החלטה כנגד המבקש הוגש לבית-המשפט לתעבורה בתל-אביב-יפו כתב אישום (ת.פ. 22655/02), המייחס לו עבירה של נהיגה במהירות של 154 קמ"ש בכביש מספר 20 (נתיבי איילון) בק"מ ה- 20, דרך בה מותרת הנסיעה במהירות של עד 90 קמ"ש, בניגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: תקנות התעבורה). בית-המשפט לתעבורה (כב' השופטת א' שדמי) הרשיע את המבקש בעבירה המיוחסת לו וגזר עליו שלושה חודשי פסילת רשיון-נהיגה בפועל, חודשיים פסילה על-תנאי לשנתיים וקנס בסכום של 1,500 ש"ח. בפסק-דינו הסתמך בית-המשפט לתעבורה על המסמכים הבאים: תעודת עובד ציבור של מפעיל הממא"ל; תעודת עובד ציבור בדבר תקינות המכשיר למדידת מהירות הכולל מצלמה; תעודת עובד ציבור בדבר פיתוח סרט הצילום, תצלום הרכב. כמו-כן, הוצג חוזה שכירות הרכב הנדון, אשר לפיו המבקש שכר את הרכב במועד הנדון. המהירות הוכחה באמצעות עדותו של השוטר אשר הפעיל את הממא"ל. תעודות עובד ציבור שהוצגו הוכיחו, כי המכשיר היה תקין. עוד קבע בית-המשפט, כי יש לראות בשתיקת המבקש ובבחירתו שלא להעיד כחיזוק לראיות התביעה. על פסק-דינו של בית-המשפט לתעבורה ערער המבקש לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. בית-המשפט המחוזי (כב' השופט א' טל) דחה את הערעור, בקובעו, כי המשיבה הוכיחה, שהרכב אשר צולם על-ידי הממא"ל הוא הרכב בו נהג המבקש, על-פי התצלום ותעודות עובד הציבור. עוד הוסיף וקבע בית-המשפט המחוזי, כי משבחר המבקש שלא להעיד, ולא הכחיש כי נהג במהירות המיוחסת לו, יש במחדלו זה כדי לחזק את גרסת המשיבה, לפיה הוא נהג במהירות של 154 קמ"ש. מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, בגדרה שב המבקש על טענותיו אותן העלה בפני בית-המשפט המחוזי. עיקר טענות המבקש הם, כי המשיבה לא הוכיחה מעבר לספק סביר, כי היה זה רכבו אשר הפעיל את הממא"ל וכן כי בית-המשפט לתעבורה אינו יכול לשים עצמו כמומחה לממא"ל ואין זה בגדר ידיעתו השיפוטית מהו המרחק המינימאלי בין שני רכבים בתצלום של מצלמת ממא"ל, אשר עשוי לעורר ספק בשאלה מי מבין שני הרכבים הוא זה אשר נע במהירות המדודה. מנגד, תומכת המשיבה יתדותיה בפסק-הדין של בית-המשפט המחוזי ומבקשת לדחות את בקשת רשות הערעור. החלטתי לדחות את הבקשה. סעיף 27א(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] קובע: "צילום שנעשה בדרך שנקבעה בתקנות, במצלמה המופעלת באופן אוטומטי או בידי שוטר, יהיה ראיה קבילה בכל הליך משפטי לגבי- (5) מהירות נסיעתו של הרכב. ובלבד שהוכח כי הצילום המוגש הוא העתק אמין של הסרט שהוכנס למצלמה והוצא ממנה, וכי מרגע שהובא למצלמה עד שהוגש לבית המשפט לא נעשתה בו שום פעולה שיש בה כדי לשנות פרט מפרטיו." [ההדגשה שלי - ס.ג'.] מסעיף זה עולה, כי הצילום עצמו הוכשר בחקיקה, על-מנת להוות ראיה כנגד הרכב המצולם, לעניין זהות הרכב, מקום ביצוע העבירה, זמן ביצוע העבירה ואף מהירות הנסיעה עצמה. כמו-כן, סעיף 27(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] קובע, כי: (א) בית המשפט הדן בעבירת תעבורה רשאי, לענין עבירה, לקבל כראיה- (1) הודעה בכתב של שוטר או של מי שהוסמך בדין לערוך הודעה כאמור, או דו"ח בוחן של משטרת ישראל, אם אלה נעשו במילוי תפקידו של עורכם; (ד) אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מכוחו של בית המשפט לצוות, כי נותן הודעה או דו"ח בוחן ייחקר בבית המשפט, ובית המשפט ייעתר לבקשתו של בעל דין לצוות על כך; אם בעל דין לא מיוצג בידי עורך דין, יודיע בית המשפט לבעל הדין על זכותו להזמין לחקירה נותן הודעה או דו" ח דוחן. בית המשפט רשאי להטיל הוצאות החקירה על המבקש אם נוכח שהבקשה באה לשם קנטור. [ההדגשה שלי - ס.ג'.] במקרה שבפני, הוגשה תעודת עובד ציבור של מפענח הצילום. בא-כוח המבקש לא ביקש לחקור את המפענח, בהתאם להוראות סעיף 27 (ד) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], ואף הודיע, כי "אני לא אתנגד להגשת המסמכים". מתעודת עובד הציבור, הסיק המפענח, כי רכבו של המבקש נסע במהירות 154 קמ"ש. כמו-כן, המבקש לא העיד להגנתו, ולא ניסה לסתור את הראיות שהוצגו לחובתו, כפי שבאו לידי ביטוי במסקנת המפענח ובהגשת תעודת עובד הציבור. טוען המבקש, כי הוא חולק על פענוח התמונה ולמעשה על עדותו של המפענח ב"תעודת עובד ציבור". טענה זו אין בידי לקבל. שכן, המבקש לא ביקש לחלוק על מסקנת המפענח ותעודת עובד הציבור הוגשה ללא התנגדות. מהתנהגות המבקש ניתן להבין, כי אין הוא חולק על אמינות המכשיר ואין זה מתקבל על הדעת, שבכל אחד מההליכים יהיה צורך להביא עדות מומחה לגבי אמינות המכשיר, שעה שבמספר הליכים בעבר הסתמך עליו בית-המשפט כמכשיר אמין (ראו והשוו רע"פ 4277/97 שי שחר נ' מדינת ישראל, דינים-עליון, נ"ד 206). כמו-כן, עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות. הכלל הוא, כי הרשות לערער ניתנה במשורה באותם מקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית, החורגת מעניינם הפרטיקולרי של בעלי-הדין. במקרה דנן, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הספציפי של הצדדים לה והמבקש לא הצביע על עילה, המצדיקה דיון בגלגול שלישי (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו (3) 123). אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. משפט תעבורהמהירות מופרזת / דו"ח מהירות