החלטה 1. ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (כבוד השופט ח' כבוב) בה נדחה הערר על החלטת בית המשפט לתעבורה בנתניה (כב' השופט הלוי יהושע) אשר פסל את העורר מנהיגה עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו, אף אם ההליכים יימשכו מעבר לששה חודשים, וזאת במסגרת סעיף 47(ט) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] התשכ"א-1961 (להלן - "הפקודה"). 2. לעורר מיוחסות עבירות של גרימת מוות ברשלנות וכן שימוש ברכב מנועי ללא תעודת ביטוח בת תוקף בניגוד לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש]. על פי עובדות כתב האישום, ביום 5.9.03 סמוך לשעה 2:30 נהג העורר במשאיתו בכביש החוף ובעודו נוהג סטה מנתיבו לשולי הכביש ופגע ברכב, אשר חנה אותה עת בשולי הכביש עקב תקלה. הרכב החונה עמד מעברו הימני של קו ההפרדה הצהוב ובצמוד למעקה הבטיחות, כאשר אורות פנסיו מהבהבים. כתוצאה מן התאונה נהרג נהג הרכב החונה אשר ישב אותה עת במכונית. אדם נוסף שהיה בה נפגע באופן קשה בחלקים שונים של גופו. הרכב בו ישבו השניים נהרס באופן מוחלט. בעת התאונה נהג העורר את המשאית בלא תעודת ביטוח חובה תקפה. 3. עם הגשת כתב האישום, בקשה המשיבה את פסילת רשיונו של העורר עד תום ההליכים נגדו. בדיון בפני בית המשפט לתעבורה העלה העורר גרסה לפיה בזמן נסיעתו במסלול הימני ועובר לתאונה, עקפה אותו משאית אחרת, אשר עגלתה התנודדה והגיעה סמוך לתא הנהג של רכב העורר. עקב כך, סטה העורר לדבריו לשולי הכביש, ולאחר שהבחין ברכב העומד בשוליים לא הצליח לחזור למסלולו. טענת העורר היא, איפוא, כי סטייתו מנתיב נסיעתו היתה בלתי נמנעת ומתחייבת בנסיבות העניין. גרסת העורר זכתה לתימוכין בעדותו של נהג משאית נוסף אשר לדבריו, עבר במקום באותה עת והבחין במשאית אשר גרמה לעורר לסטות לשולי הכביש. לעומת גרסה זו, העיד אחד מנוסעי הרכב הנפגע, שוטר במקצועו, כי עמד בעת התאונה מחוץ לרכב החונה וראה את משאיתו של העורר נוסעת בשולי הכביש מספר שניות קודם לתאונה. כן העיד כי לא ראה כל משאית אחרת אשר עקפה את משאיתו של העורר. עוד יש לציין כי העורר לא הזכיר קיומה של משאית נוספת בגרסה שמסר לחוקרים לאחר התאונה. עדות השוטר שהיה עד ראייה לתאונה נתמכת בדו"ח בוחן התנועה שהגיע למקום לאחר התאונה בו קבע כי משאיתו של העורר נסעה בשולי הכביש זמן מה קודם לארוע התאונה. לאור זאת קבע בית משפט לתעבורה כי קיימות במקרה זה ראיות לכאורה לאשמתו של העורר וזאת נוכח חומר ראיות רב משקל התומך בגרסה לפיה כניסת משאית העורר לשולי הכביש נעשתה כברת דרך לפני מקום הימצאו של הרכב החונה ונעשתה ללא קשר למשאית נוספת, וכי בנתוני המקום והזמן היה טווח ראייה מספיק שאיפשר לנהג למנוע את התאונה, אלמלא התרשל. לאור עברו המכביד של העורר, 36 הרשעות קודמות ב-6 שנותיו כנהג, קבע בית המשפט כי העורר מהווה סכנה לציבור בנהיגתו. הוא קיבל את בקשת המדינה ופסל אותו מנהיגה עד תום הליכי המשפט, וגם אם יימשכו מעבר לשישה חודשים. 4. בערר על החלטה זו לבית המשפט המחוזי, טען העורר כי מדובר במצב של התערבות גורם זר אשר הביא אותו לסטות מנתיב נסיעתו, ובכל מקרה, מאחר שקיימות גרסאות נוגדות, הן מבטלות האחת את רעותה, ועל כן סיכויי הרשעתו קלושים. בנסיבות אלה, ונוכח הפגיעה הקשה בפרנסתו עקב פסילת רשיונו לתקופה ארוכה, טען העורר כי אין הצדקה לקיים את החלטת הפסילה של בית המשפט לתעבורה. בית המשפט המחוזי בחן את חומר הראיות והחליט לאמץ את החלטת בית משפט קמא ולא להתערב בה. 5. בערר שבפנינו, חוזר העורר על טיעוניו בערכאות הקודמות. לדבריו, קיומן של שתי גרסאות נוגדות שולל את היכולת בשלב זה להסיק דבר לענין סיכויי הרשעתו, וחזקת החפות עומדת לו. הוא מדגיש את הפגיעה הקשה בפרנסתו עקב שלילת רשיונו מזה שמונה חודשים, וטוען כי אף שיש לחובתו מספר רב של עבירות תעבורה, אין מדובר בעבירות הקשורות בתאונות דרכים, ועובדה זו יש לזקוף לזכותו. המשפט צפוי להימשך זמן רב, ואין זה מוצדק במכלול נסיבות הענין להמשיך ולשלול את רשיונו. המדינה מתנגדת לערר ועומדת על כך כי, חרף הקושי הנילווה לפסילת רשיון לתקופה ארוכה טרם סיום המשפט ובמיוחד לאדם שפרנסתו בנהיגה, אין מנוס מנקיטת צעד זה בנסיבות מקרה זה על שום הסכנה לציבור שיש מהמשך נהיגתו של העורר לאור אופי העבירות בהן הוא מואשם ונוכח מסוכנותו כפי שהיא נלמדת מעברו בעבירות תעבורה. 6. אין מנוס מדחיית הערר. הוראת הפקודה בסעיף 47(ט) נועדה לתת סמכות בידי בית המשפט הדן בעבירה הנוגעת לתאונת דרכים בה נהרג אדם או נחבל או ניזוק רכוש, להאריך את פסילת הרשיון עד לגמר בירור הדין. תכליתה של הוראה זו להגן על הציבור מפני מסוכנותו של הנהג אשר היה מעורב בתאונה קטלנית, או בתאונה אשר גרמה פציעה חמורה לאדם או נזק רכוש רציני. חשוב לזכור כי בתאונה שבה נהרג אדם, על קצין משטרה, כבר בתחילת הדרך, לפסול את הנהג מהחזיק ברשיון למשך תשעים ימים. החובה לפסול רשיון פסילה מינהלית היא במקרה זה קטיגורית. עם הגשת כתב אישום נתון שיקול דעת לבית המשפט הדן בענין להחליט האם להורות על המשך הפסילה. אולם במקרה של תאונה קטלנית, תחילתו של התהליך בפסילה המינהלית המתחייבת מלמד גם על המשכו, במובן זה שמאזן השיקולים להמשך הפסילה נוטה לחומרה, ושיקולי הגנת הציבור מפני מסוכנותו של הנהג הם בעלי משקל רב במיוחד בנסיבות כאלה. אך מובן, כי בית המשפט יבחן, בראש וראשונה, את שאלת קיומן של ראיות לכאורה להרשעתו של הנהג בעבירה המיוחסת לו, אולם בהינתן קיומה של תשתית ראייתית כאמור, עליו לאזן בין שיקולי ההגנה על הפרט, ובתוך כך את נסיבותיו האישיות המיוחדות, וכן את קצב התנהלות המשפט ומשך הזמן הצפוי לסיומו, לבין הצורך להגן על שלום הציבור מפני נהיגה המסכנת חיים, תוך מתן משקל רב לאינטרס האחרון (בש"פ 7399/00 לחמי נ' מדינת ישראל, תק על 2000(3) 2245; בש"פ 759/99 הורביץ נ' מדינת ישראל, תק על 99(1) 888; בש"פ 540/86 דורי נ' מדינת ישראל, תק על 86(2) 251). לא למותר להדגיש, כי במציאות הקשה של ריבוי תאונות דרכים חמורות בכבישי הארץ, מהן תאונות קטלניות, וקיומו של רף זהירות נמוך המאפיין את תרבות הנהיגה בדרכים, שומה על בית המשפט לנקוט יד מחמירה וקפדנית בהגנה על החיים ועל שלום הנוסעים והולכי הרגל מפני פגיעה בחייהם ובגופם. במסגרת שיקול הדעת המופעל כאמור, יש לייחס משקל גם להוראה הכללית שבסעיף 50(ב) לפקודה הקובע כי בחלוף שישה חודשים מיום שנפסל בעל רשיון וטרם ניתן פסק דין בעניינו, "בטלה הפסילה, אם לא הורה בית המשפט הוראה אחרת". כלל זה נועד לקבוע מסגרת של זמן לפסילת רשיון כל עוד לא ניתן פסק-דין ולא להותיר את המשך הפסילה מחוץ למסגרת של פיקוח שיפוטי. לפיכך, על בית המשפט לשקול לאחר חלוף שישה חודשים אם יש הצדקה להמשך הפסילה מקום שטרם ניתן פסק דין, ובנסיבות אלה גובר הנטל המונח על שכם התביעה לשכנע בדבר המשך נחיצותה של הפסילה לתקופה נוספת לשם הגנה על שלום הציבור (השווה בש"פ 7647/00 חינוואי נ' מדינת ישראל, פד"י נד(4) 812; בש"פ 5388/01 רבינוביץ נ' מדינת ישראל, תק - על 2001(3) 934). אולם ישנן נסיבות בהן ישקול בית המשפט פסילת רשיון עד תום ההליכים גם אם הם יחרגו מגבולות שישה חודשים, ויחליט על כך בהחלטה הצופה את פני העתיד, כפי שארע במקרה זה. 7. צדק בית המשפט לתעבורה כאשר הסיק ממכלול הראיות כי קיימות ראיות לכאורה להרשעתו של העורר בעבירות נשוא האישום. נכון הוא כי בשלב זה עומדות שתי גרסאות נוגדות באשר לנסיבות התאונה, וכי אין בית המשפט הדן בהליך של מעצר או של פסילת רשיון עד תום ההליכים אמור לנקוט עמדה נחרצת בשאלות מהימנות ומשקל ראיות, ומלאכה זו שמורה לבית המשפט הדן במשפט גופו. יחד עם זאת, גם בהליך מיקדמי זה אין בית המשפט בוחן את הראיות בחינה טכנית בלבד. הוא מעריך, ולו לכאורה, את מידת ההגיון והסבירות שבגרסה שהועלתה או ראיה שהוגשה, ועליו להעריך תוך שיקלול מכלול הראיות, מהו הסיכוי שיש לגרסה או לראיה זו או אחרת להתקבל במשפט. מתפקידו לשקול, ולו לכאורה, גרסה מול גרסה, ולהעריך את הסיכוי שיש לקבלת גרסה אחת ולדחייתה של האחרת. בענייננו, הראיות התומכות בגרסה לפיה העורר נסע כבר בשולי הכביש זמן מה קודם לתאונה הקטלנית, וכי נסיעתו זו לא נבעה מעקיפה מסוכנת של משאית אחרת הן, לכאורה, בעלות משקל. הן בנויות מעדות שוטר, עד ראייה, שעמד בסמוך לרכב שנפגע וחזה בהתרחשות התאונה, ואף קודם שהתרחשה. היא נתמכת תמיכה רבת משקל בחוות דעתו של בוחן התנועה, איש מקצוע, אשר מצא על פי ממצאים אובייקטיביים במקום כי המשאית נסעה בשולי הכביש זמן מה קודם לתאונה וחיזק חיזוק משמעותי את עדותו של עד הראייה לתאונה. כנגד זה, עומדת גרסתו של העורר, כמי שנוגע ישירות בדבר, אשר הועלתה רק בשלב מאוחר יותר לתאונה, ובעדות מחזקת של אדם נוסף, גם הוא נהג משאית, המכיר את העורר היכרות קודמת. בנסיבות אלה, צדק בית המשפט לתעבורה כאשר קבע כי קימות ראיות לכאורה להרשעת העורר, תוך שהעריך את סיכויי גרסת עדי התביעה להתקבל על פני גרסת העורר. 8. בהינתן קיומן של ראיות לכאורה, יש לשקול האם נסיבות הענין מצביעות על מסוכנות הנהג במידה כזו המצדיקה את פסילתו מלנהוג עד לסיום המשפט. כן יש ליחס משקל מסוים גם לנסיבותיו האישיות, ובכלל זה, את הצפי להתמשכות המשפט. מכל הבחינות האלה גם יחד, צדקו הערכאות הקודמות בהחליטן כי יש מקום לפסול את העורר לנהיגה עד לתום ההליכים נגדו. העבירות המיוחסות לו הן, עצמן, מצביעות על מסוכנותו הרבה. כך הוא לגבי עבירת גרם מוות ברשלנות, אולם גם נהיגתו ללא תעודת ביטוח תקפה מצביעה על הפרה בוטה של החוק במיוחד מקום שמדובר בנהג שנהיגתו היא גם מקצועו. יש לציין בהקשר זה כי העורר הורשע בעבר בעבירה של נהיגה בלא ביטוח כעולה מגליון הרשעות תעבורה בעניינו. לכך מצטרף רישומו הקודם בעבירות תעבורה, המצביע על עבירות תעבורה רבות שעבר המצביעות בעיקרן על נהיגה לא זהירה תוך התעלמות מחוקי תנועה. משפטו של העורר כבר החל, ומדובר, על כן, בהליך שנכנס כבר למסלול של בירור, ויש להניח כי לא יארך זמן רב. פרנסתו של העורר היא בנהיגת משאית והדבר פועל לשני כיוונים: מחד - פסילת הרשיון מקפחת את פרנסתו ופרנסת משפחתו. מנגד, דווקא בשל היותו נהג מקצועי, המצוי רוב שעות היום על הכביש, צפויה סכנה גדולה יותר מנהיגתו לשלום הציבור, ויש להקפיד עמו שבעתיים. בשיקלול כולל של כל נסיבות הענין, ראוי לאמץ את החלטת הערכאות דלמטה לפסול את העורר מנהיגה עד סיום המשפט בעניינו. הערר נדחה. שוליים (כביש)משפט תעבורהמשאיתכביש