החלטה 1. זו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופטת ס. רוטלוי) בו נתקבל ערעורה של המשיבה על קולת העונש שנגזר על המבקש בבית משפט השלום לתעבורה (כב' השופט גרטי). 2. המבקש הואשם בבית המשפט לתעבורה בעבירות של סטיה שלא בבטחה וכן בנהיגה בקלות ראש וגרימת חבלה של ממש בניגוד לפקודת התעבורה ותקנות התעבורה. לאישום זה צורף תיק נוסף בעניינו של המבקש שעניינו נהיגה במהירות מופרזת. המבקש הודה בכל העבירות בהן הואשם בשני התיקים. נסיבות האישום העיקרי נוגעות לכך כי ביום 19.11.01 נסע ברכב פרטי ברחוב בתל-אביב ובעת הנסיעה סטה מנתיבו על מנת לעבור לנתיב ימני. בעשותו כן, חסם את דרכו של רוכב אופנוע, ובכך אילצו לבלום בלימת חירום אשר כתוצאה ממנה נפל רוכב האופנוע לקרקע ונחבל חבלה של ממש. בית המשפט לתעבורה גזר על המבקש קנס בסך 2,000 ₪, פסילת רשיון נהיגה לתקופה של 3 חודשים, פסילה על תנאי והתחייבות להימנע מלעבור עבירה נוספת. בית המשפט התחשב בעובדה כי המבקש, בחור צעיר, קיבל את רשיונו רק בשנת 1997 וכבר נרשמו לחובתו 16 הרשעות קודמות בעבירות תנועה. חרף זאת, החליט להסתפק בפסילת רשיון לתקופה של 3 חודשים בלבד, ועונשים נוספים. 3. המדינה ערערה על קולת גזר הדין בטענה כי תקופת הפסילה בפועל שנגזרה על המבקש חורגת מרמת הענישה המתחייבת בנסיבות הענין. לטענתה, בית המשפט גזר על המבקש עונש פסילה ברף המינימום חרף חומרת העבירה הכרוכה בסטייה מן הנתיב וגרימת חבלה חמורה, והתעלם בענישה מקיומו של תיק נוסף בעניינו של המבקש שנושאו נהיגה במהירות מופרזת של 124 קמ"ש באיזור בו המהירות המותרת עומדת על 80 קמ"ש. באת כוח המדינה ציינה כי רשיונו של המבקש כבר נשלל שלוש פעמים בעבר, אולם הדבר לא הועיל להרתיעו מהמשך נהיגתו תוך עבירה על החוק. 4. בית המשפט המחוזי קיבל את עמדת המדינה. הוא עמד על מסוכנותו של המבקש לאור עברו הפלילי ולאור נסיבות העבירות נשוא האישומים נגדו בהליך זה. כן קבע כי עונשי העבר לא השפיעו על נהיגתו. מכאן מצא כי ראוי להחמיר עמו, וגזר עליו עונש פסילת רשיון לתקופה של 9 חודשים, וזאת בנוסף ל-3 חודשי הפסילה שגזר עליו בית משפט השלום. שאר מרכיבי גזר הדין נותרו בעינם. 5. המבקש עותר בבקשתו זו להתיר לו לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בטענה כי החמיר עמו יתר על המידה. הוא טוען כי בית המשפט המחוזי כערכאת ערעור התערב בצורה משמעותית בעונש שנראה ראוי והולם בעיני הערכאה הדיונית, וכי לא היה מקום להתערבות כזו בשים לב לעובדה כי בית המשפט לתעבורה פועל כערכאה מקצועית בעלת כשירות מיוחדת בתחום ענינים זה. 6. אין מקום להיענות לבקשת רשות הערעור. כלל הוא כי בית משפט זה אינו נענה לבקשות למתן רשות ערעור בענין של ענישה לאחר ששתי ערכאות קודמות נתנו דעתן לנושא זה, אלא בנסיבות חריגות בהן מתעוררת שאלה בעלת חשיבות ציבורית חוקתית או משפטית החורגת מעניינם של הצדדים (רע"פ 967/98 סלאמה נ' מדינת ישראל, בר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור, פד"י לו(3) 123; רע"פ 1174/97 עזרא רפאלי נ' מדינת ישראל). ענייננו אינו מעלה כל נושא כללי שיש בו ענין לציבור בכללו. עונשו של המבקש הוחמר בערכאת הערעור על שום חומרת העבירות בהן הודה, על שום ריבויין, ועל שום עברו הפלילי המכביד במיוחד בעבירת תעבורה המצביע על התעלמות המבקש מהוראות החוק כענין של נוהג ושיטה. מסוכנותו לשלום הציבור בנתונים המונחים לפנינו עולה וברורה על פניה. בנסיבות חמורות אלה החליט בית המשפט המחוזי להחמיר בדין, ועשה כן תוך התחשבות הן ברקע האינדיבידואלי של המבקש המצדיק החמרה בדינו והן במדיניות הענישה הכללית הנוהגת בעבירות תעבורה, המצדיקה גם בהיבט כללי גישה עונשית שנטוע בה יסוד ברור של הרתעה. אין עילה להתערב בעונשו של המבקש בגלגול שלישי. הבקשה נדחית. חסימת נתיבמשפט תעבורהאופנועכביש