסיף כי בנסיבות המקרה אין חשיבות לשאלה מאיזה צד חצתה המנוחה את הכביש, שכן התאונה היתה נמנעת לו היתה מהירות הנסיעה מותאמת לתנאי הדרך. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי נוכח רשלנותו החמורה של המבקש, אין מקום להתערב בחומרת העונש. על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הגיש המבקש את בקשת רשות הערעור שבפניי. בבקשת רשות הערעור חוזר בא-כוח המבקש על הטיעונים שהעלה בבית המשפט המחוזי, שלטענתו לא דן באופן ענייני וממצה בטענותיו. לפיכך, מבקש בא-כוח המבקש להחזיר את הדיון לערכאה הראשונה לצורך בירור מחדש של הטענות. לחלופין, מבוקש ליתן רשות ערעור על חומרת העונש שהושת על המבקש. לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות. במקרה דנן, אין מתעוררת כל שאלה החורגת מעניינם של הצדדים הישירים למחלוקת אשר תצדיק מתן רשות ערעור לערכאה שלישית. כמו כן, אין יסוד לבקשה להחזיר את הדיון לערכאה הראשונה, שכן אין כל סיבה או עילה לערוך בירור מחודש של טענות שנבחנו בשתי הערכאות הקודמות. מעבר לנדרש, יצויין כי למבקש לא נגרם עיוות דין. הגנתו של המבקש לא קופחה וניתנה לו הזדמנות ראויה להתגונן בפני כל הטענות שנטענו כנגדו. באשר לטענות המבקש ביחס לעונש שנגזר עליו, הרי שהלכה היא כי טענות הנוגעות לחומרת העונש אינן מקימות עילה לקיום דיון בפני בית משפט זה כערכאה שלישית, אלא במקרים חריגים ומיוחדים. בענייננו, הבקשה אינה מגלה טעם מיוחד ויוצא דופן המצדיק סטייה מן הכלל האמור. כפי שפורט לעיל, בית המשפט לתעבורה התחשב בכל השיקולים הרלוונטיים עת גזר על המבקש את עונשו ובית המשפט המחוזי, ששב ובחן את השיקולים הרלוונטיים, לא ראה לנכון להתערב בגזר הדין. בנסיבות אלו, אין מקום ליתן רשות ערעור לעניין העונש. למעלה מן הצורך אעיר כי העונש אשר הושת על המבקש, אף כי הוא בודאי מכביד עליו, אינו חמור כלל, והוא נוטה לקולה, בעומדו אל מול רמת הענישה הנוהגת בעבירה מן הסוג שהמבקש הורשע בה, זאת גם אם מביאים בחשבון את הזמן הרב שחלף מאז ביצוע העבירה ואת מכלול נסיבותיו האישיות של המבקש. אשר על כן, דין הבקשה להידחות. עבודות השירות יבוצעו כאמור בפסק דינו של בית המשפט לתעבורה. המבקש יפנה לממונה על עבודות השירות בתוך שבעה ימים על מנת לתאם את מועד תחילת העבודות. דריסהתאונת דרכיםהולך רגלכביש