אי ציות לתמרור תן זכות קדימה - אופנוע

החלטה 1. המבקש עמד לדין בבית-המשפט לתעבורה בחיפה והואשם בנהיגה ברשלנות, אי ציות לתמרור ב - 36 ("תן זכות קדימה") ובהתנגשות שגרמה נזק וחבלה של ממש. על פי כתב האישום ביום 13.6.99 התקרב המבקש לצומת והחל פונה פנייה רצופה שמאלה. בניגוד להוראת תמרור שהיה מוצב במקום, לא נתן המבקש זכות קדימה לאופנוע שהופיע מולו חסם את דרכו והתנגש בו. כתוצאה מהתאונה נחבלו שני רוכבי האופנוע ואף המבקש ונוסעת שהייתה ברכבו נחבלו חבלה של ממש. המבקש טען כי האופנוע נסע ללא אורות, מהירותו הייתה מופרזת ורוכביו לא חבשו קסדות. בית המשפט לתעבורה בחיפה (כבוד השופט ש' יציב) דחה את טענות המבקש והרשיע אותו בעבירות שיוחסו לו. בית המשפט ציין כי לא הובאה כל ראיה לכך שאורות האופנוע לא דלקו או שרוכביו לא חבשו קסדות, ואילו מעדותו של רוכב האופנוע, שבית-המשפט רכש לה אמון, עלה כי טענות אלה אינן נכונות. בית המשפט הוסיף וקבע כי רוכב האופנוע העיד שמהירות נסיעתו הייתה בין 50 ל- 60 קמ"ש, ועדות זו לא נסתרה על ידי בוחן התנועה. נוכח העבירות בהן הורשע גזר בית המשפט על המבקש 3 חודשי מאסר שירוצו בדרך של עבודות שירות, קנס בסך 10,000 ₪ או שלושה חודשי מאסר תמורתו, פסילת רישיון למשך שלוש שנים וארבעה חודשי מאסר על תנאי שלא ינהג בזמן הפסילה. 2. המבקש ערער על פסק הדין לבית המשפט המחוזי, ובערעורו העלה טענות כנגד קביעותיו העובדתיות של בית משפט השלום בעניין מהירות נסיעת האופנוע, בעניין האורות הכבויים ובעניין אי-חבישת הקסדות על-ידי רוכבי האופנוע. המבקש הוסיף וטען כי רשלנותו של רוכב האופנוע מנתקת את הקשר הסיבתי המשפטי בין התנהגותו ובין תוצאות התאונה. בית המשפט המחוזי (כבוד השופט א' שיף) דחה את הערעור בקובעו כי אין מקום להתערב בממצאיו העובדתיים של בית משפט השלום. בית המשפט הוסיף וציין כי אפילו התרשל רוכב האופנוע בכך שלא צפה את האפשרות לחדירת רכב אחר לנתיב נסיעתו, צריך היה המבקש לצפות התרשלות כזו, ולפיכך אין היא מנתקת את הקשר הסיבתי בין התרשלותו של המבקש לתוצאות התאונה. בית המשפט המחוזי נסמך בהקשר זה על פסק הדין בע"פ 8827/01 ישראל שטרייזנט נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (להלן: עניין שטרייזנט) לפיו אין רשלנות הנפגע שוללת את קיומו של הקשר הסיבתי מקום שבו אדם מן היישוב צריך היה לצפותה. ערעורו של המבקש על חומרת עונשו נדחה אף הוא. 3. מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, בגדרה שב המבקש וטוען כי התרשלות רוכב האופנוע היה בה כדי לנתק את הקשר הסיבתי המשפטי בין התנהגותו ובין תוצאות התאונה. המבקש מוסיף וטוען כי פסק הדין בעניין שטרייזנט שעליו השתית בית המשפט המחוזי את מסקנתו מנוגד לפסק הדין שניתן קודם לכן בע"פ 737/81 ג'אבר נ' מדינת ישראל, פ"ד לו(1) 604 (להלן: עניין ג'אבר), וכי הצורך ליישב בין שני פסקי הדין מצדיק מתן רשות ערעור. דין הבקשה להידחות. אין כל סתירה בין פסק הדין בעניין שטרייזנט לפסק הדין בעניין ג'אבר. פסק הדין בעניין שטרייזנט קובע כי התנהגות רשלנית מצד הנפגע או מצד גורם שלישי אינה שוללת כשלעצמה קשר סיבתי משפטי בין המעשה או המחדל לבין התוצאה הפוגעת והשאלה שיש לבחון היא - האם אדם מן היישוב צריך היה לצפות מראש את אותה התנהגות רשלנית. פסק הדין בעניין ג'אבר אינו מציב מבחן שונה וכל שנקבע בו הוא כי בנסיבות אותו המקרה רשלנותו של הנפגע הייתה כה מרחיקת לכת עד כי המערער לא צריך היה לצפותה. יישומה של הלכה זו על המקרה שבפנינו מוליך אל המסקנה כי בדין הורשע המבקש בעבירות שיוחסו לו, משום שגם בהנחה שרוכב האופנוע התרשל, היה על המבקש לצפות את האפשרות שרוכב האופנוע לא יבחין מבעוד מועד ברכבו של המבקש אשר התפרץ לצומת תוך הפרת חובתו ליתן זכות קדימה. יתר טענותיו של המבקש אף הן אינן מצדיקות דיון ב"גלגול שלישי". אשר על כן, הבקשה נדחית. משפט תעבורהזכות קדימהאי ציות לתמרורתמרוריםאופנוע