החלטה בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת ס' רוטלוי) מיום 7.7.04, אשר דחה את ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בתל-אביב-יפו (השופט י' גרטי) מיום 16.12.03. ביום 3.6.03 הוגש כנגד המבקש כתב אישום המייחס לו נהיגה ברכב ללא רישיון נהיגה, עבירה לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה, וללא פוליסת ביטוח תקפה, עבירה לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל-1970 וכן נהיגה בזמן פסילה, עבירה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה. המבקש הודה ועל יסוד הודאתו הורשע בכל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום. מכיוון שבא כוח המאשימה הודיע בבית המשפט על כוונת המאשימה לבקש הטלת מאסר בפועל על המבקש, התבקש שירות המבחן להכין תסקיר ביחס למבקש. לאחר שהתקבל התסקיר ולאחר שנשמעו טיעוני הצדדים לעונש ניתן גזר דינו של בית המשפט לתעבורה. בגזר דינו פרט בית המשפט את עברו העשיר של המבקש בתחום עבירות התעבורה ועמד על השיקולים השונים המנחים אותו בבואו לגזור את עונשו של המבקש. בין השאר ציין בית המשפט כי את עבירת התעבורה הראשונה שלו ביצע המבקש פחות מחודש לאחר שקיבל רישיון נהיגה וכי חרף פסילת רישיונו לשלושה חודשים בגין אותה עבירה הוא נתפס בשלוש הזדמנויות שונות נוהג בזמן הפסילה. בגין עבירות אלו נגזרה על המבקש, בין השאר, שנת מאסר על תנאי על מנת שעונש זה ישמש, כלשון בא כוחו בעת הטיעון לעונש באותו מקרה, "חרב על צווארו" של המבקש אשר תרתיע אותו מפני ביצוע עבירות תעבורה נוספות. ואולם, המבקש לא נרתע ובמהלך תקופת פסילתו השניה נתפס נוהג בשתי הזדמנויות. בגין עבירות אלו נשלח המערער לרצות עונש מאסר בפועל לתקופה של שנה ועונש המאסר על תנאי שהיה תלוי ועומד נגדו הופעל בחופף. למרות העונשים הרבים והחמורים שהוטלו על המבקש הוא לא נרתע ונתפס שוב, זמן קצר לאחר שיחרורו ממאסר, נוהג ללא רישיון וללא ביטוח, בהיותו תחת פסילה. בגין עבירות אלו הוגש כנגד המבקש כתב האישום הנוכחי. לנוכח זלזולו המופגן של המבקש בחוק ובעונשים שהוטלו עליו בבית המשפט, ולנוכח חומרתה של העבירה והצורך להגן על הציבור מפני נהגים עבריינים, קבע בית המשפט כי אין מנוס משליחת המבקש לרצות עונש מאסר בפועל. לפיכך, בית המשפט דן את המבקש למאסר לתקופה של 30 חודשים, מתוכם 15 לריצוי בפועל והיתרה על תנאי. כן הורה בית המשפט על הפעלתו בחופף של עונש מאסר על תנאי בן 12 חודשים שהיה תלוי כנגד המבקש. בנוסף הורה בית המשפט כי המבקש יהא פסול מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 18 חודשים. על גזר דינו של בית המשפט לתעבורה הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי. בערעורו טען המבקש כי לא ניתן משקל ראוי לנסיבותיו האישיות וכי לנוכח הליכי שיקום שעבר, לרבות גמילה מסמים, היה מקום להימנע מלשלוח אותו למאסר בפועל. בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של המבקש. בית המשפט המחוזי בחן את פסק דינו של בית המשפט לתעבורה ומצא כי יש בו התייחסות ראויה לכל השיקולים הרלוונטיים ומשכך, אין להתערב בו. על גזר דינו של בית המשפט המחוזי הגיש המבקש את בקשת רשות הערעור שבפניי אשר בה חזר והעלה את הטיעונים שנבחנו כבר בשתי הערכאות שדנו בעניינו של המבקש. לגישתו של בא כוח המבקש, השינוי בנסיבות חייו של המבקש מצדיק במקרה זה להימנע מהטלת עונש של מאסר בפועל שכן שליחתו של המבקש לבית הסוהר תגרום להדרדרות במצבו וזאת, לאחר שעבר תהליך של שיקום וגמילה מסמים. לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחים לה שוכנעתי כי דינה להידחות. הלכה היא כי אין בית משפט זה דן בחומרת העונש כערכאת ערעור שנייה, אלא במקרים חריגים ויוצאי דופן המעלים שאלה משפטית או ציבורית רבת חשיבות. בענייננו, אין מתעוררת כל שאלה החורגת מעניינם של הצדדים הישירים למחלוקת ולכן, אין הצדקה ליתן רשות ערעור. למעלה מן הצורך, אוסיף כי, גם לגופו של עניין, אין מקום להתערבות בית משפט זה בגזר הדין שהושת על המבקש. המבקש הינו יליד 1982 ומאז שקיבל לידיו את רישיון הנהיגה ביצע מספר רב מאוד של עבירות תנועה חמורות. בגין עבירות אלו נשפט המבקש מספר פעמים אך העונשים שהוטלו עליו, אשר הוחמרו מפעם לפעם, לא הרתיעו אותו מלשוב לסורו. באשר לנסיבותיו האישיות של המבקש הרי שאלו אינן מצדיקות הקלה בגזר דינו ומכל מקום, נסיבות אלו היו צריכות לעמוד לנגד עיניו בעת שהחליט פעם נוספת שלא לכבד את עונש הפסילה שהושת עליו. עניינו של המבקש אינו מצדיק, איפוא, התחשבות מיוחדת. אשר על כן, הבקשה נדחית. משפט תעבורהמאסרנהיגה ללא רישיוןשאלות משפטיות