החלטה 1. זו בקשת רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט אילן שיף), בו נדחה ערעור המבקש על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בעכו (כבוד השופט יעקב בכר) שהרשיע את המבקש בעבירה של אי-מתן זכות קדימה וגזר עליו תשלום קנס בסך 600 ₪ וכן פסילה על-תנאי של רשיון הנהיגה למשך 2 חודשים. 2. המבקש הואשם בכך שביום 3.7.02, שעה שנהג ברחובות עכו, לא ציית לתמרור "מתן זכות קדימה" בכך שלא נתן זכות קדימה לרכב אחר שנכנס לצומת מכביש אחר, או הבא אל הצומת, וזאת בניגוד לתקנה 64(ג)+22(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961. 3. המבקש עתר בפני בית המשפט לבטל את הדו"ח בטענה של "הגנה מן הצדק" מהטעם שהשוטר שערך את הדו"ח רשם תחילה את תגובת הנהג ורק לאחר מכן רשם את נסיבות המקרה. לטענתו, ראוי הוא כי השוטר יקריא לנהג בשלב ראשון את המיוחס לו ורק אחר כך ישמע את תגובתו ויתעד אותה בדו"ח. בית המשפט לתעבורה קבע כי טענת "הגנה מן הצדק" היא מסוג הטענות המתקבלות רק במקרים חריגים, נדירים ויוצאי דופן כאשר מדובר בהתנהגות חריגה של הרשות הציבורית הנוגדת את חוש הצדק וההגינות. מקרה זה אינו מתאים להחלת הגנה זו גם אם ראוי ורצוי דרך כלל כי לתגובת הנהג יקדם רישום של פרטי המקרה על ידי השוטר כדי שהנהג ידע ויבין לאלו טענות עליו להגיב. עוד טען המבקש במישור העובדתי כי לא קיפח זכות קדימה של רכב אחר, אולם בית המשפט קבע על סמך ראיות שהובאו בפניו כי יש לקבל במלואה את עדות השוטר שרשם את הדו"ח בהיות העדות מפורטת, בהירה וחד-משמעית. לאור זאת, הרשיע את המבקש בעבירה שיוחסה לו וגזר את דינו. 4. בית המשפט המחוזי דחה את ערעור המבקש על הכרעת דינו. הוא קבע, בין היתר, כי אישום בעבירת תנועה הינו מעצם טיבו הליך יעיל ומקוצר, אולם גם במסגרת הליך מסוג זה אין להתיר פגיעה בזכויות נאשם. לפיכך, יש להביא לידיעתו של הנאשם, עובר לקבלת תגובה ממנו, את פרטי העבירה המיוחסת לו ואת נסיבותיה. כן רצוי כי רישום פרטי האירוע על ידי השוטר בדו"ח ייעשה בטרם הגיב הנאשם למיוחס לו כדי להבטיח את מתן מלוא המשקל לתגובה זו. עם זאת, באשר למקרה זה קבע בית המשפט כי המבקש ידע בפועל מהם פרטי העבירה שיוחסה לו, וזאת ניתן ללמוד מנוסח תגובתו לדו"ח התנועה. לפיכך, העובדה כי השוטר רשם את תיאור הארוע רק לאחר שנמסרה תגובת המבקש, אין בה כדי להעלות או להוריד לגופו של ענין. בית המשפט לא מצא, איפוא, מקום להחיל את דוקטרינת "ההגנה מן הצדק" במקרה זה, והותיר את הרשעת המבקש, כמו גם את העונש שנגזר עליו, על כנם. 5. בקשת רשות הערעור נוגעת להכרעת הדין של בית המשפט המחוזי. טענת המבקש היא כי טעה בית המשפט קמא כאשר קבע כי המבקש ידע את מהות העבירה המיוחסת לו ואת נסיבותיה, וזאת כיוון שהשוטר שרשם את הדו"ח לא הביא לידיעתו את נסיבות העבירה קודם שהגיב לפנייתו. לדבריו, לא די בכך שנהג ידע מה מיוחס לו על ידי השוטר, אלא חובה על השוטר להציג לו תחילה את נסיבות המקרה ולפרטם על דרך רישום הדברים בדו"ח, ורק לאחר מכן יוכל לקבל את תגובת הנאשם ולרשום אותה. הדבר מתחייב, לטענתו, מתקנות סדר הדין הפלילי. המבקש מוסיף עוד כי פסיקה המאפשרת לשוטר לרשום את תגובת הנאשם בטרם רשם את נסיבות המקרה, כעולה מפסיקת בית משפט קמא, הינה בגדר חקיקה שיפוטית הסותרת הוראת חוק מפורשת. 6. דין הבקשה להדחות. אין מתעוררת בענין שלפנינו סוגייה המצדיקה מתן רשות ערעור בפני בית משפט זה כערכאה שלישית (ראו בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פד"י לו(3) 123, 129-128; רע"פ 5308/01 מאחמיד נ' מדינת ישראל, תק-על 2001(3), 279). הערכאות הקודמות הניחו כי דרך כלל על שוטר הרושם דו"ח תנועה לנהג להציג לו, בשלב ראשון, את פרטי העבירה המיוחסת לו ואף לרשום אותם בדו"ח ורק לאחר מכן לדרוש מהנהג להגיב לכך, ולא בהיפוך הסדר. נקודת מוצא זו מתחייבת מן הדין וממושכלות יסוד לפיהם על נאשם להגיב לאישום נגדו רק לאחר שהודע לו והוסבר לו במה הוא מואשם. יחד עם זאת, ההקפדה על סדר דברים זה אין פירושה כי אם סטה השוטר מהנוהל האמור יש לראות את הליך האישום כפגום מיסודו ובלבד שהובהר כי הנאשם הגיב בפועל לאישום נגדו בהבינו את טיבו ואת מהותו. במקרה זה, מתגובת המבקש לשוטר שרשם את הדו"ח עולה בבירור כי המבקש הבין באורח מלא מהן הטענות המועלות כנגדו, ומהי מהות האישום המכוון נגדו. בנסיבות אלה, אין מקום לטענת "ההגנה מן הצדק", כמשמעותה על פי ההלכה הפסוקה (ע"פ 2910/94 יפת נ' מדינת ישראל, פד"י נ(2) 221, 357). לאור האמור, אין מקום ליתן רשות ערעור בגלגול שלישי. הבקשה נדחית, אפוא. משטרהשאלות משפטיותשוטר