חנייה במקום מוסדר מבלי לשלם אגרת חניה

החלטה כנגד המבקש הוגש לבית-המשפט לעניינים מקומיים בירושלים כתב אישום (ת.פ. 4419/03), המייחס לו עבירה של החניית הרכב במקום מוסדר מבלי שתשולם אגרת החניה, לפי סעיף 11(א) לחוק עזר לירושלים (העמדת רכב וחנייתו), תשכ"א-1969. על-פי עובדות כתב האישום, ביום 8.2.02 בשעה 9:58, החנה המבקש את רכבו במקום מוסדר ברחוב סוקולוב 16 בירושלים מבלי ששילם אגרת חניה. בית-המשפט לעניינים מקומיים (כבוד השופט ר' זיו) הרשיע את המבקש והטיל עליו קנס בסך 100 ש"ח. בבית-המשפט לעניינים מקומיים לא הייתה שנויה במחלוקת העובדה, כי המבקש החנה את רכבו בשעה 02:00 לפנות בוקר באזור מגורים במקום, ובשעה שלא ניתן לרכוש כרטיס חניה וללא מכשיר המאפשר תשלום, אלא רק החל מהשעה 08:00 בבוקר. בשעה 11:00, כאשר עמד לצאת ברכבו, מצא עליו דו"ח וברירת קנס או אפשרות לבקש להישפט. המבקש סבר, כי שמשלא קיימה העירייה את חובתה להתקין מכשיר אוטומאטי שיאפשר לו לשלם מראש עבור חניה משעה 08:00, במקום להטריח אותו כאזרח להשכים קום כדי לבצע את התשלום הנדרש, נפגעו זכויותיו כאזרח מעבר לסביר ומעבר להכרח, וראוי היה לבטל את הדו"ח, כפי שביקש בפנייתו. על פסק-הדין של בית-המשפט לעניינים מקומיים ערער המבקש לבית-המשפט המחוזי בירושלים. טענותיו של המבקש התמקדו בשני מישורים: האחד, אי-מתן תשובות ענייניות למכתבים ששלח; והשני, אי-כריית אוזן למצוקת אזרח למלא את חובתו לשלם אגרת חנייה באזור מגורים, שלטעמו חייבו ביטול הדו"ח, ובעיקר אי-כריית אוזן להצעות ייעול שעשויות להקל על נהגים, המחנים את רכבם למשך שעות רבות, בשעה שאיננה מחייבת תשלום אגרת חנייה. בית-המשפט המחוזי (כבוד סגנית-הנשיא י' הכט והשופטים מ' רביד ו-א' אפעל-גבאי) דחה את הערעור, בקובעו, כי: "אכן, ראוי שרשות ציבורית תטה אוזן קשבת ותיתן מענה ענייני לאזרח הפונה אליה ומגלה ערנות ואכפתיות לנושאים בעלי חשיבות ציבורית. ואולם, אין בהתנהגות הרשות שאינה ממלאת אחר האמור, כדי להקים לאדם שביצע עבירה, הגנה בפלילים." מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, בגדרה שב המבקש על טענותיו אותן העלה בפני בית-המשפט המחוזי. עיקר טענתו הוא, כי באזור מגורים חייבת העירייה (וכל רשות) להתחשב בשעות השינה של האזרחים ואין זה סביר, כי המכשיר ימנה את תקופת החנייה אך ורק מרגע התשלום. מנגד, תומכת המשיבה (להלן: המדינה) יתדותיה בפסק-הדין של בית-המשפט המחוזי ומבקשת לדחות את בקשת רשות הערעור. לטענתה, יש לדחות את "טענת ההגנה" של המבקש. שכן, למבקש הייתה אפשרות לבצע את אותו "תשלום עתידי" בשעה 02:00, באמצעות הנחת כרטיס חניה "כלל ארצי" בחלון דלת המכונית, כרטיס זה ניתן לרכוש ולהכין מראש, כאשר השעה ה"מגורדת" תהיה 08:00, או לחילופין, היה באפשרות המבקש "להתעורר" בשעה 08:00, לשלשל את הכסף במדחן ולחזור לעיסוקיו. עוד מוסיפה וטוענת המדינה, כי לפי הרציונל של המבקש, הרי שמשלא נתאפשר לו לשלם במדחן בשעה 02:00 לפנות בוקר, קמה לו זכות לחנות במקום החנייה משך כל היום כולו, שהרי המבקש אפילו לא טרח בבוקר לרדת מביתו, בשעה 08:00, שאז מתחילה חובת תשלום דמי החניה ולשלם את דמי החנייה, שהרי הדו"ח נרשם בשעה 09:58 בבוקר. דין הבקשה להידחות. המבקש מודה שלא שילם את דמי החניה, אולם טוען להגנתו, כי היות שחנה בשעה 02:00 לפנות בוקר, והיות ומדחן הכרטיסים איננו מאפשר "תשלום עתידי" באופן בו הפקדה בשעה 02:00 לפנות בוקר תיחשב כהפקדה מהשעה 08:00, שמאותה שעה חלה חובת תשלום דמי חניה ברחוב, הרי שיש לבטל את דו"ח החניה שנרשם לו. אין בידי לקבל טענה זו. שכן, למבקש הייתה אפשרות לבצע את התשלום, בשעה 02:00, באמצעות הנחת כרטיס חניה "כלל ארצי" בחלון דלת רכבו, אותו היה רוכש ומכין מראש, בו היה "מגרד" את השעה 08:00. כמו-כן, למבקש הייתה אפשרות נוספת בכך, שהיה מתעורר בשעה 08:00 ומשלשל את הכסף במדחן. לטעמי, בנסיבות אלה, בהן משנתאפשר למבקש לשלם באמצעות אמצעי תשלום אחר מבעוד מועד, ומשבחר המבקש שלא לעשות כן, ואף לא שילם את דמי החניה בשעה 08:00 בבוקר, שהרי הדו"ח נרשם, כאמור, רק בשעה 09:58, אין למבקש להלין אלא על עצמו. מעבר לדרוש יוער, כי עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות. הכלל הוא, כי הרשות לערער ניתנה במשורה באותם מקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית, החורגת מעניינם הפרטיקולרי של בעלי-הדין. במקרה דנן, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הספציפי של הצדדים לה והמבקש לא הצביע על עילה, המצדיקה דיון בגלגול שלישי (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו (3) 123). אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. משפט תעבורהאגרהחניהדוח חניה